קמז

תקסט

ד מונה מספר. שמות יקרא. רבות וישלח פע"ח. פ"ז ב'. ר"פ ואלה שמות קי"ו ב'. ר"פ ויקהל קס"ב א'. נשא ס"פ י"א רמ"ה ד'. זח"ב ק"ה קע"א ב'. ר"פ פקודי. ח"ג פינחס רל"ג א':

תקע

מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא. פי' אדמו"ר נ"ע כוכבים הם ניצוצי אורות החסדים הנמשכים מיסוד אבא.

(ובזח"א פ' ויצא קס"ב ב' רקיע תמינאה מתתא לעילא היא יסוד דאימא ביה שקיען כל כוכבייא פי' החסדים שנק' כוכבים וכן ביסוד ז"א נמשכים ה"ח דאימא הנק' כוכבים יעו"ש). לכולם שמות יקרא. היינו השם הוא בחי' כלי לכל בחי' כוכב והיינו כשנמשכים מיסוד ז"א בבחי' מלכות נעשה שם וכלי לכל אחד עכת"ד שכתבם מו"ח ז"ל. ונמצא זהו ע"י יחוד זו"נ נעשה להם שמות כי ההשפעה מיסוד ז"א הוא בחי' האור וכשבא למל' נעשה בחי' כלי כי המל' עצמה נקראת שם. ובמא"א כ' סעי' ב' כוכב נק' יסוד ז"א רץ יורה כחץ וכ"ו היינו שם הוי' וכ"ב אותיות כלולין בו. וע' ברע"מ פ' תצא דף רפ"א ע"ב. וע' בת"א פ' יתרו סד"ה מראיהם ומעשיהם. וז"ל משה שפיר קאמרת כו' וכל ראשי ישיבות שבכל דור הם בחי' משה כו' עכ"ל. והיינו כי הם בחי' יסודות שהוא ענין כח ההשפעה אלא כי משה יסוד אבא. והם יסודות פרטים וע"כ נק' כוכבים. כוכב הוא יסוד. שממשיכים גילוי שם הוי' ע"י כ"ב אותיות התורה וכמ"ש בשה"ש רבה ע"פ נגילה ונשמחה בך. בך בהקב"ה. בך בכ"ב אותיות התורה:

סנהדרין דל"ט א'. רבות וישלח פ"ז ב'. ר"פ שמות קי"ו ב'. ויקהל פמ"ח קס"ב א'. נשא ס"פ י"א רמ"ה ד'. זח"ב ק"ה ב' קע"א ב'. ר"פ פקודי ר"כ סע"א. ח"ג דרל"ג ע"א. של"ה קע"ו ב'. בחיי צ"ד ב'. קפ"ט ד':

זח"ב משפטים ק"ה ע"ב מאן הוא מונה לכוכבים. מספר. מונה מספר לכוכבים על ידוי עברין כולהו בחשבנא. ובמק"מ שם מספר הוא הדעת וזהו ענין השמים מספרים כו'. והטעם שנק' הדעת מספר כי בו ועל ידו נעשה בחי' התחלקות המדרגות כי הדעת מתחלק לשני בחי' חו"ג ולכן דעת אותיות עדת בנ"י היינו אין עדה פחות מעשרה כו' כי חו"ג הם ה"ח וה"ג כו':

ס"פ תרומה קע"א ב' ענין הכוכבים שהם המשפיעים בעולם וא"כ יש בו בחי' שמקבל ובחי' שהוא משפיע וזהו ענין לכולם שמות יקרא. כי השם י"ל אותיות שבהם ועל ידם נמשך בהם השפע. או שבהם ועל ידם ג"כ משפיעים למטה. וע' בסש"ב ח"ב פי"ב. וכ"כ הרמ"ז ר"פ פקודי בדף ר"כ סע"א שהמלאכים דבי"ע מקבלים כח מהמל'. שקבלה מלמעלה עד מא"ס ב"ה כו'. לפעול פעולתם. והיינו ענין הקראם בשם שהוא קבלת כל אחד השפע לפי בחינתו ושרשו עכ"ל. והיינו ע"ד שפי' בזהר תרומה קנ"ב סע"א ע"פ ראו קרא ה' בשם בצלאל ושמיה ברזא עילאה אקרי הכי בצלאל. בצל אל ומאן איהו דא צדיק (יסוד ז"א) דאיהו יתיב בצל אל ההוא דאקרי אל עליון בחי' סוכ"ע כמ"ש בלק"ת בד"ה וידעת היום וע"פ ל' הקבלה הוא בינה כו'. נמצא מה שקראו ית' בשם בצלאל היינו ע"ש השפע הנמשך בו שיהי' יושב בצל אל כו'. עד"ז יובן ענין לכולם שמות יקרא:

רבות וישלח פע"ח ע"פ הגידה נא שמך כתוב אחד אומר לכולם שמות יקרא וכתוב אחד כו' בשם יקרא מלמד שיש שם שינוי לא כשם שנקרא עכשיו הוא נקרא לאחר זמן שנאמר כו' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי. ופי' הי"מ ששמם נקרא ע"ש השליחות ולזה מביא ראיה במלאך שאמר ענין נזירות דכתיב כי יפליא לנדור ולכך נק' שמו פלאי על ענין שליחות שאמר ענין הפלאה ונזירות כו' עכ"ד. וא"כ זהו מעין מ"ש ברבות שמות פרשה ג' שאמר לו הקב"ה למשה שמי אתהמבקש לידע לפי מעשי אני נקרא כו'. וע' בפרד"ס שער י"ט פ"א ושער כ' בענין שבע שמות שאינן נמחקין כו'. ועד"ז יובן במלאכים שהוא שליח ולפי ענין השפע השליחות הנמשך בו כך נק' שמו כי ע"י אותיות ההם נמשך בו שפע זה כו'.

תקעא

ר"פ שמות נאמר כאן שמות ונאמר בכוכבים שמות כו' לכולם שמות יקרא. אפ"ל כי השמות הנאמר בכוכבים זהו מבחי' השפע הנמשך לחיות העולמות. אבל השמות הנאמר בבנ"י זהו מהשפעה הפנימי' מיחוד הנמשך להתהוות הנשמות כו'. ועי' בהרמ"ז ר"פ פקודי דלעיל:

להבין מ"ש מונה מספר לכוכבים. ואח"כ לתבונתו אין מספר. וכוכבים לשון רבים. שיש ב' מיני' כוכבים היינו כוכבי אור וכוכבי בקר. כוכבי אור הם באצי' וכוכבי בוקר הם בבי"ע ואור ובוקר הם בחי' חסד כי כל השפעות הספי' נקראים בשם חסד כמו ענין גבו' שהשפעת הגבורה למטה נק' בשם חסד בחי' מים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך וכן הוא בכל הספי' כמ"ש בזהר בעננא דאהרן דאזיל עם כולהו כו'. ופי' כוכבים הוא אור המתגלה והוא חלק קטן מחלק גדול כמו שאמרו בסוכה עד שהכוכבי' נראים בתוכה. פי' שהסכך מסתיר האור רק במקום חלל נתגלה האור מעט. וגם להבין ענין מארז"ל ע"פ היש מספר לגדודיו. ופעם נאמר אלף אלפין ורבוא רבבן כו'. ומשני אלף אלפין מספר גדוד א' אך כמה גדודין לגדודיו אין מספר. או אמרינן שכמה גדודין יש מספר אך בכל גדוד כמה הוא לזה אין מספר. וצ"ל עכ"פ כיון שהוא דבר הבא מן המספר איך אפשר שלא יהי' לו מספר. וגם להבין מ"ש מונה מספר ולא מונה מין שמספר הוא מנין קיבוץ א' שיש כמה מאות ומונה הוא למעלה מן המספר שהוא מונה כמה מספרים שהוא ענין קו המדה ששרשו קו וחוט שמודד ומונה כמה מספרים יתגלו למטה והוא ענין א' עם גדוד שפי' ג"כ חיילות בקיבוץ ואיך אמר שלגדודיו אין מספר. וגם להבין מ"ש והיה מספר בנ"י משמע שיש מספר ואח"כ אמר אשר לא יספר שהוא למעלה מהמספר. ובגמ' משני כאן כשעושין רצונו ש"מ כו' עכ"פ צ"ל איך יהי' מספר בבחי' למעלה מהמספר. וגם מ"ש בס' יצירה ב' אבנים בונות כו' ה' אבנים כו' מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר כו'. ופי' אבנים הם אותיות כמ"ש המליך אות א' כו'. וצ"ל שאם ה' אבנים בונות ק"כ בתים א"כ איך יעלה עד שלא יהי' מספר כלל כי בודאי שיש מספר רק שהוא סך עצום מאד ואיך אמר צא וחשוב עד אין קץ. גם להבין משארז"ל ע"פ גדול אדונינו ורב כח כו' ששיעור קומה של יוצר בראשית הוא רל"ו אלפים רבבות פרסאות כמנין ורב כח והלא אין לו דמות הגוף שהוא מושלל אפי' מבחי' גדר מקום רוחני כמ"ש הנה מקום אתי. ולהבין כ"ז צ"ל מתחלה ענין יחו"ע ויחו"ת. דשמע ישראל כו' הוי' אחד הוא יחו"ע שמהוה כל ההויות ובשכמל"ו הוא יחו"ת שועד הוא אחד בחילופי אתוון כמ"ש ה' אחד ושמו אחד. ולהבין איך מלמעלה מהמספר שהוא בחי' אח"פ יהי' בחי' יחו"ת. אך צ"ל תחלה ענין אחד שפירושו ששני דברים מתאחדים ונעשים אחד כי יחיד הוא כמו שהוא בעצמותו ולפני אחד מה אתה סופר שאינו בגדר מספר לומר עליו שהוא למעלה מהמספר כו' אבל אחד הוא כששני דברים מתאחדין וכגוונא דאינון מתיחדין לעילא כו' אוף הכי איהי אתיחדת לתתא פי' מתאחדין שהוא בחי' התכללות. כי הנה יש בחי' נקודה ספי' ופרצוף כי בחי' נקודה הוא עצם הספי' כמו שהוא כמו אור החסד שאינו כלול מגבורה כו'. וספי' הוא כשהוא כלול מיו"ד ויו"ד מיו"ד כו'. ופרצוף הוא כששני הפכים נכללים כא' דהיינו חסד ודין שהם ב' הפכים שאינו כלול מחבירו אפי' תנועה א' מני אלף. ויש ב' בחי' בהתכללות. הא' הוא שכל א' הוא מהות בפ"ע רק שיכול לסבול הפכו כמשל ב' בנ"א שאין טבעם דומות זל"ז שזה בטבעו חסדן וזה בטבעו אכזר כו' ומה שנוחין זה לזה הוא בחי' התכללות אבל אין זה התכללות אמיתי מפני שבעצם כ"א הוא מהות בפ"ע כמו שהוא בטבעו רק שיכול לסבול לחבירו והוא כמו תערובות יבש ביבש

תקעב

שבעצם הוא כמו שהי' רק שאין ניכר לעין הרואה. וזהו יה"ר שיכבשו רחמיך את כעסך כו'. אבל ענין התכללות אמיתי הוא כשחו"ג מתכללין ונעשים עצם א' בכל חלקי פרטיהם כמו ד"מ תערובות לח בלח שהמים נתערבו ונתהפכו מהותם מזה לזה ממש ונעשים אחד כמ"ש בס"י שמים אש ומים שטרפן יחד ונעשה מהם רקיע. וכך הענין למעלה חו"ג כשמתכללים ונעשים אחד נמשך מהם השפעה א' שכלולה משניהם כמו נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל והוא מצד שכ"א כלול מיו"ד ויש בו בחי' חכמה וחסד כו'. שיכולין להתכלל. דהיינו מצד שכן וטעם. ויכול להתהפך טעם ושכל שהוא לחוב שיהי' טעם זה לזכות כמ"ש ויתעצב כו' לא אוסיף כו' כי יצר לב האדם רע מנעוריו והוא מצד התיקון של שם מ"ה החדש שהוא בחי' שלימותא דכולא ויש בו כמה מיני מזיקות והרכבות שנונות דהיינו חסד שבגבורה גבורה שבחסד כו' וזו היא בחי' י"ב גבולי אלכסון כי בדרך כלל נחלקו הע"ס לג' קוין חח"ן מימין כו' ואפשר להיות ממוזג חכמה עם הוד שהוא בחי' אלכסון דהיינו ראש קו הימין עם סוף קו השמאל ובדרך כלל נקראים י"ב גבולי אלכסון כמ"ש בפרדס. וזהו כי ששת ימים עשה ה' כו' שהוא בחי' ו"ק מדות עליונות. ויש בזה ב' דעות. הא' שכל יומא עביד עבידתי'. פי' שכל יום הוא מדה בפ"ע שהוא בחי' תהו חסד בפ"ע גבורה בפ"ע כו'. ושבת הוא ההתכללות במדות שהוא בחי' תיקון. והדעה הב' הוא ששת הימים בעצמם יהי' בחי' תיקון שהוא בחי' התכללות דהיינו שבמאמר יהי אור כו' שהוא בחי' חסד הוא כלול מבחי' גבורה ג"כ והוא השפעה א' וכן מאמר יהי רקיע כו' בחי' גבורה שהוא השפעה א' וכלול גם מבחי' חסד כו'. ועתה יובן מ"ש לגדודיו אין מספר. גדודיו הם מלאכים דאצי' שהוא השפעה אלקית באצילות שהוא בבחי' א"ס כי אין מספר למזיגת והתכללות שיוכל להתהוות מזה אך בגדוד א' יש מספר דהיינו בחי' המדות בעצמם שהם בחי' מדה וגבול ולזה נק' מדותיו שיש גבול להתפשטותן שהם מצד בחי' קו המדה אבל המזיגות והתכללות אין מספר מחמת ששורש ההתכללות הוא משם מ"ה החדש שלימותא דכולא בחי' א"ס. רק בבי"ע בא המזיגה בפרט דהיינו מחנה מיכאל שהוא בחי' חסד דבריאה הוא במספר קפ"ו אלף דהנה יש בחי' אורות וכלים ולבושים ופי' לבוש הוא ג"כ בחי' כלי רק שהוא נפרד כי הכלים מתאחדים עם האורות לזה יש בשניהם בחי' התכללות בבחי' א"ס אבל בלבושים שהם בחי' נפרד ע"כ ההתכללות שבהם הוא בבחי' גבול. ויובן עד"מ מבשרי אחזה כי יש בנפש כחות הגנוזות בהעלם האור ההיולי דהיינו כח הראי' וכח השכל כו' בבחי' התכללות כי האור משתנה לפי אופן הכלי דהיינו כשכלי המוח הוא ביבשות או ההעלם ונגבלים בהכלים שיהיה האור לפי הכלי דהיינו כשכלי המוח הוא ביבשות או לחלוחית ישתנה האור ג"כ אבל בהאור עצמו כשיתגלה בכלי הגוף אחר יתגלה ג"כ לפי אופן הכלי. או למשל אור המדות שבנפש קודם שבא לכלי הלב ונגבל בהכלי אז יש בהם התכללות להתגלות בכמה אופנים שונים רק אחר שנתגלה בכלי הלב אז מתגלים באופן אחר דהיינו שיהי' חסדן בטבעו כו'. אמנם אף שהכלים מגבילים עכ"ז יש בהם ג"כ בחי' התכללות מחמת שמתאחדים עם האורות דהיינו כשמתגלה אור האה' בכלי הלב עדיין יש בהאהבה התכללות להתגלות בכמה אופנים דהיינו השפעת ממון ושכל וכבוד כו' רק כשבאין לידי גילוי אותיות המחשבה אזי נגלב דהיינו השפעת ממון לבד כו' ולזה נק' לבוש שהוא נפרד שאינו מתאחד עם האור כי לפי אופן ההשפעה ישתנו ג"כ הצירופי' באותי' המח'. ומעתה יובן למעלה ג"כ שבהאורות דכלים דאצי' יש בהם בחי' התכללות עד א"ס כי אוחו"ג חד בהון. פי' חיוהי הם בחי' אורות ויכול להיות אור החסד בכלי הגבורה וישתנה לפי הכלי. וגרמוהי הם בחי' כלים ומתאחדים האורות עם הכלים. ולהבין יותר הוא ע"ד מ"ש בזהר קוב"ה לבא דכל עלמא. פי' שהוא בחי' ו"ק

תקעג

דז"א שהכלים עם האורות הם בבחי' א"ס רק כשבאין לידי גילוי בבי"ע ע"י בחי' מל' שנק' עיניך ברכות בחשבון שכל החשבונות הם במל' כידוע אז מתגלים באופנים פרטי' דהיינו מחנה מיכאל שיהי' באופן כך כו' שהם בחי' לבושים דהיינו שהמזיגות והתכללות הוא בא בפרט א' מן הכלל כמארז"ל שית אלפי שני הוי עלמא ששרשו מו"ק דז"א שהם ששת ימי בראשית ואלף הראשון שרשו מחסד כו' ואעפ"כ אינו דומה שנה אחת לחברתה והוא מחמת ההתכללות חסד שבחסד גבורה שבחסד כו' ואפי' ביום א' אינן דומות השעות זו לזו כידוע שי"ב שעות היום הם י"ב צירופי הוי' כו' והוא מחמת התכללות הנ"ל רק שהוא פרט א' כו'. וזהו מונה שהוא בחי' קו המדה. מספר שהוא בחי' קיבוץ אחד כמה מספרים יתגלו ובאיזה אופן. לכוכבים שהם בחי' כוכבי אור וכוכבי בוקר דבי"ע:

ועתה צ"ל מ"ש גדול אדונינו ורב כח שהוא בחי' רל"ו אלפים רבבות פרסאות שיעור קומה של יוצר בראשית. ולהבין פי' קומה שהוא בחי' אורך שנשתלשל למטה מטה עד עולם העשי' ועד"מ השפעת הרב לתלמיד כשהתלמיד הוא בר שכל גדול יכול להבינו שכלו בדבורים מועטים. אך כשרוצה להשפיע שכלו לתלמיד קטן אזי צריך להסביר לו בדיבורים רבים וזה ההסבר נק' אורך שהוא ההשפלה למטה. ורוחב נק' ימין ושמאל חו"ג ואין השפלה זו למטה רק במקום א' דהיינו בהמשפיע הטיית השכל לזכות או לחוב כו'. וג"כ עד"מ מנהר שהמים יורדים ממקום גבוה כו' והוא נק' אורך שהמים שהיו בתחלה במקום גבוה ירדו למטה אבל רוחב הוא במקום א' רק שנתוסף בהרחבה כו'. ועד"ז יובן ע"ד דוגמא למעלה גדול אדונינו הוא בחי' מל' שנק' אדון על כולא אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו. פי' כמ"ש בס"י ה' אבנים בונות ק"כ בתים כו' אבנים נק' אותיות ובתים נק' צירופים. ועיר נק' כשיש בה כמה בתים ביחד. פי' כשבא בצירופים שונים בבי"ע אזי נק' גדול. ורב כח הוא בחי' כח של כל הכחות. וזהו ענין שיעור קומה של המל' הנק' יוצר בראשית. פי' שהמל' נק' כנס"י וס' רבוא נשמות ישראל שרשן מו"ק דמל' דאצי' שכל מדה כלול מק' אלף הרי ת"ר אלף כו'. וזהו לשון קומה שיש נשמות שנק' ראשי אלפי ישראל כו' ויש נשמות שנקראים עיני העדה הכל לפי השגתן עד בחי' עקביים יש מתפעל ויש מתפעל כו' אף ששרשן א' עד"מ מחסד כו' עכ"ז אינן דומות זו לזו מחמת המזיגות וההרכבו וזהו שיעור קומה כשיש בו מדרגות חלוקות ראש כו' שהוא השתל' למטה והוא עד"מ מה הנשמה ממלאה כו' שאינו בערך החיות שברגל להחיות שבראש. ורל"ו אלפים רבבות פרסאות היינו בחי' המדידה של כחות אלקי שנמדד להנבראים שיש גבול לכאו"א כפי מדרגתו. וזהו ג"כ אין קורין אבות אלא לג'. פי' שהאבות היינו אברהם יצחק ויעקב שהם היו בחי' מרכבה לחג"ת דאצי' והם בחי' רוחב פי' שאין זה למעלה מזה. אך מהי"ב שבטים נשתלשלו מהם ע' נפש כו' עד ס' רבוא ולז הנק' שבטעים שהוא לשון המשכה באורך שהוא בחי' קומה הנ"ל שיש בו התחלקות זה למעלה מזה כו'. וזהו גדול אדונינו כו' לתבונתו אין מספר. פי' כי תבונה אותיות בן ובת חו"ג שבשכל ונק' מוחי' שבמדות ושם אין מספר כו' וד"ל. ועתה צ"ל ענין ועד הוא אחד שתרגום אונקלוס ע"פ ה' ימלוך לעולם ועד ה' מלכותי' קאים לעלם ולעלמי עלמיא וכמ"ש ועתיק יומין יתיב ומלכותי' מלכות עלם די לא ישתני דזה קאים על לעתיד. כי הנה ידוע שיש בחי' פנימי' הכתר וחיצוני' הכתר וחורבן בהמ"ק הי' מחמת שלא הי' מאיר רק חיצוניות. אבל לע"ל כתי' ועתיק יומין יתיב כו'. פי' שיתגלה בחי' פנימי' הכתר ולזה יהי' מלכותי' מלכות עלם. פי' שאף שבחי' זמן הוא בבחי' מספר עבר הוה כו' ומה שעבר אינו הוה כו' עכ"ז יהי' הזמן גופא למעלה מהמספר דהיינו שלא יהי' הפסר לעד ולעולמי עולמים מחמת שיתגלה שרשו

תקעה

שהוא בחי' הוי' הוה ועבר ועתיד שוין. וזהו ג"כ והי' מספר בנ"י כו' אשר לא ימד ולא יספר כו'. פי' שיהי' המגפר בבחי' למעלה מהמספר וד"ל. וז"ש לעתיד פרזות תשב ירושלים פי' בלי גבול כי החומה מגבלת העיר אבל לעתיד והי' נחלה בלי מצרים מצד שיהי' התגלות מבחי' שלימותא דכולא שהוא למעלה מהמספר ויהי' ג"כ בחי' מספר בבחי' למעלה מהמספר וד"ל:

ה גדול אדונינו ורב כח. ע' מזה בסידור ע"ז הפסוק בענין ורב כח שיעור קומה ובשער הק"ש בתחלתו בד"ה להבין ענין ההפרש בין ק"ש לתפלה. ובבה"ז פ' פינחס בד"ה ובחדש הראשון בתחלתו בענין שיעור קומה רל"ו דהיינו כמנין ורב כח:

(ב) זח"ב פקודי דרל"ה ע"א. ופ' תרומה דקע"א ע"ב. מפרשו על מל'. ובזח"ג נשא ק"מ ע"ב נראה מפרשו על ז"א. ת"ז תיקון כ"ב דס"ו ע"א כי חסדך גדול עלי כו' וקב"ה ביה אתקרי גדול. גדול אדונינו ורב כח. מד"ר פ' בא פי"ח דקל"ה ע"ב א"ר חלפתא יתברך שמו של הקב"ה שאין כנסיו וכנפלאותיו ואין כגבורתו וכמעשיו שנאמר גדול אדונינו ורב כח כו'. עמה"מ קמ"ט ד' קנ"ח ג':

יב שבחי ירושלים את ה' הללי אלקיך ציון. זה הפסוק נזכר ברבות פ' שמיני ס"פ י"ג גבי את הגמל כי מעלה גרה הוא כו' ע"ש. והנה ירושלים הוא חיצוניות המל' דאצילות כללות הכלים דפרצוף מל' וציון הוא בחי' נקודה פנימיות דמל' המקבלת שפע האורות לתוכה כו' (עיין זהר פ' שלח דקע"א א' ע"פ והי' ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים. גבי נקודא דא אקרי יום ההוא ובמק"מ שם בשם נ"ב יסוד דנוק' וזהו ענין ציון). ופי' שבחי ירושלים את ה' היינו אור א"ס שבחכ' דאצילות כי אבא יסד ברתא ונמצא ההעלאת מ"ן דחיצוניות המל' הנק' ירושלים הוא לאבא דאצילות והללי אלקיך ציון שההעלאת מ"ן דפנימי' מל' הנק' ציון הוא לבחי' אלקים שהוא בינה דאצילות לתוכה כו' (ע' באדר"ז בסופו דרצ"ו סע"א וע"ב מענין ציון. וברבות ר"פ קדושים ע"פ מי יתן מציון כו' וע' זהר פ' לך דף צ"ד ע"ב ובפ' ויחי דרי"ט ע"א. וע' בפרדס בעה"כ ערך ירושלים וערך ציון. ועמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי בת ציון דרוש השני. ומ"ש בלק"ת פ' ראה בד"ה וכל בניך בענין ירושלים. ומ"ש בד"ה ציון במשפט תפדה. וע' במא"א אות יו"ד סעי' מ"ז ירושלים סוד חדר החיצון דיסוד דנוק'. ובאות צ' סט"ו ציון יסוד דדכורא ויסוד דנוק' שבו נכנס נקרא נקודת ציון וע' בזהר ויחי דרמ"ח ע"א ע"פ יברכך ה' מציון כו') ולכאורה יפלא שהיה מצטרך להיות בהיפך (וע' כה"ג בד"ה וארשתיך לי מה שפי' בפסוק כלתה נפשי לחצרות הוי' אבל לבי ובשרי כו' ע"ש. ועמ"ש ע"פ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכמו הראי' מתפשט בעשיה הגשמיות משא"כ בשמיעה ועד"ז י"ל גם כאן. גם כמו תורה ומצות דאף שהמצות הם חיצוניות לגבי התורה שהיא פנימי' מ"מ שרשן למעלה יותר. ועד"ז היה אפשר לתרץ כאן דציון דוגמת תורה כמארז"ל ע"פ אוהב ה' שערי ציון שערים המצוינים בהלכה. וירושלים דוגמת מצות. אך כאן מפרש בע"א). אך מפרש בקרא להלן הטעם כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך והיינו בחי' ה"ג דאימא הן חמשה בריחים שנאמר ועשית בריחים עצי שטים חמשה לקרשי צלע המשכן האחד בפ' תרומה כ"ו כ"ו שהן המבריחים ומקשרים יסוד דנוק' שלא תהי' פולטת ח"ו (עמ"ש מזה ע"פ תשמרו להקריב שמור זו משנה) שלא יינקו החיצונים ממנה כי רגליה יורדות מות (ע' מענין בריחים בזהר בלק דקפ"ו ובהרמ"ז שם שהאריך. וע' בפרד"ס ערך אצבעות וערך בריחים. ובמא"א אות ב' סעי נ"ד מענין בריחים. ואפ"ל שנק' בריחים ג"כ ע"ש שמבריחים את החיצונים).

תקעו

וזהו בחי' פתוחי חותם דיסוד דאימא חותם צרופי אותיות חומת תחום חמות ובולה שייכים בה שהיא החומה והתחום ובינה נקרא חמותה ומל' נק' כלה. וזהו כחותם דהו"ר חותם בתוך חותם שהי' בנעילה דיוהכ"פ יען כי בשמע"צ הוא זמן הזווג והקליטה שלא תהי' פולטת ח"ו (עמ"ש מענין חותם בת"א פ' בראשית בד"ה להבין ענין הברכות בענין פותח בברוך וחותם בברוך. עוד נתבאר בד"ה אלה מסעי גבי ויכתוב משה חותמו של הקב"ה אמת ועמ"ש עוד מענין פתוחי חותם בת"א פ' תצוה בד"ה ועשית ציץ ומענין חומת במא"א ח' ל"ט ונתבאר מזה בד"ה והנצח זו ירושלים מענין אני אהיה לה נאום ה' חומת אש כו'). וביאור הענין הנה ידוע שעצמיות המאציל מרומם למדו ומתנשא מימות עולם עד שקמיה כולא כלא חשיבי ממש. השוה ומשוה קטן וגדול. כחשכה כאורה. ולכן כאשר נמשכה השפע ממנו ית' לסטרא דקדושה להמלאכים ונשמות דקדושה אזי יוכלו ג"כ החיצונים לינק ולקבל ממנה (הג"ה ועיקר יניקתם מעלמא דאתגלייא אשר שם נאמר ומשם יפרד והיה לד' ראשים ד' מחנות שכינה אמנם בהשתלשלות נמשך השפע ג"כ לד' נהרות דקליפה כמו נהרות בבל כו' אך יניקתם רק ממותרי השפע. אך הם רוצים לקבל גם מעיקר השפע. וכמ"ש בת"א פ' בראשית שם בד"ה ענין הברכות ובפ' וישלח ע"פ ויאבק איש עמו כו'. ע"י אם תגביה כנשר. ועמ"ש בד"ה כי עמך מקו"ח גבי רם על כל גוים כו' ומ"ש סד"ה וידבר אלקים כו' וארא אל אברהם כו' ומ"ש בד"ה אשירה להוי' כי גאה גאה בפי' ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט) ולכן לזאת נצרך להיות. עמוד המלך: שטה דוקא. להחיצונים.

(וזהו וכל בניך למודי הוי' וזהו יפתח ה' לך את אוצרו הטוב). וכל זה נצרך להיות בחי' החומה והחותם שלא יינקו מבחי' ציון אשר שם עיקר השפע הפנימית כנ"ל וכמובן ממ"ש ברבות ר"פ קדושים. והיינו ע"י ה"ג להגביל ולצמצם השפע שלא תגיע רק לסטרא דקדושה ולא לסט"א ולשמור אותה ממגע החיצונים שלא יקבלו ממנה כלל (וזהו ענין החותם בברוך שנמשך מהמקיף העליון ע"ד החותם בנעילה לפני הוי' תטהרו והוא מבחי' ה"ג דע"י ועמ"ש בביאור ע"פ וכל בניך בענין א"ת בניך אלא בוניך ומ"ש בד"ה ויאבק הנ"ל בענין משה אורידך נאם הוי' ומ"ש בענין תשמרו שמור זו משנה שעי"ז נעשה הקליטה שלא תהי' פולטת ח"ו) וזהו ענין ה"ג דאימא שנקרא חמשה בריחים כו' (הג"ה ועמ"ש במ"א ע"פ וכל העם רואים את הקולות ענין חמשה קולות שהיו במתן תורה הם ה"ח וחמשה בריחים הם לשמור בחינה זו והם ה"ג וע' בזהר ר"פ בראשית בענין כוס של ברכה דיצבא עלחמש אצבען שהם ג"כ ה"ג עכ"ה) דכמו הבריח של הדלת שבחומה שהוא המונע השונאים שלא יכנסו לעיר כמ"ש במשנה פ"ק דב"ב ד"ז ע"ב כופין אותו לבנות לעיר חומה ודלתים ובריח כו' שעי"ז משתמרים האוצרות שבעיר. כמ"כ עד"מ יש ה"ג דאימא הנק' ה' בריחים להבריח ולקשר דלתות יסוד דנוק' שתקלט השפע בה לבד ולא יוכלו החיצונים לינק ממנה ולא תגיע השפע רק למה שבתוך החומה היינו לסט' דקדושה למלאכים ולנשמות ולא להחיצונים שחוץ לחומה ועמ"ש ע"פ אני חומה זו תורה כו' כי יש בתים מלאים כל טוב היינו בתים שבבחי' עיר אלקינו וצריכים שמירה ע"י חומה ודלתים ובריח כנ"ל וזהו כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך שיתברכו בהשפע בניך והיינו כמ"ש וכל בניך למודי הוי' כו' ועמ"ש ע"פ בני ציון יגילו כו' ומ"ש ע"פ צאינה וראינה בנות ציון כו'. וכל זה נמשך לציון יסוד דנוק' לחזק בריחי שעריך מה"ג דאימא שביסוד דאימא שנק' פתוחי חותם כנודע (הג"ה והיינו כי אני בינה לי גבורה שמלבשת גבורה דא"א ע"כ מינה דינין מתערין לדחות החיצונים אבל החכמה מלבשת לחסד דא"א ומצד ורב

תקעז

חסד הרי כחשכה כאורה כו' כנ"ל וכמ"ש במ"א ע"פ הרבות בראשית ספ"ב בענין אבל איני יודע באיזה מהן חפץ אם במעשה אלו כו' כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב כו'. ואלקים הנז' במעשה בראשית הוא בינה. וע' רבות בראשית ס"פ י"ב בפי' ביום עשות הוי' אלקים כו' ע"ש. וז"ש עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. מ' אלקים. ועמ"ש ע"פ צור לבבי וחלקי אלקים בד"ה ביום השמע"צ ובענין כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה הוי' בניקוד אלקים סד"ה כי כארץ תוציא צמחה ובהביאור שם) ולזאת הללי אלקיך ציון שהעלאת מ"נ דציון הוא למקורה בחי' ה"ג דאימא המחזק בריחי שעריך (ועד"ז כל עליות המל' ביוהכ"פ הוא ע"י הבינה ואזי מקבלת בנעילה החותם שהוא ענין כי חזק בריחי שעריך) וזהו הללי אלקיך היינו לבחי' בינה אבל ירושלים שהוא חיצוניות הכלים דפרצוף מל' שבחי בבחי' העלאת מ"ן למקורה העצמי היינו לבחי' חכמה שהוא שם הוי' כי אבא יסד ברתא רק העלאת מ"ן דציון לאלקי' בחי' בינה הוא מטעם שחזק בריחי שעריך (הג"ה והנה ירושלים נק' עיר אלקינו ונאמר גדול הוי' כו' בעיר אלקינו ועמ"ש מזה בד"ה וידבר כו' וארא אל אברהם. עיר הוא צירופי אותיות הדבור שמשם נמשך השפע להחיות בי"ע. והדבור שרשו מהחכמה דוקא ולמעלה מן השכל המושג וכמ"ש באג"ה בד"ה ויעש דוד שם. אך מעלת ציון על ירושלים זהו כענין מעלת מפתחות הפנימיותעל מפתחות החיצוניות. בד"ה כי תשמע בקול. ושרש ב' הבחי' היינו יחוד חיצוני דאו"א להחיות העולמות זהו שבחי ירושלים את הוי'. כי הוי' היינו מה שמהווה יש מאין המחדש בטובו בכל יום כו'. ויחוד פנימי דאו"א זהו מפתחות הפנימיות המשכת אור חדש להיות נשמות חדשות וזהו נמשך בבחי' ציון. וזהו ג"כ ענין ב' הבחי' שארה ועונתה המבואר במ"א. והמשכה הפנימית מוכרח להיות נמשך ע"י גבורות כמ"ש ע"פ ותגל נפשי באלקי בד"ה שוש אשיש כו'. גם ציון גימט' יוסף בן פורת יוסף גימט' ה"פ קול הוא פרת. ולנגד זה צ"ל ה' בריחים כו'. וברבות ויצא ס"פ ס"ט ע"פ אין זה כ"א בית אלקים בנוי ומשוכלל לע"ל כמד"א כי חזק בריחי שעריך. וענין בית אלקים מבואר בת"א פ' ויצא שזהו מ"ש והי' הוי' לי לאלקים שאזי בחי' הוי' יהי' במדרגת אלקים. א"כ כמ"כ הוא ענין הללי אלקיך ציון כי חזק כו' וגם אז תהי' המל' במדרגת בינה הנק' מ' סתומה שאין שם יניקה וזהו כי חזק כו'. עכ"ה):

קיצור. מה שבירושלים נאמר שבחי' הוי' ובציון שהוא פנימי' נז' הללי אלקיך. אלא דהיא הנותנת כי בציון נמשך פנימיות השפע (הג"ה. דהיינו מיחוד פנימי. משא"כ ירושלים י"ל מקבל מיחוד חיצוני דחו"ב ולכן כל הברכות והישועות ותורה הכל מציון וכמ"ש ברבות ר"פ קדושים. וכמ"ש במ"א ע"פ כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים עכ"ה). וע"כ בבחי' זו צ"ל חותם שלא ינקו החיצונים (הג"ה ולא יקבלו רק מהחיצוניות עכ"ה) ועמ"ש ע"פ ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט. וזהו ענין בריחי שעריך ה' בריחים למשכן ה"ג דאימא חותם אותיות חותם תחום. ועמ"ש ע"פ תשמרו להקריב לי שמור זו משנה. וזהו שבחי כו' אלקיך (ע"ד וירא אלקים את האור כי טוב צור לבבי וחלקי אלקים. עין לא ראתה אלקים זולתך. הוי' בנקוד אלקים. יצמיח תהלה. עליות המל' ביוהכ"פ ע"י בינה. ביום עשות הוי' אלקים. ועוי"ל ע"ד וסביביו נשערה כו' כדי להעלותם לבחי' הוי' בעלותו לגבי עתיקא שאז נק' אלקים. ולכן נאמר הללי אלקיך ציון. ועדמ"ש ברבות פ' לך פ' מ"ם בענין שאול היה גרופית של שקמה כו'. אלא בימי דוד גבורים כו' ע"ש):

תקעח

יד השם גבולך שלום. כתיב שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה'. וכתיב או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי.

(עמ"ש מזה בד"ה החלצו מאתכם וסד"ה כה תברכו בענין וישם לך שלום ובהביאור שם פ"ג שהענין כי אל דעות ב' דעות כו' והשלום שגם למטה יהי' הביטול כמו למעלה. וכן נתבאר בד"ה והיה מדי חדש בענין בקש שלום ורדפהו ע"ש בהביאור בסידור. ועמ"ש בד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי ושם פ"ג פ"ד מענין ב' בחי' שלום). והענין הוא כי שלום הוא בכל מקום בחי' יסוד המחבר המשפיע עם המקבל (עמ"ש באג"ה סי' ב' ע"פ והיה מעשה הצדקה שלום). אך: שטה למל'. כנודע* (עמ"ש סד"ה להבין מ"ש ביום השמע"צ. ושם ספ"ג בענין והוא כחתן כו' אשר אותה ההמשכה כו' תהי' מתגלה ג"כ למטה כו' וסד"ה כי ההרים ימושו גבי וברית שלומי לא תמוט שמעלה ומטה יהיו שוין. וזהו שלום שלום ב"פ שאותו השלום דיסוד אבא המאיר בבינה שלכן נק' הבינה מלך שהשלום שלו תרין ריעין כו' יהי' גילוי זה גם במל' מקור דבי"ע וזהו ביום ההוא יהיה כו'. וזהו השם גבולך שלום דבי"ע שלום ממש. גם פי' השם גבולך שלום ע"ד ולא יראה לך שאור בכל גבולך דפי' בטו"ב ה' פסח סי' תל"א שבתחלה בזמן הבריאה היתה הקליפה למטה מעולם העשי' אמנם כאשר חטא אדה"ר עלתה הקליפה למעלה כו' ובפסח יצי"מ מצות ביעור חמץ ושאור לדחות הקליפה ולהוציא אותה מכל המקומות ומן העולמות ולהוריד אותה למטה כמו שהיה בתחלת הבריאה ע"ש רסי' תל"ג. וז"ש בכל גבולך דהיינו בעולמות בי"ע שהם גבול של ישראל כי נר"נ הנפש מעשיה והרוח מן היצירה והנשמה מן הבריאה כו' יעו"ש. וזהו ג"כ ענין השם גבולך שלום. שלא יהי' הקליפות עוד בבי"ע. כ"א בשפל המצב למטה מן העשי' כו. עוי"ל פי' השם גבולך שלום ע"ד פרזות תשב ירושלים שעכשיו צריך חומה שלא יתקרבו הקליפות אבל לע"ל דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר כו' גם כמ"ש וגר זאב עם כבש כו' ושעשע יונק על חור פתן כו' כמ"ש במ"א בענין תיבת נח. וזהו השם גבולך שלום. וע' עוד מענין גבולך שלום בילקוט בישעי' ע"פ וכל גבולך לאבני חפץ):

קיצור ענין שלום הוא יסוד וב"פ שלום יסוד אבא המלובש ביסוד ז"א וענין פי' שלום חיבור ב' דעות. וב"פ שלום ע"ד ביום ההוא יהי'ה. גם פי' השם גבולך שלום ע"ד ולא יראה לך שאור בכל גבולך. גם ע"ד פרזות תשב ירושלים. וגר זאב עם כבש:

חלב חטים ישביעך. פי' חטה נקרא כ"ב אותיות גימט' חטה. ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה וספרתם לכם. בענין ספה"ע מקציר שעורים עד קציר חטים כו'. ושם מבואר ענין חטה כ"ב אתוון דאורייתא שאין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן והיינו האותיות שבמל' דאצילות כמ"ש בזהר בלק דף קפ"ח בענין כברתא דמתחטא' כו' ולכן ארז"ל עץ הדעת שהוא מל' חטה היתה ושרשן מהחכ' דאצילות כי אבא יסד ברתא וכמ"ש באג"ה בד"ה ויעש דוד שם. אך הנה יש ב' בחי' ומדרגות בהאותיות דמל' שנקראו חטה שנמשכו מאבא בחי' פנימיות ובחי' חיצוניות. היינו בחי' הפנימיות ומובחר שבהן נמשכים מפנימיות ומובחר החכ' דאצילות ובחי' חיצוניות שבהן נמשכים מחיצוניות חכמה (ואפ"ל כעין מ"ש באג"ה הנ"ל שיש בהאותיות צורה וחומר וזהו ענין פנימי' וחיצוני' כו'. גם כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה לבאר הדברים ע"פ ששים המה מלכות ענין תשבע"פ ששים מסכתות נמשכו מהדבור בחי' מל' ושרשן מנובלות חכמה כו'. אבל

תקעט

כנס"י היא פנימי' המל' ששרשה מעצמיות החכ' כו' וכמו ההפרש בין הטפה ובין הדבור כו'. גם כמ"ש בד"ה תורה צוה ובהביאור בענין אירוסין ונשואין בתשבע"פ. מכ"ז יובן ענין חלב חטים כו'. ויאכילהו חלב חטה. תלים ססי' פ"א. סלת. ברכות נ"ז חטים בחלום שלום כו'. וישכב יש כ"ב. יש ל"א נתיבות יקר. אכן לע"ל גלוי נתיב א' זהו חלב חטה. בשל"ה ק"י ע"ב השם גבולך שלום שמע"צ. והיינו חטה כ"ב ימים מר"ה עד שמע"צ. ובתחלה ביוהכ"פ חזק בריחי כו'. וג"ש ויום אחד. אחד גימט' י"ג פנימי' י"ג מדה"ר וכן יוכ"פ ולו אחד בהם ובאלול חיצוניות כו':

יב שבחי ירושלים. רבות שמיני ס"פ י"ג דק"פ ע"א. ומהרמ"א פי' עדמ"ש סוף יחזקאל ושם העיר מיום הוי' שמה ולכן שבחי ירושלים את הוי' ועמ"ש מזה בד"ה בשעה שהקדימו. שעכשיו נקראת עיר אלקינו שמקבלת משם אלקים. אבל לע"ל יהי' גילוי שם הוי' וז"ש בונה ירושלים הוי'. וז"ש שבחי ירושלים את הוי'. ולפ"ז פי' הללי אלקיך ציון היינו שבציון יהי' גילוי יותר היינו שם הוי' כשהוא בבחי' אלקים כשמקבל מעצמות אור א"ס כמ"ש בד"ה ביום השמע"צ בפי' צור לבבי וחלקי אלקים לעולם. ובסידור פי' כי בציון שהוא יסוד דנוק' נמשך ה"ג דאימא שהוא ענין החותם שזהו מ"ש כי חזק בריחי שעריך וע"כ נאמר בה הללי אלקיך כו':

עוי"ל ע"ד האמור בהא דחכמה היא מקור החסד חח"נ קו ימין. ולפעמים איתא שהחכ' היא דין. והתירוץ כי חכמה דאצילות מקור החסד. אבל ח"ס להיותה מקבלת מע"י היא דין לפי שמשם מקבלת מגבורה דעתיק. לכן שבחי ירושלים את הוי' שבחכמה. והללי אלקיך מו"ס ציון כו'. גם ע"ד וסביביו נשערה מאד:

כי חזק כו'. רבות ויצא ס"פ ס"ט דקאי על בהמ"ק דלע"ל שעליו נאמר כי אם בית אלקים כו' ע"ש. והיינו כמ"ש בת"א פ' ויצא סד"ה ושבתי בשלום דהיינו הבחי' שלעתיד יהי' הוי' בבחי' אלקים. וא"כ ממילא כי חזק בריחי שעריך. ובמא"א אות ב' סעי' נ"ד בריחים נק' כל הספירות חמש מול חמש ובריח התיכון סוד התפארת כו'. וע' זח"ג בלק קפ"ו. והרמ"ז שם פי' שהבריחים הם ה"ח וה"ג. וא"כ היינו שלע"ל יתגלו ה"ח וה"ג מבחי' עליונה יותר. ומזה נמשך כי ברך בניך בקרבך. של"ה רצ"ב ב'. ע"מ צ"א קי"ח א'. ומהרמ"א פי' שזהו מ"ש ואני אהי' לה נאום ה' חומת אש סביב. וזהו כי חזק בריחי. ובמ"א נת' כי החומה היא שלא יהי' יניקת החיצונים כמ"ש על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים וזהו החותם דיוהכ"פ והו"ר. אך לע"ל נאמר פרזות תשב ירושלים. והיינו ע"י שיוכלל ירושמ"ט בירושמ"ע. לכן א"צ לחומה דעכשיו כי שם אין יניקה כו'. עלמא דחירו. וכן יהי' למטה ואת רוח הטומאה אעביר כו' לא אעפ"כ יהי' חומת אש במקום חומה דאבנים כו'. וא"כ זהו פי' כי חזק כו':

יד השם גבולך שלום. פ"ט דברכות נ"ז א' הרואה חטים בחלום. כי חטה כ"ב אתוון דאורייתא ושבועות מ"ת קציר חטים. וע"כ זהו שלום. שבתורה נאמר וכל נתיבותיה שלום:

פ"ד דב"מ יהא זהיר בתבואה כו' י"ל ג"כ שהמריבה בין נה"ב ונה"א זהו כשאינו עוסק בתורה שהיא התבואה. אבל ע"י עסק התורה נעשה שלום בפשמ"ע ובפמש"ט שהיא נה"א ונה"ב. חלב חטים עיין בסידור. ומהרמ"א פי' שזהו"ע עתידה א"י שתוציא גלוסקאות כו' יהי פסת בר בארץ כו':

גבולך שלום ע"ד ונתתי שלום בארץ. ומהרמ"א פי' ע"ד בריתי היתה אתו החיים. והשלום שהגוף יהי' זך וע"כ יהי' השלום עם הנפש ולכן יחיה לעד. ואדמו"ר נ"ע פי' גבולך היינו מה שהמל' היא מקור דבי"ע בעלי גבול יהי' שלום. היינו שלא יהי'

תקפא

קטטה בעולמות וכ"א על מקומו יבא וכמ"ש וכתתו חרבותם לאתים כו'. וי"ל זה נמשך ממה שירושמ"ט מל' תהי' כמו ירושמ"ע בינה. א"כ בי"ע יתעלו להיות ע"ד זו"נ דאצילות כו'. ומכ"ז יש להעיר לענין ושמתי כדכד כו' וכל גבולך לאבני חפץ. היינו ע"ד השם גבולך שלום והוא כלי מחזיק ברכה לבחי' אבני חפץ כי תהיו אתם ארץ חפץ. כי אבנים הם אותיות וכשיומשכו ממל' דא"ס ירושמ"ע נקראו אבני חפץ. וזהו"ע חלב חטים פנימיות כ"ב אתוון דאורייתא ועי"ז ורב שלום בניך כענין ברך בניך בקרבך כו':

יז לפני קרתו. זח"ג דר"י סע"א יח. ישב רוחו. זהר חקת דקפ"ג ע"ב ובפי' הרמ"ז שם: