יט

נח

ב השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע. ת"י דמסתכלין בשמיא משתעין יקרא דה' ועובדוי ידו מחוין דמדיקין באוירא עכ"ל. ואומרו דמסתכלין בשמיא היינו ע"ד מ"ש כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך. תלים סי' ח' ד'. ועדמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. ישעי' סי' מ"ם כ"ו. וכמ"ש במ"א בד"ה סמכוני באשישות איך מהשמים נראה אשר כח בלתי בע"ג מנהיגם ומחיה אותם שלכן הם כמו מוצא מים אשר לא יכזבו מימיו ואין שום הפסק ושינוי בההשפעה כו'. ועוד כי הם גופים רבים כל א' יש לו הילוך מיוחד ומשונה מחבירו ואעפ"כ כולם מכוונים לסדר אחד להיות עתי היום והלילה וקור וחום וקיץ וחורף זרע וקציר. א"כ מי הוא הקושרם ומכריחם להנהגה זו. על כרחך אינו הנפש והכח שבתוך כל גלגל. שהכח והנפש שבתוך כל גלגל וכל כוכב אי אפשר לו רק להנהיג תנועת גלגל זה. וגם ע"ז אינו מספיק מצד עצמו כיון שהוא בעל גבול היה נחלש ומתשנה והיה איזו הפסק ושינוי בההשפעה וכנ"ל. אך זה ודאי שקישור וחיבור כל הגלגלים להיות מתייחדים לסדר והנהגה אחת עם היותן באמת גופים רבים מובדלים זה מזה.שהרי זה מהלך למזרח וזה למערב וכמוהו כמה שינויים. לכל הדעות של חכמי התכונה על כרחך הוא ע"י כח הבלתי בע"ג המלובש בהן והוא כח ויכולת הבורא ית'. וזהו שאו כו' וראו מי ברא אלה. שזה נראה בראיה חושית. וכן משמע במדרש תלים כאן שהביא ע"פ השמים מספרים פסוק כל פעל ה' למענהו. במשלי סי' ט"ז. ופי' למענהו ועדותו כענין לא תענה ברעך עד שקר.ופי' לעדותו משמע זה שהעדות הוא שהקב"ה ברא את העולם לששת ימים יעו"ש. א"כ מבואר שהשמים הם עדות לבריאת העולם וזהו ע"ד הנ"ל שאו מרום עיניכם כו' כי אראה שמיך וכו' וכנ"ל. ומ"ש בפי' מגיד הרקיע דמדיקין באוירא. היינו כי בפסוק ועוף יעופף כו' על פני רקיע השמים. בפ' בראשית א' כ'. ת"י על אויר רקיע שמיא. ומדיקין פי' משגיחים ורואים. כי תרגום ממכון שבתו השגיח. אודיק. תלים ל"ג י"ד. הרי אודיק זהו"ע השגיח. וכן בגמרא פ"ה דמ"מ דס"ז ע"א ואודיק פירש"י השגיח בי וראה. ובמתורגמן ערך אויר הביא עוד מתרגום באסתר עננא פריס על אוירא. א"כ י"ל זהו ענין דמדיקין ומשגיחין באוירא בענין גבורות גשמים הבא ע"י העננים כו'. וכן ארז"ל פ"ק דכתובות דף ה' סע"א. ומעשה ידיו מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר. אלא דשם פי' שזהו מעשה ידיהם של צדיקים. אבל י"ל ג"כ דהיינו מעשה ידיו של הקב"ה וכמ"ש גבי מטר עושה גדולות ואין חקר כו' הנותן מטר על פני ארץ. באיוב סי' ה' ט'. וכמארז"ל רפ"ק דתענית. וכיון דזה נקרא עושה גדולות ונפלאות לכן נאמר ע"ז ומעשה ידיו. ועמ"ש מענין מטר ע"פ ונתתי גשמיכם בעתם שארז"ל שלשה נתנו מתנה לעולם כו' ועמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ נשא בד"ה מקדש אד' כוננו ידיך דפי' ידיך ב' ידים הם בחי' סוכ"ע וממכ"ע. א"כ עד"ז פי' ומעשה ידיו ב' ידים היינו התחברות סוכ"ע וממכ"ע ונק' יחוד קובה"ו. וזהו עצמו ענין המטר הנמשך מבחי' שמים שנק' ימינו. וכמ"ש וימיני טפחה שמים

נט

שה"ע סוכ"ע. לבחי' ארץ הנק' שמאלו. ידי יסדה ארץ נטה שמאלו וברא ארץ והוא בחי' ממכ"ע. וזהו"ע המטר המרווה ארץ כו' וכן התורה נק' מטר וגשם וכו'. וזהו ומעשה ידיו מגיד הרקיע. אוירא שבו העננים. וכתיב המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר כו' והוא ע"י ואד יעלה מן הארץ כו'. וא"כ בפסוק זה נאמר ב' ענינים. הא' השמים מספרים זהו ע"י עצם בריאת שמים וארץ. הב' ומעשה ידיו דהיינו ענין המטר. והם למעלה ג"כ ב' ענינים. האחד הבחי' דלהחיות העולמות. הב' ענין יחוד העליון. שהוא הנק' מטר כו'. מטרא בעלה דארעא. ולפ"ז ג"כ יש לפרש מה שאומרים מזמור זה בשבת כי הנה ארז"ל ונתתי גשמיכם בעתם בלילי שבתות והיינו כי אז עיקר יחוד העליון והמשכת האור מבחי' סוכ"ע להאיר בבחי' מל'. ע"כ זהו"ע ומעשה ידיו כו':

קיצור ענין השמים מספרים ע"ד כי אראה שמיך כו'. שאו מרום עיניכם וראו מי כו'. וזהו כל פעל ה' למענהו לעדותו. וענין ומעשה ידיו י"ל זהו"ע המטר שנק' מעשה ידיו ב' ידים יחוד סוכ"ע וממכ"ע בחי' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וזהו עושה גדולות כו' הנותן מטר כו'. מגיד הרקיע האויר כי ע"י ואד יעלה מן הארץ והשמים התקשרו בעבים שהם באויר הרקיע עי"ז המכין לארץ מטר. ובחי' זו נק' יחוד העליון דסוכ"ע וממכ"ע המאיר בשבת. עקידה נעילת שער א' כל המזמור. עקרים מ"ג פ"ג רוב המזמור:

השמים מספרים. עמ"ש בביאור ע"פ השמים כסאי בשם המדרש תלים במקומו. כתובות א' ה"א. ומעשה ידיו מגיד הרקיע ע' מזה במדרש תלים ג"כ. ר"ח רבות בא ר"פ י"ט ענין השמים כסאי השמים מספרים קע"א ג' רמ"ז א' ש' ד' ש"א ג' ח"מ צ"ב ד' זח"א עמוד ל"א ל"ב קנ"ט. ח"ב קפ"ז ופ' תרומה של"ה מ"ח ב' קי"ז א' ר"ה ב'. מ"ע קי"ו. בחיי י"ח ב' מ' ב' ר"א ג':

רבות ויקרא ס"פ ה' קע"א ג' א"ר חנינא אית אריס דחכים למשאל כו' דוד מאריסא טבא הוה בתחלה משורר בקילוס השמים מספרים כו' א"ל הקב"ה מה את בעי א"ל שגיאות מי יבין כו'. ענין אריס נזכר שם בפ' ויקרא פ' א' ע"פ ויקרא אל משה על אדה"ר ולאדם לא קרא והלא כבר נאמר ויקרא ה' אלקים אל האדם אלא אין גנאי למלך לדבר עם אריסו. וכ' המ"כ ואדה"ר אריסו היה שנאמר ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה. והנה האריס נוטל רק לשליש ולרביע ועיקר השבח לבעה"ב. וכך המצות עיקרן צורך גבוה הוא ע"ד ועשיתם אתם כאלו עשאוני. שהוא עשיית הכלים דאצילות. ט"ס דז"א ע"י רמ"ח מ"ע בנין שיעור קומה שבהן ועל ידן גילוי אלקותו בעולמות. וע"כ נק' תמתי שמשלימים אותו כביכול. כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה אני ישנה. ועי"ז נמשך ג"כ תענוג עליון למעלה שאמר ונעשה רצונו כמ"ש סד"ה לסוסתי. וכמ"ש ואהי' שעשועים יום יום. אלא שמ"מ גם האדם מגיע לו תועלת ג"ע ותחה"מ ש"י עולמות אבל עיקר המכוון צורך הבעה"ב שהרי ארז"ל נוח לו לאדם שלא נברא כו' פי' שלא ירד מבחי' טהורה היא לבחי' אתה בראת כו'. וענין חלק שליש י"ל נהי"מ דאצילות נעשים מקור לבי"ע. וזהו ג"כ חלק רבי"ע בחי' מל' הנק' רובע ישראל וכמ"ש במ"א בענין כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב דחלק הוא חלק רביע כמבואר בגמ' פ"ד דב"ב דס"ג ע"א ובש"ע ח"מ סי' רנ"ג סכ"ד. והיינו דמקבלים מבחי' יסוד שבו ועל ידו נמשך שפע הבינה הנק' עוה"ב בכנס"י והיסוד נק' רובע ישראל היינו חלק רביע מבי' ז"א דאצילות כמ"ש בזח"ג פ' בלק דף ר"ד. וזהו ענין האריסות שהאריס נוטל חלק רביע כו'. ועד"ז זוז נק' אריס כי הוא מרכבה לבחי' מל' שיורדת בבי"ע ונעשית ראש לשועלים

ס

ע"ד אשת חיל מי ימצא כו'. והמכוון שע"י הבירור ואתעדל"ת ממשיכים תוס' חדש יותר מהאור הקצוב. דהיינו יחוד פנימי דאו"א. ועיקר הפירות לבעה"ב תוספת אור בז"א וזהו שהתחיל דוד לספר להקב"ה מענין האתעדל"ת והתחיל השמים מספרים. דהיינו אתעדל"ת של המלאכים. ואח"כ בכל הארץ יצא קום של בנ"א. עד שע"י ההילול והשבח מתעורר למעלה התענוג עליון. ואזי מבקש בקשתו שגיאות מי יבין כו'. וז"ש ג"כ ברבות פ' בא ר"פ י"ט שכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו כו' ואומר השמים מספרים כבוד אל. והיינו כנ"ל בענין פי' האריסות כו':

נשא פי"ב קרוב לר"פ ע"פ ביום כלת משה. עמודיו עשה כסף זה הרקיע כמ"ד עמודי שמים ירופפו איוב כ"ו. ולמה קרי ליה כסף שהוא מכסף על כל מע"ב כו' וע"ש במ"כ ובי"מ עכ"פ כסף מלשון נכסוף נכספת שהוא ענין הכוסף והתשוקה שלהם למקורם ושרשם א"ס ב"ה. וגם שמזוקקים ככסף צרוף. כי שמים ז"א דאצילות:

פ' האזינו דף ש' ע"ד ד"א כך ברא הקב"ה שמים וארץ שיהיו מקלסין אותו. מנין שנאמר השמים מספרים כבוד אל. כיון שבא משה שיתק אותו שנאמר השמים וגו'. היינו ע"י שמשה כחו גדול להמשיך מעל שמים היינו כמ"ש כמטר כו' כטל כו' שהוא המשכה מבי' כתר שמשם נמשך טלא דנטיף מעתיקא לכן ממילא שמים וארץ שהם זו"נ שתקו. והיינו ע"י משה זכה לבינה שהוא בי' תשובה שמעלה מ"ן לאו"א והוא למעלה מקילוס שמים וארץ שהם תומ"צ. או כי מה שהשמים מספרים זהו רק לעורר המשכה התדירית לחדש מאין ליש שזהו עבודת המלאכים כמ"ש בת"א פ' יתרו בביאור זכור ושמור בדבור אחד. וזהו שמים וארץ קנין אחד. ומשה המשיך יחוד פנימי דאו"א אור חדש ע"י שהעלה מ"ן לאו"א ע"כ שתקו השמים שנתבטל אתעדל"ת שלהם נגד אתעדל"ת דמשה וע"ד שפי' אדמו"ר נ"ע במאמר הזח"ג בלק דק"צ ע"ב בענין שישראל נטלו עשייה ממלאכי השרת כו' שמקודם הם היו עושי דברו ע"ד השמים מספרים אבל כשבאו ישראל בכח העלאת מ"ן שלהם מעשי' הגשמית הרי בטל העלאת מ"נ דמלאכים נגד עשייה שלהם כנר בפני האבוקה ועד"ז הו"ע ששתקו השמים וארץ נגד משה וכענין חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו כו'. כמ"ש כעין זה בלק"ת גבי קי"ס בד"ה ששת ימים תאכל מצות ועד"ז הוא מ"ש ביהושע שמש בגבעון דום ובילקוט אמר רשב"י נטל ספר משנה תורה והראהו לגלגל חמה וא"ל כשם שלא דוממתי מזה כך דום מלפני. וזהו דוד זמירות קרית להו שהתורה היא למעלה מבחי' שיר המלאכים שממשיכים רק יחוד חיצוניות חו"ב אבל בתורה ואהי' שעשועים יום יום ונהר יוצא מעדן:

פ' הברכה דש"א ע"ג א"ל משה מה אתה מתגאה יש לו מי שיקלסוהו השמים והארץ כו' א"ל משה ואני משתיק אותן ומקלס אותו שנאמר האזינו השמים ואדברה כו' מובן ע"פ הנ"ל:

בקהלת רבה ע"פ ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים וגו' דף צ"ב ע"ד. כך גזר הקב"ה שיהיו השמים מקלסין אותו שנאמר השמים מספרים כבוד אל. עמד משה ושיתקן שנאמר האזינו השמים ואדברה וגו'. ומכ"ז יש לפרש למ"ש במ"א בד"ה השמים כסאי כו' בענין אי זה בית כו' שהמשכה זו גבוה מההמשכה דהשמים כסאי יעו"ש כי זהו המשכת המקיפים והוא ע"ד ההמשכה דמשה שגבוה מבחינת מה שהשמים מספרים כו' מטעם הנ"ל כי זהו בחי' א':

סא

זח"א בראשית ד"ח ע"א השמים דא חתן. פי' הרמ"ז שמים אש ומים ה"ס זעיר שדעתו כלול מחו"ג. דעאל לחופה. עמ"ש בביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה. מספרים מתנהרין כזוהרא דספיר כ' הרמ"ז דהיינו שעלה במקום אבא הנק' ספיר. והמק"מ כ' היינו המוחין שמקבל מאו"א. ונ' ע"ד איה סופר כמ"ש בת"א פ' שמות דנהיר וזהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. ופי' הרמ"ז מן הקצה אל הקצה. וא"כ הוא ע"ד בריח התיכון שמבריח מן הקצה שמים דלעילא עד לתתא היינו מבחי' אתה הוא הוי' לבדך את עשית את השמים כו' להמשיך בחי' זו גם בארץ. כבוד אל דא כבוד כלה דאקרי אל. היינו כי כבוד כלה הוא עין יש מאין שלמטה היש ולמעלה נק' אין לפי שאינו מושג וע"כ נק' כלה כלתה נפשי. אכן כבוד עילאה הוא שלמעלה היש ולמטה כלא חשיב. וזהו שהשמים מספרים ומאירים כבוד כלה שיהי' גם למטה הגילוי כמו למעלה:

במדרש תלים הובא בילקוט משל לגבו כו' מן אבנא דהוא מתגושש עליו אתם יודעים מה כחו כו' כך השמים מספרים כו' ונתבאר בדרוש חמשה קנינים קנה הקב"ה שמים וארץ קנין אחד כו':

ג יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת. ת"י יומא ליומא מוסיף ומביע מימרא (להעיר מענין ימים יוצרו. וע' בת"א ס"פ משפטים בפי' את מספר ימיך אמלא ובפ' חיי ע"פ ואברהם זקן בא בימים וסד"ה ואלה המשפטים גבי שש שנים יעבוד) ולילא ללילא פתית ומחוי מנדעה עכ"ל. וע' ברבות בא פ' י"ח ע"פ ויהי בחצי הלילה. חצות לילה אקום:

(ב) וז"ל רש"י יום ליום יביע אמר. מעשה בראשית מתחדש מיום אל יום לערב חמה שוקעת וזורחת לבקר (ע' בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון שזהו"ע ובטובו מחדש בכל יום כו' והיינו כי שמש ומגן הוי' אלקים. וע' זח"א ר"פ ויצא קמ"ז א' ע"פ וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף כו' אר"ח כד אזיל שמשא למערב האי מערב אקרי מקומו דשמשא. כרסייא דיליה אתר דשריא עליא ומ"ש ע"ז בבה"ז שם דעיקר המכוון שיבא למערב מל' להאיר בבי"ע כו'. וזהו ענין הזריחה מה שמאיר באצילות במזרח שהוא חכמה והשקיעה מה שנמשך למערב כדי להאיר בבי"ע. ומזה יש לפרש ענין יום ליום יביע כפרש"י) ומתוך כך יביעו הבריות אמרי שבח ע"י הימים והלילות שמורים את הבריות להלל ולהודות מנחם פתר יביעו לשון מעין נובע. יחוה לשון הגדה עכ"ל. והיינו כי תרגום ויגד וחוי. ועמ"ש ע"פ ויקרא אלקים לאור יום כו' ומ"ש בלק"ת פ' ואתחנן סד"ה וידעת היום דרוש השני שזהו"ע כי הוי הוא האלקים היינו כמו היום הוא מערב ובקר ושניהם יחד נעשים יום אחד כ"ה ענין כי הוי' הוא האלקים:

(ג) רבות ס"פ כי תשא ס"פ מ"ז ע"פ ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וכתיב ואשב בהר. אמור מעתה בשעה שמדבר עמו היה עומד ובשעה שמסתלק ממנו היה יושב ושונה מה שלמד. נמצא מקיים ואנכי עמדתי בהר. ואשב בהר. בשעה שהיה מדבר עמו היה יודע שהוא יום ובשעה שהי' אומר לו למוד תורתך היה יודע שהוא לילה. וכן דוד הוא אומר יום ליום יביע אמר. וכ' המ"כ וסיפי' דקרא ולילה ללילה יחוה דעת שבלילה יחוה ויכונן דעתו להרגילה בטוב על מתכונתה וע' מזה בשוחר טוב מזמור י"ט עכ"ל ע' לקמן סעי' ה'. ויש לבאר ע"פ מ"ש בת"א פ' בראשית ענין הברכות. כי אדם וחוה זהו תושב"כ ותושבע"פ. וזהו"ע יום ליום יביע אמר שזהו תושב"כ. ולילה ללילה יחוה דעת הוא תושבע"פ בחי' חוה זהו"ע יחוה דעת. ושם מבואר

סב

שזהו"ע חכמה עילאה וחכמה תתאה אשר פי' חכמה תתאה שהוא גילוי וביאור הדברים של חכמה עילאה. וזהו עצמו ענין מדת יום שהוא ז"א ומדת לילה שהיא מל'. ובמא"א אות למ"ד סי"א לילה המל' אחר שקבלה הזכר כמ"ש מזה בזח"ב פ' בא דל"ח בענין הוא הלילה הזה כו' ע"ש. והיינו ענין יחוד תושב"כ ותשבע"פ שנתבאר בלק"ת פ' הברכה בד"ה תורה צוה וכן ביאר בזח"א ס"פ חיי קל"ג א' דעיקר היחוד זהו בבחי' תפלת ערבית שתיקן יעקב והיינו ענין ובא השמש הנ"ל סעי' ב' ועמ"ש ע"פ וילן שם כי בא השמש כו' והוא ענין וידעת היום כו' כי הוי הוא האלקים וזהו ענין יחוה דעת כו' ע"ד ומלאה הארץ דעה את הוי'. ובת"א פ' וארא בד"ה לכן אמור לבנ"י פי' שתושב"כ ותשבע"פ הם חו"ב. וכן פי' בד"ה ביום השמע"צ בפי' שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ומבואר בת"א פ' לך בד"ה לך לך בענין ה' דאברהם שהתגלות עתיק הוא בבינה דוקא ולא בחכמה כו' נקבה תסובב גבר כו'. והענין כנודע שלהיות התפשטות וירידות המדרגות הוא דוקא ע"י בחי' ומדרגה יותר עליונה כו' ע"ש. ומזה יובן ענין ומבני יששכר יודעי בינה שארז"ל אפילו בדורו של משה לא אשתכח כוותי' דאלו נבונים לא אשכח כו' הרי מעלת הבינה בזה גדולה מהחכמה כו'. וא"כ עד"ז יובן ענין יחוה דעת שהוא תושבע"פ שנמשכה מבינה דפי' המדרש והמ"כ יחוה ויכונן דעתו כו'. ע"ד בינה מבין דבר מתוך דבר. וכענין מ"ש בס"י הבן בחכמה וחכם בבינה. וזהו כתר לי זעיר ואחוך באיוב סי' ל"ו כתר לשון שתיקה. ונק' כתר לשון כתר כי סייג לחכמה שתיקה ר"ל הסייג והמקיף של חכמה. וכנודע מענין שתוק כך עלה במחשבה שהוא בחי' חכמה סתימאה שלמעלה מהשכח המושג ומובן. ולכן משם דוקא נמשך ואחוך בחי' יחוה דעת שזהו בבנה כנ"ל ובפי' ולילה ללילה יחוה דעת לפי שהתגלות עתיק שהוא הכתר הוא בבינה כו'. וגם שרש היחוד עליון שבבחי' הלילה הזה כנ"ל נמשך מהכתר ומו"ס כמ"ש בד"ה תורה צוה כו'. וענין הדעת כי אם אין דעת אין בינה שהדעת מחבר ומזווג חו"ב כמ"ש באג"ה ססי' ט"ו:

(ד) עמ"ש ע"פ זה בסדור ע"פ הזח"ב תרומה קל"ו דפי' יום ליום הם הספירות דז"א. יביעו ל' מהירות השפע להשפיע למל' הנק' כבוד אל. ומהירות השפע זהו כשנמשך מבחי' ורב חסד כנז' בלק"ת ס"פ קרח ע"פ ויגמול שקדים. גם עיכוב השפע נמשך ממדה"ד כמ"ש במ"א בענין מיכאל באחת גבריאל בשתים. ובשבת שמתגלה עולם התענוג ואין שם דין לכן בא השפע במהירות וזהו יביע אמר במהירות. וענין אמר היינו שפע חב"ד או כח"ב ע"ד אויר מים אש שהן כח"ב כמ"כ זהו אמר אש מים רוח והוא קלא פנימאה. ולילה ללילה הם הספי' דמל' יחוה דעת ההשפעה בבי"ע. והדעת כולל ו"ק ופי' בזהר שם יחוה כמו יחיה. והעיר מענין חוה שנקראת ע"ש כי היא היתה אם כל חי. והל"ל חיה. אלא דהכל אחד. כי הוא"ו זהו השפעת שפע החיים וכמ"ש בזהר ר"פ ויקרא בענין ונתתם לי אות אמת שהוא וא"ו ועי"ז והחייתם את אבי כו' הרי מהוא"ו נמשך חיים:

(ה) במדרש תלים פי' י"ט ע"פ זה יום ליום. כתיב במשה רבינו ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה כו' עד בשעה שהקב"ה מלמדו תורה יודע שהוא יום. ובשעה שהוא מלמדו משנה יודע שהוא לילה כו'. ועמש"ל סעי' ג' מזה. עו"ש ד"א כל זמן שהמלאכים מקדשים להקב"ה בקדושה היה יודע שהוא יום. ובשעה שרואה אותם מקלסין בברוך יודע שהוא לילה. ע' בד"ה קא מיפלגי במתיבתא דרקיע בלק"ת פ' תזריע דקדוש מקורו מכתר והוא ג"כ בת"ת לפי שעולה עד הכתר. א"כ א"ש דקדוש

סג

הוא ביום שהוא ז"א. וברוך מבואר שם ששרשו מחכמה ובמל' ע"ד והמלך שלמה ברוך לכן זהו בלילה שהוא מל'. ובזח"ג פ' בלק דק"צ ע"ב ע"פ ברכו ה' מלאכיו משמע הקדושה היא הבאה מאור אבא שנק' קדש. כנודע מענין שבת שנק' קדש שבו מאיר מוחין דאבא. והברכה עיקרה ממוחין דאימא. כן נת' בבה"ז שם. וההפרש שבין מוחין דאבא ומוחין דאימא יובן ע"ד שנתבאר בלק"ת בד"ה מצה זו כו'. וע' בפרדס ערך ברוך וערך קדוש וערך טהרה. וגם עפ"ז יובן ענין דביום אומרים קדוש ובלילה ברוך. כי באצילות מאיר אור אבא וזהו מדת יום ולילה בחי' בריאה שההיכלות דבריאה נק' לילות ובינה מקננא בבריאה כו'. גם גבי קדוש כתיב הוי' קק"ק הוי' צבאות וגבי ברוך נזק כבוד ברוך כבוד הוי'. הוי' היינו ז"א כבוד הי' זהו מל' גם י"ל כי יום שהוא מצד עצמו אצילות א"כ כשצריך להמשיך בו תוספת אור ה"ז מבחי' שלמעלה מאצילות וזהו ענין קדוש שהוא בחי' כתר המחבר אוא"ס עם האצילות אבל לילה שהוא בבריאה א"כ להמשיך שם תוספת אור היינו מאצילות וזהו"ע ברוך כו'. ועפ"ז י"ל יום ליום יביע אומר היינו ההמשכה הבאה ממוחין דאבא שהוא מעין הנובע מאא"ס והחכמה מאין תמצא והיא בחי' שלמעלה מסדר השתלשלות ונק' אמר כנ"ל או ע"ד את ה' האמרת היום חטיבה א' כו'. או אמר אור מים רקיע כמ"ש במא"א א' סעי' ס"א. ולילה ללילה יחוה דעת. כי הנה הדעת אינו בחי' ראיה ממש כמו החכמה שנק' ראיה. אלא הדעת הוא הרגשה והוא אחוריים של בחי' ראיה כמ"ש בלק"ת ע"פ וידעת היום בפ' ואתחנן בדרוש הראשון ובהביאורים יעו"ש. וזהו הנמשך ממוחין דאימא. כי אם אין בינה אין דעת וחכמה נק' ראיה ובינה נק' שמיעה. ולכן ולילה ללילה השפע בבי"ע יחוה דעת שיהי' בבחי' וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים. אף שלא יוכל להיות בבחי' ראיה ממש עכ"פ יחוה דעת ממש. ועי"ז לע"ל עין בעין יראו כו'. והנה ברבות פ' לך פמ"ד דמ"ח ע"ב עשרה לשונות נק' נבואה חזון הטפה דבור אמירה כו' ע"ש. א"כ י"ל יום ליום יביע אמר היינו נבואה. אשר נבואה הוא בחי' ראיה ממש כמ"ש ואראה את ה'. וירא אליו ה'. ולכן היא באה ממדת יום שהוא אצילות. אבל לילה ללילה הינו אחר חורבן בהמ"ק שנק' לילה פסקה הנבואה ואעפ"כ יחוה דעת שנמשך מלמעלה בחי' דעת בנש"י כו':

(ו) עמ"ש ע"פ להגיד בבקש חסדך ואמונתך בלילות שארז"ל ספ"ק דברכות כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו כו' דביום הוא בחי' אמת ובלילה בחי' אמונה. וגם נת' דבלילה שולט עה"ד וחוה חטאה בעה"ד אך ע"י תשבע"פ הוא בירור עץ הדעת כמ"ש באג"ה סי' כ"ח בד"ה והמשכילים יזהירו ובלק"ת בד"ה בשעה שהקדימו. ולכן לילה ללילה יחוה דעת. היינו דעת הקדוש ע"י בירור עה"ד. ועמ"ש בלק"ת פ' ראה בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו בפי' כי מנסה כו' לדעת כו'. ולכן יובן שע"י לילה והסתר נמשך גילוי הדעת:

בדרוש פ' קרח תקס"ו פי' כי העלאת מ"ן העולה מהמעשים של יום זה הם גורמים המשכה חדשה ביום שלאחריו. ועד"ז יש לפרש יום ליום יביע אמר. וזהו פי' הת"י יומא ליומא מוסיף ומביע מימרא. וזהו מחמת כי ימים יוצרו ולו אחד להמשיך בהימים בחי' אחד ע"כ ע"י המשכה זו הוא העלאה ליום שלאחיו להיות יביע אמר ועמ"ש לקמן תלים ס"ח כ' ע"פ ברוך ה' יום יום וע"ש סעי' ז' ועמ"ש בסידור ד"ה ולא יקרא עוד שמך אברם בענין שצריך לעשות ימי החול שיהי' החול ע"ד חולין שנעשה על טהרת הקדש ולכן ע"י שעושה יום א' היום חול ע"ד על טהרת הקדש נמשך ג"כ מלמעלה תוספת אור בשפע יום השני ע"ד כימי השמים על הארץ ע' זהר ויצא דף ק"נ ע"א:

סד

ה בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם לשמש שם אהל בהם. פירש"י לשמש שם הקב"ה אהל בהם בשמים מכאן שהשמש נתון בתוך תיקו תנחומא עכ"ל. והוא ג"כ ברבות פ' בראשית פרשה ו' גלגל חמה יש לו נרתק שנאמר לשמש שם אהל בהם ג"כ אבל לע"ל הקב"ה מערטלו מרתקו כו' עכ"ל. וכ"ה בקהלת רבה ע"פ וזרח השמש דפ"ג ד' ומסיים אין גיהנם לע"ל אלא השמש היא יוצאה (ר"ל מנרתקה) הצדיקים נהנין ממנה מנין שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ורשעים נדונים בה שנאמר וליהט אותם היום הבא עכ"ל.

(ב) בזח"ב תרומה קל"ז א' ופי' המק"מ שהז"א הנקרא שמש הוא האהל שנכנסים בו מוחין דאו"א והז"א הוא אהל המקבלם עכ"ל וע' זח"א ט' א' נראה דפי' בהם קאי על השמים המתהוים מעסק התורה והם אהל לשמש. ובמ"ע אופן ס"ב אתה החילות להראות ר"ת אהל כי פני משה כפניחה. ופי' בהם קאי על אותיות התורה שאמר אח"כ תורת ה' תמימה כו' והאריך:

(ג) ובת"א פ' בראשית בד"ה יבל הוא היה אבי יושב אהל כ' כי כתיב לשמש שם אהל בהם פי' כדי שיהיה להשמש בחי' זו שיהיה לה בחי' ביטול ותשוקה (דהיינו ענין סיבובה בהשתחואה למערב בבחי' ביטול) הוא ע"י אהל בהם אהל הוא בבחי' מקיף מלמעלה נמשך הארה זו שתהיה תמיד בבחי' ביטול עכ"ל. ובעמה"מ שער ששי פרק ס"ה דל"ז ע"א פי' וזו"נ דאצילות נתעלו בתוך או"א ומכסים עליהם כמו חופת חתן וכלה ועז"נ לשמש שם אהל בהם ר"ל בהם בתוך או"א עכ"ל.

(ד) בסדור בשבת ברכות פי' הזהר תרומה קל"ז א' הנ"ל כפי' המק"מ הנ"ל סעי' ב'. וביאור הדברים כי שמש הוא יסוד והוא הנקרא כל ע"ש שכולל בעצמו כל הבחינות העליונות שכל האורות עליונים יורדים ונמשכים ביסוד. וזהו לשמש שם אהל בהם שהוא האהל לאורות דאו"א כו' כנ"ל. ולכן אמרו ברבות ר"פ קדושים שכל הברכות וישועות הכל באים מציון. וציון הוא יסוד כו'. ועמ"ש בת"א בד"ה רני ושמחי בת ציון מ"ש ע"פ נשמת כל חי תברך את שמך מבחי' יסוד יש בו מכללות כל האורות עליונים כו עד"מ השפעת טפת יסוד כו' הנה יולד ממנה ולד שלם ע"ש באריכות:

ו והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ ארח. ופירש"י יוצא מחופתו בכל בקר וזהו שאמר השמים מספרים כבוד אל עכ"ל. וענין החופה בכל בקר ע' בת"א בד"ה ואתה תצוה את בנ"י ועיין ת"י.

(ב) בזהר ר"פ בהעלותך פי' והוא כחתן שהולך למערב לאנהרא לסיהרא. והלבנה היא בחי' כלה. וזהו לרוץ אורח מלשון אורח כנשים. וכן פי' בזהר ר"פ ויצא דקמ"ו סע"ב שזהו ענין וזרח השמש כשיוצא ממזרח והו"ע ויצא יעקב מבאר שבע ואח"כ ובא השמש כד אזיל למערב וזהו וילך חרנה שהיא מל'. ועיין בבה"ז שם באריכות: (ג) זח"א בראשית ד"ט ע"א כדין והוא כחתן יוצא מחופתו חדי ורהיט באינון רקיעין נפק מינייהו ועאל ורהיט גו מגדלא חדא אחרא וכו' עכ"ל. י"ל ע"ד מגדל עוז שם ה' שהוא מל' בו ירוץ צדיק יסוד ז"א וזהו לרוץ אורח ובזה"ח שם פי' יוצא מחופתו פנימיות התורה לרוץ אורח להאיר בנגלה של התורה. והרמ"ז פי' מגדל הוא שם אדנ"י עם י"ב אותיות המלוי שלו גימ' מגדל. וא"כ לפ"ז שמש היינו שם הוי' שנמשך להאיר בשם אד'. דהיינו חיבור ויחוד הוי' אדנ"י שהוא גימ' אמן:

סה

(ד) זח"ב תרומה קל"ז א' והוא כחתן יצוא מחופתו בנהירו ונציצו דכל נהורין גניזין וכו' מאן חופתו דא עדן (ור"ל דקדק לשון יוצא מחופתו שנמשך בו אור גדול מהחופה שהוא עדן ור"פ בהעלותך פי' החופה הא בעטרה שעטרה לו אמו כו') ישיש מסטרא דאור קדמאה (ישיש בגימ' כתר) וכו' כגבור בגין דאמתיק דינא (ע' רבות פ' בא פט"ו השמש נק' גבור) לרוץ אורח לאשקאה ולאשלמא נהרו דסהרא בכל סטרין. וע' מזה בסדור בשבת ברכות על פסוק זה:

(ה) במדרש רבה פ' נשא פ' י"ב דף רמ"ז ב' פי' ע"פ מרכבו ארגמן זה השמש שנק' ארגמן ע"ש שאורג מן היינו מזון לכל הבריות. והוא רוכב במרכבה ומאיר לעולם כמ"ד והוא כחתן יוצא מחופתו ומכח השמש הגשמים יורדים ומכח השמש הארץ מעלה פירות כו'. א"כ לפ"ז נת' כחתן ע"ש שמשפיע מזון ואור וגשמים כו'. ובשה"ש רבה פי' מרכבו ארגמן ע"ש רוכב שמים. והנה הקב"ה נק' שמש הוי' ונק' רוכב שמים ואפ"ל קאי ג"כ על הנרתק של השמש.

(ו) רבות בא ר"פ ט"ו דק"ל ע"א ע"פ ברא כחמה במלכות אנטיוכוס חמה שמה והשמש נק' גבור שנאמר ישיש כגבור וכו' ומתתיהו הכהן ובנין עמדו באמונתו של הקב"ה וכו' לקיים מ"ש ברה כחמה:

(ז) אמור פל"א דף ר"ב ע"א לעולם אין גלגל חמה שוקע עד שהוא נעשה כמין חרדל של דם מ"ט והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ אורח ואין אורח אלא של נשים כמ"ד חדל להיות לשרה אורח כנשים עכ"ל. ועיין מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה לסוסתי ברכבי השני. ושם פ"ג לרוץ אורח בחי' אורח כנשים כו' כמ"ש ברחל כי דרך נשים לי. ע"ש שנותנת חיות ממותרי השפע והפסולת שדוחה לחוץ מבחי' דרך נשים כו'. והיינו כשהשכינה מתלבשת בבי"ע כרחל לפני גוזזיה נאלמה משא"כ בשרה כתיב ואברהם ושרה זקנים באים בימים (היינו דוגמת חו"ב הנקראים זקנים זקן שקנה חכמה) חדל להיות לשרה אורח כנשים שבבחי' זקנים וימים עליונים (דאצילות) אין יניקה ואחיזה לקליפות וסט"א ולכן חדל להיות לשרה כו'. ומזה מובן מ"ש גבי לשמש לרוץ אורח. כי מהשפעה זו דחיות העולמות ההכרח שיומשך ממותרי השפע והפסולת לסט"א והיינו מבחי' אורח כנשים. נדה נד ה' כרחל לפני כו' כנ"ל וזהו ענין עד שנעשה כמין חרדל של דם. וזהו ענין וילך חרנה עיין לעיל סעי' ב' שמשם נמשך יניקה חרן אותיות גרון ע"ד נחר גרוני בחי' נאלמה ועיין מזה בת"א ר"פ ויצא משא"כ תורת ה' תמימה שהיא המשכה הפנימיתשנאמר בה מגיד דבריו ליעקב כו' לא עשה כן כו'. ועמ"ש בד"ה בעת ההיא כו' עשה לך חרבות צורים ומול כו' בענין שמש בגבעון דום איך מסיבוב השמש נמשך יניקה לחיצונים ע"י גלגל חמה שהוא הנרתק. ולכן מונין לחמה ומזה יובן ענין שנעשה כמין חרדל של דם כו'. וזהו"ע ייראוך עם שמש. ופי' בזהר ס"פ וישלח ד' קע"ח ע"א כדי לנטרא נהורא דשמשא והיינו ע"ד חותם בברוך המבואר בת"א פ' בראשית בד"ה ענין הברכות שלא יומשך מעיקר השפע לחיצונים כ"א מבחי' המותרות כו'. וזהו ענין ברכת יוצר המאורות להמשיך בחי' לשמש שם כו' והוא כחתן כו' ולנטרא נהורא דשמשא שיהי' בחי' כי שמש ומגן הוא מגן הוא לכל החוסים בו ואח"כ אה"ע בחי' תורת ה' תמימה שלמעלה ממדריגת המאורות הנ"ל כן פי' בכד הקמח ערך תורה ומקור דבריו מדברי הכוזרי מ"ב סי' נ"ו וסי' נ"ב נ"ג נ"ד ובמאמר ג' פרק י"ז:

סו

(ח) בחיי ויחי ס"ג ד' ע"פ לחוף ימים והוא כלשון יוצא מחופתו. וא"כ חיבר חוף שהוא לשון קצה ושפה לענין חופה. יתרו צ"ג ד' ע"פ והר סיני עשן משפטים ק"ב ב' ע"פ אם זרחה השמש עליו:

(ט) ילקוטבמקומו בתלים:

ח תורת ה' תמימה משיבת נפש. ירושלמי פ"ד דמגלה הלכה ה' היה קורא בתורה ונשתתק כו' עד האחרונים נתברכו לאריהם ולא נתברכו לפניהם וכתיב תורת ה' תמימה שתהא כולה תמימה וכ"ה ברבות. ולפ"ז נ' להעיר ממארז"ל על שלא ברכו בתורה תחלה דהברכה הוא שיומשך אוא"ס בהתורה ואזי דוקא נק' תמימה משא"כ כשלא נתברכו א"כ הגם שהתורה היא חכמה עילאה אין זה תמימה. כי אנת הוא שלימותא דכלהו. ועמ"ש בד"ה אני ישנה בפי' תמתי. ומ"ש במ"א בפי' שבע שבתות תמימות תהיינה. וי"ל ע"ד ספה"ע ז' שבתות תמימות וממשיכים בשבועות יום מ"ת בחי' תורת ה' תמימה. וע' מענין המשכות אוא"ס בתורה בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ועיין לקמן ססעי' ד' לשון שלימות וגם שם סעי' ד' נת' בפי' תמימה על ענין התגלות כתר תורה. ולפ"ז גם שבע שבתות תמימות זהו שיהי' מאיר ג"כ הכתר שבכל מידה שהוא העומק בבחי' ממעמקים קראתיך בכל מאדך אזי הן תמימות:

(ב) רבות יתרו פכ"ט קמ"ד ד' אבל התורה בקשה עליהן רחמין מלפני הקב"ה כו' מיד חזרה נשמתן שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש ועמ"ש מזה ע"פ עולת תמיד ע"פ הזהר ר"פ נח דנ"ט ע"א בענין יצחק שע"י העקדה פרחה נשמתו אזי נמשך בו הנשמה דלע"ל כמ"כ י"ל ע"י שפרחה נשמתן בשעת מ"ת נמשך בהן ע"י התורה נשמה עליונה יותר ועוד כי ישראל שהוא ז"א מתקשראן באורייתא חכמה עילאה כו'. ועמ"ש בד"ה וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר. וברבות נשא ר"פ יו"ד דרל"ו ג' תנא רשב"י התורה החזירה להן נפשותיהן שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש. רבות נשא פי"ג דרנ"א ד' ד"א נודע ביהודה אלקים בשבטי ישראל הודעתי נאמנה. כמ"ד עדות ה' נאמנה:

(ג) רבות נשא פי"ג דף רנ"ד ב' בקרבן נתנאל בן צוער כנגד ג' פסוקים של תורה שבהם ששה סדרי משנה והן מן שתים שתים פסקא וכל פסקא ופסקא מן חמשה תיבות ואלו הן תורת ה' תמימה משיבת נפש כו'. ולמה נכתבו חמשה תיבות על כל סדר וסדר כנגד התורה שהיא חמשה ספרים ללמדך שהיא גופי תורה למה שם הקב"ה כתוב בכל סדר וסדר שהוא מעיד עליהן שמפיו אמרן למשה כשם שאמר ה' ספרי תורה כו'. אפ"ל כי הנה ששה סדרי משנה נמשכים מבחי' ו' שבשם הוי' שהוא שורש ו"ק ששה מדות עליונות. והנה הוא"ו שבשם מקבל מבחי' ה' עילאה דשם שהוא בינה וזהו שם הגדולה לאה שם ה' גדולה שילדה ששה בנים הם ו"ק. וכןשם ה' אחת שפרה. ועמ"ש ע"פ מי ברא אלה בד"ה אלה מסעי. וע"כ מבחי' ה' עילאה נמשכו חמשה חומשי תורה. ואפ"ל ע"ד והחמישית לפרעה דהיינו בינה שבה התגלות עתיק כמ"ש ג"כ בזח"ב בשלח ס"ג ב'. והיינו שמבחי' עתיק א"א לקבל ההשפעה כ"א ע"י חו"ב ולכן יהוכ"פ יום שנתחייב בחמשה תפלות וגם ה' עינויים הוא ג"כ בינה ה' עילאה שממנה דוקא נמשכו ה' בחינות אלו כמ"ש בזח"ג פינחס דרנ"ו. ועמ"ש בת"א בד"ה לך לך בענין ה' דאברהם ולכן מן ה' זה מקבל הוא"ו שהוא ש"ס משנה ועמ"ש

סז

ע"פ גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. והיינו כי ז"א בעצמו הוא רק ו"ק אבל שיומשך בו מוחין זהו מהבינה בסוד פלג אלקים להיות מי שהוא בינה ברא אלה ו"ק כו' והעיקר הוא להמשיך המוחין בז"א וכמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה באתי לגני. וזהו ג"כ ענין הקב"ה מניח תפילין כמ"ש בזח"ג פ' ואתחנן דף רס"ב סע"ב ואלין תפילין אנח לון וא"ו של שם יעו"ש ועל כן יש ה' תיבות דוקא בכל סדר מששה סדרי משנה. וזהו ג"כ ענין תמימה שלימות בלי שום חסרון ועמ"ש בת"א ר"פ ויצא בפי' ויצוק עליה שמן ועמ"ש בכהאריז"ל פי' מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש שממשיכים ראש לבחי' הוא"ו והוא היו"ד כו' וכן בכאן הם יו"ד תיבות בכל פסוק להורות על חיבור היו"ד עם ה"א ומהם מאיר בו"ק ש"ס משנה:

(ד) בפב"ת דערכין וכשהוא אומר תמימה להביא את חדש העיבור ומזה הוכיחו הפוסקים לענין כ"ד חדשי יניקת הולד דחדש העיבור עולה בחשבון הכ"ד חדשים שהרי שם אין שייך תמימה. ואפ"ל עפ"ז ענין תורת ה' תמימה. כי הנה בענין ע"ס אמרו עשר ולא ט' עשר ולא אחד עשר ופי' שזהו ע"ד חד ולא בחושבן. וי"א שגם הכתר אינו במנין ע"ס והאריז"ל הכריע כו' כמ"ש במ"א. והנה עשרת הדברות מורים על ע"ס. והוה אמינא שהכתר למ"ד שאינו במנין ע"ז אינו מאיר בהתורה. עז"א תורת ה' תמימה. וכמ"ש ואהיה אצלו שעשועים שהוא תענוג עליון פנימיות הכתר וגם כמ"ש במדרש רבה כי תשא פמ"ב בפי' אחד עשר יום מחורב מיוחד שבעשרה דבור אנכי הוי' אלקיך. הרי שנק' אחד עשר. והוא ע"ד אנכי מי שאנכי היינו ב' הבחי' שבכתר גם בחי' ע"י שאינו במנין ע"ס כו'. וע' לקמן סעי' ז' דהזהר מפרש תמימה בחמשין תרעין היינו נש"ב וידוע דשעה החמשים לא נמסר למשה ואעפ"כ ישנו בתורה וע"כ היא תמימה. ועיין בלק"ת בשה"ש בביאור דאניט ישנה. דשער החמשים הוא בחי' כתר וא"א להגיעו ע"י אתעדל"ת אלא שלאחר המשכת מ"ט שע"ב ע"י ספירות העומר מ"ט ימים אזי נמשך שער החמשים מאליו וכמ"ש מזה בלק"ת גבי שבועות בד"ה ביאור מעט ע"פ וספרתם לכם וזהו ג"כ פי' תמימה שיש בה אף הבחי' שלמעלה מאתעדל"ת ועמ"ש בד"ה ואתחנן כו'. ועי"ל בפי' תמימה לשון שלימות והוא כי יש בז"א כמה מדרגות קטנות יניקה וגדלות כו' והשלימות הוא כשנמשך מוחין דגדלות וגילוי אור א"ס יותר מחוק הקצוב בסדר ההשתלשלות. כ"א תוספת וריבוי אור. שה"ש ו' ב' ל"א ב*:

(ה) זח"א בראשית דף ט' ע"א תורת ה' תמימה שית זמנין כתיב הכא הוי' כו' בראשית ברא שית כו'. ויש להעיר מענין ברא שית דקאי על שיתין שנבראו משי"ב. והרמ"ז שם פי' שיש ששה עליות לז"א היינו ישסו"ת או"א אריך ועתיק עכ"ד. ואפ"ל יוסף גימ' ששה פעמים הוי' היינו כי יוסף הוא תוס' אור הנמשך שהתוספת מרובה על העיקר וזהו בחי' וא"ו. ע' זח"א ס"פ וירא דף קי"ט ע"א. זח"א פ' לך דף צ"ב ע"א תורת ה' תמימה כו' כי היא חייך ואורך ימיך. משמע ג"כ תמימה היינו על הארת הכתר שמשם אורך ימים כו'. ע' במא"א א' קכ"ד וכן בפ' וישב דף קפ"ד סע"ב תורת ה' תמימה כו' ות"ח כתיב אורך ימים בימינה כו' ואינון יומין אינון יומין ודאי. ושם פי' הזה"ח משיבת נפש שע"י התורה נמשך החיות בעולמות כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. וגם הפי' משיבת נפש שתשוב הנפש להתלבש בגוף לחיי העוה"ב בתה"מ כי טל תורה מחייהו וע"ד שהשיבה להן הנפשות בשעת מתן

סח

תורה. זח"ב יתרו פ"ה א' כמאמר הרבות דלעיל סעי' ב'. פ' משפטים קי"ח ב' והכי שכינתא תורת ה' תמימה והיינו כמארז"ל רפ"ק דקדושין תורת ה' תמימה לשון נקבה וקאי על תושבע"פ ששה סדרי משנה וע' באגה"ק סי' כ"ט ע"פ אשת חיל עטרת בעלה:

(ו) זהר תרומה קל"ז ע"ב כדין סיהרא מתעטרא בגוונא דאימא עילאה שלימא בחמשים תרעין ודא איהו דכתיב תורת ה' תמימה כו' (הג"ה. ויש לפרש כי מארת נאמר חסר פגימו דסיהרא וע"י התורה משלימים סיהרא שיהי' אור הלבנה כאור החמה. וע"ד לא זז מחבבה עד שקראה אמי עכ"ה) דהא כדין איהו שלימא תמימא בכל סטרין. ברזא דחמש דרגין כגוונא דאימא עילאה דאינון חמש רזא דחמשין (הג"ה. וזהו מתן תורה ביום החמשים אחר מ"ט ימי העומר היינו שלימות חמשים שערי בינה הנמשכים מה"א עילאה דשם היינו ה' במילוי יו"ד אזי ה' פעמים יו"ד הוא חמשים ומלוי יו"ד שבה' זהו יסוד אבא המאיר בשער החמשים. עכ"ה):

(ז) זח"ג ר"פ צו כ"ז ב' תורת ה' תמימה כו' כולך יפה רעיתי כו' פ' קדושים פ"ב א' תורת ה' תמימה כו' יקרה היא מפנינים כו'. פ' בהעלותך קמ"ט א' ב' יעו"ש דהמכוון שאע"פ שלכאורה נראה התורה ספורי מעשיות אכן תוכה רצוף כל ענינים העומדים ברומו של עולם וע' מזה זהר ר"פ תולדות קל"ד ב' וא"כ תמימה ע"ד תמים נק' שתוכו כברו. והכי להיפך ברו כתוכו. תפוכי זהב במשכיות כסף. ועמ"ש ע"פ תמים תהיה עם ה' אלקיך. ולכן חמשה תיבות בכל סדר נגד ד' עולמות אבי"ע וא"ק שבכל עולם יש תורה. ונגד נרנח"י. ונגד אז ראה ויספרה כו' ואח"כ ויאמר לאדם ולכן ניתנה התורה בחמשה קולות:

(ח) עמש"ל סעי' ד'. ויש לפרש עוד דהני קראי מורים על יחוד וזווג תושב"כ עם תושבע"פ שנתבאר ענינו בלק"ת בד"ה תורה צוה לנו משה. ולכן יש בו ה' תיבות בכל פיסקא המורים על תשב"כ שהוא ז"א המקבל מהבינה בעטרה שעטרה לו אמו. וששה פסקות שהם ששה סדרי משנה בחי' מל' נוק' המקבלת מז"א הנק' ו'. וא"כ זהו חיבור ויחוד תשב"כ עם תושבע"פ ועמ"ש ע"פ כי יתנו בגוים בענין מארז"ל אין הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות. והנה לעיל מיניה סיפר במעלת השמש לשמש שם אהל בהם וכו' ואח"כ אמר תורת ה' תמימה לומר שהיא עליונה ממעלות השמש וכמארז"ל שאני עמלא דאורייתא דלעילא מן שמשא הוא וזהו שאומרים ברכת יוצר אור מענין מעלת המאורות ואח"כ אומרים אה"ע אהבתנו כו' ותלמדם חקי חיים היינו ענין התורה וכן אור שנברא ביום הראשון שלמעלה ממדרגת השמש גנזו בתורה. נמצא התורה מאור עליון למעלה ממאור השמש כו' ועמ"ש בת"א פ' וארא סד"ה וידבר אלקים אל משה מענין שאני עמלא דאורייתא דלעילא מן שמשא הוא למעלה מבחי' שמש ומגן הוי' אלקים. ואפ"ל כי לשמש שם אהל בהם היינו מגן ונרתק כדפירש"י. אבל עמלא דאורייתא ממשיך בחי' כצאת השמש בגבורתו שהוא ענין מוציא חמה מנרתקה כו'. ולכאורה י"ל שמש זהו ת"ת או יסוד לפמ"ש בזהר שמות ד"ג ע"פ והוקע אותם לה' נגד השמש ותורה היינו חו"ב ע"ד אלפים שנה קדמה תורה. והרמ"ז ר"פ בהעלותך דף קמ"ח ע"ב בד"ה והוא שמשא כו' כ' נודע שאור הגנוז הוא פנימיות יסוד אבא דכתיב ביה ופני לא יראו אבל בחינת הארת יסודו שמאירות בתוך זעיר ה"ס השמש באופן שמה שתמצא בזהר ובדברי הקדמונים שהתפארת ה"ס השמש ירצה לומר אור הזעיר שמצד אבא והוא מאיר לכל דכתיב כולם בחכמה עשית עכ"ל ועמ"ש בזה

ע

הרמ"ז ר"פ פקודי דף ר"כ ע"פ מה רב טובך. והנה מבואר אצלינו במ"א ע"פ ביאור מאמר הזהר ע"פ וה' פקד את שרה פ' וירא דף קט"ו. דהנה מ"ש וראית את אחורי ופני לא יראו וארז"ל מלמד שהראה לו הקב"ה קשר של תפילין והיינו כי משה בקש הראני נא את כבודך כבוד הוא ל"ב נתיבות החכמה והם ד' בתי התפלין של ראש שהם ד' מוחין דז"א. וע"ז נאמר לו ופני שהם ד' מוחין הנ"ל לא יראו וראית את אחורי קשר של תפלין זהו מל' דתבונה בחי' אותיות המחשבה בחי' לאה שהם רק אחוריים של המוחין עצמן חב"ד כו'. והנה אחר שנתנה לנו מצות תפילין הרי בארבעה בתי התפלין מלובש ד' מוחין דז"א הנק' ופני. ולכאורה תמוה הרי אפילו למשה נאמר ופני לא יראו ואיך גם אנו ההדיוטים ע"י תפלין ממשיכים בחי' זו וכמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך אלו תש"ר. והתירוץ כי זהו ענין מעלת התורה שנתלבשו החו"ב ממש בענינים גשמיים מה שא"א להשיג אפילו למשה כו' ועמ"ש בבה"ז פ' בראשית בד"ה אעשה לו עזר כו' ובת"א ר"פ לך לך. וע"ז ארז"ל הוקשה כל התורה כולה לתפלין כמו שבתפלין נמשך ד' מוחין בקלף גשמי כמ"כ הוא בכל המצות תרומות ומעשרות כו'. עכ"פ יצא לנו שהתורה היא הגבה למעלה מבחי' השמש שהוא בחי' הארת יסוד אבא ע"ד וראית את אחורי אבל התורה היא פנימית יסוד אבא היינו בחי' ופני לא יראו מאיר הוא בתורה וכמאמר כי באור פניך נתת לנו תורת חיים. וכמ"ש יאר ה' פניו אליך וארז"ל במד"ר נשא דף רמ"ה ע"א יאר זו מאור תורה. וכתיב באור פניך יהלכון ואור פניך כי רציתם כו':

והנה לפמ"ש הרמ"ז שבחי' השמש זהו"ע כולם בחכ' עשית וא"כ זהו ענין מה גדלו מעשיך ה' אבל התורה היא מבחי' מאד עמקו מחשבותיך ע' באג"ה כו' ל"ז ד"ה דוד זמירות קרית להו:

י יראתה' טהורה. ח"ב. ח"ג ד"פ סע"ב ובפי' הרמ"ז קמ"ט ב':

יא הנחמדים מזהב. ע' בזהר והרמ"ז ר"פ קרח שהאריך דאין ר"ל מזהב ומפז גשמיים כי לא יצדק להמשיל ערך התורה לשום דבר מחמדת עולם השפל אלא כי זהב דומה לבינה דא"א פז רב הוא בח"ס והתורה נמשכה מדעת דעתיק ולכן הוא נחמד מזהב ומפז רב הנ"ל. וזהו מ"ש בת"א פ' תולדות בד"ה מים רבים בענין בוז יבוזו לו לשון ביזה ושלל שהתורה נמשכ' מבחי' ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר. הון יקר י"ל ע"ד הנחמדים מזהב והיינו לפי שנמשכה מבחי' דעת דעת"י כמ"ש ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר. ואפ"ל כי זהב זהו"ע האבה כמעלת הזהב שבסש"ב פ"נ והיא שרש הלוים בכל מאדך ע' ת"א פ' תשא סד"ה שמאלו תחת לראשי ואעפ"כ התורה היא הנחמדים מזהב. ומפז רב עמ"ש ע"פ ויפוזו זרועי ידיו. וע' לק"ת פ' אמור (בד"ה והניף הב' ובהביאור) בענין שתי הלחם הרומזים לתשב"כ ותשבע"פ הם ע"ג שתי הכבשים אף בעלייתם בבחי' כשב שהם חג"ת שבכתר טורי חשוכא. ומתוקים מדבש. י"ל אכלתי יערי עם דבשי יוצר אור וק"ש מתיקות אהבה בתענוגים אעפ"כ התורה גבוה יותר ע' בת"א סד"ה וארא אל אברהם בענין ושמי הוי' לא נודעתי להם רק ע"י עסק התורה. גם י"ל כי יש ב' בחי' תענוג הא' עצם התענוג והב' תענוג המלובש באיזו דבר ע' בלק"ת ס"פ אחרי גבי בגדי לבן. ודבש זהו תענוג המורגש ולכן נאמר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו. אבל עול תורה ממשיך עצם התענוג שגבוה מתענוג המורגש כמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה וכל העם רואים את הקולות. וזהו ומתוקים מדבש:

עא

(ב) מד"ר ויצא ס"פ ע"א ד"ת שנאמר בהם ונופת צופים יהיו נאמרים בחלקו של נפתלי. וע' זהר ויחי דרמ"ו ע"פ נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר. ובמד"ר ר"פ שמות דקי"ו ג' נפתלי על שם תורה ומצות שנתן להם הקב"ה שכתוב בהם ומתוקים מדבר ונופת צופים:

(ג) שם במד"ר פרשה שמות פרשה ג' דף קכ"א ג' ומהו כל מחמד עיניך. דבר שהוא חמדה מתוך חמדה. זו התורה שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב. ויש להעיר ממ"ש ע"פ מארז"ל ותלמוד תורה כנגד כולם וממ"ש במד"ר פ' נח ס"פ ל"ה כתוב אחד אומר וכל חפצים לא ישוו בה במשלי סי' ח' וכתוב אחד אומר וכל חפציך לא ישוו בה. משלי ג'. חפצים אלו מצות ומעשים טובים. חפציך אלו אבנים טובות ומרגליות. והיינו כי המצות שרשן מגלגלתא דא"א שהוא חיצוניות הכתר והתורה שרשה מפנימיות הכתר וזהו ענין טל תורה טלא דבדולחא שמלובש במוחא סתימאה עמ"ש מזה בביאור ע"פ האזינו השמים דרוש השני שבלק"ת. וענין אבנים טובות י"ל אותיות התפלה:

(ד) מד"רר"פ תרומה ר"פ ל"ג יש בו כסף כו' אמרות טהורות כסף צרוף יש בו זהב שנאמר הנחמדים מזהב:

(ה) ס"פ כי תשא ס"פ מ"ז דף קס"א ג' ד"א מאין היה אוכל (מרע"ה כל מ' יום) מן התורה כו' למה שהתורה מתוקה שנאמר ומתוקים מדבש ונופת צופים:

ובמד"ר פ' שמיני פ' י"ג דף קע"ט ג' ע"פ הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב החוילה שמייחלת להקב"ה שנאמר הוחילי לאלקים אשר שם הזהב אלו דברי תורה שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב וכ"ה במד"ר פ' בראשית פט"ז ובמד"ר פ' מצורע ר"פ י"ט ראשו כתם פז ראשו זו התורה כו' כתם פז אלו דברי תורה שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב. וכ"ה בשה"ש רבה דף כ"ט ג' ע"פ ראשו כתם פז:

(ו) ובמד"ר קדושים ס"פ כ"ה מיוסדים על אדני פז אלו דברי תורה שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב. העולם לא הי' כדאי להשתמש בזהב כי עולם ו"ק והזהב מבינה ולכן לא נברא הזהב רק בשביל ביהמ"ק. במד"ר בראשית פט"ז. וכמ"כ התורה היא קדמה לעולם ב' אלפים אאלפך חכ' אאלפך בינה. ואפ"ל זהב בינה פז הוא חכמה שתשוב מהזהב וכ"מ מהמדרש ע"פ ראשו כתם פז. ראשו ע"ש ה' קנני ראשית דרכו והיא חכמה שנק' ראשית היא בחי' כתם פז. ותרגום פז דהבא סנינא היינו זהב מזוקק ויש כמ"כ כסף צרוף מזוקק שבעתים זפ"ז. ועד"ז בזהב. וע' זח"ב פקודי רכ"ד ב' ע"פ זהב התנופה דצריך להרימו למעלה דוקא. אבל פז י"ל גם למטה אין ממנו יניקה כמו מכסף כו'. וענין זהב מזוקק י"ל ג"כ בחכמה כי בחכמה אתברירו כו' או ע"ד יין המשומר בענביו משימ"ב וע"ד ארמי מיא לגו יינא ותורה כתר הנחמדים מזהב ומפז בינה וחכמה ומ"ש ראשו כתם פז היינו בז"א דאצילות הנק' קדוש בוא"ו אבל התורה וממדבר מתנה מבחי' אשר לא ישב אדם שם ע"כ הנחמדים וכו'. ועוי"ל כפשוטו שהתורה היא למעלה מבחי' זהב ופז וכנ"ל בשם המד"ר פ' שמות שלכן נק' חמדה מתוך חמדה. היינו כי זהב ופז זהו ג"כ חמדה. אבל התורה שנאמר בה הנחמדים מזהב ופז היא חמדה מתוך חמדה. והיינו כי הזהב הוא מבינה ולכן גבוה מבחי' עולם שהוא ו"ק. והתורה היא מחכמה וכתר שלמעלה מהבינה וכמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה אשירה לה' כי גאה גאה. שהתורה נמשכה מבחי' אדון הנפלאות. נפלאות הם עלמין סתימין דלא אתגליין והיינו כענין הבינה שנק' עלמא דאתכסייא. אבל אדון הנפלאות היינו שגם בחי' עלמין סתימין הנ"ל הם כלא חשיב לגבי אוא"ס ב"ה ולכן נק' עושה פלא ומשם שורש התורה וע' עוד בת"א בד"ה לבסומי בפוריא דרוש השני מענין

עב

שנק' התורה משל הקדמוני כו' ומ"ש במ"א שע"י עסק התורה נק' יעשה שלום לי שלום יעשה לי כו':

(ז) זח"א פ' נח דע"א ב' ויפוזו מאי ויפוזו אנהירו בחמידו דכולא כד"א הנחמדים מזהב ומפז רב. ומתוקים אתנהירו בנהירו עילאה כד נטר ברית כו':

פ' לך דפ"ה ע"ב ע"פ כתפוח בעצי היער כו' ופריו מתוק לחכי עלין מילין דאורייתא דכתיב ומתוקים מדבר ונופת צופים פ' ויחי דף ר"מ ע"א ע"פ ומעז יצא מתוק כו' מאן דבש דא תושבע"פ דכתיב ומתוקים מדבש ונופת צופים. וע' מזה בלק"ת ר"פ תבא בד"ה היום הזה ה' אלקיך מצוך. ולעיל מינה כתוב ודבש יעו"ש דקאי על תושבע"פ דף רמ"ז ע"א ע"פ ותשב באיתן קשתו ויפוזו כו' כמ"ש בפ' נח דע"א ב' כנ"ל וע"ש ר"פ קרח דקע"ו א'. כל הפסוק. ובהרמ"ז שם ר"פ חקת דקע"ט סע"ב ענין ומתוקים מדבש. פ' בלק דקצ"ו ע"א הנחמדים מזהב כו' כמה מתיקין אינון מלין עתיקין דסדרו קדמאי. פ' תצא דרע"ח ע"א. פ' האזינו דרצ"ה ע"ב הנחמדים כו' ומתוקים מדבש כו'. ת"ז תיקון סמ"ך דצ"ו ע"ב ויורהו ה' עץ כו' וביה וימתקו המים עץ מתוך דמיניה נפקין ענפין ושרשין דאתמר בהון ומתוקים מדבש ונופת צופים כו':

(ח) ועוי"ל בענין הנחמדים מזהב דאיתא בפע"ח שער חג המצות פ"ו מלשון האריז"ל דענין ולא בכסף תגאלו כי יהי' הגאולה מבחי' אימא עילאה שהוא בחי' כמעלת הזהב על הכסף וזהו שיהי' הכנור של שמונה נימין והוא ג"כ מה שיאמרו ליצחק כי אתה אבינו כו' אך אעפ"כ התורה היא הנחמדים מזהב. דאיתא במד"ר תולדות פס"ה ע"פ נפלאותיך ומחשבותיך אלינו למה ותכהין עיני יצחק כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות והברכות הן מטל השמים זו מקרא ומשמני הארץ זו משנה כו' שהן נמשכו מבחי' נפלאותיך ומחשבותיך שזהו בחי' ואהי' שעשועים יום יום כמ"ש בת"א בד"ה ויהי מקץ דרוש השני והם למעלה גם מבחי' יצחק עם היותו כמעלת הזהב על הכסף כי יצחק הוא מקו השמאל בג"ה ולכן רצה לברך את עשו שנמשך מסוספיתא דדהבא אבל יעקב קו האמצעי בריח התיכון העולה עד הכתר ועז"נ נפלאותיך ומחשבותיך אלינו ה"ע כתר וחכמה ולכן מבחי' זו נמשך שלתחה"מ יהיה הכנור של עשרה נימין שזהו התגלות הכתר ע"י טל תורה כו' שזהו למעלה מעלה מבחי' כנור של שמונה נימין שהוא בחי' כמעלת הזהב כו'. וע' בבחיי פ' בהעלתך. ויש לומר כנור של שבעה נימין זהו ז"ת דאצילות שהם ו"ה דשם ונק' יחוד קבה"ו. קדוש בוא"ו. ע' בלק"ת בשה"ש ד"ה צאינה וראינה הראשון. יומשך בשכינת' ממכ"ע ומזה נמשך זיו השכינה כי כל בשמים ובארץ. ועמ"ש מזה על הסש"ב בענין משביעין אותו תהי צדיק ושבע ביום הללתיך. וכנור של ח' נימין בינה בחי' קדש שלמעלה מבי' קדוש בוא"ו כמ"ש בזח"ב משפטים דקכ"א סע"א שזהו ההפרש בין ואנשי קדש תהיון לי ובין בחי' והיה הנשאר בציון כו' קדוש יאמר לו. אמנם בחי' עשרה נימין זהו"ע קדש הקדשים שגם הקדש עליון נערך לגבי קדה"ק כמו חול לגבי קדש. והיינו כי קדש העליון זהו סוכ"ע וקדה"ק זהו מה שלמעלה גם מבחי' סוכ"ע. וזהו עלי עשור ע"י שקיימו התורה שנתנה בעשרת הדברות עי"ז יזכו לכנור של יו"ד נימין כו' וע' מזה בסדור ע"פ עלי עשור. וזהו הנחמדים מזהב חמדה מתוך חמדה כו'. וכן נת' ג"כ במ"א. והנה זהב הוא בחי' יצחק וכן יצחק גימט' ח"פ הוי'. ועמ"ש בד"ה ויהי בעלות המנחה בענין שאליהו נענה בתפלת המנחה. והיא שתיקן יצחק. ובד"ה אלה תולדות יצחק בענין שלע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו כו'. ואעפ"כ התורה היא הנחמדים מזהב שיהי' גילוי עשרה נימין כו'. וע"ש סד"ה אד' שפתי תפתח מלכיות זכרונות זהו ע"ד מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע וזהו בחי' אברהם ובחי' יצחק. ושופרות גבוה מב' הבחי' ע"ד זכור ושמור בדבור א' נאמרו ושופרות זהו התורה שניתנה בקול שופר כו'. גם י"ל אברהם

עג

וכסף רמ"ח מ"ע ויצחק וזהב שס"ה ל"ת. ויש בחי' בתורה שגבוה מב' הבחי' טל תורה שלמעלה מאתעדל"ת וזהו העשרה נימין כו':

(ט) ועמ"ש בזה פ' ויצא דקמ"ח סע"ב למלכא דאזיל לבי מטרוניתא כו' דאפי' אית ליה ערסא דדהבא והיא מתקינת ערסיא באבנין ישבוק דיליה ופי' בזח"מ ערסא דדהבא בינה ור"ל דלעיל מיניה פי' הזהר ע"כ יעזוב איש ז"א את אביו ואת אמו או"א ודבק באשתו מל' כי זהו ענין חתן חות דרגא שיורד מבחי' סוכ"ע להיות ממכ"ע וביום חתונתו מתן תורה. וע"כ בהיות ז"א בהיכלות דאו"א ע"ד בינה בן י"ה הרי ערסא דדהבא. משא"כ בירידתו למל' מתקינת ערסי' באבנין דהיינו ענין ויקח מאבני המקום י"ב בחי' דבריאה שנק' אבנים לבד לגבי אצילות ובינה. אעפ"כ וישכב על האבנים כי וישכח יש כ"ב כ"ב אתוון דאורייתא זהו בחי' הנחמדים מזהב וא"כ עדיף טובא מערסי' דדהבא והינו כי זהב הוא בינה ובעשרת הדברות יש תרי"ג אותיות עד אשר לרעך. כנגד תרי"ג מצות במד"ר פ' קרח דרע"ב ע"א. ועם ז' מצות דרבנין הם תר"ך כנגד תר"ך עמודי אור הנמשכות מכתר עליו שהוא למעלה מעלה מבחי' בינה. וזהו הנחמדים מזהב כו'. ועמ"ש מזה ע"פ ביאור מאמר הזהר הנ"ל דפ' ויצא ומ"ש עוד מזה ע"פ ראה ריח בני. ואפ"ל עוד ההפרש בין ערסי' דדהבא ובין ויקח מאבני המקום כו' וישכב במקום ההוא זהו ההפרש בין יחוד דאו"א שבבחי' נשיקין שממנו נתהוו המלאכים שהם רוחני' ואשר משרתיו כולם עומדים כו' ובין זווג גופני שממנו נתהוו הנשמות שנק' זווג גופני וזהו ענין מאבני המקום כו' ואעפ"כ בזה נמשך מעצמיות החכמה כמ"ש בבה"ז פ' בלק על המאמר דק"צ ע"ב ע"פ ברכו ה' מלאכיו כו'. א"כ עד"ז י"ל ג"כ פי' הנחמדים מזהב ומפז כו'. וע' עוד בת"א בד"ה וישב יעקב בפי' טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף כו' דפי' אלפי זהב וכסף זהו אהוי"ר וא"כ זהו ע"ד המלאכים שעומדים ברום עולם באהוי"ר. ואעפ"כ טוב לי תורת פיך. ועמ"ש מזה בד"ה אשירה לה' כי גאה גאה:

(י) והנה יש להעיר לענין זהב ממ"ש בת"א בד"ה ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב ושם דקנ"ז ע"ב כ' כי שרביט הזהב הוא המשכת אור א"ס ב"ה והוא הוא חיות כל העולמות כמ"ש את שרביט הזהב וחיה עכ"ל וכפי הנראה ר"ל המשכת הקו וחוט מאוא"ס ובמק"מ פ' ויחי דרכ"ח ע"ב פי' שה"ס סמיכת גאולה לתפלה וכעין זה פי' בלק"ת בד"ה כי תשמע בקול. ובמא"א שי"ן סעי' ס"ט כ' שרביט נק' היסוד ושרביט הזהב יסוד דבינה עכ"ל והי"נ ס' סוד שרביט עיין בכוונות אמן וע' בדרוש המאמר ג' פסיעות של אברהם אבינו מהרח"ו ז"ל עכ"ל והוא בספר חסד לאברהם. ובת"א פ' מקץ בד"ה כי עמך מקו"ח ושם דנ"ח ע"א כ' והנה כתיב מנורת זהב כולה שכל ההמשכות מלעילא לעילא מריש כל דרגין הוא ע"י בחי' זהב שהוא בחי' שמאל כמ"ש מצפון זהב יאתה על אלוה נורא הוד כו' עוד כ' שם דנ"ח ע"ג שהזהב הוא מנוצץ כעין ניצוצי וגחלי אש לוחשות וכך צ"ל בחי' רעותא דליבא ברשפי אש האהבה עכ"ל. והנה ארז"ל פרק לא יחפור דכ"ה ע"ב הרוצה להעשיר יצפין להחכים ידרים וסימנך שלחן בצפון ומנורה בדרום (טעמו דריב"ל כמו מי שתורתו אומנתו חיי עולם פטור מן התפלה חיי שעה כי בכלל מאתים מנה). והנה השלחן הזהב שהיה בצפון ועליו לחם הפנים תמיד פי' הרמ"ז פ' תרומה דקנ"ג שהוא ענין זווג תדירי דאו"א שהם חיבור ויחוד אין ויש. להחיות העולמות. שצ"ל תמיד דוקא ההמשכה מאין ליש כמאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ולכן תמיד היה חם כיום הלקחו רמז להתהוות הזווג התדירי. ועמ"ש מענין הזווג התדירי אין ויש בבה"ז פ' וירא ע"פ אחותי בת אבי היא. אך עכ"ז המשכה זו מאין ליש היא לחדש הישנות אבל ענין המשכת אור חדש ממש מאוא"ס להוליד נשמות חדשות זהו נק' זווג דזו"נ שנמשך מיחוד פנימי דאו"א ואו"א מקבלים

עד

מהכתר הממוצע בין המאציל לנאצלים שממנו דוקא נמשך האור חדש. שהוא לבדו יש בכחו לחדש ועמ"ש מזה בלק"ת בשה"ש בביאור שני ע"פ יונתי גבי הראיני את מראיך ובת"א פ' יתרו בהביאור ע"פ זכור ושמור בדבור אחד. וע' ג"כ בד"ה שוש אשיש. וזהו"ע הרוצה להחכים ידרים כי מנורה בדרום דהיינו ההמשכה שע"י תומ"צ כי נר מצוה ותורה אור. והיא המשכת אור חדש ע"ד לכו ונלכה באור ה'. וכמש"ש בת"א סד"ה כי עמך מקור חיים שבחי' מקור החיים והשפע בכל העולמות כו' הוא מבחי' עמך היינו שהוא טפל ובטל אצלך בחי' שם והארה וע' מזה בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו. אבל באורך נראה אור היינו ע"י התומ"צ נמשך מבחי' עצמיות כו' ע' בד"ה לכן אמור לבנ"י. ומנורה בדרום ע"ד אורך ימים בימינה והתורה נקראת תורת חסד ועמש"ל מזה ע"פ ואני בחסדך בטחתי בתלים סי' י"ג. א"כ התורה היא הנחמדים מזהב היינו למעלה משורש חיות העולמות הנק' שרביט הזהב ומבחי' שלחן בצפון כו' שזהו מבחי' כי עמך כו' וזהו מבחי' באורך כו':

וכ"ש לריב"ל דאומר שם לעולם ידרים שמתוך שמתחכם מתעשר שנאמר ארך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. וזהו כעין שמבואר בסדור שער הק"ש. סד"ה להבין ההפרש. בענין מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה כי בכלל חיי עולם חיי שעה ובמ"א נת' חיי עולם שרשו מבחי' אני הוי' לא שניתי וזהו ואתה מרום לעולם ע' מד"ר ר"פ קדושים שבחי' לעולם בלי הפסק נמשך מבחי' רוממות ואתה מרום כו' וא"כ כ"ש שיש בכלל זה חיי שעה עושר וכבוד. וגם כי שמאלה אתכליל בימינא וטפל לו כו'. וא"כ פשוט ענין הנחמדים מזהב שהוא שרש חיות כל העולמות הנק' זהב כנ"ל כיון שע"י התורה נמשך בחי' עליונה יותר הנק' אורך ימים בימינה וכוללת ג"כ בשמאלה עושר הבחי' מצפון יאתה כו':

ומפז רב. בברוך שאמר יש פ"ז תיבין בחי' ומפז והנה ברוך שאמר מדבר ג"כ בחיות העולמות שזהו בחי' זהב ופז כו' ואפ"ל לכן המנורה היא זהב טהור להורות כדברי ריב"ל דבכלל התורה אור הוא ג"כ בחי' כי עמך מקור חיים כו':

(יא) ועמ"ש ע"פ ועשית ציץ זהב טהור ציץ לשון מציץ מן החרכים המשכת אור האה"ר הנמשך ע"י אהרן ובחי' זו הוא זהב טהור אהבה כרשפי אש. אך על התורה נאמר הנחמדים מזהב שגבוה יותר מאה"ר זו וכמש"ל סעי' א' ממ"ש בת"א סד"ה וארא אל אברהם וס"י. בענין שרביט הזהב. והיינו ע"ד עין לא ראתה. א"כ היא למעלה מבחי' ציץ והסתכלות. וזהו בן פורת עלי עין. גם כי ציץ לשון יציץ נזרו התנוצצות האור. אבל התורה נק' ותורה אור וגם המאור שבה כו'. וזהו ועשית ציץ ואח"כ ופתחת עליו פתוחי חותם שהוא ענין התורה חותמו של הקב"ה אמת. וע' במד"ר וישלח פ' פ"א א' אני ראשון. תי"ו ואני אחרון. מ"ם באמצע ומבלעדי אין אלקים. והנה לפעמים מרומזים האותיות בתיבת את א' עד ת' כמ"ש בלק"ת בד"ה כה תברכו בפי' וברכת את. וכאן אמת נוסף מ"ם והוא ע"י התורה שניתנה למ"ם יום כמ"ש ויהי שם עם ה' ארבעים יום. ואזי נעשה אמת שזהו גבוה מבחי' את. ע"ד כי אל דעות שמלמטה למעלה נק' יש מאין שלמטה היש וזהו ע"י את בראשית ברא אלקים את השמים כו'. וע' פרדס ערך את. אבל אמת זהו הגילוי כו דכולא קמי' כלא חשיב. וזהו פתוחי חותם חותמו של הקב"ה אמת: