ב

מיהו לפמ"ש הב"ח סכ"ו דלאביי מעכב דיעבד ג"כ שיגיע החריץ עד התפר אלא דאנן קי"ל כרב דימי רק דמחמירין לכתחלה כאביי. א"כ לפ"ז יש מקום להוכיח קצת דינו של הט"ז משום דצ"ל מ"ט דאביי דמחמיר אף דיעבד שיגיע החריץ עד התפר הא זהו נגד הברייתא דתניא ואם אין חריצן ניכר פסולות דמשמע דבמנכר כשרות וכמ"ש המרדכי והרב"י ואיך יחלוק אביי על הברייתא ולהמרדכי והרב"י לק"מ דלדידהו אביי מודה דכשרה דיעבד רק דמחמיר לכתחלה למצוה. אבל להב"ח קשה. לכן צ"ל דאביי דאמר וצריך שיגיע החריץ עד התפר ופוסל בלא הגיע היינו משום דבהגיע נעשה מחיצות גמורות מבפנים ובלא הגיע אין מחיצות גמורות ופסול מה"ט ומהברייתא לק"מ דמיירי כגון שעשה מחיצות מבפנים כו'. אבל אביי מיירי בתפילין כמו שעושים עתה שע"י העור שבין הבתים הנמשך ע"י החריץ נעשים מחיצות מבפנים לכך אמר וצריך שיגיע החריץ עד התפר שיהיו מחיצות גמורות גם החריץ יהי' טוב ואם לא הגיע פסול מצד חסרון המחיצות. ואפ"ה פליג רב דימי ואמר כיון דמנכר לא צריך אע"ג שאין מחיצות גמורות מבפנים דגם זה אינו מעכב בדיעבד וקי"ל בדיעבד כרב דימי. אך באמת דברי הב"ח צע"ג דפירושו בהרא"ש תמוה דהרא"ש בה' תפילין סי' ח' כתב ונהגו לחומרא כאביי והרי להב"ח רב דימי מצריך כן לכתחלה (וכמו שתמה על הרב"י וז"ל ולא נהירא דא"כ צ"ל דרב דימי פליג דאפילו למצוה לא צריך ולישנא דלא צריך דקאמר רב דימי הכי לא משמע אלא דאינו מעכב) וא"כ נהגו כרב דימי לגמרי גם מה שנסתייע מהר"ר אלחנן שבמרדכי ג"כ תמוה דהרי מסיק דראוי להחמיר לכתחלה כאביי. מכלל דלרב דימי אף לכתחלה אין צריך כלל שיגיע עד התפר ומבואר שם דאביי נמי לא קאמר רק לכתחלה. וא"כ יפה כתב הרב"י בהרמב"ם דפסק כאביי רק שלהרא"ש והר"ר אלחנן הוא רק מנהג שנהגו כאביי ולא מדינא דהלכה כרב דימי ומ"מ מדברי כולם נלמוד דלרב דימי אפילו לכתחלה אין צריך ואביי נמי מצריך רק לכתחלה (ומ"ש עוד הב"ח כאידך לא צריך כו' באמת גם לא צריך השני היינו דאפילו לכתחלה לא בעא למבדקיה אלא דהתם הטעם משום דקולמסא בדיק לה והכא אין צריך כלל ג"כ). וכן משמע ג"כ בסה"ת סי' ר"ח שכתב ג"כ עבדינן לחומרא כאביי וכיון שנתברר דמשמע מכל הראשונים כמ"ש הרב"י דאביי אינו מצריך רק לכתחלה מעתה ודאי היינו אפילו יש מחיצות מבפנים. אבל באין מחיצות לא מיירי כלל ומודה רב דימי נמי דפסול אפילו דיעבד. ומהברייתא י"ל שיש דמות ראיה הפך דעת הט"ז. דאל"כ כשהשמיענו דאם אין חריצן ניכר פסולות דמיירי שעשה מחיצות מבפנים דמדיוקן משמע הא חריצן ניכר כשרות. היינו בכה"ג שיש מחיצות מבפנים. אבל באין מחיצות מבפנים ודאי שאין ללמוד להקל מברייתא זו (אף להט"ז אם לא מאביי ורב דימי לפי' הב"ח כנ"ל) ואי איתא דכה"ג נמי כשר ה"ל להשמיענו חידוש זה וכחא דהתירא דעדיף ולומר שהכל בחריץ שמבחוץ תליא מילתא ומחיצות פנימית לא מעלין ולא מורידין. אלא ודאי משמע דבעינן מחיצות גמורות ומשום הכי לא נצרך להשמיענו דממילא נודע זה מאחר דבעינן ארבעה בתים וכמש"ל. גם מדקדוק לשון חריצן ניכר משמע שיש כאן ארבעה בתים מופרדין ממש ובעינן שחריצין של הארבעה בתים יהיו ניכר דהכי משמע חריצין שהחריץ הוא ענין לעצמו והבתים הוא ענין לעצמו. אבל להט"ז דהיינו החריץ היינו הבתים א"כ אינו במשמע לשון חריצן ניכר רק חריץ ניכר. וא"כ מאחר דהא שפסקו דבחריצן ניכר כשרה הוא מדיוקא דברייתא כמ"ש הרב"י. א"כ משמע דבעינן חריצן ניכר וכה"ג ראיתי בספר ביאור מרדכי (שנדפסו באלפסין דפוס ווין הרשאנצקי) בחידושיו להמרדכי דף פ"ד שורה פ"ב שפי' כן דעת הכ"מ. ומדבריו משמע ג"כ דלא ס"ל בפשיטות סברא זו דסגי בחריץ ניכר בלא מחיצות דהכי כתב וז"ל דחריצין ממש בעינן ע"י ארבעה בתים מובדלים בעשייתן כו' ונ"ל שנתכוין למ"ש. ובתשו' בית אפרים חלק אה"ע סי' ל' במכתבו להגאון ר' מרדכי הנ"ל כ' וז"ל נכסוף נכספתי לראות בתפארת עוזו דבר שלח ביעקב להסיר מכשול מלב העקוב בדבר בתי התפילין עכ"ל אולי זה היה הענין להוציא מדעת הט"ז מאחר שכן משמע דעת הגאון הנ"ל בביאוריו: