לג

קכ

א רננו צדיקים בהוי' לישרים נאוה תהלה. זח"א ר"פ בראשית דף ג' רע"א עאלת אות נו"ן אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למיברי בי עלמא דבי כתיב נורא תהלות ותהלה דצדיקים נאוה תהלה עכ"ל. ופי' בסה"מ סי' ע"ז וז"ל הכונה כי נו"ן כפופה הא נוקבא דהיא סוכת דוד הנופלת ונורא ה"ס התפארת המחבר ב' תהלות יחד תהלה עליונה בינה ותהלה תתאה מל' (ה'. ע"ד כלה עילאה וכלה תתאה הנז' בד"ה שיר השירים. ע') ולפיכך נק' נורא תהלות כאשר יעלה למעלה בסוד הדעת בתהלה עליונה יקרא נורא ותהי' בינה ארון לו לקבל ממנו כי נורא בהפך אתוון ארון וכן מטה בסוד תפארת במל' יקרא נורא ומל' ארון לו כנודע ולא יקרא נורא אלא בהיות אחת מב' תהלות אלו ארון לו והוא בתוכם עכ"ל (ה'. אמנם בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה וידעת היום דרוש השני פרק ב' כ' ובחי' נורא הוא גילוי ביטול זה שעל ידו יוכלל השני הפכיים (ר"ל בחי' נורא נמשך) מבחי' אל עליון כי הנה אל עליון היינו עליון למעלה מן ההשתלשלות שהם בחי' זיו וגילוי אור אבל אל עליון נאמר ישת חשך סתרו שהוא ענין ההעלם והעדר ההשגה דלמת"ב כלל סתימו דכל סתימין עכ"ל ובהביאור שם שלא נדפס בלק"ת כ' וז"ל והנה הכתר נק' נורא והוא בחי' תפארת דא"א כו' ואז נק' החכמה יראה עילאה דכאשר הכתר נק' נורא נק' החמה יראה שירא מן הכתר ומתבייש כמאמר בראשית ירא בושת עכ"ל. ונלע"ד ראי' לדבריו הקדושים מענין עשי"ת שנק' ימים נוראים והיינו מפני שבהם מאיר בחי' הכתר שזהו ענין לפני ה' תטהרו. תטהרו גימט' כתר. ע'):

(ב) זח"ב תרומה קל"ז סע"ב וז"ל ודא איהו רזא רננו צדיקים בגין דההוא נהר (פי' במק"מ יסוד דזעיר) כניש ונטל כולא מרזא דשמים ברדא עילאה ומקורא דחיי. פי' במק"מ ברזא עילאה אבא ומקורא דחיי בינה שיסוד אימא נקרא מקורא דחיי עכ"ל. וצ"ל מהו רננו צדיקים שמשמע שני צדיקים. ואפ"ל עפמ"ש בזהר פ' ויצא דף קנ"ג ע"ב וז"ל רחל אולידת תרין צדיקים והכא אתחזי הא שמטה דבין תרי צדקי יתבא לעלמין דכתיב צדיקים יירשו ארץ. צדיק לעילא וצדיק לתתא. צדיק לעילא מיניה נגדין

קכב

מיין עילאין (פי' במק"מ יסוד דז"א שממנו יורדים מ"ד למל') צדיק לתתא מינה נבער נוק' מיא לגבי דכורא בתיאובתא שלים פי' במק"מ הוא שם ב"ן דשבק בה בעלה בביאה וה"ס בנימין וזהו צדיק תחתון עכ"ל. והזהרי חמה פי' צדיק לתתא היינו הצדיקים שבעולם הזה שעוסקים בתורה ומצות שהיא מתקשטת במעשיהם שהם סוד מ"ן כנזכר בפ' ויחי דרמ"ה. זח"ג ק"ג ב' ובזהר קטן דף רכ"ג ע"ב בסופו ת"ז כ"ה ב':

ז כונס כנד. יומא פ"ק ט' ב' ר' יונתן כי מטי להאי קרא כו'. וכ"ה פרק חלק דק"ג ע"ב. פ"ק דתענית ד' ט' סע"ב. רבות בראשית תוך פ' ה' מצורע ס"פ י"ז. והמסכה צרה כהתכנס עשיתם צרה גדולה לאותו שכתוב בו כונס כנד מי הים. ועד"ז הוא בפ' נשא ספ"ז וכמ"ש בגמ' הנ"ל ר' יונתן כו'. וכ"ה בפתיחתא דאיכה נ"ג ג' סד"ה מגיעי בית בבית. פ' קרח ער"ב ב' מהו כונס כנד כשברא הקב"ה את עולמו כו' עד ויסך בדלתים ים איוב סי' ל"ח. ועיין מזה בהרמ"ז אמור צ"ה ע"א ובמק"מ ר"פ שלח:

ח ייראו מה'. רבות בראשית תוך פרשה ה'. למה כונס כנד מי הים בשביל ייראו מה' כל הארץ ועמ"ש לקמן ע"פ יראו את ה' קדושיו דיראו את ה' זהו בחי' יראה פנימיות ולכן נאמר קדושיו אבל ייראו מה' זהו יראה חיצונית ולכן נאמר כל הארץ. והנה בקי"ס נאמר ג"כ ויראו העם את ה' ע"ד יראו את ה' קדושיו והגיעו ליראה זו ע"י קריעת ים סוף משא"כ מבחי' כונס כנד מי הים נמשך רק יראה תתאה וע' בלק"ת בד"ה הים ראה וינוס:

ט כי הוא אמר. זח"ב קע"ו ב':

יח הנה עין ה' אל יראיו וגו'. רבות לך לך ר"פ מ"ם. אל יראיו זה אברהם שנאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה כו' ע"ש:

(ב) במדבר ר"פ חמישית אל יראיו זה שבטו של לוי כו':

(ג) סוף שה"ש רבה בשעה שישראל עושים רצונו של מקום מביט עליהם בשני עיניו הה"ד עיני ה' אל צדיקים ובשעה שאין עושין רצון הקב"ה מביט עליהם בעינו א' שנאמר הנה עין ה' אל יראיו כו':

(ד) בשלח זח"ב ס"ב א"ב. ע"פ רוצה ה' את יריאיו כו':

(ה) זח"ג נשא רח"ט ב' וק"ל ע"א משמע עין ה' גבוה יותר מבי' עיני ה' כי עיני ה' הם בז"א ששם יש חו"ג עין ימין ועין שמאל. אבל עין ה' היינו בע"ק דלית שמאלא כו' וב' העינים שוות ולכן נק' עין ל' יחיד:

(ו) זח"ג פינחס דרנ"ה סע"ב משמע מל' נק' עין ה' אל יראיו כשמקבלת מחסד כו' ע"ש. וזה א"ש כדברי שה"ש רבה הנ"ל סעי' ג':

והנה דברי הזהר נשא הנ"ל סעי' ה' הם נגד הרבות שה"ש הנ"ל. אך ברבות לך לך ר"פ מ"ם דעין ה' אל יראיו קאי על אברהם ע"י העקידה א"א לומר שזה נק' אין עושין רש"מ. ע"כ נ' לומר דהנה ידוע מענין אם אין יראה אין חכמה אם אין חכמה אין יראה שיש ב' בחי' יראה. הא' יראה תתאה והיא למטה מהחכמה שהיא התורה ונק' מפתחות החיצוניות לגבי התורה שנק' מפתחות הפנימיות עז"א אם אין יראה אין חכמה. אך יראה עילאה באה אחר החכמה והתורה נק' אצלה תרעה לדרתא כמ"ש בתניא פכ"ג וזהו אם אין חכמה אין יראה. והיא פנימית יותר מהחכמה ע"ד הנזכר סד"ה שובה ישראל עד בענין מ"ש במשה וראית את אחורי ופני לא יראו. וע"כ מ"ש ברבות בשה"ש שהיראה נק' עדיין אין עושין רש"מ זהו בחי' יראה תתאה ואז מביט עליהם בעין א' היא המל'. ומ"ש בזהר דעין ה' אל יראיו היינו ע"ק זהו ליראיו יראה עילאה ע"ד הנז' ברבות לך לך רפ"מ גבי אברהם כנ"ל. ואז מביט עליהם מבחי' ע"ק שגבוה מבחי' עיני ה' אל צדיקים דהיינו זו"נ כו':