יד

לה

ז מי יתן מציון. עמה"מ ש"א ד"א ע"ד פי' שזהו ע"י גילוי בחי' ע"י. במדרש תלים כל הברכות כו' כולם מציון כו' את מוצא שני פעמים כתיב בספר תלים מי יתן מציון אחד בספר ראשון ואחד בספר שני. סי' נ"ג ז'. ולמה א"ר לוי הרב אמר אחד מי יתן והי' לבבם כו' והתלמיד אמר ומי יתן כל עם ה' נביאים כו' לעוה"ב שניהם מתקיימים. עמ"ש מזה בלק"ת בביאור על בשעה שהקדימו ישראל נעשה.. ויש לפרש ע"פ מ"ש הבחיי פ' ואתחנן ע"פ מי יתן דבחי' מי זהו הנק' מעל שמים והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. שאינו תולה כ"א בבחי' מעל שמים זהו העוה"ב בינה שער החמשים כו'.

לו

ולכן דוקא לע"ל יהי' גילוי בחי' מי. כי עכשיו כנור של שבעת נימין היינו ז"ת ולימוהמ"ש יהי' של שמונה נימין שהוא המשכה מהבינה וכמ"ל בסי' י"ב ע"פ למנצח על השמינית ס"ג. ומזה יובן מה שאנו אומרים בר"ה ויוהכ"פ וטהר לבנו לעבדך באמת דלכאורה הלא הכל בי"ש חוץ מיראת שמים אלא כי בעשי"ת מאיר הבינה הנק' תשובה ובפרט ביוהכ"פ יום הסליחה שהוא בחי' מי יתן טהור מט א אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך אנכי מי שאנכי ע"פ וטהר לבנו כו'. וזשארז"ל באברהם ע"פ וה' ברך את אברהם בכל שהשליטו בינרו והיינו שהטעימן מעין עוה"ב שאז מי יתן והי' לבבם זה כו' ועמ"ש לקמן רסי' ט"ו ועמ"ש ע"פ מארז"ל אשריכם ישראל מי מטהר אתכם כו' מקוה ישראל ה'. דיש לפרש שבחי' מי מטהר אתכם כי מי דא עתיקא המתגלה בבינה ונק' מקוה ישראל ד' יודין דע"ב הנמשכים בבינה זהו מ' סאה וזהו ד' יודין שבס"ת אני לדודי ודודי לי שהם ארבעים יום שהי' משה בהר מר"ח אלול עד יוהכ"פ ולכן מי דוקא מטהר אתכם כי בחי' מי דא עתיקא יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי כו' ועפ"ז אנו מבקשים וטהר לבנו כו' ע"י מקוה ישראל ה'. וע' באגה"ק סד"ה והי' מעשה הצדקה שלום בענין ועבודת הצדקה השקט ובטח:

(ב) עו"ש במדרש תלים משל לבן מלך שארס בת מלך כו' המכוון כי יחוד העליון זהו ישועה להמשפיע ולהמקבל כנודע מענין הצדיק אבד כו' ובענין בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו דוקא וכמ"ש בזהר ויקרא ד"ה ע"א ע"פ גדול ה' כו' בעיר אלקינו. אימתי אקרי קוב"ה גדול בזמנא דכנס"י משתכחת עמי' הה"ד בעיר אלקינו כו' דמלכא בלא מטרוניתא לאו הוא גדול כו'. היינו ע"ד אין נותנין פרנסה לאדם אלא בשביל אשתו כו'. ע' בפרק הבע"י דס"ב סע"ב. ובמשה כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כו' ועמ"ש מזה לקמן סי' מ"ח ע"פ גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו ושם סעי' ד'. משא"כ בגדלות נאמר וישח אדם וישפל איש וארז"ל פב"ת דסוטה דמ"ח סע"א שגורמין שפלות לשונאו של הקב"ה ואין איש אלא הקב"ה כו' ע"ש. ושפלות זו היינו שאין נראה גילוי אלקות בעולם. גם בחי' עת אשר שלט האדם כו'. משא"כ הגדולה זהו כשיש גילוי אלקות כמשארז"ל פב"ת דברכות דנ"ח סע"א תנא משם ר"ע לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף. ולכן אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו עיר היינו עולם הדבור. וכשמאיר הדברור עליון דאצילות זהו גילוי אלקות. משא"כ כשנמשך ע"י אתוון זעירין דהיינו ע"י מט"ט שרו של עולם שנק' נער וקטנות כו'. גם ע"ד שארז"ל שאין השם שלם כו' היינו שאין י"ה מאיר בבחי' ו"ה. וזהו"ע לאו הוא גדול כו'. ולכן הגאולה נק' ישועתו של הקב"ה ועמ"ש מזה בפ' נצבים וכ"ש שזהו ישועתן של כנס"י. ע"כ כנגד זה נאמר ב"פ מי יתן כו'. ועמ"ש ע"פ ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו. במד"ר ויצא ר"פ ס"ט. אין ת"ח מתחדד כו'. וע"ד ומתלמידי יותר מכולם. א"כ ע"י היחוד המשפיע ומקבל נוסף אור בהמשפיע. כי היחוד ע"ד כי אל דעות השפעת ד"ע בד"ת עי"ז נוסף אור גם בדעת עליון כו' מאור א"ס ב"ה ע' בסש"ב ס"פ מ"ו ועמ"ש ע"פ מי מנה עפר יעקב כו'. והנה המשפיע והמקבל נק' זכור ושמור. וא"כ בחי' מי הנותן ישועתם זהו"ע זכור ושמור בדבור א' נאמרו. וז"ש במדרש שם מי מעכב כו' ר"ל כי יחוד זה דזו"נ הרי צ"ל נמשך מע"ק. וכדרך שנתבאר ע"פ ואני תפלתי לך ה' עת רצון שזה נמשך כשיש עת רצון והיינו רצון העליון שהוא כתר. וזהו ואתה נותן להם את אכלם בעתו וכמ"ש מזה בלק"ת פ' מטות סד"ה עיני כל אליך ישברו וזהו כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה בישעי' סי' ס"ג ד' וארז"ל בסנהדרין דצ"ט ע"א ללבי גליתי לאבריי לא גליתי כי ליבא

לז

היינו בינה ששם התגלות עתיק וזהו ללבי גליתי כו' משא"כ לאבריי היינו ז"א רמ"ח אברים דמלכא לא גליתי כו' וכן לפומא שהוא מל' פה כו'. ובילקוט איתא פי' גם את העולם נתן בלבם העלם מה שלאבריי לא גליתי. ואיך הוא בלבם י"ל ע"ד ויחד לבבנו המבואר בלק"ת פ' בלק בד"ה מי מנה פ"ב. דהיינו אם עושי' תשובה נגאלין כו' זכו אחישנה כו'. וענין כי יום נקם שימחה זרעו של עמלק כי צ"ל תחלה ובערת הרע מקרבך וכמ"ש בלק"ת סד"ה וידעת היום דרוש הראשון ובביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה. אז יוכל להאיר גילוי סוכ"ע בבחי' פנימי'. וזהו מי יתן מציון כו' וכענין מ"ש ע"פ מי יתנך כאח לי. ואפ"ל זהו"ע מי מנה עפר יעקב היינו כנס"י. זהו ישועתו של המקבל. וע' מענין עפר בזהר וישלח דק"ע ע"א ומספר את רובע ישראל זהו ישועתו של המשפיע. ע' בזהר בלק דר"ד בפי' רובע ישראל דקאי על היסוד. וזהו"ע בשוב ה' ציון הנז' בזהר בשלח דנ"ה. והיינו ע"י הארת הכתר כמ"ש בענין אל עליון גומל חסדים טובים וקונה הכל כו' ואפ"ל שכנגד המקבל נאמר יגל יעקב וכנגד המשפיע נאמר ישמח ישראל:

(ג) בחיי פ' ויחי ויגוע יעקב ענין יגל יעקב כו'. בשלח פ"ו ב' ע"פ ויהי לי לישועה אבל גאולה העתידה שאין אחריה גלות נק' ישועות שנאמר מי יתן מציון ישועות ישראל. בפ' בהעלותך ע"פ ומי יתן כל עם ה' נביאים יתכן לומר כי רמז משה בכאן ימוה"מ כו' ומצאתי רמז לזה בספר תלים בפסוק מי יתן מציון כו' בפ' ואתחנן ע"פ מי יתן והי' לבבם זה כו' ע"ש דהיינו בחי' עלה במחשבה שוא כתר כו'. ש"ך פ' בהעלותך ע"פ ומי יתן כו':

(ד) רבות ר"פ רדושים קצ"ב. שכל הברכות כו' מציון כו' מי יתן מציון כו'. מד"ר באיכה דע"ב ד' ע"פ ויבער ביעקב. כשהפורעניות כו' וכשהטובה באה אין מרגיש בה אלא יעקב דכתיב יגל יעקב ישמח ישראל:

(ה) ילקוט פ' ואתחנן דרס"ה ד' רמז תתל"א ע"פ מי יתן והי' לבבם זה. כדברי המדרש תלים הנ"ל סעי' א'. בילקוט בישעי' קפיטל מ"ח ע"פ שמע אלי יעקב עבדי וישראל מקוראי יגל יעקב וישמח ישראל. יגל אברהם יצחק ויעקב לא נאמר אלא יגל יעקב כו' ע"ש. ומשם יובן המד"ר דאיכה הנ"ל סעי' ד'. ויש להעיר מפסוק וזכרתי את בריתי יעקוב. וע' מכ"ז בילקוט במקומו תלים קפיטל י"ד רמז תרס"ג. וע' עוד בילקוט באיכה רמז תתרי"ד. ועמ"ש מענין מי יתן מציון בלק"ת בדרושי חגה"ש סד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע בענין מי גלה לבני רז זה. ומש"ש פ' שלח בביאור ועתה יגדל נא כח בפי' אד' מי יעמוד. ומ"ש בד"ה אלה פקודי המשכן פ"ה מענין מי ברא אלה. ובד"ה והי' מספר בנ"י. בהביאור פ"א. בענין פלג אלקים כו' מי ברא אלה. ועמ"ש סד"ה זאת חקת התורה ויקחו אליך פרה. בהביאור בסופו בענין פירוש הפסוק מי יתן טהור מטמא לא אחד יחידו של עולם. וע' בפרדס ערך מי. ובמא"א אות מ"ם סעי' ס"ח מי נקרא בנה עילאה והי"נ הביא מ"ש מזה בזח"א ר"פ בראשית ובפ' פקודי דרל"א ב' ובת"ז תקון מ"ט דפ"ח ע"ב וע' זח"ג בלק דקפ"ה ע"ב:

עמ"ש עוד מענין מעלת ציון שארז"ל במד"ר ר"פ קדושים ברכה מציון ישועה מציון תורה מציון וכו' וכנ"ל. בביאור מאמר הזהר ר"פ נח בענין ונח אצטריך לתיבה לאתחברא עמה. שעי"ז דוקא נמשך קיום אלה תולדות נח כו'. כי כמו התהוות ולד בצלם אלקים מהטפה שנק' טפה סרוחה במשנה פ"ד דאבות זהו ברחם האם דוקא. שבה ניתן הכח הזה עיין בד"ה הבאים ישרש ובהביאור כמו כח הצומח שניתן בארץ להצמיח אילן מלא פירות מהגרעין. וזהו לפי שנעוץ תחלתן בסופן דוקא. באג"ה ד"ה איהו וחיוהי.

לח

וכמ"כ זהו"ע מי יתן מציון. כי ציון יש לפרשו יסוד דנוק' כמ"ש בזח"ג סוף האדר"ז דרצ"ו ע"ב ובבחי' זו דוקא ניתן הכח מבחי' מי להצמיח ישועה וברכה ותורה וטל כו':