ב

יא

ו ואני נסכתי**:

ז אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך. פי' בגמרא פרק בתרא דסוכה נ"ב א' דקאי על משיח ופירש"י היום אגלה לעמים שבני אתה א"כ הלידה הוא גלוי הנסים והחכמה על ידו ובזח"ג פ' בלק דר"ג ב' פי' לידת נשמת משיח ממל' דאצילות. וי"ל ע"ד בשבת נשמה יתירה כך יומשך בו נשמה עליונה כו'. ולכן שייך לידה זו אף אם הוא כבר בגוף. מס"ס פ"ד אל דאספרה אל אם הוא קדש או חול. מ"ע ק"מ:

(ב) זח"ב משפטים דצ"ח א' כד מטא דוד לתליסר שנין וזכה בההוא יומא דעאל לארביסר כדין כתיב ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך. מ"ט דהא מקדמת דנא לא הוה ליה ברא ולא שראת עליה נשמה עילאה כו' ובגין כך אני היום ילדתיך כו' אני ולא סט"א כו'. עיין בת"א פ' לך ע"פ אני הנה בריתי אתך דהפירוש אני הוא מל'. הנה בריתי יסוד אתך והיינו ע"י המילה כו'. א"כ אני היום ילדתיך היינו שנמשכה בו נשמה מבחי' אני שהוא מל'. וזהו"ע אני והו הושיעה נא. וכן אם אני כאן הכל כאן. דר"ל אם אני שהוא מל' כאן אזי הכל שהוא יסוד ג"כ כאן (זח"א רס"א ב') כי יסוד נק' כל. כי דרכו של איש לחזור כו' וכנ"ל בענין אני הנה בריתי אתך. והרמ"ז פי' כי בהיותו בן יג"ש ויום א' זוכה לנשמה מכנ"י שהוא פנימי' המל'. ע' מענין כנ"י בלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה מלכות דרוש הראשון בהביאור. ובת"א פ' תצוה בד"ה זכור דעמלק. ועיין זח"א ד"ו ע"א ע"פ את שבתותי כו' אני הוי' וז"ל וההיא נקודה אקרי אני. ועליה שריא ההוא דסתים עילאה דלא אתגלייא והיינו הוי' וכולא חד עכ"ל. והרמ"ז פי' וההיא נקודה היא יסוד דנוק' הנקרא ג"כ נקודת ציון ע"ש במק"מ ועלה שריא ההוא דסתים היינו יסוד אבא המלובש בז"א וזהו אני הוי' כולא חד. ויובנו הדברים ע"ד ההשכלה ממ"ש בסידור שער התפלה בביאור ע"פ אחרי הוי' אלקיכם תלכו בענין ובו תדבקון שם ביאר התאחדות יסוד דדכורא המשפיע השכל ביסוד דנוק' המקבל השכל כו' ע"ש, ושייכות זה לאת שבתותי תשמרו כי בשבת נאמר טוב להודות לה'. שמאיר בחי' טוב במל'. עיין בהרמ"ז פקודי דף ר"ך. וע' בפרדס ערך אני. ובמא"א אל"ף סעיף ק"ב. ומכ"ז יובן ענין אני היום ילדתיך. ומ"ש הזהר והרמ"ז בענין בן עשרים שע"ז נאמר כי בן הייתי לאבי עמ"ש בלק"ת פ' במדבר ע"פ מבן עשרים ולמעלה כו'. ודף ק"א ע"א פי' אני היום ילדתיך על בן יבמה כו':

(ג) זח"ב פ' תרומה דקנ"ח ע"ב דמיומא דירית ב"נ נשמתא כלילא מקוב"ה ושכינתי' אקרי בן לקודב"ה מנלן מהאי קרא כו' אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך. פ' משפטים דקי"ג סע"א. פ' בגלק דקצ"א. ע' זח"ב פ' תצוה דק"פ ע"ב מענין ב' אותיות חק מה מה שבאשרי יושבי ביתך לא נאמר בהם וא"ו מפני שמהם יונקים החיצונים וזהו ע"ד שנתבאר בסדור בד"ה מזמור לתודה שההפרש בין חמץ ובין מצה הוא בין חי"ת ובין ה"א. לפי שמהחי"ת יש יניקת החיצונים כו'. וע' זח"ג

יג

פ' פינחס דרנ"ב ע"א ע"פ גער חית קנה תבר ח' חמץ ואתעביד מצה. ומשם יובן ג"כ ענין הקו"ף שיש ממנו יניקה. שזהו הקנה שהוא רגל הארוך של הקוף ע"ש בהרמ"ז ובזהר פ' תרומה דקמ"ח ע"ב ואות דילה קו"ף וזהו כקוף לגבי אדם כו'. ובמק"מ שם בשם נ"ב מהרח"ו ק' נ"ב בולטת יותר הערלה ע"ג ברית קדש כו' וא"כ צ"ל מהו ענין אספרה אל חק שהוא מל'. וצ"ל ע"י המשכת החק דקדושה. ע"ד חוק בשארו שם. וכן קיום החוקים חוקיו ומשפטיו לישראל. עי"ז מעבירים היניקה מאותיות חק. וכמו חי"ת דחמץ הרי בשתי הלחם נאמר חמץ תאפינה. ועפ"ז י"ל מ"ש תקעו בחדש שופר כו' כי חק לישראל הוא. וע"י חק זה דשופר נמשך שאין יניקה כו' וכעין מ"ש בלק"ת פ' ראה סד"ה וכל בניך בענין ורב שלום. שמבחי' ורב יהי' שלום כו'. ועמש"ש בפ' תצא סד"ה ולא אבה בענין ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה:

(ד) עיין בבה"ז פ' בלק דר"ג ע"ב ע"פ אספרה אל חק זמין אנא לומר לההוא אתר דאקרי חק. ופי' שם הטעם שהמל' דוקא נק' חק. לשון חוק קצוב. כמו ואכלו לחם חוקם. וכמ"ש ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. שממנה בא השפע במדה והתחלקות לכל אחד כו' משא"כ בעצם האצילות שם יוכל להיות תוספת וריבוי אור למעלה מהחוק וגבול הזה ועמ"ש כה"ג בענין מה שביעי רשות שהוא למעלה מבחי' חובה שהוא כענין חק והוא בסידור שער חג המצות. וא"כ עפ"ז י"ל ענין אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה. ר"ל עי"ז יהי' גילוי מבחי' שלמעלה מהחוק והגבול כו'. וכמו באצילות ממש כך יהי' הגילוי בבראה י"ע כו'.

(ה) במדרש תילים במקומו והובא בילקוט במקומו רמז תרכ"א אספרא אל חק. מסופרים הם בחוקה של תורה ובחוקן של נביאים וכתובים. בחוקה של תורה בני בכורי ישראל. ע' בלק"ת פ' חקת בד"ה זאת חקת התורה משם י"ל פי' חוקה של תורה. וגם י"ל חוקה של תורה ת"ת. של נביאים נו"ה. של כתובים מל'. ובבחי' אלו מסופרים הם חקיקת נש"י. וע' בזהר ס"פ ויקרא ע"פ לבי לחוקקי ישראל. חוקקי ישראל אינון או"א דאינון מחקקי לישראל קדישא דאיהו נגיד מבינייהו. ויובן עדמ"ש בבה"ד ע"פ כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו. דהיינו ששרש ז"א הנק' ישראל הוא מראש צורים שהוא אבא ומגבעות שהוא בינה. ולכן נק' בני בכורי ישראל וזהו אספרה אל חק כו' בני אתה כו'.

(ו) בלק"ת בד"ה ביום השמע"צ כנישין ספ"ג מענין אני היום ילדתיך ושם רפ"ה ענין היום הוא ענין התשובה ע"ד היום אם בקולו תשמעו. וע"ש שזהו ג"כ ענין זה היום תחלת מעשיך. וע"ש בהקיצור אות ה"א. לפי"ז י"ל אספרה אל חק ג"כ על ר"ה שנק' חק לישראל. אספרה כי ג' ספרים נפתחים בר"ה. והיינו זה ספר תולדות אדם. או בחי' איה סופר. וזהו ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך שבר"ה הנק' זה היום תחלת מעשיך נברא אדה"ר כו'. והיינו שע"י היום שהוא בחי' תשובה נמשך בחי' זו להיות ה' אמר אלי בני אתה. והיינו כמ"ש במד"ר בקהלת ע"פ יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו. דקאי על הקב"ה. דמצד עצמו לא שייך בחי' בן אלא שחביבין ישראל שקראו בנים כו'. וזהו ה' אמר אלי בני אתה. ואפ"ל עוד דבאצילות שיש זווג או"א זווג זו"נ שייך לומר שנקראו בנים. והיינו מצד הכלים דע"ס. אבל בכתר ג"כ לא שייך זווג כלל אלא שזהו שחיבבן וקראם בנים ר"ל דרך חבה לבד וזהו ה' אמר אלי בני אתה: