כז

צו

א לדוד ה' אורי וישעי. עמה"מ שער י"א פרק כ"ב דס"ח ב' בד"ה ענקים והארץ היתה תהו ובהו וחשך בחורבן בהמ"ק כו' מיד דייתי אור דאיהו קוב"ה דכתיב כי אשב בחשך ה' אור לי. במיכה סי' ז' ח'. ונאמר ה' אורי וישעי עכ"ל. וענין החשך ע"ד הסתר אסתיר פני. ולפ"ז ענין האור הוא יאר ה' פניו אליך. וע' מענין כי אשב בחשך ה' אור לי בת"א מקץ בד"ה רני ושמחי (הראשון) בפירוש כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי שזהו"ע עד שקראה בתי ע"י אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת. גם ענין אורי ע"ד אל ה' ויאר לנו והיינו יג"מ הרחמים שעיקרן שם אל כנזכר בד"ה אני לדודי (הראשון) והוא המאיר בחדש אלול ע"כ מתחילים אז לומר מזמור זה:

קיצור סעי' א'. ה' אורי ע"ד כי אשב בחשך ה' אור לי והחשך נמשך מבחי' אסתיר פני. והאור הוא יאר ה' פניו גם ע"ד והוי' יגיה חשכי וכתיב אל הוי' ויאר לנו. ובחי' אל זהו התקון הראשון מי"ג מדה"ר המאירים באלול.

(הג"ה. וע' בת"א פ' מקץ דס"ח ע"ג בפ'י חשכי. דר"ל חשך הגוף ונה"ב שאין מאיר נר הוי' נשמת אדם בנה"ב והגוף ומ"מ והוי' יגיה חשכי יעו"ש ובפ' יתרו בד"ה בחדש השלישי דקי"א סע"ג בענין עונותיכם מבדילים ולזה נתנה התורה כו'. ואפ"ל הוי' אורי היינו ע"י התורה שנאמר בה ותורה אור וע"ש דקי"ב סע"ב גבי וכן אור השמש הוא להאיר במקום חשך שאין בו אור והיינו שמש הוי'. וע' בד"ה וידבר ארלקים כו' וארא דצ"ד ע"א בענין ושמי הוי' לא נודעתי להם אלא ע"י התורה כו' דעמלא דאורייתא לעילא מן שמשא הוא היינו למעלה מבחי' שמש ומגן. ולכן ע"י התורה הוי' אור לי ולפ"ז י"ל החשך נמשך מבחי' המגן דשם אלקים ע"י ריבוי ההשתלשלות דק"כ צרופי אלקים וע' בלק"ת ר"פ ואתחנן. וע"י שהתורה היא למעלה מבחי' הנרתק דשם אלקים ע"כ עי"ז ה' אור לי. ובילקוט פ' וילך דף ד"ש ע"ב כי אשב בחשך בחורבן בית ראשון ובית

צז

שני ה' אור לי לימוהמ"ש ע"ד שלימוהמ"ש יהי' הכנור של שמונה נימין ופי' כנור כ"ו דהיינו שם הוי' הוא נר דהיינו כי אתה נרי הוי'. ובילקוט בירמי' רמז שי"א ע"פ ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. בירמי' סי' למ"ד פסוק ז' מתוך נפילה קימה כי נפלתי קמתי מתוך אפילה אורה כי אשב בחשך ה' אור לי וע' בפסוק וממנה יושע בזהר וירא ד' קי"ט תחלת ע"א. ובפי' כי תצא דרע"ח ע"ב ואפ"ל הטעם כמו שפי' רבינו ז"ל מאמר המורגל בפי העולם שאחר השרפה מתעשרים משום שאחר מדת הדין מאיר מדת הרחמים שהיא בחי' עליונה ממדת החסד שהרי מדת החסד מאיר בו שם אל כמ"ש חסד אל כל היום אבל מדת הרחמים מאיר בו שם הוי' שהוא שם המיוחד שם העצם וע' הטעם מזה בלק"ת פ' תזריע בד"ה קא מפלגי במתיבתא דרקיע. לכן מתוך אפלה הנמשך מהשתלשלות ק"כ צרופי אלקים. אורה הנמשך ממדה"ר שבו שם הוי'. וזהו לדוד ה' אורי. כי אשב בחשך הוי' אור לי. וכש"כ בחדש אלול שמאיר י"ג מדה"ר לכן אומרים בו מזמור לדוד ה' אורי*:

(ב) רבות פ' בא ס"פ י"ד ע"פ ולכל בני ישראל היה אור כו' היה הקב"ה שולח ענן וחשך ומחשיך למצרים ומאיר לישראל כו' ועז"נ ה' אורי וישעי. וכן לע"ל יביא הקב"ה חשך על עכומ"ז ויאיר לישראל שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ כו' ועליך יזרח כו'. וזהו"ע כל האזרח בישראל כו'. גם ענין ואבדיל אתכם מן העמים והיינו ע"ד ויבדל אלקים בין האור ובין החשך וגו' הפרסא שבין הקדושה ובין ק"נ אבל ישראל ע"י המילה מעבירים הפרסא הנ"ל ולכן ולכל בני ישראל היה אור. וגם ותורה אור. וזהו ויהי קול מעל לרקיע מלמעלה מהפרסא. ועמ"ש מענין ואבדיל אתכם בד"ה שמע ישראל. קיצור סעי' ב'. ולכן בנ"י היה אור כי ואבדיל אתכם ע"ד ויבדיל כו' בין אור לחשך:

(ג) פ' אחרי ר"פ כ"א ה' אורי בים שנאמר ויאר את הלילה היינו שהענן והחשך שמבחי' ישת חשך סתרו האיר ונמשך בגילוי וזהו ע"י וידעת היום והשבות כו' עמ"ש בלק"ת סד"ה וידעת היום. וישעי התיצבו וראו את ישועת ה'. עמ"ש מענין ישועה ע"פ ושאבתם כו' ממעיני הישועה ובאגה"ק ד"ה וילבש צדקה בפי' כובע ישועה ובבה"ז ר"פ בראשית באינו ה' עלין תקיפין דאקרי ישועות ובד"ה שוש אשיש בפי' כי הלבישני בגדי ישע ומ"ש בענין והיה אמונת עתיך חוסן ישועות ובד"ה ושבתי בשלום בענין צוה ישועות יעקב ממי אירא. כי אורי הוא אור פנימי וישעי אור מקיף. וע"י ב' בחי' אלו נדחים החיצונים כו'. ה' מעוז חיי עזי וזמרת יה. עמ"ש מזה בת"א פ' בשלח בד"ה אשירה לה' כי גאה גאה רבנין פתרי קרא בר"ה ויוכ"פ. אורי בר"ה וישעי ביוהכ"פ. י"ל כי בשופר של ר"ה נאמר אשרי העם יודעי תרועה באור פניך יהלכון. שע"י השופר נמשך בחי' אור פניך באור פני מלך חיים. ואור פניך כי רציתם. וכמ"ש מזה בד"ה יתקע בשופר גדול. וישעי ביוהכ"פ ש"ע נהורין וישע ה' אל הבל והוה רעוא כו' וגם אז החותם לדחות החיצונים וזהו וישעי כו'. ועמ"ש ע"פ אל תבטחו בנדיבים שהם הקליפות שנק' ג"כ בבן אדם שאין לו תשועה. כי הישועה היא בבחי' ימין הושיעה ימינך וענני. משא"כ בסט' דשמאלה. ומזה יובן מעלת וישעי. ואפ"ל לכן וישעי ביוהכ"פ שאז מתחיל וימינו תחבקני. וע' זח"ב תרומה קל"ה זהב ק"ה יומא דדינא וכסף יוהכ"פ לבן כו' מעוז חיי עזי וזמרת י"ה ע"ד מן המצר קראתי י"ה כו' עמ"ש ע"פ עזי וזמרת יה. נשא פי"א רמ"ד ג' גבי מפחד בלילות עד שלא חטא דוד באותו מעשה ה' אורי וישעי ממי אירא כו' מובן דאורי וישעי זהו ע"י תומ"צ אשר התורה אור פנימי והמצות מקיפים בגדי ישע כו'. וכ"ה בשה"ש רבה ס"פ הנה מטתו שלשלמה כו':

קיצור סעי' ג' ה' אורי בים בחי' ויהי הענין והחשך ויאר. שמבחי' ישת חשך סתרו נמשך להאיר בבחיק אור. ואפ"ל מזה נמשך הפך ים ליבשה שעלמא דאתכסייא נהפך

צח

שיהי' בגילוי כמו עלמא דאתגלייא כיון שהחשך נעשה אור. וישעי בים התיצבו וראו את ישועת ה'. כי קי"ס בע"ק תליא. ומשם מקור הישועה. ש"ע נהורין הם מע"ק:

וכן ענין אורי בר"ה וישעי ביוהכ"פ. אפ"ל בר"ה ההארה מחכמה כמ"ש באג"ה סי' י"ד בענין עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ובענין ה' בחכמה יסד ארץ וזהו באור פניך יהלכון. וביוהכ"פ ההתגלות מע"ק ולכן נק' שבת שבתון ומשם נמשך וישעי כו':

(ד) זח"א ויחי דרמ"ב סע"א ע"פ יששכר חמור גרם. שע"י עסק התורה של יששכר כופה את הקליפות הנקראים חמור שזהו ענין ג' משמורות הוי הלילה. משמורה ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים. וע' בפ' וישלח דקע"ב ור"פ בהר. וע"י עסק התורה מכניעים אותם. וזהו לדוד ה' אורי כי התורה אור ועי"ז ממי אירא כו' שהיא מכנעת הקליפות:

ויקרא די"א ע"ב כתיב אנכי הוי' אלקיך וכתיב במע"ב יהיה אור ויהי אור דא מהימנותא דקב"ה דקב"ה אור אקרי דכתיב ה' אורי וישעי ממי אירא כו'. לפ"ז פי' ה' אורי היינו ע"י האמונה בו ית' שאמונה זו נק' ה' אורי וה"ע ק"ש שמע ישראל ה' אלקינו שהוא קבלת דבור אנכי כו'. ואפ"ל לפי"ז אורי וישעי שהוא א"פ ואו"מ היינו כי יש ב' בחי' דעת ואמונה כמ"ש בד"ה וידעת היום וזהו"ע א"פ שהדעת הוא שנכנס בפנימיות ממש ומה שא"א ליכנס בבחי' דעת והשגה זהו"ע א"מ ועמ"ש בד"ה טוב לחסות כו':

פ' במדבר דקי"ט ע"א פתח ואמר ה' אורי וישעי. כיון דב"נ אסתכל ואתאחד בנהורא דלעילא וקב"ה אנהיר עליה לא דחיל מעלאין ותתאין בד"א ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. הנה הוי' הוא ז"א וכבודו הוא מל' א"כ ענין אסתכל ואתאחד בנהורא דלעילא והנה שם פי' אדמו"ר נ"ע אורי א"פ וישעי או"מ. והאלשיך פי' וישעי להושיע מיצה"ר ע"ש כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו כו'. וא"כ אורי וישעי ע"ד עוז ותושי' שהתורה נותנת כח לנה"א ומתשת כחו של נה"ב כמ"ש בד"ה בחדש השלישי:

(ה) בחיי פ' בראשית דף ה' ג' ע"פ יהי אור ויש לך לדעת כי האור הזה נק' טוב ונק' רב טוב הצפון שישראל זוכים אליו כדכתיב מה רב טובך אשר צפנת וגו'. וזהו שדרשו רז"ל אמר דוד האיר לנו מאותו האור שנא' אל ה' ויאר לנו. וכתיב ה' אורי וישעי עכ"ל. א"כ למדנו פי' ה' אורי שמאיר לנו מאור שנברא ביום ראשון שגנזו לצדיקים ועמ"ש ע"פ אור זרוע לצדיק שזרע האור הזה בתומ"צ כמ"ש ברבות ס"פ שלח וזהו ג"כ ענין עוטה אור כשלמה דקאי על התורה כמ"ש מזה סד"ה ביום השמע"צ. דף ט' ע"ג כתב יום שנברא בו האור נק' יום אחד לפי שהאור הוא רומז ליחוד וז"ש ה' אורי וישעי. ר"פ תצוה קי"ג א' ע"פ להעלות נר תמיד פי' כי ה' אורי קאי על הבית השלישי העתיד לבא והוא כלשון קומי אורי כי בא אורך והוא הבטחה בבית השלישי בחזרת השכינה והוא שאמר דוד ה' אורי וישעי ואמר אל ה' ויאר לנו. ועיין ע"פ שלח אורך ואמתך המה ינחוני:

ב בקרוב עלי. כתיב בצדקה תכונני כו' וממחתה כי לא תקרב אליך בישעי' סי' נ"ד י"ד. וגם כי ופרעה הקריב ועי"ז הקריב את ישראל לאביהם שבשמים ואז כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליך כה' אלקינו בכל קראנו אליו. וכ"ש קראוהו בהיותו קרוב בעשי"ת ע"כ עי"ז צרי כו' המה כשלו ונפלו כו'. קרבת ביום אקראך. איכה ג' נ"ז. ומבואר ברבות ע"פ והנה ה' נצב עליו משל לבן מלכים כו' ברחו

צט

הזבובים כך המה כשלו ונפלו. ענין מרעים כמ"ש תלים כ"ב י"ז כי סבבוני כלבים עדת מרעים. וכתיב תלים ל"ז אל תתחר במרעים כו' כי מרעים יכרתון כו' וססי' צ"ב בקמים עלי מרעים תשמענה אזי כו' וסי' צ"ד י"ו מי יקום לי עם מרעים כו'. והעצה לזה ענין התרועה וז"ש וכי תבאו מלחמה כו' והרעותם כו' ופי' הש"ך שעי"ז תעשה לו רעה. כי על ידי התרועה שהוא ג"כ לב נשבר. ע' קורק' ג' שרשים בענין רוע ל' רעה מרעים כנ"ל ולשון תרועה ולשון שבר כמו תרועם בשבט ברזל תלים ב'. ועי"ז נופלים המרעים שקטרוגם מצד הרע שבישראל אבל עי"ז שנשבר הלב עי"ז נופלים ואז גם מלאך רע עונה אמן בע"כ וזהו צרי ואויבי לי. וכמ"ש אשריך ישראל כו' ויכחשו אויבך לך בפ' הברכה. מרעים לאכל ע"ד והסתרתי פני מהם והיה לאכל בפ' וילך ל"א י"ז. גם ע"ד חיה רעה אכלתהו בפ' וישב וכן ואכל העוף את בשרך ובפ' תבא כ"ח כ"ו והיתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים פי' נבלתך הנובלות שלך וגם כמ"ש בישעי' א' כ' ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלי. וענין בשרי יש לפרש גם ע"ד מי יאכילנו בשר דקאי על עריות וכמ"ש ובשר מבשרי והמכוון שעי"ז מקטרגים. גם הגוף נק' בשר אדם. שאר בשרו. גם ע"י אכילת עץ הדעת. וע' בזהר ר"פ נח ע"פ קץ כל בשר. אך כיון שהוי' אורי וישעי. היפך והסתרתי פני מהם והיה לאכול. א"כ אדרבה יפלו המבקשים לאכול. שהרי נאמר וסגר פום אריותא בדניאל ו' כ"ב. וגם ונהפוך הוא כמ"ש ואכלת את כל העמים. ר"פ עקב ז' י"ו. וזהו צרי ואויבי לי שנעשו לי לבחי' לחם וכדכתיב כי לחמנו הם סר צלם מעליהם בפ' שלח י"ד ט'. והיינו הצל והמקיף שלהם בחי' כאהלי קדר והוא דבחי' לבונה סר מהם ואזי לחמנו הם. וזהו"ע ויחשוף יערות ע"ד מחשוף הלבן להסיר מהם בחי' לבונה הנ"ל. רבות אחרי פכ"א קפ"ח ג' בקרוב עלי מרעים אלו שרי העכומ"ז לאכול את בשרי כו' באין ומקטרגין כו' אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות כו' (עמ"ש בד"ה ולא אבה בלק"ת פ' תצא) צרי ואויבי לי היינו ביוהכ"פ שאז אין יכול לקטרג כי השטן בגימ' שס"ד כו' שכל ימות השנה מקטרג וביוהכ"פ אינו מקטרג. והי"מ פי' הטעם משום ענין שני שעירים. ועמ"ש בלק"ת שם בענין ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה כו' ע"יגילוי שם הוי' דלעילא מהשתלשלות מגלה עמוקות. וממילא מובן שעי"ז צרי ואויבי לי. כיון שזדונות נעשו כזכיות. א"כ מלאך רע עונה אמן בעל כרחו:

ג אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. רבות שם אמרו ישראל אם תחנה עלי מחנה של ס"מ לא יירא לבי שהבטחתני בזאת יבא אהרן אל הקדש וע"ש דהרבה בחי' נק' זאת. התורה מילה שבת ירושלים שבטים יהודה ישראל תרומה מעשרות קרבנות. והם עשרה דברים י"ל כנגד ע"ס שבמל'. ובמ"א נתבאר דהנה כתיב ה' איש מלחמה והיינו שזה שיהי' הוי' בחי' אש דהיינו מה שמשפיע לכנס"י שהיא הנק' אשה. ע"ז הוא המלחמה של ס"מ ומחנהו שהם רוצים למנוע בחי' יחוד זה שלא יהי' גילוי אלקות למטה שזהו ענין איש כ"א יהי' העלם והסתר ע"י דסליק לעילא מבחי' איש כו' ומזה יומשך תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש כו'. אך מלחמה זו הוא להוי' מלחמה לה' בעמלק. וכמ"ש אם תגביה כנשר משם אורידך נאום הוי'. והנה כנס"י נק' זאת כמ"ש לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת. וזהו מאת הוי' היתה זאת וע"ז נאמר בזאת אני בוטח ולכן לא יירא לבי ממחנה הנ"ל כי כביכול למענו יעש למען שמו וכמ"ש סד"ה שובה ישראל עד בפי' כי עמך הסליחה למען תורא אשר תכלית כל הבריאה למען תורא כמ"ש סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא כו' והוא הנק' זאת וזהו אמת ואמונה כל זאת וקיים עלינו וזהו וכסיל לא יבין את זאת בפרוח רשעים כו' להשמידם עדי עד:

ק

רבות נשא פי"ג דרנ"א ד' ע"פ המקריב ביום הראשון נודע ביהודה אלקים כו' כמ"ד אם תחנה כו' בזאת אני בוטח כו' כמ"ש משה וזאת ליהודה. ועמ"ש בד"ה יהודה אתה ושם בענין ידך בעורף אויבך ועמ"ש ע"פ זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו:

אם תחנה כו' בזאת אני בוטח. זח"א ס"פ לך דצ"ג ע"ב. ויחי דרט"ו ע"ב ח"ב תרומה קנ"ח ב'. כ"א בזאת יתהלל המתהלל כו' בזאת אני בוטח ועמ"ש ע"פ כ"א בזאת יתהלל. ח"ג נשא קמ"ו א' ע"פ כה תברכו. כה וזאת היינו מל' והכהן ממשיך בה חסד גם הכהן שודמ"ט וזהו בזאת יבא אהרן כו'. ויש להעיר מענין וזאת הברכה כו'. ומ"ש ע"ז בת"ז י"ז ב' ל"ט ב'. ומענין אם תחנה כו' בזאת בת"ז י"א א'. ל"ט א'. צ"א ב'. צ"ח ב'. בחיי פ' בחקתי ע"פ אף אני אעשה זאת לכם. הקדמת ת"ז די"א סע"א וע"ז שזהו"ע ואף גם זאת בהיותם בארץ כו'. תקון י"ט דל"ט סע"א שזהו"ע על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. ע"ד מצא אשה מצא טוב ויפק רצון כו' בזאת אני בוטח ובזח"ג ס"פ אחרי ע"ט ב' פי' לעת מצוא ע"ד דרשו הוי' בהמצו והיינו עשי"ת א"כ ג"ז הוא על זאת יתפלל כו' שהמכוון לבנות בחי' זאת להיות ואמונה כל זאת וקיים עלינו תקון ס"ד צ"ח ב' שזהו שאמר הקב"ה לחוה בחטא עה"ד מה זאת עשית תקון ו' י"ז ב' בזאת אני בוטח כי ומלכותו בכל משלה. פי' כי יש מלוכה וממשלה מלוכה זהו ברצון וזהו על נש"י. אך על החיצונים שאינן מקבלים עול מלכותו ברצון עכ"ז וממשלתך בכל דור ודור וזהו ומלכותו בכל משלה ע"כ זאת אני בוטח. תקון י"ט ל"ט ב' שזהו"ע זאת אשיב אל לבי ע"כ אוחיל:

ד אחת שאלתי. י"ל כי הגם על המלחמה הוא בטוח אבל רוצה במנוחה שלא יצטרך כלל למלחמה. כ"כ המצ"ד. וכענין מ"ש ע"פ הזהר ר"פ ויצא ע"פ קומה ה' למנוחתיך כו'. גם לע"ל וגם זאת עם כבש כו' ע"י למרבה המשרה ולשלום אין קץ. והנה יעקב בחי' מלחמה אבל ישראל כי שרית שכבר נצח כו' אך דוד שהתפלל על מי שאינו בבחי' כי שרית ושאעפ"כ לא יצטרך למלחמה הנ"ל והיינו ע"י שבתי בבית ה' אותיות התורה. והתורה נק' שלום כמ"ש ע"פ פדה בשלום נפשי מקרב לי כו' וע"פ ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך שמזה נמשך שבחי' ורב יהי' שלום כו' וזהו אחת שאלתי והיינו מאת הוי' ע"ד ששים המה מלכות ששים מסכתות אחת היא כנס"י שכדי להמשיך האור ע"י התורה הוא ע"י אחת היא מס"נ באחד. ועז"א אחת שאלתי. והיינו מאת הוי' ולא ע"י היכל הזכות דסנהדרין כ"א מלפניו ית' בעצמו והוא להיות שבתי בבית ה' שהם אותיות התורה. וכמארז"ל משחרב בה"מ אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלה שזהו כמו היכל קדה"ק ועמ"ש ע"פ ומקדשי תיראו. ומזה יומשך לחזות בנועם כו' הו"ע המיתוק וגילוי פנימית התורה. אך עוי"ל כיון שמבואר לקמן דפי' בנועם ה' הוא ענין אז תתענג על הוי' למעלה משם הוי' א"כ עז"א אחת שאלתי כי עם היות כי הוי' אורי ולכן אם תחנה עלי כו' כ"ז הוא המשכת שם הוי' אבל על ההמשכה שלמעלה משם הוי' ע"ז הוא השאלה והבקשה וכענין מ"ש ע"פ ואתחנן כו':

אחת שאלתי. בנועם הוי'. פי' בזח"א פ' תולדות קמ"ב ב' שזהו"ע האור הנמשך מהבינה לז"א הנק' הוי' וזהו"ע ויהי נועם ה' אלקינו. ועמש"ל על פסוק ויהי נועם. ונק' שופרי' דאדה"ר. ויש להעיר ממ"ש בד"ה צאינה וראינה בפי' שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' שהמשכה זו מבחי' קדש נק' נועם ה'. וממ"ש שופרי' דאדה"ר יש להעיר לענין השופר. ויחי דרי"ח ע"א ומתמן אתפתחו ארחין לעתיקא סתימאה כו' כמ"ד לחזות בנועם ה'. ודרי"ט ע"א שזהו"ע אז תתענג על הוי' פי' למעלה משם הוי' והוא בחי' נועם הנמשך מע"ק לז"א הנק' הוי'. ח"ב שמות די"א ע"א שזהו"ע צרורה בצרור החיים לחזות בנועם ה'. בשלח דנ"ט ע"א בפי' נאדר בקדש שבחי' קדש זהו נועם ה' והיינו כמש"ל בענין שאו ידיכם קדש כו'. בשלח דס"ג סע"א דלחזות בנועם ה' זהו"ע

קא

עין לא ראתה כו' והוא פנימית של בחי' מ"ן דהיינו מו"ם טלא דנטיף מע"ק לז"א. פקודי דרכ"ט ע"ב בענין לבושי שרד הלבושים הנעשים מהתומ"צ שעי"ז זוכים ליהנות מאספה"מ לחזות בנועם ה' כו'. ח"ג ס"פ אחרי דע"ט סע"ב אחת שאלתי כו' בנועם ה' כו'. פ' שלח קס"א ב' ע"פ ועתה יגדל נא כח אד' שזהו"ע נועם ה'. קע"א ב' חקת קפ"ב ב' בצרורא דחיי כו' לחזות בנועם כו' עין לא ראתה כו'. ואתחנן דר"ז ב' ג"כ כנ"ל. ענין לבקר בהיכלו לשון בקור ולשון בוקר עמ"ש ע"פ אשרי משכיל אל דל. עמה"מ צ"ה ד' קי"ח ב' קמ"ג ב'. של"ה י"ט א' קצ"ב ג' שי"ג א' שע"ט ב'. ו"ע י' א':

מ"ע קל"ח בשם כנפי יונה אחת הוא ג' מתנות א"י חייהעוה"ב תורה שהם ג' קוין הנמשכים בשכינה הנק' אחת כו'. סי' ר"ו כ' אחת שאלתי ר"ת שאלתי ה' גוונין דעינא שחור אדום לבן ירוק תכלת. והנה אדום לבן ירוק תכלת הם ד' רגלי המרכבה שיניקתם מבינה הנקראת שחר כו' כמ"ש מי זאת הנשקפה כמו שחר. ואפ"ל לפ"ז ששאל גילוי מרכבתא עילאה. מענין שחר עמ"ש בד"ה שחורה אני ונאמה. של"ה י"ט א' בשם הזהר פקודי דרכ"ט ע"ב ע"ד כתנות אור שעי"ז יזכה לחזות בנועם ה' א"כ פי' שבתי בבית ה' היינו אותיות התומ"צ אורייתא היכלא עילאה דקוב"ה ובה ועל ידה יוכל לחזות בנועם הוי' וכמ"ש בד"ה ועשו להם ציצית בענין עוטה אור כשלמה שהתורה היא הממוצע המחבר א"ס עם העולמות ויש בה פנימית וחיצוניות כו' והחיצונית נק' בית הוי' והפנימית נועם ה' ולחברם יחד זהו ע"י אחת שאלתי כמו והחיות נושאות כו' ד' כנפות של הלבוש אדום ולבן כו' כנ"ל בשם המ"ע ר"ו. של"ה פ' בא ס"פ ת"א שי"ג א' לחזות בנועם ה' זהו"ע השכר הנצחי. ס"פ שופטים בפסוק תמים תהיה שע"ט ב':

עמה"מ שער קרית ארבע ס"פ סמ"ך אחת שאלתי כו' לשאוב ממעיני הישועה אולפין חדתין דאורייתא. יש להעיר ממ"ש במלכים א' סי' ג' שאל מה אתן לך כו' ונתת לעבדך לב שומע כו' הנה עשיתי כדברך ונתתי לך לב חכם ונבון כו' וגם אשר לא שאלת אתן לך כו'. ושאלתו זו היא כענין שאלת דוד אחת שאלתי כו'. בשער קרית ארבע ס"פ קל"ח אחת שאלתי כו' גל עיני ואביטה נפלאות כו'. שער רישא דז"א ס"פ ל"ד דקמ"ג ע"ב ואמא היא הנקראת עוה"ב ושם הוא סוד נועם ה' שנאמר לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו של קדה"ק כו'. מענין שאל מה אתן לך רבות פ' לך פמ"ד דמ"ח ע"ג. בשה"ש רבה ע"פ שיר השירים דף ג'. הריני שואל את החכמה והכל בכלל כו'. החכמה והמדע נתונה לך ועי"כ עושר ונכסים כו'. וריש קהלת רבה הריני שואל את בתו והכל בכלל הריני שואל את החכמה והכל בכלל. ושם פ"ו א' ע"פ דברתי אני עם לבי הלב שומע שנאמר ונתת לעבדך לב שומע. פי' בתו י"ל מל' דאצילות ונק' חכמה כי היא חכמה שלמה כו'. והכל בכלל כי בה כנישו דכל נהורין עילאין כו'. וע' רבות ר"פ תרומה משל למלך שהיתה לו בת יחידה כו' לפרוש ממנה איני יכול וקאי על התורה. וזהו שבתי בבית ה' י"ל בית בת הכל א' כמארז"ל ע"פ ותהי לו לבת. ומזה יומשך ממילא לחזות בנועם ה' היא בחי' לא זז מחבבה לבחי' בת הנ"ל עד שקראה אמי וזהו וה' ברך את אברהם בכל וארז"ל בת היתה לאברהם ובכל שמה ר"ל שבחי' בת הנ"ל בה נכלל הכל מטעם הנ"ל. במדרש תלים ממך למדתי כו' עמ,ש מזה בלק"ת נדפס סוף פ' מסעי. ומ"ש בד"ה עולת תמיד העשויה שיש כלל מלמעלה הכולל כל התורה והוא דבור אנכי. וכן בנפש כלל מלמטה חכמה שבנפש. ועמ"ש בלק"ת בד"ה ראה אנכי נותן היום שע"י דבור אנכי נמשך בחי' הוי' בנפש כו'. והנה מה ה' אלקיך שואל מעמך בחי' מ"ה חכמה כח מ"ה. ע"כ אחת שאלתי כו' שבתי בבית. הכלל העליון והוא חכמה עילאה שבתורה כו'. וממילא יומשך בחי' מ"ה כו' כי ראה אנכי נותן כו'. להעיר לענין שבתי בבית ה' מפסוק מגדול עוז שם הוי' ע' בחיי ר"פ ויקהל:

קב

והנה עפ"ז יש לפרש ענין וכך היה מונה אחת. אחת ואחת כו'. וע' ביומא פ"ה דנ"ה סע"א לא מנה לא יצא אע"פ שלא טעה וע' מזה בבחיי פ' אחרי דקמ"ט ע"ג מוכח מזה כוונתם עמוק. והיינו כי אחת למעלה זהו בינה שכולל ג"ר ע"ד היכל קדה"ק. והבחיי פי' שהוא תר ומ"ש נ' יותר. ולכן משם ממשיך לחבר הג"ר עם כל הז"ת ע"כ צ"ל אחת ואחת. חיבור הבינה עם חסד. אחת ושתים חיבור הבינה עם חו"ג. א' ושלש חיבור הבינה עם חג"ת. וכמו גבי היום שלשה ימים לעומר דאינו אומר היום יום שלישי שהי' משמע שהוא נפרד בפ"ע אבל באומרו היום שלשה ימים הרי הוא אחוז ומחובר עם כל המ"ט שע"ב. וכמ"כ כאן. והיינו התאחדות הז' מדות שיהיו בהתכללות יחד כימים אחדים. ע' זהר ויצא ע"פ ויהי בעיניו כימים אחדים. וזהו ע"י המשכת אחת בהם. וזהו ע"ד מי בינה ברא אלה ו"ק. כי ו"ק לגבי בינה נק' בריאה ע"ד והחכמה מאין תמצא. ולכן עילוי גדול הוא כאשר מי מאיר בבחי' אלה. וכמ"ש באריכות ע"פ הללו י"ה הללי נפשי כו'. וזהו ענין והשיב לב אבות על בנים כו'. משא"כ עכשיו אין השם שלם כו'. וכללות חיבור זה הוא חיבור ע"ק בז"א כי בבינה התגלות עתיק כו'. והנה מבואר מהאריז"ל שעל ידי תומ"צ ממשיכים יחוד ו"ה. אבל לעורר ולהמשיך יחוד י"ה. לזה אין מספיק העלאה שעל ידי תומ"צ אלא דוקא על ידי מס"נ בק"ש ממשיכים יחוד זה יען כי יחוד זה זהו המשכת אור חדש מאא"ס וזה אינו נמשך כ"א ע"י בכל מאדך וכמ"ש מזה בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י בענין כת אחת אומרת קדוש כו' ואז אח"כ שנמשך יחוד זה אזי אח"כ ע"י תומ"צ ממשיכים בחי' זו בו"ה שיהי' השם שלם. וזהו"ע אחת למעלה להמשיך אוא"ס בג"ר שזהו יחוד י"ה והיינו ע"י אחת היא יונתי תמתי כו' שלמעלה מבחי' ששים מלכות שהם ששים מסכתות שזהו בחי' שע"י התורה ממשיכים יחוד ו"ה אלה פקודי המשכן כו' אבל ע"י אחת היא יונתי למס"נ באחד שזהו פי' אחת שמקבלת מאחד הוא יחידו ש"ע כמ"ש מזה בלק"ת בשה"ש בשני הדרושים שעל פסוק ששים המה כו' אחת היא כו' יעו"ש. ויש לבאר עפמ"ש בד"ה כי תצא. אשת יפ"ת בענין שיש בהנשמה ב' בחי'. וזו הבחי' אחת היא נמשך מצד עצם הנשמה שהיא בחי' שכינתא עילאה. וע' בד"ה שה"ש ובת"א פ' כי תשא סד"ה שמאלו תחת לראשי גבי ובכל מאדך. וזהו אחת שאלתי מאת ה'. ר"ל להמשיך מבחי' שכינתא עילאה בבחי' שאלה ע"ד אימא אוזיפת מנהא לברתא. וזה מתחילים לומר בר"ח אלול שאז נפתחים יג"מ הרחמים. וחזרת שאלה זו היא ביוהכ"פ ע"י וכך הי' מונה אחת. אחת ואחת. ור"ל שאז מגיע למדריגה זו ע"י אתעדל"ת אבל השאלה הוא אתעדל"ע שקודם לאתעדל"ת ופי' וכך הי' מונה י"ל כילפני אחד מה אתה סופר. אנת הוא חד ולא בחושבן. ומשם ממשיכים להשלים ולמלאות האור בעשר ספירות ששם שייך בחי' מנין ע"ד מונה מספר לכוכבים. והנה וכך הוא בחי' כתר כי הכתר ממוע בין המאציל לנאצלים וכלול מב' הבחי' וזהו ב' הכפי"ן של וכך וכמ"ש בפע"ח בשער נפ"א בפי' כך עלה במחשבה וע' בבחיי פ' בחקתי גבי בערכך בענין כפל הכפי"ן. וכמ"ש מזה ג"כ בלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ אני ישנה ספ"ב גבי פתחו של אולם גבהו ארבעים אמה. וזהו"ע כפל ב"פ אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך וההפרש בין אנכי ובין אני הוא הכ"ף וא"כ ב"פ אנכי הם ב' כפי"ן ועי"ז הוא מוחה פשעיך וזהו וכך היה מונה וכו':

והנה בחי' אחת למעלה ושבע למטה זהו"ע אז ומזה נמשך אז תשמח בתולה במחול דפי' במחול היינו מחילת עונות וגם מחול וריקוד כמ"ש בלק"ת בד"ה ביום השמיני שלח את העם. והיינו כמ"ש בזהר בשלח דנ"ד א' בפי' אז ישיר דפי' אז הוא התחברות האל"ף שהוא נהירו דעתיקא שמאיר בזיי"ן שהיא המל' יעו"ש בפי' הרמ"ז וזהו עצמו ההמשכה מבחי' אחת למעלה בבחי' שבע למטה לכן עי"ז נמשך אז תשמח וזהו

קג

בחי' סוכות שנק' זמן שמחתנו כו'. והנה ההזיות בקדה"ק ועל הפרכת היו ד"פ אז שהם ל"ב והיינו להמשיך האור מהכתר בל"ב נתיבות החכמה והם יאירו ע"י הבינה עד המל' וזהו וכפר על הקדש וכל על מקדש הקדש:

ע' בפנים יפות פ' אחרי ע"פ וכפר בעדו ובעד ביתו שביאר כל המזמור זה ה' אורי וישעי. וטעם למה שאומרים אותו מר"ח אלול עד הו"ר:

ה כי יצפנני בסכה (והקרי בסכו) ביום רעה יסתירני בסתר אהלו בצור ירוממני. פירש"י בטוח אני שיצפינני בבית מקדשו ושנינו בסדר עולם שהמקרא הזה נאמר על יואש בן אחזיהו שהסתירתו יהושבע אחותו בעליית בית קדה"ק כענין שנאמר (במ"ב סי' י"א) ויהי אתה בבית ה' מתחבא שש שנים. בצור ירוממני העמיד על סלע רגלי עכ"ל:

(ב) ובמדרש תלים פי' ביום רעה ביום רעתה של בת שבע עכ"ל. ואפ"ל ע"ד אם ראית ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה. ועוד כמ"ש בתוס' דעירובין פרק עו"פ דכ"ב א' בענין ארך אפים. ואם לרשעים כן כ"ש וק"ו לצדיקים כדוד שאירע לו מכשול שנאמר רק בדבר אוריה. ועוד כי אין עבירה מכבה תורה כמ"ש בלק"ת בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו פ"ג ומש"ש בשם הרמ"ז. וזהו כי יצפנני בסכה שהתורה נק' סוכה ע"ד ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. כמ"ש בד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי:

(ג) בילקוט פ' אמור ע"פ בסוכות תשבו שבעת ימים זש"ה וסוכה תהי' לצל יומם (מחורב דר"ל משרב וחום השמש) אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעוה"ז אומר הקב"ה הוא קיים מצות סוכה אני מסיך עליו מחמתו של יום הבא כו' כי הנה היום בא בוער כתנור כו' באותה שעה הקב"ה עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם לתוכה שנאמר כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתירני. הוי' אד' עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק בתלים סי' ק"מ ח' עכ"ל הילקוט. ואפ"ל כי הוי' אד' גימטרי' סוכה. וזהו הוי' אד' סכותה לראשי. וע' בלק"ת סד"ה כי כארץ תוציא צמחה בפי' כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה שזהו בחי' ר"ה יוהכ"פ שם אד' מאיר בר"ה ושם הוי' בניקוד אלקים ביוהכ"פ. ואפ"ל שלכן מזה נמשך בחי' סוכה דהיינו ג"כ ב' השמות הוי' אד' סכותה לראשי כו'. וע' במד"ר נשא פי"ד בנשיא השביעי דרנ"ז א'. ובארץ ישראל סכותה לראשי ביום נשק מהו ביום נשק ביום זיונם של ל"א מלכים. ולע"ל מנין שנאמר וסוכה תהי' לצל יומם:

(ד) בילקוט ח"ב במ"ב ססי' י"א רמז רל"ב ותקח יהושבע עליו הכתוב אומר כי יצפנני בסוכה עכ"ל וע' בפרש"י במלכים שם שזהו מש"ש בחדר המטות שנק' כן בית קדה"ק ע"ש בין שדי ילין. ונשמע לפ"ז דבחי' סוכה זהו בית קדה"ק כו'. וכן תורה היא בחי' זו שהרי ארז"ל ע"פ יקרה היא מפנינים מכה"ג שנכנס לפני ולפנים דהיינו בית קדה"ק כו':

(ה) בחיי פ' אמור ע"פ כי בסוכות הושבתי. וסוכה תהי' לצל יומם מחורב כו' ועליו אמר דוד כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני בסכה כתיב עכ"ל. וענין כי יצפנני י"ל עדמ"ש במד"ר פ' דברים ע"פ פנו לכם צפונה הצפינו עצמיכם לדברי תורה שנאמר יצפון לישרים תושיה במשלי סי' ב':

והנה בשה"ש רבה ע"פ כי טובים דודיך מיין א"ר אילא יש דברים שמשיקין אותן על פה (שסוגרים עליהם את הפה שלא לגלותם כד"א ישקני מנשיקות פיהו) כיצד כתוב אחד אומר בלבי צפנתי אמרתיך למען לא אחטא לך וכתוב אחד אומר בשפתי ספרתי כל משפטי פיך עכ"ל. א"כ י"ל צפנתי זהו פנימית התורה. וכ"מ הענין בילקוט

קד

בשה"ש בתחלתו רמז תתקפ"א וע' עוד בילקוט במשלי סוף רמז תתק"מ ואין יצה"ר שולט במי שבלבו תורה כו' בלבי צפנתי אמרתך וזהו"ע הצפינו עצמיכם לדברי תורה. וכמארז"ל בספרי ע"פ לדבקה בו למוד דברי אגדה. וזהו ג"כ פי' יצפון לישרים תושיה. וע' בת"א פ' יתרו בד"ה בחדש השלישי בפי' תושיה ועז"נ ישקני מנשיקות פיהו וארז"ל בשה"ש סד"ה ישקני יזיינני כד"א נושקי קשת והיינו שהתורה היא זיי"ן כנגד היצה"ר וכמשארז"ל פ"ה דסוכה נ"ב א' ע"פ אם רעב שונאך האכילהו לחם. מלחמתה של תורה (רש"י). וע' בזהר פ' בשלח דנ"ד א' ע"פ אז ישיר. אז המשכת האל"ף לבח'י זיי"ן כו'. ועי"ז סכותה לראשי ביום נשק. וזהו כי יצפנני בסוכה כו':

(ו) תלים ל"א כ"א. תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש תצפנם בסוכה מריב לשונות. פירש"י מרוכסי איש מחבורי רשעים המתקשרים יחד להרע להם. וע' ת"י שם:

(ז) ובמד"ר פ' בראשית פרשה א' רבי יהודה בר סימן פתח והוא גלי עמיקתא ומסתרתא בדניאל סי' ב'. הוא גלי עמיקתא זו גיהנם כו' ומסתרתא זו גן עדן שנאמר בישעי' סי' ד' למחסה ולמסתור בזרם וממטר (ורישי' דקרא מדבר בגן עדן. מ"כ) ואומר תלים ל,א תסתירם בסתר פניך עכ"ל. והנה וסוכה תהיה לצל יומם מחורב נת"ל סעי' ג' וסעי' ה'. וסיפ' דקרא למחסה ולמסתור מזרם וממטר י"ל ג"כ כי איתא ע"פ כי הסתיו עבר דקאי על גלות מצרים. ובחי' סוכה זהו ולמסתור מזרם וממטר שהם בחי' ימי הסתיו. ולמדנו ממד"ר הזה שג"ע נק' סוכה. וגם כי מקור בחי' סוכה נמשך מענין והשענו תחת העץ והוא ענין ועץ החיים מתוך הגן כו':

(ח) א"ר יונתן שלשה לשונות הן לשון רומי לקרב. לשון יוני לדבר. לשון אשורית לתפלה הוי תצפנם בסוכה מריב לשונות עכ"ל ועמש"ל ססעי' ב'. ובפנ"י במקום א' ראיתי שפי' לשונות ע' לשון. ואפ"ל כי בדור הפלגה תחלה נאמר ויהי כל הארץ שפה אחת פירש"י לשון הקדש. ואחר חטאם נאמר הבה נרדה ונבלה שם שפתם כו' כי שם בלל ה' שפת כל הארץ כו'. ומזה נמשך רוב לשונות. וזהו תצפנם בסוכה מריב לשונות כו':

ח לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש. בזח"ג פ' אמור דצ"ג ע"ב הקדים פסוק זה לענין הפסוק אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם וז"ל ר' יצחק פתח לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי' אבקש. ופירש"י לך בשליחותך אומר לי לבי בקשו פני. ר"ל הלב אומר לי בשליחות הקב"ה שיבקשו פניו יתברך. וכן אעשה דהיינו את פניך ה' אבקש. ובזהר כאן פי' אלין עטרי מלכא ופי' המק"מ שהם המוחין דז"א והרמ"ז פי' שה"ס ההויות שהם העיקר והפנים. וגם ידוע שד' מדרגות פנים ואחור ימין ושמאל הם בסוד אבי"ע וידוע שאור חכ' ה"ס אצילות וזהו בקשו פני. ופי' את פניך הוי' אבקש להמשיך הפנים של הוי' כגון אורות אריך ועתיק כו'. והוסיף לפרש שהיו"ט עצמן הם מבינה וענין בקשו פני להמשיך בהם אור אבא על ידי המעשים והתפלות של המועדים. וא"כ י"ל פי' אלה מועדי ה' זהו ההמשכה מבינה שזהו יו"ט בעצם וכמ"ש בכהאריז"ל אלה מועדי ה' ר"ת אמי. אך כאשר תקראו אותם ר"ל שתמשיכו בהם אור אבא ודוגמת ענין לעשות את השבת. וע' מזה בד"ה מצה זו בלק"ת פ' צו אך מדכ' הזהר בקשו פני אלין זמנייא וגייא משמע לפרש אשר תקראו אתם קאי על עצם ענין קדושת יו"ט שהוא יסוד הפנימיות דהיינו המשכה מבחי' ג"ר שהם נק' ודאי פנימיות לגבי ז"ת כמבואר באריכות בבה"ז פ' אחרי במאמר דשם דע"ז ב' בענין ההפרש בין חיות העולמות ובין האור והחיות המאיר בג"ע. ועיין בת"א פ' חיי בד"ה להבין מארז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז ג"כ נתבאר מזה. ותדע דבמשה

קה

נאמר ופני לא יראו. ומאחר שע"י היו"ט נאמר בקשו פני הלא דבר גדול הוא. ושייכות יו"ט לבחי' בקשו פני י"ל ממקרא מפורש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני הוי' אלקיך כו' ולא יראו פני ריקם ס"פ ראה ועיין בלק"ת בשה"ש בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים שבחי' יראה את פני הוי' אלקיך הוא עתה בתפלה כו' דהיינו ע"י אהבה ויראה והתעוררות רחמים כו' ע"ש. ויש להעיר מפסוק ואני אמרתי בשלוי כו' ה' ברצונך העמדת להררי עוז הסתרת פניך הייתי נבהל אליך ה' אקרא כו' וזהו בקשו פני. ועמ"ש בסדור בד"ה עבדים היינו לפרעה. פרעה אותי' הערף שהוא יניקתו מעורף דא"א שבחי' א"א הוא ארך אפים וגדל חסד דקמי' כחשיכה כאורה כו'. אבל עכ"ז מקבל רק מבחי' עורף ואחוריים. אבל ויוציאנו ה' אלקינו משם ע"י יאר ה' פניו אליך שבחי' הפנים זהו הגבה למעלה מעלה לאין שיעור מבחי' אחוריים כו'. ולזאת לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי' אבקש:

(ב) בילקוט תלים סי' מ"ב סוף רמז תשמ"א דק"ד ע"ג ע"פ צמאה נפשי לאלקים לאל חי מתי אבא ואראה פני אלקים שם פסוק ג'. ממה את צמאה איני צמא לא לאכול ולא לשתות אלא לראות את פניך לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי' אבקש. לכן נאמר מתי אבא ואראה פני אלקים. ורש"י בתלים שם פי' מתי אבא ואראה פני אלקים לעלות לרגל. הרי כמ"ש בזהר דבחי' בקשו פני כו' זהו נאמר על היו"ט שבהם הוא בחי' יראה את פני כו' ואראה פני אלקים. ובבחיי פ' בראשית די"א ע"ב ע"פ ומפניך אסתר כלומר ממקום שכינתך והוא כלשון שכתוב מבקשי פניך ה'. תלים כ"ד. את פניך ה' אבקש. תלים כ"ז. בקשו פניו תמיד. תלים ק"ה ד' עכ"ל. והפסוק תלים כ"ד ו' זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה עיין ספ"ג דערכין די"ז ע"א ובזהר ר"פ וירא במה"נ דצ"ז א'. ופי' הרמ"ז מבקשי לשון רבים משמע דקאי אצדיקים שהם מבקשים פני ה' שה"ס האצילות שה"ס הפנים כי אחור עשי' ושמאל יצירה וימין בריאה ופנים אצילות. ויתכן להיות מלת פניך מושכת עצמה ואחרת עמה ושיעורו מבקשי פניך פני יעקב סלה כו' כמ"ש לקמן יעקב אבינו הוא כסא הכבוד כו' שאין לנו גילוי חכמה שלמעלה אלא בתורה שהיא יעקב כי על עצם החכמה נאמר ופני לא יראו עכ"ל. נמצא לפי' הרמ"ז מבקשי פניך הוא גילוי האצילות. ובלק"ת ס"פ הברכה בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית דרוש הראשון פ"ב פי' ענין יראו פני היינו בחי' ממכ"ע וסוכ"ע בחי' יחוד קוה"ו שכאו"א מישראל הי' מקבל גילוי זה ומזה הי' נמשך ההשתחוואה והביטול בפנימית להיות כל השנה בחי' ביטול זה. וע"ש דיש ב' בחי' בהשתחואה הא' חיצונית והב' פנימית ואפ"ל דההשתחוואה החיצונית זהו הכנה להשתחוואה פנימית ומזה יובן ענין בקשו פניו מבקשי פניך כו':

(ג) והנה כתיב כמים הפנים לפנים כן כו'. ואפ"ל מים זהו תורה כמ"ש הוי כל צמא לכו למים וע' בלק"ת בד"ה האזינו השמים דרוש השני שמים שם מים זהו התורה. וענין הפנים לפנים שע"י אשר משים פניו בעסק התורה הנה כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו. כמשארז"ל באבות עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהן כו' מנין שאפי' אחד שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך וע' מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה בלכות. דרוש השני. וכ"ה בזהר פ' במדבר דקי"ח ע"א דהא בכל אתר דמלוי דאורייתא אשתמען כו' וקב"ה אתי לדיירא בהדיה הה"ד בכל המקום אשר אזכיר את שמי ופי' הרמ"ז דהל"ל תזכיר אלא שזהו ע"ד ואשים דברי בפיך כו' לכן נאמר אזכיר. נמצא זהו בחי' ענין הפנים לפנים שבא ע"י מים שהוא התורה כו' כמ"ש מזה בלק"ת פ' ראה סד"ה כי תשמע בקול סד"ה ביאור הדברים. וא"כ עכשיו שאין בהמ"ק קיים לבא לבחי' את פניך הוי' אבקש זהו ע"י עסק התורה. וע' בסש"ב פנ"ב פנ"ג. ובמשנה סוף הוריות יקרה היא מפנינים מכה"ג שנכנס

קז

לפני ולפנים כו'. וכן פי' בלק"ת פ' תצא דרוש השני פ"ג שבחי' את פניך הוי' אבקש ממשיכים ע"י תומ"צ שהם פנימית רצונו ית' ובד"ה אתם נצבים פ"ג ושם פי' ענין זה על עשי"ת והיינו עפמ"ש במד"ר פ' אחרי פכ"א רבנן פתרי האי קרא לדוד ה' אורי וישעי. אורי בר"ה וישעי ביוהכ"פ כו'. א"כ כמ"כ לך אמר לבי בקשו פני יש לפרשו כן יעו"ש. והזהר כאן מפרשו על ג' רגלים כנ"ל:

(ד) והנה זהו פירש"י דבקשו פני ר"ל פניו יתברך. עד"ז פי' הזהר שהן היו"ט שנאמר בהן יראה את פני הוי' אלקיך. אבל יש שפירשו בקשו פני היינו הפנימיות של הלב וכן פי' בלק"ת בד"ה כי תצא הנ"ל וכן פי' מהרמ"א כאן ועמ"ש ע"פ וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר אל לבו שהצדיקים דומין לבוראן שלבן ברשותן כו'. וא"כ זהו בקשו פני לחפש אחר פנימיות הלב שיהיה לבו ברשותו. ולכן זהו ע"י את פניך הוי' אבקש שהוא התורה וכמ"ש כי קרוב אליך הדבר בפיך ואזי ובלבבך כו':

(ה) עמ"ש ע"פ יחד לבבי דפי' בזהר ס"פ בראשית מאן לבבי כד"א צור לבבי וחלקי אלקים לעולם והיינו כמ"ש במד"ר בשה"ש ע"פ ולבי ער זה הקב"ה היכן מצינו שהקב"ה נק' לבן של ישראל מן הדין קרא צור לבבי כו'. והנה בזהר פ' שלח לך דקס"א ע"ב בפי' ועתה יגדל נא כח אד'. עד דמטא לאתר דאקרי קדה"ק דביה הוא כולא ותמן לבא שריא ודא אתזן מן מוחא דלעילא. ופי' במק"מ היכל קדה"ק דבריאה תמן לבא שריא מל' דאצילות. ודא אתזן מן מוחא היינו מן ז"א וז"א מקבל מאו"א ואו"א ממו"ס כו'. עו"ש פי' דלבא נק' ג"כ ז"א וזה ע"ז לבבתני אחותי כלה. א"כ עפי"ז י"ל הפסוק לך בגינך ובשליחותך אמר לבי היינו מל' דאצילות. שהיא הנק' לבי דבחי' דוד. בקשו פני. או פנימית הלב שהוא פרצוף הפנימי דמל' הנק' אחת היא יונתי. או פניו ית'. המכוון י"ל ע"ד יחד לבבי היינו היחוד בבחי' צור לבבי וחלקי אלקים שיומשך בו מז"א שנק' ג"כ לבי. והוא כענין פנימיות הלב כו'. את פניך הוי' אבקש היינו להמשיך מהפנימיות דשם הוי' שהם אורות אריך ועתיק וכמש"ש הזהר בפירוש ועתה יגדל נא כח אד'. כד אנהיר עתיקא סתימאה נ"ב אריך. במוחא נ"ב חכמה. ומוחא אנהיר ללבא כו'. ע' זח"ב תרומה קל"ד ב' בענין כשם שבלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד מפרש לבך דיעקב היינו בינה עלמא עילאה. בלבנו היינו מל' עלמא תתאה. מל' נקרא אלקים והבינה נק' אלקים חיים שהוא בחי' עליונה יותר הרבה. ע"כ פי' יחד לבבי כי צור לבבי וחלקי אלקים אך יחד לבבי שיתחברו המל' עם הבינה כענין כעיר שחוברה לה יחדיו ועמ"ש ע"פ חוברות אשה אל אחותה. וזהו כשם שאין בלבך כו' כך כו':