א

אע"ג לדעת הט"ז שם דס"ל הא דמכשירין בדיעבד אפי' לא הגיע החריץ עד מקום תפר. כמ"ש בש"ע סעיף מ.היינו אפי' יש שם הפסק וחלל למטה לגמרי. וכמ"ש סס"ק ל"ו וז"ל וכן אין להקשות הא אין ההפסק מגיע עד למטה דקי"ל כרב דימי דאמר כיון דמנכר החריץ שבין בית לבית תו לא צריך ולא כאביי דאמר צריך שיגיע החריץ למקום תפר. ומ"ש בט"ז אלא כאביי כתב הפמ"ג שהוא ט"ס. מ"מ לכתחלה ודאי צריך שיגיע החריץ ע"פ כולו למקום התפר. וא"כ לכתחלה צריך שלא להניח חלל כלל למטה. ולענין דיעבד מה שהתיר הט"ז בחריצן ניכר אע"ג שיש חלל למטה. צע"ג. ואין לומר דיליף מרב דימי דאמר בסתם כיון דמנכר תו לא צריך. דהא קאי על ברייתא (דף ל"ד ע"ב) ואם אין חריצן ניכר ושם פרש"י שעשה מחיצות הבתים מבפנים ומוכרח הוא:

ב ומיהו לפמ"ש הב"ח סכ"ו דלאביי מעכב דיעבד שיגיע החריץ עד התפר. וצ"ל טעמא דאביי דהא מהברייתא משמע דבשחריצן ניכר סגי. לכן צ"ל דאביי מיירי כשהמחיצות שבין הבתים נעשות רק עי"ז שהחריץ שבין בית לבית מגיע עד התפר. והברייתא מיירי שעשה מחיצות בפ"ע ולא שהמחיצות נעשות ע"י החריצין. וכיון דהכי הוא דאביי מיירי שהמחיצות נעשות ע"י החריצין שבין בית לבית ולכן מצריך שיגיע החריץ שבין בית לבית עד מקום התפר. וכיון דאעפ"כ רב דימי ס"ל דאין צריך שיגיעו החריצין עד מקום תפר מזה מובן דס"ל דא"צ כלל מחיצות גמורות בין בית לבית ר"ל שא"צ שיגיעו למטה עד מקום תפר. אך באמת פירוש הב"ח בהרא"ש תמוה. שהרי הרא"ש ה' תפילין סי' ח' כתב ונהגו לחומרא כאביי. ולהב"ח אדרבה נהגו כרב דימי. גם מה שנסתייע מהר"ר אלחנן שבמרדכי ג"כ אינו נכון וכ"כ אאזמו"ר ז"ל סי' ל"ב במראה מקומות ס"ק רע"א שהמרדכי ס"ל שצ"ל ד' מחיצות גמורות. גם בש"ע שלו שם ססעי' ס"א הביא ראיה ברורה לדין זה ממ"ש בש"ע סי' ל"ג ועמ"ש מזה בתשו' זו סעי' ז':