כה

צא

א לדוד אליך ה' נפשי אשא. ע' זהר ס"פ במדבר דק"כ ע"ב. והטעם שאין בו וא"ו. וזהו עדמ"ש בזהר פ' ויגש דר"י ע"א ע"פ והקל נשמע והקל חסר וא"ו דא היא צלותא דלתתא דאיהי אזלא לאסתלקא בוא"ו ולאתחברא ביה. והקל נשמע לעילא לעילא מ"ט בגין דוא"ו אסתלק ואתרחק מינה וכדין רחל מבכה כו' ת"ח כד יקום קוב"ה להאי קל מעפרא ויתחבר בוא"ו כו' ע"ש וע' בסדור סד"ה הקל קול יעקב ובת"א סד"ה וישב יעקב פי' קל חסר וא"ו על פנימיות הלב קלא דלא אשתמע:

(ב) בילקוט בתלים במקומו רמז תש"א פי' אליך ה' נפשי אשא ע"ד מ"ש גבי שכיר ביומו תתן שכרו כו' ואליו הוא נושא את נפשו. ור"ל דלגן אנו מבקשים ג"כ מהירות השפע. וכ"ה עוד בילקוט פ' כי תצא דרצ"ז ע"ד ע"פ ואליו הוא נושא את נפשו. ולכאורה קשה איך אנו מבקשים שכרינו בו ביום הלא ארז"ל במד"ר פ' בחקותי פל"ו ע"פ יד ליד לא ינקה רע משלי סי' י"א כ"א א"ר פינחס כל מי שעושה מצוה ומבקש ליטול שכרו עליה מיד לי דלא ינקה רע רשע הוא ואינו מניח לבניו כלום כו' עכ"ל ויעו"ש. ויש לתרץ דבקשה זו דאליך ה' נפשי אשא קאי המכוון שיתחבר בחי' קל בלא וא"ו אל הוא"ו דוגמת וזכרתי את בריתי יעקוב מלא וא"ו. חו"ב שס"ב א' ר"ב ח"ג תח"ח:

(ג) וכ"ה בזהר פ' לך דפ"ז ע"א אליך ה' נפשי אשא אליך ה' לעילא (פי' בזח"מ אל הת"ת להעלותה בין תרין דרועין) מאן נפשי דא דוד דרגא קדמאה דקאמרן ר"ל בחי' מל' (ע' זח"ג פ' קדושים דפ"ו סע"ב) אשא אסלק כד"א אשא עיני אל ההרים (עמ"ש בלק"ת בד"ה ושאבתם מים דרוש השני בענין פי' כוס ישועות אשא

צב

וע' עוד בלק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי בענין מדלק על ההרים איך שהוא ענין א' עם ופסח ד' על הפתח והבן) בגין דכל יומוי דדוד הוה משתדל לסלקא דרגא ולאתעטרא לעילא ולאתקשרא תמן בקשורא שלים כדקא יאות. ופי' בזח"מ לאתעטרא לעילא שע"י העליה שם היא מתייחדת עם הת"ת והתפארת הוא מעוטר בתפלין דהיינו העטרה שמעטרת לו אמו (עמ"ש ע"פ את שבתותי תשמרו שאינו בלק"ת) ובעלייתה שם עולה עמו ומתעטרת בסוד אותם העטרות תרין עטרין דירית מאו"א עכ"ל וע' בזהר וארא דכ"ח סע"ב ע"פ ארוממך אלקי המלך. ולכן אתי שפיר שבקשה זו אנו מבקשים שיומשך במהירות. וע' זהר תצא דרע"ח ע"א ע"פ ביומו תתן שכרו:

(ד) זח"ב ויקהל דר"ב סע"ב מענין אליך ה' נפשי אשא כו' שית פקודין י"ל זהו להמשיך הוא"ו בבחי' מל' כנ"ל סעי' ב' וע' עוד מענין בחי' נפש בזח"ג פ' פינחס דרמ"ב סע"ב וע' בפ' מצורע דנ"ה ע"א ע"פ והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וע"פ אשר לא נשא לשוא נפשו. ועמ"ש מזה בלק"ת פ' שלח בד"ה אני הוי' אלקיכם דרוש השני פ"ג. וע' מענין נפ"א בסדור בד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו גבי ובו תדבקון. ובלק"ת סד"ה כי תצא. דרוש השני. סד"ה ביאור כי תצא. איך נפ"א הוא ענין אחד עם נעילה דיוהכ"פ ועמ"ש מענין נעילה דיהוכ"פ סד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ססעי' וא"ו גבי והיינו בחי' נעילה שאז הוא העליה הגדולה והוא בחי' התגלות זו דשופר גדול וכן בזהר ויגש דר"י ע"א הנזכר לעיל סעי' א' מבואר שעל חיבור זה דבחי' וא"ו בבחי' קל החסר עכשיו וא"ו ע"ז נאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. ור"ל שתקיעה זו בשופר גדול זהו ודאי קול מלא ואו. ובזח"מ שם פירש כי שופר גדול זהו הבינה וממנה יומשך הוא"ו ת"ת כו'. א"כ לפ"ז נלמוד כמ"כ לענין נפילת אפים בבחי' קל חסר וא"ו דיכוין ליביה ורעותי' לגבי לממסר ליה נפשיה ברעותא שלים בזהר ויקהל דר"ב סע"ב ומעין תפלת נעילה עי"ז ממשיך הוא"ו לבחי' מל' בחי' אילנא דחיי. וע' בת"א פ' ויקהל ד"ה קחו מאתכם תרומה שא"א להתהוות מיש יש כ"א ע"י שיהי' בבחי' אין תחלה ונפשי כעפר כו'. כן ע"י נפ"א ביטול ממש עי"ז נבנית המל' להיות והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים ע' בהר ויקרא דכ"ד סע"ב וכן בתפלת נעילה נמשך החתימה שהוא ענין וחתמנו בספר החיים כו':

ו זכור רחמיך ה'. חגיגה פ"ב י"ב א'. בעשרה דברים נברא העולם כו' עד בחסד וברחמים שנאמר זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. והנה בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ואח"כ שתף עמו מדה"ר א"כ צ"ל מ"ש בחסד וברחמים היינו ששתף עמו מדת החסד והרחמים וכמ"ש במדרש ע"פ ביום עשות ה' אלקים כו':

(ב) רבות בראשית ר"פ כ"ב והאדם ידע כו' זכור רחמיך כו' כי מעולם המה שבהם נהגת עם אדה"ר כו' שנתת לו יום א' משלך כו' וענין והאדם ידע הוא יחוד עליון ועז"נ ואיש אשר יקח אחותו חסד הוא. רבות פ' מסעי רפ"ד ד' ג"כ כנ"ל. ברבות בראשית באריכות יותר. וע' מזה בבחיי ס"פ מסעי גבי ערי מקלט:

(ג) זח"א (בז"ג) עמוד חמשים ת"ח הני תרין קיימין כו' ואקרין חסדי דוד כו' זכור רחמיך ה' וחסדיך. ואע"ג דאוקימא דאינון לעילא. כי מעולם המה לתתא:

(ד) בראשית דל"ז ע"א ר' חייא אמר מעולם ממש הוו ומעולם דלתתא נטל לון קב"ה כד"א זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה ויש לפרש עדמ"ש ברבות פ' וירא פמ"ט אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש אין עולם כו'. אם לית אתה מוותר ציבחר לית עלמא קאים כו':

(ה) פ' שמיני ל"ח א' שקיום העולם ע"י אברהם ויעקב שהם חסד ורחמים וזהו בהבראם אותיות באברהם כו' וזהו זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה. ילקוט ח"א ע' ב'. ח"ב צ"ט ב' ק"י ב' קל"ג א':

צג

(ו) בחיי פ' ויצא דמ"א א' גבי היכל ה' המה. ונראה שהזכיר בשלישי לשון המה שהוא לשון קיום. וכן כי מעולם המה כו'. י"ל עוד בפי' מעולם עדמ"ש בזח"ג אמור צ"ט א' ע"פ בעבר הנהר ישבו אבותיכם ההוא נהר עולם אקרי והיינו בינה. והנה בענין ואתה מרום לעולם ה' במד"ר ר"פ קדושים. נתבאר במ"א שלהיות הקיום לעולם נמשך מבחי' רוממות דוקא שהוא בחי' עתיקא שנק' אמת אני הוי' לא שניתי אשר לא יכזבו מימיו. כמ"ש בלק"ת פ' אלה מסעי בד"ה הנה גבי המסעות פ"ד בענין אמת. ולכן ארז"ל כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם. וזהו"ע ההוא נהר בינה עולם אקרי כי בבינה התגלות עתיק. ועד"ז י"ל ענין זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה. שהם שרשן ג"כ מבחי' ואתה מרום לעולם. משא"כ הדין הוא למטה בז"א. אבל בכתר נאמר לית שמאלה בהאי עתיקא. וע"ז נאמר כי עם ה' החסד דהיינו עם ה' ממש שם הוא רק כי חפץ חסד הוא:

ח טוב וישר ה'. בשערי תשובה להרר"י שער א' סעי' א' כי הוא ידע יצרם שנאמר טוב וישר ה' כו' תלים כ"ה ח' עיין מזה ברבות פ' מסעי דפירשו על ערי מקלט אם לרוצחנין עשה שביל ודרך שיברחו וינצלו כו' ושכמ"כ נהג עם אדה"ר שגרם מיתה לדורות ודנו כרוצח בשגגה ולכן הועיל לו גלות ויגרש את האדם ושעז"נ זכור רחמך ה' כו' ע"ש וע' מענין זכור כו' ברבות מראשית ר"פ כ"ב. והנה ברבות פ' מסעי שם העמיד להם איסטליות מכוונות כו' תכין לך הדרך כו'. ועד"ז ענין התשובה הודיע הדרך כו'. וע' מענין טוב וישר בזח"א ר"פ בראשית ובסה"מ סי' ו' ומזה יתן החוטא אל לבו כמו שערי מקלט זהו חיים להרוצח בשגגה וכשיוצא מהעיר מקלט מתחייב בנפשו כן החוטא הנה התשובה היא העיר מקלט שלו וכשיוצא ממנה מתחייב בנפשו כו'. עוד מענין טוב וישר פ"ב דמכות ד"י ע"ב טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך. אם לחטאים יורה ק"ו לצדיקים*:

ילקוט פ' מסעי דרנ"ו ע"ה סד"ה זאת הארץ לכך נאמר טוב וישר ה' אם לרוצחנים עשה שביל ודרך שיברחו וינצלו לצדיקים עאכ"ו הה"ד ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו:

ח"ב ביחזקאל רמז שנ"ח ע"פ הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לחכמה חוטא מה ענשו כו' עד שאלו להקב"ה חוטא מהו ענשו א"ל יעשה תשובה ויתכפר לו הה"ד טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך. והיינו כמבואר לעיל דבחי' טוב נמשך מע"ק שמזה הוא המשכת עולם שכולו טוב. ומשם נמשך הטוב בבחי' היום לעשותם שיהי' מועיל התשובה שזהו דוקא ע"י הארת אא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' ממכ"ע כמ"ש בלק"ת פ' פינחס בד"ה צו את בנ"י את קרבני לחמי פ"ב ובד"ה אני לדודי דרוש השני פ"ב. א"כ החכמה והנבואה שלא הזכירו התיקון ע"י תשובה זהו לפי שהם מבחי' ממכ"ע שבבחי' זו לא מהני ע"י תשובה כמש"ש המשל כמו שא"א לעשות מרגל ראש כך בבחי' ממכ"ע כל דבר על מקומו כו' ורק מבחי' סוכ"ע הכל יכול וכוללם יחד משם מועיל התשובה ועמ"ש במ"א בענין אומר על טמא טהור ומראה לו פנים כו' אך צ"ל הא דע"י התורה ג"כ לא נמצא תקון ע"י תשובה רק ע"י קרבן וזה לא מהני ג"כ רק לשוגג. הנה במ"א נתבאר דגם ע"י תורה ומצות העילוי בבחי' ממכ"ע ור"ל ז"א דאצילות שנק' אדם זאת התורה אדם. רק שהוא בחי' ממכ"ע דאצילות. וע"י התשובה מגיע לבחי' סוכ"ע עת"י. אך ברוב דרושים נת' דההמשכה שע"י תומ"צ ג"כ מבחי' סוכ"ע. ואעפ"כ ע"י תורה לא נמצא תקון התשובה. כי אורייתא מחו"ב נפקת ומלבישים חו"ג דא"א. והתשובה נמשך מג"ר דא"א ששם מאיר בחי' ע"ק בחי' אור א"ס. ושם דוקא הוא בחי' עולם שכולו טוב. וע' כה"ג בד"ה תקעו בחדש שופר דרוש הראשון פ"ב ובד"ה עבדים היינו שמחו"ג דא"א נק' אדם דעשי' סדר ההשתלשלות ולכן מתלבש ממש בחו"ב משא"כ ג"ר

צו

דא"א שאינו מתלבש כלל בחו"ב רק שיונקים ממזלות זהו למעלה מסדר השתלשלות. וע' בלק"ת סד"ה יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת. וזהו שובה ישראל עד הוי' אלקיך. שהתשובה היא דוקא ע"י שיגיע עד הוי' אלקיך כי הסדר הוא תלת קשרין ישראל באורייתא ואורייתא בקוב"ה אבל בבעל תשובה הרי ע"י התורה לא נמצא רק יביא קרבן כו' רק טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. לכן צ"ל תשובה בחילא יתיר שיהי' שובה ישראל עד הוי' אלקיך ומשם דוקא יועיל התשובה ואח"כ קחו עמכם דברים להיות מתקשראן באורייתא. ועמ"ש בהביאור ע"פ כנשר יעיר שאיתא בס"י שיש עומק טוב ועומק רע פי' עומק טוב זהו כתר ועומק רע הם ג"ק הטמאות. וענין שלום לרחוק שנעשה קרוב היינו מחילת העון שהוא מג"ק הטמאות שלמטה מק"נ זהו ע"י ההמשכה מהכתר בחי' עומק טוב. וזהו"ע טוב וישר ה'. שלמעלה מבחי' שאלו לתורה שהיא ג"כ לקח טוב וזהו יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים היינו מבחי' עומק טוב:

זח"א פ' בראשית ד"ג ע"א עאלת אות ט' (נ"ב יסוד כמ"ש בפ' תרומה דקנ"ב ע"א) אמרה קמיה רבון עלמין ניחא קמך לחברי בי עלמא דאנת בי אתקריאת טוב וישר אמר לא אברי בך עלמא דהא טובך סתים בגווך הה"ד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך הואיל וגנוז בגווך לית לך חולקא לעלמא דא. י"ל זהו ע"ד שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כמארז"ל למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ספ"ק דקדושין דל"ט ע"ב וזהו ע"ד שארז"ל ספ"ג דפסחים ד"נ ע"א בפי' ביום ההוא יהיה הוי' אחד דלע"ל כולו הטוב והמטיב וזהו פי' עולם שכולו טוב וזהו מבחי' ע"ק דלית שמאלה בהאי ע"ק ומאיר לע"ל דהיינו בבינה הנק' עלמא דאתכסייא. וזהו טובך סתים ואינו מאיר רק בבחי' ביום ההוא. וע' סה"מ סי' ו' פי' בע"א. וזהו הטוב כי לא כלו רחמיך שמבחי' הטוב אע"פ שהוא בבחי' אשר צפנת מ"מ נמשך מזה כי לא כלו רחמיך וזהו אשר פעלת לחוסים נגד בנ"א:

יד סוד ה' ליריאיו נדפס לקמן בהשמטות ע' תשי.