סימן לז

א

בענין קרום שעלה מ"מ בריאה. ע' פליתי סי' ל"ו סק"ד ת"ש שם ס"ק י"ד תויק"ו סי' מ"ד סק"ו דכיון שנתהוה מחמת המכה א"כ בהבל בא ובהבל ילך כי אין יסודו דבר קיום וסופו להתפרק. ושטה אחרת להט"ז וש"ך כיון שנטרפה שוב אין לה היתר וע' במשבצות זהב סי' ל"ג סק"ד דפי' מ"מ היינו כשהיה טרפה בלא הקרום הא אם ניקב רק קרום אחד מהוושט ועלה בו קרום אינו חשוב מ"מ ולכן גם אם אח"כ ניקב קרום השני כשר וכבר כתבתי שצ"ע. וצ"ע ג"כ מלשון היש"ש פרק הערל סי' י"ו. אך עכ"פ בסתם קרום שמוצאים על הריאה כל שאינו ניכר שמחמת מכה הוא אין לנו להחשיבו קרום שעלה מ"מ. וכיון שכן י"ל מ"ש הרוקח סי' שפ"ב הובא ב"י סס"י ל"ח י"ל דדוקא נקט בשר בלוי וחשוב קרום שעלה מחמת מכה. אבל שאר קרום י"ל א"צ בדיקה כלל. ולכן אף אם אירע שכשקלפוהו יוצא ט"ד מן הריאה וע"כ ע"י הקילוף נקרעו קרומי הריאה י"ל אין טרפה כיון מעיקרא היה הקרום דבוק בהריאה ואינו קרום מ"מ ונסבך הרבה להריאה אף שע"י הקריעה והקילוף תנקב הריאה אינה טרפה שהרי לא היה ראוי להקלף כלל והי' מתקיים כך לעולם כיון שאינו קרום שעלה מ"מ והו"ל אין סופו ליסתר ואף אם סופו ליסתר י"ל אם הי' נסתר ממילא לא הי' נקרע קרומי הריאה כלל רק כשקלפוהו בידים שאני: