ד

אמנם כ"ז הוא רק לומר דחריץ לא מהני אבל אם עשה מחיצה מלמעלה למטה עד רובו או אפי' עד חציו כגון שהחריץ עמוק כנגד רוב גובה הבתים או חציין בזה יש מקום עיון. דלכאורה כה"ג י"ל דמהני משום דחשיבי ד' בתים דהא העומד של הדופן מרובה על הפרוץ או הוא כפרוץ וה"ל כסתום לענין מחיצות דשבת וכן לענין שא"ד ע' ערובין (ד"י ע"ב) ופיסול דמחיצה תלוי' לא שייך כאן כיון שהוא רק מחמת בקיעת גדיים. גם בכה"ג יוכלו הפרשיות להתקיים בבתים לפרש"י דמניחן זקופות ואפשר להביא ראי' דכה"ג שפיר דמי ממ"ש בשימושא רבא בתחלתו אמר רבא האי מאן דבעי למיעבד תפילין מייתי אעא טבא תרין אצבעי כתרין אצבעי על תרין אצבעי כו'. ונאפיר בי' תלתא נפירין בשוה ומפתי להון כי היכא דניעל בהו קילפא. והויין ארבעה ראשין מעילאי עד מיצעי וממיצעי לתתאי הוה חד וסימנך ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים עכ"ל. וז"ל הרמב"ם פ"ג מה' תפילין ה"ב כיצד עושין את התפילין ש"ר לוקחין עץ מרובע ארכו כרחבו וכגבהו כו' וחופרין בו ג' חריצין כדי שיעשה לו ד' ראשין ולוקחין עור כו' ומכניסין את העור בין כל חריץ כו' עכ"ל. ונראה שהעתיק ד' הש"ר הנ"ל (וע' במע"מ שהגיה בש"ר ארבעה נפירין והוא ללא צורך כי הנפירין הם החריצין והם ג' כמ"ש הרמב"ם). והנה הרמ"א בד"מ סי' ל"ב כ' דמדברי הרמב"ם משמע דלמצוה מן המובחר גם גובה הבתים יהי' כארכן וכיון שגובה הבתים עושים לפ"ז ב' אצבעות כרוחב העץ והרי החריץ שבין בית לבית שבו ועל ידו נעשים המחיצות הפנימיות בהכרח עומקו פחות משני אצבעות מאחר שכל גובה העץ הוא רק ב' אצבעות. א"כ החריצים שעושים בו ע"כ פחותים מב' אצבעות (דאל"כ הרי הי' נחלק העץ לד' עצים ולא היו יכולים לעשות התפילין בו) וא"כ הא קמן דלהרמב"ם סגי אע"פ שאין המחיצות מבפנים מגיעים עד התפר ממש וסגי ברובן והש"ר כ' כן להדיא דממיצעי לתתאי הוה חד. הרי לא קפיד רק שיהי' מחצה עומד ואע"ג דמחצה שלמטה פרוץ סגי. ודוחק לומר דלהש"ר אין עושי' כלל גובה הבתים רק אצבע. דהא המשמעות שהוכיח הד"מ מהרמב"ם י"ל כן גם בהש"ר שדבריו מבוארים כדברי הרמב"ם. והרמב"ם העתיק משם וע"ש במ"ש ומחפיא [לההיא] אעא בקילפא כו' דמשמע כל גובה העץ גם אין לומר דעושים ג"כ מחיצות מבפנים דא"כ ה"ל לפרש כיון שבאו להורות לנו סדר עשיית התפילין. אכן כ"ז לפי הבנת הד"מ בהרמב"ם אבל משמעות הב"י דאין קפידא כלל לעשות גובה הבתים כאורכן אפי' למצוה מהמובחר וכמ"ש הש"ר והרמב"ם ואם הי' גבהו יותר על רחבו או פחות ממנו אין בכך כלום. ולפ"ז י"ל שגם כשגובה העץ הוא כרחבו. מ"מ לא נתכוונו כלל הש"ר והרמב"ם שיעשו גובה הבתים כגובה כל העץ רק בעומק החריצין שבהעץ לבד. ואע"פ שלפ"ז ל' ואם הי' גובהו יותר כו' אין בכך כלום. הוא דחוק קצת דמה שייך לומר על גובה העץ יש בכך כלום או אין בכך כלום מאחר שגם אם גבהו כארכו עכ"ז עושים גובה הבתים פחות מאורכן. עכ"ז ההכרח לסבול דוחק זה בהרמב"ם (ולומר דבאמת מה"ט אין בכך כלום כי אין שום קפידא בזה) דאלת"ה דבריו תמוהים וסותרים זא"ז שהרי לקמן באותו פרק כ' וצריך שיגיע החריץ עד התפר ואם יעשו גובה הבתים כגובה העץ א"כ לא יגיע החריץ עד התפר כנ"ל ודוחק לומר דלא קפיד בסדר זה על דין הנ"ל כיון דדיעבד כשר אף אם לא הגיע. דזה ודאי דוחק מאחר שבא להורות לנו איך יעשו התש"ר לכתחלה איך אפשר שלא יקפיד אדינא דגמ'. ועוד דהא בסדור זה מהדר טובא אפי' אהידור שלא נז' בש"ס כלל והוא שיהי' גבהו כארכו למצוה מן המובחר. וא"כ יצא שכרו בהפסדו שכנגד הידור זה יחסר לנו דין דגמ' וא"כ הי' לו לומר שיהי' העץ גובה ג' אצבעות והחריץ יהי' עומק ב' אצבעות כרוחב העץ ואז הי' נתקן הכל. א"ו צ"ל שבאמת נתכוין לשיעשו גובה הבתים רק כמו גובה החריץ לבד. ועוי"ל דהרמב"ם דילג בכוונה מ"ש הש"ר דממיצעי לתתאי הוה חד משום דהש"ר י"ל דפסק כרב דימי דס"ל שא"צ כלל שיגיע עד התפר והרמב"ם ס"ל דיעשו החריצין עד תחתית העץ ממש כמה שיוכלו וגובה הבתים יעשו ג"כ כגובה החריצין ואעפ"כ יהי' גבהו כארכו כי התיתורא יעשו עב הרבה ותשלם כנגד מיעוט העץ הנשאר עודף על גובה הבתים. ונצטרך לומר דס"ל שהתיתורא אינה רחבה מהבתים (ע' בהרא"ש מ"ש מזה) ואעפ"כ היא עבה. וזה דוחק קצת עמ"ש ומחזירין את העור כו' ואיך שיהי' הפירוש בהרמב"ם הנה מדבריו לא מוכח כ"כ להקל בזה כנ"ל. אך מהש"ר יש קצת ראי' להקל בזה את"ל שנתכוין שיעשו להידור מצוה ארכו כגבהו כדפי' הד"מ בהרמב"ם דלפ"ז מוכח ממנו דא"צ מחיצות גמורות מבפנים ודי בחציין או ברובן: