לד

קכד

ב אברכה את ה' בכל עת נדפס לקמן בהשמטות ע' תשי.

ד פ"ז דברכות דמ"ה א' מ"ח ב'. זח"ב יתרו צ"ג א'. ח"ג רצ"ב א':

י יראו את. רבות ויחי ר"פ צ"ז. אמר להם יעקב אבינו יראו את ה' קדושיו אנא מספקא לכוליה. הנה מפרש קדושיו על י"ב שבטים. והטעם לפי שהם בהיכל קדה"ק דבריאה. וע"כ אמר להם שיהיו בבחי' יראו את ה' את הטפל שיהיו טפלים ובטלים ממש לה' בבחי' מל' דאצילות הנק' את ה' וכמו בענין קי"ס לי"ב גזרים שנתעלו י"ב שבטים דבריאה בבחי' מלכות דאצילות שנק' ים ע"ד ששם עלו שבטים ועל"ק סעי' ג':

(ב) ר"פ בהעלותך רס"ג ד' מפרש יראו את ה' קדושיו על אהרן כמ"ש בזאת שהיא יראה יבא אהרן אל הקדש. ונראה דפי' כי אין מחסור היינו שאפילו בזמן שאין בהמ"ק קיים מ"מ הנרות וברכת כהנים אין בטלים לעולם. וזהו כי אין מחסור שבברכת כהנים נאמר ואני אברכם ואני אותיות אין וגם הנרות השמן רומז ליראה עילאה כמ"ש בת"א פ' מקץ בהביאור ע"פ כי אתה נרי. ויש להעיר מפסוק אף חובב עמים כל קדושיו בידך:

(ג) זח"ב יתרו ע"ט א' פי' כי והנורא הוא מקור השלימות וע"כ יראו כו' כי אין מחסור דהיינו שהיראה היא מבחי' והנורא ושם הוא השלימות שאין מחסור. ואפ"ל שעי"ז נמשך מבחי' כתר בקו האמצעי וזהו והנורא אל עליון כמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה וידעת היום דרוש השני. ועד"ז יובן מאמר הרבות ויחי ר"פ צ"ז הנ"ל אנא מספיק לכוליה כי ויעקב איש תם גבר שלים שהוא ת"ת הממשיך השלימות והוא בחי' והנורא וע"כ מבחי' זו אין מחסור וע' זח"ג ס"פ פינחס רנ"ט א' בענין ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב וע"ד מעלין בקדש ולא מורידין ולא כמו ע' פרי החג שהולכים ומתמעטים עמוד תתע"ג ת"ז ה' ד':

(ד) באלשיך בתלים פי' קדושיו הם העובדים מאהבה ומ"מ צ"ל יראו את ה' להיות יראה ג"כ והיינו כדי שלא יחסרו מאומה בקיום המצוות שזהו ע"י היראה וזהו יראו כו' שעי"ז כי אין מחסור כו':

(ה) ויש לפרש כי אין מחסור ע"ד מ"ש ברבות בשה"ש בפסוק שררך אגן הסהר ד"א אל יחסר המזג לא נחסר מזגא דעלמא המד"א ה' רועי לא אחסר כו'. וענין המזג שההשפעה צ"ל ע"י התכללות ומזיגת המדות חג"ת כי מהחסד עצמו א"א לקבל כו'. גם מהחסד עצמו יומשך יניקה גם לרשעים ועברי רצונו כמ"ש שממית בידים תתפש כו'. וצ"ל בחי' גבורה ג"כ וזהו דודי צח ואדום. ועז"נ ה' רועי לא אחסר. וכדי להיות התכללות זו זהו ע"י ת"ת קו האמצעי שממשיך מבחי' כתר הנק' אין וזהו כי אין מחסור כו' שכדי שלא יחסר המזג זהו ע"י המשכת בחי' אין. וזהו ומותר האדם מן הבהמה אין כי ההפרש בין אדם לבהמה שהבהמה היא רק בחי' א'. משא"כ האדם כלול מהרבה בחינות. והתכללות זו באדם זהו ע"י בחי' אין כו'. וכן פי' אדמו"ר ז"ל דקדושיו זהו ע"י קיום המצות כמאמר אשר קדשנו במצותיו וצ"ל בבחי' יראה כי בזאת יבא אהרן אל הקדש. ועי"ז ממשיך מבחי' אין שהוא עתיק כמ"ש בזהר שלח דקנ"ח ע"ב ע"פ היש בה עץ אם אין בת"ז ד' ה' סע"ב פי' יראו את ה' קדושיו ע"ד אם אין יראה אין חכמה אם אין חכ' אין יראה. ולכן קדושיו שמקבלים מבחי' חכמה צ"ל יראו את כו'. וע' בלק"ת פ' מטות בד"ה וידבר משה אל ראשי המטות בענין פרישות מביאה לידי קדושה וקדושה מביאה לידי ענוה וענוה מביאה לידי יראת חטא. הרי יראת חטא באה אחר קדושה וענוה שאז דוקא יתיירא מן החטא עצמו ולא מהעונש כי חטא ל' חסרון שע"י החטא גורם חסרון גדול ע"ש. וזהו יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור שמילוי כל החסרונות נמשך מבחי' אין שהוא שלימותא דכולהו ואי לזאת יהי' ירא מן החטא

קכה

הגורם החסרון ופוגם בבחי' כי אין מחסור. ומאחר שפוגם כ"כ יהי' ירא חטא. ואז כי אין מחסור כו'. וע' ספ"ק דב"ב בענין שלשה הטעימן הקב"ה מעין העוה"ב אברהם יצחק ויעקב שנאמר בהם בכל מכל כל שלא חסרו כל טוב. וזהו בחי' כי אין מחסור כו'. ואפשר לקשר זה עם מ"ש במ"א בפי' ואם בשדה מצאה דהיינו בבחי' שדה טרפה הנז' בזהר פ' חיי קכ"ב ב' בפי' מלך לשדה נעבד ואז צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה והיינו ע"י שמחמת החטא פגמו בבחי' כי אין מחסור וע"כ ואין מושיע לה ושם נת' דמ"מ ואם לא וגאלתיך אנכי כי אנכי גבוה מבחי' אין. והיינו שכמו מל' דאצילות נק' אין לגבי עצמות אור א"ס כי היא רק שם והארה ולכן נק' הבריאה מאין ליש. כמ"כ גם בחי' עתיק הוא מל' דא"ס שם והארה וזהו והחכ' מאין תמצא אבל אנכי הוא עצמות אור א"ס:

טו סור מרע ועשה טוב. בקש שלום ורדפהו. פ"ק דברכות דף ו' סע"ב. פי"ג דיבמות ק"ט א"ב ספ"ק דקדושין מ' א'. ירושלמי פ"ק דפאה. רבות קע"ה א' קפ"ח. ד'. רע"ה ד'. רצ"ו ד'. ס"ח תתקנ"ט. של"ה י"ז א' ס"א ב' ס"ב ב' ע"ב ב' ע"ו א' ק"ט ב' רמ"ח א' רמ"ט ב' ר"ע ב' רע"ג א':

פ"ק דברכות דף ו' סע"ב כל שיודע בחבירו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום שנאמר בקש שלום ורדפהו. פי"ג דיבמות דק"ט סע"א ידבק בשלשה דברים בחליצה ובהבאת שלום כו' בהבאת שלום דכתיב בקש שלום ורדפהו. וא"ר אבהו אתיא רדיפה רדיפה כתיב הכא בקש שלום ורדפהו. וכתיב התם רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד במשלי כ"א. ופירש"י אתיא רדיפה רדיפה תשלום שכר גדול להבאת שלום שאוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב. בגמילות חסדים דכתיב בהו ימצא חיים צדקה בעוה"ב וכבוד בעוה"ז עכ"ל. וע"ש במהרש"א דאפילו אם יש סברא לומר שאין לעשות כאן שלום אפ"ה תדחה סברא זו ובקש שלום וכו':

פ"ק דקדושין ד"מ ע"א הובא המשנה רפ"ק דפאה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז כו'. וגמילות חסדים והבאת שלום בגמ"ח כתיב רודף צדקה ימצא חיים צדקה וכבוד. פירש"י חיים בעוה"ב צדקה וכבוד בעוה"ז עו"ש הזכות יש לה קרן ויש לה פירות כו' שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי כו' בישעי' סי' ג'. בירושלמי פ"ק דפאה וגמ"ח דכתיב רודף צדקה כו' כבוד בעוה"ז וחיים לעוה"ב. נ' כ' כבוד מל' והיא מקור חיות העוה"ז. וחיים הוא בינה מקור וחיות העוה"ב. והבאת שלום נאמר כאן רדיפה כו' כמ"ש לעיל. ומזה יובן ענין בן עשרים לרדוף. פי' שיהי' רודף שלום הנ"ל. ועמ"ש בלק"ת פ' במדבר ע"פ מבן עשרים שנה ומעלה כו' לגלגלותם שבהיותו בן עשרים נמשך בו מוחין דאבא ועי"ז יוכל להתעלות לבחי' גלגלתא וזהו עשרים גימט' כתר ומשם יומשך השלום והיחוד וע' באגה"ק סי' י"ב ע"פ והי' מעשה הצדקה שלום:

טז עיני ה' אל צדיקים. רבות סוף שה"ש כהובא לעיל בפסוק עין ה' אל יראיו ל"ג י"ח. זח"א ויצא קס"ד א'. בשלח ד"ס סע"ב ע"פ והישר בעיניו תעשה דא צדיק.

(ועמ"ש סד"ה כי תשמע בקול) פקודי דרכ"ה סע"א ובפי' הרמ"ז שם. ויקהל דר"ב ע"א. ס"פ שלח דקע"ה סע"ב:

ב רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו כו' ע' מזה בזהר ר"פ וישב דקע"ט א' והוא מבואר ג"כ במד"ר כדלקמן סעי' ג' דפירשו כן על יעקב. ובהרמ"ז שם פי' ע"ד כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו שחיצונים מתחזקים כנגדו שלפי גודל ערכו כך יש קליפה כנגדו כלבן נגד יעקב ובלעם נגד מרע"ה וצריך לסבול יסורין

קכז

להכניעה שע"י היסורין והפרישות ממשיך מגבורות קדושות ששרשן מגבורה דעתיק שבמו"ס ועי"ז נכפין החיצונים שאין הדין נכפה אלא משרשו עכ"ד. ומזה יובן מ"ש ע"פ והנה עלה זית טרף עיין רבות אמור ס"פ ל"א דקאי על צדיק וזהו טרוף טורף יוסף שהי' צדיק וסבל כמה צרות כדי לזכות למדרגתו:

(ב) ועוי"ל ע"פ משארז"ל פב"ת דיבמות דקכ"א ע"ב ע"פ וסביביו נשערה מאד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וכמ"ש השל"ה פ' תולדות בענין יצחק שמה שמתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד שעי"ז יהי' עליה יתירה נשאר מעין זה לצדיקים והיינו כדי להעלותם עי"ז למעלה יותר. וע' בפרדס שכ"ט פ"ג גבי פסיק. שבחי' חוט השערה הנ"ל זהו הפסיק טעמא שבין שני שמות הוי'. ומזה יש להעיר לענין צדיק ורע לו שנתבאר בסש"ב פ"י. וא"כ צדיק וטוב לו צדיק גמור שממשיך מלמעלה בחי' טוב כמ"ש בחזקי' והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה. ע' מזה בלק"ת סד"ה ואתחנן בהקיצור. ולכן וטוב לו. אך גם בצדיק שאינו גמור הרי מכולם יצילנו ה':

הג"ה אחר זמן עמ"ד בבו"ך תרי"ט ב' דמ"ט ע"פ אשרי האיש דקאי על איש צדיק שהוא בחי' צדיק יסוד עולם ושם סעי' ד' שכמ"כ נאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין. וזהו ע"ד רבות רעות צדיק שכדי שיהי' בבחי' צדיק מוכרח לסבול כמה רעות וצרות עד שיזדכך ויעלה לבחי' זו כמבואר כאן שלכן וסביביו נשערה מאד כו'. וזהו אשרי הגבר כו' שהוא ענין א' עם אשרי האיש כו' ועמ"ש בלק"ת פ' ראה בד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו בענין כי מנסה ה' לדעת כו' שע"י הנסיון יבא לבחי' התגלות הדעת כו' עכ"ה:

(ג) עמ"ש מזה ע"פ וימררוהו ורבו כי לפי שיוסף הי' צדיק כו'. וע' ביר"ק ערך הכנעה וע' ברבות וישלח ר"פ ע"ט פי' רבות רעות על י"א אלופי עשו צדיק זה יעקב. ומכולם יצילנו ה' ויבא יעקב שלם ע"ש. וע' במד"ר פ' אמור פכ"ז דקצ"ו ע"ד ע"פ אתה הוא הוי' האלקים אשר בחרת באברם. אברם נרדף מפני נמרוד בחר הקב"ה באברהם כו' וכן ישראל נרדפים מפני עובדי כוכבים כו' ע"ש וק' מדוע הוא כן אלא כי ועמך ישראל כולם צדיקים כו'. ואפ"ל עוד דכתיב ונדעה נרדפה לדעת את ה' כו' צדק צדק תרדוף כו' בקש שלום ורדפהו פי' השלום לחבר ב' דעות ע"ד לעשות הישר כו' שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה כו'. וזהו גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ שהם ממשיכים יחוד העליון בחי' וצדיק יסד עולם כו'. וע' בזהר ר"פ נח דנ"ט ע"ב שזהו"ע אם לא בריתי וע' זח"א ד"ג ע"ב גבי עאלת אות צדיק ועמ"ש בענין גדולים מעשה צדיקים בת"א בביאור הבאים ישרש וע' בלק"ת בד"ה את קרבני לחמי. ויחוד זה זהו נגד רצון הרשעים שהרי ע"י יחוד זה נמשך גילוי הביטול אליו ית'. ועמ"ש בד"ה ויאבק איש עמו. ובהגהות לד"ה ולא אבה שבלק"ת פ' תצא שזה הי' קטרוג בלעם שלא יומשך השפע ע"י יחוד הנ"ל וזהו בלעם בלא עם כו'. ובד"ה כי עמך מקור חיים שהם מקבלים דוקא מבחי' רוממות ובד"ה וארא אל אברהם בענין סליק קודב"ה לעילא לעילא לבחי' יחיד כו' ועי"ז נמשך למטה ההעלם ואז עזי מסגן מרישא כו'. משא"כ בההמשכה בבחי' אחד. שז"ס היחוד. וע' בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה שיניקתם רק מבחיק המקיף משא"כ כשנמשך באו"פ. ועמ"ש בענין פרעה שאמר אם בן הוא והמיתן הותו כי וכל בניך למודי הוי' ומזה נמשך א"ת בניך אלא בוניך וזהו בחי' צדיק בחי' כל הנקרא בשמי ות"י צדיקייא כי הם בחי' כי כל בשמים ובארץ שמייחד זו"נ. והנה עיקר היחוד ע"י יעקב בריח התיכון וע' מד"ר פ' בחקתי פל"ו גבי צפה שעתיד להוליד בת והיא נשאת למלך שזהו"ע יעקב ע"ש. וזש"ש בזהר ר"פ וישב דקע"ט סע"ב ודא דיוסף קשיא מכולהו בגין דאיהו רזא דברית ר"ל שעיקר המשכת היחוד שממשיך

קכח

יעקב זהו ענין יוסף הוא תוספת האור הנמשך מסוכ"ע בממכ"ע וכמ"ש אלה תולדות יעקב יוסף וע"כ נגד בחי' זו עמדו ביותר המקטרגים ומ"מ ומכולם יצילנו ה' ועמ"ש ע"פ אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו במד"ר פ' מקץ ר"פ צ"א ועמ"ש ע"פ זית רענן יפה פרי תואר בבוך תרט"ז דף קל"ח א'. וזשארז"ל ע"פ אמלאה החרבה כו' כמ"ש ע"פ ציון במשפט תפדה. ולפי שיחוד זה נגד רצון העמלקים כמ"ש ע"פ כי יד על כס י"ה שאין השם שלם כו' ע"כ רבות רעות צדיק שעיקרו להמשיך יחוד זה בחי' אמרו צדיק כי טוב ועמ"ש מענין פי' צדיק בד"ה ומי יתנך כאח לי בלק"ת בשה"ש ואעפ"כ ומכולם יצילנו הוי' ע' בד"ה ויאבק הנ"ל. והיינו כי צדיק הוי' צדקות אהב בזח"ג ויקרא דט"ו סע"א ובמד"ר פ' נח פל"ב אין לך אדם אוהב בן אומנתו כו' והקב"ה אוהב את בן אומנתו כי צדיק ה' צדקות אהב כו'. וע' בזהר וישב דקפ"א ע"א ומשם יש להבין ענין נרדף כו' הנמשך מפגימו דסיהרא ובמא"א אות רי"ש ססעי' יו"ד רודף נק' ס"מ. והוא כמ"ש במשנה ספ"ח דסנהדרין הרודף כו' ואחר הנערה המאורסה. והנה כתיב כי בשדה מצאה כו' וע' מזה בזח"א פ' חיי דקכ"ב ע"ב. וע' בזח"ג תצא דרע"ט ס"א בפי' צעקה כו' ואין מושיע לה. ואפ"ל עדמ"ש יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו פי' בחי' אין שהוא כתר משם נמשך מילוי החסרון ליראיו ועד"ז נאמר ומותר האדם מן הבהמה אין. וזהו ואין מושיע לה. אך לפי שהישועה נמשך ממקום גבוה בא ע"י העלם בחי' אותותינו לא ראינו ע' בת"א בד"ה כי אתה אבינו כו' כי אברהם לא ידענו. עוי"ל בפי' ומכולם יצילנו ה' ע"ד שפירש במד"ר פ' קדושים פכ"ד ע"פ בקרב חנך להצילך מהו להצילך תרין אמוראין חד אמר להגן עליך להיות צל על ראשו וח"א וכו' ע"ש ושני הפירושים י"ל כאן: