סימן ב

א

ע"ד השו"ב מו' משה ממחניכם שהוא אצליכם שו"ב זה שלשים שנה ולא נשמע עליו שום ריעותא. אך כעת בזה השנה יצא ממנו איזו מכשולים. והעיקר הוא ענין הסירכא אשר היתה על הורדא. שלאחר שהסיר הסירכא כמנהג השו"ב ובדקה בפושרין והכשירה העידו שלשה אנשים אז עש האט מבצבץ גיוועזין ושאמרו לו כמדומה שהוא מבצבץ ובדק פעם שנית ולא ראו עוד איך הי' בפעם השנית. ויש הרבה עדים שבפעם השנית ודאי לא הי' מבצבץ. אך שבינתיים קרע השו"ב מעט את הריאה. אך הוא אומר שהקרע הי' שלא במקום הסירכא. גם יש שני עדים שמעידים שגם בפעם הראשון ראו שלא בצבץ כלל. היינו ר' חיים דוב בן גרשון ור' בן ציון:

והנה אם היה מתברר שהקרע או החתך שחתך בהריאה הי' שלא כנגד הסרכא כלל. אז ודאי היה נראה שאין בזה שום חשש עליו. כיון שהרבה עדים מעידים שאז לא היתה מבצבץ ואין שום מי שיכחישם ע"ז. א"כ הם נאמנים יותר מהעדים הראשונים כיון שהוזמנו לראות המעשה במתכוין הם דייקי טפי מהראשונים שראו דרך ראי' בעלמא כמ"ש בתשו' הריב"ש סס"י קכ"ז וז"ל ועוד שאפי' יש הכחשה בין עדות הראשונים לעדות האחרונים שאלו אומרים שבטל והאחרונים אומרים שלא בטל. יש לנו להאמין לראשונים לפי שהם הוזמנו להעיד על כתיבת הגט ונתינתו וכל הצריך בו ודייקי בעדותן טפי. אבל האחרונים לא הוזמנו להעיד בזה עכ"ל. ובנ"ד הוא להפך שהראשונים ראו דרך ראי' בעלמא. אבל האחרונים הוזמנו להעיד דהיינו אחר שערערו השלשה עדים שהוא מבצבץ נקראו הם לראות אם כן הוא או לא ודאי דייקי טפי וזכר לדבר מהא דפ"ב דכתובות (ד"כ ע"א) גבי שטר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד דעדיף טפי כו' ע"ש. וה"נ כיון שהיה ערער שהוא מבצבץ ודאי דייקי טפי ויש להאמינם לפ"ד הריב"ש. ועוד דנ"ד עדיף מנדון דהריב"ש שבלא"ה יש הכחשה בין העדים גם על פעם הראשון עצמו. לכן יש יותר להאמין להרבה עדים האחרונים שהוזמנו להעיד בפעם השני. ועוד כיון שאז הי' דבר שיכול להתברר בלא"ה האחרונים נאמנים כמ"ש התוס' פ"ג דקדושין (דס"ו ע"ב) בד"ה שלח ואחוי. ועיין בש"ע י"ד סי' קכ"ז ס"ג בהג"ה ובש"ך שם ס"ק כ"ד ובמנ"י כלל כ' ס"ק י"ט:

אך אם אי אפשר להתברר שהקרע או החתך הי' שלא מצד הסירכא הגם שהשו"ב אומר כן אזי באנו לדין שתי כתי עדות המכחישות זו את זו ע"ד הסירכא והשו"ב אם יצתה טרפה מתח"י או לא. ומצינו שנחלקו בזה התוס' עם רש"י בפ"ב דכתובות (דכ"ב רע"א) ד"ה תרי ותרי נינהו דלהתוס' לא מיפסיל דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה. משא"כ לפרש"י לא מתכשר בהכי (ועיין עוד בפרש"י ותוס' שם (דכ"ו ע"ב) גבי ואנן מסקינן ליה דלכאורה החליפו שיטתם ועיין במהרש"ל ובמהרש"א שם שיישבו דעת התוס' והתימה שלא יישבו דעת רש"י ובאמת יש ליישב ומתוך זה יצא קולא בנ"ד לשטת רש"י) ודעת הרי"ף שם כפרש"י וכ"ד הרמב"ן במלחמות שם. ובעל המאור ס"ל כהתוס' והר"ן כ' שזהו דעת רבינו חננאל. ומ"מ הסכמת הר"ן והרא"ש סי' כ"א כהרי"ף וכ"מ בש"ע ח"מ סי' מ"ו סכ"ו וכ"כ הסמ"ע שם ס"ק ס"ב והש"ך שם ס"ק ס"ה. וא"כ לכאורה בנ"ד ג"כ יש להחמיר ולא להכשירו כשטת רש"י והרי"ף שם. אך הנה התוספות שם הביאו לכאורה ראי' חזקה לדבריהם מדין שתי כתי עדים המכחישות זו את זו דקיי"ל כרב הונא בשבועות (דמ"ז ע"ב) ובפרק חזקת (דל"א ע"ב) דזו באה בפני עצמה ומעידה. משום דאמרינן אוקי גברא אחזקתיה. וכמ"ש בש"ע ח"מ רס"י ל"א ובסמ"ע שם סק"ג. ותירץ הרא"ש בכתובות שם דהתם פסולי דידהו הוי משום דמכחישין זא"ז בעדות כו'. אבל הכא דקא מסהדי לפסול את אחד בגזלנות כו' לא מוקמינן ליה אחזקתיה. ולכאורה אין התירוץ מובן כלל. דמאי נפקותא אם פיסולו משום גזלנות או משום שהעיד בשקר וראיתי בפנ"י שהקשה כן על הרא"ש ותירוצו דוחק גדול. וצ"ל שכוונתו דהרא"ש הוא כמ"ש בשט"מ בשם הרמב"ן שאין הכחשתן פסול ברור כו'. אבל שתי כתי עדות הבאות לפנינו על אחד ודאי פסלינן ליה אפומייהו עכ"ל והפירוש הוא דהכא הפסול ברור שכת אחת מעידים שהוא גזלן הרי לדבריהם פסולו ברור. משא"כ התם אפי' לדברי המעידין שפלוני לוה מפלוני אין המעידין שלא לוה פסולים פסול ברור כגזלנים שהרי אפשר אינן מעידין במתכוין בשקר כ"א טועים הם ונדמה להם בבירור שלא לוה. וכמו שמצינו כה"ג בגמרא פ"ג דשבועות (דכ"ו ע"א) מר אמר שבועתא דהכי אמר רב מר אמר שבועתא דהכי אמר רב כו' ע"ש. ואף שאנו אין דנין אותן כן כ"א כמשקרים שלכן אחד מכת זו ואחד מכת זו אינן מצטרפין כמ"ש בש"ע רס"י ל"א הנ"ל ובגמר' שם. מ"מ אין פסולו ברור כגזלן ממש. כך צ"ל בכוונת הרמב"ן והרא"ש. וא"כ לפ"ז בנ"ד י"ל ג"כ שאפי' לדברי הכת האומרים שהסירכא הי' מבצבץ אין פסולו ברור כגזלן ממש שי"ל שהוא היה טועה וקסבר שאינו מבצבץ כמו שע"כ צריכין אנו לומר כן על שתי הכתי עדים עצמן המכחישים זו את זו בענין הסירכא אם היתה מבצבצת או לא שנקרא אין פסולו ברור לפ"ד הרמב"ן. וכן השו"ב עצמו ה"ל כאחד מהכת עדים שמעידין שלא היתה מבצבץ. וכיון שכן שאפי' לדבריהם אין פסולו ברור בהחלט כגזלן ממש הרי בכה"ג כיון שיש עוד כת עדים המעידים כדבריו מודים הרמב"ן והרא"ש להתוס' וסיעתם דאמרינן אוקי גברא אחזקתיה כדין שתי כתי עדים המכחישות זו את זו דכל אחת באה בפ"ע ומעידה כנ"ל:

קיצור. (להתוס' פ"ב דכתובות (דכ"ב ע"א) ולבעל המאור ור"ח בתרי ותרי מוקמינן גברא אחזקתי' אך הרי"ף ורש"י והרא"ש והרמב"ן והר"ן וטוש"ע ח"מ סי' מ"ו סק"ו ס"ל דלא מוקמינן אחזקתיה. וה"ל פסול מספק. והחילוק שבין דין זה לדין הנזכר בש"ע שם סי' ל"א סעי' א' דמוקמינן אחזקתיה תירץ הרמב"ן משום דהתם אין פסולו ברור שאין מעידין על פסולו ממש כ"א אדבר אחר ומתוך כך נמשך הפסול. וא"כ לפ"ז גם בנ"ד כן שאין מעידין שהשו"ב פסול כ"א על הסירכא ומתוך כך באנו לפוסלו וכיון שיש ג"כ כת עדות המסייע להשו"ב ה"ל כשתי כתי עדים המכחישים זו את זו דמוקמינן כל כת בפ"ע אחזקת כשרות):