ב

הנה השא"י נסתייע שם מתשו' הריב"ש סי' קי"ג שהביאה הב"י ביו"ד סי' קי"ט מדלא הסכים לסלק הטבח רק מפני שמעשיו מוכיחים שהיה רוצה להאכיל בכוונה כו' הא לאו הכי אלא כנ"ד בפעם ראשון לא. כי אין כאן הוכחה ואדרבה מובן ששגג עכ"ל. וראייתו זו מהריב"ש נכונה. וי"ל דהריב"ש ס"ל כרבו הר"ן פג"ה גבי טבח שנמצא אח"כ כשעורה חלב דבקבלת ד"ח לחוד סגי. והיינו אפילו במוכר לאחרים לכן בשוחט לאחרים י"ל דס"ל דאין מסלקין אותו בפעם ראשון. אבל השא"י הקשה עוד לנפשיה מתשו' הרשב"א סי' כ' וסי' תרל"ב שכ' דטבח שיצתה טרפה מת"י אין לו התנצלות לומר שוגג הייתי כו' ותירץ לנפשיה דהרשב"א מיירי ג"כ בטבח שהבשר שלו כו' אבל בנ"ד שאין הנאה לשוחט לא עלה על לב הרשב"א עכ"ל. והנה לכאורה משמע כן בהרשב"א שם שהרי הרשב"א הביא שם ראי' ע"ז שאם כן טבח שיצתה טרפה מתח"י דמעבירין אותו לא משכחת לה אלא בשהתרו בו עכ"ל. וטבח שיצתה טרפה מתחת ידו דמעבירין אותו הנז' בגמ' פז"ב מיירי בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים וכן טבח שנמצא אחריו כשעורה חלב דפרק ג"ה גם פ"ק דחולין בלא הראה סכינו וכו' מיירי הכל בכה"ג ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים כמ"ש בתשו' מהרי"ו סי' צ"ז וע' בש"ע אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' י"ח סקכ"ד. וכיון שכן מדמייתי הרשב"א ראיה מהכא שאין נאמן לומר שוגג הייתי צ"ל דאיהו מיירי ג"כ בכה"ג בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים. אבל כששו"ב לאחרים י"ל דנאמן לומר שוגג הייתי וכמ"ש השא"י. אמנם הסכמת הפוסקים האחרונים אינו כן בפי' דברי הרשב"א אלא דאפי' בטבח ששו"ב לאחרים אינו נאמן לומר שוגג הייתי. כמ"ש הפר"ח סי' קי"ט ס"ק כ"ח דהרשב"א בתשו' הנ"ל מיירי בשו"ב לאחרים. וכן פי' בתשו' מהרי"ט חי"ד סי' ט"ו דברי הרשב"א ועיין שם שיישב הקושיא שהקשינו דא"כ מאי מייתי הרשב"א ראיה מטבח שבגמרא כו'. וז"ל והא נמי לא קשיא דודאי בההוא טבחא דאיכא חימוד ממון איכא לאחמורי טפי אבל מייתי ראיה דלא תלינן להקל ולומר שוגג היה דא"כ בההוא טבחא אמאי מחמיר כולי האי אימר שוגג הוה אלא ודאי בשוגג לא תלי' דהוה ליה למידק (ע' פ"ג דב"מ דל"ז ע"א רישא נעשה כמי [כו']) אלא או מזיד או פושע התם דאית ליה דררא דממונא כמזיד דיינינן ליה הכא דליכא דררא דממונא ליכא למיחש למזיד אבל חיישינן דפושע ומזלזל באיסורים הוא עכ"ל מהרי"ט שם. וא"כ לדבריו לא תלינן בשוגג אפילו ליכא חי"מ רק תלינן דפושע כו'. וכ"כ אאזמו"ר הגאון ז"ל בשמו ביו"ד רס"י ב' שהפושע אינו לא שוגג ולא מזיד. וכ"ד הפרי תואר בי"ד סי' קי"ט ססק"כ דכל היכא דממונה מהצבור הגם דלית ליה דררא דממונא אפ"ה נק' פושע עכ"ל. וכיון דכל הגדולים האלו מפרשים דברי הרשב"א בגוונא דליכא חי"מ דלא כהשא"י והדין עמהם דאם היה שוחט לעצמו ומוכר לאחרים לא הוי מהני ליה תקנתא דדואג ומתאנח כו' שכ' הרשב"א. אלא תקנתא דבגמ' פז"ב. וכיון שכן הרי לכאורה מדברי תשו' הרשב"א סי' כ' ותרל"ב דאינו נאמן לומר שוגג הייתי וכ"ה בש"ע סי' קי"ט סעי' י"ז. יש מזה סתירה לפסק תשו' שא"י סי' כ"ב הנ"ל שהתיר כל מה ששחט אחר שיצתה נבלה מתח"י בחזקת כשרה אע"פ שלא קיבל שום ד"ח כנ"ל. ומה שתמך השא"י יסודו להקל על ראייתו מת"ה וב"י סי' ס"ד י"ל דהתם משום שנמצא אחריו חלב רק כשעורה שהוא חצי שיעור ע"כ בכה"ג כ' להקל במנקר לאחרים שאין מעבירין אותו אבל בנדון שיצתה נבלה או טרפה מתח"י י"ל דמעבירין אותו אפילו בשו"ב לאחרים דחמיר טובא מכשעורה חלב אע"ג דחלב הוא איסור כרת ונבלה איסור לאו מ"מ כשעורה חלב שהוא חצי שיעור קיל טפי מכזית נבלה שהיו לוקין עליו משא"כ על חלב כשעורה. וגם בכשעורה חלב יוכל להיות הטעות ביותר כו'. וכ"ד תשו' צמח צדק סי' ע"ג שהטריף כל הכבשים ששחט אע"פ שלא יצתה טרפה מתח"י רק בא' מהן ולא במזיד ח"ו אלא דהוא ז"ל מיירי בששחט לעצמו ומוכר לאחרים ובכה"ג החמיר גם השארית יוסף אף בגוונא שלא היה מזיד כנ"ל. מ"מ מוכח שם מהצ"צ דבכל ענין לא תלינן בשוגג רק בפושע כו'. איברא דחתנו הגאון תשו' עה"ג סי' נ"ד הביא דבריו ואעפ"כ פסק שם להכשיר הכבשים ששחט אח"כ וז"ל בענין ההוא צ"מ שיצא מכשול מת"י ששחט ד' עגלים ובדקן והכשירן ובעגל שבדק ראשון נמצא אחריו סירכא ע"י בודק אחר וכאשר הראה לו הסירכא הודה ולא בוש ואמר שגגה היא בידי שלא הרגשתי בסירכא עכ"ל השאלה. תשובה אין להטריף העגלים האחרים אע"פ שבדקן לאחר שאיתרע חזקתיה וראיותיו דמר מתשו' שארית יוסף ושארי תשו' הם חזקים כראי מוצק וא"צ חיזוק אעפ"כ אמרתי לתקוע יתידות בדברי קדשו לפי שראיתי בתשו' מו"ח נקראי' צ"צ סי' ע"ג וכו' עכ"ל הרי ס"ל להכשיר מה ששחט אח"כ כדעת תשו' שא"י. ואף שבסוף התשובה יש לכאורה סתירה לההתחלה המעיין שם יראה דהיינו לדעת תשו' הצ"צ דלדידי' יש להחמיר גם בנדון שנשאל העה"ג וע"ז אמר אבל לענין זה כו' אבל דעת העה"ג עצמו ודאי להכשיר כמ"ש בפשיטות אין להטריף כו' כנ"ל ע"ש:

קיצור. (אך קשה על השא"י מתשו' הרשב"א סי' כ' וסי' תרל"ב דאפילו בשוחט לאחרים ואין לו חי"מ עכ"ז גם בפ"א לא דיינינן ליה כשוגג אלא כפושע. ולכן בתשו' צ"צ סי' ע"ג החמיר שהטריף מה ששחט אחר שיצא טרפה מתח"י פ"א. ובעה"ג סי' נ"ד ס"ל כהשא"י):