סימן קח

א

אשה שראתה דם מחמת תשמיש כמה פעמים תיכף אחר טבילתה לראיית וסתה הקבועה אך לא רצופים רק אחר כמה וכמה טבילות ועדיין לא נתרפאית ובעת ראייתה כך הוא הדבר שבגמר ביאה הבעל מרגיש שהוא נוגע בפנים בדבר מה ובעת שהוא נוגע היא מרגשת כאב גדול ותיכף אחר התשמיש היא מוצאת הכתם. והנה אין אתנו יודע וגם להבחין אם הוא מן המקור או מן המכה שהיא מרגשת בעת נגיעתו כנ"ל:

אם לא היו כלל ג"פ רצופים ודאי לא נאסרה כמ"ש בב"י רס"י קפ"ז וסס"י קפ"ו. וברמ"א בהגהת ש"ע רס"י קפ"ז. ואם היו ג"פ רצופים ואח"כ היו ביאות שלא ראתה יש בזה ג' דיעות לכאורה. ע' ס"ט סי' קפ"ז סק"ו לדעת מהרש"ך י"ל דע"י ביאה א' שראתה דם אח"כ נאסרה לבעלה. ולדעת הס"ט עצמו עד שתתחזק ג"פ. ודעה ג' היינו דעת הש"ך שכ' הס"ט גבי שפופרת שלא נמצא דם כלל דמותרת לעולם אף אם אח"כ תראה ג"פ מ"ת. א"כ שמא כמ"כ נאמר בתשמיש שלא ראתה דעדיף משפופרת. והס"ט ס"ל דגבי תשמיש שלא ראתה בו ליכא מ"ד הכין. מיהו אאזמו"ר נ"ע ס"ק י"ג כ"כ ופסק כן. וכש"כ בנד"ז שנראה כמו מכה שהרי בגמר ביאה הבעל מרגיש שהוא נוגע בפנים בדבר ובעת שהוא נוגע היא מרגשת כאב גדול ותיכף אחר התשמיש היא מוצאת הכתם. א"כ ניכר שמן המקום שנוגע בה הכתם. וה"ל מכה. אלא שי"ל שמא אין זה מכה כ"א שקצת הרחם נעקר למטה. מ"מ הבאר יעקב דף ע"ז ע"ב מצדד להקל בכה"ג מצד עקירת הרחם. ואף שהנ"ב רס"י נ"ח חולק על סברא כזו מ"מ לדבריו י"ל שזהו גירירט ועקירת הפרוזדור ואף שכתב דה"ל כמכה שאינו ידוע שמוציאה דם. הכא שאני שע"י נגיעה יוצא הדם מוכח שהדם יוצא מזה המקום וגם ה"ל שני ספיקות ספק הוא מכה ממש וספק עקירת הפרוזדור וממנו יוצא דם ולא מהמקור. וע"כ לבעלה ודאי לא נאסרה. ולענין ספירת ז"נ אין לי פנאי כעת לעיין. לכן יש להצריכה ז"נ. ועמ"ש בתשו' המתחלת דין אשה שיש לה וסת ומ"מ א"א לה להטהר: