כח

קז

ז ה' עוזי ומגני בו בטח לבי ונעזרתי ויעלוז לבי ומשירי אהודנו. ברבות בשה"ש ע"פ נגילה ונשמחה בך בעשרה לשונות של שמחה נקראו ישראל כו' עליזה כו' שנאמר ויעלוז לבי ומשירי אהודנו עכ"ל. ומ"ש בחנה עלץ לבי בה' עשאו המדרש ענין אחד לבד מעלז וכתיב ואני בה' אעלוזה חבקוק ג' י"ז. יעלוז שדי תלים צ"ו. יעלזו חסידים בכבוד תלים קמ"ט. משלי ל"א י"א בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. זא"ג ר"פ תזריע דמ"ב ע"ב בטח בה לב בעלה דא קוב"ה דבג"נ מי לה על עלמא לאתדברא עלה כל זיונין דיליה אפקיד בידהא כו'. יש לפרש כי הכל בידי שמים שהוא ז"א חוץ מיראת שמים ועל כן צריך בטחון שבטח בכנ"י שיהיו יראי שמים. ולכן הבוטח בה' צ"ל ירא שמים שכשם שהוא ממלא בטחון שלו ית' כך ימלא ה' בטחונו שבוטח עליו:

ס"פ הנ"ל דנ"ב ע"א ע"פ ומה' אשה משכלת מאן דזכי באשה משכלת זוכה בכולא וכתיב בטח בה לב בעלה וגו'.

קט

ביחזקאל סי' ל"ג באמרי לצדיק חיה יחיה והוא בטח על צדקתו ועשה עול. כל צדקותיו לא תזכרנה ובעולו אשר עשה בו ימות. ופירש"י לא תזכרנה להצילו מעבירה זו:

בחבקוק סי' ב' כי בטח יוצר יצרו עליו וגו' ופי' המצודות זה האומן עצמו שעשאו יבטח כו':

מ"ב סי' י"ח ה' בה' אלקי ישראל בטח. וברבות באיכה בד"ה ר' יוחנן פתח משא גיא חזיון שהיו נותצין בתיהם ומוסיפים על החומה ולא כבר עשה חזקיהו כן שנאמר ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה כו' אלא חזקיהו בה' אלקי ישראל בטח. אבל אתם לא הבטחתם כו'. מזה מוכח בענין מ"ש בח"ה שער הבטחון בחיו בהעסק בסיבות שזה אינו העדר בטחון וראי' מחזקיהו שהוסיף על החומה וזהו העסק בסבות אלא שמ"מ העיקר הי' בטחונו בה' שיושיע לו ע"י סיבה זו משא"כ כשבוטח על הסבה מצד עצמה:

באיוב סי' ו' כ' בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו ופירש"י בושו שותיה כי בטח כל איש ואיש לשתות מהם:

צפניה סי' ג' ב' בה' לא בטחה ופי' במצ"ד כי בקשה עזר ממלכי ארץ. וצ"ל מ"ש מחזקיה שעסק בסיבה ויש לחלק כנ"ל. וברבות בפתיחתא דאיכה דנ"ז א' בד"ה רבי שמעון פתח רע רע יאמר הקונה. ענין בה' לא בטחה. כלה דלא שמעה בקול חתנה שטותא היא. ירמי' ל"ט י"ח כי בטחת בי נאום ה':

ה' עוזי ומגני. בשה"ש רבה בפסוק נגילה ונשמחה בך. דף ח' ע"א. בעשרה לשונות של שמחה נקראו ישראל גילה שישה שמחה כו' עליזה כו'. ויעלוז לבי ומשירי אהודנו. ויש לפרש עמפ"ש ברבות שם בפסוק כתפוח בעצי הנער. משל למלך שהיה לו אבן טובה ומרגלית בא בנו וא"ל תן לי אמר לו הוא ושלך היא ולך אני נותנה. כך ישראל אמרו לפני הקב"ה עזי וזמרת י"ה (פי' המ"כ דורשו כמו העוז שלי כלומר יהא שלי) א"ל הקב"ה לכם היא ושלכם היא ולכם אני נותנה ואין עוז אלא תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן עכ"ל וזהו שאמר ה' עוזי ע"י התורה. ומגיני ע"י המצות כי המצות הם ממשיכים אור מקיף והתורה היא או"פ. וכמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה משה ידבר ועיין באגה"ק בד"ה וילבש צדקה כשריון. וכיון שנמשכו או"פ ואו"מ בבחי' מל' בכנ"י לכן בו בטח לבי כי יש מעלה בא"מ יותר מבא"פ ויש מעלה כו' כמ"ש ע"פ טוב לחסות בה' מבטוח באדם. אבל ע"י שנמשכו ב' הבחי' לכן בו בטח לבי ונעזרתי. ועד"ז פי' הפסוק לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא אורי היינו או"פ וישעי היינו או"מ כמ"ש כי הלבישני בגדי ישע ולכן ממי אירא. וכ"מ הפי' בזח"ג במדבר קי"ט א'. ועי"ז ויעלוז לבי: