לו

קכח

ז צדקתך כהררי. ערכין דף ח' ע"ב. חולין ס"ג א'. נדרים ל"ז ב'. אדם ובהמה תושיע. חולין ה' ב'. רבות פ' נח ר"פ ל"ג כל הפסוק. אמור פכ"ז. ר"פ במדבר סיני. זח"א פ' נח דס"ד סע"ב מענין אדם ובהמה. תרומה קע"ח סע"א. פקודי רל"ח ב' רמ"ד ב'. רס"ח ב'. פ' צו כ"ט סע"א וסע"ב. אמור צ"א א'. נשא קמ"ז א'. פינחס רט"ו ב'. תצא רע"ט א'. מענין צדקתך כו' שמות י"ח א'. תרומה קנ"ו ב'. פקודי רס"ח א':

צדקתך כהררי אל. פ"ב דערכין ד' ח' ע"ב אמר רב פפא צדקתך כהררי אל אלו נגעי אדם (שנבררין בשבוע אחד אם לטהר אם ליחלט וצדקה גדולה

קלא

היא זו) משפטיך תהום רבה אלו נגעי בתים (שיכולים לבא לידי איחור של שלשה שבועות. תוספת). ואפ"ל נגעי בתים זהו חורבן בית המקדש כמו שכתוב ברבות סדר מצורע ס"פ י"ז ע"פ נגע בבית ארץ אחוזתכם זה בית המקדש כו' כנגע נראה לי בבית זה טינופת עכומ"ז כו' ע"ש. ונגעי אדם זהו"ע גלות מצרים כי הם גלגול נשמות זור הפלגה שעשו המגדל בחומר ובלבנים וע"כ נשתעבדו במצרים בחומר ובלבנים ובדור הפלגה כתיב את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. ופירש"י בני אדם הראשון שכפה את הטוב כו' אף אלו כפו בטובה כו' ע"ש והוא בב"ר פל"ח. ועיין מזה בזח"א פ' נח דע"ד סע"ב ודע"ה סע"א ולכן הם נק' נגעי אדם. והנה גלות מצרים היה רד"ו שנה ועיקר הגלות היה רק פ"ו שנה. לכן עז"נ צדקתך כהררי אל שנבררו במעט זמן. אבל נגעי בתים דהיינו אחר שנבנה בית ראשון ושני ונראה בו הנגע אזי משתהה אריכות זמן רב ועצום עד שיקויים מ"ש ולקחו אבנים אחרות כמ"ש ברבות פ' מצורע שם ולכן ע"ז נאמר משפטיך תהום רבה. ע"מ מ"ח ד'. ח"ה פ' י"א. צ"א א'. של"ה שבועות קפ"א א'. ושלשה שבועות דנגעי בתים י"ל רמז למ"ש במדרש בענין מקל שקד כ"א יום מי"ז בתמוז עד ט"ב הן הן ג' שבועות ולע"ל יתהפכו לששון כי שוקד שקדים מתוקים כו':

(ב) פשטיה דקרא במאי כתיב אמר רב יהודא אלמלא צדקתך כהררי אל (כדמפרש לקמן) מי יוכל לעמוד לפני משפטיך תהום רבה. רבה אמר צדקתך כהררי אל מפני שמשפטיך תהום רבה. במאי קמיפלגי בדרבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא. דאיתמר (בפ"ק דר"ה דף י"ז א') רבי אלעזר אמר כובש (הקב"ה כובש ומסתיר עונות תחת מחילות כסה"כ כדי שיכריעו הזכיות) רבי יוסי בר חנינא אמר נושא (נושא ומגביה כף העונות למעלה כדי שיכריעו הזכיות). רבה כרבי אלעזר (והכי קאמר צדקתך כהררי אל שאתה מצדיקנו במה שאתה כובש ומסתיר משפטיך דהיינו עונות בתהום רבה) לפ"ז פי' תהום רבה היינו תחת כסה"כ וזהו כמ"ש במא"א אות ת' סי"ת תהום נק' יסוד דנוק' תהום רבה נק' יסוד דבינה כו' עכ"ל. והנה כסה"כ הוא פנימית כח"ב דבריאה ע"כ תהום רבה יסוד דבינה זהו מחילות שתחת כסה"כ. ובזח"ב פקודי רס"ח א' ובמק"מ שם דבינה דקליפה נק' נוק' דתהומא רבה היינו כי זה לעומת זה עשה האלקים ובזח"ג פ' צו ד' ל"ב ע"ב ואית תהומא עילאה ותהומא תתאה ובמק"מ שם שהם בריאה ועשי' היינו כי בינה מקננא בבריאה ובינה נק' תהום רבה כנ"ל זהו תהומא עילאה. ומל' הא בעשי'. ובפ' בראשית דנ"א ע"ב הה"ד תהום אל תהום קורא פי' הר' יוסף מערבי הובא בז"ה שם ובסה"מ רסי' קמ"א דס"ח ע"ב וז"ל עוד צריך לידע כי יסוד אימא ויסוד מל' נקרא תהום כי היסוד שהוא הרחם עמוק נקרא תהום ותהום רבה הוא דבינה. ובחיצוניות נוקבא דתהומא רבה היא בינה דקליפה בחי' בינה שלה עכ"ל. והנה יסוד דנוק' דהו"ע חותם שוקע כמ"ש בביאור ע"פ שימני כחותם וע"כ נק' תהום. וזהו שכובש ומסתיר העונות בתהום רבה דוקא היא בחי' בינה אשר היא נק' דרור עלמא דחירו כו' ונק' תשובה כו' ויובל כו' וה"ע יוהכ"פ שהיא בינה:

ורב יהודה כרבי יוסי בר חנינא (והכי קאמר אלמלא צדקתך כהררי אל שאתה עושה לנו צדקה שאתה מגביה עונות מי יוכל לעמוד מפני משפטיך שיהו מכריעין עד תהום רבה) ואפ"ל דכובש היינו שאינו מוציא השטר כמ"ש ברבות בשלח פכ"ה. וא"כ לא נהפך הרע לטוב רק שזדונות נעשו כשגגות וזהו לפי שמקום שכובש היינו בתהום רבה בינה. אבל נושא היינו למעלה מעלה בבחי' כתר שם הוא רחמים גמורים ומחילה וסליחה לגמרי עד שזדונות נעשו כזכיות. וזהו צדקתך כהררי אל. כי ראשית י"ג מדה"ר הוא אל. ושם נאמר נושא עון ופי' כהררי אל הם מדות שבכתר כו':

קלב

(ג) בחולין פא"ט דס"ג ע"א רבי יוחנן כי הוה חזי שלך אמר משפטיך תהום רבה. כי הוה חזי נמלה אמר צדקתך כהררי אל. ופירש"י דאפילו נמלה אית לה חיותא כגדולה ומשפטיך אף בתהום רבה שזמנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות. לשון מורי. ומכאן הביא אאזמו"ר נ"ע תשובה לדברי האומרים שהשגחה פרטית אינו רק במין האדם שהרי אף פרטי הדגים מושגחים כו' וכן איתא ברבות וישלח פע"ט צפור מבלעדי שמיא לא מיתצדא כו'. ומ"ש ותעשה אדם כדגי הים בחבקוק סי' א' י"ד וארז"ל פ"ק דעכומ"ז דף ד' ע"א מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו אף בנ"א כו' אין ר"ל דבולע את חבירו בלי גזירה מלמעלה. דהא קאמר אף בנ"א אלמלא מוראה של מלכות כל הגדול מחבירו בולע את חבירו. ובבני אדם ודאי ההשגחה פרטית לכ"ע אע"כ צ"ל שהוא עדמ"ש כי ה' אמר לו קלל. וכמ"ש מזה באגה"ק סי' כ"ה וא"כ גם בדגי הים י"ל כן שהכל בהשגחה זה גופא שיהי' זה הגדול מחבירו בולע את חבירו דוגמת השלך כו'. וכמ"ש בכוזרי מ"ג ססי' י"א וז"ל ואם יבא שנון מחשבה הנראות לו העול על הארנבת באשר היא מאכל לצבועים והזבוב לעכביש ישיב עליו השכל ויגער בו כו' עד כאשר זמן הרבה מדגי הים לדגים אחרים האומר על זה שיהיה אלא חכמה שאינני משיגה. ואצדיק מי שנקרא הצור תמים פעלו עכ"ל. הרי שכל זה הכל בהשגחה. וא"כ שפיר הוא ג"כ השגחה פרטית:

(ד) פ"ד דנדרים דל"ז סע"ב. עטור סופרים כו' צדקתך כהררי אל. ופי' הר"ן בשם מורי. צדקתך כהררי נפסק בטעם כהררי ממלת אל לומר שמלת אל הפוכה כאלו היתה בתחלת הפסוק ופירוש אל צדקתך נגלית כהרים שהם גלוים. ואלמלא הפסק היא במשמע צדקתך כהרים של אל עכ"ד. ויש שם פירושים אחרים ברש"י ור"ן ותוספת:

(ה) רבות סדר נח ר"פ ל"ג. מדקדק עמהם עד תהום רבה. נראה דתהום רבה זהו הדין והיינו בקליפות שהם שלוחי הדין. את הצדיקים בדירתן שנאמר במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם. ביחזקאל ס' ל"ד י"ד. והביא זה לפרש ענין צדקתך כהררי אל דהיינו מ"ש ובהרי מרום כו'. ועיין מזה בסדר אמור ר"פ כ"ז ור"פ במדבר. והענין י"ל כמ"ש בשה"ש ברח דודי כו' על הרי בשמים ופי' ברבות בשה"ש שם ברח דודי מן גלות כו' על הרי בשמים בזכות אבותינו שריחן ולה לפניך כבשמים זו ג"ע שכולה בשמים לכך נאמר על הרי בשמים עכ"ל. ובזח"א ויצא קנ"ח א' פי' דהרי בשמים הן ו"ק דאצילות משא"כ בי"ע נק' הרי בתר טורי דפרודא. וא"כ זהו ענין כהררי אל. היינו המדות דאצילות הנק' ג"כ הרי מרום ישראל. שם יהי' דירתן של הצדיקים. וזהו"ע דירה בתחתונים שהם ו"ק דאצילות שנק' תחתונים לגבי או"א שנק' עליונים לפי שזו"נ הם מקור דבי"ע וכמ"ש בזח"א תולדות קמ"א ב' כדין מתמן ולהלן איהו חוץ כו' וצ"ל הדירה בהם להיות הגילוי בבי"ע כמו באצילות וע' בבה"ז פ' ויצא ע"פ ואל מקומו שואף כו' האי מערב אקרי מקומו דשמשא כו' דקמ"ז ע"א. וזהו"ע קול דודי כו' מדלג על ההרים כו' הדילוג הוא המשכה מעצמות אוא"ס הסוכ"ע שיומשך על ההרים המדות דאצילות כדי שיהיה הגילוי למטה. ולכן ג"פ קדוש פי' במערכת בסופו שהם בחג"ת וכ"מ בזהר פ' האזינו דצ"ז ע"א. והנה קדוש ענינו ההמשכה באוא"ס שהוא קדוש ומובדל כו' אלא דר"ל ע"ד מדלג על ההרים כו'. וזהו"ע דירת הצדיקים. ואדמו"ר נ"ע פי' הרי בשמים הם המדות דא"א. וברבות ר"פ במדבר מפרש צדקתך כהררי צדקה שאתה מביא על העולם מפורסמת כהרים הללו כו'. והנראה כי הפרסום זהו"ע התגלות הנסים שלמעלה מהטבע היפך ממ"ש אותותינו לא ראינו כו' וא"כ הוא ענין חותם בולט שלמעלה הנז' ע"פ שימני כחותם. וא"כ צדקה זו י"ל ענין שמש צדקה ומרפא. וצ"ל איך יבא זה עם מ"ש אלע"ל

קלג

כי ההרים ימושו כו' ובהרי מרום כו' וי"ל דהא ע"כ צריך ליישב זה עם מ"ש ברח כו' על הרי בשמים ועם מ"ש ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים כו' וע' ברבות בשלח פכ"ה ע"פ והוא מרומים ישכון כו':

זח"א פ' נח דס"ד ע"ב. מענין אדם ובהמה. ובגמ' פ"ק דחולין דף ה' ע"ב. תרומה קע"ח סע"א. בספד"צ רפ"ד. ועמ"ש מזה בלק"ת פ' ויקרא בביאור ע"פ אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה. ושם פ"ב יעו"ש. פקודי רל"ח ב'. רמ"ד ב'. רס"ח ב'. פ' צו כ"ט סע"א וסע"ב. אמור צ"א א'. נשא קמ"ז א' פינחס רט"ו ב'. תצא רע"ט א'. מענין צדקתך כו' שמות י"ח א' תרומה קנ"ו א' פקודי רס"ח א':

(ו) זח"ג פ' אמור דצ"א א' ע"פ שור או כשב. ר' יוסי פתח צדקתך כהררי אל וגו'. ת"ח צדק כתרא קדישא עילאה כהררי אל כאינון טורין עילאין קדישין דאקרון טורא דאפרסמונא דכיא ור"ל צדק היא המל' כמ"ש בת"ז צדק מלכותא קדישא. וכמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי השני בפירוש וצדקתך ירננו הוא כהררי אל. כמו המדות עליונות דאצילות הנקרים הרים ולכן האבות שהן חג"ת נקראו הרים. ור"ל אע"פ שהמל' יורדת להיות מקור לנבראים בעלי גבול. אעפ"כ היא מיוחדת בו ית' כשאר הט"ס העליונות. וע' בחייט פ"ג וז"ל ועל הספירה הזאת רמז בעל ס"י באמרו עשר ולא תשע כו' הוכרח לומר זה מפני כי היינו יכולים לטעות בה ולומר שאיננה מאחר שלא נתחדשה כאחרות ואיננה אלא הכח הכללי הנמצא מאליו מכח חיבור הט' מדות לכן הוצרך להודיענו שעכ"פ היא מדה בפ"ע כאחת מהאחרות ואולי אל זה כוון הרמב"ן ז"ל שאמר כי היא עמהם באחדות ולא באצילות עכ"ל כן העתיק בשל"ה דל"ה ע"א. ופי' כי היא יורדת להיות ראש לבריאה ואעפ"כ היא מיוחדת בו וזהו צדקתך מל' היא כהררי אל שבאצילות. ובמק"מ פי' בשם נ"ב מהרח"ו צדק הוא מל'. כאינון טורין עילאין הם נה"י דאימא. טורי דאפרסמונא דכיא בינה עכ"ל. ואפ"ל שזהו ע"ד פירוש שמע ישראל. שמע שם ע' שהמל' הנק' שם היא עולה לקבל מבחי' ע' קבתי ז"ת דאימא. כמ"ש ע"פ מאמר הזהר פ' פינחס דרל"ו ע"ב ע"פ אנכי אשמח בהוי' ובענין מי זאת בזהר ר"פ תרומה קכ"ו ב'. ועוד כי לע"ל והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים שהיא המל' חצים אל הים הקדמוני שהוא בינה כמ"ש ע"פ הזהר פ' שלח דקע"א א'. וזהו צדקתך כהררי אל. ובמא"א אות ה"א סעי' ט' הרים נק' חג"ת אין הרים אלא אבות. וכן נה"י דאימא נק' הרים. גם כל הו"ק נק' כך. וחמשה חסדים שבהם נק' הררי אל עכ"ל. ור"ל ע"ד חסד אל כל היום. ושורש ה"ח נמשכים מעתיקא שהרי ה"ח אינן מחסד דז"א כ"א ממוח הדעת שמתחלק לה"ג וה"ח וזהו"ע חמשה סלעים כסף שנותן הישראל לכהן בפדיון בן הבכור. והנה הכהן הוא מקו הימין שהוא חסד. א"כ החמשה חסדים שממשיכים לו ע"כ אינן מהחסד דקו הימין אלא כי ישראל הם קו האמצעי בריח התיכון העולה עד הכתר. ומשם ממשכים ה' חסדים שמקו האמצעי שהם ג"כ בדעת כנ"ל כי קו האמצעי הוא דת"י. ונותנים לכהן ועי"ז פודים הבכור ששרשו מקו הימין חח"נ כי החכמה נק' ראשית ושייך לכהן והם פודים אותו להמשיכו בקו האמצעי. נמצא עכ"פ ה"ח הנק' הררי אל הם למעלה מהחסד שבמדות דז"ת. כ"א הוא מהמוחין חב"ד וכמו מעלת דו"ר שכליים על דו"ר טבעיים עוי"ל לפמ"ש במא"א שם סעי' ו' הם כפי דעת המקובלים הוא בינה שמשם נחצבת אבני הבנין עכ"ל ור"ל ז"ת דאצילות ולכן כמ"כ מל' שהיא בחי' כח הדבור שלכן נק' עיר אלקינו שהעיר היא מהרבה בתים והבתים הם מאבנים שהם אותיות שתי אבנים בונות שתי בתים כמ"ש בזה בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקים כו' וארא ובלק"ת פ' ראה בד"ה וכל בניך. א"כ כמו מבינה נחצבו אבני הבנין דאצילות והיינו אותיות המחשבה כמ"כ מהמל' נחצבו אבני הבנין של עולם הדבור. וזהו צדקתך שהיא

קלד

מל' שהוא הצדקה של הקב"ה להחיות רוח שפלים ע"י אותיות הדבור. כהררי אל כאינון טורין דאפרסמונא דכיא דבינה שמשם נחצבו אבני הבנין דאצילות. עו"ש בזהר אמור הנ"ל ובגין דאיהי סלקא לאתקשרא בהו לעילא. היינו עליות המל' להתחבר עם ז"א. ע' זהר וארא דכ"ח סע"ב בפירוש ארוממך אלקי המלך. כל דינהא בשקולא חדא לכולא. דלית בההוא דינא רחמי. זהו כשטת הזהר דס"ל צדק הוא דין כי בנין המל' מהגבורות. וכמ"ש בזח"ג נשא קל"ז סע"א וכי ירושלים נוא שאנן הוא והכתיב צדק ילין בה. ובאתר דאשתכח צדק לאו שקיט ולאו שאנן הוא כו' וכ"כ בפ' האזינו דרצ"א סע"ב ודף רצ"ב ע"א. וצ"ל דמפרש שיש הפרש בין צדק ובין צדקה. דצדק נק' המל' קודם שנתחברה עם ז"א ואז היא מלאה גבורות כמ"ש בזהר פ' בהר דק"י ע"ב אתון נורא יקידתא כו'. ולאחר שנתייחדה עם ז"א נקראת צדקה בתוספת ה' שכן הה"א מורה על חיבור דכורא. כמו אתה לגבי את. וכמבואר בזהר פ' בא דל"ח ע"ב דכל זמן דלא קבילת דכר אתקרי נער בלא ה"א מדקבילת דכר אתקרי נערה בה"א. אוף הכי ליל כו' הלילה כו' ע"ש. וכן ביאר בהדיא בזהר האזינו שם דרצ"ב ע"א ת"ח כד אתבסמא האי צדק ממשפט כדין אקרי צדקה ועלמא מתבסמא מחסד כו'. והנה לפ"ז דצדק הוא דין ולעיל נת' כהררי אל ה"ח העליונים יש לפרש הענין דמדה"ד של הקב"ה זהו בשביל החסד ואהבה עצומה וכמ"ש במד"ר ר"פ שמות ע"פ חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר. וכמ"ש באג"ה סי' כ"ב שזהו כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו כמ"ש אם רחץ ה' צורת בנות ציון כו' ברוח משפט כו' יעו"ש. וזהו צדקתך צדוק הדין הוא כהררי אל חסד דלגאו שלמעלה מחסד דלבר כו'. ויש ראי' להזהר דצדק הוא דין ממ"ש בטוא"ח סי' רצ"ב בענין ג' פסוקי צדקתך שאומרים במנחה דשבת שהוא ענין צדוק הדין כו' וע' מזה בזהר תרומה דקנ"ו סע"א. אכן בהרד"א דף נ"ד ע"ב יש עוד פי' דג' פעמים צדקתך זהו נגד מה שע"י שלש סעודות ניצול משלשה פורעניות כו' ע"ש ועפ"ז יש לקיים ד' המד"ר פ' נח פל"ג דמפרש צדקתך חסד ושפע גדול וכ"כ עוד במד"ר פ' אמור פכ"ז ור"פ במדבר:

(ז) בדברי אאזמו"ר נ"ע בד"ה אין ערוך לך. מצאתי קצת ביאור לדברים הנ"ל וז"ל דהנה צדיקים אין להם מנוחה אף לעוה"ב דהיינו בהשתלשלות העולמות כל אחד גבוה מחבירו ומחיה את חבירו בהשפעתו אליו. והוא מקבל מהגבוה ממנו עד למעלה מעלה. וכל אחד בראותו את הגבוה ממנו כלתה נפשו לשרשו ובטל במציאות נגדו (ועמ"ש בד"ה מצה זו מענין השתוקקות העלול לגבי העילה) עד שיוצא ממקומו. כמו כלות הנפש שבאדם התחתון. כן כל אחד נגד הגבוה ממנו כשמשיג דבר הנעלם ממדרגתו הוא בטל נגד חיותו המחיה אותו. וזהו צדיקים הולכים מחיל אל חיל. פי' מכלי אל כלי שיוצא מהכלי שהוא בו מחמת השגתו דבר גבוה ממנו ומתבטל אליו (ע' מענין חיל במא"א ח' סכ"א ובלק"ת בד"ה ושמתי כדכד) וכן חבירו עד למעלה ואח"כ ממשיכים קצת אלקות למטה כו'. וזהו צדקתך כהררי אל פי' טורין עילאין שכל אחד מתבטל מהשגתו נגד מה שלמעלה ממנו. ומשפטיך תהום רבה היינו אלקות הוא בהפך יותר נמשך למטה כו' עכ"ל. ור"ל כמו שלע"ל ומלאה הארץ דעה ויהי' הגילוי למטה דוקא. ועיין בפי' כשמן הטוב כו' שיורד ע"פ מדותיו מלמעלה למטה דוקא בד"ה בהעלתך את הנרות דרוש הראשון. ובד"ה וידעת היום דרוש השני. שהעליות שמלמטה למעלה זהו מצד ממכ"ע אבל מצד סוכ"ע אין שייך עליה כי מעלה ומטה שוין וזהו"ע אם רץ לבך שב לאחד. ועד"ז מתבאר בד"ה מצה זו ההפרש בין מוחין דאימא ובין מוחין דאבא וזהו ג"כ ענין הנדרש ע"פ כי ההרים ימושו כו' שלא יהי' עוד בבחי' הרים שהם עליות מלמטה למעלה. אלא שלמטה ממש יהי' הגילוי. והיינו ע"י שיהי' ההמשכה מלמעלה מסדר ההשתלשלות. וזהו כוונת רבינו ז"ל בפי' משפטיך תהום

קלה

רבה. כי משפט לפי' הזהר הוא למעלה מבחי' צדק שהוא מל' ומפשט הוא ת"ת בריח התיכון. והוא ל' הילוך כמו כמשפט הראשון דתרגום כהלכתא קדמייתא. ועי"ז יומשך הגילוי אפילו למטה. וזהו תהום רבה. והיינו שיהיה אדם ובהמה תושיע הוי' אדם דאצילות שם מ"ה בהמה ב"ן מקור דבי"ע. ואצלו ית' שוה אצילות ובי"ע ע"כ כשיומשך הגילוי מאוא"ס ממש לכן אדם ובהמה תושיע. וע' מענין אדם ובהמה תושיע סד"ה את שבתותי תשמרו בלק"ת פ' בהר. ועמ"ש ע"פ ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ועמ"ש מענין צדק ע"פ ומלכי צדק מלך שלם. וע"פ אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. וע"פ פתחו לי שערי צדק. ולפי מאמר הזהר הזה יש לפרש ומלכי צדק זהו ע"ד צדקתך כהררי אל. ואח"כ כשמתייחדת עם ז"א ומקבלת ממשפט ונק' צדקה כנ"ל אזי נקראת מלך שלם. ועמ"ש ע"פ זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו:

(ח) אך לפירוש הגמרא והמד"ר דצדק הוא ענין צדקה וחסד וכמ"ש צדק מלאה ימינך והוא ענין צדקה של הקב"ה. לפ"ז יש לפרש הפסוק כי הנה במצות צדקה כתיב די מחסורו אשר יחסר לו וארז"ל אי אתה מצווה לעשרו כ"א די מחסורו. והענין י"ל שלא יהי' בחי' חוסר כל שהיא המדה שנק' כל הנק' כי כל בשמים ובארץ. וזהו"ע בורא נפשות רבות וחסרונן ר"ל שיהי' מילוי חסרונן. אבל בחי' להחיות בהם נפש כל חי. זהו מה שיותר מדי מחסורו כ"א לתענוג. וע' מזה בטא"ח סי' ר"ז ובב"י שם. וא"כ לפ"ז הצדקה של האדם החיוב הוא די מחסורו. אבל צדקתך הצדקה של הקב"ה הוא בשפע רב. כהררי אל. וכמ"ש במד"ר פ' נח פל"ג. ופ' אמור פכ"ז אן דאת יהבת בשפע. דהיינו יותר לאין שיעור מבחי' די מחסורו. ואפ"ל שהבחינה הראשונה הוא משם שדי די סיפוקא. והבחי' כהררי אל נמשך משם הוי' כי שם שדי ביסוד ושם הוי' בת"ת ותפארת עולה עד הכתר כו' ומשם נמשך והריקותי לכם ברכה עד בלי די שיבלו שפתותיכם מלומר די:

ח מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצד כנפיך יחסיון. ספ"ד דסוכה דמ"ט ע"ב וא"ר אלעזר כל העושה צדקה כו' שמא תאמר כל הבא לקפוץ (ולעשות צדקה וחסד קופץ ומספיקים וממציאין לו אנשים מהוגנים לכך ת"ל מה יקר צריך לתת לב ולטרוח ולרדוף אחריה לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה למהוגנים. רש"י) קופץ ת"ל מה יקר חסדך אלקים. ומהרש"א שם פי' מה יקר חסדך כי בברייתא דר' פנחס בן יאיר חסידות היא הבאה אחר טהרה וקדושה כו'. ע"ש:

ירושלמי פ"ק דתענית סוף ה"ב ובצל ידי כסיתך ללמדך שכל מי שהוא עוסק בתורה ובגמ"ח זוכה לישב בצלו של הקב"ה שנאמר מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון עכ"ל: רבות ויקרא ר"פ ב' דקס"ו ג' עשרה דברים נקראו יקרים התורה והנבואה כו' החסד שנאמר מה יקר חסדך אלקים. ואפ"ל שעשרה דברים ההם נמשכו מע"ס ע"כ הן יקרים. עד"מ הנמצא מעט מזעיר יקר ביותר וכך הן רק עשר ספירות כו' משא"כ הנברים הנמשכים ומתהוים מהם הם רבוא רבבות כו' ועמ"ש בד"ה כי תשא את ראש בנ"י כו':

שה"ש רבה ל"ג א' בפסוק מי זאת הנשקפה כו' הה"ד מה יקר חסדך כו' דלכאורה היינו מה שנתן לישראל כל המעלות יפה כלבנה וברה כחמה כו' ע"ש:

ברות בפסוק ויען בועז כו' לחסות תחת כנפיו. דמ"ו ע"ב א"ר אבין שמענו שיש כנפים לארץ שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו. ישעי' כ"ד. וכנפים לשמש כו' וכנפים לחיות שנאמר וקול כנפי החיות כו'. יחזקאל ג'. בוא וראה כמה גדול כחן של צדיקים כו' של גומלי חסדים שאינן חסין לא מצד שחר כו' ולא מצד כנפי החיות אלא בצל מי שאמר והיה העולם שנאמר מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון זח"א נ"ז ב' ח"ג ק"נ ע"א:

קלו

בחיי פ' תשא ע"פ ויהי שם עם ה' דף קכ"ד ב' וז"ל וכן צדיקים לעוה"ב חיים וניזונים ממדת החסד ומזיו העליון והוא מ"ש מה יקר חסדך אלקים ובני אדם מצד כנפיך יחסיון עכ"ל. ורש"י פי' מה יקר חסדך. אינו כדאי להמשך על הרשעים הללו אבל בני אדם אשר בצל כנפיך יחסיון הם ירויון מדשן ביתך כו'. ויונתן תרגם כמה יקר טובך ה'. ובני נשא בטלל שכינתך ישרון לרוחצן עכ"ל. הנה פי' כנפיך ענין השכינה. והאלשיך פי' מה יקר ונכבד חסדך של שם אלקים בעולם שהוא לנכותאשמה ולהצל מגיהנם כו' עכ"ל. ולפ"ז פירושו חסדך אלקים היינו החסד שבגבורה:

ובעבודת הקדש ח"ג פס"ד כ' כנף בצד כנפיך תסתירני כו' הכוונה על ה"א אחרונה שהיא כסות לעליונים לה שהרי היא סתר וכיסוי לשם הגדול שהוא היכלו בסוד וה' בהיכל קדשו והשם נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת נמצא שזה כנף וכסות לזה עכ"ל. ועפ"ז יש לפרש מ"ש ולא יכנף עוד מוריך כי לעתיד יהי' שם הוי' נקרא כמו שהוא נכתב כו'. ועו"ש ס"פ הנ"ל כ' אז הכל ביחוד שוה אספה"מ באספקלריא שאינה מאירה ואז הכנפים חופפים מבחוץ לתת כבוד למלכם עכ"ל. והם בחי' כנפים הנאחזים מן הכנויים של שמות הקדושים וכמ"ש בחלק ד' פרק י"ט עמ"ש ביחזקאל סי' א' וי"ו וארבעה כנפים לאחת להם יש לדעת כי הכנפים האמורים במרכבה הזאת כולם הם כסויים מתכסים בהם שמותיו של מקום כדי שלא יראו החוצה כי אין לך שם בשמותיו המיוחדים שאין לו כסוי וצרוף אותיות אחרות להתכסות בהם ונקראו כנפים כמו ולא יגלה כנף אביו ותרגום כסותא עכ"ל. עוד כ' ע"פ וידי אדם מתחת כנפיהם. אותם הכסויים שמתכסים בהם שמותיו של מקום והם סוד הכנויים כו'. כי מפני כנוי רחום וחנון יש להם רחמים ויש להם אריכות אפים כו'. וע' בגמ' פסחים קי"ט א' מ"ש ע"פ וידי אדם ידו כתיב זה ידו של הקב"ה שפרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מפני מדה"ד (שמקטרגת ואומרת לא תקבלם והוא מקבלם בסתר) וכ' מהרש"א הוא ימינו שהוא רחמים ע"ש ימינו פשוטה לקבל שבים עכ"ל. וע' עוד בעה"ק בסופו ח"ד פל"ו ע"פ כנפי יונה שכ' ומצות עשה הם הכנפים שבהם פורחת היונה תמה באויר הידוע להתייחד שם כי הם הנותנים לה כח לעוף השמים הידועים עכ"ל. וע' מק"מ סוף חלק א' בשם הפע"ח שבעת זווג תו"מ כל העולמות נעשים בדמות כנפים. כדי להסתיר הזיוג. יש להעיר מענין כתפוח כו' בצלו חמדתי וישבתי וממה שארז"ל התפוח אין לו צל במד"ר בשה"ש ע"פ כתפוח די"ד ע"ב אעפ"כ בצלו חמדתי וישבתי וע' מענין כתפוח במד"ר בא פי"ז. והפמ"ג בשה"ש עפ"ז העיר בענין צל:

י כי עמך מקור חיים. באורך נראה אור. ות"י ארום עמך טיפי מיין חיין בזיו יקרך נחמי נהורא עכ"ל. והראב"ע פי' מקור חיים חיי הנשמה העליונה שלא תמות. באורך נראה אור כנוי לשכר העוה"ב. כי אין דבר בעוה"ז נכבד מהאור והוא עצם ואיננו גוף עכ"ל. ואבן יחייא פי' כי מתחלה נאמר ירויון מדשן ביתך עולם המלאכים הנק' בית ה' והדשן הוא כי ישיגום (הצדיקים) וישיגו השגתם. ונחל עדניך תשקם כי ישיגו יותר מהם בעולם האלהי. כי גדולים צדיקים גמורים יותר ממלאכי השרת. כי עמך מקור וגו' ור"ל ולא די שישיגו השגה נפלאה בעולם האלוהי (י"ל עולם האצילות) כי עוד ישיגו מעצמות האלוה (י"ל בבחי' עתיק שהוא בחי' תחתונה שבמאציל וכמ"ש והשביע בצחצחות נפשך שהם ע"ס דעקודים) אשר יהי' אפשר כפי טבע השגתם להשיג. וזהו אומרו באורך כי עמך ר"ל אשר עמך אתה הוא מקור חיים נראה אור מה ונשיג השגה מה עכ"ל:

(ב) בגמרא פ"ב דחגיגה דף י"ב סע"ב שברקיע השביעי הנקרא ערבות בו גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה כו' וטל שעתיד הקב"ה בו להחיות את המתים

קלז

כו' גנזי חיים דכתיב כי עמך מקור חיים כו' וטל דכתיב גשם נדבות עכ"ל. לפ"ז י"ל מה שת"י טיפי מיין חיין זהו גשם נדבות הנ"ל שהוא בחי' טל שעתיד כו'. עד סולו לרוכב בערבות ביה שמו בתלים סי' ס"ח ה'. והנה במא"א אות עיין סעי' נ"ח וז"ל ערבות הרקיע נק' הת"ת. גם ערבות נק' ג' רקיעים ג"ר גלגל השכל כתר גלגל היומי חכמה גלגל המזלות בינה. וע' זח"ב תרומה קס"ה א' ב' ובפי' הרמ"ז שם דמפרש ערבות לשון תערובות והוא התכללות חו"ג אש ומים ומפרשו בחג"ת דעתיק. ולפירושו י"ל ערבות תערובות המקיף עם הפנימי כענין שפי' אדמו"ר נ"ע סד"ה זאת חנוכת המזבח בענין שמן המשחה שיש בו ריח כו' והיינו התחברות ותערובות בחי' סוכ"ע וממכ"ע. ועד"ז ביום חתונתו זו מתן תורה. דפי' חיתון היינו תערובות כמו שת"י ע"פ לא תתחתן לא תתערב כו'. ולכן ערבות גם כן לשון תענוג כו' שהוא ענין התגלות עתיק שבבינה:

(ג) רבות נשא פי"א דרמ"ה ע"א ע"פ יאר ה' פניו אליך. יתן לך מאור השכינה שנאמר קומי אורי כו' ואומר באורך נראה אור. אל ה' ויאר לנו עכ"ל. לפ"ז פי' באורך היינו מאור השכינה. מזה נראה אור. ואפ"ל דהיינו מאור השכינה כמו שתתעלה המלכות לע"ל בבחי' כתר היינו מל' דא"ס כו'. והנה השכינה יש בה ב' בחי' הא' כמו שהיא באצילות הב' כשנעשית עתיק דבריאה. ועד"ז י"ל פי' כי עמך מקו"ח זהו כשהיא באצילות ואח"כ באורך נראה אור כשנעשית עתיק לבריאה. ועד"ז שייך ב' בחי' אלו בעתיק וכתר דאצילות כו':

(ד) זח"ג ל"ד א'. ק"א א'. בזח"ג ס"פ צו דל"ג סע"א עמך שריא ולא מתפרש מינך. המבואר שמפרשו על יחוד או"א שהן תרין ריעין דלא מתפרשין משא"כ בזו"נ שהם מתפרשים לפעמים. באורך נראה אור מפרש על אור הגנוז לצדיקים לע"ל. והנה באו"א יש ב' זווגים. הא' זווג החיצוניות להחיות העולמות. והב' זווג הפנימית שנמשך מע"ק. ועד"ז י"ל ג"כ בפי' כי עמך שני פירושים. הא' עמך דבר הטפל ובטל לך ולא אתה ממש כמ"ש אדמו"ר נ"ע בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו. שזהו פי' יש מאין ר"ל מהארה בעלמא שנק' אין וזהו זווג חיצוניות הנ"ל. הב' פי' עמך דבר שהוא עמך ממש מה שלמעלה מבחי' הגילוי וכענין ונהורא עמי' שרא וכמ"ש אדמו"ר נ"ע בד"ה שובה ישראל עד בפי' כי עמך הסליחה וזה זווג פנימי דאו"א כו'. וע' זח"א ד"ה ע"א בפי' עמי אתה א"ת עמי אלא עמי אתה למהוי שותפא עמי כו':

ח"ג אמור ק"א א'. וע"ד כתיב כי עמך הסליחה וכתיב כי עמך מקור חיים פי' במק"מ עמך בינה שמשם היא הסליחה וכנודע מענין יוהכ"פ שנק' שבת שבתון ונק' קדש הקדשים. לכן משם הסליחה על הפגם שבתומ"צ שנק' קדש כו'. והיינו קדש שנק' סוכ"ע והסליחה נמשך מבחי' שהוא עמך ממש שהוא למעלה מסוכ"ע שאינו בגדר עלמין כלל ואינו סובב לעלמין כ"א הוא עמך ממש. וא"כ עד"ז פי' כי עמך מקו"ח. היינו כי חיים הוא סוכ"ע וממכ"ע אבל עמך הוא מקו"ח. ועמ"ש בד"ה וישב יעקב. ומשם יומשך כי באורך נראה אור באורך ממש מבחי' כי עמך כו'. וזהו למעלה מבחי' אור שנברא ביום ראשון שהוא חסד משא"כ כי עמך בינה כו'. וכמ"ש האריז"ל בפע"ח שער חג המצות בענין ולא בכסף תגאלו נימא שמינית והיינו בחי' שלמעלה משבעת נימין אור שבעת הימים כו'. ולדרכנו הנ"ל אור שנברא ביום ראשון זהו סוכ"ע וזהו שגנזו שהוא רק מקיף כו' והנה הוא אור זרוע בתומ"צ והצמיחה שיתרבה האור להיות גלוי באורך ממש מה שלמעלה גם בבחי' סובב כו'. ועפ"ז י"ל ענין נר חנוכה שמדליקין ח' נרות. אשר שבעה נרות נמשכים מאור שנברא ביום ראשון שנק' אור שבעת הימים והוא חסד דעתיק אכן נר השמיני רומז לבחי' באורך ממש נראה אור הוא בינה דעתיק אשר בינה נק' תמינאה כו':

קלח

(ה) בשל"ה פ' ויקהל של"ד ב'. ב' המאורות המאור הגדול הוא הפי' הוי' אורי וישעי. והמאור הקטן הוא הצדיק וע"ז כתיב באורך נראה אור עכ"ל. והמאורות הנ"ל נבראו ביום ד' ולכן בתולה נשאת ליום הרביעי יחוד ב' המאורות הנ"ל שמש וירח כו'. עכ"פ לפי' השל"ה פי' באורך נראה אור היינו מה שנמשך מבחי' המאור הגדול הנק' באורך והוא שם הוי' שבתפארת ע"י בחי' צדיק היינו אור זרוע לצדיק ועי"ז נראה אור כו'. והוא כענין אלה תולדות יעקב יוסף:

(ו) בבחיי פ' בראשית ד"ו ע"ד ע"פ ולימים ושנים יעו"ש. ור"פ וישלח כ' אבל המקור אינו מקבל כו'. ומפני זה נק' הקב"ה מקור לפי שכחו אינו פוסק לעולם ולעולמי עד והוא מקור חיים את ה' וכתיב כי עמך מקור חיים כו' עכ"ל. וע' מענין מקור ומעיין בזח"ב ס"פ בא דמ"ב ע"ב. וע' במא"א אות מ' סעי' פ"ד וקכ"ב וסעי' נ"ג מקור נק' אבא עילאה כו'. וצ"ע דלא הביא הרע"מ ס"פ בא הנ"ל דכתר נק' מקור כו' גם מקור גימט' שמו כו' גם בשערי אורה שער יו"ד כ' הכתר נק' מקור העליון. ועמ"ש ע"פ ואתה יגדל נא כח אד' דכח הוא כענין מקור כו'. גם ע"ד הנז' בענין ונצבת על הצור. שהצור מקור מוצא האש אשר כי הוי' אלקיך אש כו' ומקור בחי' הנ"ל זהו הכתר וכנודע מענין הוי' הוי' כו'. וזהו כי עמך מקור היינו שם הוי' הראשון שהוא עמך ממש כמ"ש בד"ה ועשית ציץ והוא מקור לשם הוי' דאצילות כו':

במד"ר פ' משפטים ס"פ ל"א ע"י אם כסף תלוה את עמי. ר"ל אתה עמי מה אני כו'. היינו כמש"כ מה יקר חסדך כו' כי עמך מקור חיים הרי ע"י החסד ממשיך מבחי' כי עמך מקור חיים שמשם ההמשכה רק בבחי' חסד כי אם צדקת מה תתן לו כו' אלא כי חפץ חסד הוא. לכן ע"י אם כסף תלוה בחי' חסד בלי שום תגמול שכר עי"ז את עמי בבחי' כי עמך מקור חיים כו':

(ז) בילקוט במקומו בתלים רמז תשכ"ז והוא מהמדרש תלים סי' ל"ו משל למי שמדליק את הנר כו' עד אל ה' ויאר לנו. והיינו באורך נראה אור. י"ל נר הוא מבחי' מל'. ויש בה עליות וירידות ע"כ חוזרים ומשתעבדים. אבל אור הוא מבחי' ז"א. וזהו ע"ד שאמרו במ"ר פ' בא פי"ב בעוה"ז עשה להם נס בלילה אבל לע"ל הלילה נעשה יום. והיינו כי ההארה שמאיר בלילה הוא מבחי' נר שהיא מל'. משא"כ ביום שרגא בטיהרא מאי אהני וזהו אל ה' ויאר לנו. וכן אל הוי' גימט' יום כמ"ש בפע"ח גבי ספירת העומר. וזהו באורך נראה אור. ועמ"ש מזה בבוך תרי"ט ב' דף מ' ע"א שהאור זהו ענין המשכה מבחי' אני הוי' לא שניתי ע"כ אין בו שינויים עץ החיים אחר דלא אשתני לכן אין לנס זה הפסק משא"כ בחי' נר הוא במל' ושם יש שינויים כו' ע' זהר ויחי דרכ"א ועמ"ש ע"פ מארז"ל בפסחים ספ"ג ע"פ ביום ההוא יהי' הוי' אחד שכולו הטוב והמיטיב:

(ח) וכעין זה הוא בילקוט בישעי' רמז שנ"ט ע"פ קומי אורי כי בא אורך. איני ממתין אלא לאורו של בקר כו' והיינו כמ"ש אמר שומר אתא בוקר כו'. וע' זח"ג דף ר"ד בענין בקר. והו"ע וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. ועו"ש בילקוט עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה. בימי שלמה וכבתה. מכאן ואילך אין אנו ממתינין אלא לאורך שנאמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. פי' המנורה היא מל' ושבעה נרותיה עליה היינו מה שמקבלת משבעה מדות חג"ת נהי"מ דז"א כו'. והנה בבחי' ז' מדות יש זלעו"ז וכמ"ש בת"א בד"ה בכ"ה בכסליו ע"כ כבו המנורה כשנתגבו ז' מדות דלעו"ז. ע"כ אין אנו ממתינין אלא לאורך היינו בחי' בינה ג"ר שאין שם לעומת זה שנק' עלמא דחירו שאין שם יניקה לחיצונים. ע' במא"א אות ח' סכ"ט וססעי' י"ח ואות ז' סי"ג. וזהו חרות על הלוחות חירות מיצה"ר ומשעבוד. ועד"ז מדליקין בחנוכה ח' נרות לרמוז לבחי' באורך נראה אור. וה"ע נימא השמיני של הכנור דלימוהמ"ש:

קמ

(ט) עו"ש בילקוט. זש"ה כי עמך מק"ח באורך נראה אור אמרה כנס"י לפני הקב"ה בשביל תורה שנתת לי שנקראת מקור חיים אני עתידה להתענג באורך כו' ע"ש. ואפ"ל ע"ד שנת' לעיל סעי' ד' בשם השל"ה פ' ויקהל דפי' באורך היינו שם הוי' תפארת נראה אור בחי' צדיק יסוד כו'. כמ"כ כאן. נראה אור היינו מבחי' יסוד דעתיק שזהו ענין משיח. וכמ"ש בלק"ת סד"ה כי ההרים ימושו בפי' וברית שלומי והיינו ע"י באורך שם הוי' שבעתיק ומאיר בת"ת דעתיק שעולה עד הכתר דעתיק כמ"ש ע"פ מאמר הזהר פ' וישב דקפ"א וגבה מאד מסט' דיעקב. וזהו"ע להתענג באורך כי ע"י הוא מקור התענוג. וכ"ז בשביל תורה שנק' מקור חיים. כי הנה התורה נק' משל הקדמוני שהיא משל ולבוש לקדמונו של עולם וה"ע מקור חיים. גם י"ל נראה אור פנימית יסוד אבא ע' בהרמ"ז ר"פ בהעלתך והיינו ע"י באורך אור ך' כתר וכן כי עמך בכ' כתר והיינו ב' כתרים ע"י וא"א:

גם להתענג ע"ד וקראת לשבת ענ"ג ר"ת עדן נהר גן וה"ע אז תתענג על הוי שהבינה נק' על ז"א הנק' הוי'. וזהו להתענג באורך. האור המאיר לשם הוי':