ג

ואמנם מה שיש להקשות על הרמ"א הוא שמאחר דס"ל כהתוספות וסייעתם ודלא כהרמב"ם ושכן המנהג א"כ איך הסכים בי"ד סי' רס"ה ס"ג לענין מילת ספק דאורייתא לפסק הרב"י בש"ע שם דא"צ לברך שזהו דעת הרמב"ם פ"ג מה' מילה ה"ו. והראב"ד שם חולק עליו והביא ראיה מהש"ס דפ"ב דשבת (דכ"ג א'). וראי' זו כתובה ג"כ בתר"י פ"ג דברכות גבי ספק אמר אמת ויציב דחוזר ואומר וחותם בברכה מפני שכיון שהוא מסופק בדבר של תורה אם אמר אם לא אמר מחוייב הוא עכשיו לומר הדבר כתקנו ואומר אותו בברכה כאילו לא קרא כלל דכל דבר שהוא ספק של תורה מברכין עליו ומביא ראיה מדאמרינן בשבת פרק במה מדליקין (דכ"ג ע"א) דאין מברכין על הדמאי בשעה שמפרישין ממנו המעשר ואמרינן התם טעמא מפני שהוא ספק של דבריהם דמשמע דוקא מפני ספק של דבריהם אין מברכין עליו הא אם היה ספק של תורה צריך לברך עליו עכ"ל. וכ"כ הרא"ש משמו רפ"ו דחולין לענין כסוי דם הכוי וז"ל מ"כ בשם ה"ר יונה ז"ל שצריך לברך על הכסוי וראייתו מהא דפרק במה מדליקין (דכ"ג) דאין מברכין על הדמאי מפני שהוא ספק דדבריהם משמע הא ספק דאורייתא מברכין עליו וכוי ספיקא דאורייתא הוא דשמא הוא חיה. ואינה ראיה דהכי פירושא מצוה שתקנו חכמים לעשות מספק כגון דמאי כו' א"צ לברך עליו ואע"פ שאנו מברכין על שאר תקנת חכמים וצונו כו' ולא שייך לדקדק משם הא ספיקא דאורייתא מברכין עליה כי לא בא להוציא אלא שאר תקנת חכמים שמברכין עליה. אבל מצוה שאדם מצווה לעשות מספק טוב שיעשה המצוה ולא יברך שלא יעבור על לא תשא עכ"ל. וכ"כ רי"ו נט"ו אות ה' תחלת חלק ד' וז"ל דכיון דברכות אינן מעכבות מספק לא יעבור על לאו דלא תשא עכ"ל וכ"ד רש"ל ביש"ש שם סי' א'. משמע מרי"ו דמדאורייתא עובר בברכה שא"צ על לא תשא. והנה בענין מה שדחה הרא"ש ראיית הרר"י דחיה זו היא אף אם נפרש כפי' רש"י שם בפרק במה מדליקין דפי' שם ודאי דדבריהם בעי ברוכי (כגון נר חנוכה) ספק דדבריהם (כגון דמאי שהפרשתו אינו אלא מספק) לא בעי ברוכי. דס"ל להרא"ש דמ"מ לא שייך לדקדק מזה הא ספיקא דאורייתא מברכין עליה כו' וכנ"ל. אך הרמב"ן שם פי' וז"ל ספק דדבריהם לא בעי ברוכי דהיינו דמאי ה"ק אפילו לא נתעשר אין הברכה שלו אלא מדבריהם וכן לגבי ברכות שבתפלה ספק של דבריהם הוא. ורבא אמר רוב ע"ה מעשרין הן. ונ"ל דלא פליג אהאי טעמא דהא בהדיא אמרינן בברכות ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ק"ש כו' מ"ט ק"ש דרבנן כו' וש"מ דספק דדבריהם לא בעי מיהדר וברוכי כו' אבל שאר ברכות המצות שעיקר המצות דאורייתא כגון הפרשת מעשרות כיון שהמצוה דאורייתא והוא צריך לחזור ולעשות המצוה מספק בשל תורה בזה סבר רבא שאף הברכה של דבריהם צריך לעשות עמה עכ"ל. הנה פי' דפלוגתא דאביי ורבא היינו בזה ממש דלאביי אף שהמצוה דאורייתא כיון שהברכה היא מדרבנן זהו נק' ספק דדבריהם ולא בעי ברוכי ולרבא צריך לברך כו'. וכ"כ הרשב"א שם דלרש"י ספק דדבריהם שיש לו עיקר בדאורייתא כגון יו"ט שני שודאי דאורייתא ומשום ספק יום ראשון הוא. ואע"ג דברכות דרבנן מ"מ כיון דעיקרו משום ספק של תורה מברכין עכ"ל. וכ"כ הר"ן שם ומכאן למדו קצת מן המפרשים ז"ל כו' ע"ש והן דברי חידושי הרמב"ן. דמסקי כהרי"ף פרק המילה שלא לברך על מצוה דאורייתא כשעושה אותה מחמת ספק. וכ"כ בחידושי הריטב"א פ"ד דסוכה דמ"ז ד"ה איכא דאמרי. ועי' בתשו' הריב"ש סי' רכ"א שיש מי שפי' דהדמאי עצמו נק' ספק דדבריהם ונסתייע בזה מפרק אע"פ וכן פי' הריב"ש עצמו שם. וזהו ג"כ פי' תר"י פ"ג דברכות הנז' לעיל. ועיין בהרמב"ם ספ"ב מה' יבום הכ"א פי' וענין ספק מדבריהם. ולכאורה נראה דכ"ז לדעת האומרים דנשים אין מברכות על מ"ע שהזמ"ג שזהו דעת הרמב"ם דמחמרי באיסור ברכה שאינה צריכה. אבל להתוספות ודעימייהו לכאורה אי אפשר להלום זה דמאחר דס"ל דאפילו הפטור מן המצוה ורוצה להתחייב יוכל לברך ואין כאן איסור ברכה שא"צ. פי' הר"ן פ"ד דר"ה הטעם משום דאיסור ברכה שא"צ הוא מדרבנן ובכה"ג לא אמור. א"כ לפ"ז כ"ש וק"ו מי שמחויב לעשות המצוה מחמת ספק דאורייתא שיוכל לברך. דודאי בכה"ג יש לומר יותר מ"ש הר"ן דכיון שאיסור ברכה שא"צ הוא מדרבנן בכה"ג לא אמור וגם כאן שייך לומר וצונו בפשיטות יותר. וכ"ד המג"א סי' רט"ו סק"ו דלהתוספות דס"ל דאיסור ברכה שא"צ הוא מדרבנן אם מברך מספק אינו עובר על לא תשא עכ"ל. אך קשה שהמג"א כתב דהרא"ש פ"ק דקדושין סי' מ"ט ס"ל כהתוספות והרי ר"פ כסוי הדם פסק דלא יברך על מצוה שעושה מספק שלא יעבור על לא תשא כהובא לעיל. וא"כ לכאורה מזה ראי' להאלי' רבא סי' רט"ו דפליג על המג"א וס"ל דגם להרמב"ם איסור ברכה שא"צ הוא רק מדרבנן ואעפ"כ אין לברך מספק. אך באמת י"ל שאין מזה ראיה דהרא"ש פ"ק דקדושין סי' מ"ט הביא סברת התוספות אבל מסקנתו שם דנשים לא יברכו על מ"ע שהזמ"ג וכמ"ש ברמזים שם בהדיא. ואפשר ס"ל כמ"ש תלמידו רי"ו שם לענין כסוי דעובר על לאו דלא תשא דמשמע שזהו מדאורייתא. ובהרא"ש פ"ח דחולין סי' כ"ו לכאורה משמע דס"ל כר"ת ומיהו אינו מוכרח ועיין ברא"ש בה' ציצית סי' י'. וכן נראה מדברי הראב"ד דטפי ראוי לברך על מצוה דאורייתא שעושה מספק מנשים על מ"ע שהזמ"ג. שהרי בה' ציצית פ"ג ה"ט לא חלק כ"כ על הרמב"ם שפסק דנשים לא יברכו על מ"ע שהזמ"ג רק שהביא שיש מי שחולק ואומר אף בברכה כו' משמע דלדידיה לא ברירא ליה שיברכו. ובספ"ג דה' מילה ה"ו לענין מילת ספק פסק בפשיטות דיברך עליו. ובפ"ו מה' שופר וסוכה דין י"ג ביאר כן בהדיא. וכן רש"י דכתבו הגמי"י פ"ג מה' ציצית אות מ' דהיה אוסר לנשים לברך על מ"ע שהזמ"ג וגבי מי שמחויב לעשות המצוה מספק דאורייתא פי' בחידושי הרשב"א פרק במה מדליקין דכ"ג דלרש"י בעי ברוכי. וכמו שמבואר לעיל. וא"כ הרמ"א דפסק בא"ח סי' י"ז ותקפ"ט דנשים מברכות על מ"ע שהזמ"ג כהתוספות. ואעפ"כ בי"ד סי' רס"ה לענין מילת ספק ס"ל דא"צ לברך הוא לכאורה סברא הפוכה ונגד רש"י והראב"ד:

קיצור. (שיש קושיא וצ"ע על הרמ"א דבא"ח סי' י"ז ותקפ"ט מסכים לדעת התוס' דאפי' הנשים שהן פטורות ממ"ע שהזמ"ג יוכלו לברך. א"כ איך בי"ד סי' רס"ה ס"ג ס"ל אפילו שמחויב במצוה דאורייתא מספק אינו מברך). (וקושיא זו הניח הה"מ פ"ו מהלכות סוכה בצ"ע על הרשב"א):