קלו

תקי

ד לעושה נפלאות**:

ו לרוקע הארץ על המים. רבות בשה"ש בפסוק כי טובים דודיך מיין ד"א הוי כל צמא לכו למים נמשלו ד"ת למים מה מים מסוף העולם עד סופו שנאמר לרוקע הארץ על המים אף תורה מסוף העולם עד סופו שנאמר ארוכה מארץ מדה. ולפמ"ש לקמן פי' לרוקע הארץ יושר על המים עגולים י"ל הארץ היא מצות כו' ויש בחי' במצות הנק' ארץ יותר מבתורה הנק' מים:

(ב) פ"ב דחגיגה י"ב ב' הארץ עומדת על העמודים ועמודים על המים שנאמר לרוקע הארץ על המים:

(ג) והנה רוקע הארץ. רוקע הוא בשרש רקיע דפירושו פרישה שפרש הארץ על המים. ובישעי' סי' מ"ב ד' רוקע הארץ וצאצאיה. וכן בישעי' מ"ד כ"ד רוקע הארץ

תקיב

מי אתי כו' וארז"ל ע"ז ברבות בראשית ס"פ ג' שלא תאמר מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע. הרי רוקע ענין מותח. ועיין בהראב"ע כאן מה שפירש לרוקע הארץ כי המים תחת הארץ בחצי הכדור כאשר פירשתי בפ' בראשית. ור"פ בראשית כתב וז"ל ויסד ארץ והיא גבוה על המים וכן כתוב כי הוא על ימים יסדה לרוקע הארץ על המים וכן כל הולך אל הים יורד יקרא וטעם הקורא למי הים שיעלו והם העננים ואח"כ וישפכם עכ"ל. ואבן יחייא כתב לרוקע הארץ סיפר בריאתו עולם השפל וסיפר ממנו החסד שעשה להושיע את אדם ובהמה בהרקיעו הארץ על המים שהיו מכסים את הארץ ומונעים ממנה כל טוב עכ"ל. וע' בספר נחמד ונעים שער ג' סי' ס"ה מפסוק לרוקע הארץ וע"ש סי' ס"ד ושער א' סי' ב':

(ד) במכילתא פ' בשלח ע"פ וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים (הובא בילקוט פ' בשלח על פסוק זה סי' רנ"ה) רבי יהושע אומר כמשמעו (שהיו במקום שלא יכלו לחפור בארות) רבי אליעזר אומר והלא המים מתחת רגלי ישראל היו והארץ צפה על פני המים. שנאמר לרוקע הארץ על המים הא מה ת"ל ולא מצאו מים כדי לייגען. ופי' המפרש ר"א אומר איך אפשר שלא היו יכולים לחפור בארות והלא המים היו תחת רגליהם שבכל מקום יש מים מתחת לארץ וא"כ הרי הי' לחפור בארות אלא שמנע הקב"ה מהם המים כדי לייגען ולנסותן אם יעמדו באמונתן עכ"ל נשמע מזה דפי' לרוקע הארץ על המים הוא ג"כ מה שבכל מקום יכולים לחפור בארות ולמצוא מים. א"כ זהו מלבד ענין יקוו המים אל מקום אחד. שהוא ענין שנקוו המים לתוך חפירת הימים וע"ז ג"כ נאמר לרוקע הארץ. על המים וכמ"ש ואשר במים מתחת לארץ עיין באוה"ח ע"פ יקוו המים. אך עוד זאת שגם בעומק הארץ יש מים וזהו ענין מי התהום והוא ג"כ פי' לרוקע הארץ על המים:

(ה) ילקוט ח"ב בספר שופטים רמז מ"ה ע"פ ותפתח את נאד החלב. דף ט' ע"ג. בשם ילמדנו שלשה משקים אסורים משום גילוי מים וחלב ויין. מים מנין שנאמר לרוקע הארץ על המים. וכ"ה במדרש תלים במקומו קפיטל קל"ו. וצ"ל דמפרש לרוקע הארץ על המים כדי שלא יהיו המים מגולים. ואפ"ל כי מבחי' המים תחתונים יש יניקה להנחש. וגם כי המים הם מבח'י עגולים והחיצונים אחוריהם אל המקיף ועמ"ש ע"פ היאורה תשליכוהו וע"פ ויריבו כו' לאמר לנו המים. ע"כ הגלוי פוסל בהם שמבחי' עלמא דאתגלייא יש להם יניקה כו' ועמ"ש בסידור בדרוש ברכת הזימון ע"ש בהביאור בענין גלוי עריות מה שנזכר לשון גלוי כי הנה באצילות כו' וכמ"ש ואיש אשר יקח אחותו כו' ואיש דא קוב"ה אחותו זה כנס"י כו' אלא שבבי"ע עולם הפירוד נעשה מזה קליפה וכמו מפני אריה נעשה למטה חיה טמאה. ועיין מזה בבה"ז פ' תרומה. והיינו כי בי"ע נק' עלמא דאתגלייא. ולכן נק' בלשון גילוי כי באצילות שהוא עלמא דאתכסייא שם נהפוך הוא. וע' בר"ח שער התשובה פ"ב עמד ג"כ בזה וז"ל אבל צריך לבין בין למר בין למר מהו ענין הגלוי כו' ע"ש והנה עד"ז נאמר הולך רכיל מגלה סוד. פי' המגלה רזין דאורייתא. כי צ"ל בבחי' העלם כמארז"ל ע"פ ולמכסה עתיק דברים שכיסה עתיק יומין. ועמ"ש ע"פ מהרה ישמע כו' קול חתן וקול כלה כו'. וזהו שלשה משקין אסורים משום גילוי כו'. כי שלשה משקים הנ"ל הם רזי דאורייתא. מים כמ"ש כל צמא לכו למים. וכן חלב כמ"ש ע"פ ושדי כמגדלות. וכן יינה של תורה. ולכך אסורים משום גלוי. וכל ג' אלה הם יחוד מ"נ ומ"ד. שזהו בחי' סוד כו'. וזהו מאמר המד"ר פ' בא פט"ו דקל"ב א' (שהוא בדפוס שקלאוו דף י"ז ע"ב) הפשיט כסותו של אחד מהן והלבישה לחברו. כך אמר האלקים יקוו המים גלה את הארץ וכסה את התהום וכן דוד אמר תהום כלבוש כסיתו עכ"ל. והיינו כי המים שרומז על יחוד העליון

תקיג

כדפי' בזח"א פ' בראשית די"ח ע"א בענין יקוו המים אל מקום אחד היינו יסוד וכן מרומז במד"ר פ' בא שם שהמים נמשכו אל מקום לויתן שהוא בחי' לויתן זה כו' אשר לויתן מורה על יחוד היסודות ע"כ בחי' זו צריכה כיסוי. וע' בלק"ת פ' אחרי ד"ה ביאור הדברים בענין לטהר תטהרו שהמלאכים מכסים היחוד בגדפין. וזהו לרוקע הארץ היא תושבע"פ הנגלות לנו ולבנינו. על המים פנימיות התורה כי צ"ל ולמכסה עתיק כו' וכנ"ל. כי הנה ארץ ומים הם עלמא דאתגליא ועלמא דאתכסיא. וא"כ ב' בחי' אלו בתורה הם ג"כ בחי' גליא וסתים שבתורה. וא"כ בחי' מים שבתורה זהו בחי' סתים וע"כ צ"ל לרוקע הארץ על המים כו':

(ו) בעמוס רמז תקמ"ג ע"פ כי הנה יוצר הרים דע"ט ב' הביא הש"ס דפ"ב דחגיגה הנזכר לעיל סעי' ב':

(ז) בתלים קפיטל פ"ט ע"פ משכיל לאיתן האזרחי. חסדי ה' עולם אשירה. דקי"ז ע"ד רמז תת"ס. בפי' הפסוק כי אני ה' עושה חסד כו'. אמרו לאיתן על מה העולם עומד אמר להם על החסד כו' הוי אומר אמרתי עולם חסד יבנה. וכן דוד אומר לעושה השמים בתבונה כו'. על מה הם עומדים על החסד שנאמר כי לעולם חסדו. באיזה זכות הם עומדים על החסד שנאמר לרוקע הארץ על המים כי לעולם חסדו עכ"ל:

(ח) עמ"ש אאזמו"ר נ"ע בדרושי קיץ תקס"ב ע"פ קדושים תהיו מענין לרוקע הארץ על המים שע"י שמי הים עוברים דרך הארץ נעשו מים חיים וזהו ענין בכל מאדך שנמשך דוקא ע"י ההתלבשות בגוף. ועמ"ש מענין זה בלק"ת פ' חקת ע"פ עלי באר. וענין כל"ח ע"ד כי חסד חפצתי ולא זבח. ועמ"ש בלק"ת פ' שלח בד"ה כי תבואו אל ארץ מושבותיכם בענין כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב כו' זבח בלא נסכים. משם יובן דזבח זהו כענין רצוא וק"ש. וחסד זהו שוב וכענין נסכים. וזהו כי חסד חפצתי. וזהו ג"כ ענין לרוקע הארץ על המים כי המים מבחי' עגולים וכמ"כ תהו בחי' עגולים וכמ"ש והארץ היתה תהו כו' עד על פני המים. וזהו ענין העלאה למעלה עד שלמטה תהו ושממה. וכן ענין גלי הים מתעלים ונגבהים. ועד"ז למטה שפכי כמים לבך. וגם עגולים ביטול כעלול המוקף מעילה וכענין נוני ימא יחו"ע. אבל ארץ היא בחי' שוב. מצות. וכמ"ש בד"ה כאשר השמים החדשים שבלק"ת סוף שה"ש. ועז"נ כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי. כי חפץ חסד הוא המשכה למטה. וזהו כי חסד חפצתי בחי' ארץ ויושר ותיקון. ולא זבח העלאה כמו ים ועגולים ותהו. והיינו כי היושר בשרשו גבוה מהעגולים שהעגולים מבחי' נפש ושרשו מל' דא"ס. והיושר מבחי' רוח ושרשו למעלה ממל' דא"ס. כי הצמצום הי' במל' דא"ס. והיושר שרשו מבחי' שלא הגיע בו הצמצום כלל כמ"ש באוצ"ח בתחלתו בהג"ה. ומשם נמשך הכח שיהי' נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן שיש בבחי' רגל והארץ הדום רגלי בחי' גבוה יותר מבחי' הראש. והנה כח"ב דיושר גבוהים מהעגולים כמ"ש בכהאריז"ל בפי' לעושה השמים בתבונה והרי יש בבחי' סוף היושר והארץ הדום רגלי בחי' הגבוה מהראש דיושר כו' וכ"ש מבחי' עגולים. וכ"ז נמשך מא"ס ב"ה שלא שייך בו ראש וסוף שמשם נמשך הכל להיות נעוץ כו' מבלי אשר לא ימצא כו' ע' לק"ת בד"ה והי' מספר בנ"י. וזהו הכח שיש בארץ להוציא יש מאין תדשא הארץ דשא כו' וה"ע חסד כמ"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד כו' זורע צדקות כו' והם כל המצות שעי"ז הארץ מצמחת אור חדש כמ"ש כי כארץ תוציא צמחה כו' כן כו' וצמיחה זו למעלה מבחי' עיגולים שאין בהם הכח להוציא יש מאין. ועמ"ש באג"ה סי' כ' בד"ה איהו וחיוהי. ושרש חסד זה מחסד דעתיק. והתגלותו לע"ל שיהי' רוקע הארץ כו' נותן נשמה לעם עליה

תקיד

תח"ה. ומכ"ז יובן הרבות פ' בראשית רפ"ה ור"פ כ"ח ע"פ יקוו המים משל למלך כו' דיורים אלמים שבחי' המים נק' אלמים ששרשם מהעגולים שהם מבחי' נפש. והם רק העלאה. וזהו ענין אלם כבד פה. לפי שמן המים משיתיהו ביטול ורצוא. אבל צ"ל ושוב כנ"ל בענין חסד חפצתי וזהו בחי' יושר שנמשך מבחי' רוח. ומשם נמשך הדבור כמ"ש לנפש חיה לרוח ממללא. וכן ד' דצח"מ נגד ד' בחי' ארמ"ע. הנה המדבר נגד בחי' רוח. רוח ה' דבר בי. וזהו דיורים פקחים. אלא שדור המבול החזיקו בפלטין ולכן נאמר לא ידון רוחי כו' עזח"א דל"ז סע"ב ודנ"ח ע"א. ועמ"ש מענין אלמים בהגהות ע"פ והנה אנחנו מאלמים אלומים דפי' בת"א ג"כ לשון אלם וכ"ה במד"ר משתוקיתא דאימא. אכן אלה תולדות נח אלה פסל כו' כמ"ש במ"א ע"פ ויאמר אלקים יקוו המים כו' ע"ש. וזהו אלה הדברים אשר דבר משה וארז"ל שע"י תורה זכה לדבור וא"כ זהו גבוה מבחי' כבד פה דאלמים הנ"ל. והיינו בחי' ואשים דברי בפיך כו' ודברי ממש אשר שמתי בפיך כו'. ועמ"ש בלק"ת בד"ה בחדש השלישי בענין וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר. וזהו אני מדבר בצדקה בחי' אני אותיות אין בחי' כתר הוא מדבר בבחי' ואשים דברי בפיך והיינו ע"י הצדקה שזהו ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ע"ד השמים החדשים כו' ישמחו השמים ותגל הארץ ר"ת הוי' ואז יאמרו בגוים ה' מלך כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו' ואזי והי' ה' למלך על כל הארץ ע"י גילוי בחי' שלמעלה מתהו ותיקון עגולים ויושר שהם נפש ורוח ולע"ל גילוי נשמה. כמ"ש בעמה"מ. וזהו ענין עקודים ופנימיות ע"י. וזהו נותן נשמה לעם עליה:

עמ"ש ע"פ מקולות מים רבים תלים צ"ג ד' ומ"ש ע"פ יקוו המים כו' הנ"ל:

י למכה מצרים בבכוריהם כל"ח. בילקוט דף סמ"ך סע"ב פי' דקאי על בכורי מצרים שהיו במקומות אחרים. של"ה דקס"ב ב' שהבכורים הכו במצרים כו'. זח"א ס"פ ויגש דרי"א ע"ב ע"פ לסוסתי ברכבי פרעה כו' מה ההוא סטרא קטיל ואפיק נשמתין. אוף קב"ה עבד בההוא גוונא ממש. דכתיב ויהרוג ה' כל בכור כו'. ובג"כ דמיתיך רעיתי. וזהו עדמ"ש בת"א ס"פ בא סד"ה למען תהי' וז"ל ונאמר ועברתי באמ"צ פי' שהעביר על מדותיו שעשה דינים במצרים אע"פ שמדותיו לרחם ולהטיב לברואיו והכל מחמת אהבתו לישראל כמשל האב בעבור אהבתו שרוצה לעשות חסד עם בנו כובש חסדו וכועס על אחרים המצערים אותו כו'. ובת"א בד"ה ויושט המלך לאסתר דקנ"ו ע"ד כ' ובפרטות בפסח מתגלה אור האהבה חסד עליון בפנימיות הנשמות כו'. ולדחות כל המונעים המבטלים דהיינו הדברים שהם היפך ונגד אהבת ה' שהם תאוות גשמיים לאכפייא לסט"א וכמ"ש למכה מצרים בבכוריהם כל"ח פי' שבכדי שיאיר לעולם אור החסד העליון הכה בכורי מצרים שהם הם ההפכיים מזה. עכ"ל. ור"ל כי לעולם חסדו שכדי שיהי' גלוי חסדו לעולם הוא ע"י שהכה בכורי מצרים כו'. ונ' דמפרש בכור הוא החסד כי חו"ב נק' אבא ואימא והמדות נקראו בנים. וא"כ החסד שהוא ראשית של הששה קצוות נקרא בכור. וצ"ע דבפרדס ערך בכור כ' רבי משה כתב כי בכור הוא כתר כי הוא בכור לכל האצילות כנודע ויש מי שפירש בחכ' אמנם בפקודא דתפילין כ' הרשב"י ע"ה כי בכור הוא תפארת כי הוא בן בכור כולל ו"ק. ברע"מ פי' הרשב"י ע"ה כי בכור הוא תפארת מצד החסד וכו' עכ"ל. ועכ"פ הכאת ההפכיים כדי שיהי' גילוי זהו ע"ד אמלאה החרבה כו'. והנה ממ"ש ראובן בכורי אתה וראובן הוא חסד משמע כן דהחסד נק' בכור. וע' בפרד"ס ערך ראש ההרים שהחסד נק' כן שהוא ראש לחג"ת. וזהו ע"ד שאברהם נק' משקוף ויצחק ויעקב הם ב' המזוזות במד"ר פ'

תקטז

שמות ספ"א. ועיין זח"ב כי תשא דקפ"ט ע"ב מאן ראש ההרים דא אברהם סבא. כהנא רבא ראש דכולא: