קלג

תקה

ב' כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. על הראש ע"ד וה' בראשם. רבות ס"פ אמור. וא"כ השמן זהו ע"ד וברכו את ה' היינו מבחי' שאו ידיכם קדש. וזהו השמן שנק' משחת קדש. ואח"כ על הזקן זהו תורה זקן שקנה חכמה זקן אהרן כו'. מדותיו לבושי' בגדי אהרן שהם מעשה המצות. ע' ד"ה ועשית בגדי קדש שיש כמה בחי' בגדי אהרן כו'. על הראש ע"ד קורא הדורות מראש. אח"כ על הזקן להיות הנותן שלג כצמר כמו שמן יחוד דו"נ ב' טיפי ונוצר ונקה כן מה טוב שבת אחים. ע"י שמן ההגדלה כי שמן משחת קודש שמושח את הקדש להיות נעשה קודש והיינו להיותו מבחי' קדה"ק או קדושתי למעלה מקדושתכם. ע' באלשיך דמפרש שבת אחים יחוד חתן וכלה או גם אחדות שעי"ז שורה הברכה. והיינו כחיבור שמן הטוב שהוא טפת הדכר שיורד ע"פ מדותיו ונמשך בנוק' כו' או שמן הברכה ממקור הראשון כו'. עמ"ש מפסוק כשמן הטוב בבוך מו"ח תקס"ז בד"ה זח"ג פ' אחרי דנ"ט ע"ב. מד"ר ויקרא ספ"ג פ' קרח דף ע"ר ע"ב. זח"א בהשמטות סי' כ"ה ד"ח ע"ב. זח"ג ויקרא ד"ז ע"ב:

כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. במד"ר פ' ויקרא ספ"ג. הזקן זקן וכי שני זקנין הי' לאהרן ואת אמרת הזקן זקן אלא כיון שראה משה את השמן יורד על זקן אהרן היה שמח כאלו על זקנו יורד. וע' במד"ר פ' קרח דף ע"ד ע"ב ע"פ ואהרן מה הוא. ג"כ מענין כשמן הטוב כו'. ובשה"ש רבה סד"ה נאוו לחייך איתא ג"כ כמ"ש במד"ר פ' ויקרא וכי שני זקנים כו' וכנ"ל. ואפשר לומר הענין כמ"ש בזהר ר"פ אמור דף פ"ח סע"ב יורד על הזקן דא דיקנא יקירא כמה דאוקמוה. זקן אהרן דא כהן גדול דלעילא והא אוקמוה. ופי' במק"מ שם בשם הר"ר צמח בפירושו לאד"ר דיקנא יקירא דא דיקנא דאריך. דא כה"ג דלעילא פי' דיקנא דזעיר הנקרא כה"ג. ע' זהר ר"פ יתרו דס"ז ע"ב. ושיעור הכתוב כשמן הטוב שהוא הארת יסוד דעתיק על הראש דאריך. יורד על הזקן דיקנא דאריך. זקן אהרן דיקנא דזעיר עכ"ל. וא"כ יש לכוין זה בדברי המד"ר כי דיקנא דא"א י"ל זהו ענין הזקן של משה. כי משה עם הכולל גימט' רצון שהוא ג"כ גימטריא נוצר בחי' נוצר חסד לאלפים שהוא בי"ג ת"ד דאריך. וכמ"ש בזהר פ' יתרו דפ"ח סע"ב ועתיקא קדישא גליא רצון

תקו

דיליה. ופי' במק"מ שם שהוא יסוד דעתיק המאיר במצחא דא"א בהאי רצון אסתלק משה. וע"ש במק"מ בשם האריזל משה גימ' נוצר. ונו"ן דנוצר חסד גדולה כי מדת נוצר חסד היא בבינה דדיקנא לכך נו"ן גדולה כנגד נש"ב ומשה הוא בבינה כו' עכ"ל. וע' בלק"ת בדרושי שבועות בד"ה ביאור מעט ע"פ וספרתם לכם. וע' בת"א פ' יתרו בד"ה מראיהם ומעשיהם ביאר זה איך משה הוא מבחי' נוצר חסד ולכן המשיך התורה גם בבי"ע כו' וזהו משה ידבר כו' ע"ש. וא"כ מובן דבחי' יורד על הזקן דיקנא דא"א זהו בחי' הזקן של משה ואח"כ נמשך על זקן אהרן שהוא דיקנא דז"א:

קיצור. הזקן זקן היינו זקן משה וזקן אהרן והיינו מ"ש במפרשי הזהר שהשמן הטוב זהו הארת יסוד דעתיק שיורד ונמשך בדיקנא דא"א ואח"כ נמשך ג"כ בדיקנא דז"א והוא הנק' זקן אהרן:

(ב) והנה אדמו"ר אא"ז ז"ל ביאר מאמר הזהר הנ"ל בשנת תקס"ט. ואמר מה שהכריח למפרשי הזהר לפרש זקן אהרן דא כה"ג דלעילא דהיינו ז"א. הגם שיותר יש לפרש דכהן גדול הוא אבא דהיינו אבא*. אלא מפני שדיקנא נזכר באד"ר רק בז"א ובא"א ולא באבא ע"כ הוכרחו לפרש זקן אהרן דא כה"ג היינו דיקנא דז"א. והוא זצ"ל אמר שמ"מ יש לפרש כהן גדול דלעילא הוא אבא (והיינו כי יש ג' בחי' בכהן כה"ג וסגן כהן הדיוט זהו ג' בחי' דקו הימין חכמה חסד נצח) (בכל עת יהיו בגדיך לבנים זו ציצית י"ל זהו שיורד ע"פ מדותיו לבושים דמצות ח' בגדי כה"ג מבינה עד מל'. ושמן על ראשך זהו תפילין. כשמן הטוב כי נק' שמן משחת קדש ותרגומו שמן רבות קודשא פי' ל' ריבוי שממשיך הקדש גם בז"א שיאירו מוחי' דגדלות בז"א ואז נק' מלכא קדישא ובחי' זו באדם ואנשי קדש תהיון לי. וא"כ רבות כענין רבית מרבה הונו כך הוא ענין רבות קודשא ואפשר זהו ע"י שהאדם מוסיף מחול על הקדש וכענין חולין שנעשו על טה"ק. שערות המשכה חיצוניות ושייך מא"ס באצילות שמשם נמשך רק דרך שערות ע' בלק"ת בד"ה כי תצא בענין וגלחה את ראשה. וכן מאצילות בבי"ע נמשך ג"כ עד"ז. אבל באצילות גופא מאבא לט"ס נמשך דרך עו"ע ולכן אבא אין לו דיקנא. ומ"מ דיקנא דז"א נק' דיקנא דכה"ג אבא וזהו ענין חוטי הציצית). ועכ"ז הדיקנא היינו דיקנא דז"א נק' ע"ש אבא.

(אפ"ל כמ"ש בפע"ח שער הציצית שענין חוטי הציצית מלבן זהו ע"י שבחי' חכמה מאיר בז"א מתלבנים שערות דז"א וזהו חוטי הלבן דציצית וע' בלק"ת פ' קרח בד"ה ויקח קרח ושם שבחי' שערות לבנים אלו דז"א מאירים במל' זהו ענין הציצית והוא בחי' עליונה יותר ממה שנה"י דז"א נעשו מוחין לנוק') אך הטעם מה שלא נמצא דיקנא באבא עצמו כ"א בא"א וז"א והז"א נק' עד"מ בני בנים לגבי א"א שהוא הסבא וא"כ איך יתכן שהסבא והנכד יהי' להם דיקנא והאב של הנכד לא יהי' לו דיקנא. אך הענין כי עד"מ השערות הם רק המשכה חיצונית מה שאינו ערך להעצמיות שהרי כשחותכים השערות לא יכאב להאדם כלל משא"כ כשיש ח"ו כאב באיזה אבר יכאב לו מאד. מזה פשוט שהשערות הם רק המשכה חיצוניות. וע' מזה בלק"ת פ' תצא בד"ה כי תצא דרוש השני גבי וגלחה את ראשה ובד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י. ולכן המשכה זו אין שייך רק מהמאציל לנאצלים וכן מאצילות לבי"ע שייך ג"כ בחינה זו וזהו ענין דיקנא דז"א משא"כ מבחי' אבא שהוא ההמשכה באצילות עצמו מהחכמה לשאר הט"ס אינו בא ע"י שערות כ"א דרך השתלשלות עילה ועלול:

ג כטל חרמון. הוריות י"ב א' וברות פ' ויקרא ס"פ ג'. מה טל אין בו מעילה כי הוא אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת לכן אינו נעצר לעולם וזהו שאין שייך בו מעילה:

תקח

רבות וישלח פס"ו ע"ד ב' מטל השמים זו ציון שנאמר כטל חרמון כי שם צוה שם ס"פ ס"ה גבי אשר ברכו ה':

ר"פ קדושים קצ"ב ד' גבי ישלח עזרך מקדש ברכה מציון כו' טל מציון שנאמר כטל כו'. נשא פ"ח דרכ"ז ב' (שהוא כ' ב') שהברכות יוצאות מציון כו' שנאמר כטל כו' כי שם צוה כו'. כי שם צוה זח"ג ויקרא ט' ב'. י"א ריש ע"א. וע"ש ג"כ י"ג א' מענין ציון.שמיני ל"ו ובפי' הרמ"ז שם במדבר קי"ח א' ובפי' הרמ"ז שם. דפי' ציון הוא יסוד דאימא. וע' בפ' בשלח ס"ג ב'. ומתוך ד' הרמ"ז י"ל כי יברך ה"ס חיות העולמות שיבוא בתוספת ברכה כי הנה בהאיר אור הפנימי' גם החצוני' מבהיק מאד. באדר"ז בסופו דרצ"ו ב'. עמה"מ קל"א א' ד'. מ"ע רנ"ב: