סימן ז

א

ז"ל השאלה. הן נתקבל כאן מו"ה אליעזר ליפמן במוה' אברהם לשו"ב זה קרוב לחמשה שנים. ובשבוע העברה יצא בעו"ה ג' מכשולים מתח"י בזאח"ז. ונראה בעליל שמהשמים ריחמו עלינו להיות לפחד לבנו שהיה לנו עד הלום הן לטוב והן למטיב. סוף ותכלה. היינו שאשה א' בקיאה בניקור הכנתא. שהיתה אשת ר' בן ציון במוהר"א שו"ב מדובראוונא ומצאת אחריו שלא נקר השומן חלחולת שתחת החוט. ומאותה הכנתא עצמה מצאה אשה אחרת חתיכה חלב מהחלב שאצל הסני' דיבא הנק' בלשון הטבחים אצבע. וכששמע זאת השו"ב הבעיר תבערת במחלוקת לעשות צדדים לחלוק על הדבר ולהשמאיל בזה ולהכחיש את הנשים הנ"ל. שדבר זה מהנמנע. כי יודע בטיב הניקור היטב. ולחושדו עצלות הזהירות לא עלה על דעתינו. ולולי הכחשתו הנשים תלינו הדבר אולי משגה הוא. וחקרנו הב' מכשולות מהנשים ומצאנו כדבריהן. אחר זאת שחט השו"ב בהמה ולקח הכנתא שלימה עם הדקין ועם החלחולת לברר הדבר שאומן הוא בהניקור. והאצבע הנ"ל הפריד מהכנתא ועזבה בבית המטבחיים. והראה לפנינו איך שיודע לנקר מקום האצבע. וא' מהחתומים שלנו מצא באותה הכנתא חתיכה קטנה חלב של סוף האצבע דבוק בשומן הכנתא תחת הקרום כאשר מצאת האשה הנ"ל. ושאלנו אמתלא ממנו ע"ז. איך שסוף מוכיח על תחלתו שהדין עם הנשים הנ"ל. והשיב לנו שבהפרידו הקרום מעל הכנתא נשאר החלב להקרום. וקבלנו ג"ז האמתלא. ושאלנו את פי הנשים איך מחלק שומן הכנתא לנשים אם מנקר הוא או לאו. והשיבו לנו שע"פ רוב מחלק הוא הכנתא אינו מנוקר והנשים בעצמם מנקרים הקרום. ונתחזק הספק בלבנו שהי' לנו עד הלום. בהעדר ידיעות דיני שו"ב. והעדר ידיעתו בהניקור. וביותר שחלק על דברי הנשים להכחישם. ולהעמיד מכשוליו לתרצם. אולי נצנץ בו איזה קלות במלאכתו בזה. ובפרט שידוע לנו מכבר העדר אמונתו בדררא דממונא עכ"ל השואל:

מצד שלא נקר השומן חלחולית שתחת החוט כ' בתשו' כנסי"ח סי' כ"ה דל"ד סע"ב וזה רק חומרא בעלמא כו' משום איחלופי כו'. ואף שהעיקר כדעת הגאון ר"ד שם דחלב דריש מעיא באמתא כולו אסור היינו באותו אמה של צד הקיבה אבל באמה שבצד הכרכשתא י"ל כהכני"ח ודעימיה שאינו אסור רק הקרום וע' שו"ת חוט השני סי' ס"ד. אך לשון הכלבו סי' ק"ד וז"ל ושל צד הכרכשתא אין גוררין אותו לגמרי לפי שיש שם חלב טהור. אבל מסירים הקרום הארוך עם חלבו שאינו דבוק עם הכרכשא כשאר השומן עכ"ל מדכ' עם חלבו משמע שגוררי' משם חלב ממש מדינא ולא הקרום לבד. ואין זה החלב שעל הקרום. דא"כ למה הוצרך ליתן סימן שאינו דבוק עם הכרכשא כשאר השומן. הל"ל עם חלבו שעל הקרום משא"כ שאר השומן הוא תחת הקרום. א"ו אף אם אין שם חלב על הקרום. מ"מ גם שתחת הקרום גוררים ונק' חלב טמא לפ"ד הגאונים. וההפרש בינו לשומן. היינו שהשומן דבוק עם הכרכשא. והחלב אינו דבוק להכרכשא רק נמשך אחר הקרום. וכן אמרו לי טבחים כשמניחי' להצטנן שם ניכר הבדל והפרש בין מה שהוא חלב וצריך גרירה ובין מה שהוא שומן. שוב מצאתי בתשו' שב יעקב סי' כ"ו דף ל"ב ע"א כדברי ע"ש:

וגם לפי זה י"ל דמה שנוהגין ליטול החלב שאצל החוט אינו דינא אפי' לפ"ד הגאונים רק מנהגא לבד דדינא הוא רק ליטול החלב שאינו דבוק בכרכשא. גם בלבוש לא נז' נטילת החוט והחלב שאצלו. וגם ברמ"א סי' ס"ד סט"ו נז' החוט עם השומן שאצלו. ובנד"ז נז' שלא ניקר רק השומן חלחולית שתחת החוט. ואפשר השומן שאצלו ניקר. גם במכתב הבע"ב מבואר המעשיות הנ"ל דהשו"ב בשינוי קצת למעליותא שגם מהחוט ניקר שומן הדבוק לחוט עד כרוחב אצבע אגודל. רק שהאשה אמרה שצריך להסיר יותר משיעור זה. והמעשה השניה כ' שנאבד החלב הספק ולא נתברר מזה פגם על השו"ב. והמעשה הג' כ' שהשו"ב אמר שזה מנקר עם הקרום שעל השומן מחמת שהוא דבוק לקרום והוואדצניק אמר שהוא מעט מן הסוף של האצבע. והנה אפי' נמצא אחריו קרום מקרומים האסורים מדינא דגמ' מבואר בש"ע סי' ס"ד סכ"א שאין מעבירין אותו רק מלמדין אותו שלא יזלזל באיסורין וע' שו"ת עה"ג סי' ט"ו. כ"ש בנד"ז אין להעבירו ח"ו רק ללמדו שיהי' זהיר בניקור אלהבא היטב:

החלב דאצבע נראה שהוא ג"כ חומרא שלא נז' בכל הפוסקים שהרי אינו לא מחלב הקיבה והמסס וביה"כ. ולא מריש מעיא. רק נז' לפי' א' בדברי העיטור שבטור סי' ס"ה עמ"ש והנכלולא כמ"ש בכנה"ג שם בהגב"י והובא בהגה' מהרל"ח. אך לגי' הב"י בהעיטור אין לזה שורש:

מכתבם הט' ע"ד השו"ב הגיעני וגם מכתב משאר הבע"ב חשובים וכמעט שני המכתבים מכוונים בסיפור המעשה רק לדברי המכתב השני מבואר שניקר מהשומן הדבוק להחוט שעל החלחולת הנקרא טבחיא. ג"כ כעובי אצבע אגודל רק שאשת מ' יצחק אמרה שצריך להסיר יותר משיעור זה. כמבואר במכתבם שאני שולח לידם בחזרה כבקשתם. והנה אחרי עיוני בשני המכתבים נראה לי שאין לפסול השו"ב לענין שחיטה ובדיקה ח"ו והרי הוא בחזקתו הראשונה ומותר לכם לאכול משחיטתו. אך זאת נראה לי שבאם שיתרצה או הרבני מ' מיכל במ' ישכר בער או הרבני מ' שמואל במ' ברוך לראות סכינו של השו"ב מ' ליפמן. אזי מחוייב מ' ליפמן הנ"ל להראות להם הסכין ששוחט בו פעם א' בכל יום טרם שהולך לשחוט. בכדי שלא יהיה שום מקום לפקפק על שחיטתו. וכל זה עד שיעמוד על כור הבחינה באומנות השחיטה ובדיקה לפני איזה שו"ב מומחה שיסמכו עליו כולם כמו במאסקעוי שיש שם כמה שו"ב מומחים וכשיביא מהם עדות על אומנתו בשחיטה היטב וכן בבדיקת הריאה וכן בניקור החלב אזי לא יוכרח עוד להראות סכינו. אבל קודם שיביא מהם יראה סכינו לא' משני הנקובים הנ"ל כשיתרצו לראות סכינו: