קמט

תקפד

ו רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. פ"ק דברכות דף ה' ע"א. מד"ר פ' בראשית ס"פ כ"א חרב מילה שנאמר עשה לך חרבות צורים. רבנן אמרי חרב תורה שנאמר וחרב פיפיות בידם. יש לפרש חרבות צורים שהחרב נמשך מבחי' כי בי"ה הוי' צור עולמים ועי"ז ימול ערלת הלב. חרב תורה שהתורה ניתנה מהר חורב כדלקמן סעי' ב'. ולהעיר מענין וחד חרוב. בזה יש לתרץ דקשה איך שייך חרב לישראל הלא גבי עשו נאמר ועל חרבך תחיה וליעקב הנחיל הקול כמ"ש במד"ר פ' בשלח ר"פ כ"א אעכצ"ל דהאי חרב זהו מהקול ולא חרב גשמי וזהו שנאמר וחרב פיפיות פי' פיפיות מלשון פה דהיינו ה' מוצאות הדבור. ועמ"ש במד"ר פ' תצוה פל"ח ע"פ ואשר חרב גאותך זה יצחק שפשט צוארו נגד החרב א"כ י"ל זהו ג"כ ענין המס"נ בק"ש נק' מה"ט וחרב פיפיות. כמ"ש בגמ' ברכות הנ"ל דק"ש נק' וחרב פיפיות:

(ב) מד"ר פ' פקודי ס"פ נ"א בשלשה שמות נקרא ההר הזה. הר האלקים. הר חורב. הר סיני. הר האלקים למה ששם הודיע הקב"ה אלהותו. סיני למה ששנא את העליונים ואהב את התחתונים (עמ"ש בלק"ת סוף פ' הברכה בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית דרוה"ר). הר חורב למה שבו ניתנה התורה שנקראת חרב שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ובגמ' פ"ט דשבת ולמה נק' שמו הר חורב שירדה חורבה לעמלקים עליו. חורב גימט' רי"ו וכן וחרב והוא ענין שם ע"ב:

(ג) פ' נשא פרשה י"א גבי ברכת כהנים. מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב. סנהדרין ובתי דינין ותלמידין כולם אחוזי חרב כמ"ד וחרב פיפיות בידם. מלומדי מלחמה זו מלחמתה של תורה. ולפ"ז י"ל ששים גבורים הם ששים מסכתות. ועמ"ש במ"א בפי' שחורות כעורב שהעורב הוא אכזרי כך צ"ל אכזרי בענין דחיית הרע והיצה"ר בכל קיום מל"ת ואיסורי דרבנן. בד"ה שחורה אני ונאוה. דרוש השני:

(ד) שה"ש רבה סוף פסוק ישקני מנשיקת פיהו. ישקני יזיינני מדכתיב נושקי קשת מימינים ומשמאילים. דה"א סי' י"ב ב'. ופירש"י מזויינים בקשת. וכן בני אפרים נושקי רומי קשת תלים ע"ח ט' ות"י בזיני קרבא. והענין י"ל ע"ד שפירש בזח"ב ס"פ בשלח דנ"ד ע"א ע"פ אז ישיר. דפי' אז היינו המשכה נהירו דעתיקא. שהוא ענין אות אל"ף. ע"ד אל"ף דאנכי. וכד אתחבר נהירו דאל"ף ומטי לזיי"ן מאן זיין דא חבר לה' מלאה דם. כדין עבד נסין וגבורן בגין דאתחבר אל"ף עם זיי"ן. והיינו כי זיין הוא ל' זיוני קרבא זהו ענין וחרב פיפיות וזהו פיפיות ב' פיות שהחרב שהוא מל'

תקפה

דא"ס מתלבש במל' דאצילות וזהו ב' הפיות כי מלכות פה כו'. ועיין בהרמ"ז פ' בשלח שם שהאריך שהוא המשכת יחוד פנימי דאו"א ומאיר בחי' זו במל' הנקרא זיי"ן ועושה נסים נפלאים לישראל ודינין לעמלק. וזהו וחרב גימט' רי"ו שהוא שם ע"ב גימט' חסד ורי"ו גימט' גבורה. דהיינו ע"ד רוכב על עב קל נגוף ורפוא. ובמג"ד אות זיי"ן פי' זיי"ן בנצח שהוא שביעי מלמעלמ"ט ועמ"ש ע"פ והנצח זו ירושלים. גם פי' זיי"ן מלשון עדי ותכשיט. כי ולא שתו איש עדיו עליו. מתרגמינן גבר זיניה עלוהי. ועמ"ש מענין עדי וקישוט בפי' משכן העדות. וע' פרד"ס שער האותיות פ"י בענין זיי"ן שיש לפרש ג"כ שהיא מל' כשהיא א"ח עט"ב היא צורת זיי"ן שהיא יו"ד על וא"ו. וכן פי' בזהר תרומה קנ"ח ע"א. וא"כ היא ג"כ אשת חיל דכל זיונין בידא כדפי' בזהר פ' בשלח דנ"א א' ודנ"ה סע"ב. ועמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה אשירה להוי' בפי' ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט. ומ"ש סד"ה וכל בניך בענין אל תקרא בניך אלא בוניך שהמל' צ"ל בה דינין הנמשכים מחכמה לדחות הקליפות שסביב לה בבי"ע כו'. וכמ"ש ג"כ בת"א פ' בראשית בפי' מטבע ארוך פותח בברוך וחותם בברוך וזהו"ע החותם דנעילה כו' ע"ש בד"ה להבין ענין הברכות. וענין חרב לה' מלאה דם ע"ד וזיו נצחם על בגדי. וע' ביאור בשעה שהקדימו בפירוש לא תרצח:

קיצור ענין ישקני לשון זיון כמו נושקי קשת. ע"ד אז. נהירו דעתיקא שמאיר למל'. וזהו פיפיות. וזהו מנשיקות פיהו. וחרב רי"ו ע"ב. זיי"ן ל' עדי וקישוט זהו א"ח עט"ב משכן העדות. וענין צדקה ומשפט חותם בברוך:

(ה) עו"ש א"ר שמואל בר נחמן משלו ד"ת כזיין כו' עם מי שעמל בהן. אפ"ל שע"י ד"ת יוכל לנצח נה"ב בשעת תפלה שהיא שעת קרבא ע' בד"ה כי תצא למלחמה דרוה"ר בפי' ונתנו ה' אלקיך בידך ובד"ה בחדש השלישי בפי' שהתורה נק' עוז ותושיה ועיין במד"ר ר"פ משפטים ר"פ למ"ד דקמ"ה ד' ואמר כאן ואלה המשפטים והדברות באמצע משל למטרונה שהיתה מהלכת הזין (אנשי חיל עם כלי זיין) מכאן והזין מכאן והיא באמצע כך התורה כו'. נשמע זיי"ן הם משפטי התורה. ועמ"ש בת"א בד"ה המגביה לשבת בענין רב יהודא כולא תנויי בנזיקין הוה. שהוא כדי להפריד הקליפות. ועמ"ש מזה ע"פ והיה אמונת עתך חוסן ישועות. ישועות זה סדר נזיקין כי ענין הישועה להושיעו מן העומד עליו להצר לו כו' כמ"ש כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו כו':

(ו) עו"ש ר' חנא בר אחא מייתי ליה מהכא רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות מה כו'. א"כ ב' הפיות הם המשכת החיים בעוה"ז ובעוה"ב. כי ברע"מ ר"פ שופטים שם הוי' נק' חרב וב' פיות הם ב' ההי"ן שהם בינה ומל'. והאריך בזה בפרדס ערך פה. ובמשה פה אל פה אדבר בו ע"י ב' הפיות. ויש לבאר ב' הפיות ע"ד אתוון רברבין ואתוון זעירין. והעו"ז מקבל מה"א תתאה. ועוה"ב היא ה' עילאה. ומעין זה ההפרש בין בית ראשון לבית שני עיין בלק"ת סד"ה יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת. וגם היחוד נק' ע"ש פה אכלה ומחתה פיה כו'. ראוה מדברת כו'. וע"ש בפרד"ס מזה. ובמא"א אות פ' סעי' ב'. וע' זח"ג בלק קפ"ח ב' בענין עומר התנופה. תנו פה כו'. ועמ"ש ע"פ לתת לו פי שנים:

(ז) עו"ש ר' יהודא ור' נחמי' ורבנן. הנה לריה"ו הפי' פיפיות היינו שהתורה נמשכה מפי הגבורה להיות פה האדם מדבר בו וכתיב ודברי אשר שמתי בפיך שדבר ה' ממש מלובש בדבור האדם לכן נק' פיפיות וזהו ישקני מנשיקות פיהו ממש. ולר' נחמיה פיפיות ב' פיות היינו תושב"כ היא נמשכה מה"א עילאה שהיא פה עילאה כנ"ל

תקפו

ותושבע"פ היא מלכות פה תשבע"פ קרינן לה ת' תתאה. ולרבנן ב' פיות הא' ההשפעה בעליונים הב' בתחתונים. ומזה יובן ענין מ"ש לעשות נקמה בגוים עד משפט כתוב ע"י ב' פיות הנ"ל. ועמ"ש ע"פ ציון במשפט תפדה:

(ח) בשה"ש רבה בפסוק הנה מטתו שלשלמה. מלומדי מלחמה שהם נלחמים בכל מיני פורעניות שיש בעולם. ר"ל שנלחמים עם הפורעניות ומסירין אותן. זח"ב בשלח דנ"ד א' כנז' לעיל סעי' ד'. ח"ג פ' אחרי ד"ס ע"א ר"פ שופטים. תרומה קל"ט סע"ב. בראשית דכ"ח ע"ב. ובפע"ח שער ק"ש שעל המטה פ"ה זח"ג פ' ואתחנן דרס"ט ע"א ע"פ ושננתם. כחרבא דאיהו שננוי בתרי סטרין. ועמ"ש רבינו ז"ל בענין חרב פיפיות בד"ה ואני נתתי לך שכם א' כו' בחרבי ובקשתי חרב של ב' פיות לפי שיניקת החיצונים הוא בשני אופנים. האחד ע"ד אם תגביה כנשר כמ"ש בד"ה ויאבק איש עמו ובד"ה בשלח פרעה. הב' מלמטה ממ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים. ומבחי' רגליה יורדות. ועמ"ש בד"ה כי תצא גבי וגלחה את ראשה. ובד"ה ענין הברכות בת"א פ' בראשית שלכן צ"ל חותם בברוך. וע"כ למנוע יניקתם צ"ל ב' פיות. וזהו ציון במשפט תפדה וכנ"ל ססעי' ז':

(ט) זח"א בהשמטות סי' כ"ט (די"ג ע"א). בני אמי נחרו בי נחר גרונם דבטילו ק"ש דאתמר ביה רוממות אל בגרונם עכ"ל. ויובן עפמ"ש בת"א פ' ויצא בד"ה ושבתי בשלום בד"ה וזהו ושבתי בענין וילך חרנה שנמשך כו' ועלמין דפרודי כו' שנקרא חרן והוא מלשון נחר גרוני כו' נאלמתי דומיה כו'. ושם פ' ויצא בד"ה והי' הוי' לי לאלקים בד"ה אך אין זה. בחי' גרון היינו כשהקול יוצא כדרכו (ע' זח"ב פ' וארא דכ"ה ע"ב משה קלא) בלי עיכוב ובלי מונע אבל חרן כו' נחר גרוני והיינו כשגובר בו יסוד האש כו' ביותר הוא המפסיק את הקול כו' (וע' זהר שם דכ"ו תחלת ע"א) יעו"ש בת"א. וכאן מפרש הזהר שזהו ענין ביטול ק"ש כי ע"י ק"ש שהיא רוממות אל בגרונם כדאיתא ג"כ בגמ' פ"ק דברכות ד"ה ע"א דק"ש נק' רוממות אל בגרונם. והטעם י"ל כמארז"ל ע"פ את ה' האמרת היום אתם עשיתוני חטיבה א' בעולם דהיינו מ"ש שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד א"כ חטיבה א' בעולם זהו"ע רוממות אל. ואפ"ל שזהו"ע ישראל ישר אל. הרמ"ז ר"פ שמיני האריך בזה ע"פ קבלה ועמ"ש מזה בלק"ת פ' שלח בד"ה כי תבאו אל ארץ מושבותיכם פ"ב בהג"ה בין שני חצאי עגולים ועמ"ש ע"פ מי אל כמוך. ואפ"ל ג"כ אל עם וחרב הוא רמ"ח תיבין דק"ש. הנה עי"ז נמשך הקול העליון ומאיר בהדבור כו'. וגם כי מצרים נק' מצר הגרון פרעה אותיות הערף ובק"ש חותם אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי מאמ"צ ממצר הגרון והיינו ע"י רוממות אל בגרונם:

(י) זח"א פ' בראשית דכ"ח סע"ב ויעשו להם חגורות דא איהו חגור חרבך על ירך גבור ודא ק"ש דאתמר בה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ועיין בסידור שער התפלה סד"ה אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי פי' דרמ"ח תיבין דק"ש הם בחי' רומח. שהוא ענין חרב. ושמו"ע נק' קשת יעו"ש הטעם. ועיין במא"א אות ריש ססעי' ט"ו רומח רמ"ח אברים הכלולים בוא"ו שהוא ז"א הרי רומח עכ"ל. ויש לפרש כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה צרינה וראינה דרוה"ר ושם פ"ג דאיתא בכוונת ק"ש שע"י רמ"ח תיבין דק"ש ממשיכים בחי' רמ"ח אברים לבחי' אדם העליון ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו' להמשיך בחי' אדם כו'. ועמ"ש מענין המשכה זו בת"א פ' יתרו בד"ה להבין ענין האבות הן הן המרכבה. והנה היצה"ר הוא אדם דקליפה ויש בחי' עת אשר שלט האדם באדם. ע' בתו"א פ' תולדות בד"ה ראה ריח בני. אך הנה כתיב אמלאה החרבה ביחזקאל סי' כ"ו ב'. וע' מזה פ"ק דמגלה ד"ו ע"א ובזח"ב

תקפח

פקודי דרל"ה ע"א. והיינו שע"י בנין הקדושה ממילא נדחה הרע של היצה"ר כי האור דוחה את החשך. כמ"ש בלק"ת סוף שה"ש ד"ה כיצד מרקדין לפני הכלה. לכן רמ"ח תיבין דק"ש בנין הנה"א נק' רומח להיצה"ר כו':

(יא) זח"ב משפטים דקט"ו ע"ב מענין דק"ש נק' וחרב פיפיות דהא ודאי יו"ד רישא דחרבא כו'. זח"ג ס"פ בלק דרי"א ע"ב. רע"מ פ' עקב דרע"ב ע"א. יעו"ש ובהרמ"ז שם. ר"פ שופטים דרע"ד ע"ב ובהרמ"ז שם. ת"ז דף יו"ד ע"ב. דנ"ח ע"א. ילקוט ח"א פ' בשלח ס"ז ד' סוף רמז ר"ל. פ' יתרו דע"ח ב' סוף רמז רע"ב. פ' כי תשא דק"ח ד' סוף רמז שצ"א. פ' הברכה דף ש"י ע"ב בד"ה ויאמר ה' מסיני בא. פ' בראשית ד"י ע"ג סוף רמז ל"ד. ח"ב תלים קפיטיל י"ז בפסוק קדמה פניו דצ"ה ע"ד רמז תרע"א. סוף תלים במקומו רמז תתפ"ט. בשה"ש בפסוק ישקני מנשיקות פיהו:

(יב) גרון גימט' מגורי. וגימ' ז"פ הבל. וההבל נמשך מן הגרון. ויש ז' הבלים דקדושה כמבואר בזהר ר"פ ויצא וע"ד ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל הרי בחי' אין אשר והחכמה מאין תמצא נק' ג"כ הבל וכתיב וישע ה' אל הבל. ויש לעומת זה ז' הבלים דקליפה וילכו אחרי ההבל ויהבלו. ולכן מחנה אשור רנ"ט רבוא. בפרק חלק. כמספר ז"פ הבל דסט"א הבל ורעות רוח. ולכן ע"י רוממות אל בגרונם ז' הבלים דקדושה עי"ז וחרב פיפיות להעביר ז' הבלים דקליפה כו'. וזהו וישב יעקב בארץ מגורי. יעקב גימט' ז"פ הוי' והיינו וישע ה' אל הבל להמשיך בז' הבלים ז"פ הוי' ואז נק' אמת. והיינו יעקב עם מגורי גימט' אמת. וזהו ג"כ ענין רוממות אל בגרונם. ולכן איתא הקב"ה קראו ליעקב אל: