ה

יג

א למנצח אל הנחילות. עמ"ש במ"א ע"פ והיה ביום הנחילו את בניו בד"ה כי תהיין לאיש שתי נשים:

יז

ה כי לא אל חפץ רשע. שבת פכ"ג קמ"ט ב'. פ"ב דחגיגה די"ב סע"ב ספ"ז דסוטה מ"ב א'. סנהדרין פרק י"א דק"ג סע"א. הכל ענין לא יגורך. פ"ב דנדה י"ג ב' כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כו'. לא יגורך רע. רבות בא פט"ו קל"ב ד' בכסאו של הקב"ה אין דבר רע נוגע שנאמר לא יגורך רע. וע' בלק"ת פ' במדבר בד"ה להבין ביאור הדברים בענין במדבר סיני באהל מועד ססעי' א'. זח"א בראשית דכ"ס רע"א בודאי לעילא בעץ חיים תמן לית קליפין נוכראין הה"ד לא יגורך רע כו'. ופי' במק"מ וז"ל פי' אצילות ששם אין לקליפות אחיזה כדכתיב וכבודי לאחר לא אתן עכ"ל. שם דנ"ב סע"א לא יגורך רע מאן דאתמשך בתר רע לית ליה דירה עם אילנא דחיי. דנ"ו סע"ב. פ' נח ס"ב רע"א. וישב קפ"ח א' מאן דאושיד זרעא בריקנייא כו' לא עאל לפרגודא ולא חמי סבר אפי עתיק יומין כו' לא יגורך רע. ופי' בזהרי חמה לא עאל לפרגודא הוא פירוש ללא יגורך כלומר לא יכנוס לפנים מהפרגוד במקום שאתה גר שם עכ"ל. ויחי רי"ט ב' ולא חמי אפי שכינתא. ח"ב משפטים ק"ג א' קי"ז סע"ב אבל שכינתא דאילנא דחיי עליה אתמר לא יגורך רע. כי תשא קצ"ג סע"ב. ח"ג אמור ק"ה ע"ב. עמוד קע"ב. תל"ב תקמ"ז. ופי' אפי שכינתא יש להעיר מענין ד' כתות אין מקבלין פני שכינה בסוטה ספ"ז דמ"ב א'. ועיין מזה בר"ח שעה"ק פי"ב. ועמ"ש מענין לא יגורך רע בלק"ת בהביאור ע"פ במדבר סיני באוהל מועד דרוש השני ססעי' א':

(ב) שבת פרק שואל קמ"ט ב' כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה. ומסיק דהיינו מדכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב. במשלי סי' י"ז כ"ו. אין לא טוב אלא רע וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. וע' בתוספת פרק לא יחפור דכ"ב ע"א ד"ה אנא ענישתיה. ויובן עם מ"ש לקמן ע"פ טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך דעיקר פי' טוב זהו בחי' שלמעלה משרש מדה"ד והוא בחי' ע"ק דלית שמאלה בהאי ע"ק כו' ולכן משם נמשך הכח בתשובה. משא"כ מבחי' חכמה ונבאה אמרו שחוטא אין לו תקנה רק בעונש יעו"ש. ומזה יובן פי' אלוה סליחות וזהו כי אל טוב וסלח אתה. וע' עוד מענין גם ענוש לצדיק לא טוב בפ"ק דברכות ד"ז ע"א. סנהדרין פרק חלק דק"ה ע"ב. פרק לפני אידיהן ד"ד ע"ב. זח"ב פ' משפטים דקי"ז סע"ב. ובמד"ר פ' אחרי פ"כ דרשו זה על מיתת שני בני אהרן ר' ברכי' פתח גם ענוש לצדיק לא טוב אמר הקב"ה אע"פ שענשתי את אהרן ולקחתי שני בניו ממנו לא טוב אלא להכות נדיבים על יושר עכ"ל. ואע"פ שבדין נענשו עכ"ז נקרא לא טוב דוגמת ביום שני למע"ב לא נאמר בו כי טוב מפני שבו היה מחלוקת המים במד"ר פ' בראשית פ"ד או מפני שבו נברא גיהנם יעו"ש. ור"ל מפני שבו הי' בחי' מדה"ד אף שהא לצורך תיקונו וישובו של עולם. וא"כ צ"ל המכוון שאז לא האיר בחי' עתיקא הנקרא טוב היינו שממנו נמשך עולם שכולו טוב בלי שום רע. ספ"ג דפסחים ד"נ ע"א. והיינו כמ"ש בזהר נשא דקל"ז סע"ב בכל זמנא דעתיק דעתיקי רישא חוורא רעוא דרעוין אתגליא רחמין רברבין אשתכחו בכולא כו'. נמצא העונש נמשך מהסתלקות הגילוי מע"ק כו' ע"ש. ומזה יובן עין תועלת המאמר רבש"ע הריני מוחל לכל מי שהכעיס או שהקניט אותי כו' ולא יענש שום אדם בסבתי כו' שעי"ז ממשיך עליו טוב העליון טוב ה' לכל. וז"ש מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל

יט

היום תלים סי' נ"ב ג'. ולכן ארז"ל שצריך האדם לפייס עיוהכ"פ למי שפשע כנגדו כו'. שלא ישאר כעס ודין בלב חבירו עליו. כי ביוהכ"פ התגלות ע"ק:

(ג) פ"ב דחגיגה די"ב סע"ב דוד ביקש עליהם רחמים והורידן לארץ. היינו שבתחלה הי' במכון רקיע השני מערבות והוא מדת הגבורה כו':

(ד) אפ"ל פי' כי לא אל חפץ. אע"פ דקמי' כחשיכה כאורה כו' ואם צדקת כו'. ולכן ארז"ל במד"ר פ' בראשית ועדיין איני יודע באיזה מהן חפץ. וע' בדרוש עבדים היינו לפרעה. ובת"א בד"ה ויהי בשלח פרעה בענין כמה ארך אפים כו'. ומ"ש במ"א בענין מ"ט עיזי מסגין כו'. עכ"ז אין בזה בחי' חפץ שהוא פנימית הרצון רק מבחי' אחוריים כו' אבל בחי' חפץ הוא כמ"ש השכל וידוע אותי כו' כי באלה חפצתי וע' במד"ר וישלח פרשה פ' בשלשה לשונות של חיבה כו' ארץ חפץ. וזהו כי לא אל חפץ רשע אתה כו':