קל

תק

ד כי עמך הסליחה למען תורא. לכאורה אינו מובן דנותן טעם לשיסלח. כדי שיראו ממנו. והרי הסברא נותנת להיפך שאם יתנהג הכל במדה"ר להרבות לסלוח לא יתייראו כ"כ מלחטוא דהגם שהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה מ"מ נהי שלא יאמר אחטא ואשוב עכ"פ לא יהי' היראה גדולה כ"כ על החטא. וכן מבואר בהדיא במד"ר פ' בראית ס"פ י"ב אמר הקב"ה אם אני בורא את העולם במדה"ר הוי חטיוה סגיאין ועד"ז ארז"ל כל האומר הקב"ה וותרן יוותרון מעוהי. ופי' במ"ע ספורנו דהכוונה שכאשר יסלח לעדת ישורון ויושיעם ע"ד כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. אזי יומשך היראה בישראל כמ"ש בקי"ס וירא ישראל כו' וייראו העם את ה'. וזהו אם עונות תשמר י"ה. ר"ל מבחי' י"ה לבד שזהו אין השם שלם. לא נמשך הסליחה. אלא כי עמך הסליחה פי' עמך היינו בשם שלם ששם הוא מדת רחמים גמורים:

קיצור קושיא בהפסוק. והתירוץ שע"י הסליחה יומשך כימי צאתך מאמ"צ כו' ומזה יומשך היראה כמ"ש וירא ישראל כו' וייראו העם:

(ב) והראב"ע פירש וז"ל הטעם כאשר תסלח לעוני ישמעו חטאים וישובו גם הם ויניחו חטאם. ואם לא תסלח לא ייראוך ויעשו חפצם ככל אות נפשם עכ"ל. וכ"כ אבן יחייא וז"ל וזולת זה כי אתה חייב לסלוח ועמך ראוי להיות מדת הסליחה למען תורא כי העבד אשר חטא לאדונו אם ידע היותו רחמן יכנע לפניו וישוב אליו וירחמהו ויסלח לפשע' ואם ידע היותו אכזרי ומונע הסליחה לא יכנע אליו וכל דכן דפקר טפי וירדפהו ותמיד לילה ויום לא יחשה מלהיות בעוכריו עכ"ל וזהו ע"ד דיתא בגמרא פ"ב דחגיגה גבי אחר שלא רצה לשוב משום ששמע שובו בנים שובבים חוץ מאחר ע"כ נתפקר לגמרי. כענין ליזיל ולתהני בהאי עלמא. וכיוצא בזה איתא בגיטין דנ"ו סע"ב וכן איתא במדרש תלים ססי' נ"א שאמר דוד אם תקבלני כל הפושעים משלימין לך ומסתכלין בי ואני עד ומעיד לכל באי העולם שאתה מקבל השבים כו'. ואאזמו"ר נ"ע אמר משל ע"ז מי שחייב לבעל חוב סך רב ואין ידו

תקב

משגת כ"א לפרוע המחצה וגם זה בכמה שנים מעט מעט מידי שנה אזי אם הבעל חובו יהי' טוב ויקבל זה ממנו אזי ישתדל בכל לב לסלק לו מעט מעט כפי שידו משגת אבל אם הבעל חוב קשה ורוצה שיסלק לו עד גמירא ולא ישאיר לעצמו כלום. אזי הלוה יתייאש מזה ולא יסלק לו כלום. כן הוא ענין התשובה. וזהו שאומרים בתפלת נעילה ותלמדנו הוי' אלקינו להתוודות לפניך למען נחדל מעושק ידינו:

(ג) ורש"י בתלים פי' כי עמך הסליחה לא נתת רשות לשליח לסלוח כמ"ש כי לא ישא לפשעכם בפ' משפטים כ"ג. למען תורא על זאת שלא יהא אדם בטוח על סליחות אחר מצאתי עכ"ל. וא"כ זהו טעם כפשוטו דפי' כי עמך הסליחה שהיא מעוכבת מעט שאין רשות לשום שליח עליה כ"א עד שיפעול רצון מהקב"ה בכבודו ובעצמו. וע"כ יומשך היראה. ודברי רש"י הם מבוארים בילקוט:

(ד) ועד"ז פי' במד"ר פ' אמור פ"ל גבי ביום הראשון מן הכא חושבנתא. א"ר אחא כי עמך הסליחה. מראש השנה הסליחה אצלך כל כך למה למען תורא בשביל ליתן אימתך על בריותיך עכ"ל. וכן איתא בקהלת רבה סד"ה לך אכול בשמחה לחמך. וכן הוא בילקוט בתלים במקומו בשם הפסיקתא הסליחה מופקדת אצלך מראש השנה. וזהו ע"ד ג' ספרים נפתחים בר"ה. עד בינונים תלוים ועומדים עד יוהכ"פ. והיינו שהסליחה מתחלת בר"ה. ע' זח"ג פ' שופטים דף ער"ה א' גבי בכסה דסליקת לאתר דאתמר ביה במכוסה ממך כו' שהוא הכתר שמשם מקור הסליחה וכן פי' בזהר פ' אמור ד"ק ע"ב כי עמך הסליחה. ע"ד כי עמך מקור חיים. מקור היינו כתר כמ"ש ברע"מ ס"פ בא. וכן נתבאר בכמה דרושים בלק"ת איך ע"י השופר ממשיכים ממקור ומבחי' ממעמקים למלאות הפגמים בד"ה תקעו מחדש שופר דרוש הראשון. ובד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובד"ה כי כארץ תוציא צמחה כן אד' הוי' יצמיח צדקה כו'. אך עכ"ז לא בא הסליחה בפועל עד יוהכ"פ וסוף היום מכפר. עיין בלק"ת בפ' תצא בביאור ע"פ ולא אבה בסופו בענין ויהפוך ה' אלקיך לך. ויש לפרש כי הימים שבין ר"ה ליוהכ"פ הם עד"מ כיומי דחוהמ"פ או סוכות שעיקר המקרא קדש ביום ראשון ובשביעי ש"פ כי ביו"ט ראשון שנגלה עליהם ממ"ה. ובשביעי ש"פ קי"ס. בשביעי דוקא כי כל השביעין חביבין וכמו יום השבת וע"ד נעוץ תחלתן בסופן. ועכ"ז גם ימים שבנתיים הם בחי' מקרא קדש רק שאינו יו"ט ממש. וכן בסוכות ראשון ושמיני. ע"ד כנור של שבעה נימין ושל שמונה נימין. וזהו בחי' א"ז וע' בד"ה למנצח על השמינית ועד"ז עשי"ת שהעיקר ר"ה ויוהכ"פ. ומ"מ גם הימים שבנתיים נק' ימי תשובה ועל כל היו"ד ימים נאמר דרשו הוי' בהמצאו כו' אלא שלגבי ר"ה ויוהכ"פ שהם תחלתן וסופן אינן כמו הם עכ"פ לכן מתחיל הסליחה מר"ה והסיום והגמר הוא ביוהכ"פ שלימות עשר עומקים דוגמת כנור של יו"ד נימין. ועמ"ש בלק"ת פ' אחרי סד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש השני מענין עשי"ת ובד"ה שבת שבתון הוא לכם בפי' ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש דר"ל בכל הימים שבין ר"ה ליוהכ"פ וזהו ענין הנסירה להפריד עשר בחי' שבנפש האלקית מנה"ב כו'. ואפ"ל מופקדת אצלך היינו שנמשך בכתר דז"א. שהוא רצון הנמשך מחו"ב האיר בו הסליחה מע"ק שהוא רעדכ"ר. ע' ד"ה ויקהל משה. אך אינו מאיר במל' עד שיהי' נסירת כל הע"ס. עוי"ל פי' מפקדת כי הנה ראש השנה הוא כמשל הראש שבו נכלל ג"כ חיות כל רמ"ח אברי הגוף כמ"ש בלק"ת בד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול פ"א. א"כ גם חיות כל עשי"ת והאור השייך להם כלול שם וזהו הנק' מופקד וכן בפע"ח שער ר"ה נזכר לשון פקדון ע"כ גם הסליחה הנמשך מע"ק לז"א מופקד בר"ה עד שנמשך ומתגלה ביוהכ"פ שהוא בחי' יום העשור מל' אך נעוץ סופן בתחלתן בו עליית המל' בכתר:

תקה

(ה) אדמו"ר ז"ל פי' כי עמך הסליחה ה"ס חזרת הרצון שיהי' בחי' ורצית בנו. ואוהב את יעקב. רק אתכם ידעתי. משא"כ מתחלה הי' הסתלקות הרצון. וע"י החזרת הרצון אזי למען תורא כי היראה באה דוקא מהקירוב. משא"כ האהבה הוא מרחוק. ע' בד"ה וידעת היום דרוש השני. וע' מענין כי עמך הסליחה למען תורא בלק"ת בד"ה שובה ישראל דרוש הראשון פ"ד. שהיראה הוא ע"י גילוי יו"ד של שם הוי' דביה שריא דחילו וזהו הנמשך ע"י הסליחה של יג"מ ע"ש שזהו ויקרא הוי' הוי'. ובהביאור שם בסופו. ובד"ה שובה ישראל דרוש השני פ"ד פי' למען תורא נמשך מבחי' מדת מלכותו ית' ולזה ג"כ נ"ל בתחלה כי עמך הסליחה יעו"ש. ופי' זה נוטה למש"ל סעי' ב'. ויש להעיר לענין הרצון ממ"ש ורצונו כעב מלקוש. וממ"ש במד"ר וישלח פרשה פ' בשלשה לשונות של חיבה חבב הקב"ה את ישראל בדביקה חשיקה חפיצה כו' ע"ש והם נגד נר"נ. ועמ"ש בד"ה משכני אחריך נרוצה בענין בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ומ"ש בלק"ת פ' תצא בד"ה ולא אבה בפי' כי אהבת הוי' אלקיך ובענין כי עזה כמות אהבה ובענין מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה כו' ובהרמ"ז ר"פ תרומה בענין מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר ובבה"ז שם. ומכ"ז יובן איך שרע ומר בחי' הסתלקות הרצון אף בלי עונש. וגודל מעלת החזרת הרצון.