מא

קנה

ב אשרי משכיל אל דל. בירושלמי ס"פ בתרא דפאה. אשרי נותן לדל אין כתיב כאן. אלא אשרי משכיל אל דל הדא דמסתכל במצות כיצד היה ר' יונה עושה כשהי' רואה בן טובים שירד מנכסיו הי' אומר לו בני בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ואתה פורע מן דהוה נסיב לי' אמר ליה מתנה עכ"ל ועו"ש כה"ג. ויש לומר כי ע"י נותן אל דל ממשיך מדת חסד אכן ע"י משכיל בהנתינה ממשיך אור החכמה בהחסד ובודאי שבחי' החכמה שבחסד היא גובה הרבה מהחסד עצמו. כי בחכמה שורה אור א"ס. וגם החכמה תחי' בעליה. וכל עיקר העבודה להמשיך מוחין בהמדות והיינו מצד שבמוחין שורה אור א"ס ועמ"ש בד"ה וידבר דעשה"ד המשל מנפש המשכלת כו' שעצמות הנפש מתקשרת בכח השכל כו' כך הוא התקשרות אור א"ס הסוכ"ע בחכמה עילאה. ועמ"ש ע"פ מארז"ל אדם נותן לעני מלא עומסו הקב"ה נותן לו מלא עומסו כו' היינו פרק היד שבו האצבעות שבו מתלבש החכמה שיוכל לכתוב בו

קנח

דבר שכל והיינו ע"י אדם נותן מלא עומסו שהוא בחי' משכיל אל דל. קיצור. משכיר אל דל להמשיך חכמה בחסד:

(ב) פ"ד דנדרים ד"מ ע"א אמר רב כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנם שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' אין דל אלא חולה (פי' הרא"ש משכיל אל דל משגיח אליו לבקרו ולפקח בצרכיו) שנאמר מדלה יבצעני. ישעי' ל"ח אי נמי מן הדין קרא מדוע אתה ככה דל בן המלך וגו' אין רעה אלא גיהנם שנאמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה משלי י"ו. במא"א אות דל"ת י"ב דל נק' היסוד בהיות בלתי שפע החסדים. והי"נ הביא מהרע"מ ר"פ תשא והדל לא ימעיט דא צדיק וגו'. גם היסוד והמל' נק' דלים כשחסר מהם הזווג וזהו ע"ד ונהר יחרב ויבש כמ"ש בזח"א ד"ו ובזח"ב דקס"ו סע"ב. ועד"ז נק' החולה דל מפני שהחיות הנמשך ומתפשט ברמ"ח אברים הוא בבחי' מיעוט וצמצום. וכמ"ש במא"א אות ח' ל"ה חולה גימט' מ"ט כי משם נמשם החולה בחסרון שער החמשים עכ"ל. ושער החמשים מחבר חו"ב שהם בחי' חיים כמש"ש ס"כ חיים נק' המוחין כו'. וע"כ צ"ל משכיל אל דל להמשיך בו המוחין שהם החיים. והיינו ע"י ביקור חולים שמשגיח ומפקח בצרכיו. יש להעיר לענין לשון ביקור ג"כ מענין הבקר אור, והנה לשון ביקור כמו לא יבקר בין טוב לרע ס"פ בחקתי היינו ענין בירור והפרש הטוב מהרע. ועד"ז ענין ביקור חולים לברר הטוב לו ולהרחיק ממנו הרע ועד"ז הבקר אור שהוא אור מפריש ומברר בין טוב לרע. והנה כתיב תלים כ"ז אחת שאלתי כו' ולבקר בהיכלו וע"ש בפירש"י ג"כ לשון ביקור ובקר ושם פירש ביקור ענין דרישה וזהו כבקרת רועה עדרו יחזקאל ל"ד י"ב ועמ"ש מזה בד"ה הנך יפה רעיתי בתחלתו ועי"ז מעורר כן למעלה שהקב"ה מבקר חולים ומשפיע בהם חיים מחו"ב כו'. ומכ"מ ניצול המבקר מגיהנם ע"י המשכת חו"ב. וכמו בשבת הגיהנם נח. והנה המל' היא חולת אהבה והרפואה ע"ד וירפא את מזבח ה' כמ"ש בזח"א פ' נח דס"ו ע"ב כיון דקריב מלה לדוכתי' אתסי כולא. והמשכה זו זהו בחי' הבקר אור בקר דיוסף ובקר דאברהם. בזח"ג פ' בלק דף ר"ד ע"ב. וע' בזהר פ' קרח דקע"ו ב' ע"פ בקר ויודע ה' ובפ' ויקרא ד"ו ע"א בענין פר בן בקר. ואולי ע"י ביקור חולים ממשיך בחי' זו ולכן ג"כ בבקר מיקל לכל חולי גם למטה וזהו"ע שמש צדקה ומרפא ע"י שמש ומגן ה' אלקים עיין זח"ב פ' שמות דף ג':

קיצור חולה ע"ד ונהר יחרב ויבש ע"כ צריך להמשיך ממעמקים מבחי' משכיל חו"ב וע' לקמן ס"י. וזהו ע"י ביקור חולים:

(ג) בעמה"מ שער או"א פל"ה דע"ה א'. כי הנותן צדקה לעני ממשיך יעשה שלום לי כי מזונא במזלא שהוא א"א תליא. וע"כ המפרנס העני ממשיך מא"א בז"א שמשם יומשך השפע למטה ונק' מלוה הוי' חונן דל כי ממשיך מאוא"ס בשם הוי' ובפסחים קי"ח א' שגדולה פרנסה מהגאולה. פותח את ידיך כו' ע"ש. וכמ"כ המבקר את החולה להמציא לו פרנסתו מזונו והצטרכות רפואתו כו' שהיא יקרה מן המזון של הבריאים כו' ועד"ז י"ל בענין המבקר את החולה. כי גם חיים במזלא שהוא א"א תליא וזהו משכיל אל דל שממשיך מבחי' משכיל ע"י היסוד לבחי' מל' הנק' דל דלותי ולי יהושיע שער עולם הבריאה פרק י"ח דקע"ו ג':

קיצור המפרנס את העני וממלא חסרונו כביכול מלוה לז"א כי המשכה זו במזלא א"א תליא:

(ד) רבות משפטים ר"פ ל"א ע"פ אם כסף תלוה ואם עמד העשיר בנסיונו ועושה צדקות הרי הוא אוכל ממונו בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב. והקב"ה מצילו מדינה של גיהנם שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'. שם פ' הנ"ל

קנט

קמ"ט ד' וכן דוד אומר אשרי משכיל אל דל. פ' בהר ר"פ ל"ד ע"פ וכי ימוך אחיך. אשרי משכיל אל דל ושם נאמרו הרבה פירושים א' מהם זה שממליך יצ"ט על יצה"ר כי היצ"ט נק' ילד מסכן. עיין בהרמ"ז ר"פ וישב לפי ששרשו משם מ"ה שהוא רק הארה שממצחא ויצה"ר שרשו ממה שנפל בשבה"כ ששרשו מס"ג. וצ"ל משכיל אל דל להמשיך בו בחי' משכיל לאיתן המבואר בלק"ת פ' ראה בד"ה ראה אנכי נותן. קיצור. יצ"ט נק' מסכן וכשממשיך בו משכיל נק' משכיל אל דל:

(ה) זח"א י"ד סע"ב ט"ו סע"ב. ח"ב בשלח ס"א א' פקודי רל"ג ב' ר"נ ב'. ח"ג דרצ"ט א' ק"מ ב'. זח"א די"ד סע"ב. מאי ביום רעה ביומא דשלטא ההוא רעה שהוא נוק' דקליפה. ועיין מענינה בהרמ"ז ר"פ מקץ קצ"ג א'. גבי אבן אפל וצלמות. שהיא מבקשת לעקור את הכל כמ"ש ולכל תכלית הוא חוקר לכל מיני כליון וחרץ והוא הנק' קץ דשמאלה לפי שהוא סוף הקליפות ולעומת קץ הימין וע' בזהר ר"פ נח דס"ב ע"ב ע"פ קץ כל בשר בא לפני. וגדול כח משכיל אל דל שאפילו ביומא דשלטא ההוא רעה ימלטהו ה'. והיינו שע"י הצדקה שעושה ע"ד משכיל אל דל כנ"ל סעי' א' ממשיך שפע החיים בבחי' מל' דקדושה הנק' קץ הימין. ועי"ז ממילא לא תוכל נוק' דקליפה לשלוט עליו כי תברח השפחה בפני גבירתה. וע' בהרמ"ז בחקתי קי"ג ב' מענין זה שהמל' היא סיהרא דלית לה מגרמה כלום בחי' עני. ועני חשוב כמת ענין שבה"כ. וע"י הצדקה ממשיך חיות מעץ החיים בבחי' מל'. ענין ביום רעה נוק' דקליפה קץ דשמאלה וע"י משכיל אל דל קץ הימין ימלטהו ה' ממנה. וע' סעי' ו':

(ו) עמ"ש דט"ו סע"ב ע"פ והמשכילים יזהירו אינון קיימין וסמכין (נו"ה דז"א) דההוא אפריון. שהמל' כל בנינה וכל תיקונה אינו אלא ע"י נו"ה דז"א שהן כליות יועצות איך להמשיך טפת חכ' עילאה בבחי' מל'. וכמ"ש ע"פ עולת תמיד העשויה בהר סיני. וז"ש וכל בניך למודי הוי'. א"ת בניך אלא בוניך. שהם תרין למודין נו"ה דז"א כמ"ש בזהר פ' צו דל"ה ע"א דאינון מסתכלין בסוכלתנו בכל מה דאצטריך ההוא אפריון וסמכין דיליה סתרא דא אשרי משכיל אל דל. כי המק"מ. ולמה נק' משכילים על שמסתכלים כו' ואינם ממתינים עד שישאל כו' ע"ש. וע' בזהר דף ח' ע"א ע"פ שכל טוב לכל עושיהם תמכין דאורייתא שהם נו"ה. והרמ"ז שם פי' כי נה"י חדשים שרשם מהבינה שהיא כתר דז"א. ועמ"ש בביאור דאלה מסעי בענין אל עליון גומל חסדים טובים. לכן שכל טוב נמשך לכל עושיהם דוקא שהוא ענין מעשה הצדקה. וזהו"ע אשרי שהוא כתר נמשך למי שהוא משכיל אל דל. וכן בגמ' פ"א דב"ב ד"ת ע"ב דרשו והמשכילים נזהירו על גבאי צדקה והיינו מפני שהם בחי' משכיל אל דל. ולכן יזהירו כזהר הרקיע היינו בינה שבה התגלות עתיק. וע' מענין רקיע בזהר ויצא קס"ב ב' ועיין מענין משכיל במא"א מ' קי"ז. ובסבא דמשפטים דק"י. ולפה"נ י"ל משכיל לעילא הוא יסוד אבא ומשכיל לתתא הוא יסוד ז"א. ועיין באגה"ק ססי' ט"ו ומענין רעה במאו"א באות ריש סכ"א. ובזהר וישלח דקס"ט ע"ב ע"פ לא תאונה אליך רעה דא לילית כו' מאן רעה דא חויא בישא. והנה אשרי הוא בכתר כמ"ש במא"א אל"ף קל"ג וכמ"ש ברע"מ פינחס רכ"ג ב'. והנה במאמר ויהי נועם ה' עלינו כו' ועי"ז לא תאונה אליך רעה כו'. כי בינה נק' עלמא דחירו שאין שם יניקת החיצונים ודוחה הדינים. לכן על ידי אשרי משכיל עי"ז ביום רעה ימלטהו ה'. וע' בזהר ס"פ מקץ דף ר"ד ע"ב. ואפ"ל עוד כי ע"י בחי' משכיל אל דל ממשיך הארת ימי קדם בימי עולם דז"א ובימות עולם דמל'. ועי"ז נילול גם ביום דשלטא ההוא רעה כי ימי קדם ממתיקים כל הדינים:

קס

קיצור. נו"ה הם נק' משכילים איך להשפיע למל' כליות יועצות והם תמכי דאורייתא גבאי צדקה שכל טוב לכל עושיהם ועי"ז לא תאונה רעה כו':

(ז) זח"ב בשלח דס"א ע"א פי' אשרי משכיל אל דל על המבקר את החולה. ולומד אורח חיים לשוב אל השי"ת שעי"ז ינצל מהדין. ומה שכרו ביום רעה ימלטהו ה'. עוד פי' אשרי משכיל אל דל על העושה צדקה עם העניים והיינו שמפני שהם לב נשבר ונדכה הם קרובים יותר להקב"ה. וע' במד"ר פ' משפטים פל"א ע"פ מלוה ה' חונן דל. ואפשר להבין עפמש"ל סעי' ג' בשם עמה"מ שהנותן ומפרנס את העני ממשיך בשם הוי' מבחי' כתר ע"כ נק' מלוה ה'. ולכן אשרי משכיל אל דל. וע"ש בפ' בשלח ס"א ב'. קיצור ענין מלוה ה' חונן דל. וע"ג סעי' ג'.

(ח) בפ' פקודי רל"ג ב' דיריעות שש היו ל"ב אמה ויריעות עזים היו ל"ד כחשבון דל. ודא הוא רזא דכתיב אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'. ביום רעה ממש ימלטהו ה'. והיינו שע"י יריעות עזים שנעשו לאהל על המשכון נתברר ק"נ. וזהו משכיל אל דל להמשיך החכמה במל' לברר ק"נ. ונק' ק"נ דל מיעוט האור וריבוי הכלי בחי' יש. ומ"מ נראה דפי' משכיל אל דל לא קאי על ק"נ אלא על המל' שמתלבשת בק"נ וכשמתברר ונמשך בו הביטול נעשה אהל על המשכן. עמ"ש מזה סד"ה מה טובו אהליך יעקב. ולכן ביום רעה ימלטהו ה'. כי הטוב דק"נ שנתברר נעשה מגין כו' כסאסאה לשבולתא. דל הם יריעות עזים שנתברר מי"א כתרי דק"נ לאהל על ע"ס דמל'. וזהו משכיל אל דל ועי"ז ביום רעה שמג"ק הטמאות ימלטהו ה' כי יניקתם ע"י ק"נ. אבל כשנתברר ק"נ אזי ובלע המות לנצח כו'.

(ט) בפ' פקודי דר"נ ע"ב בהיכל נוגה יש מלאך המשגיח על המשכיל אל דל כו' ע"ש:

(י) בפ' האזינו דרצ"ט מענין אסיא שהוא מבקר את החולה וזהו משכיל אל דל. וי"ל ע"ד שנתבאר בד"ה כתפוח בעצי היער שהמזון ה"ע לכו לחמו בלחמי. וזהו אקב"ו כמ"ש בד"ה ראשי המטות והלבוש הו"ע מעשה המצוות. וכ"ז לאדם בריא שאינו חולה בחולי הנפש. ע' בשמונה פרקים להרמב"ם פ"ד. ואזי מהני ליה מיכלא ומשתיא ולבושים. אבל כשהוא חולה ע"י שפגם במ"ע או בל"ת א "כ לא מהני ליה מזון הנ"ל. כמ"ש ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי שאפילו בגשמיות האוכל לחם שאינו אפוי אינו מועיל. כמ"כ לכו לחמו בלחמי צ"ל הלחם אפוי ברשפי אש האהבה כמ"ש בד"ה כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ ר"פ בהר ובד"ה בשברי לחם מטה לחם ואפו כו'. וכיון שחולה בחולי הפש שטועם מר למתוק היינו תענוגי עוה"ז הם אצלו מתוקים ממילא אין לו רשפי אש האהבה כו' כ"א אש זרה כמ"ש אשר אתם זונים כו'. ואז נק' דל. מדוע אתה ככה דל בן המלך ע"י שנתאוה תאוה כו'. וע"כ צריך רפואה כמו סממני הרפואות יש בהם כח חזק יותר מהמזון כך עד"ז יש קונה עולמו בשעה אחת ע"י בחי' בכל מאדך בחילא יתיר כי בחי' זו ממשיך אור חדש מא"ס שהוא נק' מקור מים חיים היינו שממנו ית' נמשך נביעת החיים תמיד נמשך חיים חדשים כמו שמים חיים נובעים תמיד. ע"כ עי"ז יומשך ג"כ להחולה חיות חדש. משא"כ בכח המזון שהוא רק מתקן החיות שכבר יש דוגמת יחוד חו"ב לחדש הישינות המחדש בכל יום מעשה בראשית. אבל חיות חדש ממש נמשך מא"ס ב"ה ממש. וה"ע יחוד פנימי דחו"ב וזהו"ע מקור מים חיים וזהו נמשך ע"י בכל מאדך בלי גבול. וזהו אשרי משכיל אל דל פי' שממשיך בו מבחי' משכיל לאיתם וה"ע איתן האזרחי בחי' כל האזרח בישראל מה שלע"ל יאיר ויומשך בתוך נש"י ממשיך בו בחי' זו בעבודת ה'. וזהו"ע תשובה שהוא ממעמקים מה שלמעלה מהשכל המושג ומובן כ"א מבחי' משכיל. ועמ"ש ע"פ ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו. ועי"ז מהפך מרירו למתקא ולכן ביום רעה ימלטהו ה'. ועמ"ש בד"ה ויאבק איש בענין שהעלו אבק עד כסה"כ וסד"ה והי' מספר בנ"י בענין והי' במקום כו' יאמר להם בני אל חי:

קסא

ג ה' ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו. פ"ד דנדרים ד"מ ע"א רבות בהר ר"פ ל"ד מדרש תלים. ברבות שם ישמרהו מיצה"ר. ויחייהו מדה כנגד מדה שנתן פרוטה לעני והחייהו. ואושר בארץ ע"י שקבר מת מצוה ואל תתנהו בנפש אויביו ג"כ מכ"מ יעו"ש. ועמ"ש מענין ישמרהו בד"ה כה תברכו בענין וישמרך. ובד"ה צו את בנ"י בענין תשמרו להקריב לי. ובד"ה וזאת המצוה גבי לשמור ושמרת. ובד"ה קול דודי בענין מצה שמורה. ובביאור וכל בניך גבי אם ה' לא ישמור כו' שהשמירה ע"י מקיפים. וזהו ע"י הצדקה יעו"ש. ולכן א"ש דשייך למשכיל אל דל שעי"ז ה' ישמרהו. ובענין ויחייהו עמש"ל בפסוק אשרי משכיל סעי' יו"ד. גם ע"ד תחיית המתים ע"י טלא דבדולחא שלמעלה מהשתלשלות שמשם נמשך שגם המת יוכל לחיות. ועמ"ש בד"ה ויאכילך את המן. והנה בד"ה אד' שפתי תפתח נת' שזהו ענין אתה גבור לעולם אדני פי' אדני אל"ף דין כו' שנמשך מבחי' אל"ף פלא ונק' דין ההיפך ממ"ש לא ידון רוחי כו' ועי"ז מחיה מתים אתה. ור"ת אתה גבור לעולם אד' הוא שם אגל"א. וזהו נמשך ע"י משכיל אל דל שהוא ענין אל"ד בגימט' אגלא. ובאיוב סי' ל"ח מי הוליד אגלי טל הם טפות הטל ע"ד שראשי נמלא טל רסיסי לילה. וי"ל שהם נמשכי' ע"י שם אגל"א ע"כ נק' אגלי טל. ועק במא"א א' ל"ג ובפרדס ערך אגלי טל. וע' בבחיי פ' חיי ע"פ גם לגמליך אשאב שהוא שם הגבורה. וי"ל דהיינו ר"ת אג"ל אתה גבור לעולם. וע' בסידור בכוונת המקוה בפי' אל"ד אנא זמין לאולדא שהוא מה שיומשך מהבינה שהיא אם הבנים צירוף חדש לרפאות החולים ולהחיות והיינו לפי שבה התגלות עתיק עולם התענוג ומשם נמשך הטל כו'. וזהו שע"י שמשכיל אל דל נמשך ויחייהו. וענין ואשר בארץ ע"ד אשר קדשנו במצותיו. אשר נשבעת לאבותינו. בד"ה ביום השמיני עצרת. ובד"ה מנורת זהב. ובד"ה זכור את יום השבת לקדשו. ובענין באשרי כי אשרוני בנות. וע' בזח"א ויחי דרמ"ז ע"פ זה. ובפ' משפטים צ"ז ב' בענין שארה בהפך אתוון אשר ה' ודא מאשר שמנה לחמו. גם ע"ד מ"ש במלאכי כי תהיו אתם ארץ חפץ ואשרו אתכם כל הגוים. ופי' ארץ חפץ היינו שיהי' במל' גילוי פנימיות רצון העליון שהוא פנימית הכתר ועי"ז ואשרו אתכם כו' וכמ"ש לתתך עליון על כל כו':

(ב) בנדרים ד"מ ע"א ישמרהו מיצה"ר ויחייהו מן היסורין. י"ל עדמ"ש ביומא דע"א ע"א ע"פ שנות חיים ושלום יוסיפו לך כו' אלו שנותיו אל אדם המתהפכות עליו מרעה לטובה:

ד ה' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו. פ"ק דשבת י"ב ב'. פ"ד דנדרים מ"א א'. רבות בהר ר"פ ל"ד. זח"ב פ' בשלח ס"ב א'. ח"ג פינחס רל"ד. תכ"ט. של"ה קמ"ד א'. בחיי פ' ויחי ס"א ג'. ת"ז ל"א ב' תיקון י"ח. מאי קול רעש גדול דאית רעש ואית רעש. אית רעש דאתמר ביה לא ברעש ה'. דלא ייתי תמן קוב"ה (עמ"ש בזה בד"ה אנ' דפ' ציצית שהענין שהרעש הוא להוי' מלמטלמ"ע אבל לא נמשך בו גילוי שם הוי' מלמעלה למטה). ואית רעש דייתי תמן אלא רעש בהפוכא ערש כד"א ה' יסעדנו על ערש דוי. מאי כל משכבו הפכת בחליו דאתהפך רעש לערש. ומאי ניהו ערש. אלא איהו עשר בהיפך אתוון. ודא שכינתא דאיהי כללא דעשר ספירן (שהיא מקבלת מכל הע"ס שממל' שבכתר נעשה כתר שבמל'. וכן ממל' שבחכמה נעשה חכמה שבמל' וממל' שבחסד נעשה חסד שבמל' וכמ"ש בבה"ז פ' חקת דק"פ ע"ב בענין שלומי אמוני ישראל) דעלה אתמר אין קדושה בפחות מעשרה (כי היא נקראת קדושה שמקבלת מתפארת הנק' קדוש כמ"ש בד"ה מקושש עצים) דאיהי שריא לרישא דחולה.

(ואפ"ל שע"י בחי' הרעש שמלמטה למעלה שמתפלל החולה או שמתפללים עבורו ע"י העלאה זו מגיע למעלה בעצמיות אור א"ס ע"ד בכל קראנו אליו. אליו ולא למדותיו. ואזי נמשך ההמשכה בעשר ספירות ומהם בבחי' מל' לרפאות החולה ולסעדו. וזהו

קסב

ה' יסעדנו על ערש דוי. וכה"ג נתבאר בד"ה אני דפ' ציצית שמבחי' רעש של האופנים וחיות שמתנשאים ברעש גדול ליכלל ולהבטל באור א"ס ב"ה עי"ז נתהפך מבחי' רעש לבחי' שער היינו מ"ש זה השער לה'. או לבחי' מ"ש ושער רישי' כעמר נקר שהוא ג"כ המשכה מבחי' לבנונית ורב חסד כו'. ועד"ז הוא כאן מה שמתהפך מבחי' רעש להיות ה' יסעדנו על ערש דוי) ובג"כ ה' יסעדנו ובמאי על ערש דוי על שכינתיה ודאי.

(ואפ"ל* כי ע"ד דשכינתא איהי מרעה בגלותא היינו בחי' חולת אהבה מהעדר גילוי אוא"ס ב"ה ע"ד דסליק לעילא לעילא כדפי' בת"א בד"ה וארא אל אברהם. ולכן נק' ערש דוי שאין הע"ס מאירים בה פא"פ ולכן דוי היפך אתוון יו"ד. אך ע"י הרעש של האתעדל"ת נמשך להיות ה' יסעדנו על ערש דוי כמ"ש בזח"ג ס"פ בחקתי קט"ו ב' ע"פ ואף גם זאת כו' ולא גאלתים לכלתם כתיב. וממילא נמשך ג"כ סעד להחולה שלמטה להיות הוי' יסעדנו. והנה ברבות בשה"ש ע"פ הנך יפה דודי כו' ערשנו רעננה פירשו ערשנו זה בהמ"ק. מה המטה אינה עשויה אלא לנחת רוח כו'. לפריה ורביה כו' ע"ש. ובמא"א עיי"ן סעי' סמ"ך ערש מלכות בבחי' היכל קדה"ק דתמן ערשנו רעננה. ואפ"ל כי עשר הן ע"ס מלמעלה למטה וערש הן ע"ס מלמטה למעלה שהמל' מבררת מע"ס דתהו ובהתחברן יחד זהו ערשנו רעננה התחברות ע"ס דאו"י וע"ס דאו"ח. והנה בזהר ר"פ תזריע ע"פ על משכבי בלילות בקשתי כו' פי' המק"מ בשם האריז"ל בפי' הגדה דפסח שאומר על משכבי בלילות שהוא עולם העשיה ושם לא יש זווג כו'. והרמ"ז פי' על ירידתה במל' דקליפה כו' ונחלית ונכאבה. וז"ש על משכבי כו' שהיא חולה ומוטלת על ערש דוי שכן מצינו לשון משכב אצל חולים. וכמ"כ טומאת ארץ עכומ"ז גורמת לה חולי וכאב כו'. דוה לשון מדוה וחולי כו' עכ"ל. א"כ מובן ענין ערש דוי הוא בהיותה מתלבשת במל' דקליפה והיינו מה שמל' דעשי' נעשית דוגמת עתיק לק"נ כו'. שהיא להבדיל לעומת היכל קדה"ק דקדושה שעליו נאמר ערשנו רעננה. ובחי' זו נק' ערש דוי. ובמא"א דל"ת סעי' ח' דוה נק' המלכות בהיות הדינים גוברים בה. דוי הוא סלוק שער החמשים יו"ד. וניכר זה בדפק מלוי יודי"ן עכ"ל. ועז"נ ה' יסעדנו על ערש דוי. ובערוגת הבושם על שה"ש פי' אף ערשנו רעננה שבימי שלמה הי' המטה שהיא היכל קדה"ק דבריאה במקום ז"א דאצילות. וע"כ היו נמשכים נשמות גבוהות שמעולם האצילות:

קיצור. מבחי' רעש של האופנים נמשך להיות ערש. ערשנו רעננה. והוא ענין ברוך כבוד הוי' שהיא מל' ממקומו כבוד עילאה. וערש אותיות עשר היינו שמקבלת מע"ס בלי מה. וע"ד מבחי' רעש נעשה זה השער לה'. ושער רישי' כעמר נקא. אך ערש דוי זהו שהמל' מתלבשת בק"נ. וזה נק' על משכבי בלילות ע"ד ונפל למשכב. וזהו ואשה כי תהיה דוה מענין דוי. אך עכ"ז ה' יסעדנו על ערש דוי. ע"ד סעד וסמך כמו סומך ה' לכל הנופלים סמכוני באשישות כו' עיין זח"ג פ' שמיני דל"ט. ואפ"ל פי' כל משכבו הפכת בחליו שהוא כמ"ש אוילים מדרך פשעם כו'. ויגיעו כו'. ואזי ויצעקו אל ה' כו'. ועי"ז אתהפכא חשוכה לנהורא ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה. ואפשר להעיר מענין נוני"ן הפוכין שבפ' ויהי בנסוע הארון. אשר י"ל שהא' מורה על בחי' נפילה כמ"ש בשל"ה דר"ו ע"ב. וזהו ענין ההפך עלי בלהות. הב' מורה על הקימה שתהי' ביתר שאת שיתרון האור יומשך מן החשך. הפכת מספדי למחול לי. והפכתי אבלם לששון. ועד"ז הוא ענין כל משכבו הפכת בחליו ב' הפוכים כנ"ל. ועמ"ש ע"פ אוסרי לגפן עירה בחולם ה' מענין ותחלימני ותחייני בישעי' סי' ל"ח י"ו. כי ע"י החולי יוצא הפסולת הרע דעה"ד טו"ר. ואזי נמשך מזה חיזוק יותר. ואפ"ל מבחי' דוי נעשה יו"ד. בחינת פותח את ידיך כו':

קסג

(ב) זח"ב בשלח דס"ב ע"א. מזונא עילאה יתיר מאילין הוא מזונא עילאה ויקירא מאתר דאקרי שמים. והוא דקיק מכולהו והוא מזונא דבני מרעי הה"ד הוי' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו. ה' דייקא שהוא ז"א שלמעלה ממדריגת המזון לעניים שבא מבחי' מל' הנק' צדק יעו"ש ועמ"ש ע"פ זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי. מ"ט בגין דהני בני מרעי לא אתזנו אלא בההוא דקוב"ה ממש. ומאי איהו חלב ודם הה"ד להקריב לי חלב ודם ודא הוא מזונא מאתר דאקרי שמים והוא יקירא ועילאה דקיק מכולהו עכ"ל. ואפ"ל שהוא ע"ד יום התענית באדם בריא שנק' יום רצון. לפי שאז אין האדם ניזון מהמזון המתברר מלמטה למעלה כ"א מהמזון הנמשך מלמעלה למטה. וכמ"ש בזהר תרומה קנ"ג א. וע' מזה בר"ח שער התשובה פ"ד שפי' שהוא ג"כ העלאה אלא שהעלאה זו היא דוגמת הקרבן ממש שהיו מקריבים חלב ודם ומבואר במ"א על מאמר פתח במזבח וסיים בשלחן. שהבירור שע"י שלחנו של אדם הוא מבחי' בינה. אבל הבירור שע"י המזבח הוא מבחי' חכמה כח מ"ה בחי' ביטול. וע"כ אסור לאכול קודם התפלה שהיא במקום קרבנות כי בירור זה הוא למעלה ממדרגת הבירור שע"י אכילה גשמית יעו"ש. ועד"ז יובן ענין מזון החולים שהוא דוגמת לחמי לאשי שע"י הקרבן שהוא למעלה ממדרגת מזון גשמי. וזהו ה' יסעדנו. שם הוי' דוקא. ועיין בר"ח שער הקדושה ס"פ ט"ו מענין מזון החולים הנ"ל: