כט

קט

א מזמור לדוד הבו לה' בני אלים הבו לה' כבוד ועוז. בלק"ת ס"פ נשא בד"ה זאת חנוכת המזבח פ"ג וז"ל וזהו ג"כ ענין הבו לה' כבוד ואח"כ קול ה' על המים ז' קולות כו' שהם ז' בחינות המשכות בז' המדות (ע' מא"א קו"ף סי"ט) מים הוא חסד וכח הוא גבורה כו' וההמשכה הוא מעלמא דאתכסייא שלמעלה מהמידות (מבא"א שם וקול שרשה במל' דפה דא"ק חיות לז"א הנק' קול וע' בלק"ת פ' עקב סד"ה ויאכילך את המן בפי' מוצא פי הוי' ובביאור ע"פ ראשי המטות פ"ג) וכל המשכה הוא ע"י שם הוי' יו"ד צמצום כו' ולכן בכדי שיהי' ירידה והשפלה זו מבחינת שם הוי' בז' קולות האלו מקדימים בחי' הבו לה' כבוד הוא ענין מקיף והארה יתירה כדי להיות נמשך אח"כ הז' קולות. וכן הוא הענין שנותנין מתנה לכבוד חתן וכלה כו' עכ"ל. וע"ש שזהו עד"מ כמו אפי' בנער מט"ט שע"י ההשפעה בששת ימי המעשה ונק' שרו של עולם צ"ל חנוך לנער כמ"ש סד"ה בכ"ה בכסלו. כמ"כ עד"ז הנמשל אשר בשבת נמשך גילוי האצילות שלמעלה מבחי' נער והיינו ז' קולות הנ"ל. צ"ל ג"כ בחי' מקור להמשכה זו מלמעלה מן המדות. ועד"ז נתבאר בד"ה באתי לגני בענין

קי

אריתי מורי שכדי שיהי' ההמשכה מהחכמה צריך להמשיך תחלה מלמעלה מהחכמה כמו עד"מ הרב שצריך להסביר לתלמידו איזה שכל עמוק שמוכרח להיות שכלו בעצמו גדול יותר הרבה כו'. כמ"כ הענין כאן כי ז' קולות הם ז' מדות ולכן מקדימים לומר ג"פ הבו שהם נגד ג' ראשונות שעי"ז המשכת ג"ר בז"א שהם מוחין דגדלות אזי יוכל להיות אח"כ המשכה וגילוי ז' המדות כו'. ואפ"ל הפי' הבו לה' כבוד היינו להמשיך מבחי' עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד אשר משם נמשך תוס' אור בשם הוי' דאצילות כמ"ש במ"א ע"פ בפרוע פרעות בישראל שופטים סי' ה' בענין מארז"ל כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו וע"פ ועתה יגדל נא כח כו'. וזהו הבו לה' כבוד ועוז. וכן כבוד שמו כו'. וכדי להמשיך האור משם זהו ע"י הבו לה' בני אלים ג"כ לשון כח ותוקף שהם האבות. כי האבות הן הן המרכבה חג"ת דאצילות המעלים ומקשרים ג"ר לאוא"ס ב"ה כמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה להבין ענין האבות. וזהו ג"כ כענין גבורי כח עושי דברו כו' כמ"ש ע"פ מאמר הזהר פ' בלק קצ"א א'. ע"פ שחורה אני ונאוה:

(ב) גמרא פ"ד דברכות דכ"ח ע"ב אמתניתין רג"א בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה. הני י"ח כנגד מי א"ר הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בהבו לה' בני אלים. רב יוסף אמר כנגד שמונה עשרה אזכרות שבקריאת שמע. אמר רבי תנחום אריב"ל כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה עכ"ל. ופרש"י הבו לה' בני אלים שהוא רמז לאבות וגבורות וקדושת השם כדאמרינן בר"ה דל"ב מנין שאומרים אבות ת"ל הבו לה' בני אלים עכ"ל. וע' מהרש"א שם. וע' בת"א פ' יתרו בד"ה אלפי שנאן. ובד"ה יביאו לבוש מלכות גבי רוכב על כרוב קל שלו ושט בחי אלף עלמין כו' ובד"ה לא הביט און ביעקב בפ' בלק ושם פ"ב:

(ג) פב"ת דסוכה דנ"ה ע"א ביום ראשון דחוהמ"ס מה היו אומרים הבו לה' בני אלים. ופירש"י כל המזמור ע"ש שהיום תחלת שמחת בית השואבה. דהיינו כבוד ועוז. ובאותו מזמור קול ה' על המים ע"ש ניסוך המים:

(ד) פ"ד דר"ה דל"ב ע"א ופ"ב דמגלה די"ז ע"ב ת"ר מנין שאומרים אבות שנאמר הבו לה' בני אלים (ולישני דתקיפי כמו ואת אילי הארץ לקח ביחזקאל י"ז. הבו לה' כלומר הזכירו לפניו האיתנים) ומנין שאומרים גבורות שנאמר הבו לה' כבוד ועוז. ומנין שאומרים קדושות שנאמר הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש עכ"ל. ויש להעיר ממ"ש אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם זה שמילעולם כו'. וע' מה שהקשה ע"ז בכוזרי מאמר א' סי' י"א י"ב ותשובתו ע"ז סי' כ"ה שע"י האבות נתפרסם גילוי אלהותו כו'. והענין כי ענין היותו בורא שמים וארץ היינו ההנהגה הנמשך משם אלקים. אבל ענין אלקי אברהם מגן אברהם זהו מבחי' שמש ומגן הוי' אלקים. וזהו זה שמי לעולם. שעי"ז נמשך בחי' ולשום לו שם. ועמ"ש מזה ע"פ ואלה שמות בנ"י. ועוד יובן זה ע"ד שהקשהו מדוע מעשה"ד נאמר אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ומדוע לא נזכר בורא שמים וארץ שהוא מאין ליש. ומופתים דיצ"מ הוא יש מיש. ותירץ כי בריאת שמים וארץ נק' מאין ליש מבחי' אין והארה כמשנ"ת בלק"ת פ' ראה בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו. ובת"א פ' בשלח בד"ה וירא ישראל. אבל ענין יצ"מ הוא להיות גילוי אנכי היינו מהו"ע ית'. וזהו ג"כ ענין אלקי אברהם כו' זה שמי לעולם כי קיים אברהם כו' שע"י האבות הן הן המרכבה המשיכו מבחי' אנכי כו' והיינו זה שמי היינו ע"ד עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד יומדך ויאיר בחי' זו גם לעולם וכמ"ש במדרש ע"פ ראשון הוא לכם היינו גילוי אני ראשון כו'. וזהו"ע ולשום לו שם כו' ותעש לך שם כו' לריח שמניך טובים שמן תורק שמך שהוא ע"י גילוי שמו הגדול כו'. והנה בשמו"ע אנו מבקשים להמשיך גילוי מבחי' זו להיות ההמשכה מבחי' אתה ממש שיהי' הוי' כמ"ש בד"ה לא הביט און ביעקב הנ"ל סעי' ב'.

קיא

וזהו"ע ח"י ברכות ח"י חוליות שבהם ועל ידם נמשך ההמשכה מהמוחין כו' וכמ"ש ואולם חי אני ועי"ז וימלא כבוד ה' את כל הארץ כו'. לכן מקדימין לומר אבות אלקי אברהם כו' אשר זה שמי כו' שבהם ועל ידם נמשך גילוי זה והמשכה זו מה שלמעלה מהחיות שבבריאת העולמות ועמ"ש מענין האבות בפי' בעבר הנהר ישבו אבותיכם בלק"ת בד"ה אם בחקתי תלכו ששרשם מחג"ת דא"א מה שלמעלה מחו"ב. וכמ"ש בענין כשב שהשי"ן קודם לבי"ת בלק"ת פ' אמור יעו"ש. ועמ"ש במ"א ע"פ מארז"ל יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים. ונזכר קצת מזה בלק"ת פ' הברכה בביאור ע"פ תורה צוה בסופו. ועמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי בענין שהאבות הטעימן מעין עוה"ב. ועמ"ש בענין פי' איתן האזרחי בלק"ת בד"ה ראה אנכי. ובמ"א ע"פ ותשב באיתן קשתו ואותיות איתן משמשות לעתיד. וזהו ענין האבות שנקראו איתנים כדפירש"י ע"פ בני אלים כנ"ל. ויש להעיר עוד מפסוק הן לה' אלקיך השמים כו' רק באבותיך חשק ה' כו' ס"פ עקב יו"ד י"ד ט"ו: (ה) והנה ענין קדושת השם היינו להמשיך מבחי' אתה קדוש בבחי' שמך קדוש כמ"ש בד"ה אסרי לגפן בפי' וינוחו בו ישראל מקדשי שמך שממשיכים ממהו"ע בבחי' ושמך וזהו"ע אזכיר את שמי ע' זח"ג במדבר קי"ח א' פ' פינחס דרל"ט ופ' עקב דרע"א. ועמ"ש מזה בד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ספ"ב שזהו"ע מלכיות וזכרונות וזהו שהתפלה נק' סולם. ר"ל הסולם שמחבר השמים עם הארץ כמ"ש סולם מוצב ארצה כו' ארצה הוא מל' שהיא בחי' האחרונה שבאצילות מקור דבי"ע והיא נק' ארץ ועפר ואדמה כו' והיא נק' אין הארה בעלמא ונק' שם כו' ונק' כי עמך מקור חיים עמך היינו דבר הטפל ובטל לך כמ"ש בלק"ת פ' ראה בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו. וזהו כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו שצ"ל כמה צמצומים עד שיהי' בחי' מלכות כו' וכמ"ש מזה בת"א פ' תצוה בד"ה זכור דעמלק גבי ואין הכסא שלם עד כו'. והסולם שהיא התפלה היא להמשיך מבחי' השמימה היינו שמי השמים שהוא בחי' כתר שיאיר במל' וזהו הנק' יחוד העליון המשכה מבחי' אתה קדוש בשמך קדוש ועמ"ש מזה ג"כ ע"פ גומל נפשו איש חסד במשלי סי' י"א י"ז דקאי על התפלה. וזהו הברכה דאתה קדוש שהיא מבחי' ת"ת שע"י קו האמצעי נמשך יחוד זה במל'. ומתחלה צ"ל אבות וגבורות שהם ב' קוין חו"ג וזהו כענין ג' מועדים פסח חסד המשכה מאליו באתעדל"ע כו' וכ"ה ברכת אבות מגן אברהם וחסד לאברהם וזהו קו הימין אח"כ אתה גבור קו השמאל בג"ה כו'. ועמ"ש ע"פ אלה תולדות יצחק בענין בארות דיצחק כו'. וב' בחי' אלו זהו"ע שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ואזי אח"כ באתה קדוש אומרים קדושת השם בחי' אזכיר את שמי כו' ועי"ז אבוא אליך מלמעלה למטה ע"י הסולם וברכתיך היינו י"ב ברכות אמצעיות שהם שאלת צרכיו והם נגד י"ב גבולי אלכסון וי"ב בקר דבריאה י"ב שבטים שהם ענפים הנמשכים מהאבות ובהם ועל ידם נמשך הברכה בבי"ע כו' וזהו וברכתיך כענין איש אשר כברכתו שיומשך מבחי' י"ב גבולי אלכסון דאצילות להאיר בי"ב דבריאה כו'. וזהו כענין המבואר בזהר פ' בהעלתך דק"נ ע"ב בענין ג' פסוקים ויסע ויבא ויט שהם בחי' ג' אבות. ויסע בחי' אברהם כו'. וע"י ג' בחי' אלו מתברכא כנס"י ושפע ברכה זו ע"י צדיק יסוד עולם. והוא ע"ד אלה תולדות יעקב יוסף והמשכה זו זהו ענין שים שלום כו' וע"ש בזהר. ובחי' זו בעבודה ע"ד המבואר בת"א בד"ה אלה תולדות יצחק. שבחי' יצחק שהי' חופר בארות זהו מלמטלמ"ע והכח הזה ע"י היותו בן אברהם ר"ל שנמשך תחלה הכח מלמעלמ"ט. וע' מזה סד"ה וישכם לבן בבוקר. ושני בחי' אלו זהו ענין אבות וגבורות וענין ויסע ויבא. וכן הם ב' תפלות דשחרית ומנחה. כמ"ש בזהר פ' חיי שקל"ג ע"א ובפ' ויחי דרכ"ט ע"ב. והנה אחר גבורות שהוא ההעלאה נמשך אח"כ המשכה בפנימי' וז"ס קדושת השם. והוא כענין פסוק ויט משה וכו' ויבקעו

קיב

המים שמאיר עלמא דאתכסייא בגילוי רב בעלמא דאתגלייא. וזהו ג"כ ענין ג"פ קדוש שאומרים בקדושת השם. ג' ווין דג' קדוש שהוי"ו המשכה מבחי' קדש העליון זהו כענין ג' ווי"ן ויסע ויבא ויט ומג' ווין אלו נמשך כללות ח"י ברכות דשמו"ע. כמ"ש בפרד"ס שער הנשמה פ"ח דקפ"ג ע"ג אשר ח"י חוליות השדרה נמשך מג' אבות ג' ווי"ן הנ"ל והמשכת חוט השדרה בח"י חוליות מהחכמה בסוד הדעת חוט לבן הנמשך מהמוח ונרתקו הת"ת עצמו עכ"ד. ומבואר בלק"ת בד"ה לא הביט און ביעקב ענין ח"י ברכות דשמו"ע שהם בחי' חוט הנמשך בח"י חוליות השדרה כו'. וזהו ע"ד ואולם חי אני וימלא כבוד ה' וע"ד יחיד חי העולמים מלך בד"ה כי אתה נרי כו':

ד קול ה' בכח. בפסוק וידבר אלקים דתחלת עשה"ד יש כח אותיות ויש להעיר מענין כל העונה איש"ר בכל כחו. כמ"ש במ"ע אופן רי"א. ומענין ימינך ה' נאדרי בכח. וממ"ש הרמ"ז פ' פינחס דף ר"כ בפי' כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך. והנה במע"ב נאמר ג"כ כח. כח מעשיו הגיד לעמו. מכין הרים בכחו. וקשה הרי במאמר נברא העולם לא בעמל ולא ביגיעה בה"א בראם אתא קלילא וכו' ונק' יש מאין פי' מאין מהארה בעלמא. וי"ל מ"מ הרי יש בהארה זו יכולת בלתי גבול שה"ע התהוות יש מאין ע"כ נק' כח. אך עכ"ז הוא כח אור א"ס המאיר בבחי' מל'. אבל התורה היא כח אור א"ס המאיר בחכמה. וכמו עד"מ באדם יש כמה כחות. כמו כח המעשה וכח השכל הרי שניהם בחי' כח ועכ"ז כח השכל הוא כח עליון יותר הרבה כו'. ועמ"ש בפי' מ"ש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולמה לא נאמר בורא שמים וארץ. אלא משום כי הבריאה יש מאין הוא מבחי' דבר ה' דבור לבד. אבל יצ"ח ומ"ת המשכה מבחי' אנכי ממש. אפ"ל פי' בכח עדמ"ש ע"פ ויפח באפיו מאן דנפח מתוכיה נפח שהוא ענין כח. והיינו כדי לחבר נשמה עליונה שהיא חלק אלוה להתלבש בגוף גשמי שמק"נ זהו חיבור ב' הפכיים וזהו ענין כח. כמ"כ המצות הן תר"ך עמודי אור דכ"ע כדי שיתלבשו בעשיה גשמיות ממש זהו חיבור ב' הפכיים והיינו ענין קול ה' בכח:

ט יחולל אילות. רבות בא ס"פ ט"ו קל"ג ג'. זבחים קי"ו א'. פירש"י דקאי על עכומ"ז. וא"ש עם המדרש הנ"ל. סממני קטורת שזהו בירור י"א כתרין. ערמ"ז ס"פ בא. ח"ג קכ"א (ז"ג ס"ח א') קמ"ח תס"ב תס"ג. תד"א ספ"ב דקאי על ישראל. זח"ב בא ל"ו ב'. ח"ג אחרי ס"ח א. פינחס דרמ"ט א'.

יא ה' עוז לעמו יתן. פ"ק דברכות ד"ו ע"א ע"פ ובזרוע עוזו אלו תפלין כו' שנאמר ה' עוז כו' וראו כל עמי כו' וסוף המסכתא יברך את עמו בשלום. פ"ב דמגלה י"ח א. ירושלמי פ"ב דברכות סוף מ"ג. סוף מסכת עוקצין. רבות וארא קכ"ה ב' תוך פ' ח' ומהו לבושו של הקב"ה עוז שנאמר לבש ה' עוז התאזר ונתנו לישראל שנאמר ה' עוז לעמו יתן כו'. יתרו פכ"ז קמ"ג ב' ונתת לנו את התורה שנק' עוז שנאמר ה' עוז לעמו יתן כו'. יברך כו' בשלום. רבות צו תוך פ"ט קע"ה א'. עוז לעמו. רבות במדבר תוך פ' א' ר"ט ג' ומלך עז ימשל בם זה משה שהיה מלכה של תורה שנק' עוז שנאמר ה' עוז לעמו יתן. נשא פי"א קרוב לס"פ רמ"ה ג' ע"פ למרבה המשרה ולשלום אין קץ זה שלום תורה שנאמר ה' עוז כו' בשלום. שם פי"ב רמ"ט ג' נחית בחסדך כו' נהלת בעזך זה התורה שנאמר ה' עוז כו'. רנ"ד א' ומסיימת במ"ם ה' יברך את עמו בשלום. קרח פי"ב ע"ר ד' ע"פ אח נפשע מקרית עוז זה קרח שפשע בתורה שהיא עוז שנאמר ה' עוז כו' ומדנים כבריח כו' ע"ש. ר"פ פינחס אלא השלום שנאמר כו' וכן ס"פ שופטים באריכות. שה"ש ע"פ משכני אחריך ע"פ מפי עוללים ויונקים יסדת עוז ואין עוז אלא תורה בפסור כתפוח כך אמרו ישראל עז ר"ל שיהי' בחי' עוז נמשך לנו א"ל הקב"ה כלם היא כו' ואין עוז אלא תורה שנאמר ה' עוז כו' סוף מדרש אסתר. זח"א תולדות קמ"ב א' וע"ש ח"ב ס"פ יתרו פקודי רל"ה א' וע"ש ויקרא י"ג א. לעילא מן שמשא

קיד

כו'. להעיר לענין עוז וחוזק שבתורה ממארז"ל דוד זמירות קרית להו כו' באגה"ק וממארז"ל על שלמה אלף כיוצא בו כו' ואות ממך לא יבטל. וגם מענין משל הקדמוני ששם הכח והחוזק עתיק יומין כו' ימי קדם מענין הענקים שמעניקים החמה: