מ

קנא

ה אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב. וארז"ל ברבות ר"פ מקץ אשרי הגבר אשר שם הוי' מבטחו זה יוסף. ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר לשר המשקים כ"א זכרתני והזכרתני נתוסף לו שתי שנים. ולכאורה אינו מובן דמאחר שנק' אשר שם ה' מבטחו א"כ איך אומר עליו שפנה אל רהבים שהרי זהו תרתי דסתרי. והידי משה פי' שם פי' זר דר"ל אשרי האיש שלא עשה כמו יוסף. וזהו שבוש שהמדרש אומר בפי' אשר שם ה' מבטחו זה יוסף. אך הענין כמ"ש הבחיי ס"פ וישב וז"ל ח"ו שיתלה יוסף הצדיק בטחונו בשר המשקים רק בהשם לבדו. אבל היתה כוונתו שהשם יתעלה הזמין אליך שר המשקים זה כדי שיעשה לו נס על ידו כי מן הידוע שהצלת הקב"ה הצדיקים ע"י סיבות הוא כו' ואין ראוי לצדיקים כיוצא בו לבקש סבה לכך נענש בזה שהי' לו לבטוח בהקב"ה שהוא בעל הסבות כולן שהוא יזמין אליו הסבה מבלתי שיבקש הוא אותם ולצדיקים כמותו נחשב לעון שהרי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה עכ"ל. וא"כ זהו פי' הפסוק אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף שבודאי יוסף בטח בהקב"ה ולא תלה בטחונו בבשר ודם

קנב

ח"ו. ואעפ"כ נחשב לו לעון מה שבקש סבה. ולצדיק גדול כמותו הי' צ"ל שלא יפנה אל רהבים אפילו לשום סבה. וזהו לשון ולא פנה דאין ר"ל שלא יבטח בהן שזה פשיטא הוא אלא ר"ל שגם לא פנה אליהן גם לשם סבה בעלמא כו'. אך יש להקשות ע"ז זבח"ה שער הבטחון פ"ג ר' שיש חיוב לעסוק בסבות ע"ש בד"ה והקדמה החמישית עד וכיון שהתברר חיוב הגלגול על הסבות כו' ע"ש. וכ"כ שם פ"ד וז"ל ועם בירור אמונתו כי ענינו מסור אל גזרת הבורא ית' כו' הוא חייב להתגלגל לסיבת תועלתו כו'. ועל כן אתה מוצא שמואל אומר איך אצך ושמע שאול כו' ולא נחשב לו לחסרון בבטחונו כו' עוד הביא ראי' ממ"ש ורפא ירפא כו' ע"ש. ואדמו"ר נ"ע הקשה עוד יותר שהרי מצינו שיעקב השתחוה לעשו ועשה כמה סבות לשלוח לו מנחה ולא נענש ע"ז ומדוע ביוסף נחשב לו לעון. ותירץ שיעקב שרשו מאצי' מעולם התיקון ששם יש לעומת זה בחי' עשו קליפות דאצילות ששרשם מעולם התהו. ויש עת אשר שלט האדם באדם ע"כ לפעמים צ"ל נכנע כו'. אבל יוסף שרשו למעלה מהתהו והתיקון שהוא נמשך מיסוד דא"ק מלך השמיני הדר שלמעלה מהתהו ותיקון והוא המתקן מתהו לתיקון ואין שם לעומת זה כלל לכן לא הי' צריך להכנע כלל ע"כ דוקא אצלו נחשב זה לעון כו' עכ"ד. ובמדרש ר"פ וישלח משמע שגם על יעקב הי' זה קפידא מדוע השפיל א"ע. וגם לפ"ז אפ"ל דהנה מבואר במ"א ע"פ שאל לך אות מעם הוי' אלקיך כו' שיש נסים נגלים היוצאים לגמרי מהטבע ונמשכים ע"י יו"ד דשם הוי' וזהו הגבה למעלה ויש נסים שמתלבשים בלבוש הטבע כענין נס דפורים ע"י אסתר כו' ונמשך ע"י ה' אחרונה דשם הוי' וס"ס העמק שאלה כו'. ולכן ע"ז י"ל שיוסף הי' גבוה מאד כי י"ב שבטים הם מרכבה דבריאה כו' אבל יוסף הי' צדיק עליון יסוד דאצילות לו לא הי' נצרך לנסים המתלבשים בלבוש הטבע שנמשכים ע"י ה' אחרונה שהרי הוא למעלה מבחי' זו היינו מבחי' הגבה למעלה כו' כי היסוד ממשיך שפע החו"ב אל ה' תתאה כו':

עוי"ל ע"פ מ"ש הבחיי מדקדק עליהם כחוט השערה. דפי' בפרדס שכ"ט פ"ג ערך פסק שזהו ענין הפסיק טעמא שבין שני שמות הוי' שלפי יג"מ הרחמים אשר האחד בעתיק הב' בז"א ומדקדק עליהם כחוה"ש להעלותם לגילוי אור עתיקא. וע"כ י"ל כשהגילוי נמשך משם הוי' דז"א אזי מתלבש בלבושים ע"ד לא כשאני נכתב אני נקרא כו' וזהו"ע שמש ומגן כו' וע"כ הותר העסק בסבות שהן לבושים וכלים כו'. אבל כשנמשך הגלוי מע"ק הוא נס נגלה שא"צ לבוש וכמ"ש בזח"ב בשלח נ"ד א' ע"פ אז ישיר משה כו' ע"ש בפי' הרמ"ז. וע"כ נתוספו ליוסף שתי שנים נגד גילוי י"ה שבהם מאיר אור ע"ק כו':

ז רבות עשית וגו'. ע' ת"י ורש"י. ואבן יחייא פי' נפלאותיך נסים נגלים ומפורסמים. ומחשבותיך נסים נסתרים. ובמצ"ד פי' דרבות קאי אנפלאות וכן הוא בת"י. ובמדרש תלים רבות עשית שיברור לו אברהם את המלכיות כו'.

(ב) פ"ח דיבמות דע"ז א' דרש רבא מ"ד נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כו' מלמד שהיה רחבעם יושב בחיקו של דוד כו' וה"ע עמוני ולא עמונית כו' וע' מזה בעמה"מ שער קרית ארבע פרק קי"ב דקי"ט ע"ב:

(ג) בירושלמי פ"ק דר"ה ה"ג א"ר סימן לשעבר רבות עשית (קודם שניתנה התורה הי' הקב"ה בעצמו משמר חדשים ומועדים ושבתות כמ"ש ברבות בא ס"פ ט"ו) מכאן ואילך נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כו':

(ד) רבות תולדות פס"ה ע"ב ג' ר' חנינא בר פפא פתח רבות עשית כו' פעולות ומחשבות שפעל אלינו בשבילנו למה כהו עיניו של יצחק כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות כו' דאיתא בפר"א שביום א' דפסח הי' המעשה שאמר יצחק לעשו הלילה הזה שערי טל נפתחים כו' והיינו כי טל מבחי' שאין אתעדל"ת מגעת שם ע"ד

קנג

חנם בלא מצות לכן משם יוכל להמשיך הברכה גם לעשו. ועז"נ נפלאותיך ומחשבותיך אלינו שמבחי' זו ג"כ יומשך ליעקב דוקא כמ"ש במ"א ע"פ הלא אח עשו ליעקב דהיינו בבחי' דקמי' בחשיכה כאורה ואעפ"כ ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי כו'. וז"ש אשר עשה עמכם להפליא:

וע' בת"א פ' תולדות בד"ה ראה ריח בני מה שיצחק רצה לברך את עשו. ובלק"ת פ' בחקתי בד"ה אלה העדות והחקים. אך נפלאותיך ומחשבותיך שלמעלה גם משרש בחי' יצחק הוא אלינו כי יעקב בריח התיכון ת"ת העולה עד הכתר. וע' בת"א פ' וישב בד"ה ונתתי לך מהלכים בין העומדים ולכן משם מבחי' הכתר נמשך נפלאותיך ומחשבותיך אלינו ע"י סיבת הסיבות שמבחי' יצחק עצמו עם שרצה לברך את עשו שמקו השמאל יומשך הברכות ליעקב דוקא:

(ה) בשל"ה דף י"ד ע"ב בשם הרמ"ע בפלח הרמון מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר כטעם רבות עשית ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו עכ"ל. לפ"ז רבות עשית קאי על בריאת העולם מאין ליש וכמ"ש מה רבו מעשית ה' כולם בחכמה עשית וכתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו' מרוב אונים כו'. גם ע"ד ארך אפים ורב חסד כו' וכן ארז"ל דור אנוש היו ניזונין בחסדו של הקב"ה אעפ"כ נפלאותיך ומחשבותיך אלינו שתכלית המכוון מזה הי' שיקבלו ישראל את התורה כו' וכמארז"ל פ"ט דשבת ע"פ ארץ יראה ושקטה כו'. ואפ"ל פי' רבות עשית עדמ"ש במדרש אסתר בסופו אתה מוצא שמדות טובות של הקב"ה בהשפעה בפרוי ורבוי הטוב ברבוי החסד ברבוי כו' ע"ש ט' דברים והנראה שהם ט"ס דא"א שלמעלה מהאצילות שהם בלי גבול כידוע ההפרש בין רב חסד דא"א לחסד דז"א וזהו רבות עשית ועם היותן בחי' שלמעלה מאתעדל"ת ומשם מקבל פרעה כמ"ש בת"א בד"ה בשלח פרעה בענין כמה ארך אפים לפניו כו' אעפ"כ נפלאותיך ומחשבותיך כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך דוקא וכן ורב שלום בניך כו':

(ו) בת"א פ' מקץ בד"ה ויהי מקץ פי' רבות עשית מה שנשתלשלו עולמות העליונים וע"ס שנק' רבות (ע' זח"א ויחי רמ"ז ע"פ רבות בנות מאי רבות גדולות עילאין ורברבין על כולא כו' ע"ש כמו זעקת סדום ועמורה כי רבה כמו גדלה) בבחי' עשיה והכל כדי שיהי' נפלאותיך ומחשבותיך שהיא התורה יומשך אלינו כו' והמכוון רבות הם ז"ת דאצילות שנמשכו בבחי' עשיה ממש שהרי שמים וארץ גשמיים שרשן מזו"נ. וגם שמים זהו אש ומים שהם חו"ג שהן בחי' לך ה' הגדולה והגבורה כו' נמצא השפיל א"ס ב"ה ז"ת דאצילות שיהי' אולם חסד יבנה ממש. וכ"ז בשביל אשר נפלאותיך ומחשבותיך הם ג"ר כח"ב יומשכו אח"כ אלינו ממש ע"י התורה דמחו"ב נפקת. ילקו"ט ח"א בשלח ע"פ עושה פלא סוף רמז ר"נ (ע"מ ע"ט ב' קי"א א' קי"ט א' בחיי קמ"ג ב'):

(ז) בפלח הרמון ש"א פ"א פי' כי רבות עשית קאי על ע"ס דאצילות שתכלית אצילותן במספר עשר ולא תשע כדי שיומשכו נפלאותיך ומחשבותיך אלינו שבישראל ג"כ יש עשר בחי' ע"ש. וארז"ל מחשבתן של ישראל קודם לכל דבר. ויותר י"ל העשר בחי' הם ג' שריגים כהנים לוים וישראלים ובכל א' ג'. כהנים כה"ג סגן כהן הדיוט. לוים גרשון קהת ומררי. ישראלים יעקב ישראל ישורון. וכללותם הם עשר בחי' כ"נ לפי דעתו:

(ח) הרד"א בברכת מודים ע"פ ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת עמנו פי' שזהו ע"ש הפסוק נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. ובתד"א ח"א פ"ב שבכל יום עושים נסים לאדם כיצ"מ. וצ"ל ע"ד משארז"ל ספ"ג דנדה ע"פ לעושה נפלאות גדולות לבדו א"ר אלעזר אפילו בעל הנס אנו מכיר בנסו. ובילקוט בתלים דק"ה ע"ג רמז תשנ"א פי' ע"ד בר נחשא הוא לבדו יודע מה עושה. וכ"ה עוד בילקוט תלים קכ"ג ג' ע"פ מי

קנד

ימלל גבורות ה' א"ר אלעזר בן פדת ראה מה כתיב לעושה נפלאות גדולות לבדו אדם נתון על המטה והנחש בארץ לפניו כו' ואינו יודע כמה פלאות עשה הקב"ה עמו ומי יודע הקב"ה ברוך ה' אלקי ישראל עושה נפלאות לבדו והוא לבדו יודע פלאיו שהוא עושה וכ"ה אומר רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כו'. ולכן א"ש מ"ש הרד"א בפי' ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת שזהו ע"ש הפסוק רבות עשית כו' וכתרגומו סגיאי ניסייא וכ"ה בזהר פ' בלק דף רי"ש סע"ב ע"פ לעושה נפלאות גדולות לבדו וע"ש במק"מ שדקדקו כן מתיבת לבדו. ובשל"ה דף מ"ם ע"ב פי' ענין לבדו היינו כי לפעמים הוא מאיר השגתו ע"י אמצעי ולפעמים לבדו כאומרו לעושה נפלאות גדולות לבדו ר"ל שלא ע"י אמצעיים וזה ע"ד שפירש בילקוט פ' בשלח סוף רמז ר"ן ע"פ כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות אראנו מה שלא הראיתי לאבות שהרי נסים ונפלאות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר מהפלא ונפלאות מה שעשיתי עם אבות וכ"ה אומר לעושה נפלאות גדולות לבדו כל"ח עכ"ל. ואפ"ל לפי' שהביא השל"ה שהם נפלאות גדולות יותר מיצי"מ והיינו חפי שנמשכו ממנו ית' לבדו שלא ע"י שום אמצעי והיינו כמארז"ל במד"ר ס"פ בא ס"פ י"ט ע"פ כי לא בחפזון תצאו לשעבר אני ובית דיני הייתי מהלך לפניהם שנאמר וה' הולך לפניהם יומן אבל לע"ל אני לבדי שנאמר כי הולך לפניכם ה' כו'. ור"ל כי אני ובית דיני היינו שנמשך ממנו ית' דרך אמצעות בית דינו אבל לע"ל אני לבדי שלא ע"י אמצעות כלל אפי' לא ע"י אמצעות בית דינו ולכן יהי' נפלאות גדולות יותר. ועמ"ש ע"פ וברחמים גדולים אקבצך שהם נמשכים מפנימי' ע"י. ועד"ז י"ל ענין נפלאות גדולות לבדו:

(ט) ואפ"ל ג"כ לפי המדרש דפי' לבדו שאין בעל הנס מכיר בנסו הנה נמשכו ג"כ כביכול מבחי' לבדו כמ"ש בת"א גבי פורים בד"ה ומרדכי יצא. אבל בגלות הזה אותותינו לא ראינו ובאים בדרך הסתר זהו מחמת כי אתה ה' אבינו כי אברהם לא ידענו כו'. ועו"ש בד"ה כי אברהם לא ידענו דקנ"ו ע"ב כשנמשך מבחי' יסוד אבא שגבוה הרבה מבחי' אברהם אז דוקא נמשך ע"י לבוש הטבע כמו המשל מפני אריה לגבי פני שור כו':

(י) וצ"ל משארז"ל פט"ז דשבת דקי"ח ע"ב האומר הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף וע"ש פירש"י שהביא מפרק ע"פ דקי"ז ע"א שהלל נתקן על כשנגאלין מצרה כו'. וי"ל שהרי המכוון שהלל נתקן לומר על נסים וכיון שיש ועל נסיך שבכל יום עמנו. א"כ מדוע האומר הלל בכל יום ה"ז מחרף כו'. ואפ"ל כי הנה באמת גם הטבע הוא הכל פועל אלקי כמו מעשה הנס רק לפי שנעשה זה הפעולה מהבורא ית' ע"י אמצעיים שהם כגרזן ביד החוצב בו נקרא בשם טבע. וגם שהוא פועל כן בתמידות ונקרא מנהגו של עולם. אבל באמת טבע זה הוא במדרגת נסים רבים מתמידים ותכופים זה לזה בלי מספר. כ"כ חכמי המחקר ג"כ בכוזרי מאמר א' סי' ע"ז ובפירוש האו"נ שם. וע"כ גם הנסים שבכל יום מה שאין בעל הנס מכיר בנסו. כיון שאין מכיר בנסו לא שייך לומר ע"ז הלל כי ענין הלל נתקן על הנס שנראה לכל. ואף בנס דפורים שלא הי' דבר יוצא חוץ לטבע כנסים דיצי"מ. מ"מ ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו וה"ז גילוי אלקות מה שהחוץ לטבע מתלבש בלבוש הטבע. וע"ז שייך לומר הלל. ע"ד חביב אדם שנברא בצלם חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם פ"ג דאבות משנה י"ד. ופי' הרע"ו שהעושה טובה לחבירו ומודיעו שעשה הטובה זהו חיבה יתירה מאלו שעשה לו הטובה ולא הודיעו כלל יעו"ש. ועד"ז ההפרש בין בחי' אותותינו לא ראינו. ובין ראו כל אפסי הארץ את ישועת אלקינו. וע"ש בת"א שבחי' זו נמשך כשהמדות עליונות מאירים בכנס"י בבחי' פב"פ כו' דהיינו גילוי אהבה עליונה כו'. ולכן ע"ז דוקא שייך לומר הלל כו'. ועמ"ש על הזח"ג ר"פ ויקרא בענין שאל לך אות מעם ה' אלקיך הגבה

קנה

למעלה דא אות יו"ד כשהנס נמשך מאותיו"ד שם הוא למעלה לגמרי מהטבע ע"ד קי"ס וכשנמשך מאות ה' אחרונה מתלבש בהטבע כמו נס דפורים ע"ש. והנה בה"א אחרונה יש עוד מילוי ה"א אפ"ל מבחי' זו הנסים שאין בעל הנס מכיר בנסו:

עוי"ל ב' נסים דקי"ס ודפורים זהו ע"ד שילוב הוי' באד' שאז שם אד' גובר ע"כ מתלבש בלבוש הטבע וזהו הנס דפורים. ומשילוב אד' בהוי' שאז שם הוי' גובר זהו נס דקי"ס. וע' מענין ב' השילובים בסידור שער ר"ה סד"ה אד' שפתי תפתח. ובלק"ת בהביאור ע"פ שובה ישראל דרוש הראשון. ומדברי הרמב"ן והבחיי ר"פ וארא ע"פ וארא כו' באל שדי. שמשם זה נמשכים הנסים הנסתרים לשדד המזלות. ושמי הוי' היינו שממנו נמשך הנסים היוצאים חוץ לטבע כקי"ס. לפ"ז יש ג' מדרגות אלקים גימט' הטבע הוא ג"כ אלקות ונסים תכופים רק שזהו מנהגו של עולם כנ"ל. שם שדי נסים המתלבשים בהטבע. שם הוי' ממנו נמשך הנסים כקי"ס ודומיהן. והנה שם שדי הוא יסוד דאצילות וכמ"ש בזהר פ' ויקרא דף י"א ע"ב תשיעאה שדי דאמר לעלמא די. דהא די ספוקא הוא. וספוקא לא אתי לעלמא אלא מן צדיק דאיהו יסוד עולם. ושם הוי' הוא בתפארת. ות"ת עולה עד הכתר ולכן נק' ברע"מ העשיר כו' משא"כ יסוד נק' דל כי בינה רק עד הוד אתפשטת כו' ע"ש ולכן מתפארת שהוא משה נמשך הנסים שיוצאים לגמרי מהטבע ומבחי' צדיק נמשך די ספוקא ע"ד די מחסורו אשר יחסר לו. ומשם נמשך לשדד המזלות אבל אינו יוצא לגמרי מהטבע. והנה רש"י בחומש פ' משפטים ע"פ כי שמי בקרבו פי' זה מט"ט ששמו כשם רבו. כי מט"ט גימט' שדי. וידוע דמט"ט הוא שרו של עולם ע"כ י"ל ג"כ שזהו ההפרש בנסים המתלבשים בטבע ג"כ. הא' כנס דפורים שנאמר עליו ראו כל אפסי ארץ כו'. והב' ענס שאין בעל הנס מכיר בנסו נמצא שלא בא בגילוי כלל. היינו עם היות שנמשך משם שדי אבל נמשך ומתלבש ממש במט"ט שרו של עולם. אבל הנס דפורים וכה"ג שנודע בעולם היינו שנמשך משם שדי יסוד דאצילות רק שעובר ונמשך דרך מט"ט היינו בדרך מעביר כו'. ומשה לא רצה במלאך אף שיאיר בו שם שדי. כי רצה שיהי' ההמשכה משם הוי' ממש. לכן א"ש מארז"ל כל האומר הלל בכל יום כו' שאין לומר הלל רק כשנמשך מלמעלה מבחי' מט"ט וכמו בר"ח שנאמר שער החצר הפנימית הפונה קדים סגור יהי' ששת ימי המעשה שבהן שולט מט"ט כו' וביום החדש יפתח לכן בר"ח אומרים הלל כו' לכן בחנוכה כו' ע"ד חנוך לנער מט"ט הרי נמשך החינוך מלמעלה מעלה כו'. הגידה הוא רזא דחכמתא כמ"ש בזהר ויחי דף רל"ד ע"ב:

יז ישישו וישמחו בך כו יגדל הוי' כו'. ע' בבחיי פ' שלח ע"פ ועתה יגדל נא כח. ועמ"ש מזה שם ע"פ הנ"ל: