סימן עג

א

שאלה ריאה שנמצא בה תר"ל ונתערבה בין ב' בהמות אחרות מהו:

תשובה. לכאורה נ' דתר"ל כודאי איסור משווי' לי' כמ"ש הב"י סי' ל"ז והב"ח מדאמרי' ריש נדה כיון דאיכא תר"ל כודאי טומאה דמי והתם מדמה איסור לטומאה בענין זה עכ"ד. וא"כ גם כשנתערב באחרי' לא בטל ע"פ מ"ש השו"ע סי' ק"א בדין חהר"ל ודבר שבמנין ע"ש בפליתי סק"ה ובפמ"ג וט"ז סק"ו. אמנם המעיין ברמב"ם פ"ה מתרומות (ה' כ"ד) גבי חביות שהחמיצה כ' מכאן ואילך ס' ובפ"י מה' מקוואות הל' ה' במקוה שנמדד ונמצא חסר כ' שטהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות ור"ל טומאה ודאית. וא"כ יש לחלק בין איסור לטומאה דבאיסור תר"ל אסור רק מספק ולא ודאי וכ"כ המל"מ. אמנם בס' שער המלך בה"ת שם חלק עליו ודעתו דאיסור וטומאה שווים כדמוכח מפשטא דגמרא שם ההיא דחביות יעו"ש. ואף על פי כן גם לדבריו מ"ל דתר"ל שבטרפות לא חמיר (מ"מ) משום דבפ"ז ממעשר ה"ד כ' ה"ז חושש כו' ותמה המל"מ שם דהא בגיטין (ל"א) מדמי להו למקוה דהוי ודאי משום תר"ל והניח בצ"ע דבר זה. והפר"ח בספר מים חיים לגיטין ספ"ב ישב קושי' זו דשאני מקוה דאיכא למימר חסר ואתאי כדאיתא בריש נדה. אבל הכא גבי אבדו שנגנבו או אבדו לגמרי בב"א דליכא למימר אבד ואתאי כו' ולפמ"ש אין לנו עכ"ל. ובאמת שזהו ג"כ ד' התוס' חולין לחלק בין סכין שנמצא פגום למקוה מה"ט. ובהא א"ש נמי מ"ש הרמב"ם פ"א מה"ש הכ"ד דהוי ס' נבלה אע"פ שיש שם ג"כ תר"ל כמו במקוה אלא דהתם נמי לא שייך חסר ואתאי. וכ"ד הפמ"ג סי' י"ח סק"א. והנה מכ"ז יש ללמוד דדוקא בתר"ל דמקוה וכיוצא הוא דהו"ל ודאי איסור משום שיש ריעותא א' גדולה מאד שהיא ריעותא דודאי חסר ואתאי משא"כ כשאין ריעותא כזאת לא חמיר מס' אף שיש ריעותא ברורה שהרי אבדו לפנינו כ"ש בריעותא דטרפות שאין שום אחד מהן ריעותא ברורה כנ"ל שאפי' עכשיו אין כאן טרפות כלל דודאי אע"פ שהחמירו הפוסקים לאסור בזה לא חמור מס' טרפות וא"כ בנתערב יש להקל אם לא נודע הטרפות עד לאחר שנאסר התערובות בהפ"מ עכ"פ כמסקנת הפמ"ג סי' ק"י לסמוך בזה ע"ד המ"כ שבב"י סי' נ"ז. ועוד י"ל להקל אף שלא בהפ"מ כי לכאורה איך למדו הראב"ד ור"י להחמיר בתר"ל מההיא דנדה. דשא"ה שיש ריעותא א' ברורה משא"כ בזה כו'. הנה הת"ש סי' ל"ט סק"א כ' דסירכא תלויה או כסדרן היא לא נקרא ריעותא כלל ולכן ספק אם הסירכא בכסדרן כ' אפי' לפ"ד הרשב"א ור"י דס"ל דבס' שקול לא אוקמי' אחזקה וה"נ ס' שקול הוא אי כסדרן. אפ"ל משום דהרשב"א והרר"י לא קאמרי הכי אלא דוקא היכא דיש ריעותא שהוחל הטורף אלא שמסופקים אם נגמר שאע"פ שאינו רק ס' טרפות וס' שקול מ"ה לא מוקמי' אחזקה כיון שהיה הטורף ויש כאן ריעותא משא"כ בס' כסדרן. והנה מדבריו אתה למד דסירכא כסדרן אע"פ שיש עוד ריעותא והוא מה שיש להסתפק שמא לאו כסדרן היא מותרת לגמרי אלא שאין ללמוד מזה לשאר תר"ל כיון דכאן ענין אחד הוא שם סירכות חד הוא סובר עכ"פ סירכא כסדרן עם עוד ס' שאינו כסדרן קיל מריעותא דהוחל הטורף. והנה הריעותא דהוחל הטורף קלה היא מריעותא דמקוה אף אם גם זאת חסר ואתאי שהרי [שם] יש ריעותא ברורה לפניך שהרי חסר לפניך רק שד"ס הוא על הזמן וידוע דמחזקי' איסור מזמן לזמן מדאורייתא כדמוכח בנדה (ד"ד) משא"כ בענין הוחל הטורף יש להסתפק שמא לא נגמר עכ"פ וכן הוא בגמרא להדי' (דמ"ג ע"ב) התם לא אתיליד ריעותא פי' בישב לה קוץ בוושט. משא"כ בשוחט בסכין ונמצאת פגומה אתיליד ריעותא הרי דסכין שנמצאת פגומה נק' ריעותא אע"ג דלא שייך חסר ואתאי כנ"ל אבל ישב קוץ בוושט אע"פ שזהו הוחל הטורף כמ"ש הרשב"א לא נק' אתיליד ריעותא אלא שזהו לעולא ואנן קיי"ל דלא כעולא. מ"מ נשמע מזה דהריעותא דהוחל הטורף לא הוי ריעותא ברורה כנמצא' פגומה. ועוי"ל דגם למסקנא דלא קיי"ל כעולא לא מה"ט הוא. אלא משום דחיישי' לס"ד והיינו משום דשכיחי כמ"ש התוס'. או משום דלא מוקמי' אחזקה בס' שקול כל שיש ריעותא דהוחל הטורף אפי' שזה ריעותא קצת לפ"ד הרשב"א והרר"י. א"כ לעולם לאו ריעותא היא גבי ריעותא דסכין פגומה שהרי תי' בזה סתמא דגמרא ולא מוכח כלל דלמסקנא ניידי מזה רק מהא דאמרי' קסבר עולא אין חוששין לס"ד עולא דווקא ולא אנן ומש"ה ניידי ממרי' בישב לה קוץ בוושט. ועוד שד' הראב"ן והרשב"א לפסוק כעולא גם בזה וחילקו בין ישב לה קוץ בוושט ובין ס"ד ע"ש. וא"כ מוכח מזה עכ"פ שמיקרי לא אתיליד ריעותא כי היכי דלא תקשי' מסכין פגומה. ולפ"ז כיון דלא שמעי' בריש נדה דאמרי' כיון דאיכא תר"ל כודאי טומאה דמי אלא בדאיכא ריעותא עצומה שהרי חסר לפניך וגם חסר ואתאי ומוכח ג"כ מד' הרמב"ם פ"ז מה' מעשר ה"ד דהיכי דהריעותא קלה היא במקצת כגון היכא דלא שייך לומר חסר ואתאי ולבסוף (שהיא) ריעות' ברור'. ויש עוד ריעותא אינו אסור רק מספק והיינו ג"כ לענין אם שוחט בסכין ונמצאת פגומה שגם שיש חזקת איסור דבהמה בחיי' כו' שהיא ג"כ ריעותא מדאורייתא כידוע דחזקה מדאוריי' ויש ג"כ ריעותא דסכין פגומה שנק' ריעותא בא"ט כנ"ל אעפ"כ אינו אסור רק מס' היכא שיש חזקה לנגדו העמד סכין ע"ח וכמ"ש פ"א מה"ש ה' כ"ד אבל מנ"ל להחמיר בתר"ל היכא דהריעותא קלה מאד כגון סירכא בכסדרן ובתוך הבועא או סירכא תלויה מתוך הבועא שהרי סירכא בכסידרן קלה עכ"פ מסירכא שהיא ס' כסידרן וסירכא שהיה ס' כסידרן קלה מאד מריעותא דישב לה קוץ בוושט שהיא הנק' הוחל הטורף כנ"ל בשם הת"ש סי' ל"ט סס"ק א' וכבר נת' דריעותא דהוחל הטורף קלה מריעותא דסכין פגומה ואנן לא שמעי' דתר"ל הוא ס' איסור אלא בהצטרף עוד ריעותא לריעותא דסכין פגומה וכה"ג דההיא דפ"ז ממעשר ה"ד אבל בשאר ריעותא לא שמעי' והרי ריעותא דסירכא בכסידרן קלה ממנה ג' מדריגות ועוד שגם ריעותא הב' שנצטרפ' עם הריעותא דסכין פגומה היא גדולה יותר משאר ריעות' כי היא חזקת איסור דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת וכ"ה בענין המעשר שהריעותא הא' בחזקת איסור דהעמד טבל ע"ח וחזקה דאורייתא היא והב' היא כריעותא דסכין פגומה בכה"ג הוא דאמרי' שבהצטרף שניהם יחד נגד חזק' היתר ה"ל איסור מס'. משא"כ בתר"ל שבטרפות ששניהם קלים מריעותא הנ"ל וא"כ מנ"ל דאמרי' להו נגד חזק' היתר דמשנשחטה בחזק' היתר עומד וי"ל דבכה"ג מותר לגמרי שהרי בגמרא לא אמרי' אלא כיון דאיכא תר"ל כו' והרי על ריעותא גדולה מריעותא דסירכא בכסידרן הנ"ל אמרו בפא"ט דמ"ג ע"ב הכא לא אתיליד ריעותא כנ"ל וכיון דנק' לא אתיליד ריעותא א"כ בהצטרף עוד דבר אין לאסור כלל. אלא שאף שאין ללמוד איסור מההיא דנדה בתר"ל דטרפות אעפ"כ אין ללמוד היתר ממש משם ולומר דדוקא בשם הוא דמחמירין משא"כ בריעותא הלז שאמרו עליהם בגמרא דלא מקרי ריעותא כלל משום שיש לחלק דהתם דוקא הוא דבעי ריעותא ברורה לפי שהחזק' איסור שהוא הריעותא הא' אם היותה דאורייתא שחזק' דאורייתא היא מ"מ הנה כבר נסתלקה חזקה זו ע"י שנתעסקו בה לבטלה כמו חזקת טומאה נסתלק ע"י הטבילה וכן איסור דבהמה בחיי' כו' נסתלקה ע"י עסק השחיטה שהרי בעת הטבילה [והשחי'] היה המקוה והסכין בחזק' והם סלקו החזק' איסור לגמרי וכאילו לא היה מעולם ואח"כ כשנולד ריעותא בהמקוה והסכין יש להעמידם ע"ח היתר שלהם ולא הזכיר הישנות הוא חזק' איסור של הטמא לבהמה שכבר נסתלקו אלא שלפי דהא בהא תליא שכשיש ריעותא בהמקוה והסכין ממילא לא נסתלק החזקת איסור. על כל פנים אין להעיר החזק' איסור שנסתלק אלא על פי ריעותא ברורה בהמקוה והסכין שאז היא מעירה ריעותא הא' שנסתלק ובלעדה אין להעיר' משא"כ בתר"ל שבטרפות כמו סירכא תלויה מתוך הבועה ששני הריעותות עודם בתקפם ולא נסתלקו ובאים יחד לפנינו לדון עליהם שפיר י"ל דאפי' ריעותא קלה מצטרפי' לחברתה להיות תר"ל וחילוק זה למדתי מרבינו סי' [כ"ד] ס"ק מ"ו ע"ש. ובמקום אחר הבאתי סמך לזה מהא דאיתא פא"ט שבהכא לא אתחזק איסורי' כו' יעו"ש. אך אע"פ שאין להביא ראי' לתר"ל שבטרפות מההיא דנדה מ"מ כיון שאין ראי' לא לאיסור ולא להיתר מהיכן יהא החיוב לאיסור שאילו היה ראי' לנו לאסור ממ"א לא היה לנו להתיר מההיא דנדה אבל כיון שממ"א אין לנו ראי' לאסור וגם משם אין ראי' לא היינו חייבי' לאסור לכאורה. גם בת"ש סי' ל"ז ס"ק ט"ו מצאתי שכ' שמנדה אין ראי' לאסור למעיין ולא ביאר הטעם ואולי כוונתי לדבריו הקדושים אלא שכ' הת"ש שמ"מ יש דמיון כו' ולענ"ד י"ל דכך כונת הפוסקים דהתם בעי' ריעותא ברורה כדי לעורר לנו את הראשוני' שנסתלקו ממילא. (דהיינו) [או] דוקא כששניהם באים בב"א לא בעי ריעותא ברורה כנ"ל ובודאי שאין לנו לזוז מד' הפוס' רבותינו ז"ל שהסכימו דתר"ל אסור כי דקדוקם תורה ומ"מ ודאי לא חמיר כטרפות דלכ"ע אסור מדאורייתא וכנ"ל ב' הרמב"ם פ"ז מה' מעשר והפר"ח לגיטין והרמב"ם פ"א מה"ש הכ"ד שפי' כן בתר"ל הנז' בטהרות זולתי במקוה. וגם לפע"ד יש דמיון קצת להא דאמרי' בנדה (ד"ג) כיון דאיכ' שרצים דגופי' כתר"ל דמי ומ"מ מדפי' רש"י ותוס' שם וקשי' לשמאי ולא להלל מבואר דבכה"ג אינו אלא ספק ולא ודאי כבמקוה ונשמע מזה דבתערובות יש להקל בלא נודע התר"ל עד לאחר שנודע התערובות משום דה"ל ס' אחד בגופו וב' בתערובות שמותר לפ"ד המ"כ שבב"י סי' נ"ז והמ"ב והט"ז ואע"פ שלפ"ד הפמ"ג אין להקל כ"א בהפ"מ מ"מ בכה"ג יש להקל שוב מצאתי בתויק"ו סס"י ל"ז דדעתו להקל בתר"ל כשיש צד להקל עוד ע"ש: