סימן ב

ע"ד טוית הנשים ציצית שאינם אומרים בתחי' הטווי' לשם מצות ציצית. רק כששואלין מה היא עושה היא משיבה שהיא עושה ציצית. (א) פלוגתת רב ושמואל אי בעי' טוי' לשמה. הרי"ף פסק כשמואל דבעי טוי' לשמה. ודברי המרדכי בזה [עי' לקמן סי' יט] ומסיק דאם היו הטוי' או השזירה שלא לשמן יש לברך עליהם עד שישיג אחרים. [עי' בשו"ת רבינו חאה"ע סימן רפ"ה ס"ג]. (ב) מהו לשמה. בסה"ת נסתפק אי סגי במחשבה. ומסוגי' דסוכה ט' אין ראי'. (ג) מהרמב"ן במלחמות שם משמע דסגי במחשבה. ובתוס' ע"ז כ"ז משמע דבעי' דבור. לכאורה ראי' מהמשנה ספ"ד דזבחים דסגי במחשבה. וכ"מ בשבועו' דכ"ו ע"ב. ומדחה ראי' הסה"ת לנגד מפסחים ס"ג. (ד) ראי' מגט דמהני מה שכותב ע"פ ציווי הבעל ועדיף מהרהור. ה"נ כאן דבכל שעה ששואלין מה היא עושה היא משיבה ציצית. ועוד דמעשה השזירה מוכיח סופו על תחלתו. (ה) ומחמ"ז יש להקל גם בציצית העשוי' ע"י תינוקת פחותה מי"ב שנה: