קלט

תקיט

ה אחור וקדם צרתני*. פ"ט דברכות דס"א ע"א דאמר ר' ירמי' בן אלעזר דו פרצופין (שני פרצופין בראו תחלה אחד מלפניו ואחד מלאחריו וצלחו לשנים ועשה מן האחד חוה) ברא הקב"ה באדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני (לשון צורה דהיינו שני פרצופין). וכ"ה פ"ב דעירובין דף י"ח ע"א ועל"ק סעי' יו"ד:

(ב) פ"ב דחגיגה די"ב ע"א דא"ר אלעזר אדה"ר מן הארץ ועד לרקיע שנאמר למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ וכיון שסרח הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני (שני פעמים יצרתני תחלה גבוה ולבסוף שפל) ותשת עלי כפכה ועל"ק סעי' ה'. וז"ל מהרש"א הניח ידיו עליו כו' דבשתי ידים של הקב"ה גברא דאמרינן במדרש מדכתיב ידיך עשוני ויכוננוני והידים הם ב' מדותיו שהם הרחמים והדין כמבואר דבר זה באורך ברפ"ק דכתובות וכיון שסרח בראו שנים (נ' דצ"ל שנית) בב' ידים שהם הרחמים והדין ומיעטו. ובמדרש ילקוט פ' ואתחנן סוף רמז תתכ"ז הוסיף בזה המאמר ומעיטו והעמידו על מאה כו' וכ"ה בפרק הספינה דף ע"ה ע"א דקימתו של אדה"ר היה מאה אמה והיינו אחר שסרח ומיעטו כן פירש"י שם ויש רמז בזה ותשת עלי כפך כ"ף בגימט' מאה עכ"ל:

(ג) פ"ד דסנהדרין דל"ח ע"ב כנ"ל. פרק לפני אידיהן ד"ו ע"א ד"ח ע"א וסימנך אחור וקדם כו':

(ד) בעמה"מ שער שלישי פ"ג. כפך פי' הכ"ף של כ"ת דאלב"ם טפחה לה על ראשה ליו"ד דמילוי ס"ג ודחפה אותה למטה לבנות כדור הטהירו כו'. ע"י ו"ד שהם מילוי של היו"ד וזהו דו פרצופין כו'. וכ"כ עוד בשער החמישי פ"א דף י"ד ע"ד ד"ו גימט' עשר הם ע"ס של עולם התהו. ועל"ק סעי' ח':

שער י"ד פס"ג דצ"ו ע"ג ואומרו וזוקף לכל הכפופים ה"ס הכתרים של ז"א החסרים בזמן הגלות וז"א ה"ס אדה"ר שכפף הקב"ה קומתו והעמידו על מאה אמה שנאמר ותשת עלי כפכה כו' וע"ז אנו מתפללים בא"י אמ"ה זוקף כפופים. שט"ז פמ"ג דקנ"א סע"ב ותשת עלי כפך והעמידו על מאה אמה אלו המ"ם והסמ"ך שבז"א כו' והם סוד מאה ברכות כו':

(ה) רבות בראשית ר"פ ח'. ר' יוחנן פתח ואמר אחור וקדם צרתני אם זכה אדם אוכל ב' עולמות שנאמר אחור וקדם צרתני ואם לאו בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי כפכה. עו"ש דיו פרצופים בראו ונסרו כו':

תקכ

עו"ש ומנין אף בחללו של עולם שנאמר ותשת עלי כפך וכ' המ"כ וזהו עד השמים שנאמר וימיני טפחה שמים. והי"מ כ' שכפך לשון כיפה היינו כיפת השמים וכ"ה פכ"א דף כ"ד ג' ור"פ כ"ד. תזריע ר"פ י"ד ג"כ כנ"ל. פ' מצורע פי"ח קפ"ה א' כנ"ל:

(ו) של"ה מסכת פסחים מצה עשירה דף קע"א ב' וז"ל וביאור הכתוב אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם כו' כי תכלית בריאת האדם להיות איש אלקים ובן עליון כולו כמו שהוא נשמתו וכל גופו שכלי והיה מגיע משמים לארץ כולו קדוש וכן לעתיד קוממיות ובסיבת החטא נתמעט וכתיב ותשת עלי כפיך מלשון כ"ף ונתקן במתן תורה עשרה הדברות כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם וכשתצרפם יהי' כ"ף וכמו שהאריך הזהר בענין זה כפ' ויקרא דף י"א ב' ופי' ע"ז עשרה עשרה הכף בשקל הקדש והעתיקן הפרד"ס בשער ב' הוא שער טעם האצילות פ"ג זהו סוד אות יו"ד היא עשרה מחצית השקל ובמילואה כ"ף שקל השלם כו' עכ"ל. עו"ש והיה מבולע המות ותשת עלי כפכה ולא נשאר כ"א נקי כפים ובל לבב עכ"ל:

במס' תענית ענין אור תורה מענין סוד התענית דרי"א א'. ואמר משאת כפי מנחת ערב כו' כמ"ש ותשת עלי כפיך זהו משאת כפי:

בפ' ויגש ס"פ. ת"א דף ש"ב סע"א וז"ל נחזור לענין פך כו' כף חובה יהפך לכף זכות ויהי' כף נחת כו' וכשחטא אדם כתיב ותשת עלי כפכה ומיעטו הקב"ה עד שעמדו על מאה כמנין כף וזה בא לו מצד הנחש ויהי למטה בכפו אבל לעתיד כו' עכ"ל:

פ' משפטים דרוש שקלים שכ"ב א' ושם דשקל אות א' יו"ד למעלה ויו"ד למטה והוי"ו באמצע המחברן כו' ושם ענין אחור וקדם כו'. ואיך זה יש בין בתורה בין באדם כי בתורה יש אחור וקדם מגלה כתובה פנים ואחור וכן באדם. ובתורה השקל עשרים גרה עשרה מאמרות ועשרת הדברות ובאדם יו"ד אצבעות הידים ויו"ד אצבעות הרגלים. ומבואר בת"א ענין חצר הכבוד שהוא ע"ד יהי קריע ויהי מבדיל כו' ובתורה נאמר רפאות תהי לשריך כי שם למטה מהפרסא בבחי' נה"י מקום התאוות וכמארז"ל גבי סוטה בירך התחילה בעבירה תחלה ואח"כ הבטן כו'. ע"כ זהו המקום שצריך רפואה ומעלות התורה רפאות תהי לשרך וא"כ זה יתנו מחצית השקל ר"ל שמירת הפלגא שמחצר הכבד ולמטה:

(ז) זח"ב פ' בשלח דנ"ד סע"ב ודנ"ה ע"א אחור דא מערב וקדם דא מזרח. פ' יתרו ד' ע' ב' אחור ברזא דשמור וקדם ברזא דזכור. פ' ויקהל דרי"א סע"א וראית את אחורי כד"א אחור וקדם צרתני. וע"ש דמפרש זה על החשן והאפוד ועל ענין אורים ותומים. ועמ"ש ע"פ אחרי הוי' אלקיכם תלכו ומ"ש בענין חשן ואפוד בפ' תצוה. ועמ"ש מזה ע"פ וראית את אחורי פ' פקודי דרל"א א' כתיב אחור וקדם צרתני. וע"ש דר"ל מ"א בענין וראית את אחורי. ת"ז תיקון כ' דמ"ט א' ואתקרי שדרה אחור מסטרא דסיהרא ומסט' דעמודא דאמצעיתא אתקרי קדם ורזא דמלה אחור וקדם צרתני כו':

(ח) בפנ"י פ' תשא ע"פ וראית את אחורי. כי ראשית אצי' התורה הם כ"ב אותיות בדרך א"ת ב"ש וזהו אחור וקדם צרתני כו' ולפי שהאותיות הקודם (של א"ת ב"ש) הם י"א אותיות והכ"ף היא האחרונה שבאותיות הקודם ע"כ נאמר ותשת עלי כפיך שהוא הכ"ף שאי אפשר להשיג אותיות הפנים וז"ש ואני אעביר כל טובי על פניך שהם אותיות כ"ל שהם האחרונות. וזהו ושכותי כפי עליך עד עברי שלא תוכל לראות אותיות הפנים אבל ע"י אות הלמ"ד שהיא האחרונה תוכל להשיג וללמוד ודי בזה עכ"ל. וא"כ

תקכא

והסירותי את כפי אז וראית את אחורי כו' זהו קרוב לענין אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך כו':

(ט) אחור וקדם צרתני ותשם עלי כפך ת"י מאחורי ומאפי אעקתא יתי (מפרש צרתני לשון מצור) וגרית עלי מחתא דידך. משמע דמפרש כפך לשון יד וזה דלא כפירש"י באיוב סי' י"ג כ"א ע"פ כפך מעלי הרחק שגם שם התרגום ידך מעלוי ארחק ורש"י שם כ' כפך כפייתך כו' ויש מפרשים כפך כלומר ידך וקשה לי לאומרו כי לא מצינו כף לרעה כי אם להגן כמו ושכותי כפי בפ' תשא ל"ג עכ"ל והתרגום מפרש כאן ושם ידך. ורש"י פי' אחור וקדם פני ואחורי. כפך אכפך נ' לשון כפייה כמו כופין אותו. וכן פי' הלעז נייטעניש. מלשון כפף נפשי תלים נ"ז ז'. אך שם הלעז איין גיבוגין. משא"כ הכא לשון כפי' והכרח. ובאיוב ט"ו ל"ב וכפתו פירש"י כפיית ענפיו כל ענפי אילן דומין לכיפה. והמ"צ כ' ענפיו כמו כפות תמרים ע"ש שהם כפופים. ובמד"ר ר"פ תזריע מבואר בהדיא ותשת עלי כפכה זהו כמו כפך מעלי הרחק באיוב ססי' י"ג כ"א ושם פירש"י כפך בפייתך כמו שהשיבו אליהוא ואכפי עליך לא יכבד באיוב סי' ל"ג ז' ושם ג"כ פרש"י ואכפי כפיותי כמו כי אכף עליו פיהו במשלי סי' י"ז כו' עכ"ל. ובסנהדרין דצ"ט ע"ב פירש"י כף אכף מלשון אוכף שהוא משים דברים בפיו תמיד כאוכף שעל החמור עכ"ל. ובתורת חסד פי' אחור וקדם צרתני הכוונה על יצה"ר ויצ"ט ותשת עלי כפכה היא התורה שהיא מכרחת האדם להיות טוב. וזה אתי שפיר עם מ"ש רש"י דכפך לשון כפייה שהתורה כופה ומכרחת את האדם להיות טוב. ועוד טעם שנק' התורה כפך כי עמל תורה פירשו רז"ל בסנהדרין דף צ"ט ע"ב שהוא ענין כי אכף עליו פיהו וגם הטעם שנק' התורה כף עפמ"ש במד"ר פ' בראשית ספ"א בענין מנצפ"ך שיש ב' כפי"ן ע"ש שנתנה התורה מכף לכף מכף ידו של הקב"ה לכף ידו של משה ועוד עפמ"ש בגמרא בשבת ס"פ הבונה דף ק"ד ע"א הוסיף לך כפיפה על כפיפתו מכאן שנתנה התורה במנוד ראש ופרש"י ברתת וענוה יתירה כו' ועמ"ש מענין כפייה ע"פ קח את המטה ודברתם אל הסלע. ועוי"ל שנק' התורה כף שיש בה עשרה מאמרות ועשרת הדברות דפי' בזח"ג פ' ויקרא די"א סע"ב שזהו ענין עשרה עשרה הכף בשקל הקדש. ואבן יחייא פי' כאלו שמת עלי כפך ואני מוקף ממנה כי מלא כה"כ ולפני כחשיכה כאורה עכ"ל. וא"כ לדבריו אחור וקדם צרתני זהו נר"נ המלובשים בבחי' או"פ ותשת עלי כפכה הם המקיפים חיה יחידה וזה ענין נשמה שנתת בי כו' ואתה משמרה בקרבי כו'. ומ"ע ספורנו כ' אחור וקדם צרתני קשרת אותי בזה ואסרת מלחקור מה לפנים ומה לאחור. ותשת עלי כפכה שלא אחקור מה למעלה ומה למטה עכ"ל:

הקיצור צרתני לשון מצור. וי"מ לשון צורה. כפיך פי' ידיך או כפייתך. וי"א דכפייתך היינו התורה:

(י) ובאו"ת מהמגיד נ"ע בלקוטי תלים ד"כ ע"ב פי' אחור וקדם צרתי על ענין דו פרצופין בראו ואח"כ נסרו. וענין הנסירה ע"ד גורעין ומוסיפין היינו שיראה הבעל תשובה שיהי' במעשיו ג"כ מדת נסירה דהיינו שיראה לגרוע מעניני עוה"ז ומתאוות הגשמיות ומותרות וכל צרכי הרשות רק יספיק עצמו בכדי חיותו ויראה להוסיף במעשה עבודת הבורא ית' כמ"ש רז"ל אם הי' רגיל לקרות פרק אחד יקרא ב' פרקים וכיוצא בשארי המצות. ועי"ז ותשת עלי כפכה. כלומר המשכת הכף שהוא כתר ונעשה קדוש שתמונת קו"ף הוא כ' וזיי"ן שהזיי"ן מורה על יראה ואהבה שהם אחור וקדם ע"ש. קיצור. נסירה לגרוע תאוות הנה"ב ולהוסיף במעשה עבודת הבורא. ועי"ז ממשיך כפכה כתר:

תקכב

ואפ"ל עפמ"ש דו פרצופין בראו ונסרו כו' ומבואר במ"א בחי' זו שכשכותל א' לשתיהן זהו מחמת שנמשך האור בבחי' גבורות ע"כ המשפיע והמקבל שוין בהשפעה זו ואין ניכר יתרון אבל אתא חסד ופריש גזעין כו' וכן בנפש הנה"א והנה"ב הן כותל א' לשניהן כי כל דרך איש ישר בעיניו כו' אבל ע"י החסד ואה"ר שבק"ש אומר בשמו"ע סלח לנו כו' או ע"י התורה שנקראת ותורת חסד על לשונה זהו ענין הנסירה להפריד הנה"ב מהנה"א. וזהו ענין מחצית השקל מחצית דוקא ע"ד מקול מחללים שה"ע הנסירה כו' ועי"ז אח"כ דוקא יבאו לבחי' פב"פ כו':

ילקוט ח"א י"ד ד' ק"נ ג' רס"ה א' ג' א' ו' ג' י' ב'. בחיי קכ"א ד' ק"מ. קס"ב ג' ר"ב א':

(יא) זח"ב ספד"צ רפ"ה קע"ט א' ע"פ לא ידון רוחי באדם כו' עד מכאן כתיב ותשת עלי כפכה. אפ"ל כפך כמנין מאה ועשרים שנה. והמפרש שם כפכה יו"ד שלך גימט' כ"ף עכ"ד:

(יב) בלק"ת גבי שבועות בד"ה ואהי' אצלו אמון ספ"ב פי' אחור וקדם צרתני על בחי' הרצון והתענוג. ועמ"ש מענין יערוף כמטר יערוף לשון עורף שזהו המצות שנק' רצון העליון שנק' עדיין עורף לגבי בחי' תזל כמטר ועמ"ש סד"ה מי מנה ההפרש בין עפר יעקב לבחי' רובע ישראל. וע' מענין וקדם צרתני בד"ה ביום השמיני שלח פ"א שנלקח מבחי' כי לא מחשבותי מחשבותיכם ישת חשך סתרו וע' מענין אחור וקדם בד"ה זכור דעמלק בת"א פ' תצוה בפי' ואזניך תשמענה דבר אחריך כו'. ועמ"ש מענין אור למע"ב בד"ה ראשי המטות. ואפ"ל ג"כ ענין אחור וקדם על בחי' הנשמה שבגוף ושרשה הנק' מזליה בד"ה יונתי בחגוי בלק"ת בשה"ש. שהרי בד"ה ראשי המטות פ"ב פי' שבחי' נפש האלקית שבאדם הוא בחי' אחור לגבי מקור חיות הגוף ונה"ב שנלקחו ממדרגות עליונות וגבוהות מאד אלא שנפלו בשבה"כ כו' ובהביאור שם פ"ב כי ס"ג הוא למעלה ממ"ה. והרי עולם התיקון הוא ע"י מסכים ומיעוט האור ובד"ה שובה ישראל עד נת' שהחכמה נק' אחור כמ"ש חכם באחור ישבחנה ובמשה נאמר וראית את אחורי כו' כי פנימית העליון היינו כתר לא נתגלה אף בחכמה כו'. ובחי' קדם י"ל זהו אחת היא יונתי פרצוף הפנימי דנוק' כו'. ע"ש בלק"ת שבחי' זו גבוה מהתורה. משא"כ פרצוף החיצון ישראל מתקשראן באורייתא:

(יג) בחיי פ' תשא דקכ"א ד' ע"פ לא תוכל לראות פני. פני האצילות היינו כתר. ותרגום אפי שכינתי. כי השכינה מל' ושרשה כתר. וראית את אחורי הוא אחרית האצילות ולשון אחורי מלשון אחור שהוא מערב כלשון אחור וקדם צרתני וידוע כי השכינה במערב עכת"ד. וארא תקס"ב פי' אחור וקדם איך הוא מזרח ומערב:

בחיי פ' תזריע קמ"ג ג' אחור וקדם צרתני כאלו אמר ראשון ואחרון צרתני ראשון במעלה ואחרון בזמן:

(יד) ס"פ בחקותי קס"ג ב' ע"פ כערכך כו' תוספת הכ"ף במקום הזה מפני שכסה"כ כצורת אות כ' כו' עמד כ"ף רצוני שבי תברא העולם כו' וממה שהחיות שפניהם פני אדם נושאות הכסא תבין סוד הכתוב אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה קרו ביה כ"ף שלך ומן הידוע כי שרש נפש השכלית בכסה"כ כו' עד והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים כו' היא בינה לפנים מהת"ת ומל' כו' ע"ש:

פ' ואתחנן ע"פ ימה וצפונה תימנה ומזרחה וז"ל ואמרו במדרש אדה"ר ממזרח למערב נוצר. פניו למזרח אחוריו למערב שנאמר אחור וקדם צרתני כו':

ועמ"ש במ"א כי אנכי בכתר ובחי' אני הוא במל' ועמ"ש בזה בלק"ת בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ בענין אני כברוש רענן כו'. והנה ההפרש בין אני לאנכי הוא מה

תקכג

שבאנכי יש כ"ף משא"כ באני נמצא הכ"ף הוא כתר וזהו ותשת עלי כפכה כ"ף שלך. כי המשכה זו נמשך ע"י האדם כמ"ש בתחלת עשה"ד אנכי הוי' אלקיך ובכל המצות נאמר אשר אנכי מצוך. והמשכה זו ע"י אחור וקדם צרתני כו'. ועמ"ש מזה בלק"ת בשה"ש בביאור הראשון ע"פ יונתי בחגוי פ"ד ושם בענין קומי לכי לבחי' כ"ף ויו"ד כו':

בד"ה על כן קראו לימים האלה פורים פי' אדמו"ר נ"ע בענין כתובה פנים ואחור פנים זהו ענין התורה חכמת אדם תאיר פניו. ואחור זהו התפלה כי ח"י ברכאן דצלותא כנגד ח"י חוליות שבשדרה שהן בבחי' אחור. וכן בק"ש ח"י אזכרות. וזהו ג"כ ע"ד אחרי ה' אלקיכם תלכו. לכתך אחרי במדבר כו'. וגם פנים ואחור הם זו"נ. ועד"ז י"ל ג"כ ענין אחור וקדם צרתני:

ובמד"ר ר"פ תזריע פי' אחור וקדם צרתני. א"ר יוחנן אם זכה אדם נוחל ב' עולמות הזה והבא הה"ד אחור וקדם צרתני. ופי' המ"כ העוה"ז הוא קודם שבא לו לאדם בראשונה ועוה"ב נק' אחור שבא לו לאדם באחרונה עכ"ל. ומפרש צרתני לשון יצירה. ומה שנק' העוה"ב אחור י"ל עדמ"ש במד"ר פקודי פנ"ב ע"פ ותשחק ליום אחרון. מהו ליום אחרון שכל מתן שכרם של צדיקים מתוקן להם לעוה"ב. ובעה"כ של סע"ד בערך אחור פי' בשם דרשות הג"מ לוב שעוה"ז נק' אחור כמו שא"א להכיר את האדם מאחוריו כן אין היכר באדם בעוה"ז. וזהו כעין מ"ש הרמב"ם פ"א מה' יסוה"ת הלכה יו"ד ע"פ וראית את אחורי. ולפ"ז קדם הוא הפנים והיינו העוה"ב. וכשזכה נוחל ב' העולמות. ואם לאו בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי כפכה כדכתיב כפך מעלי הרחק עכ"ל. והוא באיוב סי' י"ג כ"א. ועמ"ש מזה סעי' ט'. וביפ"ת פי' כפך יסורין. ואפ"ל ע"ד אשר תיסרנו י"ה שהיסורין נמשכו מבחי' י"ה שהוא עלמא דאתכסייא. אמנם ממ"ש בסעי' ו' בשם השל"ה מובן פי' כפכה לטובה הכ"ף שלך ב' יודי"ן של השקל הקדש. וכן מובן ממ"ש בזח"א דכ"ו וייצר בשני יודי"ן חכמה בראש וחכמה בסוף דתחות כתר עילאה. וב' יודי"ן זהו הכף. וכן מתבאר ממ"ש בסעי' יו"ד בשם האו"ת. וכן פי' הבחיי פ' בחקותי גבי ערכך ותשת עלי כפכה כ"ף שלך מבחי' כסא הכבוד. וא"כ בפירוש כפך יש ב' פירושים הפכיים. אך באמת י"ל דשניהם עולים בקנה אחד והוא עפמ"ש בהקדמת זהר ד"ג ע"א בההיא שעתא נחתת מן קדמוהי ארות כ' מעל כורסייא יקריה כו' ואזדעזעו מאתן אלף עלמין כו'. דלא אברי בך עלמא דהא בך כלייה כלה ונחרצה. והנה הכ"ף הא מבחי' כתר. וכן ביאר רבינו ז"ל בבה"ז ויגש ע"פ כי אתה אבינו. וא"כ קשה איך ממנו נמשך כלייה. וצ"ל ע"ד ראו עתה כי אני אני הוא כו' ואין מידי מציל וע' זח"א דכ"ב ע"ב דהיינו בבחי' כתר וא"כ ענין ואין מידי מציל זהו ע"ד שנתבאר בביאור דבחדש השלישי לצאת בנ"י כתר אותיות כרת שמשם נמשך להכרית החיצונים כמ"ש בשם הוי' כי אמילם כו' ועמ"ש ע"פ המד"ר אמור פכ"ט כי אעשה כלה כו' ואותך לא אעשה כלה למה שאין אתם מכלים שדותיכם כו' וזהו אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם. גם אפ"ל שיש ב' בחי' כ"ף הא' כתר הב' מלכות כמ"ש בפרד"ס שער האותיות פי"ד וכ"כ במא"א אות כ"ף סעי' א' ובי"נ שם וע' במג"ד אות כ"ף:

והנה עכ"פ בפסוק זה יש פירושים. הא' אחור וקדם צרתני שזוכה לב' עולמות. וא"ל ותשת עלי כפך מדת יסורים. הב' אחור וקדם צרתני על יצ"ט ויצה"ר. ותשת עלי כפך זהו התורה וכמ"ש בסעי' ט' בשם התורת חסד ועד"ז נתבאר בלק"ת ד"ה וידבר משה אל ראשי המטות פ"ב. ובהביאור שם פ"ב. הג' אחור וקדם צרתני דו פרצופים בראו ונסרו. וע' בעה"ק ח"ד פי"ד. ולפ"ז פי' ותשת עלי כפכה י"ל שע"י הנסירה שיבאו לבחי' פב"פ אז יומשך עליהם הכ"ף בחי' כתר ע"ד בעטרה שעטרה לו

תקכד

אמו ביום חתונתו ועיין מזה בסעי' יו"ד בשם האו"ת. הד' אחור וקדם שהי' ממזרח עד מערב כמ"ש במד"ר וכן בגמ' חגיגה למסוף העולם עד סוף העולם היה והי' מגיע ראשו עד השמים זהו ותשת עלי כפכה. וצ"ל המכוון שהי' מחבר מזרח שהוא חכמה עילאה עד מערב מל'. וכן גובהו ע"ד האדם הגדול בענקים שמעניקים את השמש היינו למעלה מבחי' שמש ומגן כמ"ש מענין איומה כנדגלות. הה' אחור וקדם צרתני ל' צרות ע"ד שארז"ל ע"פ צרור המור דודי לי אע"פ שמיצר ומימר לי בין שדי ילין. אפ"ל המכוון שבראו דו פרצופין ואח"כ נסרו כדי שגם האדם יעשה נסירה להפריד. האחור שבו שהוא הנה"ב מהקדם שהוא הנה"א ועי"ז תתברר נה"ב ותתעלה לשרשה ששם הנה"א היא למטה מבחי' זו כנזכר בביאור דראשי המטות הנ"ל ומבחי' אחור זה נמשך ותשחק ליום אחרון. ותשת עלי כפכה כ' שלך כתר שכולל ע"ס דאו"י וע"ס דא"ח עשרים גרה.וזהו פי' יתנו מחצית השקל ר"ל לעשות בחי' נסירה ואז יוכל להפך נה"ב והיינו כי הנשמה עצמה א"צ תיקון ולא ירדה כ"א לברר נה"ב וזהו מחצית השקל דוקא יתנו היינו בירור שם ב"ן. ועמ"ש מענין ותשת עלי כפכה בפ' חקת ע"פ קח את מטך ססעי' ג' והוא בבוך תרטו"ב דרפ"ו ושם סע"ב:

יא ואמר אך חשך ישפוני ולילה אור בעדני. ע' רש"י ישופני לשון נשף. אור זה לשון אופל הוא:

(ב) פ"ק דפסחים ד"ב ע"ב. ה"ק דוד אני אמרתי אך חשך ישופני לעוה"ב שהוא דומה ליום (ופירש"י ישופני והוא יחשיך תמיד עלי. לשון נשף ולילה. והחשך שהייתי שרוי בו נעשה אור בעדני) עכשיו העוה"ז שהוא דומה ללילה נעשה אור בעדני:

(ג) מד"ר פ' בראשית פי"א כיון ששקעה החמה במוצאי שבת התחיל החשך ממשמש ובא ונתיירא אדה"ר שנאמר ואמר אך חשך ישופני כו' אותו שכתוב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב בא להזדווג לי. ופי' המ"כ דהיינו הנחש יצה"ר ס"מ שמחשיך עיניהם של בריות. והנה פי' תשופני פי' לשון כיתות ושבר. וכדפירש"י בחומש פ' בראשית ג' ט"ו. מה עשה הקב"ה זימן לו שני רעפים והקישן זה בזה ויצא מהן אור ובירך עליה הה"ד ולילה אור בעדני מה בירך עליה בורא מאורי האש אתיא כשמואל דאמר שמואל מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת מפני שהוא תחלת ברייתה עכ"ל א"כ מזה מובן ענין שמברכין על האור במוצאי שבת שעי"ז יקויים הוא ישופך ראש ולא ואתה תשופנו עקב. כי בחי' ואתה תשופנו זהו מחמת הנשף והחשך יוכל היצר הרע להחטיאו בעקב ע"ד עוונות שאדם דש בעקביו אבל ע"י האור שדוחה את החשך לא יוכל להחטיאו כו'. ועיין מזה בזהר פ' ויקהל דף ר"ח ע"א ובמק"מ שם. ועמ"ש מענין נר ע"פ כי אתה נרי. והוי' יגיה חשכי. ועד"ז ה"ע ולילה אור בעדני:

(ד) מד"ר בראשית פרשה י"ב ג"כ כנ"ל פי"א. וכ"ה בפ' וישלח ס"פ פ"ב:

טז גלמי ראו עיניך. פ"ד דסנהדרין דל"ח ע"א. רבות בראשית רפ"ח פכ"ד דכ"ז ע"א. תזריע פ' י"ד קפ"א א'. אדר"נ פל"א. עמה"מ ק"כ ע"ד. זח"א בראשית נ"ה ב' לך ד"צ ע"ב:

ימים יוצרו וירא צ"ט א' חיי קכ"א א' ב' ובהרמ"ז שם ויחי רכ"ד סע"א רל"ג ב'. ילקוט ח"א ר"ב ד' י"א ג'. ח"ב י"ד ד' נ"ט ד' ק"ד א'. של"ה מ"ב ב' שפ"ה ב'. ס"ח רנ"ט. תד"א ח"א פ"א (דף ג' א' ב' ענין ימים יצרו) רפ"ב ענין ימים יוצרו. פ"ז ד"כ ע"ב גלמי ראו עיניך. בחיי ק"נ ג' ר"כ ד'. מ"ע ע"ג:

(א) תד"א פ"א ימים יוצרו ולא אחד מהם זה יום השבת לישראל. ד"א ולא אחד בהם זה יוהכ"פ. הנה בשבת במנחה אומרים אתה אחד וזהו ע"ד ביום ההוא

תקכו

יהיה הוי' אחד וארז"ל ספ"ג דפסחים שכולו הטוב והמטיב והארה מבחי' זו מאיר בשבת במנחה כמ"ש היום לא תמצאוהו דקאי על סעודה ג' שמאיר בחי' אין כן פי' בבחיי וזהו ולא אחד בהם ולא באל"ף. ולמ"ד זה יוהכ"פ ע' ד"ה האזינו השמים דרוש הראשון פ"ד שעיקר גילוי בחי' זו ביוהכ"פ. ושם רפ"ב. ולא אחד בהם זה יום שביעי כו' היינו יום שמטה לעולם. שהוא אלף השביעי שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול ואומר והיה יום אחד (זכרי' י"ד) והיה לעת ערב יהי' אור זה עוה"ב עכ"ד. וא"ש ולא אחד בהם היינו בחי' והיה יום אחד הוא יודע לה'. וכן ברבות פ' בראשית ספ"ג ע"פ ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ויהי ערב אלו מעשיהן של רשעים ויהי בקר אלו מעשיהן של צדיקים ויום אחד שנתן להם הקב"ה יום אחד ואיזה זה יוהכ"פ עכ"ל. הביאו בס"ח סי' רנ"ח. מבואר דיוהכ"פ נק' יום אחד. ובמא"א יו"ד סעי' ח' יום אחד נק' אריך אנפין כי הוא אחד המיוחד באצילות עכ"ל. וע' זח"ג נשא קל"ד ב' ובהרמ"ז תולדות קל"ה בפי' במאמר אחד יכול להבראות. ולכן א"ש ג"כ יום אחד זה יוהכ"פ שבו התגלות אריך אנפין. ואפ"ל שנק' יום אחד ע"ד ביום ההוא יהי' הוי' אחד שפי' רז"ל כולו הטוב והמטיב וזהו א"א דלית שמאלא בהאי עתיקא ולכן נק' ג"כ יום אחד. גם אחד מנין י"ג מדה"ר כו'. ועמ"ש מענין והי' יום אחד בביאור ע"פ והיה מספר בנ"י גבי כי גדול יום יזרעאל. גם י"ל עפמ"ש בד"ה שבת שבתון בפי' שיוהכ"פ לילו כיומו. ולכן נק' יום אחד שכולו יום:

(ב) עמ"ש ע"פ ולא אחד בהם ע"פ כי ביום הזה יכפר ע"פ מאמר הזהר תרומה קל"ה ע"א וכסף דא יוהכ"פ. כי כל הימים מקבלים מבחי' שמש ומגן שהם ב' שמות הוי' אלקים אבל ביוהכ"פ והי' הוי' לי לאלקים א"כ אין נמשך ע"י שם אלקים המסתיר כ"א ע"י שם הוי' לבדו ובו מאיר עצמות אור א"ס. וזהו כי ביום הזה בחי' יום אחד. לפני הוי' תטהרו למעלה משם הוי':

(ג) עוי"ל דארז"ל במשנה ספ"ד דתענית ע"פ צאינה וראינה כו' ביום חתונתו זה מ"ת דהיינו יוכ"פ שבו ניתנו לוחות אחרונות. ומבואר בלק"ת בשה"ש ע"פ צאינה וראינה הראשון צאינה מן הלבושים הנעשים מהתומ"צ כי הלבוש רק להשיג בבחי' חכמה ע"ד משל הקדמוני וכן וידבר שלשת אלפים משל בד"ה מזוזה מימין. אבל בעטרה שעטרה לו אמו שהוא כתר אין כח ההשגה מגעת לשם כו' ע"ש. וזהו ימים יוצרו הם הלבושים הנעשים ממעשה המצות. וזהו ימי שנותינו בהם שבעים שנה. וכמו הע"ס נק' מדות שהם לבושים מלשון מדו בד. כך ע"י בחי' לבושים שממעשה המצות הנק' ג"כ ימים יוכלו להשיג כמו שע"י הספירה מאיר אוא"ס כו'. ועמ"ש בד"ה נר חנוכה ב"ש אומרים יום ראשון כו' וסד"ה ואלה המשפטים אכן כדי להשיג בבחי' כתר לא מועיל הימים והלבושים הנ"ל דבחי' ימים יוצרו אף שנק' ימים ואספקלרייא המאירה היינו רק להשיג בבחי' חכמה. כ"א ולא אחד בהם הוא יוהכ"פ יום התשובה אשר במקום שבעלי תשובה עומדין אין צד"ג יכולים לעמוד. כי צדיקים המקום שלהם זהו בחי' מל' שבה מאיר יסוד ז"א וצדיק יסוד עולם. וזהו יקוו המים אל מקום אחד. אבל בעלי תשובה ע"י ממעמקים קראתיך מגיעים בבחי' בינה הנק' תשובה תשובה ה' עילאה בחי' יו"ד יחוד או"א שאינו נמשך ע"י תומ"צ כ"א ע"י מס"נ דוקא וה"ע התשובה והנה בבינה הוא התגלות עתיק וזהו בעטרה שעטרה לו אמו. אימא היא בינה היא ממשכת העטרה כתר כו'. והיינו ע"י התשובה במס"נ שעי"ז לא זז מחבבה עד שקראה אמי. כמ"ש סד"ה רני ושמחי בת. וזהו ולא אחד בהם הוא יוהכ"פ שע"י יום התשובה יוכלו להגיע לבחי' גילוי א"א בעטרה שעטרה כו' והיינו ולא באלף והקרי בוי"ו כי ו' היינו ז"א

תקכז

ואל"ף היינו א"א בחי' אני ראשון. עמ"ש בת"א בד"ה לך לך בפי' הוא עשנו ולא אנחנו. ובזח"א ס"פ וירא דק"כ ע"ב בפי' בכל צרתם לו צר. עוי"ל כי בבחי' ימים יצרו א"א להגיע רק ע"י ריבוי הזמן כמו ואברהם זקן בא בימים כו'. אבל התשובה היא בחי' יש קונה עולמו בשעה א' וזהו ג"כ פי' ולא אחד בהם. וע' בד"ה אוסרי לגפן גבי ודם ענבים סותה שע"י קיום המצות נעשו לבושי הגוף והם מבחי' ז"ת. וע"י תשובה נעשה לבוש לבחי' הראש והפנים להיות הביטו אליו ונהרו כו' כי במקום שבע"ת עומדים כו' ע"ש:

ואפ"ל שזהו פי' צאינה וראינה כו' בעטרה כו' דאין צ"ל צאינה מן הלבושים אלא וראינה ע"י לבושי הראש בעטרה כו' וע' מענין לבושי הראש בת"א בד"ה בכ"ה בכסליו בענין וכובע ישועה בראשו ובאג"ה סי' ג' ע"פ וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו. וזהו ולא אחד בהם זה יוהכ"פ שע"י יום התשובה יוכלו לבא לבחי' לבושי הראש כו' להיות הביטו אליו ונהרו כו':

(ד) בלק"ת סד"ה צאינה הנ"ל וזהו ימים יצרו ולא אחד בהם כי ימים הם לבושים והם יוצרו בכדי שיהיה אחד מאיר בהם עכ"ל. ולפ"ז ענין ולא באל"ף ולו בוא"ו היינו מ"ע ומל"ת דכה"ג פי' בד"ה משה ידבר בפי' ולא נתכנו עלילות ולא באל"ף הם מל"ת ולו בוי"ו הם מ"ע כו':

(ה) בד"ה ת"ר נ"ח בש"א יום ראשון פי' ענין לבושים הנ"ל ע"ד שמשיגים השכל ע"י משל וכן אור בהיר א"א לראותו כ"א ע"י זכוכית וזהו אספקלריא המאירה שרואה על ידה עצם הדבר ממש ולא דמותו כמו שרואה ע"י אספשא"מ שהיא בחי' כדמותינו. ומזה יובן שלבושים אלו נק' ימים. כי יום הוא בחי' אור כמ"ש ויקרא ה' לאור יום. וכמו ביום מאיר השמש כך בבחי' לבושים הנ"ל מאיר שמש הוי'. וע' עוד מענין לבושים אלו באג"ה סי' כ"ט ע"פ אחעט"ב ובת"א פ' חיי בד"ה להבין משארז"ל יפה שעה א' בתשובה ומע"ט כו'. דשם פי' שהלבושים גבוהים מהאור וזיו שמשיגים על ידם. וע' בסש"ב פנ"ב ומהו הלבוש כו' ובסדור אחר עלינו בד"ה ביאור למ"ש בלק"א פנ"ב נ"ג כו' משם יובן איך י"ל שהלבוש גבוה יותר כו':

(ו) בת"א סד"ה ואלה המשפטים גבי ששת שנים יעבוד ענין בא בימים הגם שהלבושים מהמצות עכ"ז היינו ע"י יומין דוקא ואי חסרא כו' ואינו מובן כ"כ הטעם. ואפ"ל משום שצ"ל יעבוד כמו עיבור העורות כך צריך לכבס הלבושים שיתעלו מבירור ק"נ עד שיוכללו להיות בחי' אסה"מ וימים כו' דאל"כ י"ל הם מטונפים שיש מצוה שלא לשמה וה"ל כמו וכל מלבושי אגאלתי ל' גאולה ועכ"ז ל' לכלוך וטינוף כמ"ש בזח"ג אמור פ"ט א' ובפי' הרמ"ז שם. וזהו כבס ביין לבושו כמ"ש בת"א בד"ה אסרי לגפן. והנה עיקר עליית המצות הוא ע"י התפלה כמ"ש בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ פ"ב בפי' והנה סולם כו' ומלאכי אלקים שהם המצות עולים בו כו' והתפלה זהו ענין עבודת היום כמ"ש לשקוד על דלתותי יום יום ועמ"ש מזה בת"א פ' מקץ בד"ה המגביהי לשבת דס"ד ד"ה וענין נר. ולכן התפלה כו' וכל יום כו' וצריך להעלות גם אותו ניצוץ כו'. ועמ"ש סד"ה וידעת היום כמו שהיום הוא על הלילה כו' כך צ"ל והשבות אל לבבך שיהי' בשני יצריך. וע"כ דוקא ע"י היומין מתעלים המצות בבחי' והנה סולם כו' ותפלה במקום קרבנות שהוא בחי' שנים ליום כו'. ובמ"א נת' ע"ד והחיות נושאות כו' בחי' כמראה אדם כמ"כ רמ"ח מצות רמ"ח אברין בחי' אדם מתעלים ע"י התפלה בירור נה"ב שמבחי' והחיות נושאות כו'. וזהו ענין ימים יוצרו דוגמת ששת ימים יעבוד הנ"ל. אך ובשביעית יצא

תקלג

לחפשי חנם. חנם בלא מצות. יש לפרש שאזי יהי' עוד גלוי אתעדל"ע ממקום גבוה שאין המצות מגיעות שם. וכמ"ש בד"ה ואתחנן ובד"ה אני ישנה ולבי ער בפי' פתחי לי ואני אפתח לך כפתחו של אולם כו' וסד"ה האזינו השמים הראשון בענין אהי' כטל כו'. וזהו ג"כ ולא אחד בהם זה יוהכ"פ שאזי מאיר אתעדל"ע זו שלמעלה מאתעדל"ת ולכן יום אחד זה הוא לאו דוקא שמאליו ומעצמו מאיר האור כו' ולכן כי ביום הזה דוקא יכפר כו'.

(יותר י"ל יומין עילאין הם המדות עליונות והם הלבושים לנשמה לכן צ"ל ע"י יומין גשמיים ששרשם מיומין עילאין ע' זח"א חיי קכ"ט א' ח"ג שמיני ד"מ ע"א). מענין הלבושים מהמצות הנק' ימים יוצרו בד"ה המגביהי לשבת גבי והיתה נפש אדוני צרורה בד"ה ועתה יגדל נא בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ בד"ה שבת שבתון בשה"ש בד"ה קול דודי בהביאור בד"ה חנוכת הבית בענין מזון לבוש בית: