כ

עד

א למנצח מזמור לדוד. כ' בספר חזה ציון ס"ת חדר ג' קוין שהמתפלל צריך לייחדם ועמ"ש לקמן סעי' יו"ד* בפי' למנצח יענך כו'. וענין יחוד הג' קוין זהו"ע על שלשה דברים העולם עמד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח שעי"ז והבריח התיכון מבריח מן הקצה כו' ועמ"ש בד"ה הנך יפה רעיתי ועל"ק סעי' ב*:

עה

ב יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב. רבות סדר לך לך פמ"ד דמ"ח ע"ד שלש דברים מבטלים גזירות רעות ואלו הם תפלה צדקה תשובה כו' ר' מנא אומר אף התענית שנאמר יענך ה' ביום צרה עכ"ל. י"ל תפלה מל' צדקה תפארת תשובה בינה. וכן ענין התענית ע"ד העוה"ב אין בו אכילה כו' שזהו ענין יוהכ"פ. וכענין נדרים לאסור ע"ע דבר המותר לפי שהנדר בבינה שנק' חסידה. וחסיד למעלה מבחי' צדיק. ועמ"ש בלק"ת בד"ה מה רב טובו ענין ג' בחי' תשובה נגד ג' בחי' נר"נ:

והנה תפלה היא במקום קרבנות וע' מענין תשובה בלק"ת פ' פינחס בד"ה צו את בנ"י ואמרת אליהם את קרבני לחמי ושם משמע לכאורה דתשובה וקרבנות מישך שייכי אהדדי. אך י"ל עדמ"ש בזח"ג פ' ויקרא די"ו ע"ב שתשובה מגע' בבחי' נהר היוצא מעדן והיינו בינה הנק' יובלא. וצדיקים הם ביסוד. שנק' ג"כ נהר כו'. וא"כ עיקר יחוד ו"ה הנק' יחוד קבה"ו נעשה ע"י הצדיקים*. וא"כ לכאורה י"ל שזהו"ע תשובה וענין תפלה כי תפלה ע"ד ואני תפלה חיבור המל' עם ז"א. וז"ש שובה ישראל כו' ואח"כ קחו עמכם דברים דהיינו תפלה. כמ"ש במד"ר פ' תצוה פל"ח ע"פ וזה הדבר אשר תעשה להם (משמע קצת בזהר שם ע"י התשובה נמשך מבחי' י"ה בבחי' וא"ו היפך כס י"ה שאין השם שלם וע"י הצדיקים נמשך מבחי' וא"ו בבחי' ה' וא"כ צדקה זהו שיהי' הכסא שלם כי והוכן בחסד כסא) וזהו תפלה במקום קרבן שהקרבן הוא בחי' קירוב ויחוד הנ"ל. ולכן אע"פ שעשה תשובה צריך קרבן. וע' באגה"ת. ולפ"ז הצדקה היינו להמשיך בחי' זו אח"כ בבי"ע כמ"ש ושמרו דרך הוי לעשות צדקה. וע' מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה מי יתנך כאח לי. וע' בלק"ת פ' בלק בד"ה לא הביט און ביעקב בענין התפלה והמצות שהתפלה אינו בחשבון רמ"ח מ"ע אבל היא פנימיותן כו' וזהו ענין תפלה וצדקה שכל המצות נק' צדקה ורמ"ח מ"ע הם רמ"ח אברים דמלכא והתפלה היא המשכת הפנימיות ח"י ברכאן דצלותא כנגד ח"י חוליות השדרה המקשר ומחבר כל אברי הגוף כו':

(ב) רבות סדר וישלח ס"פ ע"ה בסופה ממש. והבטיחו הקב"ה שהוא מושיעו מכל צרותיו בזכותו של יעקב שנאמר יענך כו' אלקי יעקב עכ"ל. והיינו כי יעקב הוא קו האמצעי ת"ת שעולה עד הכתר וממשיך ממקור הרחמים. וכענין מ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה וידעת היום דרוש השני פ"ב בענין והנורא אל עליון כו'. וזהו בחי' יעקב כמובן למשכיל. כי הגדול הגבור שם שרש המשכות אברהם יצחק. והנורא שורש המשכות יעקב כו' וכמ"ש ביעקב מה נורא המקום הזה כו'. ועוי"ל בפי' אלקי יעקב עדמ"ש ע"פ ומשפט לאלקי יעקב. כי הנה יעקב אמר והי' הוי' לי לאלקים שבחי' הוי' יהיה אצלי בבחי' אלקים כמ"ש בת"א פ' ויצא סד"ה ושבתי בשלום כו'. ע"כ פי' אלקי יעקב זהו שם הוי' כשהוא אצלו בבחי' אלקים וזהו ע"י גילוי אור א"ס ממש. וזהו ישגבך שם אלקי יעקב. ועמ"ש ע"פ וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק כו'. ובסדור ע"פ אשרי שאל יעקב בעזרו כ' יעקב הוא בחי' אחוריים דאבא נה"י שבחכמה. ובכל ששת ימי המעשה זווג יעקב ורחל מנה"י דאבא. אכל בשבת נתגלה פנימיות הנק' אל יעקב נהירו דחכמתא עכ"ל:

(ג) רבות ואתחנן ע"פ כימי גוי גדול כו' כהוי' אלקינו בכל קראנו אליו יענך ה' ביום צרה כשם שהיום י"ב שעות כו' אין בהם כח כו' ועת צרה כו'. ד"א יענך ה' ביום צרה מהו ביום צרה אמר ר"ל לאשה שישבה על המשבר לילד והיתה מצטערת לילד אמרו מי שענה את אמך הא יענה אותך כו' עכ"ל. וע' במדרש תלים במקומו והיתה אמה מצווחת כנגדה ובילקוט כאן ובסי' צ"א ע"פ עמו אנכי בצרה. והענין כי הגלות נמשל לעיבור והגאולה ללידה כמ"ש בת"א בד"ה וארא אל אברהם. והנה חבלי לידה שייכים רק בבחי' מל' וכמ"ש גבי רחל ותקש בלדתה. וזהו"ע בעצב תלדי בנים.

עו

משא"כ בינה היא אם הבנים שמחה. ונק' עלמא דחירו. ואין שייך שם בחי' אלו. וזהו מי שענה את אמך הוא יענה אותך שכמו שבבינה הוא עלמא דחירו ואין החיצונים יכולי' לעכב הלידה וגילוי האור באצילות כמ"כ במל' יועברו ממנה הדינים והמונעים הלידה כו' והענין כמ"ש בזהר ס"פ ויקהל דרי"ט ע"ב בגין דאיהי מתחלחלה בכל יום ובעציבו על עובדין דעלמא כו' בעצב דא רזא דחויא דעציב על אנפיהון דעלמא כו'. וע' זח"ב פקודי דרנ"ה ע"א דא שמחה ודא עציבו דא חיים כו'. אך מרוב הקטרוגים דסט"א נמשך במל' ג"כ עציבו. והיינו כמ"ש ויתעצב אל לבו. וארז"ל ברבות בראשית פכ"ז משל למלך כו' על מי יש לו להתרעם לא על אדריכל כך ויתעצב אל לבו. וכמ"ש מזה בת"א ס"פ בראשית סד"ה צאינה וראינה. ולכן להיות הלידה והגילוי יש תחלה עצב ע"ד ויתעצב אל לבו כו' מחמת דלא אכשר דרי ולא ערבה לו להיות הגילוי כו' עד שע"י ע' קלין מתעורר רח"ר להסיר העצב ולהיות הגילוי ע' לקמן סעי' י"ב י"ג. משא"כ בבינה לא שייך עצב כלל כי עוז וחדוה במקומו וע"כ משם ממשיכים ג"כ במל' להיות כאמה בתה. ועמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי בת בענין לא זז מחבבה עד שקראה בתי כו' עד שקראה אמי ולעת"ל יתעלה עוד בחי' בת כו'. וזהו"ע שופר שצדו א' צר רומז לבחי' מל' ששם שייך בחי' צר ומצוק. וצדו הב' רחב זהו בינה הנק' רחובות הנהר. ואעפ"כ הכל אחד להראות שהוא ע"ד בכל צרתם לו צר ואע"פ שכתיב באל"ף היינו דמטא גם בבחי' א' פלא כו'. ועמ"ש מזה ע"פ תקעו בחודש שופר. ולקמן ע"פ מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה. והנה סיום המדרש שכמ"כ מי שענה ליעקב הוא יענה אתכם כי הנה מבואר בת"א בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק בענין כשם שאין בלבך אלא אחד כו' ע"ש ויובן שיעקב הי' מקבל משכינתא עילאה בינה והשבטים ממל' יחו"ת וזהו ענין כגוונא דאינון חג"ת דאצילות שהם האבות מתייחדין לעילא באחד אוף הכי איהי כו' ולכן מי שענה ליעקב כי שם בבינה אין מעכב הלידה והגילוי הוא יענה אתכם היינו במל' שכינתא תתאה מקור דבי"ע כו' כי הוי' יחתו מריביו ויבטל הדינים הקשים המונעים גילוי האור כו'. אך פי'* מי שענה את אמך אינו כהמדרש תלים שאומר על האם וכי את יולדת כו' דהמדרש תלים מפרש אמך על אימא עילאה בינה דשם לא שייך בחי' צער ועצב כלל וזהו וכי את יולדת ר"ל וכי שייך שם עצב אלא שהוא ע"ד בכל צרתם לו צר כנ"ל. משא"כ המדרש דברים דאומר מי שענה ליעקב כו' ויעקב הי' לו כמה צרות כו' אלא שהי' בבחי' עליונה יותר אינו מפרש מי שענה את אמך בינה כו'. מיהו בענין גלות מצרים ז"א ה' בעיבור בבטן אימא כי הקשה פרעה עיכוב הלידה וזהו ענין שאין השם שלם שאין שם י"ה מאיר בו"ה כו' ע' בד"ה לכן אמור לבנ"י ובד"ה ראה אנכי נותן:

(ד) בלק"ת פ' במדבר בד"ה והי' מספר בנ"י פ"ב. ועד"ז נתקן ענין התפלה כו' שכל תפלה היא בחי' לידת המוחין וחבלי לידה הם הווידוים סלח לנו כו' ויענך ע' קלין דיולדה והמוחין הם אהוי"ר היינו להיות אהוי"ר מתגלה בנפש האדם וכו' עכ"ל ושם מבואר שכדי להיות לידה וגילוי הוא ע"י קיום המצות וזהו פקדת הארץ ותשוקקיה כו':

(ה) קהלת רבה ע"פ כי ברוב חלומות והבלים דף צ"ו ע"ב כמ"ש ברבות סדר לך לך הנז"ל סעי' א'. וכמ"כ הוא ברהלת רבה ע"פ ביום טובא היה בטוב דף ק"ג ע"א ירושלמי פ"ק דברכות ופ"ב דתענית:

(ו) סוף מס' ברכות ס"ד א' ישגבך שם אלקי יעקב מכאן לבעל הקורה שיכנס בעוביו של קורה ופירש"י יעקב כו' וע"ש במהרש"א. הנה קורה הוא בשרש קיר מן הקרקע עד הקירות במ"א סי' ו' י"ו. והנה קיר הוא מל'. ויעקב הוא בעלה ע' זח"א ס"פ חיי דקל"ג סע"א. וזהו בעל הקורה. ולהעיר מענין קורות בתינו ארזים. ובמא"א אות ק' ססעי' ז' קורה נק' התפארת כו' וז"ס שקראו חז"ל ליעקב בעל

עז

הקורה עכ"ל וזהו ענין קורות בתינו ארזים ע"ד כארז בלבנון ישגא בחי' ת"ת כשמתעלה באבא כמ"ש בזהר ויקרא דף ט"ז א':

(ז) ירושלמי פ"ק דברכות על מתניתין וחכ"א עד חצות תיכף לגאולה תפלה יהיו לרצון אמרי פי מה כתיב בתריה יענך ה' ביום צרה: (ח) ירושלמי פ"ב דתענית הלכה ב' ולמה שמונה עשרה א"ר יהושע בן לוי כנגד שמונה עשר מזמורות שכתוב בראשו של תלים עד יענך ה' ביום צרה אם יאמר לך אדם תשעה עשר הן אמור לו למה רגשו לית היא מינון (אינה מן המנין. דאשרי ולמה רגשו חדא פרשתא נינהו). מיכן אמרו המתפלל ואינה נענה צריך תענית (והיינו יענך ה' ביום צרה. א"נ יענך לשון תענית. כי פי' המפרש בירושלמי). וכ"כ ג"כ במדרש תלים במקומו כאן ע"פ יענך:

(ט) עו"ש במדרש תלים א"ר יהושע הכהן תשעה פסוקים יש במזמור הזה כנגד תשעה חדשים שהאשה מתעברת בהם ומה הן אומרים דעני חייתא הוא יענה אתכם עכ"ל. ע' בע"ח שער העיבורים וע"פ כמו הרה וע"פ אני חומה. עיבור ע"ב רי"ו. הנה בבה"ז פ' פינחס ענין עיבור ט' חדשים ט' מיני צמצומים לבחי' ט' מיני שכליים שיוכלו לבא לבחי' לידה מאצילות לבריאה. ופי' שם כי רמ"ח אברים נמשכים מט' ספי' חב"ד חג"ת נה"י טפ"ט הוא פ"א ובכל א' יש רת"ם הרי רמ"ג וה"ח המגדילים הם רמ"ח כו'. כמו הרב שצריך להוריד שכל עמוק להמקבל אזי צריך להתייעץ תחלה היטב בתבונתו איך ומה לומר לו ואח"כ יאמר להמקבל. וברבות כי תשא פ"מ ע"פ אז ראה ויספרה כו' אמרה ד"פ בינו לבין עצמו כו' כמ"כ האור הזרוע לצדיק כדי שיוכל להיות נמשך בבי"ע צריך להתעכב תחלה בבחי' עיבור במל' עד שאח"כ עי"ז הוא שיוכל לירד בבי"ע. ולפי שהן ט"ס ע"כ צ"ל עיבור ט' חדשים כי החדש במל' כמ"ש ואשתו חדש ילדה כו'. ועמ"ש ע"פ אשר זרעו בו על הארץ ובענין הנפילים מפני שלא נקלטו ברחם הנוק' ובענין שמור זו משנה ע"פ תשמרו להקריב לי ובענין שמע"צ שנקלט הטפה והלידה בשש"פ כו' ובענין תיבת נח הי' כמו עיבור ואזי אח"כ ומאלה נפצה כו'. ויש להעיר מזה לענין ט' תקיעות דר"ה וכן ט' ברכות דר"ה שהם נגד ט' אזכרות שאמרה חנה עד ה' ידין אפסי ארץ נ' דהיינו ט' שמות הוי'. ואפ"ל כי בר"ה שמשך אור חדש על כל השנה זהו ג"כ כענין לידה וזהו היום הרת עולם וכ' הרד"א ע"ש ורחמה הרת עולם כי בתשרי נברא העולם והיה הריונו כי ההריון יאמר ג"כ על עת הלידה כמו הורה גבר כו' עד וביום ששי למע"ב שהוא ר"ה נברא אדה"ר נמצא שהיום נגמר הריונו של עולם עכ"ל הרי לדבריו ר"ה שנק' היום הרת עולם הוא לידת נשמת אדה"ר לכך נצרך ט' תקיעות וגם נק' יבבא כמו צעקת היולדת כו' וזהו שהשופר צדו א' צד כנ"ל ס"ג. ילקוט ח"א ל"ח ד' קט"ז ג'. ח"ב ס"ו א' קכ"ח ג' קפ"ה ב'. ע"ה קע"ה ב'. של"ה רנ"ח ב. ממ"י י"ט ב'. ע"מ צ"ד א' ס"ח תקכ"ז. בחיי נ"ו ג' קצ"א ג' היינו ר"פ פינחס. י"ח אכילה ג' תשובה קמ"ח, ר"ח:

(י) זח"ב משפטים קי"ט ע"ב. וע' תיבין דיענך ה' ביום צרה (ע' מזה זח"ג דרמ"ט סע"ב) כו'. ובגין דא ל"מ נצח תמן נצח תמן ל"מ דאינון ע' קלין דצווחת אילת השחר על בנהא דאתתקף עלייהו קדרותא בגלותא כו' כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן כו' עכ"ל. ועמ"ש בלק"ת פ' תזריע בדרוש למנצח על השמינית בענין תמן נצח תמן מל' שלהיות גילוי הנצח הוא ג"כ תמן מל' היינו מבחי' כחב"ד חג"ת שלמעלה מהנצח הכלולים מעשר גימט' מ"ל כי להיות גילוי נצח צ"ל הארה הבאה מלמעלה מעלה כו' וגם פי' מל' כריתת הערלה כו' וכמ"כ יובן כאן שכדי להיות הלידה הוא ג"כ ע"י נצח נעימות בימינך נצח. והו"ע ל"מ נצח כו'. יענך. כי ע' קלין בחי' מל' כריתת ערלת הלב כו'. ועי"ז מעורר ג"כ גילוי ז' עליונות שיאירו בבחי' נצח. ועמ"ש ע"פ צדקת פרזונו בענין והנצח זו ירושלים:

עח

(יא) זח"ג פ' אחרי ס"ז ב' ובאינון חבלים דצווחת בהון אתערת שבעין סנהדרין דלעילא וע"ד דיתער קול דילה עד הוי'. ומיד קול ה' יחולל אילות כו' וע"ש בזהר בענין כאיל תערוג כו' וענין שבעים סנהדרין י"ל ז"ת דאצילות הנמשכים מהבינה. דוגמת ואצלתי מן הרוח דשבעים זקנים שנאצלו מבחי' משה. כך שורש אצילות ז"ת מהבינה. וצ"ל ע' קלין כדי להגיע לשם הוי' שלמעלה מז"ת המאציל אותם כו'. והנה משה על גבי השבעים זקנים כי הוא כענין סבא דסבין קדה"ק כמ"ש ע"פ עטרת תפארת שיבה ובשה"ש רבה ע"פ אל יחסר המזג זה המופלא שבסנהדרין ונק' המזג שממזג את ההלכה כמו הממזג שני חלקים מים ואחד יין כי מבואר בזח"ג בלק קפ"ז בענין דארמי מיא לגו יינא היינו המתקת הדין הנמשך מבחי' בג"ה ע"י ב' הקוין תח"ן דת"י וזהו שני חלקים מים כו' ומי הוא הממזג וממתיק הדינין זהו המופלא בחי' כתר שנק' פלא עליון כו' ומשם נמשך כח הלידה והגילוי והיינו ע"י ע' קלין עד שיגיע לבחי' שלמעלה מע' סנהדרין אל בחי' המופלא שהוא הממזג וזהו אל יחסר המזג כו' ומזה נמשך בטנך ערימת חטים שהם גלוי זכר חסדו כו'. וע' בתולע"י בד"ה ואומר תהלה לדוד כו' גבי יענך כו' ע' קלין כו' ונת' מזה ע"פ בפרוע פרעות. שופטים ה'. בענין העונה איש"ר בכל כחו קורעים לו גז"ד של ע' שנה:

(יב) זח"ג פ' פינחס דרמ"א ע"ב שלאחר שמו"ע שהו"ע אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי ואח"כ אכלו רעים ד' דיוקנין דבריאה פני אריה כו'. וה"ע תהלה לדוד. יביעו ירננו יאמרו ידברו. מכאן ולהלאה לימא ב"נ עאקא דיליה ביה הה"ד יענך ה' ביום צרה. כעוברתא דיתבא בעאקו לאתהפכא כולהון סניגורין עליה דב"נ ע"ד כתיב אשרי העם שככה לו עכ"ל. א"כ מזה נ' שע"י ע' קלין דיענך מתהפכים כולם לסניגורין והיינו כמ"ש בלק"ת פ' במדבר בד"ה במדבר סיני באהל מועד דרוש השני ושם פ"ד בענין שאו את ראש כו' למשפחותם. הם ע' נפש יוצאי ירך יעקב שהם ג"כ מדת הרחמנות מדתו של יעקב לעורר רח"ר על נפשו כו'. ואח"כ לבית אבותם בחי' בני יעקב י"ב שבטים שלמעלה מע' נפש הנ"ל שהם בבריאה והי"ב שבטים מחברים בריאה עם אצילות ואח"כ לעורר רחמים דאצילות כו' ע"ש בהביאור ועמ"ש סד"ה והניף ידי על הנהר פ"ד ובת"א ס"פ ויצא בד"ה וישכם לבן. וזהו אשר ע"י ע' קלין דיולדה מעוררים רחמים. והיינו ע' סנהדרין שהם דוגמת ע' נפש יוצאי ירך יעקב שיהיו בבחי' רחמים ועי"ז יגיע למעלה יותר למקור הרחמים כו':

(יג) זח"ג פ' פינחס דרמ"ט ע"ב כיון דמטא זמנא למילד געאת ורמאת קלין קלא בתר קלא עד שבעין קלין כחושבן תיבין דיענך ה' ביום צרה דאיהו שירתא דעוברא דא וקב"ה שמע לה וזמין לגבא כו'. בענין קלא בתר קלא יש להעיר מענין קול השופר שהוא צעקת הלב מפנימיות הלב ויש להעיר עוד מענין ז' קולות שבמזמור הבו לה' בני אלים קול ה' על המים כו' וקול השביעי הוא קול הוי' יחולל אילות. וע' במא"א אות קו"ף סעי' י"ט. וע' זח"א ר"פ לך דע"ז בענין קלא דקליא כו':

(יד) ילקוט פ' וישלח סוף רמז ק"ל דל"ח ע"ד ע"פ ויתן ביד עבדיו עדר עדר. מהו וריוח תשימו כו' הרויח להן מצרותיהן כו' יענך ה' ביום צרה כו':

(טו) פ' ויקרא דקי"ו ע"ג. רמז תלט ע"פ וסמך ושחט. תיכף לגאולה תפלה יהיו לרצון אמרי פי כו' מה כתיב בתריה יענך ה' ביום צרה:

(טז) בירמי' הי' למ"ד ע"פ עת צרה היא ליעקב. דוד אמר יענך ה' ביום צרה כשם שהיום י"ב שעות כו'. ח"ב דס"ו סע"א רמז שי"א:

(יז) בממ"י י"ט ב' ובתר דייחדנא להון בעינן בעותן ובתר צלותא נפלין אאנפין לאתייחדא נפשין דילן בייחודא דמלכא ומש"ה מסרינן ליה נפשין דכתיב אליך ה'

פ

נפשי אשא (עמ"ש ע"פ מאמר הזהר ע"פ והנה רבקה יוצאת כו' ועמ"ש בת"א בד"ה ואלה שמות בנ"י בענין ומשונים פילגשים כו') ובתר אמרינן עאקו דלבא יענך ה' ובתר הכי ובא לציון ברזא דתוספת קדושה כו':

(יח) י"ל התחלת המזמור ר"ת יענך ה' ביום צרה עולה קי"ב וכן בסוף המזמור יעננו ביום קראנו עולה קי"ב היינו כי שם אהיה הוי' אד' עולה קי"ב. וכן הוי' אלקים עולה קי"ב. ואפ"ל כי לפמ"ש בשערי אורה אהיה בכתר הוי' בת"ת אד' במל' א"כ זהו ההמשכה מראש האצילות עד סוף. וכן הוי' אלקים יחוד זו"נ. וע"ז בא הרמז בתחלת המזמור וכן בסוף המזמור לב' בחי' קי"ב הנ"ל. וב"פ קי"ב גימט' דרך היינו ושמרו דרך הוי'. ויש בזה ב' פירושים. הא' הדרך להיות מעצמות אור א"ס נמשך שם הוי' וזהו חנון ורחום הוי' כדפי' בת"א פ' בשלח בד"ה אשירה להוי. וזהו ענין אהיה הוי' אשר בחי' אהיה היינו אנא זמין לאולדא כמ"ש בזהר ויקרא די"א סע"א ובפ' אחרי ד' ס"ה ע"ב. וכשנמשך הגילוי זהו ענין שם הוי' רק לפי שצ"ל נכתב בשם הוי' ונקרא בשם אד' זהו ענין אד'. ויש פי' דרך הוי' שיומשך הגילוי משם הוי' למטה בבי"ע וזהו"ע הוי' אלקים. כמ"ש וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים כו' אין עוד. וגם ע"ד והי' הוי' לי לאלקים. ועיין מפסוק ה' הושיעה כו' עד ביום קראנו. רבות בשה"ש כ"ו ד' ילקוט ח"א ס"ז ד' ע"א ב'. של"ה ז' ב'. היינו בשה"ש רבה סד"ה אתי מלבנון כלה אלו חזקיה אמר שירה על מפלת סנחריב כו' עד יעננו ביום קראנו. וע' מזה בגמרא סנהדרין פרק חלק צ"ד ע"א ע"פ למרבה המשרה במ"ם סתומה. וע' במהרמ"א פי' ה' הושיעה היינו ע"י מדת ת"ת קו האמצעי ועי"ז נמשך במל' וזהו המלך יעננו כו':

ג ישלח עזרך מקדש. עמה"מ שער קרית ארבע פע"ט דף צ"ד ע"א ולהיות שרחל היא לז"א עזר מן הדינים והיונקים מהדינים נאמר עליה ישלח עזרך מקדש שהוא אבא. כי רחל שרשה מאבא. ומציון שהוא יסוד אימא יסעדך עכ"ל:

(ב) מד"ר ר"פ קדושים אר"ל כל טובות וברכות ונחמות שהקב"ה עתיד ליתן לישראל אינו אלא מצון עזרה מציון שנאמר ישלח עזרך מקדש כו' עכ"ל והיינו ב' ציון נק' ע"ש היחוד והמשכת אור א"ס בכנ"י עיין מ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי השני מענין ציון ומ"ש מזה ע"פ מאמר הזהר פ' תזריע דמ"ז ע"פ וראיתי אני שיש יתרון לחכמה כו':

(ג) בילקוט ח"ב בישעי' רמז רנ"ט ע"פ כי מציון תצא תורה ושם ענין תורה מציון זהו ע"ד ואל חדר הורתי עיין מזה בלק"ת ר"פ במדבר בד"ה שאו את ראש כי חדר הורתי פירשו במד"ר לשון הוראה שהוא ענין תורה. וגם לשון הריון ע"ד אשר כתבתי להרתם ע' בחיי ס"פ משפטים וזהו בחי' ציון:

(ד) עו"ש במד"ר ר"פ קדושים ישלח עזרך מקדש מקידוש מעשים שיש בידך. ומציון יסעדך מציון מעשים שיש בידך עכ"ל. וזהו"ע קדושים תהיו והיינו כי אוא"ס שורה בחכמה הנק' קדש וזהו והחכמה תחיה והמשכה זו ע"י קדוש מעשים שיש בידך כו':

(ה) זח"ג פ' שלח דקע"ג סע"א ישלח עזרך מקדש דא קידוש ידים. אפ"ל ע"ד מ"ש רב חסדא אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבי לי מלא חפנאי טיבותא. בשבת פרק במה אשה דס"ב. וי"ל מטעם הנ"ל שנט"י להמשיך מבחי' חכמה הנק' קדש על הידים שהם חו"ג וכמ"ש שאו ידיכם קדש כו' ומציון יסעדך דא המוציא דאיהו סעיד לבא דב"נ:

פא

ד יזכור כל מנחותיך ועולתך ידשנה סלה. ופירש"י מנחותך ועולתך הם התפלות שאתם מתפללים ידשנה סלה לשון שומן כמו ואכל ושבע ודשן בפ' וילך ל"א כ'. כלומר יקבלם ברצון כעולם מחים עכ"ל. וכמ"ש דשנת בשמן ראשי לקמן סי' כ"ג:

(ב) זח"ג פ' שלח שם. רע"מ ר"פ עקב דף רע"א א' בכל המקום אשר אזכיר את שמי. אזכיר כד"א יזכור כל מנחותיך. ועמ"ש בפי' אזכיר את שמי בלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה מלכות דרוש השני ספ"ג ומ"ש בד"ה והי' ביום ההוא יתקע ספ"ב בענין מלכיות זכרונות והוא ע"ד מקדשי שמך בת"א בד"ה אוסרי לגפן ועמ"ש ע"פ טוב שם משמן טוב ובת"א בד"ה משה ידבר בענין לאתקנא רזא דשמיה ועמ"ש בפי' למען תזכרו שתהיו בבי' זכרים ומשפיעים בד"ה והיה לכם לציצית דרוש השני. וזהו ג"כ ענין זכור את יום השבת דרוש הראשון וזהו"ע אזכיר את שמי גם ע"ד ביום ההוא כו' ושמו אחד שיהי' השם נקרא כמו שנכתב וכן פירשו בהדיא בסוטה פרק אלו נאמרין דל"ח ע"א דפירש אזכיר את שמי שבבהמ"ק היה השם נקרא כמו שנכתב וכשנקרא כמו שנכתב זהו שהשם בבחי' מדת זכר. ובהיות כן א"כ גם פירש יזכור את כל מנחותיך שהשוה זה הזהר לענין אזכיר את שמי. היינו ג"כ עד"ז שתתעלה המנחה להיות במדרגת זכר והוא ע"ד המבואר בזהר ויחי דרמ"ו סע"א כיון דסלקא מלה מכנ"י ולעילא כולא הוא דכר מנלן מעולה אמאי אתקרי עולה בגין דסלקא לעילא מן נוקבא ובג"כ עולה זכר תמים יקריבנו כו' והיינו כי באצילות הכל בחי' דכר והנה מנחה היא המל' כמ"ש בפרדס ערך מנחה המל' כאשר היא בין שתי הזרועות אז תקרא מנחה חדשה עכ"ל וע' בת"א פ' וישלח בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה. א"כ פי' יזכור כל מנחותיך הם התפלות שהם ג"כ במל' שיתעלו להיות בבחי' דכר. ע"ד אזכיר את שמי:

(ג) בבחיי פ' בראשית דט"ו סע"ד ע"פ וישע ה' אל הבל. פנה והשגיח בו שירדה אש ולחכה מנחתו כענין קרבנות המתקבלים וכענין שכתוב יזכור כל מנחותיך כו'. א"כ ה"ז בא ללמד ונמצא למד שפירש יזכור כל מנחותיך זהו ע"ד וישע ה' אל הבל ותרגומו והוי רעוא וע' מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה דרוש הראשון ספ"א ובאג"ה ססי' ג סד"ה וילבש צדקה בפירוש וכובע ישועה בראשו. מלשון וישע ה' אל הבל הוא ירידת האור והשפע דש"ע נהורין שבזוה"ק וכמ"ש יאר ה' פניו אליך כו':

בחיי פ' ויקרא דקל"א ע"ד ועולתך ידשנה סלה. ידשנה בתוספת ה"א לקשר ולחבר ה' אחרונה שבשם הוי' למעלה כו'. וע' בזהר ר"פ צו ת"ח האי עולה כו':