לא

קטז

ו בידך אפקיד רוחי. ברכות דף ה' תחלת ע"א. מד"ר בלק רע"ט ג'. זח"ב בסבא דמשפטים. ח"ג פ' במדבר דקי"ט א' פ' פינחס דרכ"ב ע"א מפסוק זה ופסוק ופקודתך שמרה רוחי. פ' קדושים דפ"ה ע"א. ויש להעיר מענין פקדת ארץ ותשוקקיה בלק"ת פ' במדבר בד"ה והי' מספר בנ"י. ועמ"ש ע"פ אלה פקודי המשכן. ואולי ע"י בידך אפקיד רוחי ממשיכים בחי' זו. וכמ"ש בלק"ת בד"ה האזינו השמים דרוש הראשון רפ"ג שבכל לילה היא חוזרת לבחי' ואתה נפחת בי כו' וכן משמע בפע"ח שער ק"ש שעהמ"ט ר"פ יו"ד וז"ל בידך אפקיד רוחי הענין כי הרוח הוא מצד ז"א לכן אין אנו מפקידין להם בסוד מ"ן אלא הרוחין שצריכה להם כדי להזדווג עם ז"א על ידן כו' עכ"ל. וע"ש באריכות. וע' פרדס ערך פקודה ובמא"א אות פ"א סעי' י"ג ושם ג"כ מענין והיה האוכל לפקדון לארץ:

כ מה רב טובך. פ"ה דסוטה דל"א ב' ירושלמי פ"ב דחגיגה עמה"מ ב' ד' קי"ד ב' קמ"ח ב' ק"ע ב'. מד"ר ג' ד':

(א) סוטה ס"פ כשם הנהו תרי תלמידי כו'. אשר צפנת ליראיך כו'. עד ומר מיראה וע"ש במהרש"א:

(ב) במד"ר פ' בראשית ס"פ י"א די"ד א' ר' פינחס בשם ר' הושעיה אמר אע"ג דאת אומר כי בו שבת מכל מלאכתו ממלאכת עולמו שבת. ולא שבת לא ממלאכת הרשעים (וע"ש במ"כ דמ"מ הגיהנם נח בשבת) אלא פועל עם אלו ועם אלו כו' ומנין ששכרן של צדיקים קרויה מלאכה שנאמר מה רב טובך כו' פעלת לחוסים בך. ובזה נ"ל לפרש הפסוק שבמזמור שיר ליום השבת. כי שמחתני ה' בפעליך במעשה ידיך ארנן. ור"ל אע"פ שבשבת שבת ממלאכת עולמו. אבל שכר של צדיקים נמשך בשבת והוא הנק' פעולה פעלת לחוסים בך. וזהו כי שמחתני ה' בפעלת. והיינו ג"כ ענין במעשה ידיך ארנן דמבואר בגמ' פ"ק דכתובות דף ה' סע"א דמעשה הצדיקים נק' מעשה ידיך וע' בתו"א בד"ה ואתה תצוה את בנ"י:

(ג) בפ' לך פמ"ד דף מ"ח ב' ע"פ שכרך הרבה מאד האיך דאת אמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. והיינו כמש"ש ר"פ מ"ם הנה עין ה' אל יראיו זה אברהם שנאמר עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. וא"כ מ"ש בש"ס דסוטה הנ"ל ס"א ומר מיראה משמע דהעובד מאהבה עדיף יעו"ש וקשה דהא יראה דאברהם ודאי יראה עילאה שלמעלה מבחי' אהבה ועז"נ אשר צפנת ליראיך. ועמ"ש מזה בלק"ת פ' ראה סד"ה כי תשמע בקול. והנה צפנת גימט' כתר לכן זה נמשך לבחי' יראה עילאה. ועפ"ז י"ל ענין אפיקומן שנק' צפון כי האפיקומן זהו בחי' מצה שלא הספיק להחמיץ כו' שהוא בחי' יראה עילאה כמ"ש בביאור ע"פ קול דודי:

(ד) ס"פ חיי פס"ב דס"ח ד' ורבנן אמרי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך הוי בשעת סילוקן של צדיקים מהעולם הקב"ה מראה להן מתן שכרן וכ"ה בפ' מקץ פצ"ב:

(ה) בפ' ויגש פצ"ד ע"פ ויאמר ישראל רב לי. ובטוח אני שיש לי במה רב טובך. וכ' המ"כ ודרש רב על עוה"ב כו'. והטעם י"ל כי הנה פי' עוד יוסף בני חי שהוא בחי' יסוד הנק' חי. והוא ממשיך החיים מבינה הנק' עוה"ב במל'. וזהו עצמו ענין מה רב טובך כו' אשר פעלת. וכן בבניהו איש חי כתיב רב פעלים. וכדפי' בזהר בראשית ד"ו סע"א. ונמצא ע"י הבשורה יוסף בני חי אמר רב לי שבטוח הוא שיש לו במה רב טובך. וכן היסוד נקרא אמרו צדיק כי טוב. ועוד כי יוסף זהו ע"ש יוסיף ה' שנית ידו. במד"ר ר"פ שמות. והיינו תוספת האור לעוה"ב. ומזה יובן ענין הנ"ל ס"ב ולא שבת ממלאכת הצדיקים כי אזי דוקא נפתח שער החצר הפנימית הפונה קדים שהוא המשכות נשמות חדשות וזהו הנק' נשמת כל חי נשמתא דפרחא מחי העולמים כו' וכמ"ש במ"א ע"פ מאמר הזהר ר"פ נח ע"פ אלה תולדות נח אלה פסל את הראשונים וזהו שאומרים

קיז

בשבת כי שמחתני ה' בפעלת וכנ"ל. ובמק"מ שם היסוד דז"א נק' רב פעלים לפי שכל הפעולות נעשות על ידו. וזהו ע"ד שנק' צבאות בגין דכל צבאות ומשריין עילאין מיניה נפקין. וע' ילקוט פ' בשלח רמז רנ"ג ע"פ מכון לשבתך פעלת הוי' שהבריאה רק במאמר והמקדש חשיב פעולה ועמ"ש בת"א בד"ה ובבואה לפני המלך בפי' לכו וראו מפעלות ה' אשר שם שמות כו' ע"ש. ועמ"ש ע"פ כי שמחתני בפעלך. ומזה יש להעיר לענין מעשה גדול ספ"ק דקדושין כי מעשה זו זהו בחי' פעולה שהרי מזה נמשך אשר פעלת לחוסים בך וע' במד"ר פ' בראשית ס"פ י"א:

(ו) מד"ר פ' בשלח פכ"ה קמ"ב ב' אותה שעה אני מספיק לכם מעדני ג"ע שנאמר מה רב טובך כו':

(ז) כי תשא ס"פ מ"ה ומתן שכרן לא ראו שנאמר עין לא ראתה כו' מה רב טובך אשר צפנת כו':

(ח) ס"פ ויקהל ס"פ נ'. עשיתם לפני ארון שהתורה ניתנה בתוכו. אתן לכם שכר טוב שאין לו הפסק שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ופי' בי"מ כי בתורה נאמר לא ימושו מפיך כו' לכן גם השכר אין לו הפסק כו'. והנה בחי' שאין לו הפסק זהו יחוד חו"ב ונהר יוצא מעדן יוצא דלא פסיק. והיינו לפי ששרשן מבחי' ע"ק שנק' אמת בחי' וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. וא"כ טובך סתם זהו יסוד ז"א. ובחי' רב טובך זהו יסוד דאבא כו' וכן פי' הרמ"ז בפ' פקודי דף ר"כ. וא"כ פי' רב טובך היינו מה שאין לו הפסק ועמ"ש בלק"ת סד"ה שובה ישראל עד. דרוש השני:

(ט) בפ' דברים רפ"ז ג' ע"פ פנו לכם צפונה מהו צפונה אמר רי"צ אמר הקב"ה המתינו עד עכשיו מלך המשיח לבא ויקיים מה רב טובך אשר צפנת כו':

(י) פ' תבא דרצ"ח ד' ע"פ בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך. א"ר אבא בר כהנא אמר הקב"ה אתם צופנים לי תומ"צ בעוה"ז ואני צופן לכן שכר טוב לעוה"ב שנאמר מה רב טובך אשר צפנת כו' וכ"ה בשה"ש רבה ע"פ חדשים גם ישנים צפנתי לך דל"ז ע"ב ומסיים דדידיה אינון סגיאין מן דידן הה"ד מה רב טובך אשר צפנת. והפי' כמ"ש בלק"ת בד"ה אני ישנה בענין פתחי לי כחודה של מחט ואני אפתח לך כפתחו של אולם. שיש אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת אך אח"כ עוד אתעדל"ע מבחי' שאין אתעדל"ת מגעת שם. וזהו מה רב טובך. כי גם אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת זהו שכר טוב כמ"ש אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. אך הבחינה הבאה בתורת מתנה נק' רב טובך וע"ד ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת. בתים הם צירופי אותיות ויש אותיות והמשכות מבחי' שאין אתעדל"ת מגעת שם וזהו אשר לא מלאת ועמ"ש מזה בת"א פ' בשלח בד"ה לסוסתי ברכבי פרעה כו' וז"ש במד"ר שם ואני צופן לכם באוצרות מלאים כו'. וא"כ לפ"ז פי' רב טובך היינו שהטוב ברבוי וביותר מהמגיע. וע"ד שהחסד גדול מהצדקה:

(יא) סוף קהלת בפסוק ויותר שהיה קהלת חכם מוכח דבחי' מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך. זהו מתן שכרן של מצות. ובחי' עין לא ראתה כו'. יעשה למחכה לו זהו מתן שכרן של תורה. וע"י סעי' זיין:

(יב) סוף מגלת אסתר הטוב ברבוי כו':

(יג) זח"א ד"ג ע"א דהא טובך סתים בגווך וצפון בגווך הה"ד מה רב טובך אשר צפנת כו'. ד"ז ע"א מה רב טובך טובך לא כתיב אלא רב טובך כו' פעלת דא ג"ע עילאה כו'. פי' הרמ"ז היא אימא כו'. דל"א ב' נהורא קדמאה כו' מה רב טובך אשר צפנת כו'. ועמ"ש מזה ע"פ יהי אור סעי' א' בבוך בראשית ב' ומ"ש ע"פ ישמח

קכ

ה' במעשיו. וכ"ה שם דמ"ו ע"א ובהשמטות סי' ל"ז בשם ספר הבהיר. דמ"ז סע,א ושם ענין פעלת דא ג"ע דהא באומנתא עביד ליה קוב"ה בארעה כגוונא דלעילא. היינו כי בג"ע נאמר וייצר ה' אלקים בשם מלא שהוא ע"ק וז"א כו'. וע' בהשמטות שם סי' ט"ל. זח"ב תרומה קכ"ז א' ושם ג"כ פעלת אומנתא והנה אמון מופלא זהו מו"ם במא"א א' צ"ה. ר"פ פקודי דף ר"כ ע"ב ובהרמ"ז שם ושם ג"כ ענין פעלת. זח"ג ר"פ אמור דפ"ח ע"א פ' שלח קס"ד ב' קע"ג ב'. בלק דף ר"ד סע"א:

ילקוט ח"א ק"ט ד' רס"ב ד' רס"ח ג' תתס"ג* ש"ח ג' שי"ב ד' ע"ח ג' (ח"ב) ס"ח ד' צ"ה ד' צ"ו ג' ק"א א' ב' קל"ג א'. וצ"ע בענין עשו שאמר יש לי רב הרי בחי' עשו הוא רב לשון רה"ר משא"כ יעקב אמר יש לי כל ועמ"ש מזה בד"ה וכל בניך למודי גבי ורב שלום. וי"ל עדמ"ש בד"ה בשלח פרעה שיניקתם מבחי' ארך אפים ורב חסד אך הוא ע"י שבה"כ ונפילה: