ה

ועדיין יש לחוש עפמ"ש בש"ע סי' קי"ט סעי' ה' דאם האיסור חמור בעיני בני אדם יש לו דין חמור ונחלקו שם הש"ך ס"ק י"ב ס"ל שי"ל דחשוד על דבר החמור בעיני הבריות אינו חשוד על דבר הקל ממנו בעיני הבריות אם הוא חמור בעונש כו'. והפר"ח ס"ק י"ב נחלק עליו בזה והביא ראי' מהרא"ש בבכורות פרק עד כמה סי' ח' שכתב דמעשר ודאי חמור משביעית דשביעית לאו הבא מכלל עשה הוא כו'. ואעפ"כ באתריה דר' יהודה דחמירא לי' שביעית החשוד על השביעית חשוד על המעשר. וא"כ לפ"ז אפשר כיון האידנא דרכן של בנ"א לא לחלק בין אם נפסלה בשחיטה לנטרפה ע"פ בדיקת הריאה ושניהם קורים להן טרפה הרי דחומרתן שוה בעיניהם. וכיון דשוו להו יש להחמיר לפי מ"ש הרמב"ם בפי' המשניות בפ"ד דבכורות שהחשוד על שום דבר כו' הרי הוא חשוד ג"כ על איסור אחר שהוא כמותו או פחות ממנו עכ"ל הרי דגם על איסור ששוה לו הוא חשוד. הן אמת שבפ"ת סי' קי"ט סק"ה האריך להוכיח דהחשוד על איסור אחד אינו חשוד על איסור אחר ששוה אליו ע"ש. ונ"ל שלא היה לפניו בפי' המשניות להרמב"ם שלו מש"ל ע"פ פי' המשניות להרמב"ם דאל"כ היה מביאו עכ"פ וכן ראיתי בתוי"ט שם שבנוסחא א"י לא נמצאו דברים הנ"ל וא"כ אם נאמר שבעיני הבריות חומרתן שוה אפשר אף אם באמת הפסול בשחיטה חמור יותר אינו נפ"מ כלל והחשוד על הטרפה יהי' חשוד על השחיטה כיון הפר"ח הוכיח מהרא"ש דהעיקר תלוי בחומר שבעיני הבריות מיהו זה אינו דע"כ לא נחלק הפר"ח על הש"ך אלא בענין אם הוא קל בעיני הבריות. אבל בששניהן שוין בעיני הבריות דכ' הש"ך סס"ק הנ"ל דאז אזלינן בתר הקל וחמור בעונש בזה מודה הפר"ח כמש"ש בהדיא ולא משגיחנן כלל בחומר דעונש זולתי היכא ששניהן שוין בעיני הבריות דאז אזלינן בתר קל וחומר דעונש כו' ועוד שי"ל גם בעיני הבריות שחיטה חמירא שידוע לכל שהוא נבלה וכ"ש לשו"ב והרי הש"ך והשמ"ח ושאר אחרונים כ' בפשיטות דהחשוד על הטרפה אינו חשוד על הנבלה שנפסלה בשחיטה כו'. ובהיות כן יש לתמוה קצת על תשובת נודע ביהודה מ"ת והובא בתשו' הגאון מהר"ז נר"ו בתשו' בית אפרים חי"ד סי' ד"ה שהתיר שו"ב שנכשל בבדיקת הריאה לשחיטת עופות משום דלא נחשד על איסור תורה כו'. והגאון מהר"ז שם הקשה עליו דגם בשחיטת עופות איכא איסורי דרבנן כמו שהייה במיעוט בתרא וכיוצא בו גם בבדיקת הסכין כו'. ונדחק שם מאד להקל בשעת הדחק בזה. איך לא שתו לבם לדברי הש"ך והפר"ח והת"ש שהסכימו כולם דחשוד על הטרפה אינו חשוד על הנבלה והפסד בשחיטה היא נבלה כנ"ל. וא"כ לא היה צריך הנ"ב לומר משום דהוה איסור תורה כו' וגם קושי' הגאון מהר"ז שי' לק"מ משום שהחשוד בטרפות דרבנן אינו חשוד באיסור דרבנן דנבלה כנ"ל. וסבור הייתי לתרץ דברי הגאונים ע"פ מ"ש הרמב"ם פ"ד מה' מאכלות אסורות הי"ז וז"ל זה הכלל כל שאיסורן בלאו אחד מצטרפין בב' לאוין אין מצטרפין חוץ מנבלה וטרפה הואיל והטרפה תחלת נבלה היא עכ"ל וכיון שמצטרפין לכזית והיו מחייבין עליהן מלקות א"כ נראה כאילו הם איסור א'. וכיון שכן י"ל לכאורה דחשוד לזה חשוד לזה. ועד כאן לא שמעינן דחשוד על הקל אינו חשוד על החמור אלא בשני איסורין אלא שהם ממין א' ה"ל איסור מאכלות כמעשרות ושביעית שאין מצטרפין זל"ז. אבל באיסור א' ר"ל שמצטרפין זל"ז י"ל דחשוד לזה חשוד לזה בכל ענין. אך באמת אין זה מוכרח כי הנה מ"ש שהטרפה תחלת נבלה היא ר"ל כיון שטרפה אינה חיה וסופה למות ולהיות נבלה. וא"כ כמו שבכלל מאתים מנה כך בכלל נבלה יש טרפה אע"פ שאין בכלל בפ"מ מ"מ כ"ה בחומר הענין ולפיכך ע"ד שמצטרפין אוכל שנטמא באב הטומאה עם אוכל שנטמא בולד הטומאה לטמא כקל שבשניהם. אבל לעולם נבלה חמירא לענין שהחשוד על הטרפה אינו חשוד על הנבלה כמ"ש הש"ך וסיעתו כנ"ל ואין לדחות דבריהם המפורשים בשביל משמעות כ"ש שאפשר לומר שאינו ענין כלל לדבריהם ועוד ראי' מהש"ס פ"ק דחולין (דף ה' ע"ב) גבי מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם וכ' התוס' שנאמרו בלאו אחד כל חלב וכל דם לא תאכלו וגם הם שוין שיש בשניהם כרת ובהוריות (די"א ע"א) אמרינן דלכ"ע מומר מחלב לא הוי מומר לדם וכ"ש בטרפה ונבלה דנבלה חמירא כו':

קיצור. (לכ"ע יש היכא שחומרתן שוה בעיני הבריות אזלינן בתר קל וחומר דעונש. קושי' על הנ"ב והבית אפרים בתשו'):