ח

ולכאורה יש להביא ראיה לדעת הפנ"י מדעת רב האי גאון שהביא הטור סי' כ"ט וז"ל וראיתי כתוב ע"ש רב האי גאון הרשות בידו אם ירצה לברך (אקב"ו לשמור חוקיו. כשמסיר התפילין קודם לילה) יברך. ואני תמה דודאי כיון שאינו חייב לברך אם יברך הוי ברכה לבטלה עכ"ל הטור. וע"ש בב"י דתירץ ע"ז דמספקא ליה כו' הרי דמספק אם צריך לברך הרשות לחזור ולברך וכ"כ הב"ח בשם מהר"ל מפראג דכשמברך מספק אינו ברכה לבטלה. והביא ראי' ג"כ מדברי בעל העיטור שבטור רסי' תל"ב. אך הב"ח עצמו חלק ע"ז דכשמברך מספק הויא ספק ברכה לבטלה. ואין זה מוכרח כלל וכמ"ש הפנ"י. הרי עכ"פ מדברי הגאון והב"י ומהר"ל יש ראי' לסברת הפנ"י. אך באמת נלע"ד שאין מדברי רב האי גאון אלו ראי' כלל לענין זה לפמ"ש הרמב"ן בנדה פרק בא סימן ביאור ד' רב האי גאון דלאו בתפילין לבד מברך אלא בכל מצוה שסילוקה גמר עשייתה כו' ומש"ה כיון דאין מורין להניח תפילין בלילה א"כ כשמסלק סמוך ללילה ה"ל גמר מצותן והרשות לברך. ואין זה ענין לברך מספק ותדע דבפרק ר"א דמילה הביא הרי"ף בשם רב האי גאון דאין מברכין על מילת נולד כשהוא מהול אף שצריך להטיף ממנו ד"ב משום ספק ערלה כבושה. מיהו אפשר אין זה ראי' דהתם לאו ספק שקול הוא. אך משמעות הרשב"א והר"ן דזה תלוי בהא דאין מברכין על הספק ע"ש. ועי' בגמ' דברכות (דמ"ד ב') זמנא דכי מדכרנא עבידנא ככולהו. יש מזה קצת סיוע לסברת הפנ"י. ויש לדחות דבפלוגתא דאמוראי שאני דהמברך יש לו עמוד לסמוך עליו וכעין מ"ש הרב"י סי' כ"ט. ועי' בש"ך בי"ד ססי' נ"ז דפלוגתא דרבוותא עדיף משאר ספק. וכ"ש וק"ו פלוגתא דאמוראי. או שי"ל דשאני התם דרב אשי ס"ל דצריך לברך גם על מיא. אך מלשון דכי מדכרנא משמע שאינו חיוב גמור. ועי' תשו' הרשב"א סי' ל"ז הובאה במ"א ססי' רס"ט דאע"ג דאין קידוש אלא במקום סעודה מ"מ מה שמקדש בבהכ"נ אינו ברכה לבטלה הגם דתלי טעמא משום דתקנה קבועה היא מ"מ זה אתי שפיר יותר לשטת הפנ"י הנ"ל: