קמח

תקפא

א הללויה הללו את ה' מן השמים. במד"ר פ' בראשית פ"ז גבי אחור וקדם צרתני אחור למעשה יום האחרון. יתוש קדמך. וקדם למעשה יום הראשון. שקדמה נשמתו למלאכי השרת יעו"ש במ"כ. ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ביום השמיני שלח. ובד"ה ראשי המטות. א"ר שמואל אף בקילוס אינו בא אלא באחרונה הה"ד הללו את ה' מן השמים וגומר ואומר כל הפרשה. ואח"כ הללו את ה' מן הארץ וגומר ואומר כל הפרשה ואח"כ אומר מלכי ארץ וכל לאמים בחורים וגם בתולות. וכ"ה עוד במד"ר ר"פ תזריע ר"פ י"ד ר' יוחנן אמר אף קילוסו לא בא אלא באחרונה שנאמר החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף ואח"כ מלכי ארץ וכל לאמים. ויש להבין דא"כ זהו בחי' אחור צרתני. אחור למע"ב שאפילו יתוש קדמך כנ"ל. ואיה איפוא הוא הבחינה דקדם צרתני. ויש ליישב זה בכמה אופנים. הא' דקדם צרתני זהו מצד עולם התיקון שם האדם גבוה יותר כי בצלם אלקים עשה את האדם בחי' אצילות ודצ"ח הם בי"ע. אבל מצד שרשן בעולם התהו הדצ"ח גבוהים יותר כנז' בביאור ראשי המטות ובביאור זאת חקת התורה לכן מצד שרשם בעולם התהו גם קילוסו בא באחרונה. הב' י"ל שהמאמרות הולכות כסדרן מלמטה למעלה. והאדם שהוא העיקר המכוון בבריאה נברא לבסוף. כי הקדים לו הדברים הצריכים לו. וע"ד כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה כמ"ש בהקדמה הרמב"ם לפירוש המשניות במס' ברכות. וזהו ע"ד סוף מעשה במחשבה תחלה. וכמו שהקש והתבן קדמו לחטים. ע"כ גם קילוסו בא באחרונה. אבל זהו המכוון. וכמו ברישא חשוכא והדר נהורא. הג' כי בחי' וקדם צרתני זה מרומז במ"ש אח"כ בסוף המזמור הודו על ארץ ושמים הקדים ארץ לשמים כי המלאכים בקשו אשר תנה הודך על השמים. ולא נתן להם התו' כ"א לישראל בארץ ולכן גם הודו על ארץ תחלה כמ"ש במד"ר בשה"ש וזהו וירם קרן לעמו כו'. וירם קרן למעלה מעלה מבחי' השמים שהרי קרסולי החיות כנגד כולן כו' עד קרני החיות כנגד כולן ועכ"ז וירם קרן למעלה מקרני החיות כי ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח כו' ובתורה נאמר ויהי קול מעל לרקיע כמ"ש במ"א. ועמ"ש בענין שמש בגבעון דום. ע"י ספר משנה תורה שהראה לו א"כ זהו למעלה מבחי' הללוהו שמש וירח כו'. וכן מ"ש בד"ה תורת ה' תמימה שזהו למעלה מבחי' השמים מספרים כבוד כו':

(ב) במד"ר פ' בראשית פי"ב ר' אליעזר ור' יהושע. ר' אליעזר אומר כל מה שיש בשמים ברייתו מן השמים. כל מה שיש בארץ ברייתו מן הארץ. ומייתי ליה מן הכא הללו את ה' מן השמים וגומר. הללו את ה' מן הארץ וגו'. ר' יהושע כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן השמים כו'. ר' הונה בשם רבי יוסף כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ כו' וע"ש וכ"ה בקהלת רבה ע"פ הכל הי' מן העפר. ובגמ' פ"ה דיומא דנ"ד ע"ב וחכ"א אלו ואלו מציון נבראו כו'. ועמ"ש ע"פ אלה תולדות השמים והארץ וסוף הפסוק ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. הרי בתחלה מקדים שמים לארץ ואח"כ

תקפב

גבי הוי' מקדים ארץ וזהו ע"ד הנ"ל הודו על ארץ כנ"ל ס"א. והנה שמים וארץ הם זו"נ. ור"א ס"ל כל מה שיש בשמים כו'. ור' יהושע ס"ל כיון שז"א משפיע לנוק' א"כ גם התולדות שבארץ עיקר ברייתן מן השמים. ור' הונא ס"ל כי עד"מ עיקר ההולדה הוא מזרע האם וטפת דכר רק מברר ומעמיד. ע"כ ס"ל עיקר ברייתן מן הארץ. ועוד דכתיב בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה א"כ ארץ שרשה מהחכ' שלמעלה מהתבונה והיינו נעוץ תחלתן בסופן דוקא. כמ"ש באג"ה סי' כ' ד"ה איהו וחיוהי שלכן יש בארץ דוקא הכח להוציא תולדות יש מאין משא"כ בשמים כו':

(ג) זח"ב פקודי דרל"ב ע"א באומרו שהמשכן הוא כמו שמים וארץ. פתח ואמר הללויה הללו את ה' מן השמים וגומר ת"ת תושבחתא דא אמר דוד לקבל רזא דשמא קדישא (פי' במק"מ זעיר אנפין ור"ל כי ז"א נק' שמים) דאיהו כללא דתושבחתא דכולא (יש לפרש עפמ"ש בזהר תרומה דקל"ו ע"ב ע"פ השמים מספרים כבוד אל. ונת' בסידור. ובמדרש תלים מדינה שהוא דר בה היא יכולה לספר בשבחו כו'. וכמ"ש מזה ע"פ השמים כסאי. וע' עוד בזהר פ' יתרו דפ"ה סע"ב ביום ההוא אענה נאום ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ כו') תרין תושבתחן אינון כגוונא דרזא דשמא קדישא עילאה (פי' ז"א) דאיהו כללא דתושבחתא דכולא. ואינון דא ותושבחתא בתראה דאיהו כללא דתושבחתא דכולא דכתיב הללויא הללו אל בקדשו וגו' (היינו כדפירש"י בשבת פי"ו דקי"ח ע"ב דפסוד"ז הן שני מזמורים הללו את ה' מן השמים והללו אל בקדשו) אבל דא הוה על עשר מינים (והם עשר ספירות הנרמזים בהללו אל בקדשו) ודא הוה על שבע (פי' ז"ק הנרמזים בהללו את ה' מן השמים). וכולא רזא חדא בשמא קדישא. הללויה הללו את ה' מן השמים איהו שירותא דשית סטרין לאתפשטא לתתא (פי' המק"מ דהיינו ת"ת בסוד היכל הרצון שהוא ראשון לששה היכלות. להאיר למל' ולבי"ע. ובזהר פ' תרומה דקל"ג ע"ב בענין שית תיבין דשמע ישראל. גבי כדין כל אינון שית סתרין אתעבידו חד כו' ורזא דא ו'. ושם דף קל"ד רע"א אחד לעילא בשית סטרין. בשכמל"ו הא שית סטרין אחרנין כו'. ושם ע"ב משמע שית תיבין דשמע ישראל זהו יחוד ו"ק דאצילות בבינה הנקרא עלמא עילאה. ושית תיבין דבשכמל"ו זהו יחוד ו' היכלות דבריאה במל'. ועמ"ש ע"פ ששה משמותם על האבן האחת כו' וע"ש בזהר דקל"ה סע"א כגוונא דאינון (פי' ו"ק דזעיר) מתייחדין לעילא באחד אף הכי איהי אתייחדת לתתא ונת' בסידור. וע' עוד מזה בזח"א פ' בראשית די"ח ע"א וע"ב. וא"כ לפ"ז פירש הללו את ה' מן השמים זהו ו"'ק דזעיר שיעלו מ"ן לבינה דהיינו כענין דאינון מתייחדין לעילא באחד שהוא ביטול ו"ק לבחי' דלאו מכא"מ א"כ. וגם ע"ד שפי' בזהר פ' אמור דצ"ג ע"א בענין ג"פ קדוש דפי' קדוש קדש ו'. שבחי' קדש הוא אין בו וא"ו. כי הוא"ו מורה על המשכה להיות סוכ"ע וממכ"ע בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה הראשון. וע"י אמירת קדוש מתעלה הוא"ו שהוא בחי' שמים עילאין לעילא בחו"ב ואז נהיר ההוא קדש בהו וכדין אקרי לעילא קדוש. ועמ"ש מזה בלק"ת פ' אמור בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י. וא"כ עד"ז ממש הוא ענין הללו את ה' מן השמים שירותא דשית סטרין שהילול זה כעין עליות הוא"ו לבחי' קדש ועי"ז נהיר ההוא קדש בהו כנ"ל. ונ"ל דהזהר מפרש שמים שם מים והוא החסד שהוא ראשית הו"ק. ונקרא יומם דאזיל עם כולהו יומין. ולכן נק' שירותא דשית סטרין) דדא איהו רזא דקיימא לשאלה כד"א כי שאל נא לימים ראשונים כו' (ר"ל עד כאן מגיע אתעדל"ת להמשיך עי"ז אתעדל"ע משא"כ ג"ר הוא למעלה מאתעדל"ת כמ"ש בקר"ח שער הענוה פ"א. ולכן עיקר פסוד"ז הוא הללו את ה' מן השמים. שזהו כת האתעדל"ת של האדם לעורר

תקפג

כמ"כ בו"ק העליונים שיעלו מ"ן כו') וע"ד הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים אלין תרין סטרין דאינון רומא דשירותא ימינא ושמאלא (פי' הם חו"ג. ור"ל במרומים משמע ב' בחי' רום ימינא ושמאלא. עדמ"ש רום ידיהו נשא בחבקוק סי' ג' יו"ד. ועמ"ש בת"א פ' וארא בד"ה לכן אמור לבנ"י בפ' אשר נשאתי את ידי כמשל היד שיכולה להגביה החפץ למעלה מן הראש כו' דהיינו עליית המל' בכתר שלמעלה מהראש שהוא חכמה זהו ע"י אשר נשאתי את ידי כו' וע' בזהר ר"פ יתרו ע"פ הרימותי ידי ובהרמ"ז שם. וגם י"ל כי ז"א בעתיקא אחיד ותליא היינו ששורש המדות נלקח מלמעלה מחו"ב כמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה ענין האבות הן הן המרכבה ובלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ שימני כחותם בענין וימינו תחבקני דקאי על רצועות תש"ר ובבחיי פ' בשלח ד"צ ע"ד ע"פ ויהי ידיו אמונה כי בשני ידים יש עשר אצבעות ומרומם אותם למעלה כו'. וא"כ עד"ז יש לפרש הללו את ה' מן השמים הם אש ומים חו"ג. ואח"כ הללוהו במרומים ע"ד רום ידיהו כו'. או כי השמים זהו ת"ת והוא מייחד חו"ג ואזי הוא עליית חו"ג וזהו הללוהו במרומים כו'):

(ד) ומהכא אתפשטאן כולהו אחרנין לתתא ברזא דדרגין (ר"ל מבחי' חג"ת נמשך השפע למטה בנה"י. כי נצח ענף החסד וכו' וכמ"ש בת"א בד"ה לבסומי בפוריא. דרוה"ר. וז"ל והנה ג' מדות אלו הם וא"ו מדות שבהשתלשלות המדות עד סוף המעשה יש ג"כ ג' בחי' אלו כו' ע"ש) הללוהו כל מלאכיו אלין תרין קיימין (פי' נו"ה) דקיימי תחות גופא (שהוא ת"ת) למשען גופא עלייהו (עמ"ש ע"פ במחוקק במשענותם) ת"ח אינון קיימין דגופא אשתען עלייהו. קיימי הכא ברזא דמלאכין בגין דירכין אינון שליחן למיזל מאתר לאתר (עמ"ש גבי מדלג כו' ומקפץ כו' בלק"ת בשה"ש סד"ה קול דודי. כי זהו הכלל שבכל גילוי אינו נגלה כ"א בבחי' רגלים שהם נו"ה. ועיין באג"ה סי' י"ט בד"ה עונה אור איך נו"ה הם שלוחי השפע כו'. וע' בת"א פ' בשלח בד"ה אז ישיר משה. בפי' בשוקי האיש. ועמ"ש בת"א ר"פ בראשית בד"ה השמים כסאי בפי' והארץ הדום רגלי שנמצא מעלה יתירה ברגל כו' ע"ש ובלק"ת בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ בפי' ומלאכי אלקים עולים הם המצות כו' ע"ש כי המצות נמשכו מנו"ה. ובמא"א אות מ"ם סעי' ס"א. מלאכי אלקים נקראו או"א מלבישים לנו"ה דעתיק. מלאכים נק' נ"ה שלוחי הת"ת כי הרגלים שלוחי האדם. ומשלחם הגוף עכ"ל. וע' בזהר ר"פ וישלח ע"פ וישלח יעקב מלאכים לפניו. ועמ"ש בת"א ס"פ וישב ע"פ ונתתי לך מהלכים בין העומדים ויש להעיר מענין ג' יו"ט שנקראו שלש רגלים. א"כ הם ג"כ שלוחים וכמו שכללות המצות נקראו שלוחים בתנחומא פ' ויגש). ומרזא דא נפקין אינון דאקרין מלאכים דאינון שליחן למהך בשליחותא דמאריהון מאתר לאתר (וא"כ אפ"ל שע"י הללוהו כל מלאכיו הם מעוררים בשרשם בנו"ה דאצי'. ועד"ז למעלה יותר עד בחי' מלאכי אלקים או"א המלבישים נו"ה דעתיק כדי שמשם יומשך אור ושפע מהמשלח. ויקוים מ"ש הנה אנכי שולח לכם את אליהו כו'):

ב הללוהו כל צבאיו. דא איהו אתר (פי' יסוד) דנפקי מיניה כל חילין קדישין עילאין (היינו שמהיסוד נולדים הנשמות ומלאכים ע"י המל' נמשכים בבי"ע כמ"ש בזהר בראשית דכ"א סע"ב). רזא דאת קיימא קדישא. ואיהו רשים בכל שאר רבוון כדקא אמרן דכתיב ה' צבאות שמו (ע' בזהר משפטים דצ"ז ע"ב וע' במשנה פרק שלשה שאכלו כאחד דברבוא הוא מזכיר אלקי הצבאות. והרבוא שרשו בעת"י דשם נאמר ורבוא רבבן קדמוהי יקומון והיינו כי נה"י שרשם מהכתר ע' בלק"ת ביאור אלה מסעי. ובביאור חגרה בעוז מתניה):

תקפד

יג יהללו אם שם כו' הודו על ארץ. עמ"ש מזה בד"ה לכן אמור לבנ"י בת"א פ' וארא ובפ' יתרו בד"ה וכל העם רואים וס"פ משפטים בד"ה לא תהי' משכלה ועקרה בארצך מפרש הודו בחי' הארה בעלמא כו'. והנה בשה"ש רבה ס"פ כרם הי' דל"ט ע"ב מפרש הודו על ארץ שהקדים ארץ על השראת השכינה בארץ דוקא וכן ברבות נשא פי"ב דרמ"ח ע"ב ע"פ ויהי ביום כלות משה מפרש ויהי ל' וי שאמרו מלאכי השרת וי על שירדה השכינה לארץ במשכן נגד כוונתם שבקשו אשר תנה הודך על השמים כו' מוכח שאין זה הארה המתפשטת לחיות העולמות כ"א תוספת וריבוי האור להיות דירה בתחתונים. וכמ"ש בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית בלק"ת ס"פ הברכה. דרוה"ר. וזהו ע"ד הוד והדר לפניו שהן בחי' גבוהות. ולכן במשיח נאמר הוד והדר תשוה עליו ואמרו ברע"מ פ' פינחס דרכ"ג נתן ההוד למשה. ועמ"ש ע"פ הוד והדר לפניו וע"פ הוד והדר לבשת: