ד

ומעתה נבואה לנ"ד והנה אפילו יהי' האמת לפי הגב"ע שנתקבל שלא לפני השוחט מ"מ כיון דאתחזק באיש כשר ולומד תמיד ע"כ י"ל דדיינינן לי' כשוגג כמ"ש הרא"ם והפר"ח והפ"ת סי' קי"ט דעד ג' זימני א"צ לתשובה דפז"ב שהיא התשו' למי שהוא בחזקת מזיד. אבל בב' זימני משמע מהרא"ם דדיינינן לי' כשוגג כמ"ש והמין הב' כו' ע"ש בפר"ח סקכ"ח נראה דפעם ב' דינו שוה לפ"א וכ"ד הפר"ח והפר"ת שם. ומשמע אפי' קיבל ד"ח בינתיים. ומהרי"ט בתשו' חי"ד סי' ט"ו הביאו רבינו ז"ל סי' ב' ס"ל דבקיבל ד"ח בינתיים ושוב יצתה טרפה מת"י פ"ב דיינינן ליה כמזיד. ואין כן דעת הרא"ם ופר"ח ופר"ת כנ"ל. עוד ס"ל למהרי"ט שבאותה טרפות עצמה כו' כמ"ש רבינו ז"ל משמו וג"ז אינו במשמע מהפוסקים הנ"ל. ומעתה בנ"ד כיון שלדבריהם אתחזק אצלם ביהודי כשר די לו בקבלת ד"ח. וגם למהרי"ט ס"ל כן דמ"ש ובאותה טרפות עצמה כו' היינו כשהי' לו ידיעה בנתיים וה"ל פושע דומי' דעירובי תבשילין דמיירי בכה"ג דאחר שנה כו'. משא"כ הכא שהי' הכל בהעלם א' וע' במשנה פ"ג דכריתות גבי השוחט כו' בהעלם א' וכו' דאם הי' פושע לא הי' מביא חטאת שהחטאת רק לשוגג א"ו דנק' שוגג וכיון דהי' די לו בהעברה וקד"ח בלי שום עונש י"ל דעכ"פ הבשר ששחט קודם קד"ח אינו נאסר בדיעבד כלל. ואדרבה כבר ביארתי לעיל דאפילו מי שנידן שיצא טרפה מת"י במכשול בחזקת פשיעה אין שחיטתו אח"כ אסורה כלל. שהרי זה לא נגרע ערכו לפע"ד מהפסול לעדות בעברו במזיד אל"ת של תורה אחרת שלא בשחיטה ששחיטתו כשרה (אא"כ הי' פושע קרוב למזיד כהא דבש"ע סי' י"ח סעי' י"ט. דצריך ג"כ תקנתא דפז"ב. לכן י"ל דשחיטתו אסורה). אלא דלכתחלה אין מחזירין אותו אלא ע"י תקנתא דראבי"ה. אבל דיעבד י"ל דשחיטתו כשרה וראבי"ה שכ' דקודם לזה אין לסמוך עליו י"ל היינו לכתחלה או התם שאני כדפי' השא"י משום דהוא מנקר לעצמו ומוכר לאחרים כו'. לכן גם למהרי"ט דס"ל דמספק דיינינן לי' כפושע י"ל שאין שחיטתו אסורה וגדולה מזו פסק רש"ל ביש"ש פג"ה סי"ז דעכשיו אין מעבירין ע"י פ"א וכו' ע"ש בשגם שיש לומר דכיון דהוחזק בכשרות דיינינן לי' בשוגג כדעת הפר"ת. וגם יש אומדנא שבע"כ שגגה הי' דאל"כ הי' לו להתיירא עכ"פ יראת ב"ו שונאיו שלא להניח מת"י בלתי שחוטי' ובצ"צ סי' ע"ג לא ס"ל אומדנא זו דמ"מ ס"ל דדינו כפושע ואינו מוכרח. ועיין יש"ש פג"ה שם הביא אומדנא זו:

ומשום שקיבל ד"ח קודם על חשד דבר שבממון אין לחוש גם למהרי"ט כיון דאינו שייך לשחיטה וגם אח"כ הוחזק בכשרות עיין חמ"ח סי' קט"ו ס"ק י"ח גם בעוברת ע"ד כשתיקנה מעשיה כותבין לה כתובה כ"ש הכא ענ"ל מדכתב הרא"ם דטבחים שאין ממוני' לצבור אין מעבירין אותן כלל בב"פ עד ג"פ א"כ גם בממוני' י"ל דיעבד אינו אסור עכ"פ בב"פ. דאילו הכא גם דיעבד שחיטתו אסורה איך מתירין לכתחלה באינו ממונה וכו':

קיצור. או י"ל דבדיעבד אין לאסור שחיטתו. עי' בפנים. וא"כ בנד"ז שמוחזק לירא שמים אין מה ששחט אח"כ נאסר: