מב

קסג

ד היתה לי דמעתי לחם. לחם ת"י למברי*. והוא מענין סעודת הבראה. ובמשנה פ"ג דמ"ק דף כ"ד סע"ב ואין מברין אלא קרוביו של מת. ופי' הרמב"ם במשניות ומברין הוא שעושין סעודה לאבלים. ובערוך ערך בר האחרון פי' כמו ויבא כל העם להברות את דוד לחם. ש"ב סי' ג' ל"ה ושם פירש"י להברות לשון סעודה. וכן ולא ברא אתם לחם שם סי' י"ב י"ז. וגבי אמנון שם סי' י"ג ה' תמר אחותי ותברני לחם ת"י ותכלינני לחמא. ובתלים סי' ס"ט כ"ב ויתנו בברותי ראש ת"י בסעודתי. והמ"צ פי' דלשון זה הוא ענינו אכילה מועטת וכ"כ בקורק' ערך ברה שפירושו סעודה מועט'. והוא מדברי הרד"ק במכלול ערך ברה ובש"ב סי' ג' ל"ה. אכן מרש"י ות"י לא משמע כן:

(ב) רש"י פי' דמעתי לחם מכאן שהצרה משבעת כו' והוא ברבות באיכה ע"פ בכה תבכה. ורבנן אמרי כל מי שבוכה אינו אוכל שנאמר ותבכה ולא תאכל. בש"א סי' א' זיי"ן. י"ל כי הבכיה למי שהוא בצער ואבל גורמת להפיג צערו קצת בשומו ללבו כי ישמע ה' קול בכיו וינחמו מצרתו וכמארז"ל פ"ה דברכות דף ל"ב ע"ב ופ"ד דב"מ דנ"ט ע"א ואע"פ ששערי תפלות ננעלו שערי דמעות לא ננעלו שנאמר שמעה תפלתי כו' אל דמעתי אל תחרש. תלים סי' ל"ט י"ג. ופירש"י ותוס' בטוח אני שלא תחרש. וכיון שכן שהשיג הרצון ע"י בכייתו ע"כ הוא כמו לחם שמשביע והוא השגת הרצון כמ"ש ומשביע לכל חי רצון וכתיב ונשבע לחם ונהיה טובים. ועוי"ל כפשוטו שמגודל הצרה והבכיה אין לו כח להתאוות תאוות האכילה. כי ענין התאוה דזהו מי שהוא יש ודבר ומתאוה לדבר אבל זה שהוא בצרה ח"ו הוא שפל ונבזה בעיניו עד שאינו כלום להיות מתאוה כו' לכן משמע מלשון רש"י שהצרה משבעת ולא שהבכיה משבעת כו':

(ג) יר"ק ערך דמעה סעי' ב' וז"ל שוחר טוב סי' פ"ז רא"א ג' דמעות הוריד עשו מעיניו אחת מעינו ימין ואחת מעינו שמאל והשלישית קשורה בעיניו שנאמר ותשקמו בדמעות שליש. שלש אינו נאמר אלא שליש שהוריד אותו רשע השלטת אותו בכל העולם ונתת לו שלוה בעוה"ז לכשתתבע עלבון בניך מנ"נ וחביריו שעיניהם זולגות בכל יום שנאמר היתה לי דמעתי לחם עאכו"כ עכ"ל.

קסה

(ד) בע"מ מאמר חקור דין ח"א ר"פ כ"ד וז"ל כתיב שבטך ומשענתך המה ינחמוני כי השבט עצמו הוא המשענת כטעם ואני יסרתי חזקתי זרועותיכם וכתיב היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה כי הדמעה אשר היא בטבעה כליון עינים ודאבון נפש היתה לי לחם לבב אנוש יסעד. באמרם אלי כל היום כו' דע כי איה שהוא מקור הרחמים הוא אלקיך שופטיך כו' עכ"ל. ופי' המפרש כי אי"ה הם ג' מדות הראשונות אל"ף הוא פלא כתר. יו"ד חכמה. ה' בינה. וע"כ היתה לי דמעתי כמו לחם לבב אנוש יסעד כשאומרים לו שיסורים באים מאלקים שהוא דין רפה הוא שופטיך עכ"ל. ולענ"ד נראה דכוונת הע"מ הוא כך כי הנה כתיב וסביביו נשערה מאד וארז"ל סוף יבמות שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה ופירש בת"ז ובפרדס שער הטעמים פ"ג ערך פסק שחוט השערה הנ"ל זהו ענין פסיק טעמא שבין שני המות הוי'. ולכן כדי להעלותך למעלת ש' הוי' הראשון שהוא בחי' סוכ"ע וכמו בק"ש אומרים ב' שמות הוי' הא' הוי' אלקינו שהוא שרש ומקור הנשמות ואח"כ הוי' אחד מקור המהווה ז' רקיעים והארץ כו'. וכדי להעלותן לבחי' זו הוא מדקדק עליהן ע"ד שלש מתנות ניתנו לישראל וכולן לא ניתנו אלא ע"י יסורין. פ"ק דברכות דף ה' ואחת מהן הוא העוה"ב. ולכן בשומו ללבו כי איה היינו סוכ"ע כמ"ש ע"פ איה שוקל כו' בת"א פ' שמות הוא אלקיך ר"ל משם נמשך היסורין הנמשכים משם אלקים וכ"ז כדי שאיה יהי' אלקיך ע"ד והי' הוי' לי לאלקים לכן עי"ז היתה לי דמעה הנ"ל בחי' לחם ממש להיות לבב אנוש וחלוש יסעד כו':

(ה) מענין דמעה במא"א אות דלי"ת סעי' י"ז ואות מ"ם סעי' צ"ב פי' כי דמעות הם נצח והוד ב' שמות אלקים כל א' מתפשט ק"כ צירופים גימט' דמעה ויש ב"פ ק"כ צירופי אלקים הם גימט' ב"פ דמעה. וגם כי אחיזת החיצונים ק"כ צירופים שלהם מק"כ דקדושה מזה נמשך מר יבכיון כו'. ובד"ה ועשית ציץ נת' כי מחיצה של ברזל המפסקת כו' זהו ג"כ בחי' ב"פ ק"כ הנ"ל גימ' ברזל והוא הגורם הסתר והעלם ומזה נמשך הבכיה וזהו רחל מבכה כי רחל גימ' ב"פ דמעה כו' שהיא מבכה על בחי' כרחל לפני גוזזיה נאלמה כו':

(ו) בי"נ שם אות דל"ת סי"ז כ' בשם הרח"ו שלכן שערי דמעות לא ננעלו משום דבדמעה מעורר עינים העליונים שהם נו"ה דחכמה כו' כי העינים מבחי' חכמה כו'. ואפשר לבאר דמבואר במ"א בד"ה כי תשמע בקול כו' לעשות הישר בעיני ה' דפי' עיני ה' אל צדיקים היינו ב' השגחות דיחו"ע ויחו"ת כו' ע"ש. והנה עיקר הדמעה נמשך מהסתר והעלם ההשגחה דיחו"ע שהיא משם הוי'. שעז"נ השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל. כמבואר בד"ה כי עמך מקו"ח בת"א פ' מקץ. אלא כשההשגחה נמשך ע"י שם אלקים אזי ע"י השתלשלות ק"כ צירופים כו' כנ"ל. ולכן ע"י הדמעות שמוריד מעיניו על הסתלקות הגילוי מבחי' ומדרגת עיני ה' אל צדיקים. דהיינו מבחי' עיני ה' כ"א ההשגחה ע"י שם אלקים. עי"ז מעורר וממשיך להיות פקח עיניך וראה שוממותינו כו' שלא יסתירו הגבינין דמכסיין על עינא כו'. וזהו ג"כ ענין עורה למה תישן ה' שהשינה עד"מ היא בעינים שבשעת השינה עד"מ באדם נסתם מראה עיניו. וזהו"ע אותותינו לא ראינו כו'. וע"י בחי' דמעות הנ"ל מעוררים גילוי בחי' הנה לא ינום ולא יישן כו':

קסו

(ז) אאזמו"ר נ"ע בד"ה בהעלותך את פי' ג"כ ענין היתה לי דמעתי לחם שע"י הדמעה והמרירות זוכה ללחם שהוא התורה שנאמר בה והגית יומם ולילה. וע"י מרירות זו שהיא בחי' זית זוכה לשמן הוא בחי' אהרן באורך נראה אור כו' עין בעין נראה אותיות אהרן. ושהוא בחי' אהבה הנמשך מראי' חושית ממש ע"פ. והיינו ע"ד הנ"ל סעי' ו' שכדי לזכות לבחי' ראיה עליונה זהו ע"י הדמעות שמוריד מעיניו כו' ובזח"א מקץ דר"ג פי' שעי"ז יזכו לבחי' בבכי יבאו שנאמר לע"ל שבכיה זו יהי' ע"י כי עין בעין יראו כו':

(ח) רבות קפ"ו ב' ס"פ מצורע פרשה י"ט. בר"ח שער התשובה פ"ה דקי"ז ע"ב מענין שערי דמעה לא ננעלו:

ט יומם יצוה*. פ"ב דחגיגה די"ב ע"ב אר"ל כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה כו' משום ובלילה שירה עמי. ואיכא דאמרי אר" כל העוסק בתורה בעוה"ז שהוא דומה ללילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעוה"ב שהוא דומה ליום. ומ"ש שהעוה"ז דומה ללילה ועוה"ב ליום ע' רפ"ק דפסחים דף ב' ע"ב ושם ע"א גבי וכאור בקר יזרח שמש. ובזהר הרקיע פ' בראשית דט"ו פי' חוט של חסד הוא הקו וחוט הנמשך מאור א"ס לאחר הצמצום ומאיר בבחי' בוצינא דקרדוניתא ומשמע בדבריו דבוצינא דקרדוניתא זהו נר שהוא מל' והיינו מל' דא"ס והקו וחוט זהו יסוד דא"ק ושרשן למעלה יותר עד"ז כו'. ומזה יש להעיר לענין וסוכה תהי' לצל יומם שהוא המקיף העליון שלמעלה מהקו וחוט כו':

(ב) עוד שם בגמרא מעון שבו כתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה ותשות ביום מפני כבודן של ישראל שנא' יומם יצוה כו' ופי' מהרש"א דשירתן של ישראל עיקרה ביום בתפלתן ב"פ שחרית ומנחה שהן חובה כו' ומשמע מכל זה דאין המלאכים אומרים שירה ביום כלל ויש לדקדק מהא דאמרינן פרק גיד הנשה דף צ"א ע"ב ע"פ כי עלה השחר הגיע זמני לומר שירה ויש לחלק בין המלאכים כו' עכ"ל וכן מבואר בהדיא בזח"ב שמות די"ח ע"ב:

(ג) במס' עכו"ם ד"ג ע"ב בלילה מאי קא עביד יושב ושומע שירה מפי חיות שנאמר יומם יצוה ה' חסדו (פירש"י דן וזן ומלמד תורה) ובלילה שירה עמי (ופירש"י ובלילה נוהג שירו למעלה עמי למטה שאף דוד לא היה מנמנם אלא כשינת הסוס וכל הלילה נוהג בשירות ובתשבחות ובתורה כדאמרינן ברפ"ק דברכות דף ג') ועמ"ש ע"פ קומי רוני בלילה. באיכה סי' ב' י"ט. גם הובאו שם בגמרא ע"פ יומם כו' ב' מימרות דר"ל הנ"ל בחגיגה די"ב:

(ד) בעמה"מ שער קרית ארבע פרק קכ"ה פי' ביום עד חצות היום ממונה מיכאל ומחצות היום עד הלילה רפאל. וזהו יומם יצוה ה' חסדו כו'. ובשער ט"ז פרק ס"ו דק"ס ע"ד כ' וז"ל כי יסוד וחסד שניהם אחד והוא הפה האמור. וזווג או"א נק' יומם שנאמר יומם יצוה ה' חסדו כמו היום שאינו משנה האור אלא כמו שמקבל משפיע אותו הוא בעצמו במדה אחרת שלא ע"י אמצעי משא"כ בשאר המדות עכ"ל:

(ה) זח"א לך לך פ"ב ב' מענין חוט של חסד משוך עליו ביום שנאמר יומם כו' והיינו לפי שעסקו בתורה בחצות לילה יעו"ש. ומשמע התם הטעם שע"י

קסח

עסק התורה בלילה מהפכים מחשוכא לנהורא כו'. וע"ש מזה ג"כ דצ"ב סע"א. ועיין בת"א פ' מקץ סד"ה מזוזה מימין ונ"ח משמאל:

(ו) ובלילה שירה עמי. פ' חיי דקל"ג רע"א. וע"ש בענין תפלת ערבית רשות שעד"ז י"ל ג"כ פי' ובלילה שירה עמי. ועמ"ש בד"ה שיר השירים כי שירה בחולם עם ה' מורה היחוד עליון שנמשך עד ה' תתאה כו'. וע' כה"ג ע"פ אסרי לגפן עירה דעירה בה"א והוא חולם. ופי' בת"א פ' ויחי שמבחי' עיר פרא יתהפך לבחי' עיר אלקינו. וא"כ מה שהוא בחולם י"ל ג"כ חיבור ו"ה דהיינו ענין גדול הוי' ומהולל בעיר אלקינו. ס"פ וישלח דקע"ח ע"ב נת' עוד טעם לענין ובלילה שירה מפני שמתעורר רוח צפון בחצות לילה כו'. פ' מקץ דקצ"ד ע"ב מ"ט יומם יצוה ה' חסדו משום דבלילה שירה עמי ופי' הרמ"ז שם משם שבלילה השכינה מתפשטת בעולמות לקבל ניצוצין ולהעלותם למעלה בעלותה אל האצילות וזמן תיקונה הוא אחר חצות וע"כ הלומדים באותה שעה משתתפים עמה לעזרתה (וכמ"ש עוד הרמ"ז אמור דף צ' ע"א גבי טרף נתן ליראיו כו' שממשיך אור מזל נוצר חסד והאור הזה מתקן יסוד דנוק' לעשותה כלי כו') וקרא לתורת הלילה בלשון שיר מפני שבלילה הוא שיר ה'. כי ביום יצוה ה' חסדו חסד וא"ו. ופי' יצוה ה' חסדו חסד ו' בתנאי שבלילה יהיה שירה עמי שיר ה' כי בלילה שולט ה"א תתאה דשם הוי' וביום אות וא"ו עכ"ד. ועמ"ש בת"א פ' מקץ ע"פ רני ושמחי רננא ברמשא ושמחה בצפרא:

(ז) אכן בתו"א שם סד"ה ויהי מקץ פי' ובלילה שירה עמי בחי' ואהי' שעשועים יום יום כו' א"כ י"ל מה שאמר לילה אחר יומם ע"ד שבקדשים הלילה הולך אחר היום שעבר כמ"ש בגמרא ספ"ה דחולין דפ"ג סע"א. ויש לומר בזה ע"ד המאמר דפ' חיי דקל"ג ע"א דתפלת ערבית שתקן יעקב בחיר שבאבות היא גבוה יותר. ולכן היא רשות אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת. וזהו שירה ממש עמי כו' והיינו בלילה ע"י שמתחלה יומם יצוה ה' חסדו כו'. ומלשון הזהר מקץ קצ"ד הנ"ל נראה דע"י ובלילה שירה עמי מעלה את המל' עדמ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום שהוא מל' זהו ע"י ה' אלקי לעולם אודך ולכן עי"ז נמשך המ"ד ביום שהוא בחי' יומם יצוה ה' חסדו וזהו ע"ד הנזכר בזהר ויקהל קצ"ז ב' בפי' קחו מאתכם תרומה אתתקנו כולכון כו'. ואדמו"ר ז"ל פי' עדמ"ש בלילה רוכב על כרוב קל שלו בגין דוא"ו אתרחק כו' ולכן ע"י ובלילה שירה עמי מעורר המשכת הוא"ו וזהו החוט של חסד שמשוך עליו ביום כו' ואפ"ל שע"י ובלילה שירה עמי עושה ב' הפעולות שמעלה את הה"א ומעורר המשכת הוא"י כו'. וע"ד משל"ק ב' הרמ"ז פ' נשא שע"י כתר תורה נותן כח בכתר שבמל' לעלות וכתר תורה זהו טעמי תורה הנק' שירה עמי:

(ח) זח"ב שמות י"ח ב' בענין יומם כו' ובלילה כו' דמלאכים שמבחי' מל' אומרים שירה בלילה ומלאכים שמבחי' חסד וז"א אומרים שירה ביום. ועמ"ש בבה"ז פ' בשלח דמ"ח ע"ב ת"ח כל משרוון דלעילא וכל אינון רתיכין כו'. שם דכ"א סע"א. בשלח דמ"ו ע"א נ"א ב' גבי ויסע עמוד הענן יומם כמה דלית יומם בלא לילה עמ"ש בלק"ת סד"ה וידעת היום דרוש השני שעי"ז העוסק בתורה בלילה ממשיך הגילוי מבחי' ישת חשך סתרו ועמ"ש מזה ע"פ ויחלק עליהם לילה וע' זהר ויגש דר"ז ע"פ ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך כו':

תרומה דקמ"ט ע"א פי' יומם יצוה ה' חסדו שהוא חוט של חסד מבחי' אור הגנוז שממנו נמשך ההארה על העוסק בתורה כו'. ויקרא דף י"ד ע"א. יומם כו' ובלילה כו'. צו דל"א ע"א אחרי דס"ה ע"א וע"ש מענין חד חוטא דברכאן

קעא

כו'. וע' מענין החוט ג"כ בפ' ויקרא כ"ג ב'. ובפ' ויגש דר"ז ע"ב. אמור ק"נ ב'. כי ענן כו' יומם דא הוא עננא דאהרן כו' יומם יצוה כו'. נשא קכ"ב ב' ברע"מ יומם כו' מיכאל כו' ובלילה כו' גבריאל. והרמ"ז שם האריך ופי' יצוה צוותא והתחברות חסד דאצילות עם חסד דבריאה הנק' מיכאל והיינו ע"ד שנתבאר בת"א סד"ה ויהי מקץ דפי' חוט של חסד הוא אהבה רבה הנמשך מלמעלה. והוא ע"ד שנתבאר בד"ה בהעלותך את הנרות ההפרש בין אהבה דאברהם שמלמטה למעלה ובין אה"ר דאהרן הנמשך מלמעלה כו'. וזהו"ע יומם יצוה כו' ה' חסדו המשכת אה"ר דאהרן הנמשך בבחי' אה"ע חסד עולם חסד לאברהם כו'. וכן נת"ל יומם עננא דאהרן כו'. ובלילה שירה עמי פי' הרמ"ז ע"ד חסד שבגבורה כו'. וא"כ ב' בחי' אלו דיומם ולילה י"ל ע"ד ב' פרשיות דק"ש מ"ב וע"ב כו'. ועו"ש בהרמ"ז עסק התורה בלילה ע"ד כתר תורה שנותן כח ועוז בבחי' כתר מלכות כו'. בהעלותך ק"נ ע"ב יומם יצוה כו' בלק קצ"א ע"ב יומם כי' יומא דכל יומין כלילן ביה כו' ס"פ שופטים ער"ה ב' המאור הגדול כו' דאתמר ביה יומם יצוה כו' את המאור הקטן כו' ובלילה שירה כו'. א"כ לע"ל שיהי' אור שני המאורות הגדולים ו' יהי' בחי' שירה כמו חסדו כו':

מענין ובלילה שירה עמי בסדור בד"ה שוש תשיש ותגל העקרה בת"א פ' מקץ בד"ה ויהי מקץ דרוש השני. ובלק"ת בד"ה שיר השירים ספ"ג. בד"ה תורה צוה לנו משה. דתקס"ז שלא נדפס יעו"ש בענין ויהי בישרון מלך. ובהביאור שם: