סימן ח

א

אודות בתי התפילין שהחריץ שבין בית לבית אינו מגיע באמצעו עד התפר דהיינו עד התיתורא אלא הוא גבוה ממנה שם. אבל בצדדיו מגיע הוא עד התיתורא. והוא מחמת שאין יכולים הסופרים שאינם אומנים כ"כ לעשות הקמטים היטב מעור א' שיהי' מגיע עד התפר בכל רוחב המחיצה המפסקת והנה במקום שאין מגיע עד התפר הוא מבפנים כמו פתח בין בית לבית כיון שאין מחיצות אחרות מבפנים בין בית לבית רק מה שנעשה מהעור שבהחריץ שבין בית לבית לכן במקום שהחריץ גבוה מהתיתורא הרי שם יש חלל בין העור שבין הבתים להתיתורא והוא ג"כ פתח שבין בית לבית. אם כשרים התפילין בדיעבד עכ"פ כדעת הט"ז סס"ק ל"ו וכמו שביאר דבריו הפמ"ג שם וז"ל ותוכן כוונתו דלמטה הוא בית א' ממש רק למעלה נפרדין ד' בתים ודי דיעבד בכך עכ"ל. או אולי הם פסולין אף דיעבד כמשמעות רבינו הגדול כ' אאזמו"ר הגאון נ"ע בשולחנו הטהור סי' ל"ב סעי' ס"א:

הנה שאלה זו מתחלקת. האחד בענין מה שהצריכו רז"ל לכתחלה שיגיע החריץ עד מקום התפר במנחות פרק הקומץ רבה (דף ל"ה ע"א) ופרש"י וז"ל וצריך שיגיע חריץ שבין בית לבית עד מקום התפר למטה כלומר עד בית מושבו דהיינו תיתורא עכ"ל. ואע"ג דפליג רב דימי שם כמש"ש רב דימי מנהרדעא אמר כיון דמנכר (חריץ למעלה קצת אין צריך להגיע למקום התפר. רש"י) לא צריך. עכ"ז פסקו הפוסקים כאביי דאמר וצריך שיגיע כו' כנ"ל כמ"ש הרא"ש בהלכות תפילין סי' ח' וז"ל וצריך שיגיע חריץ למקום התפר פירוש חריץ של שין למטה יגיע עד מקום התפר ורש"י פירש צריך שיגיע חריץ של הבדלת הבתים עד מקום התפר ופירושו נראה מדאמר של שין ולא אמר של תיתורא ונהגו כשני הפירושים להגיע חריץ הבדלת השין וחריץ הבדלת הבתים עד התפירה לחומרא כאביי ודלא כרב דימי עכ"ל. וז"ל הרמב"ם פ"ג מה' תפילין דין י"א כתב וז"ל וצריך שיגיע החריץ של תפילין של ראש עד מקום התפר. ואם היה החריץ ניכר כדי שיהיו ד' ראשין נראין לכל ואע"פ שאין החריץ מגיע למקום התפר כשרות עכ"ל. וכ' בהגמי"י שם אות ז' וז"ל וכן פרש"י הא דאמר פרק הקומץ וצריך שיגיע חריץ למקום התפר דקאי על חריצי הבתים וכן משמע בברייתא גבי בתים דתניא אם אין חריצן ניכר פסולות וכן פי' בערוך (עיין בערוך ערך חריץ הראשון) ורבותינו פירשו פירוש אחר דקאי על קמטי השינין מבחוץ עיין בסה"ת וט"ע עכ"ל. וכ' עוד הכ"מ סוף הלכה י"א וז"ל ומ"ש רבינו (היינו הרמב"ם) שאם לא היה החריץ מגיע למקום התפר כשר והוא שיהי' ניכר החריץ טעמו מדתניא בהקומץ שם (בברייתא) (ל"ד ב') ואם אין חריצן ניכר פסולות משמע דכל שהוא ניכר כשר בכל גוונא וא"כ כי אמר אביי צריך שיגיע חריץ למקום התפר למצוה אמר כן ולא לעכב ואע"פ שהמרדכי נסתפק בזה רבינו פשיטא ליה עכ"ל הכ"מ. ועיין מכ"ז ג"כ בב"י סי' ל"ב קרוב לסופו בד"ה ויהי' החריץ ניכר בין בית לבית:

הספק השני משום הפתח שבין בית לבית בכל הד' בתים. ולכן מה שנסתפק מע"ל בענין לכתחלה תמוה אצלי גם מטעם הראשון דהא ודאי לכתחלה בעינן שיגיע החריץ עד מקום התפר והיינו ודאי שיגיע ע"פ כולו עד מקום התפר. וכן משמע ממ"ש הרא"ש בסדר תקון תפילין וכתיבתן והנחתן בבתים וברכתן וז"ל וחוקק בדפוס שלשה חריצין עומק כרוחב הפרשיות כדי שיגיע חריץ למקום התפר עכ"ל. וא"כ פי' שלשה חריצין איך יהיה מהם ארבע חללים להניח ד' פרשיות. עכצ"ל דמפרש החריץ הוא ההפסק שבין בית לבית ולעיל מיניה בד"ה שמושא רבא כתב ג"כ ונאפיר ביה תלתא לפירין בשוה כו' והויין ד' ראשין כו' עכ"ל ושם יש גירסא וצ"ל ארבע נפירין וכ"כ המעי"ט. והטא"ח ססי' ל"ב כתב כדברי אביו הרא"ש ג' חריצין כו' ד' בתים. א"כ משמע דבעינן שיגיע החריץ ע"פ כולו למקום התפר והכי משמע מפשט לשון הגמרא כדי שיגיע חריץ כו'. וכיון שכן בנ"ד אף להט"ז דס"ל דהא דמכשרינן בדיעבד אפי' לא הגיע החריץ למקום התפר היינו אפילו יש שם הפסק וחלל למטה לגמרי מ"מ כ"ז דיעבד אבל לכתחלה הרי אפילו יש שם מחיצות מבפנים מ"מ לא אריך היינו שאין נכון למעבד הכי משום שאין החריץ מגיע עד התפר:

אכן לענין דיעבד ודאי דאין לפוסלן מהאי טעמא דשאין החריץ מגיע. דקי"ל אם חריצן ניכר כשרות בדיעבד וכמש"ל ג"כ בשם הרמב"ם פ"ג מה' תפילין דין י"א ובשם הכ"מ שם. אבל מצד החלל והפתח שבין בית לבית יש להסתפק בזה טובא. דלכאורה דעת הט"ז שהתיר בחריצן ניכר אע"ג שיש חלל למטה תמוה טובא דהא בעינן ארבעה בתים ממש. ובנד"ז הם רק בית אחד מבפנים דמשום שיש ג' חריצין קטנים בגג הבית לא נפיק מכלל בית אחד ולכאורה י"ל דטעמו משום דרב דימי אמר בסתם כיון דמנכר לא צריך ולא התנה כלום שיהיה עכ"פ מחיצות מבפנים אלמא דבאמת ס"ל דא"צ כלל מחיצות מבפנים דאל"כ האיך פליג על אביי בפשיטות דילמא הא דאמר אביי וצריך שיגיע חריץ עד התפר היינו משום דאל"כ לא יהיו מחיצות גמורות א"ו משמע דבאמת לרב דימי א"צ מחיצות גמורות (ואביי נמי לא קאמר רק צריך לכתחלה עיין ב"י). אך באמת אין מזה ראי' כלל דהא פלוגתא דאביי ורב דימי אברייתא דלעיל מישך שייך דתניא ואם אין חריצן ניכר פסולות. ואהא פי' אביי וצריך שיגיע חריץ עד מקום התפר ורב דימי אמר כיון דמנכר לא צריך ולכן פסקו דבמנכר כשרה דיעבד משום דהכי משמע מהברייתא כמ"ש הרב"י. וא"כ הרי בברייתא (דף ל"ד ע"ב) פרש"י ואם אין חריצן ניכר כו' כגון אם עשה מחיצות הבתים מבפנים ואין חריץ ניכר מבחוץ ומוכרח הוא לפרש כן דמיירי בכה"ג דאל"כ הוא בית אחד לגמרי ממש ומאי קמ"ל הא כבר השמיענו דארבעה בתים בעינן ובודאי דזהו לעיכובא כדמוכח תחלה בברייתא א"ו צ"ל דמיירי שהן ד' בתים ממש כגון שיש מחיצות מבפנים רק שאין ניכר מבחוץ החריץ ובדיוקא דהאי ברייתא דהיינו הא ניכר כשרה פליגי אביי ורב דימי דאביי אמר דמ"מ לכתחלה צריך שיגיע עד התפר ולרב דימי אין צריך אפילו לכתחלה ועבדינן כאביי. וא"כ משמע דכל זה קאי על יש מחיצות מבפנים כדמיירי בברייתא ואין ללמוד מזה להקל כשאין מחיצות כלל:

קיצור. תוכן השאלה כשהמחיצות שבין בית לבית יש פתח באמצען שמדברי הט"ז סי' ל"ב ס"ק ל"ו משמע דכשר כמ"ש הפמ"ג שם וז"ל ותוכן כוונתו דלמטה הוא בית אחד ממש רק שלמעלה נכרים ארבעה בתים ודי דיעבד בכך עכ"ל. וא"כ כש"כ נד"ז שיש מחיצות גמורות מבפנים רק באמצע המחיצה יש כמו פתח. אכן בש"ע אאזמו"ר זצ"ל סי' ל"ב סעי' ס"א מבואר דפסול וז"ל בד"א כשעשה מחיצות (רש"י מרדכי ב"י מ"א) הבתים מבפנים גם בין בית לבית (רא"ש טור) מלמעלה עד סוף רוחב הפרשה מעור אחד עם מחיצות החיצונים אבל אם לא עשה כן או שעשה כן ונקרע אח"כ העור שבין פרשה לפרשה פסול כמ"ש סי' ל"ג עכ"ל. והוא בחי' ל"ג ס"א: