טו

לח

א מזמור  לדוד ה' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך. הפירוש כפשוטו קאי על האדם וכמ"ש מי יעלה בער ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב. והמכוון מזה כדי שלא יהיו פוסחים על שתי הסעיפים כ"כ הכלי יקר שם בשם בעל העקידה פ' ואתחנן שער פ"ט:

(א) זח"א וירא דצ"ו סע"ב ע"P והוא יושב פתח האהל הה"ד ה' מי יגור באהלך כו'. כחום היום דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה עכ"ל. א"כ המכוון מי יגור באהלך זהו ע"ד אברהם שהוא יכול לישב בפתח האהל שהיא מל' דאצילות שהיא הפתח והכניסה אל האצילות והיינו ג"כ כחום היום דמפרשו על ענין וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה שהוא ענין כשהקב"ה מוציא חמה מנרתקה. שעי"ז ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ואפ"ל שזהו פי' באהלך כי כתיב לשמש שם אהל בהם. ויש פי' אחר שהשמש הוא אהל למוחין דאו"א ופי' שני אהל הוא הנרתק של השמש. ולשני הפירושים י"ל מי יגור באהלך לקבל האור מבחי' שמש הוי' שלא ע"י הנרתק או עכ"פ ע"ד שמש ומגן הוי' אלקים.

(ענין איש תם יושב אהלים לכן נאמר מי יגור באהלך הולך תמים. יסתירני בסתר אהלו תלים כ"ז ה'. אגורה באהלך תלים ס"א ה'. וימתחם כאהל לשבת ישעי' סי' מ' פכ"ב. כאהלי קדר. ויששכר באהלך. הברכה ל"ג י"ח. וע"ש בפנ"י יש שכר להנחיל אוהבי יש ש"י עולמות א"כ זהו אהלך. בתוס' ספ"י דיבמות דצ"ו סע"ב ע"פ אגורה באהלך מבואר שזהו בישיבה של מעלה. וע' בהרמ"ז ס"פ בלק מתיבתא עילאה היא מתיבתא דקוב"ה. ענין אהל בל יצען. רש"י פ"ט דשבת דפ"ח ע"א ע"פ ומשה יקח את האהל לשון בהלו נרו והוא הי' קירון אור פנים. עכ"ה). וזהו והוא יושב דקאי על אברהם. והיינו והוא דוקא עדמ"ש במד"ר באסתר ע"פ הוא אחשורוש הוא חמשה לרעה וחמשה לטובה. והראשון לטובה אברהם הוא אברהם. ועוד שם אית לן חד דטב מכולהון הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו שמדת רחמיו לעולם. ולכן ע"י שאברהם היה בחי' הוא ע"כ והוא יושב פתח האהל. אך עוד יש לפרש ע"ד מש"ש בזהר וירא דצ"ח ע"א. והוא יושב פתח האהל דא עלמא עילאה דקאים לאנהרא עליה. היינו בינה הנק' עלמא עילאה ונק' הוא. וזהו אית לן חד הוא דטב מכולהו. וע' בת"א ר"פ לך בענין הוא עשנו. והיינו כחום היום ע"ד אתה כהן לעולם. ועז"נ מי יגור באהלך מי היינו ג"כ בינה. כנודע מענין מי ברא אלה. מבטן מי יצא הקרח. ובחי' מי הוא המאיר בבחי' אהל הנ"ל. גם מי גימט' חמשים שערי בינה. וי"ל עדמ"ש בפי' מי יתן והיה לבבם זה שהוא ע"ד קוב"ה מצלי להמשיך מבחי' א"א הנקרא ג"כ מי שלימו דחמשים שע"ב. כמ"ש בלק"ת סד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה. ועז"נ ה' מי יגור כו'. ועמש"ל בסי' י"ד ע"פ מי יתן מציון ישועת ישראל היינו בחי' מי נש"ב מאיר בציון שהוא יסוד הנק' ציון שנק' מטעם זה כל ע"ש שמאיר בו נש"ב כמ"ש בסדור ע"פ נשמת כל חי. והנה ציון גימט' אהל מועד וגם גימט' יוסף וכמ"ש מזה ע"פ ונסע אוהל מועד וזהו מי יגור באהלך שבבחי' ציון שהוא בחי' אהל מועד מאיר בחי' מי. ובלק"ת פ' במדבר בד"ה במדבר סיני באהל מועד מבואר ענין אהל מועד זהו היחוד עליון דסוכ"ע וממכ"ע וא"כ ענין מי יגור באהלך יתפרש בשני אופנים. הא' מלמעלה למטה ע"ד והוא בינה יושב פתח האהל. הב' מלמטה למעלה מי הוא שיוכל להתעלות שיגור באהלך ועיין בסש"ב פל"ט דאימא עילאה מקננא בתלת ספירין בכורסייא שהוא עולם הבריאה

לט

ולכן הוא מדור נשמות הצדיקים כו' משא"כ באצילות א"א לשכליים נבראים לקבל מהן ולכן לית מחשבתא דילהון תפיסא שם כלל לכן הוא מדור לצדיקים הגדולים כו' אשר עבודתם הי' בבחי' מרכבה ממש כו' ע"ד שאמרו האבות הן הן המרכבה כו' עכ"ל אשר באריכות. א"כ מי יגור באהלך אפשר לפרשו על געה"ע שהוא בעולם הבריאה ששם ג"כ מאיר בחי' מי בינה בקננא בתלת ספירן בכורסייא ובינה נק' מי. לכן מי הוא שיזכה לזה והיינו הולך תמים כו'. ויש לפרשו ג"כ על עולם האצילות ממש שהוא ודאי אהלך. ושם מדור הצדיקים הגדולים וכמו שאמרו הולך תמים זה אברהם ופועל צדק זה יצחק ודובר אמת דא יעקב. ובזה א"ש מה שלכאורה קשה שדה"ע מרחיק הדבר מהתקרב אל ה' באומרו מי יגור כו' והכתיב כי קרוב אליך הדבר מאד ולפמ"ש כי פי' מי יגור זהו בחי' ההמשכה מלמעלה לק"מ. ועיין באלשיך מ"ש בזה איך כי יקל הדבר כו' אך גם כפשוטו אינו מרחיק ח"ו כ"א לחזק שיהי' קשר חזק וכנ"ל. וגדולה מזו מבואר ביהושע סי' כ"ד י"ט ויאמר יהושע אל העם לא תוכלו לעבוד כו'. והמכוון מזה כמ"ש אח"כ עדים אתם בכם וכדפירש"י שם לפיכך הכביד עליהם כו':

קיצור. ענין מי יגור באהלך. ע"ד באברהם והוא יושב פתח האהל כחום היום. כשמוציא חמה מנרתיקה. לשמש שם אהל בהם. וגם והוא דא עתיקא. בחי' מי יושב פתח האהל. ע"ד מי יתן מציון ציון גימט' אהל מועד. א"כ מי יגור באהלך יתפרש בשני אופנים מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע. אהלך י"ל מתיבתא דקודב"ה ג"ע העליון. או עולם האצילות ממש:

(ב) זהר ח"א ויצא קס"א א' וע"ש מענין הולך תמים כו'. זא"ב פ' שמות די"ג סע"ב מפרשו על ג"ע. זח"ג אמור צ"ח ע"ב מפרשו על הצדיקים המתקנים ומרוממים כנ"י בחי' מל' ליחדא עם קוב"ה. ובפרט בליל חג השבועות. וזהו מי יגור באהלך שהוא ענין היכל קדה"ק מקום יחוד וחיבור זו"נ כו'. וגם י"ל מי יגור באהלך היא אימא עילאה כמש"ש בענין בעטרה שעטרה לו אמו כו'. ויובן זה עוד עפמ"ש בזח"א פ' בראשית ד"ח ע"א גבי בנין דלמחר לא תיעול כלה בחופה אלא בהדייכו ואלין אקרין בני חופתה וכיון דעאלת לחופה קב"ה שאיל עלייהו ומברך לון ומעטר לון בעטריהון דכלה. ופי' הרמ"ז שם שהחופה היא היכלות דאו"א. ועמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה כי על כל כבוד חפה. ובזה"ח פ' בראשית שם פי' החופה היא בינה והיינו שבה התגלות עתיטק. וא"כ לפ"ז פי' מי יגור באהלך היינו הנשמות שמתעלים עד הבינה. אשר שם היא צרורה בצרור החיים את ה' ממש. כמ"ש על פסוק זה במא"א. וזהו"ע לחזות בנועם ה' פי' בנועם הנמשך בשם הוי'. וע' זהר ויקרא די"ו ע"ב שהבינה היא מקום שהבע"ת עומדים מה שצדיקים גמורים אין יכולין לעמוד שם יעו"ש. כי צדיק הוא הממשיך מיסוד ז"א במל' ושם הוא מקומו. רק בע"ת ממשיכים יחוד או"א עזח"ב משפטים דק"ו סע"ב בפירוש בעל תשובה ממש שפירש כן. ומ"מ גם הצדיקים יכולים להגיע שם כענין מ"ש בלק"ת בד"ה שובה ישראל דרוש הראשון ספ"ב בענין והיה הוי' לי לאלקים שאמר יעקב. ואפ"ל ג"כ שזהו מדרגת חסידים הראשונים שלמעלה גם מבחי' צדיק גמור. וע' בלק"ת ע"פ אחת היא יונתי ולכן ע"ז אמר מי יגור באהלך כו'. ולכאורה צ"ע ממ"ש בזהר פ' אחרי דס"ו ע"א וכד חידו דזווגא אשתכח במלכא ובמטרוניתא כל שמשין וכל בני היכלא אשתכח בחידו כו' ובג"כ כתיב וכל אדם לא יהי' באהל מועד כו' וע' זהר ויגש דר"ח ע"ב ע"פ הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו מהתודע יוסף אל אחיו. וע' בפ' ויחי דרכ"ט סע"א בפי' אחריך נרוצה. ועמ"ש ע"פ סוד ה' ליראיו:

מ

קיצור. י"ל מי יגור באהלך הם הצדיקים המעלים כנ"י לייחדה עם הת"ת. שבעלייתה אף הם עולים עמה. ע"ד והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. וע"ד לחזות בנועם ה'. וענין מקום שבע"ת עומדים ומקום שצדיקים עומדים. וצ"ע מענין וכל אדם לא יהי' באהל מועד. ומ"מ נאמר סוד ה' ליראיו:

(ג) עיין במדרש תלים ע"פ אגורה באהלך עולמים אמרה כנס"י איני מבקשת לישב אצל האויב אלא אגורה באהלך עולמים וכה"א מה אהבתי מעון ביתך. תלים כ"ו ח'. כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי הסתופף כו' מדור מאהלי רשע. וע' פ"ד דמגלה דכ"ט א' מימרא דאביי משמע מעון ביתך נק' בהכנ"ס. אך מימרא דאביי זו שבמגלה שם הובאה פ"ק דברכות ד"ח ע"א לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא. וקצת צ"ע שהמפרשים לא העירו על השינוי. ועכ"פ לפירוש תר"י פ"ק דברכות שם קאי זה גם על הלומד בביתו בקביעות א"כ עסק התורה נקרא אגורה באהלך וכמו שאמרו שם משחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה להעיר לענין מי יגור באהלך ישכון ממ"ש ע"פ מה טובו אהליך יעקב משכנותך ישראל וההפרש בין אהל ובין משכן זהו ג"כ ענין מי יגור באהלך בחי' אהל.מי ישכון בחי' משכנותיך ישראל:

(ד) רבות משפטים פל"א דקמ"ט ע"ג וכל אדם מישראל שמלוה לחבירו ואינו נוטל רבית כאלו קיים כל המצות שכן דוד אומר ה' מי יגור באהלך וכתיב כספו לא נתן

מב

בנשך כו'. הענין י"ל דהנה ברבות שם מבואר דנשך הוא ענין הנחש וז"ל לא תנשוך את העני כשם שנשך הנחש את האדם ועקרו לו ולתולדותיו כו'. והענין כי פי' נשך ותרבית. היינו שנושך את הלוה ועי"ז מתרבה ממונו. לכן א"א לנשך בלא תרבית. והענין בענין הנחש שבערמימותו גרם אמלאה החרבה שנתמלאה צור מחורבנו של ירושלים היינו ט"ס דמל' שנתלבשו בק"נ כמ"ש בע"ח שער מ"ח א"כ זהו הנשך שנשך לקדושה והחסיר והמעיט אורה. בחי' בחוסר כל. ורבית שנתרבה עי"ז ק"נ. ע"ד ושפחה כי תירש גבירתה כו'. וע' בס' טו"ב ה' פסח שבבריאת העולם היו הקליפות בשפל המצב. למטה מעולם העשי' וע"י חטא עה"ד עלתה הקליפה בעולמות בי"ע. רק באצילות לא יגורך רע. ומצות ביעור חמץ הוא לבער הקליפה מבי"ע ושהי' בשפל המצב כמו קודם החטא כו' כי בפסח יוכל להיות בחי' זו. ובדיקה וביעור זה הוא לאור הנר דוקא כי נר מצוה כו' וכתיב כי אתה נרי הוי' כו'. ועד"ז איסור נשך שעי"ז ח"ו מעורר כח הנחש שנשך כו' ועמ"ש מזה בפ' משפטים ע"פ אם כסף תלוה כו' לא תשימון עליו נשך. אך מה שהוא בהלואה דוקא אם כסף תלוה כו' זהו ההשפעה מן העשיר שהוא ת"ת להעני סיהרא ל"ל מג"כ. ולכן מלוה ה' חונן דל. ע"כ בזה דוקא איסור הנשך שלא יינק הנחש כו' וימשיך החסד לק"נ כו'. אמנם לעכומ"ז הותר הנשך שיהי' בהיפוך שתתמלא מל' דאצילות מחורבנם של ג"ק כו'. וזהו יהי דן נחש כו' הנושך עקבי סוס. ומכ"ז יובן ענין כספו לא נתן בנשך שאז ממשיך החסד עליון חסד של אמת בחי' ורב חסד. ועי"ז מי ישכון באהלך כו' עושה אלה לא ימוט. כי בחסד עליון נאמר המלך בוטח בה' ובחסד עליון בל ימוט. וזהו ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא. פי' י'ח אחותו הוא בחי' ותתצב אחותו מרחוק. וכתיב מי יתנך כאח לי שתהי' כנס"י במדרגה גבוה בחי' אחים ורעים כו'. וגם יהיו ב' המעלות דבחי' אחותו ע"ד תרין ריעין דלא מתפרשין כמו או"א. וגם ההמשכה הפנימית כי יקח איש כו' כמ"ש וגם אמנה אחותי כו' ותהי כו' כמ"ש בבה"ז וירא. וכ"ז חסד הוא בחי' ורב חסד. ועז"נ וארשתיך לי לעולם. דלית שמאלה בהאי עתיקא. כמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ וארשתיך לי בסוף הביאור. וכ"ז נמשך ע"י כספו לא נתן בנשך שזהו חסד של אמת. ועוד שעי"ז דוחה הנחש שהוא נרגן מפריד אלוף שעשה פירוד בין ו"ה ובפשעם שולחה כו' וע"י קיום מל"ת כספו לא נתן בנשך דוחה הנחש ואזי לא יהי' פירוד כו' ויהי' בבחי' תרין ריעין כו' ומדה כנגד מדה עושה אלה לא ימוט לעולם. וזהו שאומרים בעל חטא על חטא שחטאנו לפניך בנשך ובמרבית, דר"ל מה שגרם בעונות בחי' אמלאה החרבה כו'. ועמ"ש לקמן סעי' ט' דכספו לא נתן בנשך קאי על הקב"ה והיינו כי אף שארז"ל ע"פ נתו עוז לאלקים כשישראל עושין רצונו של מקום מוסיפים כח. ולהיפך צור ילדך תשי זהו שייך הכל בע"ס דאצילות. אבל בעצמותו ית' אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו אנת הוא שלימותא דכולהו. ולכן משם נמשך רק ע"י כי חפץ חסד הוא. וזהו"ע אוצר מתנת חנם כי יש בחי' שאין מגיע אתעדל"ת כלל. אך עוד נראה כי גם באצילות ששם מגיע אתעדל"ת. ונק' ישועתי ממש כמ"ש במד"ר פ' משפטים ס"פ למ"ד ע"פ כי קרובה ישועתי לבא ישועתם אינו אומר כו' ע"ש. אין זה תרבית כיון שאינו נשך כי ישועתו כביכול זהו ישועתנו וע"י תוספת האור באצילות נמשך גילוי ותוספת האור למטה א"כ אין כאן נשך כ"א להפך וא"א לרבית בלא נשך. לכן לא שייך נשך ותרבית כ"א כשירבה החיות בק"נ וג"ק כו' שאז הוא ג"כ נשך ממש כנ"ל. משא"כ בחי' זו שמוסיף האור באצילות אין זה תרבית כ"א זהו ע"ד אריסות כמו שנקרא אדה"ר אריסו ע"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה כמ"ש לקמן בד"ה השמים מספרים. עכ"פ ע"י כספו לא נתן בנשך שהמכוון שאינו גורם בחי' חורבן הקדושה עי"ז מדה כנגד מדה יגור באהלך שהוא ענין אהל הקדושה ולע"ל יהי' אהל בל יצען כו' ועמ"ש מזה בלק"ת סד"ה שובה ישראל עד דרוש השני:

קיצור מ"ש במד"ר שע"י כספו לא נתן בנשך עי"ז יגור באהלך כי הנשך זהו"ע הנחש שנושך והמעיט אור של זו"נ דאצילות וריבה עי"ז התוקף בסט"א. זהו"ע נשך ותרבית. ולכן מצות ביעור חמץ. וע"י אם כסף תלוה בלא נשך ממשיך חסד עליון בחי' ימין. חסד הוא המחבר ו"ה היפך ונרגן מפריד לכן עי"ז מכ"מ יגור באהלך. ומזה יובן ענין על חטא דנשך ובמרבית שאומר אף מי שאינו מלוה כלל דהמכוון מה שגורם אמלאה החרבה. ע"כ צריך תשובה על זה:

(ה) ילקוט פ' דברים רמז תת"א בד"ה ראה נתתי לפניכם דרנ"ט ע"ג ע"פ והנכם היום. ז' כתות בג"ע זו למעלה מזו כו'. רביעית ה' מי יגור באהלך חמישית מי ישכון בהר קדשת וע' במדרש תלים ססי' י"א מבואר בראשונה היא המעלה העליונה שיושבת לפני הקב"ה ממש ועז"נ ישבו ישרים את פניך והכת שניה אשרי יושבי ביתך כו'. חמישית ה' מי יגור באהלך. ששית מי ישכון בהר קדשך:

(ו) בפ' תצא דרצ"ח סע"ג. תחלת רמז תתקל"ח בשם הספרי. רבי אומר הרי הוא אומר ה' מי יגור באהלך כו' ובמ"א הוא אמרו ואיש כי יהי' צדיק ועשה משפט וצדקה. ובסוף הענין הוא אומר חיה יחיה וכי מה עשה זה אלא כל היושב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה עכ"ל. ופי' הזר"ע דס"ל כרע"ק עושה אלה לא ימוט היינו אפילו אחד מהם כמו כספו לא נתן בנשך. וא"כ מה עשה זה. אלא כל כו'. וע' מזה בגמ' דמכות דכ"ד ע"א ובמדרש תלים כאן סיים אר"ג עקיבא נחמתני:

(ז) במיכהרמז תקנ"ו דרש ר' שמלאי כו' בא דוד כו':

(ח) בזכרי' רמז תקס"ט ע"פ ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב כו' אמר דוד חומת אש מבחוץ ולכבוד מבפנים מי יוכל לשרות בתוכה הה"ד ה' מי

מג

יגור באהלך כו'. עמ"ש בפי' חומת אש בד"ה צדקת פרזונו שלא יהי' פרסא המבדיל כמ"ש ולא יכנף כו' והיינו ע"י שתוכלל ירושמ"ט מל' בירושמ"ע בינה ומה שהוא עכשיו שוב יהי' אז בחי' רצוא וזהו חומת אש. ור"ל מה שעכשיו א"א להגיע לבחי' זו ומוכרח להיות שוב שא"א להתקרב לבחי' זו כי הרצוא בממכ"ע והשוב מחמת סוכ"ע כמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה אשירה לה' לע"ל יהי' סוכ"ע בגילוי. ולכן ולכבוד אהי' בתוכה גילוי ל"ב נתי' חכמה עילאה. וחות אש מבינה שיהי' סובב לכבוד דחכמה כי א"א לקבל החכמה בלי לבוש כו' והיינו שיהי' זו"נ כמו או"א. וזהו"ע אהל בל יצען וא"כ מי יגור. והתירוץ הולך תמים כו' כמבואר בילקוט בתלים רמז תרס"ד. והיינו כי ע"י המצות נעשו לבושים לנפש שבהן ועל ידן תוכל לקבל את האור ולא תבטל במציאות כמ"ש באג"ה בד"ה אשת חיל עט"ב. ועוי"ל הנה ביעקב נאמר איש תם יושב אהלים ור"ל ע"י שהיה איש תם ע"ד הולך תמים עי"ז הי' יושב אהלים דהיינו פירוש מי יגור באהלך. וכמ"ש בזהר וישלח דקס"ז ע"ב פי' יושב אהלים בגין דאיהו יתיב בתרין משכנין עילאין ופי' במק"מ שז"א שהוא יעקב הוא בין שני ההי"ן מקבל מן ה' ראשונה ונותן לה' אחרונה וע' ברע"מ ר"פ כי תשא וא"ו ממוצע בין שני ההי"ן ובזח"מ שם כתב דהיינו ענין בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה והיינו יושב אהלים שמחבר בינה ומל' סוכ"ע וממכ"ע ובחי' בריח התיכון זהו עסק התורה. והיינו ענין הוא"ו שיתא סדרי משנה שמקבל מה' עילאה חמשה חומשי תורה להמשיך בבחי' מל' פה תשבע"פ קרינן לה. וא"כ א"ש מש"ל ס"ג דפי' אגורה באהלך עולמים קאי על עסק התורה שהרי עי"ז הוא יושב אהלים הנ"ל:

קיצור ענין מי יגור באהלך שלע"ל יהי' המל' נק' אהל כמו הבינה אהל בל יצען ועז"נ ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש כו' וא"כ מי יגור. והתשובה הולך תמים ע"ד ויעקב איש תם ועי"ז יושב אהלים שמחבר בינה ומל' ע"ד בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה ע' זח"א קס"ז ב' וזח"ב ר"פ תרומה קכ"ו ב'. וכן בכל אדם ע"י עסק התומ"צ:

עוד יש להעיר לפרש ענין מי יגור באהלך ע"ד שנתבאר בהגהות לביאור מזוזה מימין ובביאור למאמר הזהר ר"פ נח בענין ועמך כולם צדיקים ההפרש בין כ"י יש להם חלק לעוה"ב ובין ענין כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב דבחי' בן עוה"ב גבוה יותר מבחי' חלק לעוה"ב. כי חלק זהו נק' חלק רביע ור"ל כשנמשך שפע הבנה הנק' עוה"ב ע"י היסוד הנק' רובע ישראל. ע' זח"ג בלק דף ר"ד ע"א ובבה"ז שם. ובן עוה"ב ע"ד תפארת שנק' בן להבינה הנק' עוה"ב שיורש עצמיות או"א וזהו ע"י עסק התורה. ועז"נ מי יגור באהלך יגור ממש כמו הבן שדר עם האב. ועמ"ש ע"פ וישב יעקב בארץ מגורי אביו היא ארץ עילאה בינה שהיא מגורי אביו חכמה עילאה. ע' בת"א ר"פ וישב וזהו מי יגור באהלך הולך תמים כו'. רמז תרנ"ו כנז' בפ' דברים רמז תת"א כנ"ל סעי' ה':

(ט) בילקוט תלים סי' ט"ו במזמור זה. ה' מי יגור באהלך. רמז תרס"ד הביא מדרש נפלא על פסוקים אלו והיינו הא' דכל אלו המדות קאי על הקב"ה שהוא הולך תמים כו' עד כספו לא נתן בנשך שלא נתן את התורה בדמים שנאמר לכו שברו ואכלו בלא כסף ובלא מחיר. וי"ל היינו כמ"ש בלק"ת בד"ה ואתחנן שהתורה היא אתעדל"ע מבחי' שאין אתעדל"ת מגעת שם. ועמש"ל ססעי' ד' דאף שע"י עסק התומ"צ מוסיפים כח בגבורה שמלמעלה היינו רק באצילות משא"כ בעצמותו נאמר ואם צדקת מה תתן לו. ועמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה הראשון פ"ד בפי' כי כל מצותך

מד

צדק שהוא רק צדקה וחסד שעשה הקב"ה עמנו בהמשכת רצון זה המלובש בתומ"צ כו' ע"ש. ואפ"ל לכן נק' התורה ותורת חסד. וע' בילקוט תלים סי' קי"ח ע"פ הודו לה' כי טוב כל"ח דקאי על התורה כו'. עו"ש בילקוט בענין כספו לא נתן בנשך זהו ב"ש וב"ה שלא היו מלמדים את התורה בדמים י"ל שעי"ז ממשיכים בחי' טל תורה הנק' אור תורה ע"ש כי טל אורות טלך וזהו הנק' תורת חסד וכמ"ש מזה לעיל סי' י"ג ע"פ ואני בחסדך בטחתי. ושם סעי' ג'. הב' דקאי אלו המדות על האבות וגדולי הצדיקים כו' ועמ"ש ע"פ אם בכסף תצוה את עמי דפי' במד"ר משפטים ס"פ ל"א אתה עמי בחירק והיינו כי עם ה' החסד. וע' בבחיי ע"פ ויהי שם משה עם ה'. ענין מדות אלו איך שייכים למעלה בו יתברך ופי' כספו לא נתן בנשך. ואפ"ל כספו היינו עלמין דכסופין. ובילקוט פי' כספו היינו התורה:

מס' מכות ספ"ג כ"ד א'. בחיי מ"ה א' קי"א ב' רכ"ו ג'. של"ה קע"ט ב. להעיר מהפסוק בישעי' סי' ל"ג י"ד ט"ו. מי יגור לנו אש אוכלה כו' הולך צדקות ודובר מישרים כו':

ב הולך תמים ופועל צדק. בילקוט בתלים במקומו הולך תמים זה אברהם שנאמר התהלך לפני והיה תמים. בפ' לך י"ז א'. תמים לשון שלימות כענין תמתי. וע' רבות פ' חיי ר"פ ס"ב ע"פ יודע ה' ימי תמימים ועמ"ש ע"פ שבע שבתות תמימות תהיינה. וע' רבות בשלח פכ"ה קמ"א ד' ע"פ מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו. במשלי סי' כ' פסוק ז'. וברבות נשא פי"ב דרמ"ח ע"ג ע"פ ביום כלות משה בפי' צאינה וראינה במלך שלמה מלך שהוא חפץ בשלומים כד"א התהלך לפני והיה תמים שהערלה מום היא בגוף א"כ פי' הולך תמים שיתהלך להיות תמים ונקי מכל מום כמ"ש כולך יפה רעיתי ומום אין בך. כי הנה במאו"א אות מ' סעי' י"ז מום גימט' אלקים וזהו יניקת החיצונים משם עכ"ל. וי"ל דכמו שיש מום בגשמיות כך יש מום ברוחניות ע"ד שפירשו בענין אפילו היא חגרת שפוסח על שתי הסעיפים ואין לו עמידה חזקה שהיא האמונה כמ"ש באג"ה ע"פ חגרה בעוז מתניה. וכן סומא שאין לו בחי' ראי' ע"ד איזהו חכם הרואה את הנולד. שרואה איך שנולד הכל מאין ליש כו'. וצריך לנקות כל רמ"ח אברי הנפש מכל מום. והיינו ע"י קיום רמ"ח מ"ע שהם רמ"ח אברים. ובשמירת מל"ת שהם נגד שס"ה גידים שהם חיות האברים וגם הם נגד שס"ה ימי החמה שיהי' בחי' ימי תמימים. וכענין מ"ש בלק"ת בד"ה כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך. וכענין שבע שבתות תמימות תהיינה שהם נגד ז' מידות שלא יהי' בהם שום פגם. וברבות אמור פכ"ח ואימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו שלמקום. ויש לפרש שאזי הז' שבתות שהם ז' מדות דז"א הן תמימות שאין מסתלקין מהם הג"ר שהם מוחין דז"א כו'. ועמ"ש בענין הפושעים בי גבי שגדר את הפרכת ויצא דם בד"ה ושננתם. וזשארז"ל ברבות ס"פ מצורע על אותה שעה אומר כולך יפה רעיתי ומום אין בך. ע"י ששומר מצות נדה כו' ע"ש. גם יש לפרש הולך תמים שיש עילוי אחר עילוי בבחי' התמימות כו' וכמאמר וסביביו נשערה כו' מדקדק עם סביביו כו' וכמ"ש בד"ה מה טובו גבי והתשובה הג' כו'. ועמ"ש ע"פ תמים תהיה עם הוי' אלוקיך שפירש בזהר פ' פינחס דר"ל סע"א שיהי' תוכו כברו ואז הוא עם הוי' אלקיך ששם הוי' נק' תוך לגבי ש' אלקים שנק' ברו כי הוי הוא האלקים. והבחיי ע"פ ויהי שם משה עם ה' פי' שעד"ז ה"ע תמים תהי' ואזי תהיה עם הוי' אלקיך*. וע' בזהר ר"פ נח דנ"ט ע"ב ע"פ נח איש צדיק תמים היה:

מה

קיצור. תמים לשון שלימות ומום איך בך ע"י קיום רמ"ח מ"ע תמימות תהיינה כשעושין רש"מ. תורת ה' תמימה. צדיק תמים י"ל צדיק גמור:

פועל צדק. הנה מרמ"א בתלים סי' ל"א כ' ע"פ מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך כ' וז"ל נזכיר מאמרם ז"ל בב"ר כי גדול שכר הצדיקים מבריאת העולמות כי בבריאת העולמות לא נאמר לשון פעולה אלא בריאה או עשייה ובשכר הצדיקים נאמר פעלת לחוסים בך. הנה כי תואר פעולה יורה על דבר עצמיי ועיקרי מאוד עכ"ל. ולא מצאתי עדיין מאמר זה בדרז"ל זולתי בילקוט פ' בשלח רמז רנ"ג ע"פ מכון לשבתך פעלת הוי' נזכר כעין זה שבריאת העולם ע"י מאמר ובבנין ביהמ"ק כביכול פעולה לפניו וזהו ע"ד המבואר בגמ' פ"ק דכתובות דף ה' סע"א ועמ"ש מזה בלק"ת פ' נשא בביאור ע"פ נשא בענין מקדש אד' כוננו ידיך. וע' בזח"ג פ' שלח דקע"ג ע"ב ע"פ הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו ובפ' פינחס דרנ"ב ע"א ובהרמ"ז שם ובזח"א ד"ו סע"א ע"פ רב פעלים מקבצאל. מובן דהמשכה שע"י יסוד במל' שהוא סוד המשכה הפנימית זהו"ע הפעולה. והיינו כידוע שהתהוות מע"ב שרשו מיחוד חיצוניות חו"ב. ולכן נק' מאין ליש מבחי' הארה בעלמא. אבל ההמשכה הפנימית נמשך מאוא"ס ממש מבחי' עת"י וא"א כו' וכמ"ש ע"פ אלה תולדות נח אלה פסל כו' ובענין שער החצר הפנימית כו' וביום השבת יפתח. ולכן אשר צפנת ליראיך ס"ת כתר וכן צפנת גימט' כתר שי"ל שזהו ב' הבחי' שיש בכתר היינו עתיק יומין וא"א זהו אשר פעלת לחוסים בך כו'. וכ"מ ממ"ש תלים כ"ח ה' כי לא יבינו אל פעולת הוי'. מובן פעולה ה"ע הפנימי'. מה שאינו מתגלה בראשונה. וזהו אשר צפנת כו' פעלת כו' שהוא שכר הצפון. ויונתן תרגם אל פעולת לאורייתא. והיינו כי בתורה נאמר קדם מפעליו מאז. וז"ש מהרמ"א כי בבריאת העולמות נז' רק לשון בריאה או עשי' או יצירה. אבל הפעולה היא בחי' חצר הפנימית הפונה קדים מקדם למע"ב כמ"ש קדם מפעליו מאז והוא עולם האצילות כו'. וכן באצילות יש ג"כ אבי"ע. והפעולה נמשכת מאצילות העליון כו'. וז"ש פועל פעלת בימיהם בימי קדם. תלים מ"ד ב'. ומבואר בזהר שיש ימי קדם שלמעלה מבחי' ימי עולם. כי ימי עולם הם מדות דז"א וימי קדם הם מדות דע"ק וכמ"ש בלק"תבד"ה ביום השמע"צ דרוש השני בפי' אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. והנה בחי' פועל פעלת שהוא ענין הנסים היוצאים חוץ לטבע כמו יצ"מ וקי"ס נמשך מימי קדם. שהוא התגלות מבחי' קדמונו של עולם. וע' בהרמ"ז בשלח דנ"ד ע"א ע"פ אז ישיר כו' ע"ש. וזהו קדם מפעליו מאז. וזהו ג"כ ענין מכון לשבתך פעלת ה' דקאי על המקדש. וארז"ל פ"ק כתובות ד"ה סע"א שגדול מבריאת שמים וארץ דאלו כו' וכאן נאמר מקדש הד' כוננו ידיך ועמ"ש מזה בלק"ת בביאור ע"פ נשא את ראש בני גרשון יעו"ש. ולכן נאמר בזה פעלת הוי'. ובמא"א אות פ' סעי' מ"ג וז"ל פועל נק' צדיק. עובד אדמתו.

(ע' זח"א מקץ קצ"ט) לצורך הזווג (אפ"ל ע"ד עובד אלקים) וכן נק' מט"ט שמעלה מעשה התחתונים ומעורר מ"ד ועובד האדמה העליונה וזהוח פועל צדק תיקון צדק העליון עכ"ל ובי"נ שם פועל גימט' מקום כי הכל פעל בשמו. וזהו ע"ד הנה מקום אתי הוא מקומו של עולם כו'. והנה לפי דרך המא"א פועל צדק נק' ע"ש העלאת מ"נ. וז"ש בשכר שכיר* זהו מט"ט לקבל ח"י ברכאן דצלותא הנק' עבודה שבלב ועמ"ש ע"פ ועבדתם את ה' אלקיכם. ואפ"ל פועל צדק להיות ומלכי צדק שהוא המל' מלך שלם כמדרגת הבינה בחי' לא זז מחבבה עד שקראה אמי. וכמ"ש בזח"א פ' לך דפ"ז אימתי הוא מלך שלם ביוהכ"פ

מו

וידוע שיוהכ"פ הוא עליית המל' באימא עילאה. וזשארז"ל ופועל צדק זה יצחק שמסר עצמו לשחיטה. שע"י המס"נ בפועל העלה מ"נ לאימא עילאה היינו שיהי' המל' בבחי' שקראה אמי כו'. גם יצחק ע"ש צחוק עשה לי אלקים זהו"ע עובד אלקים והיינו פועל. כי תרגום פעלת לחוסים בך. עבדת לדסברין בך. וכן בישעי' מ"ם יו"ד ופעולתו. עובדיהון. וכן גם ראו פעלי תלים צ"ה ט' מתורגם חמון עובדי. וכן פעול פעלת. שם מ"ד ב'. עובדא דעבדת. והיינו כי בבריאה כתיב כי הוא צוה ונבראו. לשון נבראו הוא ממילא לפי שאין זה רק מהארה כו' אבל הפעולה שהיא עבודה זהו עד"מ למטה מה שהפועל והעובד יגע ע"ז. ואף שלמעלה אין שייך כלל יגיעה אבל הענין כמו שהיגיעה היא המשכת כח הפועל ממש ולא הארה וזיו לבד ולכן הוא עבודה רבה כמ"כ למעלה השכר הצפון לע"ל הוא מעצמיות אור א"ס. ולא הארה בעלמא כמו בחי' צוה ונבראו. וזהו יש שכר לפעולתך. ע"ד להנחיל אוהבי יש ולא הארה לבד כו'. ואמנם גם לשון עשי' מתורגם בלשון עבודה. ובאמת עשיק לעילא. כמ"ש בדח"א וירא קט"ו ע"פ ויעש ה' לשרה ובישעי' מ"א ד' מי פעל ועשה. והלע"ז גיוועקרט אונ גיטאן. והד"ק כ' כפל הענין במלות שונות. ובכלי פז פי' פעל לאברהם ועשה אותו סימן לבניו. ואפ"ל פעל כשעלה ברצונו עי"ז נתהוו ואח"כ ועשה כשנמשך במעשה. ובתלים ס"ד יו"ד פועל אלקים ומעשהו ת"י על שניהם ל' עובדוי. ובגמ' נק' חישוב תקופות ומזלות שיראו פועל אלהים. מובן הפעולה הוא ענין מעשה יקר. וכן לכו וראו מפעלות אלקים נורא עלילה כו' ובמשלי י"א י"ח רשע עושה פועלת שקר. וכן תלים כ"ח ד'. ואפ"ל הפעולה הוא שלימות העשי' כשנגמר העשי' תשלם הפעולה. וכ"ז שעושה ואין מזה פעולה ותועלת עדיין נק' עשייה. כי בלשון העולם פעולה ותועלת קרובים זל"ז כמו שאומרים הרופא עשה לו פעולה. המכוון שהשביחו. וזהו ג"כ ענין תועלת. ולכן נק' העובד פועל השוכר את הפועלים שענינם לעשות תיקון איזה דבר הצריך תקון. וע"כ נק' פועל שעושה פעולה ניכרת ועד"ז נאמר אם חטאת מה תפעל בו איוב ל"ה ו'. כלומר מה שייך שתעשה לו היפך הפעולה והתועלת כי אני הוי' לא שניתי. ומ"מ גם ענין עשייה הוא ג"כ קרוב לזה כי עשייה הוא ג"כ פירושו תיקון. כמו אשר ברא אלקים לעשות וארז"ל לתקן. וכן כתיב ורבו פשעיך מה תעשה לו. כלומר לא יגרמו פשעיך היפך התיקון בו ח"ו מטעם הנ"ל כי לא שניתי עוי"ל ע"ד שחילקו במשנה פ"ח דב"מ בין דבר שהוא מעשה אומן לסתם מעשה. כך ענין פעלת י"ל דבר שהוא מעשה אומן ור"ל שיש בו חכמה גדולה ומפוארה. משא"כ בי"ע אין זה נחשב אומנות וחכמה לגבי חכמתו ית' והרי עשרה מאמרות נקראו מלין דהדיוטא כמ"ש בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר. ובערוך ערך פעל. בגמ' יומא ספ"ג דל"ח ע"א כל פעל ה' למענהו. פי' פעל ה' ונתן חכמה לזה יותר מזה. למענהו כדי שלא תהא המלאכה אלא במי שהוא חפץ עכ"ל. ובתוספות ישנים שם הכא לא מייתי קרא דלכבודי בראתיו. שאין כ"כ גנאי אם לא הי' מפצע ואין זה אלא יתרת בעלמא דבעינן משום דכתיב כל פעל וכו' עכ"ל. הרי בראתיו נאמר על דבר שהוא צורך והכרח ובלא זה היה גנאי. אבל הפעולה היא חכמה יתירה להיות נאה ומשובח יותר שאפילו בלא זה לא היה גנאי. אך עי"ז נאה יותר עז"נ כל פעל וכו' ועד"ז חישוב תקופות ומזלות כו'. ועד"ז ה"ע פועל צדק זה יצחק שמסר א"ע לשחיטה כו'. ועמ"ש ע"פ כי שמחתני ה' בפעליך: ילקוט ח"א כ' ב' רצ"ח ג' ח"ב פ"ב ב' ק"ח ד' של"ה ס"ט א' בחיי כ"ו ג'. בילקוט תלים שם ודובר אמת זה יעקב שנאמר תתן אמת ליעקב עמ"ש ע"פ הזהר ר"פ ויקרא בענין ונתתם לי אות אמת כו' ומ"ש בת"א פ' נח בדרוש דור הפלגה בענין שבת"ת גם הכלי משם הוי'. ועמ"ש מענין אמת בביאור אלה מסעי וגם יעקב בריח התיכון המבריח מן הקצה וזהו"ע אמת ואני ראשון כו':

מז

בילקוט פ' לך תוך רמז ע"ו ד"כ סע"ב בשם תנא דבי אליהו כשם שבלשתי בעצמי ומצאתי י"א מדות כך איני מבקש מכם אלא י"א מדות ואלו הן הולך תמים ופועל צדק וגו':

בשל"ה שער האותיות אות למ"ד דס"ט א' ענין לב טהור בר לבב. וזהו ודובר אמת בלבבו. וע' מענין בר לבב בלק"ת פ' תבא סד"ה ויקרא משה בענין ולא נתן ה' לכם לב לדעת כו' בחיי פ' לך כ"ו ג' ע"פ התהלך לפני והיה תמים. תמים נק' מי שתוכו כברו כו' הולך תמים כו':

קיצור. מענין פועל צדק. ע"ד פעלת לחוסים בך. וכן מכון לשבתך פעלת הוי' שזהו בחי' עליונה יותר מבריאת העולם. ע"ד שער החצר הפנימית הפונה קדים. וביום השבת יפתח. כי שמחתני בפעליך. כמו אצילות לגבי בי"ע פועל פעלת בימיהם בימי קדם. פועל נק' צדיק. ענין פעולת שכיר. כל פעל ה' למענהו. הפעולה היא חכמה יתירה שגם בלא זה לא היה גנאי. וכענין ההפרש בין בנ"ר וחסרונן מה דלא סגי בלא"ה ובין להחיות בהן נפש כל חי. ולכן זהו ראוי להיות מי יגור באהליך. כי הנה בזהר ר"פ נח ע"פ ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ מאן דנטיר ברית אית ליה חולקא לעלמא דאתי וכ"ש כשהוא פועל צדק. שהרי י"ל ע"ד מארז"ל ובין עובד אלקים לאשר לא עבדו תרווייהו צדקי גמורי נינהו אלא אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד וע' מזה בסש"ב פט"ו. ובלק"ת פ' ראה בהביאור ע"פ אחרי הוי' אלקיכם תלכו. בהקיצור סעיף ו'. שעי"ז דוקא זוכה לבחי' הקב"ה מוציא חמה מנרתקה. וא"כ בחי' פועל צדק זהו ודאי כענין עובד אלקים כו' ועמ"ש ע"פ פתחו לי שערי צדק דגם הבינה נק' צדק. וא"כ מ"ש ופועל צדק דא יצחק שע"י העקדה העלה מ"ן לבינה:

ג לא רגל וכו'. מכות כ"ד. רבות רע"ד ג'. ילקוט ח"א רל"ט ג'. של"ה שנ"ה א'. ס"ח תקמ"ז. בחיי רט"ו ד'. רבות פ' חקת רע"ד ג' ע"פ וישלח משה מלאכים אל מלך אדום זש"ה לא רגל על לשונו כו'. עמ"ש בביאור ע"פ השמים כסאי גבי הדום רגלי בענין מרגלים ומשם יש להעיר לענין לא רגל כו':

בסוף מס' מכות דף כ"ג וכ"ד דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות כו' בא דוד והעמידן על י"א כו' עד בא חבקוק כו':

פי' בספר תפארת ישראל פנ"ד דס"ט ע"ג כי המעשים הטובים הם מחולקים שאין זה כזה כי העושה חסד עם הבריות אין מעלתו ושכרו כמו שעושה דין כו' (הג"ה. עמ"ש בד"ה ואהי' אצלו אמון) אבל מי שעושה כל המצות שהם תרי"ג מצות יש לו הדבקות בו ית' שהרי נמצא בו כל השלמות המחולקים.

(הג"ה. והיינו כי ע"י רמ"ח מ"ע דוקא ממשיך שיעור קומה בחי' כמראה אדם רמ"ח אברין דמלכא שהם ט"ס טפ"ט כו'. וכן שס"ה ל"ת נגד שס"ה גידים. ע' ד"ה לסוסתי בלק"ת בשה"ש ובד"ה אלה פקודי בענין אשר פקד אותיות דפק. או שס"ה ל"ת לשמרה בנוק' היינו בנין המל'. עמ"ש

מח

לסד"ה זכור ושמור בענין מ"ש בזח"א בהשמטות סי' כ"ד אשר פסח ומילה הן בכרת לפי שמחברים מ"ע ומל"ת. ולכן הם כמנין ימות החמה. כי הנה ענין שמש הוי' יחו"ע ושמש ומגן הוי' אלקים. וע"י אתכפייא בכל יום מונע ההסתר דשם אלקים ונק' עובד אלקים. ועי"ז לע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתקה. ולכן צ"ל דוקא שס"ה עד י"ב חדשי החמה י"ב צרופי הוי' וקטרת ג"כ שס"ה מנין נגד ימות החמה כו'. וקטרת על מזבח הפנימי בינה. שבינה נק' ג"כ חמה וכמ"ש בזהר את המאור הגדול זהו מזבח הפנימי כו' ה' גדולה כו'. וי"ב חדשים שלה י"ב ג"א דז"א. וכ"מ בפרדס ערך שנה וי"ב חדשים של שנות הלבנה הם י"ב בקר דבריאה ובמא"א ח' ח' י"ב אתוון דאד'. וע' במאמר משכו יומין עילאין ליומין תתאין. ושנת החמה יתירה על שנות הלבנה י"א יום. י"ל ע"ס דאצילות והכתר שנק חד ולא בחושבן. שכ"ז מאיר באצילות משא"כ בבי"ע. ולהפך מה שעכומ"ז מונין לחמה ג"כ יש בק"נ י"א כתרין י"א ארורים י"א יום שבין נדה לנדה ע' במא"א אות יו"ד סעי' ל"ז בענין י"א יריעות עזים וסעי' נ"ז. והנה בהם מלובשים הל"ת לדחות הקליפות ועי"ז נעשו י"א יריעות עזים לאהל ונמשך חד ולא בחושבן וזהו בא דוד והעמידן על י"א. עכ"ה) ולפיכך אמר בא דוד והעמידן על י"א ורצה בזה שגם אלו י"א דברים הם שלימות כללי כמו שהוא בתרי"ג מצות (הג"ה. לפי שיש בזה ג"כ שיעור קומה כללות ע"ס ובחי' אור א"ס המאיר בכתר שע"ז ארז"ל ע"פ אחד עשר יום מחורב כו' ברבות פ' תשא ע"ש ונת' קצת אצלי בפ' דברים ע"פ אחד עשר יום מחורב כו'. ועמ"ש בלק"ת בד"ה צאינה וראינה הראשון. ולכן איתא במס' תמיד רפ"ג קראו עשרת הדברים ופי' הרע"ב שהן עיקר התורה. כי הן ענין אחד עשר יום כמ"ש ברבות שם עכ"ה). ועם כי בודאי אינו במדרגה ובמעלה כמו מי שעושה תרי"ג מצות שהם בודאי הדבקות הגמור בו יתברך (הג"ה. ור"ל שיש בודאי הפרש בע"ס כשהן רק בבחי' עשרה. או כשכלולו' יו"ד מיו"ד כו' שאז הם שלימות יותר כמ"ש בפרדס שער ראשון פ"ו דף ד' סע"א שזהו ענין בחי' הדל ובחי' העשיר כו' ע"ש. וכמ"ש בענין חיי שרה מאה שנה הם בא"א עשרים באו"א ז' בז"ת כו'. הרי כל מה שלמעלה יותר ריבוי התכללות הע"ס יו"ד ויו"ד מיו"ד כו'. ועמ"ש מזה ג"כ בסדור גבי שבת בביאור הזהר פ' יתרו כו' שאז נמשך ריבוי השפע. ועד"ז יובן ההפרש בין שלימות תרי"ג מצות שהם רמ"ח אברים ושס"ה גידין ובין כשהן רק י"א בחי' וזהו רצה הקב"ה לזכות כו' הרבה להן תומ"צ כו' וע' במדרש שה"ש ע"פ לריח שמניך טובים ריחות היו ז' מצות לבד אבל אנו שמן תורק שמך רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת כו' לכך אין דומה שלימות תרי"ג לשלימות י"א. עכ"ה) מ"מ יש באלו י"א דברים ג"כ שלימות כללי דמה לתרי"ג מצות. קיצור. כי המע"ט מחולקים וע"י תרי"ג מצות הוא השלימות (וקב"ה שרי באתר שלים משא"כ חסר אבר. וז"ש תמים תהיה כו' עק בלק"ת פ' נצבים בד"ה כי הצוה הזאת) ובא דוד והעמידן על י"א כי גם בהם יש שלימות עם שאינו כמו שלימות תרי"ג (ובהג"ה ענין רמ"ח מ"ע רמ"ח אברים ושס"ה ל"ת כמנין ימות החמה. י"א יתירים על ימי הלבנה בקדושה ע"ס וחד ולא בושבן ולומת זה י"א כתרין דנוגה י"א סממני הקטרת ע"כ הם שס"ה מנין. וע"י הל"ת דוחין הקליפות וממשיכים ע"ס דקדושה אנת הוא חד. ובא דוד והעמידן על י"א אחד עשר יום מחורב. ויש יו"ד כלולים מיו"ד והוא גבוה יותר וזהו"ע תרי"ג שמן תורק) גם י"ל שזהו ע"ד תכון תפלתי קטרת לפניך. ואחד עשר סממנים היו בה כדי להמשיך מבחי' אנת הוא חד ולא בחושבן שיאיר בתוך עשר ספירות כי בכל קראנו אליו ולא למדותיו ואח"כ צריך לכוין בשם להמשיכו בע"ס. וזהו"ע ק"ש ושמו"ע. וכנגד זה

מט

העמידן דוד על אחת עשרה ועמ"ש ע"פ אחד עשר יום מחורב כו'. בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה. המכוון י"ל עדמ"ש ע"פ אחת שאלתי בלק"ת ס"פ מסעי. דהמכוון שע"י זו האחת יבא ממילא לכל המדרגות והמעלות כו' כך ע"י באמונתו יחיה יבא לכל המדרגות. כי זהו ע"ד אם אני שהוא מל' כאן אזי הכל כאן פי' גם היסוד הנק' כל הוא כאן כי דרכו של איש לחזר כו' וכ"ש בבחי' וצדיק באמונתו יחיה. שבחי' החיות בהאמונה זהו גורם חיבור יסוד הנק' חי בהמל' שהיא האמונה: