ז

ולכאורה יש ראיה לזה מהירושלמי ס"פ אין עומדין הביאו בחידושי הרשב"א ס"פ תפלת השחר בענין טעה ולא הזכיר של ראש חודש בעבודה. ולאו דוקא טעה אלא אפילו אם נסתפק לו אם הזכיר של ר"ח או לא הזכיר חוזר. והכין איתא בירושלמי בהדיא רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר בא בשם ר' אלעזר ספק הזכיר של ר"ח ספק לא הזכיר מחזירין אותו כו' עכ"ל. מבואר בהדיא דבספק חוזר ואף שתפלה היא מדרבנן אלמא דאין בזה איסור כלל עכ"פ אם רוצה לחזור ולברך. ומשמע מלשון הרשב"א והירושלמי דלאו מהטעם הנזכר בירושלמי פ"ק דתענית ה"א לענין גשם וטל. נתפלל ואינו יודע מה הזכיר א"ר יוחנן כל שלשים יום חזקה מה שהוא למוד הזכיר מכאן ואילך מה שצורך יזכיר. דהכא לאו מההוא טעמא דחזקה שלא הזכיר של ר"ח נגעו בה דאם כן אין זה ענין לספק. אלא ודאי משמע דמטעם ספק ממש חייב להחזיר. וכן פי' הט"ז רסי' תכ"ב. וראיה לזה ממ"ש בירושלמי פרק שלשה שאכלו לענין ספק הזכיר של ר"ח בבהמ"ז ספק לא הזכיר אין מחזירין אותו. וכמ"ש הב"י סי' תכ"ב בפי' הב' דאבהמ"ז קאי. ועיין פמ"ג בט"ז רסי' תכ"ב. ומאריה דההוא דינא היינו ג"כ רבי שמעון בר בא. ואם משום חזקה הרי גם לענין בהמ"ז יש חזקה זו דלא הזכיר של ר"ח. א"ו עכצ"ל הכא מיירי דלא שייך טעם דחזקה כ"א שהוא ספק ממש ומש"ה בבהמ"ז אינו חוזר וכדאמרינן בש"ס דילן פרק שלשה שאכלו דאפילו ודאי לא הזכיר אינו חוזר. משא"כ בפרק אין עומדין דמיירי בתפלה דכיון שאם בודאי לא הזכיר חוזר כמ"ש בגמ' פרק במה מדליקין (דכ"ד) ע"כ ס"ל דגם מספק חוזר. אלא דעדיין קשיא מ"ט לא נימא ספק ברכות להקל. ואפשר דבברכה אחת שייך לומר כן אבל הכא בתפלה שאם לא הזכיר של ר"ח הוי משנה ממטבע שתקנו חכמים בברכות ע"כ אין להקל בספיקו. אלא דלפ"ז אין כאן ראיה כ"כ לדינו דהפנ"י כיון דעכצ"ל דבתפלה שאני. והנה בב"י רסי' תכ"ב ובדד"מ שם נחלקו בדין זה דהב"י ס"ל דשייך בזה הטעם דחזקה כל מה שהוא למוד הוא מזכיר והד"מ חולק. ותמיהני ששניהם לא הביאו דברי הרשב"א בשם ירושלמי מפורשת דס"פ אין עומדין כנ"ל גם הב"ח שם לא הביאו. ובלחם חמודות פ"ד דברכות ס"ק נ' הביא הירושלמי הנ"ל דאף בספק צריך לחזור דספק דתפלה לא הוי כשאר ספק ברכות אלא כדאמרינן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו עכ"ל וכ"כ סברא זו באלי' רבא רסי' ר"ט ליישב קושיית המ"א שם סק"ג מסי' תפ"ז שי"ל דס"ל בתפלה להחמיר יותר מברכות דספיקא לקולא משום ברכה לבטלה משא"כ בתפלה עכ"ל. והפר"ח סי' תכ"ב פי' טעם דהירושלמי פרק אין עומדין משום חזקה ואין דבריו מחוורין וכנ"ל. אך צ"ע אם שייך טענה דהל"ח והא"ר כשחוזר בו בתפלה רק ברכה אחת משום שאפשר לומר דלואי שיתפלל כו' לא שייך רק כשמתפלל כל התפלה פעם שניה משא"כ בכפילת ברכה א' פעמיים. וכמ"ש הטור ססי' רצ"ד בתשובתו על רבינו תם לחלק כן בין חזרה לראש דלא גרע מתפלת נדבה ובין כשחוזר לעבודה במקום שא"צ לחזור דהוי הפסק אם חוזר. אלמא ס"ל דבכה"ג אין שייך הטעם ולואי שיתפלל כו' וכ"פ בש"ע שם. והוא מדברי הרא"ש פ"ד דברכות ססי' י"ז. וצ"ע על דברי הטור והרא"ש ממ"ש בא"ח בשם הרר"י הובא ב"י ססי' ק"ח דאפילו טועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה לא הוי הפסקה. שוב ראיתי שהט"ז ססי' רצ"ד הקשה כן. ובש"ע אאזמו"ר ז"ל שם פי' הטעם שאין לחזור שאסור לברך ברכה שא"צ וכן איתא בב"ח שם בפי' דברי הרא"ש. וא"כ לפ"ז ס"ל דאין לחלק בין ברכות שבתפלה לשאר ברכות דלא כהל"ח וא"ר. וכן הוא במרדכי ר"פ הקורא את המגילה למפרע וז"ל וכל היכא דאמרינן אין מחזירין אם הוא חוזר ברכה לבטלה היא עכ"ל. וראיה לדבר עוד לחלק בין כל התפלה לברכה א' מהא דאמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק אפילו באמצע ברכה וכ' הב"י סי' ק"ז דהיינו אפילו אם יכול לחדש בה דבר דכי אמרינן שהחידוש מועיל הני מילי כשמתחיל לדעת כן אבל כשמתחיל מתחלה לדעת חובה אין חידוש מועיל לו אח"כ ולפיכך פוסק עכ"ל. והוא דברי תר"י פ"ג דברכות. ואי איתא דבברכה אחת שבתפלה נמי שייך ה"ט דר' יוחנן ולואי שיתפלל כו' מספק ה"ה שגם בודאי יהי' מהני חידוש דהא מוכח בתר"י ובב"י שם דלהתפלל שנית ע"י חידוש מותר כמו בספק בלא חידוש ואפ"ה בנזכר באמצע בתפלה לא מהני חידוש דהיינו דין דרב יהודה אמר שמואל דפוסק כו' א"כ לא דמי אמצע התפלה לכל התפלה. מעתה י"ל דלא שייך בזה ג"כ ענין ולואי שיתפלל כו'. ולפ"ז יש ראי' מהירושלמי דפ' אין עומדין להפני יהושע דלעיל. דהא דבספק הזכיר של ר"ח חוזר אינו משום דתפלה שאני דהא כשחוזר לעבודה לא שייך לומר הכי לפמ"ש דבכפילת קצת ברכות מספק לא שייך הטעם דלואי שיתפלל כו' דזה אינו שייך רק בשמתפלל כל התפלה כנ"ל. וא"כ אין ליתן טעם בזה רק משום דאין איסור כלל כשחוזר בברכה א' מספק. וזהו ג"כ דעת ר"ת שבטור ססי' רצ"ד שלא חשש כלל לאיסור ברכה שא"צ אף בדברים שאין מחזירין אותו בודאי. ועיין ב"י סי' תקפ"ב ד"ה וכתב ר"י שאם לא אמר זכרנו כו'. והתוספות כתבו שכן עמא דבר ואף שהב"י ססי' רצ"ד כתב שראוי לנהוג כהרא"ש י"ל דהתם ודאי ברכה שא"צ היא. אבל גבי ספק אם אמר הברכה י"ל דיודה שיש לו לחזור כפסק הירושלמי. ומ"מ יש לדחות שאין מזה ראיה לשאר ספק ברכות או משום הטעם שנת' לעיל דתפלה שאני דלעומת החששא דאיסור ברכה שא"צ יש ג"כ חששא דאם לא אמר הברכה שינה ממטבע [של] התפלה. ועתוס' פ"ק דברכות (די"ב ב') ד"ה והלכתא. והכא כולי עלמא מודים דנק' משנה. אי משום שעדיין יש לומר כהל"ח וא"ר. ומסי' ק"ז אפשר אין ראיה להיפך דספק עדיף מחידוש שאפילו לענין כל התפלה משמע בתר"י דספק עדיף מחידוש כו' כמש"ש שאין לך חידוש גדול מזה. אי משום שי"ל דטעמא דהירוש' משום חזקה כמ"ש הפר"ח אע"פ שזה דוחק. ואמנם מ"ש הפנ"י שכן משמע ג"כ מהשאילתות במחכ"ת לא עיין רק בלשון השאילתות המובא בהרא"ש פ"ג דברכות סי' ט"ו. ולא עיין בשאילתות עצמו בפ' יתרו סי' נ"ג דמשמע קצת שם שיש איסור לחזור ולברך מספק ברכה דרבנן שהרי כ' וז"ל ברם צריך אילו היכא דמספקא ליה מילתא אי בריך אי לא בריך כו' מהו למיהדר ולברוכי כו' אי לא הדר מברך דילמא לא בריך ולא נפיק ידי חובתיה. ואי הדר מברך דילמא בריך ליה וקא מפיק שם שמים לבטלה עכ"ל. הרי כ' בהדיא דיש חשש הוצאת שם שמים לבטלה וזה הפך ממ"ש הפנ"י דלכ"ע ליכא מיהו שום איסורא אם יחזור ויברך משום ברכה שא"צ. וגם משמע שם דאין ראייתו מק"ש כ"א מספק התפלל לר' אלעזר. ור' יוחנן לא פליג רק משום דרחמי נינהו ע"ש. והפמ"ג במ"א בסי' רט"ו סעי' ט"ז כ' ג"כ דאסור לברך מספק ברכה דרבנן ועובר על לא תשא כשמברך. אך לא הביא כלל דעת הפנ"י וסברתו שהאריך בפי' להפך: