א

ואני לא אכניס עצמי לפלפל בדין זה דכלאים בציצית שלא במקום מצוה. דבזה ודאי נ' שיפה הכרעתם לדינא להחמיר כדעת הראב"ד והכ"מ פ"ג מה' ציצית דין ז' כ' שבודאי גם דעת הרמב"ם ג"כ וכ"כ בב"י ססי' י"ח. הגם דלכאורה יש לתמוה דא"כ בכל בין השמשות הי' העולם צריך להיות חרידים פן הגיע זמן ביהש"מ. כדי שלא יהיו נושאי כלאים בציצית שלא במקום מצוה והרי הלובש כלאים דאורייתא פושטו אפילו בשוק. וא"כ מהו שכ' רש"י דביהש"מ דע"ש נק' בי שמשי שהכל חרידים לביהש"מ שלו. דהא א"כ בביהש"מ של כל יום היו חרידים הרבה אנשים שלבשו ציצית. דכלאים בטלית של צמר. אלא שזה יש לדחות דמיעוטא הם שלבשו כלאים שהרי יכולים לעשות לבן של צמר. ועוד יש לתרץ כמ"ד בטור וב"י סי' י"ח דכסות יום ולילה חייב בציצית אף בלילה שכן משמעות הירוש' דפ"ק דקדושין. אמתניתין כל מ"ע שהזמן גרמא וז"ל שכן אם היו מיוחדות לו ליום ולילה שהוא חייב בציצית עכ"ל ומשמע דרבנן ור"ש שניהן ס"ל כן אלא דר"ש ס"ל שאעפ"כ הוא מ"ע שהזמ"ג כיון דכסות לילה פטור. והקה"ע נדחק שם לפרש הירושלמי לדעת הרמב"ם וע"ש. אך מה שצריך לחקור הוא בדין אם הרשות ביד נשים לברך על הציצית שבזה העלו רום מעלתם דלמ"ד דכלאים בציצית שלא במקום מצוה לא הותר. אז גם אין רשות לנשים לברך ול"ד לשאר מ"ע שהזמ"ג. והנה מתחלה צריך לעמוד על פלוגתא דהרמב"ם עם התוס' והר"ן ושא"פ בדין אם נשים מברכות על מ"ע שהזמ"ג דהרב"י בש"ע סי' תקפ"ט ס"ו וס' י"ז פסק כהרמב"ם דלא יברכו והרמ"א כ' דהמנהג שהנשים מרכות על מ"ע שהזמ"ג. ובהגמי"י ה' ציצית פ"ג אות מ"ם כ' שגם דעת רש"י כהרמב"ם ושעיקר טעמם דאיך יאמרו וצונו. והר"ן פ"ד דר"ה כ' ליישב זה דכיון שהאנשים נצטוו ואף הן מקבלות שכר שפיר יאמרו וצונו עכ"ל. וקצת צ"ע על ישוב שלו מהא דקי"ל בשבת (דס"ב ע"א) קסבר עולא דנשים עם בפני עצמן הן א"כ איך יאמרו הנשים וצונו משום שנצטוו האנשים. מיהו לפמ"ש הפנ"י פ"ג דברכות (דף כ') דסתם משנה דשם דנשים פטורות מן התפילין משום דתפילין הוי מ"ע שהזמ"ג אתיא כר' מאיר כמו דקי"ל סתם משנה ר"מ א"כ לכאורה נסתר הא דעולא דמשמע שם בשבת דלא מיתוקמא אלא אם סבר ר"מ דתפילין אינו מ"ע שהזמ"ג. מיהו זה אינו דאת"ל כמ"ש הפנ"י דר' מאיר אע"ג דסובר דתפילין מ"ע שהזמ"ג מ"מ ס"ל דנשים מותרות להניח תפילין ולברך דנשים סומכות רשות א"כ לפ"ז אפשר לומר דלא נסתר הא דעולא דאם כן אפשר גם בשבת רשאין לנושאן דהוי דרך לבישה (ואף שהתוספות בערובין שם (דצ"ו ע"ב) כתבו דלא הוו מלבוש אלא לאיש שדרכו ללובשן בחול אבל לא לאשה י"ל זהו מקודם דאמר ודילמא ר"מ כרבי יוסי ס"ל דנשים סומכות רשות וכיון דאין רשות להן להניחן בחול ודאי לא חשוב לבוש לדידהו כמ"ש מהרש"א. אבל לבתר דאמר דר"מ ס"ל כר"י דנשים סומכות רשות שפיר יש לומר דחשוב מלבוש לדידהו וע' ברש"י בעירובין שם דקסבר תכשיט נינהו והריטב"א שם כתב דכיון שנשים סומכות רשות ה"ל תפילין לדידהו כדרך מלבושן בחול ולא משוי נינהו) אך קשה על הא דפסק המ"א בסי' ש"א ס"ק נ"ד דאשה אסורה להכניסם אע"ג דאנן קי"ל נשים סומכות רשות ואפ"ל משום שנהגו שאין הנשים לובשות תפילין בחול א"כ אינו דרך מלבוש להן מאחר שאין זה דרך מלבושן בחול. מיהו א"כ ודאי גם מימות עולם נהגו כן רק מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין. הרי פרטו אשה א' לבד מאלפי אלפים ואעפ"כ פסק ר' מאיר דהאשה רשאי להכניסם בשבת. ולהריטב"א זהו משום דחשוב מלבוש להן ג"כ מה"ט. ולפ"ד המ"א אם ס"ל מ"ש להפנ"י דסת"מ דברכות אתי כר"מ. נצטרך לומר דלא כעולא דנשים עם בפני עצמן הן. אבל הרי כל הפוסקים פסקו כעולא כמבואר בטוש"ע רסי' ש"א. וצ"ל דלא ס"ל מ"ש הפנ"י דסת"מ דברכות אתיא כר"מ. ועיין בתוספות בערובין דצ"ו ע"ב ד"ה לא ס"ד:

קיצור. (צ"ע על תירוץ הר"ן פ"ד דר"ה מהא דשבת (דס"ב) דקי"ל כעולא ועולא ס"ל דנשים עם בפני עצמן הן):