ה

והנה בחולין פרק כסוי הדם (דף פ"ו ע"א) תנן לענין אותו ואת בנו חרש שוטה וקטן ששחטו (בינו לבין עצמן) ר' מאיר מתיר לשחוט אחריהן (דר"מ חשיב ליה כנבלה גמורה משום דס"ל דרוב מעשיהן מקולקלים) וחכמים אוסרים (שמא יפה שחטו וה"ל שחיטה מעלייתא). ובתוס' (ד"ה מאי טעמא) איתא הקשה הר"ר שמואל מווארדון ורבנן מאי טעמייהו אם רוב מעשיהם מתוקנים א"כ יהא מותר לאכול משחיטתם כו' וי"ל דמספקא להו לרבנן אי רוב מעשיהם מקולקלים אי רוב מעשיהן מתוקנין כו' עכ"ל. הרי מבואר דאם הי' רוב מעשיהם מתוקנים אע"פ שמיעוט מעשיהם מקולקלים היו סומכין ארובא והי' מותר לאכול משחיטתם ואע"ג דאיכא חזקת איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת נגד הרוב מ"מ רובא וחזקה רובא עדיף. ואם תאמר הרי י"ל סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא וכדאמרי' רפב"ת דיבמות (דקי"ט ע"ב) רישא חזקה ליבום ורובא לשוק ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לכן לא תנשא ולא תתייבם. ואע"פ שיש פוסקים דההיא לר' מאיר אתיא אבל לרבנן תנשא ול"ח למיעוטא וחזקה כנגד רובא מ"מ הא אנן קיי"ל כפוסקים המחמירים שם דלרבנן נמי לא תנשא. אכן במשמרת הבית להרשב"א דף ח' ע"ב האריך בזה לחלק בטוב טעם בין סוגי' הנ"ל דחיישינן למיעוטא דאיכא חזקה המסייע לו ובין ענין רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם דלא סמכינן מיעוטא דשאינו מומחים לחזקת איסור וע"ש דף ח' ע"א דעיקר הטעם דכיון דנתעסקו לבטל החזקה ושנתעסק בה מתעסק א' וכו'. ועוד התם בפב"ת דיבמות איכא תרי מיעוטא נגד הרוב מש"ה מחמרי רבנן ע"ש. ובחי' הרמב"ן פב"ת דיבמות בשם רב האי גאון שהחמיר במיעוטא דחזקה מסייע לו נ' ג"כ שיסבור סברא זו כמש"ש אי"נ כיון דודאי נגד כו' ע"ש. וכ"ה בחי' הרמב"ן בנדה דף י"ח. וא"כ לפי דבריהם נ' שמסכימים לד' רבינו שמואל מוורדון דאם היה רוב מעשיהן מתוקנים היה מותר לאכול משחיטתן. ולפ"ז הדבר פשוט דמי שיצא טרפה מת"י בשוגג ואפי' בשהיה קרוב לפשיעה כל שלא היה בשאט נפש ובמזיד ח"ו דודאי מדינא מותר לאכול משחיטתו מאחר דאינו חשוד במזיד ח"ו א"כ אפילו תאמר שאינו זהיר כ"כ מ"מ ודאי דרובא דמעשיו הן מתוקנין רק שמיעוט מעשיו מקולקלים וג"ז הוא מיעוטא דלא שכיחא כלל וכלל שהרי לא נמצא אחריו טרפה רק פ"א או פעמי' והוא שחט פעמי' רבות אין מספר ולמיעוטא דלא שכיח אין לחוש. לכן אפילו לסברת הרא"ש פ"ק דחולין סי"ד דטעמא דסמכי' ארמאשמ"ה משום דהוא מיעוטא דלא שכיחא כלל נ' דזה הנדון במומחה ומוחזק שלפעמים נמצא טרפה אחריו שיצא מתח"י בשגגה הוי ודאי מיעוטא דלא שכיח נגד הרוב כשרות שיוצאי' ממנו תמיד. לכן שחיטתו כשרה ומותרת וכמו ברמאשמ"ה רק דהצריכו הפוסקים שם לבודקו אם אפשר. והכא דא"א לבדוק שחיטתו שיילינן לי' אם אומר על יהדותו שבלי ספק אצלו שנשחט בטוב אין לחוש יותר. וא"צ לומר לסברת רבינו שמואל מוורדון והמ"ה הנ"ל זהו הנראה ברור משורת הדין אפילו מדרבנן וכ"ש מדאורייתא:

קיצור. וראיה דאפילו בחש"ו אם היה רוב מעשיהן מתוקנין לא היה השחיטה אסורה. ע"כ ק"ו לנדון זה דרוב מעשהו ודאי מתוקנין ורוב זה י"ל דה"ל כמו הרוב דרוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם: