קנ

תקפח

ו כל הנשמה תהלל יה הללויה. ברכות ג' כ"ד א'. ו' מ"ח א'. ערובין ב' י"ח ב'. ירושלמי בכורים ג'. רבות י"ז ד'. קפ"ו א'. רצ"א ג'. ח"מ כ"ט ד' ס"ט א'. זח"ב ע' ר"י ש"ח. ח"ג מ"ט. של"ה י' א' מ"ד א'. ס"ה א' קנ"ז ב'. קס"ג ב'. קפ"ט ב'. רכ"ט א'. ממ"י י"ח ב'. ע"מ ע"ה א'. ס"ח תשכ"ט. מ"ע קצ"ה. בחיי ע"ג רל"ה ב':

(א) פ"ז דברכות דמ"ח ע"א א"ר זוטרא בר טוביה אמר רב מנין שמברכין על הרוח שנאמר כל הנשמה תהלל יה הללויה איזה דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף הוי אומר זה הריח עכ"ל. עמ"ש מענין ריח בד"ה ראה ריח בני בת"א ס"פ תולדות. ובד"ה זאת חנוכת המזבח. בפ' נשא. ובד"ה אלה מסעי בענין ירדן יריחו. ובד"ה באתי לגני גבי אריתי מורי. ובד"ה וישלח יהושע מן השטים בענין ואת יריחו. והיוצא משם דריח הוא אור מקיף והמאכל א"פ. וז"ש תהלל יה. כי י"ה הם עלמא דאתכסיא ונק' אור מקיף לגבי ו"ה כמבואר בד"ה אלה פקודי בענין משכן העדות:

(ב) פ"ב דערובין י"ח ב' וא"ר ירמי' בן אלעזר מיום שחרב בהמ"ק דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות שנאמר כל הנשמה תהלל יה עכ"ל. וע' מזה במהרמ"א פ' נח י"ד ד' ובמזרחי שם. בחיי כ"ט ג'. טו"ב סי' תע"ה. מאכ"ח ז'. ויש לפרש עפמ"ש במא"א אות יו"ד סכ"ח שגם המל' נק' י"ה כי יו"ד חכמה ה' בינה והמל' נק' חכמה תתאה והיא בחי' יו"ד המאיר בה'. י"ל ה' מוצאות הדבור. וא"כ לפ"ז א"ש שמיום שחרב בהמ"ק דיו לעולם שישתמש בבחי' המל' מקור דבי"ע אבל בחי' העליונות אין באין לידי גילוי כמו בזמן שבהמ"ק קיים. שמקדש ניתן בין שתי אותיות שמחבר שם הוי' ושם אד' כו' גלוי סוכ"ע בממכ"ע משא"כ בזמן שאין בהמ"ק קיים כו':

(ג) רבות בראשית ס"פ י"ד על כל נשימה ונשימה שאדם נושן (נ"ל שצ"ל נושם) צריך לקלס לבורא מ"ט כל הנשמה תהלל יה כל הנשימה תהלל יה. וברבות

תקפט

ס"פ ואתחנן ע"פ ובכל נפשך כו' אר"מ על כל נשימה ונשימה שאדם מעלה חייב לקלס את יוצרו מנין שנאמר כל הנשמה תהלל יה עכ"ל. ועיין בת"א בד"ה רני ושמחי. בפי' כל הנשמה תהלל יה. שע"י רצוא ושוב ממשיך בחי' י"ה. היינו כי ביו"ד נברא העוה"ב ובה"א נברא העוה"ז. וה"א זו היא ה' אחרונה. והטעם שנברא העוה"ב ביו"ד והעוה"ז בה"א יובן עפמ"ש בת"א ס"פ לך לך בד"ה שרי אשתך. וע' באג"ה ד"ה ויעש דוד שם מענין זה. וע"כ ע"י רצוא ושוב ממשיך בחי' יו"ד שבו נברא העוה"ב עד ה"א אחרונה שבה נברא העוה"ז. וע' בענין עשיית ה' אחרונה בזח"ג פ' בלק דקצ"א ע"א שזהו ענין גבורי כח עושי דברו כו':

(ד) פ' אחרי פי"ט קפ"ו א' כל הנשמה תהלל יה אם אתה עושה ה"א חי"ת אתה מחריב את העולם כו'. וכ"ה בשה"ש רבה בפסוק ראשו כתם פז. כ"ט ד'. באיכה ע"פ פרשה ציון דס"ט א' שכשהיו מעלין הבכורים בעזרה היו אומרים כל הנשמה תהלל יה. וכ"ה בירושלמי פ"ג דבכורים. ואולי העלאת הבכורים שייך לענין ריח שהרי לא הי' אכילת מזבח. כי נתנו לכהנים. א"כ בבהמ"ק לא הי' מהם רק כענין ריח כו' ודוגמת דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף כו'. ע"כ שייך כל הנשמה תהלל. או כי בכורים הם מגיעים בג"ר כמ"ש בזח"ג פ' פינחס דרנ"ג א' ע"פ וביום הבכורים. והרמ"ז שם וכ"כ המ"ח בספרו הון עשיר על המשניות במסכת בכורים. שהן ג"ר. וג"ר הם בחי' י"ה. וגם נש"י נק' בכורים ע"י שעלו במחשבה ומחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר. ולכן כל הנשמה תהלל יה שייך לבחי' בכורים. וע' זח"ב פ' תרומה דקס"ה ע"ב ע"פ סולו לרוכב בערבות ביה שמו:

בדה"י א' סי' כ"ב ח'. הנה בן נולד לך כו' כי שלמה יהי' שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו. בירושלמי ספ"ק דברכות ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב. ושמו של יצחק לא נשתנה. אלו אבותן קראו אותן בשמן אבל יצחק הקב"ה קראו יצחק שנאמר וקראת את שמו יצחק. ד' נקראו עד שלא נולדו ואלו הן יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה כו'. שלמה כי שלמה יהיה שמו עכ"ל. ובמד"ר פ' לך לך פמ"ה ד"נ ע"ד א"ר יצחק שלשה הן שנקראו בשמם לפני הקב"ה עד שלא נוצרו ואלו הן יצחק ושלמה ויאשיהו כו' וי"א כו' ע"ש. והנה מה שלא נשתנה שמו של יצחק משום שהקב"ה קראו יצחק יש לפרש משום שזהו הארה מבחי' אני הוי' לא שניתי. כי יצחק הוא ענין הצחוק והתענוג שיהי' לע"ל כמ"ש בת"א ר"פ ויצא בענין ושבתי בשלום אל בית אבי כו'. וביאשיהו כתיב וכמוהו לא הי' לפניו מלך אשר שב לה' כו'. וי"ל שם יאשיהו שנתייאש מהעוה"ז וכמ"ש בר"ח שער התשובה פ"ה דקי"ז ע"ב וז"ל ובענין סדר הצומות וכיצד יעשה כתוב בספר הקנה וז"ל ואומר לך בני הרוצה לשוב בתשובה יתייאש מן העוה"ז כו' וימשוך כל מחשבותיו אל ה' ית' כו' ע"ש. ולכן זוכה לעוה"ב ששם גילוי מבחי' אני הוי' לא שניתי כו'. וענין שלמה כי הנה ארז"ל בפי' במלך שלמה במלך שהשלום שלו. ובפרד"ס ערך מלך הביא ג' פירושים בזה. האחד דקאי על תפארת ונק' מלך שהשלום שהוא יסוד הוא שלו כנודע. כן פי' בזהר פ' תרומה דקכ"ז ע"ב המלך שלמה מלכא דשלמא דיליה ודא הוא מלכא עילאה ופי' הפרד"ס דהיינו תפארת. וכדבריו משמע בזח"א פ' בראשית דכ"ט ע"א. וכ"מ מסיפי' דקרא בעטרה שעטרה לו אמו ופי' בזהר יתרו דפ"ד ע"א דא יובלא שהיא בינה א"כ ממילא מובן כי במלך שלמה הוא תפארת. אך מה שהשלום שלו י"ל לפי שת"ת עולה עד הכתר וממשיך הארה רבה ועצומה מאוא"ס ב"ה מבחי' דלאו מכא"מ איהו כלל ועי"ז עושה שלום במרומיו בין מים ואש שהם חו"ג כמ"ש באג"ה סי' י"ב ד"ה והי' מעשה הצדקה שלום. ומ"ש הפרד"ס דפי'

תקצ

שהשלום שהוא יסוד הוא שלו היינו כי יסוד מקשר ומחבר ג"כ חו"ג דהיינו יחוד וחיבור ב' השמות הוי' אלקים וז"ס הזווג ביסוס הגבורות שיאיר אוא"ס במקור דבי"ע ונק' זווג שמשא וסיהרא כו' וכן פי' בפירוש בזהר ויקרא ד"י ע"ב מלכא דשלמא כולא דיליה רזא דת"ת. והיינו שהוא מקבל מהבינה ומאיר במל' וכמ"ש בזהר ר"פ וארא בענין עד תאות גבעות עולם. ובת"א ס"פ בראשית בד"ה צאינה וראינה פי' מלך ששלום שלו היינו מל' דא"ס שכל השלומות נמשכים משם. וזהו ע"ד הנ"ל כי ת"ת עולה עד הכתר שהוא מל' דא"ס כו'. וע' זח"ב ס"פ תרומה דקע"ה ב' ע"פ והבריח התיכון. וע' בלק"ת בד"ה שיר השירים פ"ג בענין אשר לשלמה וסד"ה שחורה אני ונאוה דרוה"ר פ"ה בענין כיריעות שלמה מלך שהשלום שלו כו' וישם לך שלום כו' ע"ש. ובד"ה ביאור ענין שחורה אני ונאוה. גבי כיריעות שלמה. ובד"ה ביאור הדברים ע"פ שחורה אני ונאוה. ושם פ"ו בענין כיריעות שלמה. והרמ"ז שם פ' תרומה פי' בע"א. איש מנוחה זח"ב דרמ"ב א' נייחא. ונהר יוצא מעדן יסוד. כי שלום זה נמשך מת"ת מקבלתו מכתר דוקא כנ"ל. וע' לק"ת בשה"'ש שם. ולכן שמו מקודם. כי בכל הצדיקים שמן קודם דומין לבוראן. וכאן נק' עד שלא נולד כי קודם שנמשך השלום ע"י יסוד המקשר נשרש בחי' זו בהכתר כי משם שרש השלום כו':

(ב) זח"ב פ' פקודי דרמ"ב ע"א ת"ח בקדמיתא במשכן דעביד משה אתקין ליה ברזא דההוא דרגא עילאה דאיהו קיימא ביה. פי' תפארת. במקדשא דעביד שלמה איהו תקין ליה ברזא דההוא נהר דנפיק מעדן. פי' יסוד דזעיר. דאיהו שלמא דביתא ואיהו נייחא דביתא. פי' עיין בזהר ר"פ נח דנ"ט ע"ב בענין ונהר יוצא מעדן כו' ועייל לגנתא ואשקי ליה משקיו דלעילא ועביד ליה נייחא כו' והוא כדין נייחא לכולא כו' ועיין בזהר תרומה דקע"א סע"א ע"פ על מי מנוחות ינהלני. אלין מיין דהנחה דקא נגדין ונפקין מההוא אתר דנגיד ונפיק מעדן ואינון מים אקרון מי מנוחות כו' באלין מי מנוחות זמינין צדיקייא לנייחא לעלמא דאתי דכתיב ונחך ה' תמיד כו'. ובזהר פ' אמור דף ק"ד ע"א שאר צדיקייא אמרי ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך. ופי' בזהר הרקיע שם הוא ענין הארת עתיק לאותו אדם. וא"כ מוכרח שבבחי' ונחך ה' שהוא ענין מי מנוחות נמשך מהארת עתיק. וכן פי' במא"א אות מ"ם ססעי' ט"ז מי מנוחות נק' השפע או"א גם ש"ע נהורין שיצאו מחסד עילאה הנק' מים. וע' בזח"ג פ' אחרי דס"ז ע"ב ע"פ כאיל תערוג על אפיקי מים ששרשם נמשך מבחי' אז תתענג על הוי'. וכתב בזהר פקודי שם ועל דא ברזא דמשכנא איהו קורבא דחביבותא ברזא דגופא. ההוא דרגא דמשה קיימא ביה קורבא דחביבותא ולאו דנייחא. ור"ל כיון שאינו נמשך עדיין טפת מ"ד ע"י היסוד אינו בחי' נייחא עדיין. וקורבא דחביבותא י"ל ע"ד אתדבקת רוחא ברוחא המבואר בזהר פקודי דרנ"ו ע"ב. כד אתא שלמה ואתקין מקדשא ההוא מקדשא אתתקן ברזא דחביבו דנייחא. ר"ל זווג גופני יסוד דידיה ביסוד דידה. שזהו דוקא בחי' נייחא. ועמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה לבאר הדברים ע"פ ששים המה מלכות שבחי' זווג גופני שע"י היסוד נמשך מפנימיות ועצמיות חכמה שלמעלה מהשכל המאיר בדבור שזהו ענין אתדבקות רוחא ברוחא חב"ד בחב"ד כי עכ"ז הוא רק הארת החכמה ולא עצמיותה. ואפ"ל זהו מ"ש בזהר פ' מצורע דנ"ד סע"ב ע"פ אם יתן איש דא קוב"ה. את כל הון ביתו כד"א כל הון יקר ונעים באהבה דכנס"י לגביה ולא לאתקשרה בהדה בוז יבוזו לו כו'. ור"ל הון יקר זהו השפעה מל"ב נתיבות החכ' כמשל

תקצא

השכל הנשפע ע"י הדבור כו' אבל לאתקשרא בהדה זהו זווג גופני שע"י היסוד שעז"נ והיו לבשר אחד. עיין בסדור שער התפלה ע"פ אחרי הוי' אלקיכם תלכו. בהביאור שם בפי' ובו תדבקון. וא"כ ובו תדבקון עדיף מבחי' הון יקר כו'. ועל דא כתיב בשלמה הוא יהי' איש מנוחה. ר"ל כיון שהמשך בחי' המשכת מי מנוחות. ומזה נמשך נייחא לעילאין ותתאין וכמ"ש בענין נח בזהר ר"פ נח. ובמד"ר ב"פ נח נייחא לעליונים נייחא לתחתונים כו'. ובגין כך דא אתקין בחד דרגא. פי' משה תקן המשכן ע"י ת"ת. ודא אתקין בחד דרגא. פי' שלמה תיקן בהמ"ק ע"י היסוד. ורזא דא אלה תולדות יעקב יוסף. ור"ל שכדי להיות תולדות מבחי' יעקב שהוא ת"ת זהו ע"י יוסף דוקא בחי' יסוד כו'. ועמ"ש מזה ע"פ בן פורת יוסף. דאע"ג דבחי' יעקב הוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה מבחי' אתה הוא הוי' לבדך אתה עשית את השמים כו' עד קצה דלתתא. אך ביוסף נאמר יוסף ה' לי בן אחר פי' בן הוא בחי' אהבה כו' אך פי' בן אחר משמעותו בן ממדרגה אחרת כו' ור"ל שגם מבחי' סט"א מה שנפל בשבה"כ יתברר ויוכלל בקדושה כו'. ועדמ"ש בלק"ת פ' תצא סד"ה כי תהיין לאיש שתי נשים בענין והיה הבן הבכור לשניאה. וזהו ע"י יוסף דוקא כי הוא בחי' אור זרוע לצדיק. כמו שהזריעה בארץ עי"ז בא הצמיחה בתוספת רב. כמ"כ ע"י וזרעתיה לי בארץ. ע' בד"ה ששים המה הנ"ל ובד"ה ויהי בשלח פרעה. ולפמש"כ כי ע"י יוסף שהוא זווג גופני דיסוד מתברר המ"ן מבחי' בנימין צדיק תחתון כו'. ועכ"פ לכן נק' זה בשם מנוחה. כיון שע"י זווג זה גם מבחי' סט"א מתברר ומבתטל לגבי הקדושה. וכמ"ש במ"א בפי' ורב שלום שמבחי' ורב נעשה שלום כו':