קמה

תקלה

א תהלה לדוד ארוממך וגו'. בפ"ק דברכות דף ד' ע"ב כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב:

(א) בבחיי פ' צו ע"פ זאת התורה לעולה דקל"ז ג' אין הכוונה שיהנה ויגרום כו' הכוונה כי מתוך שיתבונן במה שיורו הפסוקים ואל מה שירמוז אז יכיר ויבחין נפלאות תמים דעים ויתחזק לבו באמונת הש"י ועבודתו ובזה יורש חיי העוה"ב:

(ב) במ"ע צ"ד כי הנה מה שלא נאמר נו"ן באשרי על סוד השכינה שהיא סוכת דוד הנופלת (עמ"ש בד"ה כי ההרים ימושו) אמר בלשון הוה שהיא נופלת בכל יום (וכ"כ באג"ה ס"י) וצריך סימכו וסעידו כו' ומזה הטעם האומר ג"פ תהלה לדוד בכל יום להמשיך ג' קוין שהוא חסד דין רחמים בגימט' תהלה כו' במלכות תהלה בכל יום לשכינה כו' בלי ספק שהוא בן עוה"ב שמייחד אתוון לשמא קדישא כו' עכ"ל. ועפ"ז י"ל פי' ארוממך דקאי על המל' כמ"ש אלקי המלך שלפי שנק' סוכת דוד הנופלת ע"כ צריך לרוממה כו'. גם ע"ד הנזכר בזח"ב פ' ויקהל קצ"ז ע"ב ע"פ קחו מאתכם תרומה לסלקא לההיא תרומה כו' ע"ש:

(ג) אדמו"ר נ"ע שבועות תקס"ג פי' כי ענין סומך ה' לכל הנופלים היינו שעתה ההשתלשלות של כל העולמות בבחי' נפילה שאחר חטא אדה"ר הם נפלו בבחי' ירידה ונפילה ולע"ל יוגבהו בעליות העולמות בעילוי אחר עילוי וענין סומך ע"י הארה מהכתר הנמשך ע"י תומ"צ שמקיף לכל העולמות בהשוואה א' ע"כ משם נמשך להיות סומך כו' ועליית הנופלים והכפופים צ"ל ע"י העלאה שהיא ענין התפלה ואח"כ המשכה ע"י תומ"צ וזהו ארוממך כו' העלאת המלכות כמ"ש בד"ה כי אתה נרי וגם המשכת הרוממות למטה כו'. עוד פי' שם כי הנה ארז"ל במקום גדולתו שהיא מל' כי אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו שהיא מל' כמ"ש מזה בד"ה בשעה שהקדימו ובד"ה וידבר כו' וארא. שם אתה מוצא ענותנותו. היינו כי גדולה זו השפלה אצלו ית' כי הוא גאה גאה וע"כ ענוה היא להתלבש בבחי' גדולה. וזה מבואר בתהלה לדוד גדול ה' כו' היינו כשהוא בעיר כו'. אך ולגדולתו העצמיות אין חקר. ולכן וגבורותיך יגידו להודיע לבני האדם גבורותיו וצמצומים עד שיתלבש בבחי' הדר מלכותו כו'. ועי"ז הסיפור ממשיכים אור א"ס בבחי' מל'. וזהו תהלה היא בינה. כמ"ש ע"פ יצמיח צדקה ותהלה. וע' לקמן. יומשך לדוד בחי' מל' כי דוד ועיק אלקינו הכל א' כדכתיב לא בחרתי בעיר כו' ואבחר בדוד ולכן כל האומר תהלה לדוד שממשיך אור א"ס בבחי' מל' שהיא מקור דבי"ע כו' הוא בן העוה"ב. שהרי ממשיך המשכה זו מהעולם שהיא בינה ועד העולם שהוא מל'. גם ע"ד בן ישי. ע' זח"ב ס"פ תרומה קע"ה ב' ובפ' פקודי רכ"א ב' ע"פ שורש ישי. ובמק"מ והרמ"ז שם דבחי' דוד כשנק' ג"כ בן ישי זהו שלימות וה"ע בן העוה"ב. וזהו עצמו ענין תהלה לדוד:

(ד) בזח"ב משפטים קכ"ב ע"ב פי' תהלה לדוד היינו שיומשך מבחי' ותהלתו אחטם לך ע' רבות במדבר פ"ה היינו מבחי' חוטמא דע"ק. שהוא ענין אור המאיר מח"ס. והיינו כמו עד"מ החוטם הוא שער המוחין. והמשכה זו יומשך לדוד שהוא מל' וברבות במדבר שם פי' אחטם לשון חותם והיינו ג"כ מל' שימני כחותם. וחותמו של הקב"ה אמת ע"ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי ברבות וישלח פ"א. והיינו א' רישא

תקלו

דאתוון ותו הסוף והמ"ם באמצע לכן ג"כ המשכת התהלה כתר לדוד מל' זהו ע"י א"ב כ"ב אתוון שעי"ז נמשך מבחי' אני ראשון מל' דא"ס בבחי' ואני אחרון וכענין ותהלתי אחטם לשון חותם שהוא ע"י כ"ב אתוון כנ"ל:

(ה) תצוה ק"פ ע"ב בפ' במדבר דקי"ט סע"ב פי' ענין תהלה היא מל' לרומם אותה ולחברה עם ז"א וצ"ל שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני וזהו ענין הנותן מטתו בין צפון לדרום ואח"כ היחוד ע"י ת"ת קו האמצעי כמ"ש בזח"א פ' חיי קל"ג א' בענין ג' תפלות. וע"כ צ"ל תהלה לדוד ג"פ בכל יום ואזי מובטח לו שהוא בן העוה"ב שהרי יחוד זה הוא המשכה מעוה"ב שהיא בינה שבה התגלות הכתר להיות נמשך במל' בחי' זו ע"י ז"א והוא הנק' בן העוה"ב עיין ס"פ לך לך בענין בן חורין בן שמן כו'. בפ' ואתחנן דר"ס ע"א נז' ג"כ ענין תהלה לדוד:

(ו) בפ' וארא דכ"ח סע"ב פי' ארוממך אלקי המלך להעלות המל' הנק' נהורא תתאה להתחבר בנהורא עילאה שהוא ז"א. והיינו יחוד הכלה עם החתן וא"כ יובן ביאור הדבר עדמ"ש בד"ה כי על כל כבוד כו' שיש ב' בחי' כבוד. כבוד עילאה ל"ב נ"ח עילאה שם למעלה היש וזהו הכבוד וכל מה שלמטה הוא אין כו' אבל כבוד תתאה בחי' מל' מקור דבי"ע נק' יש מאין שלמטה היש כו' ולמעלה אין שאינו מושג והכבוד ביטול היש לאין. ומבחי' זו נמשך ע"י ההשתלשלות יש ודבר נפרד כו'. וע"כ צריך לחבר כבוד תתאה כבוד כלה לבחי' כבוד עילאה להיות ביטול. ואח"כ יהי' נמשך ברוך כבוד הוי' ממקומו להיות למטה ג"כ גלוי הביטול וזהו ארוממך כו' ואח"כ ואברכה כו'. ובת"א פ' מקץ בד"ה כי אתה נרי פי' ארוממך אלקי המלך היינו בחי' ממכ"ע שהוא בחי' שם זיו והארה שנמשך ע"י כמה צמצומים כו'. וא"כ ארוממך לחפוץ למהו"ע ית' ועי"ז יעלה בחי' ממכ"ע בסוכ"ע ע"ד מלך יחיד כו' וכענין וזוקף בשם כו' וכענין עליות דשבת וכמ"ש בד"ה והי' מדי חדש בחדשו בענין שמש צדקה ומרפא שבחול היא חולת אהבה שכלתה נפשה לעלות לא"ס ב"ה כו' ובשבת ישמחו במלכותך כו' ואז מלך רב אקרי ועד"ז הוא ענין ארוממך כו'. ועמ"ש מענין עליה זו דשבת בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ ובד"ה שובה ישראל עד שאזי מתעלה חיצוניות החיות לקבל מבחי' הפנימי' היינו מאור א"ס ממש שער החצר הפנימית כו' וביום השבת יפתח כו' ותפלת ימות החול הוא מעין שבת וזהו ארוממך:

(Z) ועפ"ז יש לפרש ענין המלך המרומם לבדו מאז פי' מאז היינו קודם שנברא העולם כמ"ש נכון כסאך מאז כמ"ש בנדרים ל"ט ב' וברבות ר"פ בראשית כסה"כ מנין כו'. ובפסחים נ"ד א' דריש לה מפסוק כסא כבוד מרום מראשון. ירמי' י"ז י"ב. והנה פי' כסא הכבוד יש לפרש על חו"ב שהם כסא לא"א כ"כ במק"מ תרומה קס"ה ב' וא"א נק' מלך הכבוד עיין בהרמ"ז במדבר קי"ח ב'. וברע"מ פ' פינחס דרנ"ה פי' הראני נא את כבודך קאי על הכתר וגם ח"ע נק' כבוד ששם עיקר השראת אור א"ס שהוא היש האמיתי וכולא קמי' כלא חשיב וזהו הכבוד הכתר והכבוד לחי עולמים. ובינה נק' כסא הכבוד שהיא כסא לגילוי והשראת מלך הכבוד. וזהו המלך המרומם לבדו כי בבחי' מל' צ"ל ארוממך כו' דאל"כ הרי יורדת למטה להסתתר בבי"ע אשר למטה היש כו'. אבל בחי' מלך עילאה ע' יתרו ס"ז ב' נק' המלך המרומם לבדו שהוא מרומם בעצם בבחי' אתה הוא ה' לבדך כו' דכולא קמי' כל"ח ממש וזהו מאז מבחי' נכון כסאך מאז מרום מראשון כו'. ועיין ברבות בשלח ר"פ כ"ג. בענין אגוסטוס שהוא מלך המלכים יושב. אבל מלך עומד. לכן בבחי' מלך צ"ל ארוממך כו' אבל בבחי' מלך המלכים מל' דא"ס הוא המלך המרומם ואין שייך לומר ע"ז ארוממך כו' והיינו מאז נכון כסאך מאז ועתיק יומין יתיב כו':

תקלז

תהלה לדוד. בזח"ב קכ"ב ב' פי' נהירו דח"ס איקרי חוטמא דיליה. ע' בד"ה וישלח יהושע כו' ואת יריחו. ובד"ה באתי לגני בענין אריתי מורי. ובד"ה אלה מסעי בענין ירדן יריחו. ובד"ה והריחו ביראת ה'. והיינו תהלה דכתיב ותהלתי אחטם לך. ע' בד"ה כי כארץ בענין יצמיח צדקה יתהלה. ומ"ש סד"ה רפאני בענין כי תהלתי אתה. וע"ד אתער דוד מלכא תהלה לדוד. היינו להמשיך במל' מבחי' חוטמא דעתיקא בחי' והריחו ביראת. וזהו ענין כריח שדה אשר ברחו ה'. ע"ד יחיד חי העולמים מלך כו'. ובפרד"ס ערך תהלה והנ"ל כי תהלה אמיתי הוא הכתר ומשם נשפע אל החו"ב כו' ומל' תהלה בסוד אני ואין. נעוץ סופו בתחלתו כו'. ות"י תהלה תושבחתא. וכתיב הוא תהלתך והוא אלקיך. בפ' עקב יו"ד כ"א. היינו שהשבח של ישראל הוא הקב"ה וכמ"ש כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי ולכן תהלה אמיתית בכתר שהוא הארת אור א"ס ב"ה. ועד כאן שייך תהלה כו' אבל מהו"ע ית' נק' נורא תהלות. והוא בחי' רדל"א שלמעלה מהכתר. ופירש"י יראו מלהגיד תהלותיך פן ימטטו כמ"ש לך דומי' תהלה. והיינו ותהלתי אחטם כמו הריח רק הארה ולא עצמיות כן התהלה אין שייך רק בההארה שהוא כתר וכן חו"ב. שבזה הבחינה יש לנו התחברות עמו ית' היינו מלכותו ית' מלך ישראל הוא כתר מל' דא"ס. וע' בת"א פ' תשא סד"ה שמאלו תחת לראשי ובמא"א אות ת' סט"ז תהלה מל' או בינה כי תמיד מהללים ואומרים שירות ותשבחות לבעליהן אבא וז"א ועיקר תהלה בבינה כו' עכ"ל. וזהו ע"ד הנך יפה דודי כו'. ובמדרש שה"ש רבה ע"פ דודי לי ואני לו הוא קלסני ואני קלסתיו כו':

קיצור תהלה בכתר ע"ד הוא תהלתך והוא אלקיך ועצמותו נק' נורא תהלות. וזהו ותהלתי אחטם ריח והארה מא"ס. ותהלה לדוד להמשיך אור הח"ס במל'. כריח שדה. גם פי' תהלה לדוד מה שמל' מהללת ומשבחת לאור א"ס שבז"א וע"י תהלה זו ממשיכים האור כמ"ש בשה"ש רבה ע"פ ואתה קדוש יושב תהלות ישראל כל קילוס וקילוס שישראל מקלסין להקב"ה הוא יושב ביניהם כו'. שם בפסוק דומה דודי לצבי:

ארוממך אלקי המלך. הנה ארומם הוא בכתר דאצילות שהוא עומק רום. שאינו נמנה עם ע"ס הנאצלים כ"א הוא מבחי' תחתונה שבמאציל המרומם לבדו בבחי' אין ערוך אליו כלל שהוא בחינת המקיף הגדול אשר קמי' כחשיכה כאורה השוה ומשוה כו' (הג"ה ובפרד"ס ערך רם כתב יש שפירש בכתר ויש שפי' בתפארת והיותר נראה אצלינו כי הוא בבינה כדפי' בערך ירום עכ"ל. ובערך ירום כ' וז"ל פי' בזהר פ' מקץ דקצ"ג ע"ב ע"פ וירום אלקי ישעי. וכן פי' בפ' וישב קפ"א ע"ב בפסוק ירום ונשא וגבה מאד מסטרא דנהורא עילאה דכל נהורין עכ"ל. ופי' הטעם שנקרא הבינה ירום מפני שהיא עליונה למעלה מכל ספירות הבנין ורז"ל אמרו ירום מאברהם ולא פליגי דהכי הוא דאברהם למטה מבינה שהוא חסד עכ"ל. וביאור דבריו כי ספירות הבנין הם התפשטות האור בבחי' ממכ"ע אבל הבינה היא למעלה מבחי' זו והוא ענין תשובה שקדמה לעולם. דר"ל למעלה מגדר עולם כמ"ש בלק"ת בד"ה האזינו השמים ובד"ה מי אל כמוך. שם גבי דרושי עשי"ת. אך במק"מ פ' וישב שם כ' וז"ל ירום מסטרא דנהורא עילאה פי' מצד אריך כמ"ש הרב באוצ"ח שבימי המשיח יתגלה הארת חוטם דאריך למל' ואריך הוא נהורא עילאה דכל נהורין וכן פי' בספר אור ישראל עכ"ל. א"כ א"ש כמש"כ. וזהו דשייך לתהלה לדוד שהוא ענין ותהלתי אחטם לך. ועמ"ש ע"פ רמה קרני בה' שהוא ענין עליית המל' בעתיק בת"א פ' יתרו בביאור זכור את יום השבת לקדשו. וי"ל דהיינו ע"י קרני דוקא היותו בבחי' ביטול שזהו ענין ובא לו לקרן כו' עי"ז רמה קרני. ומ"ש ע"פ ויקח המן את הלבוש בענין רמה ידך בל יחזיון ובת"א פ' בשלח סד"ה

תקלח

אז ישיר משה בפי' סוס ורוכבו רמה בים העלאת האותיות לעלמא דאתכסייא כו'. ועד"ז יובן כאן ענין ארוממך אלקי המלך להעלות המל' שהיא אותיות דעלמא דאתגלייא לבחי' הבינה עלמא דאתכסייא ולבחי' כתר כו'. ולכן נאמר תהלו זו באלפא ביתא. ועמ"ש בזח"ג בלק קצ"ג ב' ע"פ ה' אלקי אתה ארוממך עכ"ה). והנה גם כ' דארוממך הוא בחי' כתר שהוא ראש התיבה דכתר ועוד שכולל עשרים ספי' ע"ס דאור ישר וע"ס דאור חוזר ולכן נק' כ"ף והיינו דכתיב כף אחת כו'. גם ההפרש בין אני לאנכי הוא הכ"ף ועמ"ש במ"א בביאור ע"פ יונתי בחגוי. אך לכאורה במלת ארוממך יש ב' דברים דסתרי אהדדי דהיינו מאחר שהכוונה של ארומם היא על כתר כנ"ל וכתר נק' סתימו דכל סתימין ואיך ממשמעות הכוונה משמע בהיפך שהרי ארוממך ל' נוכח זהו עלמא דאתגלייא בגלוי בבחי' אלקי המלך כו' (הג"ה וכנזכר בת"א בד"ה כי אתה נרי בפי' ארוממך דפי' א' ארוממך מלמטה למעלה והב' המשכת הרוממות מלמעלה למטה וזהו ענין יחיד חי העולמים מלך וענין מלך יחיד כו' ע"ש. וכאן פי' דרך המשכה. ויש לבאר עדמ"ש בפי' וברכת את להמשיך הברכה בבחי' את שהוא אותיות הדבור מא' עד תי"ו שבמל' להמשיך בהן ברכה מבחי' במאמר אחד יכול להבראות. והרמ"ז תולדות קס"ה פי' דמאמר אחד הוא א"א. ועמ"ש מענין במאמר אחד בד"ה כי תצא בלק"ת ר"פ תצא. גם פי' ארוממך להמשיך הכתר במל' ממלכות שבכתר שהיא בחי' תהלה כו' עכ"ה). והיינו בהיות ידוע שנעוץ תחלתן בסופן דוקא והארת הכתר דאצילות הוא במל' דאצילות דוקא שכל הי"ג ת"ד דא"א דאצילות נשפעים ונמשכים למל' דאצילות דוקא אשר ימלא בה הארת הכתר יותר מבז"א בעלה וכמ"ש יאר ה' פניו אליך דוקא למל' דאצילות מאיר הארת פנים דא"א באור פני מלך חיים וכמארז"ל אין אשה אלא ליופי (הג"ה. וזהו ענין שנשתבחו האמהות בענין היופי כמ"ש בשרה כי יפה היא מאד. דהיינו בחי' הארת הכתר בה. כי שרה לשון שררה הוא כתר מלכות הנמשך ממל' שבכתר כנ"ל ועמ"ש בד"ה הנך יפה רעיתי ובד"ה כי תצא ע"פ וראית בשביה אשת יפת תואר ובד"ה אם לא תדעי לך היפה בנשים עכ"ה) שלכך נמשך היופי אליה יותר מבאיש מצד היותה מבחי' הגבורות ויש מקום לחיצונים לינק וכענין מ"ש רגליה יורדות כו' לכך נמשך תוספת אור פני מלך חיים אליה להמתיק הגבורות ולסמא עיני החיצונים. משא"כ האיש שהוא ז"א דאצילות שרובו חסדים לכך אין מצטרך לתוספת אור כ"כ ומצד זה כן למטה נמשך היופי לנשים יותר מלאנשים מצד שאנשים הם מבחי' החסדים כו' שאין מצטרכים לזה כ"כ משא"כ האשה מגבורות צריכה לתכשיטי נשים וקישוטין כו'. וזהו ענין של תכשיטיה של בחי' מל' דאצילות בחי' המשכת הארת הפנים דא"א כל הי"ג ת"ד במל' דאצילות.

(הג"ה ועמ"ש בזה בביאור מאמר הזהר ר"פ בראשית ע"פ כשושנה בין החוחין שלפי שהיא בין החוחים ע"כ נמשך בה הארת יג"מ שהן י"ג עלין דשושנה לנטרא לה כו' וזהו ענין וחסידיך יברכוכה יברכו כה. וכן ברכת כהנים כה תברכו כו' תברכו אותיות בכתרו שעי"ז תברכו בחי' כה. וכה"ג איתא ברבות פ' וישב פרשה פ"ו ע"פ ויהי ה' את יוסף כו' דלפי שהיה במצרים כו' ע"ש בהמשל לבהמי כו' נכנסה אחת מהם כו' עכ"ה) וזהו ארוממך דוקא להמשיך הארת הכתר למטה באלקי המלך.

(הג"ה ויש להעיר עוד לזה מענין הנזכר ברבות בשלח. ר"פ כ"ג בענין אגוסטוס יושב כו' נכון כסאך מאז כו' וזהו ענין ארוממך):

(קיצור רום הוא כתר בחי' תחתונה שבמאציל ומרומם מע"ס חד ולא בחושבן. ובפרד"ס פי' בינה שהיא רמה מספירת הבנין תשובה קדמה לעולם ע"כ י"ל ע"י התשובה עי"ז ארוממך. סוס ורוכבו האותיות והחכמה שבהן רמה לעלמא דאתכסייא. רמה קרני שע"י ובא לו לקרן ביטול עי"ז וירם קרן כ' דארוממך כתר. אך מה שהוא

תקלט

לשון נוכח היינו המשכת הכתר במלכות. ע"ד יחיד חי העולמים מלך. וע"ד וברכת את. כה תברכו אותיות בכתרו להמשיך בחי' מאמר אחד. וגילוי זה שבמל' כי נעוץ תחלתן בסופן כשושנה בין החוחים. וברבות וישב פ' פ"ו) ובזח"ב וארא דכ"ח סע"ב ארוממך כו' ת"ח לקביל דרגא דיליה קאמר היינו מל' בגין דבעא לסלקא שבחי' ולאעלאה ליה לנהורא עילאה לחברה עם ז"א. לאתערבא דא בדא למהוי כולא חד. וי"ל ע"ד הנזכר בפי' בן פורת יוסף פורת אותיות תופר שמחבר המל' עם ז"א דהיינו כענין אל דעות ב' דעות. והחיבור שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה ארוממך ואברכה י"ל שושדמ"ט ושוד"מ. ואין זה סותר למ"ש לעיל דפי' ארוממך זהו המשכת הכתר. כי מ"מ המשכה זו באה ע"י ז"א כו' וכמ"ש בזח"ב תרומה קמ"ו סע"ב ע"פ ישקני מנשיקות פיהו ע"ש ובמק"מ דהכוונה שאור הכתר נמשך במל' ע"י ז"א דוקא וכמ"ש במ"א ע"פ כי תשמע בקול. קול הוא תפארת ובקול היינו מה שמלובש בו אור א"ס ע"י הכתר כי תפארת הוא בריח התיכון המבריח כו' קול יעקב כו' וכמ"ש בזח"א ויחי רמ"ו ע"ב וההוא קול אשתלח מאתר עמיקא:

ענין בתהלה לדוד יש ו' באמצע בכל פסוק בתחלת תיבה זח"ב ק"פ ב' כמו ברות ווין. והנה ענין המשכת הרוממות למטה י"ל ע"ד שארז"ל כמדומה בירושלמי פ"ז דסוטה ע"פ קול רם בקולו של רם. והיינו ע"י עסק התורה שהיא קולו של רם המשכה מבחי' כתר וכמ"ש ע"פ ששים המה מלכות בפי' קול דודי הנה זה בא כו' וכמ"ש סד"ה וארא אל אברהם שע"י התורה נמשך הגילוי מבחי' יחיד ממש והיינו שיהי' יחיד חי העולמים נמשך בבחי' מלך כו'. גם הנה מבואר לעיל שההפרש בין אני ובין אנכי זהו אות כף כי אני מורה כשמדבר בנמיכות והוא במל' שהיא בחי' אחרונה שבאצילות אבל אנכי מורה על היש האמיתי והוא כתר. וא"כ ארוממך להמשיך הכ"ף במל' שתהי' בבחי' אנכי כמו הכתר. והיינו ע"י עסק התורה שהוא בחי' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך כו' וכתיב וידבר אלקים כו' אנכי הוי' אלקיך כו'. וע' עוד מענין תהלה לדוד זח"ב תצוה ק"פ ע"ב ובפ' במדבר דק"כ ע"א ור"פ ואתחנן דר"ס ע"א:

קיצור. בזהר פי' ארוממך לחברה עך ז"א ע"ד תופר. אחותי. והכוונה א' כי המשכת הכתר בא ע"י ז"א. ע"ד כי תשמע בקול בריח התיכון. בקול רם. יחידו של עולם. ארוממך ע"ד מבחי' אני אנכי והיינו ע"י הדברים האלה אשר אנכי מצוך:

ואברכה שמך לעולם ועד. פי' לאחר שנמשך הארת הכתר במל' שזהו ענין ארוממך כו' והוא הארת בחי' תחתונה שבמאציל שהוא בחי' אין סוף ממש. ולכן עי"ז אח"כ ואברכה שמך לעולם ועד שיוכל להתפשט השפע והברכה מבחי' שמך מל' דאצילות בבחי' אין סוף ממש דהיינו מצד הארת הכתר מל' דא"ס ב"ה.

(הג"ה היינו ע"ד מ"ש סד"ה שובה ישראל עד דפי' עד שייך בבחי' מלכות כמו לעדי עד ימלוך כו' כי בבי"ע שייך זמן וגלוי המל' דאצילות שם יהי' לעדי עד ע"ד אהל בל יצען כו' והיינו ג"כ ע"י עבודת האדם שיהי' קבוע בעבודת ה' בלי שינוים כיתד חזק בל ימוט. ועי"ז ממשיך בה מבחי' יחו"ע ומבחי' כתר. וזהו ואברכה שמך לעולם ועד. שיהי' בבחי' ועד שאין לו הפסק כו'. ועמ"ש בענין פקודי המשכן משכן העדות גם בד"ה קול דודי בשה"ש. בפי' עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגם כמ"ש בד"ה מי מנה עפר יעקב פי' והיה מספר כו' אשר לא יספר כו' שגם בבחי' מל' הנק' מספר יהי' אשר לא יספר ע"י גלוי אור הכתר במל'. וזהו ג"כ ענין ואברכה שמך לע"ו. בבחי' שאין לו הפסק בחי' אשר לא יספר כו'. ובמא"א אות וא"ו סעי' ב' ועד נ' המלכות תמן ויעודא דכולא

תקמ

עכ"ל. ור"ל ע"ד כל הנחלים שהם ו"ק דז"א הולכים אל הים שהוא מל'. ובפרד"ס ערך ועד כ' בשם הזהר בראשית ע"פ ה' ימלוך לעולם ועד. כי מלת ועד הוא בבינה ותמן ויעודא כו' ע"ש. ובודאי דפי' ה' ימלוך לע"ו זהו ענין והי' ה' למלך על כל הארץ ואזי יהי' ושמו אחד. ואפשר שזהו פי' ואברכה שמך לע"ו:

קיצור. וע"י הארת הכתר במל' אזי ואברכה שמך מל' לע"ו בבחי' א"ס. ע"ד לעדי עד ימלוך וע"ד והי' מספר אשר לא יספר. ועד מל' בינה עכ"ה):

מענין תהלה לדוד פ"ק דברכות ד"ד ע"ב. ירושלמי פ"ט דברכות. של"ה קמ"ד ב'. מ"ע צ"ד. בחיי קל"ז ג' קנ"ח ד' קע"ב א' ר"ז ד' רט"ז ב' רל"ה ד'. אבן יחייא דק"ב ע"ב ד"ה הגזירה הג' שמלת רם מורה על שהוא גבוה מכל גבוהים מחויב המציאות וברוך מה שהוא מקור ההשפעה והברכה לזולתו. שממציאותו נמצאו כל הנמצאים ולכן לעצמותו שייך ארוממך ולשמו שייך ברכה. עו"ש ענין גדול גבור ונורא נכלל מפסוק גדול עד ועזוז נוראותיך.

בירושלמי רפ"ט דברכות כל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה א"ר תנחומא אנא אמרית טעמא. ארוממך אלקי המלך ופי' וסמיך לי' ואברכה שמך לעולם ועד. מזה למדנו דבענין הברכה שייך ג"כ ארוממך. שהוא המשכת הרוממות. וענין ארוממך כפשוטו היינו מה שמברך ואומר ברוך אתה ה' אמ"ה שהכל נהיה בדברו זהו רוממות שבדברו נברא הכל יש מאין כו'. גם ענין מאה ברכות הם המשכות הכתר במל' כמ"ש בזח"א חיי דקכ"ג ע"א:

בפ"ק דברכות דף ד' ע"ב כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב. והיינו משום דאית בה תרתי דאתיא באל"ף בי"ת ויש בו פותח את ידיך היינו שבח הכנת מזון לכל חי. וע"ש במהרש"א דהאל"ף בי"ת רומז לתורה. ושבח הכנת מזון זהו דבר ההוה תמיד בכל יום מחסד אלהי כו'. י"ל כי דבר ההוה תמיד זהו מעלת יחוד או"א תרין ריעין דלא מתפרשין אין ויש אך מעלת א"ב דתורה יחוד זו"נ המשכה מפנימית אור חדש ולא לחדש הישינות. ובתהלה לדוד יש ב' הבחי' הנ"ל יחד. וזהו כעין אחותי בת אבי היא כו' ותהי לי לאשה כמבואר בבה"ז פ' וירא על פסוק זה. ויש מי שפירש לפי שכולו הודאה ושבח ואין בו בקשת צרכי עצמו רק דרך רמז בענין פותח את ידיך כו' זו איש שאינו חושש כ"כ לצרכי עוה"ז ע"כ הוא בן העוה"ב כו'. ואדמו"ר נ"ע פי' לפי שכל שבחים אלו זהו ע"ד במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו שהגדולה גופא היא ענוה והשפלה אצלו כי גאה גאה כו'. ואפ"ל כי האלף בי"ת זהו ענין המשכה מהבינה אל המל' כי שרש האותיות בבינה היא בחי' מחשבה הנק' אתוון רברבן ומשם ממשיכים באותיות הדבור שהיא מל'. ושרש האותיות מהכתר כי דצח"מ מדבר הוא כתר כמ"ש בלק"ת ע"פ זאת חוקת התורה. גם ענין שבח הכנת מזון הם מג' דברים דבמזלא תליא בחי' כתר. ולכן האומר זה הוא בן העוה"ב. כי העוה"ב הוא בינה שבה התגלות הכתר. וז"א נק' בן לבחי' עוה"ב הנ"ל ובו ועל ידו נמשך האור מהבינה אל המל'. ולכן בכל פסוק בתהלה לדוד באמצע הפסוק יש וא"ו בתחלת תיבה כמו ארוממך כו' ואברכה כו' בכל יום כו' ואהללה כו'. כי הוא"ו זהו בריח התיכון המבריח מהקצה עילאה דבינה עד הקצה התחתונה דמל' וברע"מ ר"פ תשא דא וא"ו דאיהו ממוצע בין שני ההי"ן כו' והיינו כנ"ל. גם כי תהלה לדוד ותהלתי אחטם והריחו וזהו בחי' העוה"ב. והענין דכתיב ברוך ה' כו' מן העולם ועד העולם לפי' המשנה ספ"ט דברכות היינו מהעוה"ז ועד העוה"ב והיינו ע"ד שכר מצוה נמשך מהמצוה עצמה ולפי' הזהר ויצא קנ"ח ב' זהו ההמשכה מסוכ"ע בממכ". וזהו ענין תהלה לדוד להמשיך הכתר במל' שהוא התחברות ב' עולמות הנ"ל ע"י הוא"ו שהוא הנק' בן העוה"ב כו'. ובמ"ע סי' צ"ד כ'

תקמא

ומזה הטעם האומר ג' פעמים תהלה לדוד בכל יום להמשיך ג' קוין שהוא סוד חסד דין ורחמים כחשבון תהלה לדוד כו' בלי ספק שהוא בן העוה"ב שמייחד אתוון לשמא קדישא עכ"ל. ויש להעיר מענין ג' ווין דויסע ויבא ויט. גם ע"ד ימינא ושמאלא ובינייהו כלה שז"ס ג' תפלות. ועפ"ז יש ליתן טעם מה שאנו אומרים רק ב' פעמים דס"ל תפלת ערבית רשות כמ"ש במ"א על מאמר הזהר פ' חיי קל"ג א'. ועפ"ז י"ל מה דצריך תרתי הא' דאית בה אלפי ביתא הב' פותח את ידיך. כי להיות המשכת האור מסוכ"ע בממכ"ע מתחלה נמשך בבחי' מקיף ואח"כ מאיר בבחי' פנימית כמ"ש בפי' אהל מועד בלק"ת פ' במדבר. וע"י כ"ב אתוון נמשך האור בבחי' מקיף עדיין כי האותיות הוא לשון ואתא מרבבות כו'. ואח"כ פותח את ידי"ך ב' יודי"ן יו"ד דהוי' ויו"ד דאדני וזהו ההמשכה בפנימיות כו'. ועמ"ש בד"ה ואתא מרבבות דהמשכה זו עדיפא מבחי' ויהיו חיי שרה מאה שנה כו'. ולכן האומר תהלה לדוד ממשיך במל' הארה גדולה ביתר שאת מההמשכה דחיי שרה שהיא מל'. ולכן מובטח לו שהוא בן עוה"ב מאחר שממשיך תוספת וריבוי האור כו'. ובמא"א ב' כ"ד בן עוה"ב נקרא הזוכה להעלות מ"ן דאימא בלי שיתוף אחרים כמו הז"א הנקרא בן עה"ב עכ"ל. והעלאת מ"ן דאימא זהו ע"י למס"נ באחד כמ"ש בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י. והמביאו לזה הוא ההתבוננות בעצמות אור א"ס כמ"ש בת"א פ' וישלח בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה כשהאהבה באה מחמת שישים אל לבו כי אני הוי' לא שניתי כו' ע"ש. וזהו המבואר בתהלה לדוד וכמש"ל שבכאן מבואר השבחים ע"ד כי גאה גאה כו'. לכן כל האומר תהלה לדוד כו'. עוי"ל כי העלאת מ"ן דאימא זהו ע"ד הנזכר בת"א פ' תולדות בד"ה ראה ריח בני להמשכת מ"ד דמקיף צ"ל העלאת מ"ן ג"כ בבחי' מקיף כו'. וזהו כריח שדה. ריח הוא העלאת מ"ן להמשיך המקיף מעל השמים כו' ע"ש. וזהו העלאת מ"ן דאימא מקיף ובחי' מזליה שכינתא עילאה. וזהו ענין תהלה לדוד. בחי' ריח ותהלתי אחטם כו'. ועי"ז ממשיך כ"ב אתוון שהם בחי' טל השמים. בן ישי זח"ב ס"פ תרומה קע"ה ב'. יש י' להנחיל אוהבי יש ל"א נתיבות כל א' כלול מיו"ד. ויוד שני דיש נתיב העליון כו' וזהו עצמו ענין בן עוה"ב וזהו תהלה לדוד כו' שיהי' בחי' דוד בן ישי:

ענין בכל יום ע"ד ברוך ה' יום יום ברכות ד"מ ע"א וע"ד השיר של הלוים ביום א' הרי לפ"ע היום. ומענין שי"ב בד"ה והי' מדי חדש ובברכת הזימון מענין ז' ימי המלואים ענין וערבה כימי עולם:

ב בכל יום אברכך. פי' תחלה דבר הכתוב במל' דאצילות שמקבלת הארת הכתר ועתה בענין המשכת השפע לז"א הכתוב מדבר. וזהו בכל יום אברכך הן הו' יומין עילאין ששת ימי המעשה דבראית ו"ק דז"א. ביום ראשון יהי אור חסד דז"א כו' מבריךם וממשיך לתוכן בחי' תוס' אור מן המאציל ית'. הג"ה וביאור הענין דהנה כתיב ברוך ה' יום יום יעמס לנו בתלים סי' ס"ח כ' וארז"ל פ"ו דברכות ד"מ ע"א בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו ה"נ כו' וכ"ה פ"ד דסוכה דמ"ו סע"א לענין היו לפניו מצות הרבה כו' ושם פרש"י בכל יום של שבת מעין של שבת של חול מעין של חול של יו"ט מעין של יו"ט המאורע עכ"ל. ולכאורה י"ל הפירוש דהיינו כי ביומין דחול ההארה מהמדות יום א' חסד יום ב' גבורה יום ג' תפארת. ונצרך להמשיך גילוי המדה ההיא שמאצילות כי למטה ההארה רק מו"ק דיצירה מט"ט עבדו זקן ביתו כו' וכמ"ש בזח"ג פ' אמור צ"ד ב' אמאי אקרין ששת ימי חול אמאי חול א"ר יוסי השתא אתנהיג עלמא ע"י דשלוחייהו ופי' במק"מ שם בשם נ"ב מהרח"ו שהוא מט"ט ו"ק דיצירה ששת ימי החול ור"ל שבששת ימי החול יום א' דאצילות מתלבש בחסד דבריאה וחסד דבריאה בחסד דיצירה

תקמב

ומשפיע כו'. וז"ש ע"י דשלוחייהו. ועמ"ש בפי' שליחות זו בלק"ת ר"פ ויקרא ע"פ ויקרא אל משה. ועמ"ש עוד מענין ששת ימי החול בת"א פ' לך סד"ה אני הנה בריתי אתך וזהו ענין שער החצר הפנימית כו' סגור יהי' ששת ימי המעשה וכמ"ש מזה בזהר ס"פ נח דע"ה וביארו בפרד"ס שער אבי"ע פ"ה אך ע"י התפלות ממשיכים אור האצילות שיאיר דרך התלבשות היצירה כו'. וכמשנ"ת בת"א בד"ה ויקהל משה. דבחי' שער החצר הפנימית הנפתח בשבת נמשך הנשמה יתירה בשבת והארה זו מאיר בכל יום ע"י התפלה שהתפלה של חול היא הממוצע בין שבת ליומין דחול וזהו והנה סולם מוצב כו'. אלא דשם נתבאר כן אפילו על שרש ששת ימי החול שהן ו"ק דאצילות שעדיין אין זה חצר הפנימית הפונה קדים כו' ע"ש וזהו ענין בכל יום תן לו מעין ברכותיו היינו בכל יום מימי החול שהוא ו"ק דיצירה תמשיך לו הברכה מאצילות היינו הארת חצר הפנימית הפונה קדים כו'. וכן ביו"ט להאיר ולהמשיך בחי' בינה מועדים לשמחה אם הבנים שמחה ובשבת בחי' חכמה וקראת לשבת ענג וע"כ בכל יום ויום תן לו כו' כמ"ש וקראת לשבת ענג וקראת דוקא ועמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה זכור את יום השבת לקדשו:

קיצור פי' בכל יום ו"ק יומין עילאין אברכך להמשיך בהן גילוי אוא"ס הג"ה א"נ בכל יום היינו ו"ק דיצירה הנק' ששת ימי החול תן לו מעין ברכותיו להמשיך בהן אור האצילות שה"ע חצר הפנימית הפונה קדים שנפתח בשבת והתפלה דחול הוא סולם המחבר בחי' שבת עם ימי החול. גם בשבת ויו"ט שייך תן לו כו' להמשיך גילוי חצר הפנימית. וע' בפרדס ערך יום. וערך ימי עולם ימי קדם וערך ימים ובמא"א יו"ד סעי' ח':

(ב) ועפ"ז אפ"ל שע"י הברכות מעוררים וממשיכים ג"כ הארת ימי קדם דא"א בימי עולם דז"א. וא"כ פי' בכל יום אברכך היינו ממש בכל יום של יומין עילאין ו"ק דז"א אברכך להמשיך מבחי' חצר הפנימית הפונה קדים כדפי' בת"א בד"ה ויקהל הנ"ל שהוא בחי' שלמעלה מו"ק דאצילות וגם אפילו למעלה מהחכמה הנק' ראשית כי פי' קדים היינו כענין קדמונו של עולם. וזהו ענין ימי קדם. וברכה זו הוא ג"כ ע"י התפלה שהוא בחי' סולם לעלות עד בחי' שרש ומקור הנשמה שעלו במחשבה הקדומה כמארז"ל ברבות ר"פ בראשית מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר. קדמה דוקא. וכן התורה נק' משל הקדמוני. ועי"ז ממשיכים הארת ימי קדם דע"י בימי עולם דז"א ועמ"ש בד"ה הוי' יחתו מריביו בלק"ת פ' נשא. מענין התלבשות ורב חסד בבחי' חסד עולם. ואזי עי"ז נמשך ומאיר ג"כ מו"ק דאצילות למטה בו"ק דיצירה תוספת וריבוי האור. ועמ"ש סד"ה וידעת היום וע"פ יום ליום יביע אמר כו' וע' בזהר פינחס דף רמ"ט בענין משכו יומין עילאין ליומין תתאין:

קיצור גם י"ל דפי' בכל יומין עילאין דז"א אברכך להמשיך בהן מחצר כו' קדים הנק' ימי קדם ע"י עליות נש"י בשרשן מחשבה הקדומה ע"י התפלה וע"י התורה הנק' משל הקדמוני. ועי"ז ג"כ משכו יומין עילאין דז"א ליומין תתאין:

(ג) ובזה יובן מארז"ל פ"ב דיו"ט ע"א אבל הלל הזקן כו' שנאמר ברוך ה' יום יום ופי' מהרש"א דודאי מדת שמאי מעולה וטובה היא להיות זכרהו מחד בשבת כו' אלא שמדה אחרת שיותר טובה ומעולה ממנה סותרת אותה דהיינו מדת הבטחון כו' ברוך ה' יום יום כו' שממציא לנו בכל יום ויום כו'. וזהו דלא כהב"ח וט"ז

תקמג

בה' שבת ססי' רמ"ב דהלל מודה דכב"ש עדיף. והענין מבואר בספר עה"ק ח"ג ס"פ י"ב כי התפלה בכוונה פותחת המקור העליון סוד הרצון כו' (ועמ"ש מזה בד"ה ויקהל הנ"ל ומ"ש בענין בכל קראנו אליו ולא למדותיו ומארז"ל בענין שאין יודעין לכוין בשם. ובזה יובן משארז"ל משום דאית ביה פותח את ידיך היינו פתיחת המקור העליון שזהו היו"ד דשם הוי' מה שנפתח אור הרצון העליון להאיר בחכמה ראשית האצילות. ויו"ד דאדני זהו שנפתח ג"כ מקור דבי"ע להאיר בחב"ד דבריאה ולכן מובטח לו כו' עכ"ה). וכל יום ויום מהימים העליונים מתברך מהמקור ההוא. וז"ס ברוך אד' יום יום כו'. ולכן איתא בזהר בשלח דס"ב א' שאין לבשל ולהניח מזון מיום זה ליום אחר כו'. כדי שיהי' עיניו נשואות למעלה כו'. והעד לזה המן שהי' יורד בכיו"י וכמ"ש בזח"ב בשלח דס"ג יתרו דפ"ח.

(הג"ה וענין הברכה בימים עליונים ו"ק דז"א זהו כמ"ש בת"א פ' יתרו בביאור ע"פ משה ידבר להגדיל ו"ק דז"א במוחין דיניקה ומוחין דגדלות וזהו ענין לאתקנא רזא דשמיה ע"ש עכ"ה) ושמאי הזקן ס"ל כיון שו"ק שהן ששת ימים מקבלים מהשבת שהוא בינה הנק' שביעאה כמ"ש בזהר שם לזה היה מכין לשבת מיום ראשון כו'. כי זה היום כבר קבל מזונו מיום השבת שעבר ע"כ יכין וישפיע למטה לצורך שבת הבא. אבל הלל הזקן ס"ל שאין לערב יום ביום כו' והי' כוונתו לש"ש שיתברכו ו"ק העליונים הנקרא שמים כל א' מהמקור העליון כו' עכ"ד. ור"ל שבשביל שבת ימציא לו הקב"ה סמוך לשבת כמו במ"ן שהי' יורד ביום ששי בשביל שבת. ואין מצטרך להכין מיום ראשון. דההכנה מיום ראשון גורע קצת בהבטחון שהקב"ה מכין מזון לכל חי דבר יום ביומו. וביאור דבריו בטענת הלל על שמאי יובן עפמ"ש במ"א בביאור ע"פ אכלוהו היום כי כללות העולמות נבחנים לג' בחי' הא' בי"ע אשר שם יש זמן כי גם במלאכים יש היכר זמן שביום אומרים קדוש ובלילה אומרים ברוך. הב' אצילות שהוא למעלה מבחי' זמן ממש מ"מ שם התחלקות ו"ק כל א' בחי' בפ"ע ונק' ששת ימים גם זהו הנקרא סדר זמנים שאינו זמן ממש רק סדר ומקור שיהי' נמשך מזה למטה בחי' זמן. דלא כבעל העיקרים מ"ב פי"ח שפירש להיפך דסדר זמנים זהו זמן מורגש יותר מסתם לשון זמן ובמח"כ אזיל בתר איפכא. אלא כי סדר זמנים זהו שרש ומקור להתהוות זמן. והיינו כי עד"מ למטה הזמן הוא יום ולילה ויש י"ב שעות היום וי"ב שעות הלילה ושרש בחי' זו באצילות היינו מדת יום הוא בחי' ז"א שהוא בחי' חסד כמ"ש חסד אל כל היום ויש בו י"ב צירופי הוי' והן שרש ומקור להתהוותי"ב שעות היום ומדת לילה שלמטה זהו חשך שרש בחי' זו ולמלה זהו מדת גבורה והיא בחי' מל' שבנינה מן הגבורות להיות הסתר והעלם כו' וע"ז ארז"ל מדכתיב ויהי' ערב ולא כתיב יהי ערב. מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן. ברבות בראשית פ"ג. ור"ל שגם קודם התהוות זמן גשמי ערב ובקר היה סדר זמנים היינו ערב ובקר רוחני שהם גבורות וחסדים העלם והסתר ובחי' גילוי ואור כנ"ל וע' במא"א אות מ"ם סכ"א. הבחי' הג' הוא למעלה מאצילות דלאו בכל אינון מדות איהו כלל ולית שמאלא בהאי עתיקא. א"כ לא שייך שם כלל גם סדר זמנים. ועמ"ש מזה ג"כ בד"ה מי אל כמוך גבי פי' תשובה קדמה לעולם וזהו ענין כתר שהוא בחי' תחתונה שבא"ס כו'. וזהו ענין שיתברכו הימים ו"ק דז"א מהמקור העליון והיינו דבר יום ביומו שכל מדה מקבל בפ"ע ממו"ס מאחר שברכה והמשכה באה מבחינה שלמעלה מסדר זמנים לתוך בחי' סדר זמנים. א"כ אין שייך שיומשך הברכה מיום ליום. דא"כ באה ההמשכה מבחי' סדר זמנים ועיקר הברכה היא להמשיך מהמקור העליון דלאו מכל אינון מדות איהו כלל. ולמעלה מסדר זמנים. ומשם ממשכיים שיצוה ה' את הברכה בבחי' הזמן. ע"כ ברכה זו נמשך לכל יום וסדר הזמן בפני עצמו מהמקור עליון. והיינו ע"י יום השבת שבת אותיות תשב ע"ד תשובה קדמה לעולם והיינו בינה שבה

תקמד

התגלות עתיק ועל כן המן הנק' לחם מן השמים שנמשך מו"ק דאצילות מה שמקבלים ממו"ס ירד דבר יום ביומו דוקא. כי נמשך מלמעלה מהזמן ממש ממו"ס אל הזמן ע"י ו"ק דבר יום ביומו אבל שאר השפעת לחם מן הארץ שנמשך מבי"ע וע"י ק"נ ס"ל לשמאי דלא שייך דבר יום ביומו דהא מזון זה אינו נמשך מיומין עילאין דאצילות הנק' שמים ואינו ענין כלל לבחי' המן שהוא מן השמים וגם לא מהשמים לבד כ"א ממעל לשמים דהיינו מה שו"ק דז"א הנקרא שמים מקבלים מהכתר ומו"ס כנ"ל כמ"ש בזהר ס"פ ויקרא דכ"ה סע"ב. ולכןהמן הי' בא עם הטל אשר פי' טל השמים היינו טלא דנטיף מעתיקא לז"א א"כ בא הההמשכה מלמעלה מבחי' שמים. ע"כ צ"ל נמשך דבר יום ביומו דוקא מפני שעצם המשכה זו באה מלמעלה מהזמן אין שייך בזה הכנה מיום ליום אחר. משא"כ לחם מן הארץ ושאר צומח חי נמשך מבי"ע כי פני שור הוא שרש לכל הבהמות ופני נשר לכל העופות ונמשך ג"כ ע"י ק"נ שלכן המאכל מעורב טו"ר א"כ הוא נמשך מיומין תתאין ו"ק דיצירה מט"ט אשר שם יש זמן ולכן ס"ל לשמאי שיכין מחד בשבת לשבת דהא צ"ל זכרהו מאחד בשבת כו' ואיך יבטח שיבא לשבת בערב שבת ע"ד מן שהי' יורד דבר יום ביומו מאחד דלא קרב זה אל זה כלל שהשפעת המן שרשה מהכתר שלמעלה מהזמן משא"כ צומח חי גשמי שגם שרשן הוא מחיות המרכבה דבי"ע ששם יש זמן גמור. א"כ איך יבוא דוקא דבר יום ביומו דהיינו כשיבוא ונמשך מלמעלה מהזמן:

(ד) ועל זה אמרו אבל הלל הזמן מדה אחרת היתה בו כלומר שגדול כח הבטחון שלו כ"כ להמשיך האור בכל יום תמיד מהמקור האמיתי שלמעלה מהזמן לגמרי גם בכל השפעות גשמיות שתחת הזמן ממש. והיינו כיון שמ"מ ו"ק דיצירה מקבלים מחיצוניות הכלים דו"ק דאצילות והם יוכלו להתברך כל יום ויום מהמקור העליון א"כ יוכל להמשיך בזה ג"כ בחי' דבר יום ביומו היינו ע"י שיתברך כל יום מהמקור העליון בחי' כתר וימשיך כימי השמים על הארץ ע"ד משכו יומין עילאין ליומין תתאין. וזהו ע"ד הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו דפי' בזח"ג נשא דק"ל ע"א עין ל' יחיד הוא ע"ד לית שמאלא בהאי עתיקא ושם שוה ממש אצילות ובי"ע שהם ב' עינים ב' השגחות דיחו"ע ויחו"ת ע"כ משם נמשך בחי' לעשות הישר שיהי' נמשך גם בבי"ע ממש ע"ד שנמשך באצילות דבר יום ביומו כו' וכמ"ש בענין משה ידבר והאלקים יעננו כו'. וזהו ענין המיחלים לחסדו הבטחון האמיתי לבטוח על המקור האמיתי א"ס ב"ה המחדש בכל יום תמיד מע"ב וקמיה ית' שוין לחם מן השמים ולחם מן הארץ עמ"ש בת"א פ' בשלח סד"ה ענין לחם משנה. וגם שמאי לא נחלק ע"ז רק משום כבוד שבת כו'. גם שמאי לשון ושם דרך שומא ע"פ קו המדה וס"ל שמים קדמו לארץ. שמים ג"כ לשון שומא ששמים מעשיהן של בריות. ברבות בראשית ספ"ד. הכל ענין אתעדל"ע לפ"ע אתעדל"ת. וע"כ לפי מדה זו איך ידמה ויערוך לחם מן הארץ לגבי לחם מן השמים. אבל הלל ורב חסד למעלה מקו המדה וענין מ"ש ע"פ ישא ה' פניו כו' אפילו לפחות מכשיעור שביעה כו' והוא המשכת אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת. וס"ל ג"כ ארץ קדמה. ע"כ יכול להמשיך כימי השמים על הארץ. וע"ז אמר דוד. שהלל הי' בן בנו כו' בכל יום אברכך בכל יום ממש מיומין עילאין אברך ואמשיך ההשפעה מהמקור האמיתי שלמעלה מהזמן עד שיומשך כמ"כ אח"כ הברכה ביומין תתאין. וזהו ואהללה שמך לשון גילוי אור למטה בהלו נרו. וזהו בחי' הלל כנ"ל:

קיצור ויובן זה עוד ע"ד מאמר הלל פ"ב דביצה ברוך ה' יום יום כי התפלה בכוונה פותחת המקור העליון לכל יום מיומין עילאין ע"י בכל קראנו אליו.

תקמה

והנה טעמו דשמאי דאמר מחד בשבת לשבת ולא כמו במן. כי יש ג' בחי'. א' בי"ע שם יש זמן. ב' אצילות נק' סדר זמנים ששת ימים. ג' כתר לאו בכל אלין מדות איהו כלל. למעלה לגמרי גם מסדר זמנים. וזהו ענין תשובה קדמה לעולם ולבחי' זמן. והמן הנק' לחם מן השמים ו"ק דאצילות שרשו בא מטל השמים טלא דנטיף מעתיקא לז"א ע"כ בא דבר יום ביומו מלמעלה מהזמן לבחי' סדר זמנים ולזמן אבל לחם מן הארץ ובעלי חיים שרשן מפני שור פני נשר דבי"ע ששם יש זמן גמור איך שייך שיבוא דבר יום ביומו דוקא. כיון שאין ההשפעה בא מלמעלה מהזמן. ולכן ס"ל להכין מחד בשבת לשבת. ושמאי לשון שומא קו המדה והרי ע"פ קו המדה מה ענין בי"ע לאצילות לכן איך ידומה בהמה גשמיות לבחי' מן. אבל הלל כחסד שלמעלה מהמדה ובבטחון ממשיך אתעדל"ע מהמקור האמיתי בכל יום מיומין עילאין וגם ביומין תתאין דבי"ע ע"ד כימי השמים על הארץ שהרי המשפילי לראות בשמים ובארץ בהשוואה אחת ואדרבה ארץ קדמה. וזהו בכל יום אברכך להיות כמוד בר יום ביומו. ועי"ז ואהללה שמך לעולם ועד בהלו נרו אתעדל"ע. וזהו הנה עין ה' אל יראיו כו' למיחלים לחסדו ישא ה' פניו כו' הישר כו':

(ה) אך כדי להיות היכולת לכל אדם להמשיך בחי' בכל יום אברכך זהו ע"י שיהי' בבחי' מהלך. ע' בת"א פ' בשלח ע"פ אכלוהו היום. דהיינו שלא לעמוד הכל במדרגה אחת כ"א להיות הולך מוסיף להעלות מדותיו הנקראים ג"כ יומין. ויש בזה ג"כ לילה ויום חיצוניות הלב ופנימיות הלב וזהו ענין וידעת היום והשבותך אל לבבך כו'. וזהו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים אשר אנכי מצוך היום ממש. והיינו ע"י התשובה שיהי' כל ימיו בתשובה ואזי יקשר היומין לבחי' ומדרגת תשובה שקדמה לעולם ועי"ז ימשיך אור חדש בבחי' היומין עילאין והיינו ע"י תומ"צ כנודע מענין ימים יוצרו כו' וכמ"ש ברבות בשלח פכ"ה שע"י שיהי' בבחי' לשקוד על דלתותי יום יום עי"ז אני מברך אתכם יום יום שנאמר יום יום יעמס לנו כו' ע"ש באריכות:

קיצור. כדי שיהי' בכל יום זהו ע"י כל ימיו בתשובה בחי' מהלך ומעלה היומין לבחי' תשובה שקדמה לעולם וממשיך משם בכל יום כו':

(א) קיצור מפסוק בכל יום. שהם ו"ק דאצילות. אברכך להמשיך בהן גילוי המוחין חב"ד שבהם מלובש אוא"ס וכענין צורת אות וא"ו שצ"ל יו"ד בראשו. בסוד ירים ראש. וע' בת"א פ' ויצא בפירוש ויצוק שמן על ראשה. בד"ה ושבתי בשלום. ור"פ בראשית בפירוש וצדקה תרומם גוי:

(ב) גםי"ל להמשיך ימי קדם בימי עולם כימי השמים על הארץ.

(ג) וזהו ענין ברוך אד' יום יום. כי התפלה בכוונה פותחת המקור העליון לכל יום מיומין עילאין.

(ד) ובזה יובן מחלוקת שמאי והלל בענין הכנה לשבת.

(ה) והיינו ג"כ ע"י ואותי יום יום ידרשון. ואהי' שעשועים יום יום. ע' בד"ה ואהי' אצלו אמון. בכל יום יהי' בעיניך כחדשים:

(ו) והנה פי' אברכך יש לומר ע"פ מארז"ל פ"ב דברכות דט"ז ע"ב ע"פ כן אברכך בחיי תלים ס"ג ה' זו קריאת שמע. וצ"ל איך שייך ק"ש לאברכך ובע"י איתא בשם הרשב"א שהוא לפי שבק"ש אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לע"ו. וזהו דוחק שהרי מתחלה לא אמרו בשכמל"ו ואעפ"כ ודאי הי' ק"ש נקרא כן אברכך. אך הענין יובן עפמ"ש אדמו"ר נ"ע בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה דרוש הראשון בפירוש שנקרא הבורא ית' בשם הקדוש ברוך הוא והיינו כי קדוש בוא"ו זהו ההמשכה להיות סוכ"ע

תקמו

וממכ"ע והמשכה זו צ"ל בה ברכה ותוספת אור מבחי' קדש העליון. וזהו ענין שאו ידיכם קדש וברכו את הוי'. והיינו ע"י ק"ש כו'. ולכן יש בק"ש רמ"ח תיבין להמשיך שיעור קומה בחי' דמות כמראה אדם כו'. ועיין מזה ג"כ בת"א פ' יתרו בד"ה ענין האבות הן הן המרכבה. ולכן נק' ק"ש כן אברכך. ע"ד הקדוש ברוך הוא. והיינו מבחי' קדש כו' וזהו בעטרה שעטרה לו אמו כו'. ועמ"ש בת"א פ' מקץ סד"ה רני ושמחי. דרוש הראשון. שע"י המס"נ בק"ש נק' לא זז מחבבה עד שקראה אמי שהוא המוליד גילוי אלקותו ית' בתוספת ברכה. וזהו בכל יום אברכך ע"י ק"ש. ועיין זח"א ויגש דר"ז ע"פ כונן שמים לשון הוה שבכל יום צ"ל נמשך כו'. ומ"ש מזה ע"פ הזהר פ' אחרי דס"ז ע"ב בת"א בד"ה ואתה תצוה. שבכל יום נמשך כו'. ומ"ש מזה ע"פ הזהר פ' אחרי דס"ז ע"ב ע"פ כאיל תערוג ובדרוש נגוף ורפוא בפי' על הפתח כו'. ופי' אברכך בחיי עמ"ש בפי' אהללה את ה' בחיי וגם ע"ד ובחרת בחיים ע' לק"ת ס"פ ואתחנן בד"ה שמע ישראל. גם כמ"ש בזח"ג ר"פ תזריע דמ"ב ע"ב בפירוש כל ימי חייה. גם אמונה ואהוי"ר נק' חיים כמ"ש באמונתו יחיה וכמ"ש באג"ה. גם שמחה נק' חיים. פריש. וע"ד ובניהו בן יהוידע איש חי. גם תפילין נק' חיים. וא"כ אברכך בחיי היינו שיניח תפילין ויקרא ק"ש לאפוקי הקורא ק"ש בלא תפילין. וע' זח"א פ' חיי דקכ"ג ע"א בענין מאה ברכות א"ת מה אלא מאה. די"ל ז"א מצד עצמו נק' מ"ה בחי' אדם אדמה לעליון א"א וע"י מאה ברכות ממשיך האלף במ"ה ונעשה מאה והיינו המשכת הכתר שעי"ז נעשה בן מאה כו' שהוא עליותו בא"א. וכללות ברכה והמשכה זו היא בק"ש כמ"ש בלק"ת בד"ה וזאת המצוה. וזהו פי' המאריך באחד שר"ל להמשיך מאריך אנפין בז"א כו'. וזהו בכל יום אברכך האל"ף דאברכך רומז להמשכת האל"ף שהוא אנכי בחי' כתר. כו'. והנה שיר הלוים הי' בכל יום שיר כפי ענין היום כמבואר בגמ' פ"ד דר"ה. וכן אנשי המעמד היו מתפללין בכל יום על מה שנברא באותו יום ולכן ג"כ בתולה נשאת ליום הרביעי כו'. ועד"ז הוא ענין בכל יום אברכך ועמ"ש ע"פ יומם יצוה ה' חסדו. ועי"ז אח"כ ואהללה שמך לע"ו. שיומשך מבחי' שמך בבי"ע. כי ע"י שנמשך תוספת ברכה מז"א הוא מאיר במל' הנק' שם כמבואר בבה"ז פ' בלק דקצ"א ע"א בענין גבורי כח עושי דברו כו'. והנה לפמ"ש דפי' בכל יום אברכך קאי על ק"ש י"ל כי לכן אומרים בק"ש למען ירבו ימיכם כו' כימי השמים על הארץ. וכן והי' אם שמוע כו' אתכם היום מבואר הפירוש בדברי רז"ל שתהיו בבחי' יום. וזהו ע"ד המאריך באחד מאריכין לו ימיו כו':

קיצור. אברכך ע"ד פי' הקב"ה. בעטרה שעטרה לו אמו. בחיי. ובניהו כו' איש חי. באמונתו יחיה. מאה ברכות א"ת מה כו'. המאריך באחד. ועי"ז למען ירבו ימיכם המאריך באחד מאריכין לו ימיו. ופי' בכל יום ע"ד שיר הלוים מעין היום:

לענין אשיחה. השמים מספרים מדינה שדר בה. עיר סיחון אשיחה הזזה. שיח סוד שרפי קדש. יפה שיחתן של כו'. גיטין פ"ד גבי רא"א לא אסרו זה דאנן סהדי שלא הי' רוצה שתתבזה. וע' בינת אדם בתשו' ססי' ל"ב:

ג גדול ה'. פי' אבן יחייא שמו הגדול היינו הממציא כל נמצא סבת כל הסבות. ועד"ז כתר עילאה אוכם הוא כו'. ועמ"ש גדול התפשטות האור כענין ועתה יגדל נא כח כו' ולגדולתו גדולת השם בבחי' עצמו כו'. זח"ב קע"א ב' גדול אדוננו מל' מקור דבי"ע אבל גדול הוי' בחי' אצילות. וי"ל בחי' א' הגדולה בריבוי הכלים ע"ד מה גדלו מעשיך כו' וגדולה זו כלא חשיב לגבי שם הוי' שלכן נק' בריאה יש מאין אבל גדול הוי' ע"ד מאד עמקו מחשבותיך. באגה"ק דוד זמירות. אנכי ה' אשר הוצאתיך מאמ"צ ומ"מ ולגדולתו כו'. גדול הוי' אולי ע"ס הגנוזות:

תקמז

גדול ה' ומהולל מאד. הוי' הוא חכמה דאצילות כמ"ש הוי' בחכמה כו' (הג"ה ועיין בת"א פ' וארא סד"ה וידבר אלקים אל משה כו' בפי' ושמי הוי' לא נודעתי להם שכתב דהיינו בבחי' הוי' לבדו קודם שבא לידי גילוי ההמשכה במדות עכ"ה) אשר מדת הגדולה היא נשמכת הימנה דהיינו כי בחי' חסד דז"א נקרא גדולה על שם ההתפשטות שלו בבחי' א"ס בעולם שנה נפש דבי"ע. אשר מתהוים ממנו אלף אלפין ורבו רבבן נמצאים שונים. וזהו ענין נפש. וכן בעולם ועלמות אין ספר והן בבחי' הזמן (הג"ה אשר מקור חיותם ממדת החסד. כי עולם חסד יבנה והיא ראשית ספירת הבנין. וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ד וז"ל והנה בסידור שבחיו של הקב"ה כתיב הגדול והגבור כו' ופי' הגדול הוא מדת חסד והתפשטות החיות בכל העולמות וברואים לאין קץ ותכלית להיות ברואים מאין ליש וקיימים בחסד חנם. ונקראת גדולה כי באה מגדולתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו כי גדול ה' ולגדולתו אין חקר ולכן משפיע ג"כ חיות והתהוות מאין ליש לעולמות וברואים אין קץ שמטבע הטוב להיטיב עכ"ל. ועיין בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות. הרי ביאר שהגדולה היא התפשטות החיות להוות מאין ליש והיא נמשכת מגדולתו ית' ממש והיינו כעין שפי' אבן יחייא כאן דפי' ולגדולתו זהו מה שהוא מצוי ראשון מחויב המציאות שאינו עילה מזולתו ח"ו משא"כ כל הנמצאים שאין להם מציאות רק ממנו ית'. ע"כ זהו ענין גדולתו. ומה שמזה נמשך שהוא ממציא כל הנמצאים מאין ליש זהו התפשטות הגדולה כו'. ועד"ז באצילות נק' מדת החסד שהיא התפשטות החיות להוות כי לא כמדת ב"ו מדת הקב"ה שבאדם החסד אינו רק גורם ההשפעה לבד. אבל למעלה החסד זהו גופא ההשפעה וההתהוות ע"כ נק' גדולה. ועמ"ש במ"א ההפרש בין חסד לגדולה שבאצילות נק' חסד ולמעלה מאצילות נק' גדולה עמ"ש לקמן אי"ה בענין ארך אפים וגדל חסד. קיצור מההג"ה. עולם חסד יבנה ראשית ספירת הבנין. הגדולה התפשטות החיות להוות מאין ליש שנמשך מצד כי ולגדולתו העצמי' אין חקר. וכעין זה פירש' בחכמי המחקר. כי גדול הוי' היותו מחויב המציאות ומציאותו מעצמותו ע"כ התפשטות גדולתו להמציא כל נמצא מאין ליש למטה החסד רק גורם ההשפעה אבל למעלה החסד זהו מהוה מבלי דבר אחר זולת החסד. ובמ"א נתבאר כי גדולה הוא חסד גדול יותר מסתם חסד עכ"ה). אך מקור החסד הזה הוא בחי' חכמה דאצילות כי החכמה היא שרש הקו ימין חכמה חסד נצח שנמשכים ממנה שהחסד הוא ענף החכ'.

(הג"ה כמ"ש בפרד"ס שער ה' פ"ג בשם קבלת הרב ב"י חכמה בטיש מיניה נהירו חד דאיהו כליל תרין דאינון חסד ונצח כו' ע"ש. גם בגשמיות אנו רואים שמי שהוא חכם יותר אזי נוטה להיות חסדן יותר והתינוק אכזרי לפי שאין בו חכמה כו' עכ"ה). ולכך נק' החכמה דאצילות בשם גדול. ר"ל עיקר המשפיע בחי' הגדולה והחסד דז"א והוא מקור הגדולה.

(הג"ה. כי החכמה נ' קדש מלה בגרמה. והבנין וההשפעה מתחיל מחסד כנ"ל. א"כ החכמה נק' עצמיות גדולתו לגבי החסד שהוא התפשטות הגדולה וזהו ענין גדול הוי'. ובפרדס שער ד' פ"ח פי' הרע"מ ס"פ בא וקרא עצמיה גדול בגדולה פי' קרא עצמו גדול ע"י שהוא מתפשט בגדולה שהוא חסד. א"כ משמע גדול הוא אור החסד. וגדולה הוא כלי החסד. ויש לכוונו עם הנ"ל כי החכמה נק' אור לגבי החסד כי איהו וחיוהי חד קאי על החכ' והחכ' תחיה וחיוהי הן האורות. קיצור מההג"ה. חכמה קדש מלה בגרמה. נק' עצמיות לגבי החסד שהוא ההשפעה. ומרע"מ משמע גדול אור החסד. גדולה החסד. והאור הוא חכמה עכ"ה). וזהו גדול. היינו הדכר המשפיע חסד דז"א אל הגדולה שהוא בחי' נוקבא המקבל בחי' גדולה מן מקורה המשפיע הנק' גדול (הג"ה. זהו כעין פי' שני. וכ"כ בפרד"ס ערך גדולה בשם התיקונים שהחסד נק' גדול

תקמח

ומלכות מצדו נקרא גדולה כו' עכ"ל. והיינו כי עיקר התפשטות הגדולה בבי"ע להוות מאין ליש זהו המלכות ומקור התפשטות זה נמשך מהחסד א"כ החסד נק' עצמיות לגבי המל' וכמו גילוי החסד ע"י הדבור כו'. קיצור ולגבי מל' נק' החסד גדול והיא נק' גדולה עכ"ה) ומהלל מאד שמתפשט החסד והגדולה בכל הנמצאים בבחינה השגה ממש שמשיגים גדולתו ית' ועי"ז מהלל מאד (הג"ה והיינו כמ"ש במ"א שע"י שהחסד מתגדל שיהי' כלול מכל הע"ס עי"ז יומשך ממנו רבוי השפעות כמו השפעת החכמה וההשגה נמשך ע"י שהחסד כלול בחכמה. ועמ"ש ע"פ יום יום יעמס לנו מלא עומסו כו'. ע"י הפרק עליון שביד שבו האצבעות שהוא חב"ד שבחסד ויש השפעה הנמשך מחג"ת שבחסד או מנה"י שבחסד כו'. ומבואר בר"ח בתחלתו ש"א פ"א שיש גדול בבחי' ההשגה ע"ד זה הים גדול שהוא ע"ש העומק שאין לו סוף וכן מה גדלו מעשיך מאד עמקו מחשבותיך ומהשפעת גדולה זו על שם הוי' משא"כ גדול אדונינו ורב כח דהוא הגדולה הנמשך משם וזהו גדול הוי' מה שנמשך ומתפשט אור ההשגה ממנו לנשמות ומלאכים כו' ולכן נאמר גדולה זו על שם הוי' משא"כ גדול אדונינו ורב כח דהוא הגדולה הנמשך משם אד' י"ל שהיא למטה במדרגה מההשפעה הנמשך מבחי' גדול הוי' כמ"ש בזח"ב תרומה קע"א ב' והיינו שם אד' הוא כמו היכל וכלי לגבי שם הוי' לכן שרש השפעות הנשמות נמשך משם הוי' ושרש השפעות למזון הגוף נמשך משם אד' וכמ"ש בזח"ג נשא קל"ג ב' שיש חסד דלגאו לחיי נשמתא וחסד דלבר לחיי הגוף וע"כ זהו שהוא ית' מהלל מאד שנמשך מהנשמות כאשר נשפע בהן אור וחיות להיות כל הנשמה תהלל י"ה זהו נמשך מבחי' גדול הוי' כו' עכ"ה). ולגדולתו אין חקר פי' ולגדולתו היינו כתר דאצילות אין חקר כי כתר דאצילות נק' גדולתו בלשן נסתר שהוא סתימא דכל סתימין פלא העליון אשר ישת חשך סתרו אשר יומשך ממנו בבחינת הגדול מקור הגדולה והיינו החכמה מאין תמצא (הג"ה וזהו ע"ד כי גאה גאה וכענין אנכי הוי' אלקיך שבחי' אנכי מי שאנכי הוא למעלה משם הוי' ומזה נמשך שם הוי' ומזה נמשך להיות אלקיך דהיינו כענין הגדולה המתפשטת משם הוי'. ויש להעיר לענין גדלות ראשון וגדלות שני הנזכר בע"ח דאפ"ל מוחין דגדלות ראשון היינו מה שז"א מקבל מבא בחי' גדול הוי'. וגדלות שני זהו מה שמקבל מבחי' ולגדולתו אין חקר שהוא כתר ועפ"ז אפשר לפרש המדרש רבה פ' מקץ פ"צ והיית רק למעלה יכול כמוני אתמהא ת"ל רק גדולתי למעלה מגדלותכם. ור"ל כי נש"י יתעלו בבחי' גדול הוי' דהיינו כמ"ש כל הנקרא בשמי וארז"ל בפ"ה דב"ב דע"ה ב' עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה ופירש"י שיהי' שמם הוי' וזהו והיית רק למעלה. שישיגו בחי' שם הוי' ועכ"ז רק היינו גדולתי בחי' כתר ולגדולתו אין חקר זהו למעלה מגדולתכם כו' עכ"ה) ורק כשנמשכת הגדולה שהוא חסד דז"א מגדול הוי' שבחכמה אזי הוא מהולל מאד בבחי' גילוי בכלי השגת הנבראים. אבל כשהשפע עדיין נעלמה וגנוזה במקורה הכתר עליון אז נקרא בחי' לגדולתו אין חקר כלל כי הוא בחי' ישת חשך סתרו דלית מחשבה תפיסא בי' כלל:

קיצור גדול הוי' הוא חכמה דאצילות והחסד הנק' גדולה הוא ענף ממנו ומזה נמשך שמהלל מאד השגת ולגדולתו כתר אין חקר כי הוא ישת חשך סתרו ובהג"ה ענין גדולה וחסד להוות מאין ליש ונמשך מבחי' גדול הוי' מחויב המציאות. קדש מלה בגרמה. ומהלל מאד מלא עומסו. ולגדולתו ע"ד גאה גאה אנכי הוי' ענין גדולתי למעלה מגדולתכם ע"כ הקיצור. והנה המכוון מדברי אדמו"ר נ"ע כי גדול הוי' זהו מקור האור והגדולה הוא האור וההתפשטות מן המאור אך ולגדולתו זו בחי' שאין לקרותו אפי' מאור ומקור לגדולה ואור כי הוא בחי' ישת חשך סתרו. וכמ"ש מענין ישת חשך סתרו בד"ה ויקרא אל משה בלק"ת ר"פ ויקרא ובד"ה ראשי המטות. א"כ לפ"ז פי' גדול

תקמט

הוי' היינו עדמ"ש את המאור הגדול לממשלת היום וכך שם הוי' נק' שמש כמ"ש שמש ומגן הוי' אלקים. ועד"ז יש לפרש למעלה יותר דהנה בד"ה בשלח פרעה נתבאר בפי' בנו הגדול שמקבל מבחי' ורב חסד שלמעלה מהצמצום כו' וה"ע אור שנברא ביום ראשון כו' שלמעלה מבחי' שמש ומגן כו' ויש ג"כ מקור לאור זה ע"ד הנ"ל דכמו שהחכ' דאצילות היא מקור לגדולה וחסד עולם דאצילות כך יש עד"ז מקור לבחי' ורב חסד וזהו ענין גדול הוי'. וכנודע שיש ב' שמות הוי'. הא' באצילות בבחי' חכמה והב' למעלה מאצילות. ובחי' שם הוי' שלמעלה מאצילות הוא בחי' כתר גלגלתא דא"א הוא מקור לבחי' ורב חסד. ולגדולתו אין חקר י"ל בחי' רדל"א שהוא בחי' ישת חשך סתרו כו'. והיינו ב' הבחי' שבכתר מה שהוא שרש הנאצלים נק' גדול הו'י ומה שהוא בחי' תחתונה שבמאציל נקרא ולגדולתו אין חקר. והיינו כי לפי' ראשון גדול הוי' שהוא חכמה היינו מקור דממכ"ע. ולגדולתו הוא סוכ"ע. ולפי' י"ל גדול הוי' היינו סוכ"ע ולגדולתו הוא למעלה מבחי' סוכ"ע שהוא בחי' מקיף למקיף כו'. ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה על כן יאמרו המושלים באו חשבון בסעי' ב':

קיצור. גדול הוי' כענין המאור הגדול. והגדולה היא האור. ולגדולתו בחי' ישת חשך סתרו. ויש בחי' אלו באצילות וגם למעלה מהאצילות ועיין מענין ולגדולתו אין חקר בת"א בד"ה ויושט המלך לאסתר דקנ"ז ע"א:

ד דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו. זח"א ויחי דרמ"ט א' ח"ג נשא דקל"ז ע"ב דור לדור הם כל סדר ההשתלשלות דבי"ע שהם דור ודור. כי כל עולם נק' דור.

(הג"ה אפ"ל ע"פ מ"ש במ"א ע"פ מלחמה לה' בעמלק מדר דור. כי דור לשון שורה כמו אותבוה בדרא דנשי שורה של נשים בכתובות ד"ס ע"א וסדר ההשתלשלות הם דוגמת שורות שורות ע"ד כאשר דברת לאמר מנה"י שבמל' דאצילות נעשי' כח"ב לבריאה כו'. עוי"ל כי כל הדורות היו כלולים באדה"ר שהוא הכולל כל נשמות דעולמות אבי"ע א"כ כל הדורות הם באמת סדר השתל' דאבי"ע וכמו תנאים הי' מבריאה ואמוראים מיצירה כו' כמ"ש במ"א) וזהו וממשלתך בכל דור ודור אשר השפע דמלכות דאצילות מתפשטת בבי"ע כשנשפלת להיות ראש לשועלים דבי"ע בכל דור ודור. עד עולם העשי' תכלית וסף כל דרגין ועי"ז ישבח מעשיך היינו אף גם בחי' מעשיך הברואים דעשיה ישבחו כו' (הג"ה וכן גם בדורות האחרונים כפשוטו שהם מעשיה. וכמ"ש בד"ה כי אתה נרי. הגיע להם אור התורה ע"י דור לדור כו'. ובמא"א אות ד' סעי' יו"ד כתב דור נק' הנוקבא ודור ודור הם ב' נוקבין לאה ורחל עכ"ל וכן פי' בפע"ח שער ר"ה פ"ו בענין לדור ודור המליכו לעיל. וא"כ דור לדור ישבח מעשיך שההמשכה באה מעלמא דאתכסיא בחי' לאה לעלמא דאתגליא בחי' רחל. ואפ"ל כי ב' בחי' אלו הם שרש ג"ע העליון שמקבל מעלמא דאתכסיא בינה מקננא בכורסיא וג"ע התחתון שמקבל מעלמא דאתגליא. וזהו דור לדור ישבח מעשיך וכמ"ש בד"ה ואתה תצוה בפי' תתברך כו' בשמים ממעל ועל הארץ מתחת על כל שבת מעשה ידיך שהם המצות שנק' מעשה ידיך הקב"ה מניח תפילין כו'. וכפשוטו י"ל דור לדור ישבח מעשיך עדמ"ש בינו שנות דור ודור בפ' האזינו ל"ב ז'. וכתיב למען ידעו דור אחרון תלים ע"ח ו'. וכמ"ש כי ישאלך בנך מחר לאמר כו' ואמרת לבנך כו'. גם דור קרוב ללשון דירה דורי נסע ונגלה. והיא השכינה שדרה בתחתונים וזהו ודר וסוחרת ממכ"ע וסוכ"ע. וא"כ דור לדור הם שכינתא עילאה בינה ושכינתא תתאה מל'. וזהו דור לדור ישבח מעשיך כו' כי בבינה מאיר אור עתיק והיא ממשכת הארה זו למל' להיות מאיר ג"כ בבי"ע כו'. ובעה"כ של הסה"ד פי' דור לדור תפארת ויסוד כו'. שוב ראיתי שכן הוא בפרד"ס וסיים

תקנ

ישבח מעשיך כי מעשה הוא המלכות ומדור לדור משפיעים כי זה כוונת שבח בכל מקום עכ"ל. ואפ"ל כי דורות הראשונים היו מקבלים מהבינה ולכן האריכו ימים ודורות האחרונים מקבלים מהמל' שמקבלת מז"א כו'. ומ"מ דור לדור ישבח כו'. שוב ראיתי בפרד"ס ערך דור כ' אמנם יש מי שפי' דור בינה בסוד כי יובל היא דרור לכל יושביה כי היא מקום החירות. ודור שני המל' בסוד שני ההי"ן כי שתיהן שוות עכ"ל. וזהו ג"כ ענין לדור ודור המליכו לאל. כי להיות גילוי מלכותו ית' מתחלה הוא בבינה שנק' מלך עילאה ואח"כ במל' שהוא מקור דבי"ע. ועיין בזהר ר"פ יתרו דס"ז ע"ב. ובספר שו"ס ראיתי בפירוש לדור ודור נגיד גדלך. לדור ודור הם תפארת ומל'. נגיד ונמשיך גדלך. וי"ל דשייך זה לפי שאחר פסוק גדול ה' אמר דור לדור ישבח כו' היינו ענין לדור ודור נגיד גדלך. והיינו כי ז"א הנק' תפארת הוא סוף עולמות הא"ס כנודע בפי' כרוב אחד מקצה מזה. וזהו דור האחד. ודור השני זהו מל' שהיא מקור הנבראים דבי"ע. וזהו דור לדור ישבח מעשיך. וכן לדור ודור נגיד גדלך. והנה ענין ישבח מעשיך י"ל ע"ד מארז"ל פ"ד דמגלה דכ"ז בית שמגדלין בו תפלה דר"ל שעי"ז ממשיכים בחי' רחמים גדולים. וגבורותיך יגידו בזח"א ויחי דרמ"ט ע"א חילק בין וגבורותיך יגידו ובין וגבורתך ידברו. דגבורותיך היא גבורה תתאה היינו מבחי' מלכות ובבחי' זו ידברו שיש להם השגה בהם. אבל וגבורותיך זהו ענין גבורות הוי' שעז"נ מי ימלל גבורות הוי' אינן באים בדבור כי הם גבורות שבעלמא דאתכסייא בחינת מחשבה ואינן מתגלים בדבור שהוא עלמא דאתגליא לכך אינן מושגים כ"א בבחי' הגדה. וענין הגדה פי' שם דף רל"ד ע"ב שמורה על יחוד העליון של גימ"ל ודל"ת ע"ד גומל דלים והיינו ע"י היו"ד המתמצע ביניהם כו' ע"ש:

קיצור. דור לדור הם כל ההשתלשלות דאבי"ע ע"ד דארי דארי. א"נ בינה ומל'. שמהם נמשכים נשמות הנק' אחים ורעים נשמות דאצילות ונשמות הנק' בנים או עבדים נשמות דבי"ע. כי הם שכינתא עילאה ושכינתא תתאה. והם ג"כ ג"ע עליון ותחתון. ישבח מעשיך בחי' מל' כי עשיה היא לעילא:

וגבורותיך יגידו. ויש בחי' וגבורותך ידברו. ובספר הבהיר פי' שכשישראל עושין רש"מ נמשכים נשמות חדשות ממקור העליון וכשאין עושין רש"מ נמשכים מבחי' ודור בא שכבר בא. בז"ג בראשית עמוד פ"ח. וגם עד"ז י"ל פי' דור לדור ישבח מעשיך שבחי' נשמות העליונות העושין רש"מ להם מתגלה רוח הקודש והם ישבחו מעשיך לדור שכבר בא כו':

ה הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה. הבחיי ס"פ מטות גבי עטרות ודיבון ויעזר. כ' ודיבון הוא הנהר היוצא מעדן שאינו פוסק לשון הכה צורה ויזובו מים ויש בו רמז שבעים ושתים שמות. ודיבן כתיב והוא גימט' ע"ב. ויעזר הוא ההוד שכן כתיב עזרנו אלקי ישענו על דבר כבוד שמך. וכתיב הדר כבוד כהודך והוא שוק שמאל ולכך יצטרך האדם עזר ממנו עכ"ל. וא"כ הוא מלמטה למעלה עטרת היא מל'. ודיבן הוא יסוד שנק' נהר היוצא מעדן. ויעזר הוד ונמרה נצח כו'. כן פי' שם בספר שבסוף ספר בחיי בפ' מטות. ולכן אמר דוד הדר כבוד הודך כו' אשיחה. כי איהו בנצח ואיהי בהוד. כי השפע הבאה מלמעלה היא נמשכה ע"י הנצח כמ"ש בד"ה למנצח על השמינית שגם השבעה עליונות שלמעלה מנה"י נמשכים ומתגלים ע"י הנצח וכמשנ"ת ע"פ צדקת פרזונו בישראל בענין והנצח זו ירושלים יעו"ש. ואיהי בהוד. כמבואר בדרוש ל"ג בעומר ההפרש בין ברכה להודאה. שבחי' ברוך זהו הגילוי ששרשו מחכמה עילאה. ונצח הוא ענף החכמה וממשיך ברכה הנ"ל מלמעלה למטה. והמקבל הוא בבחי' הודאה שמודה על זה כמ"ש בד"ה וכד אנת תסלק מינייהו אשתארו כולהו שמהן כו'. אך

תקנא

עיקר פי' הוד היינו לשון זיו הודו על ארץ ושמים וכמ"ש במ"א בענין פי' המולך מהודו ועד כוש. וזהו אשר תנה הודך על השמים. וע"כ אמר דוד הדר כבוד הודך הזיו וההוד המאיר מא"ס ב"ה. דהיינו ענין בינה עד הוד אתפשטת. וזהו ענין נתן ההוד למשה. אשיחה אני דוקא כי בבי"ע אין מאיר בחי' הוד הנ"ל. ולכן היסוד שהוא המאיר ונמשך גם בבי"ע נק' יתום מאמו. לפי שבחי' בינה רק עד הוד לבד אתפשט שהן עדיין עצמות האצילות. אבל יסוד שהוא להיות השפעה בבי"ע בבחי' זו א"א להאיר אור הבינה כי זהו למעלה בההשגה דבי"ע. כמבואר בבה"ז פ' תשא בענין והדל לא ימעיט ע"כ להיות גילוי הדר כבוד הודך זהו א"א שיהי' מאיר בבי"ע רק אשיחה אני כי דוד היה מרכבה לבחי' מל' ואיהי בהוד לכן מאיר בה הדר כבוד הודך. וז"ל אדמו"ר נ"ע הדר כבוד הודך כו' פי' מלכות דאצילות מקור כנס"י זאת אומרת שבחי' ההתפשטות של השפע בבי"ע זה ישבח כל מעשיך שבכל דור ודור. מצד שנתפס בגדר ההשגה. אבל הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך זהו בחי' הארת הכתר עליון דאצילות שנק' פלא העליון ע"ש ההעלם וההסתר שמופלא ומכוסה כו' (הג"ה. ושייכות בחי' זו להוד צ"ל משום כי בבינה התגלות עתיק ובינה עד הוד אתפשטת כנ"ל ועמ"ש ע"פ הוד והדר לבשת שנתבאר שי"ל שהן ע"י וא"א שהרי אח"כ נאמר עוטה אור כשלמה שהוא החכמה ולע"ל במשיח נאמר הוד והדר תשוה עליו כו' יעו"ש. עכ"ה) במלכות דאצילות. זהו בחינת דברי נפלאותיך הארת הפלא עליון בדבור העליון (הג"ה כמ"ש בבה"ז ר"פ בראשית על המאמר כשושנה בין החוחים שיש תליסר עלין דסחרין לשושנה כי נעוץ תחלתן בסופן דוקא ולכן הארת י"ג מדה"ר מאירים דוקא במלכות עכ"ה) וזהו אשיחה דייקא אני בעצמי אשיחה זאת כי אין בכח הנבראים להשיג זאת אשר הוא מופלא מהן כו' זולת אני אשיחה ע"כ.

(הג"ה ודוגמת זה מבואר במדרש תלים סי' י"ט ע"פ השמים מספרים כבוד אל. מי ימלל כו' אלא מדינה שהוא דר בה היא יכולה לספר בשבחו. היינו עולם האצילות אשר בו מאיר החכמה שבה מאיר אור א"ס ע"כ היא יכולה לספר איך שאין ערוך כו' משא"כ בבי"ע שבהם אין בחי' חכמה מאיר כלל. ולכן נק' בשם בהמה פני אריה פני שור כו' שאף שיש להם דעת גדול באלקות עכ"ז לגבי אצילות ששם מאיר חכמה נק' בשם בהמה כו' ועמ"ש מענין חכמה בד"ה מצה זו ובסש"ב פל"ה בהג"ה:

קיצור ענין הודך הוד ונק' יעזר בעיירות דא"י עטרות ודיבן ויעזר ונמרה. מל' יסוד הוד נצח. ואיהו בנצח ואיהי בהוד. ברכה והודאה. כי נצח ענף החכמה והוד ענף הבינה. עך עיקר פי' הוד לשון זיו נתן ההוד למשה בינה עד הוד אתפשטת משא"כ ביסוד מקור דבי"ע ע"כ הם ישבח מעשיך אבל הדר כבוד הודך אשיחה. ודברי נפלאותיך הארת הכתר בהדבור. מדינה שהוא דר בה אצילות היא יכולה לספר בשבחו כי בכל האצילות מאיר החכמה והיא כח מה השגת הביטול:

הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה: (ו) ועזוז נוראותיך יאמרו וגדולתך אספרנה. פי' מל' דאצילות מקור הנשמות אומרת שבחי' ההתפשטות של השפע בבי"ע זה ישבח כל מעשיך שבכל דור ודור מצד שנתפס בגדר ההשגה. אבל הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך זהו בחי' הארת הכ"ע דאצילות שנק' פלא העליון ע"ש ההעלם וההסתר שמופלא ומכוסה כו' מה שמאיר במל' דאצילות זהו בחי' דברי נפלאותיך הארת הפלא העליון בדבור העליון.

(הג"ה ע"ד ההפרש בין עשרה מאמרות שנק' מילי דהדיוטא כי הבריאה נק' יש מאין מבחי' אין והארה בעלמא כמ"ש בלק"ת פ' ראה בד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו. ולכן נק' זה עמל שיחה ומילי דהדיוטא לגבי דבור התורה בחי' ודברי מל' דא"ק אשר שמתי בפיך מל' דאצילות ע"כ נק' דברי נפלאותיך

תקנב

וע' בהרמ"ז בראשית דף ד' סע"ב ע"פ ואשים דברי בפיך עכ"ה) וזהו אשיחה אני בעצמי אשיחה זאת כי אין בכח להשיג זאת אשר הוא מופלא מהן כו' זולת. אני אשיחה דוקא (הג"ה. כי מל' דאצילות נעשית עתיק לבי"ע מקיף וסובב א"כ אין בכח בי"ע להשיג מה שמושג בבחי' מל' וכן ודברי נפלאותיך אשיחה דוקא. ומה שנקרא בחי' זו הדר כבוד הודך. הענין כי בינה עד הוד אתפשטת ולכן היסוד נק' דל כמ"ש ברע"מ ר"פ תשא ע"פ והדל לא ימעיט דא צדיק והיינו שבבינה הוא התגלות עתיק. כמ"ש בד"ה יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת. וענין יסוד הוא לבר מגופא היינו מה שנמשך להאיר בבי"ע ולכן א"א שיאיר בו אור הבינה כי בחי' הבינה וההשגה באלקות א"א שיתגלה ויומשך רק באצילות ולא בבי"ע. ולכן הפרסא המפסקת בין אצילות לבי"ע מתחלת אחר סיום ההוד כמ"ש בסידור ע"פ עד הגל הזה כו' בחי' גל הוא הוד שבהוד ל"ג בעומר אזי מתחיל הפרסא הנק' גל כו' ע"ש. הרי שבחי' מה שמאיר בהוד דאצילות אינו מאיר בבי"ע ויש פרסא מפסיק. וזהו הדר כבוד הודך. מה שמאיר בהוד דאצילות אשיחה בעצמי דוקא וא"א שיעיר זה בבי"ע. וכן פי' הבחיי ס"פ מטות גבי ויעזר ונמרה דבחי' הדר כבוד הודך היינו ספירת הוד דאצילות. וז"ל ויעזר הוא ההוד שכן כתיב עזרנו אלקי ישענו על דבר כבוד שמך. וכתיב הדר כבוד הודך. והוא שוק שמאל ולכן יצטרך האדם עזר ממנו עכ"ל. ור"ל דכבוד שמך זהו ההוד מדכתיב כבוד הודך והיינו כי בינה נק' כבוד ברע"מ פ' פנחס דרנ"ו סע"ב. והיינו כי ל"ב נתיבות הם ל"ב אלקים גם אפ"ל משום כי פי' הראיני נא את כבודך קאי על כתר כמש"ש ברע"מ דרנ"ה סע"ב. כ"ע דלא שלטה בה עינא כבוד עילאה עליה אמר משה הראיני נא את כבודך ואתיב ליה קוב"ה לא תוכל לראות את פני כו' והיינו כי כבוד הוא מקיף כמ"ש בד"ה זאת חנוכת המזבח ופי' כבוד חכמים ינחלו היינו שבחכמה נמשך הארה מהכתר. ולכן הבינה שבה מאיר התגלות עתיק נק' כבוד. וכן פי' בפרד"ס ערך כבוד. עוד נק' הבינה כבוד מטעם שהחכמה מעוררת בה נתיבותיה וכן פי' במא"א אות כ' ס"ו. ואפ"ל שזהו ג"כ ענין ויבא מלך הכבוד כי בינה נק' אית מלך לעילא ברזא דקה"ק כמ"ש בזהר ר"פ יתרו ס"ז ע"ב ועיין רבות בשלח ר"פ כ"ג. וזהו ענין הדר כבוד הודך כי בינה מאירה עד ההוד דאצילות וזהו ענין ונתת מהודך עליו. נתן ההוד למשה. וכמ"ש ברע"מ פ' פינחס דרכ"ג ע"ב אי הכי בינה דרגא דילך. ואמאי אוקמוה ונתן ההוד למשה כו' מבינה עד הוד כולא אתפשטותא חדא כו' ע"ש. וע' בת"ז סוף תיקון ל"ג דף פ' סע"א ובזהר כי תצא דר"פ סע"א שזהו ענין קרני ההוד ובג"ד פני משה כפני חמה. ולכן הי' צ"ל מסוה על פניו. כי גילוי כבוד הודך א"א שיתגלה בבי"ע ע"כ צ"ל מסוה כענין פרסא שמתחלת אחר סיום ההוד כנ"ל. ולכן אמר דוד אשר הדר כבוד הודך וכו' אשיחה אני בעצמי היינו מל' דאצילות. אחת היא יונתי. אבל בבי"ע א"א שיומשך הגילוי מבחי' זו. ועזוז נוראותיך ע"ד בריח התיכון מבריח עד הקצה התחתונה אלה תולדות יעקב יוסף גם ע"ד בינה עד הוד אבל יס"א ארוך. יחוד ההיכלות זהר ס"פ פקודי וזהו כמ"ש בד"ה ענין המרגלים בפי' לאנהגא בהון עלמין. ובענין ונחשוב חשבונו של עולם. וזהו נמשך ע"י יחוד זו"נ הנק' ה' אדני וה' בהיכל קדשו כמ"ש בד"ה דרשו הוי' בהמצאו:

ועזוז נוראותיך. נוראותיך ל' רבים. דהנה כתיב הגדול הגבור והנורא בתוספת ו'. בפ' עקב יו"ד י"ז ואמר הה"מ נ"ע הטעם מפני שבתפארת קו האמצעי הוא השלימות האמיתי לכך נוסף בו ו' המשכה ממקום גבוה מאד נעלה (הג"ה כי הוא"ו יש שפירשו שהוא בכתר כמ"ש בספר מגן דוד וכן נז' בפרדס בשער האותיות באות ו' וא"כ

תקנג

הוא ענין הקו וחוט הנמשך מאור א"ס. ועמ"ש בבה"ז פ' חיי שרה גבי קודב"ה דאתכליל מאתר עילאה סתימא דכל סתימין דלשם מבואר שיש בז"א הארה מאור א"ס מה שאין בחו"ב והיינו בכדי להיות התכללות חו"ג וזהו ענין עמודא דאמצעיתא בריח התיכון המבריח כו' נחלה בלי מצרים כו' כמ"ש בזה בהגהות לד"ה בחדש השלישי לצאת בנ"י מאמ"צ. ועמ"ש במ"א בענין ז"א בעתיקא אחיד ותליא ואו"א במזלא אתכלילן. ועמ"ש מענין והנורא אל עליון בלק"ת פ' ואתחנן סד"ה וידעת הים ועמ"ש ע"פ מאמר הזהר ר"פ ויקרא ונתתם לי אות אמת דא וא"ו דדא איקרי אות אמת. ואי תימא שאר אתוון לאו אינון אמת אין אלא אות דא אות אמת אקרי. והיינו מפני שמבריח מן הקצה אל הקצה ומחבר חו"ג. ולכן גם אות שי"ן נק' וקשוט אנת. בזהר ר"פ בראשית. כי ציור השי"ן היא ג' ווי"ן שהוא כללות חג"ת וכמ"ש בזהר ויחי דף רכ"ד ע"א. והנה אמת הוא חותמו של הקב"ה ע"ש אני ראשון ואני אחרון כו' ברבות וישלח פ' פ"א. ובחי' הוא"ו זהו אות אמת שנמשכה מבחי' אני ראשון להיות גילוי זה למטה מבריח מן הקצה אל הקצה וגם כי ההכרעה בין חו"ג הוא כדי שיהי' גילוי אמת הוי' לעולם כי מצד החסד לבד היה נמשך השפע גם למקום היש ע"ד שממית בידים תתפס כו' בידים היינו חו"ג. ועמ"ש בת"א בד"ה אשירה להוי' כי גאה גאה בענין משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. נמצא זה שיהי' ואמת ה' לעולם זהו ע"י ההכרעה בין חו"ג וזהו דודי צח ואדום ועמ"ש מענין ונתתם לי אות אמת בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה ביאור ע"פ וידעת היום. ולכן נאמר וזכרתי את בריתי יעקוב מלא ו' לרמוז על הגאולה עכ"ה). משא"כ בגדולה וגבורה שאין בהם תכלית השלימות. והיינו כי תכלית השלימות הוא בהתכללות כל המדרגות שונות ההפכיים וזהו ענין יחוד דק"ש באמרו הוי' אחד שארז"ל אמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות שהוא ביטול כל הו"ק למקורן ושרשן א"ס ב"ה משא"כ כשאין בחי' התכללות כל המדרגות ההפכיים אזי אין השלימות. כמו במדת חסד מאחר שיש כנגדה ההפכי ומנגד לה. והיינו שקו האמצעי דעת תפארת יסוד הם תכלית השלימות מצד שעושים התכללות הב' קוין דימין ושמאל. וזהו ענין השלום. וכמארז"ל ע"פ במל' שלמה. שהשלום שלו. והיינו עדמ"ש המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. מים ואש שאין מכבין זה את זה והוא מצד גילוי אור שלמעלה משניהם שעי"ז מתבטלים שניהם וכמ"ש באג"ה סי' י"ב בד"ה והי' מעשה הצדקה שלום. וכן במדת התפארת שכולל ב' בחי' חו"ג יחדיו וזהו ענין התפארת שהוא ע"י שכלול מג' גוונין שזהו הדר ותפארת משא"כ גוון אחד לבד. ולהיות התכללות זו זהו מצד גילוי תוספת אור במדת התפארת מבחי' כ"ע שלמעלה מכולם ועי"ז נעשה שלום ביניהם ולכן נק' והנורא בתוספת וא"ו המורה על המשכה זו מכ"ע. ועיין מזה בזח"ב יתרו דע"ט ע"א והנורא דא יעקב כו' ושזהו ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה כו'. כי ארון אותיות נורא שהארון הוא כלי לגילוי דת"י הנק' נורא כו' כמ"ש בזהר הרקיע ר"פ בראשית. והפרד"ס כ' בערך נורא. תפארתמצד הגבורה מלשון יראה ופחד. אבל מהזהר שם פ' יתרו לא משמע כן אלא דיראה זו נמשך מצד גלוי השלימות עליון. והביא ראי' ע"ז ממ"ש יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו ומבואר במ"א פי' כי אין מחסור אין הוא הכתר שמשם נמשך מלוי כל החסרונות. א"כ יראה זו נמשך מבחי' אין והוא יראה עילאה שלמעלה מהחכמה ע"ד אם אין חכמה אין יראה כמ"ש בלק"ת גבי שבועות בד"ה וידבר אלקים כו'. ואפ"ל כי יראה עילאה היא גבורה דע"י שבמו"ס. ושרש בחי' והנורא הוא תפארת דעתיק העולה עד הכתר דעתיק כו' שהוא בחי' והנורא שממנו נמשך יראה עילאה כנ"ל. וגבורה דעתיק אינו דין כ"א אדרבה שמהם מיתוק כל הדינין כו'. והנה על בהמ"ק נאמר מה נורא המקום הזה כי

תקנד

היכל קדה"ק מכוון נגד כסה"כ. והוא כח"ב דבריאה ששרשו מכח"ב דאצילות כמ"ש במ"א. ועיין מזה בלק"ת בד"ה שבת שבתון. ועד"ז יובן ענין ימים נוראים שהם עשי"ת ע"י שבהם נמשך ומתגלה בחי' והנורא אל עליון כו'. וע' מזה בת"ז תיקון ע' דקכ"ב ע"א דפי' אל עליון הוא הכתר כו'. ופי' נוראותיך ל' רבים היינו דעת תפארת יסוד קו האמצעי. וע' בפרד"ס שער המכריעין כי הדעת מכריע בין חו"ב וכמ"ש מזה בלק"ת בביאור ע"פ החלצו מאתכם. וכן היסוד ז"א מכריע בין נו"ה. והיינו ע"י שדת"י עולים עד הכתר ועי"ז עושים התכללות ההפכיים יחדיו. ועיין בזהר פ' אמור דצ"ו ע"ב קשורא דלעילא כו' ע"ש. ובמ"א בחורף תקס"ז ביאר ו' דוהנורא הקו וחוט. כי הרשימו שרש הכלים שהם כח הגבול. והקו הארת אור א"ס כו' יקוו המים. ואמר כו' קוינו לו ע"ש:

ועזוז* שיטה נתוסף. השלימות. (ועמ"ש מזה סד"ה וידעת היום ומ"ש בת"א פ' נח בדרוש הן עם אחד ושפה אחת ובלק"ת פ' תזריע בדרוש בהרת. ועזח"ב ס"פ תרומה קע"ה ב' בענין והבריח התיכון כו' ובאגה"ק סי' י"ב ע"פ והיה מעשה הצדקה שלום). משא"כ עמוד אור שיטה ב. כו'(ועיין ברע"מ ר"פ תשא בענין העשיר דא עמודא דאמצעיתא ובפי' הרמ"ז שם). וכן. שטה בתכלית. בהיכל (הג"ה עמק"מ ר"פ שמות בענין איש וביתו באו. ועיין בזהר פקודי דר"ס סע"ב גבי ולקשרא שביעאה בשביעאה. דהפי' שמתקשר היכל השביעי דבריאה שהוא כח"ב דבריאה בבינה דאצילות עד א"ס ואח"כ נמשך מעילא לתתא וע"ש במק"מ הפי' בענין אחר והמכוון אחד. ובזהר"ק בראשית בדף מ"ה פי' כמו שכתבתי וז"ל ורזא דא היכלא שביעאה דא הוא אתר דחבורא דזווגא לאתחברא שביעאה בשביעאה כו'. פי' כל היחודים והתפלות אינם פועלים רק בהיכלות. וביחוד ההיכלות יש יחוד באצילות כי כשההיכלות מתייחדים בשביעאה אז גם זו"נ עולים להיות מ"נ לאו"א ואז מקבלת האם מעתיק ע"י יסוד אבא ומשם ולמעלה אין שייך זווג דלית תמן נוקבא וז"ש לאתחברא שביעאה בשביעאה סוד אימא שכנגדה היכל זה הנק' קדש הקדשים עכ"ל והוא בבריאה וזהו ענין שבע ביום הללתיך. הרי מובן כשנמשך אור עתיק באו"א נמשך ע"י קו האמצעי דת"י למל' וממנה מאיר בהיכלות דבי"ע וע"י זה האור מתבטלים בביטול ונעשה שלום במרומיו כו' בין מיכאל לגבריאל חו"ג שבהיכלות דבריאה. וע' זח"ג פ' פינחס דרמ"א ע"ב גבי והיינו יביעו. ירננו. יאמרו. ידברו. נגד ד' מחנות שכינה שמקבלים השפע לאחר שמו"ע שזהו ענין אכלו ריעים. כמש"ש דרמ"א סע"א עכ"ה) וזהו ועזוז. שטה כולם.מקור כולם (הג"ה ועמ"ש ע"פ קול דודי בענין ובמורא גדול זו גילוי שכינה מל' דא"ס שעי"ז נמשך יראה עילאה כו' וזהו מקור בחי' נורא. ויש להעיר לענין ימים נוראים כו' ועמ"ש מענין התחברות אהוי"ר ע"י גילוי בחי' והנורא בד"ה וידעת היום כנ"ל. והיינו כי יש אהוי"ר בנפש. אך ע"י והנורא נמשך גילוי יראה עליונה שלמעלה מהיראה שבנפש ואזי מתחברים אהוי"ר. וענין ועזוז לשון עוז הנה התורה נק' עוז ועמ"ש בד"ה ועתה יגדל נא כח עכ"ה) וזהו יאמרו:

יג מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דוד ודור. הבחיי פ' בהר ע"פ והיו לך ימי שבע שבתות השנים וגו' דפי' לך הם חמשים שערי בינה שמהם נמשכים שבע שמיטות וכל א' שבעה אלפים שנה. ואח"כ היובל שער החמשים וע"ז רמז דוד ג"כ מלכותך מלכות כל עולמים פי' כל הוא בחי' חמשים שערי בינה

תקנה

גימ' כל. ובא הרמז במלת כל ובמלת לך כי הכל כוונה אחת. ועיין בבחיי פ' חיי ע"פ וה' ברך את אברהם בכל. וזהו לך הוי' הגדולה כו' כי כל בשמים ובארץ. ועיין בשל"ה בתושב"כ פ' כי תבא דף שפ"ה ב' מענין שבעה שמטות כו'. וי"ל בשנת היובל הוא העליה לשער החמשים שהוא למעלה מבחי' כי שאל נא לימים ראשונים כו' שהם ז"ת כמ"ש על פסוק כי שאל נא ובמ"א נת' שיש חמשים אלף יובלות. כנזכר בד"ה לריח שמניך. וי"ל שזהו המרומז ג"כ בפי' כל עולמים כל היינו חמשים אלף יובלות. ועמ"ש בת"א פ' ויצא בד"ה והי' הוי' לי לאלקים בענין וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. ולפמש"כ י"ל כל היינו בחי' כל עולמים הנ"ל ותכלית העליות להגיע מבחי' כל הנ"ל לבחי' לך. ועמ"ש בד"ה ובבואה לפני המלך בפי' אשר שם שמות בארץ. וענין חמשים אלף יובלות י"ל עפמ"ש בע"ח שער י"ד בענין נש"ב שבא"א הם בבחי' חשבון גדול ע"כ מזה נמשך חשבון אלפים:

טז פותח את ידיך. רבות בראשית ר"פ י"ג בזו יד ובזו יד. תוך פ"כ ופרנסה ע"י הקב"ה שנאמר פותח את ידיך כו'. ויצא ר"פ ע"ג פ"ב א' שלשה מפתחות ביד הקב"ה. מפתח של גשמים שנאמר יפתח ה' לך כו' וי"א אף מפתח של פרנסה שנאמר פותח את ידיך. ובבראשית פרשה י"ג פירשו פותח את ידיך ג"כ על גשמים. ואפשר מש"ה אמרו וי"א כו'. דהת"ק ס"ל דפותח את ידיך קאי על גשמים. וע' מזה בגמרא רפ"ק דתענית דף ב' ע"ב:

ויחי ר"פ צ"ז כמ"ש בבראשית פ"כ כנ"ל. בשלח ר"פ כ"ה וע"ש דמפרש בין על גשמים בין על רצון מה שהאדם מבקש. בפ' תבא ע"פ יפתח ה' לך כמ"ש בבראשית פי"ג. בגמ' פ"ק דברכות ד"ד סע"ב. פ"ק דתענית ב' ב' ח' ב':

בענין פותח את ידיך נתבאר בבוך* שבו עוד מפי' המלות על אשרי יושבי ועל יהי כבוד והחידוש** ע' בת"א ד"ה לך לך שכדי להיות ההמשכה מהחכמה הנק' אם רם צ"ל ע"י ע"ק ע"ש וע' סד"ה מה טובו דע"ה ב'. פותח את ידיך ב' יודין יו"ד דהוי' ויו"ד דאד' בד"ה וה' ברך את אברהם דמ"ט ע"ב. בענין ומשביע לכל חי רצון בלק"ת בד"ה עיני כל. ועמ"ש בד"ה ובחדש השביעי. ובענין משביעין אותו תהי צדיק בת"א בד"ה חכלילי. ובלק"ת בד"ה כי ההרים ימושו ובד"ה תקעו בחדש דרוש הראשון:

פותח את ידיך. ע' גמרא פ"ק דכתובות דף ה' סע"א גדולים מעשה צדיקים וכו' וע"ש בתוס' וכשהמטר יורד משמים לארץ זהו ג"כ התחברות ב' ידיו כביכול שנמשך מבחי' ימיני טפחה שמים לבחי' ידי יסדה ארץ כו'. עוי"ל ידך ע"ד ארבע הידות יהי' לכם והחמישית לפרעה. עיין מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש השני ובהביאור ע"פ צאינה וראינה דרוש הראשון ספ"ו דף כ"ד רע"ד. וזהו פותח את ידך שהוא בחי' דלית שמאלא בהאי ע"ק ומשם נמשך ומשביע לכל חי רצון כו'. וא"ש מ"ש במד"ר בראשית פי"ג בזו יד ובזו יד כו' בזו פתיחה ובזו פתיחה דהושוה לתח"ה. ותח"ה ודאי הוא ע"י המשכה מע"ק טלא דנטיף מעתיקא כו':

במ"ש במד"ר בראשית פ"כ בענין הפרנסה גדולה מהגאולה. י"ל כי בני חיי ומזוני במזלא תליא שהוא כתר וע' בזהר דר"ז ע"ב דקשין מזונותיו כמו ענין קשה לזווגם כקי"ס. ובזהר תרומה דק"ע ע"ב. ועמ"ש בזה בבוך תרט"ו בד"ה החדש הזה לכם. א"כ פותח את ידיך כמו נטה את ידך על הים ובמדרש שהניח ימינו על ימין משה מוליך לימין משה. ובמש"ש שהגאולה ע"י מלאך ופרנסה ע"י הקב"ה עמ"ש

תקנז

בת"א בד"ה ומרדכי יצא. ובד"ה כי אתה אבינו. ומ"ש בתלים סי' מ"ם ס"פ רבות עשית כו' נפלאותיך ומחשבותיך סעי' יו"ד. והעיקר במ"ש ע"פ עתה ידעתי כי גדול ה' ושם סעי' ג' בענין עלת העילות וסבת הסיבות. ועמ"ש במלכים א' סי' ח' ע"פ ויקהלו כו' בירח האיתנים בחג:

עמ"ש ע"פ ראה אנכי נותן בענין מארז"ל ע"פ יום יום יעמס לנו אדם נותן לעני מלוא עומסו בעוה"ז הקב"ה נותן לו מלא עומסו לעוה"ב כו' בחי' חב"ד שבחסד כו' ומקשה בגמ' סנהדרין ד"ק סע"א והלא שמים בזרת תכן כו' ע"ש. ע"כ נאמר ע"י שבמצות צדקה נאמר פתוח תפתח את ידך לו עי"ז נמשך פותח את ידיך כו'. ועמ"ש ע"פ ויפוזו זרועי ידיו כו' ועמ"ש בבה"ז ר"פ בראשית בענין כוס של ברכה דיתיב על חמש אצבען כו':