מה

קעא

ג יפיפית ח"ב ל"ז סע"א:

ד חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. פירש"י דקאי על מלחמתה של תורה. ובשבת פ"ו דס"ג א' חגור חרבך על ירך גבור האי בדברי תורה כתיב ופירש"י הוי זהיר לחזור על משנתך שתהא מזומנת לך בשעת הדין להביא ראיה כחרב על ירך גבור. ועמ"ש ע"פ רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם ושם סעי' א' בשם המד"ר פ' בראשית ס"פ כ"א דחרב פיפיות היינו תורה כו'. ופי' על ירך י"ל ע"ד מארז"ל ספ"ד דסוכה מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר ע"ד והצנע לכת עם ה' אלקיך ובפרק שנו חכמים שנינו והוה צנוע וארך רוח כו' וע"ש במדרש שמואל פירוש אחד לפי שארז"ל שם ומגלין לו רזי תורה ובזה צריך הצניעות שלא לדורשם ברבים וע' בזח"ג נשא קכ"ח א' גבי ונאמן רוח מכסה דבר. ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. רזא הוא יסוד שהוא סוד ה' ליראיו סוד דוקא. וכמו היחוד צ"ל בצניעות כך המשכת היסוד. גם כמו לוחות ראשונות שניתנו בקולי קולות שלטה בהם עין הרע ע' בלק"ת בד"ה האזינו השמים דרושה ראשון פ"ד. וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה מלכות דרוש השני איך ע"י עסק התורה נמשך יחוד העליון קול דודי הנה זה בא ולכן המשילו אותו לירך מה ירך בסתר שה"ס היחוד ופרשת כנפיך כו'. כמ"ש בזח"ב פקודי דרנ"ח ע"א דברייתות נקראו ירכין שהם לבר מגופא. וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה מלכות דרוש השני פ"ג בענין ושמונים פלגשים אלו ברייתות ובד"ה מה יפו פעמיך בנעלים פ"ד בענין חמוקי ירכיך כמו חלאים. דשם פי' ג"כ על הצדקה וא"ש מ"ש בזבולון וירכבו על צידון כי זבולון הי' עושה צדקה עם יששכר. וע' זח"א ויחי דף ר"מ ע"ב ודף רמ"א ע"ב. ירושלמי פ"ו דשבת ה"ד:

(ב) ילקוט פ' לך דכ"ב ב' רמז פ"א בד"ה למלך שהיה לו אוהב אחד קרתני פי' חגור חרבך על ירך גבור בענין המילה דאברהם וכן במד"ר פ' בראשית דלעיל אמר חרב זו מילה שנאמר עשה לך חרבות צורים. פ' בשלח דע"א סע"א תחלת

קעב

רמז רמ"ו ע"פ ה' איש מלחמה. נגלה עליהן כגבור חגור חרב שנאמר חגור חרבך על ירך גבור כו'. ואפ"ל חגור חרב זהו מדת מל' שנקראת חרב נוקמת נקם ברית בזהר ויחי דלעיל ור"פ תורת המצורע דנ"ב ע"ב ודף נ"ד ע"א. ילקוט ח"ב בש"ב רמז קנ"ט כמ"ש בפ' בשלח כנ"ל. בישעי' רמז ר"ס. הגמרא דשבת הנ"ל סעי' א'. בתלים במקומו סי' מ"ה סוף רמז תשמ"ט חגור חרבך על ירך גובר תן מילה בין ירכיך הודך בעוה"ז והדרך לעוה"ב:

(ג) זח"א פ' בראשית דכ"ח ע"ב אבל לגבי ציצית ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות דא איהו חגור חרבך על ירך גבור ודא ק"ש דאתמר ביה רוממות אל בגרונם. דא הוא ויעשו להם חגורות. וענין שייכות ויעשו להם חגורות לענין חגור חרבך על ירך. דהנה במד"ר פ' בראשית פי"ט אמרו ויתפרו עלה תאנה עלה שהביא תואנה לעולם. ור"ל שמאותו עה"ד שאכל לקח לו לחגורה. ואפ"ל עפמ"ש בזהר ויחי דרכ"א דעץ החיים הוא תפארת ועץ הדעת היא מל'. לפי שרגליה יורדות מות כו'. ופי' בזח"מ שם שזהו מצד התלבשותה במט"ט הנק' עץ הדעת טו"ר מחציו ולמטה רע מצד הקליפות הנאחזות בו וכן נקראת אילנא דמותא כשמתלבשת בקליפה הגורם מיתה לכל העולם אבל המלכות בבחינת עצמה חלילה וחס כי היא אצילות וכולה חיים וטוב וז"ש רגליה יורדות מות כלומר סבותיה ובחינותיה יורדות ומתלבשות במות (ור"ל משא"כ תפארת הנק' עץ החיים גם סבותיו אינן יורדות ומתלבשות במות ח"ו ועמ"ש בת"א פ' וארא בד"ה לכן אמור לבנ"י בענין אתה קדוש קודב"ה שאפילו הארה וזיו ממנו אינו יורד כו' ע"ש. וקודב"ה היינו תפארת כנודע מענין קודב"ה מצלי) וז"ש ג"כ הא ודאי מותא הוא לקבלך כי בהיותך מקושר שם המות הוא כנגדך כי לפתח חטאת רובץ כיון דאדם סגיד להאי אתר. כלומר להאי אתר ולא רצה במדת התפארת אלא אדרבה הפרידה מן התפארת ולקחה בר מבעלה מלובשת באילנא דמותא כולהו אתמשכו אבתרי' וגרים מותא כו' עכ"ל הזהרי חמה עם קצת הוספה שבין שני חצאי עיגולים. והבנת הענין מהו המכוון שרצה בהאי אתר ולא רצה במדת התפארת אלא אדרבה הפרידה כו' מובן עפמ"ש בזהר פ' חקת דקפ"ב ע"א ר"ש אומר ודאי מאן דנטיל סמא דמותא בלחודוי (עיין זהר ר"פ חקת דקע"ט סע"ב ובהרמ"ז שם) עליה כתיב בכל עמלו שיעמול תחת השמש ומאן הוא תחת השמש הוי אימא דא סיהרא. ומאן דאחיד סיהרא בלא שמשא עמלו תחת השמש ודאי. ודא איהו חובא קדמאה דעלמא (ר"ל חטא אדה"ר בעה"ד שהיא המל' הנק' סיהרא והפרידה מעץ החיים ת"ת שהוא שמשא). ועל דא מה יתרון לאדם בכל עמלו. לאדם קדמאה (דהיינו אדה"ר) עכ"ל הזהר. והענין דכתיב כי שמש ומגן הוי' אלקים שהם ת"ת שבו שם הוי' ומל' שהיא שם אלקים הם שמש ומגן דכולא חד שאע"פ שמבחי' שם אלקים נמשך שיהי' העולם יש ודבר נפרד מחמת שיש מסך ופרגוד עיין בלק"ת פ' בלק בהביאור ע"פ מי מנה עפר יעקב ושם פ"א. ומזה נמשך מלך אלקים על גוים שנמשך הארה גם לעמלק ועובדי כוכבים כמבואר בזח"ב משפטים דף צ"ו ע"א וזהו"ע רגליה יורדות. עיין מענין רגליה יורדות בת"א פ' יתרו בד"ה בחדש השלישי. מ"מ באמת זהו הכל משם הוי' וכמ"ש וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי' ע' בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקים כו' וארא אל אברהם בענין פי' גדול הוי בעיר אלקינו. וזהו מצות היחוד וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים. כלומר דבאמת כולא קמי' כלא חשיב. ע' בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש השני ושם פ"ב. וזהו היפך שעמלו תחת השמש כ"א בבחי' שמש ומגן הוי' אלקים ומזה נמשך ביטול היש ונפרד

קעג

לאחדותו ית'. כיון דבאמת אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים. וע' בת"א ס"פ מקץ בד"ה מזוזה מימין בענין פי' כי גדול הוי' ואדונינו מכל אלקים דר"ל מק"כ צירופי אלקים ולכן כל אשר חפץ הוי' עשה. וצ"ל ביטול היש לאין. וזהו חיבור ויחוד המל' עם התפארת. אבל ענן חובא קדמאה שרצו להיות יש ודבר נפרד ושיומשך להם השפע מבחי' שם אלקים לבד. וזהו שהפרידו המל' הנק' עה"ד מת"ת הנק' עץ החיים שלא רצו בגילוי שם הוי' להיות ביטול כביטול זיו השמש בהשמש. כ"א עמלו תחת השמש בבחי' מל'. וע"ז נאמר מה יתרון לאדם כו'. אלא העיקר צ"ל וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים. ונק' שמש ומגן כו'. ואזי גם עה"ד מתקשר לעץ החיים. וזהו"ע אלקים חיים ומלך עולם. והנה המל' נקרא תאנה. כמ"ש במק"מ בפ' בראשית דכ"ח ע"ב. והיא בודאי קדושה העליונה והיא משבעת המינים שנשתבחה א"י בהן ארץ חטה ושעורה גפן תאנה. ונאמר כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם. וכמ"כ למ"ד עה"ד חטה היתה. חטה היא ג"כ המל' אלא ר"ל שהפרידו המל' מן התפארת בסוברם שעי"ז יהי' העולם יש ודבר נפרד. ויהי' רק בחי' מלך אלקים על גוים. ולא רצו גילוי שם הוי'. ומבחי' תאנה כשהפריד אותה ממקורה לכן מזה נמשך תואנה לעולם דהיינו יללה ובכי דכיון שהפרידו אותה משם הוי' הרי רגליה יורדות מות כנ"ל. לכן אח"כ כשעשו תשובה נאמר ויתפרו עלה תאנה שארז"ל במד"ר שם פ' בראשית פי"ט א"ר יצחק קלקלת עובדך סב חוט וחייט. ור"ל כיון שהחטא הי' שהפרידו המל' הנקרא תאנה מתפארת שהוא עה"ח וזהו קלקלת עובדך. סב חוט וחייט ר"ל לייחד ולחבר המל' עם התפארת דהיינו יחוד הוי' אלקים. וזהו ע"ד פתחי לי אחותי וארז"ל פתחי לי כחודה של מחט. כי אחותי לשון איחוי וחיבור לחבר היש עם אין שלא יהי' נפרד ועי"ז ואני אפתח לך. וזהו"ע בן פורת יוסף פורת אותיות תופר שהצדיק יסוד עולם הוא השושבין המייחד ומחבר ת"ת ומל' שהוא ענין שמש ומגן הוי' אלקים וכמ"ש בזהר שמות ד"ג ע"ב שמש ומגן דא ברית קדישא. ובמד"ר בקהלת בפסוק ועת לתפור והיו לאחדים בידיך דהיינו חיבור ב' העצים של יוסף עץ אפרים ועץ יהודה ע' בד"ה ויגש אליו יהודה דהיינו חיבור ת"ת ומל' שהם עה"ח ועה"ד שיתחברו יחדיו. ועי"ז ובלע המות לנצח. וע' בלק"ת פ' במדבר סד"ה והיה מספר בנ"י בענין ונקבצו בני יהודה ובנ"י יחדיו חיבור בחי' כי אל דעות הוי' כו' ע"ש. ועד"ז נאמר ויתפרו עלה תאנה שחיברו ותפרו עה"ד לעץ החיים שיהיו לאחדים. היפך ענין המקושש עצים ביום השבת כו'. וזהו סב חוט וחייט. עיין בלק"ת בשה"ש בד"ה נאוו לחייך בתורים ושם פ"ג בענין צוארך בחרוזים שהוא בחי' הקל קל יעקב בריח התיכון תפלה ותורה. ע"ד כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה דפי' מדברך היינו ע"ד שנאמר אם מחוט ועד שרוך. גם ח"י ברכאן דצלותא הם נגד ח"י חוליות השדרה שבהם נמשך חוט השדרה שהוא המשכת הדעת כמ"ש במא"א אות חי"ת סעי' י"א וכן כל העוסק בתורה בעוה"ז שדומה ללילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד וזהו סב חוט וחייט היינו ע"י קול יעקב תפלה ותורה. ולכן יוסף הוא התופר כי אלה תולדות יעקב יוסף. וזהו ענין מאמר הזהר אבל לגבי ציצית ויתפרו עלה תאנה. והיינו כי בציצית נאמר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. ות"א חוטא דתכלתא וכן נקראו בגמרא ד' חוטין. וע"י חוט זה הוא התפירה והיחוד לחבר כנס"י להקב"ה. ועי"ז וראיתם אותו כו' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים כו'. כי ענין זונים זהו כשמפריד עה"ד. אבל ע"י חוט דתכלת הנ"ל שבו ויתפרו עלה תאנה להיות ביטול היש ועי"ז ולא תתורו כו' ומזה נמשך ויעשו להם חגורות חגור חרבך על ירך גבור שהוא ק"ש רוממות אל בגרונם

קעד

וחרב פיפיות שזהו ק"ש שנק' חרב פיפיות של ב' פיות שלא להשפיל א"ע בתאוות ושלא לבא להתגאות כמ"ש ע"פ ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי כו'. וכן תורה נק' חרב פיפיות. וחגור חרבך על ירך ששם היצה"ר מטיל תאוה כו' מצריך להתייראות מן התכלת כסא דין שממנה נמשך על החוטא וצבתה בטנה ונפלה ירכה כו'. גם חגורות עדמ"ש באג"ה סי' ב' ע"פ חגרה בעוז מתניה. גם י"ל ויעשו להם חגורות ע"ד שפי' במ"ח מסכת חצות פ"ג אוזר ישראל ז"א בגבורה שהיא נוק' הנבנית מהגבורות ויוצאת כנגד מקום אזור שבו וכן פי' במא"א אות ח' סעי' וא"ו חגורה היא המל'. ואפ"ל ע"ד אחזתיו ולא ארפנו. ועמ"ש בבוך תרי"ט ב' דף מ"ד ע"א ע"פ וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים:

(ד) זהר פ' ויחי דר"מ ע"ב ע"פ וירכתו על צידון הביא פסוק חגור חרבך על ירך גבור ופי' בו ב' פירושים. הא' על ירך ר"ל שישמור הברית מילה הנק' ירך כמ"ש באברהם שים נא ידך תחת ירכי. ומי שפוגם בברית עומד כנגדו חרב נוקמת נקם ברית. ע"כ מאן דבאי לנטרא להאי ברית יזדרז וישוי לקבליה בחי' החרב נוקמת נקם ברית הנ"ל שעי"ז יתיירא ולא ישמע להיצה"ר. וכן פי' בזהר פ' בשלח דס"א ע"א אמר ריה"ו מאי דכתיב חגור חרבת על ירך גבור הודך והדרך אלא כל מאן דמזרז גרמיה ושוי דחילו דחרבא שננא תקיפא לקבליה על ירך. מהו על ירך דא רשימא קדישא כמ"ד שים נא ידך תחת ירכי כו' עכ"ל. וע"ש. וע' זח"ג פ' אחרי דף סמ"ך ע"א מענין חגור כרבך על ירך. וזהו"ע ויעשו להם חגורות. והיינו ע"י ויתפרו להם עלה תאנה. ועמ"ש ע"פ התאנה חנטה פגיה בשה"ש סי' ב'. ומ"ש ע"פ נוצר תאנה יאכל פריה. במשלי סי' כ"ז י"ח. דקאי על תושבע"פ שנק' תאנה ע"ש שמבררת עה"ד טו"ר כו'. ובמ"א סי' ה' ה' איש תחת גפנו ותחת תאנתו. גפנו היינו תשב"כ שנק' יינה של תורה. ותחת תאנתו תשבע"פ והיינו בינה ומל'. ובישעי' סי' ל"ח כ"א ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי ופירש"י ונס בתוך נס הי'. היינו כי תאנה עה"ד שמבחי' זו רגליה יורדות מות. ועכ"ז מזה נמשך ויחי. כי עה"ד כשמתברר ע"י עה"ח נעשה עליה בבחי' אין שלמעלה מעה"ח כמ"ש בזח"ג פ' שלח דקנ"ח ע"ב ע"פ היש בה עץ אם אין וזהו א"ח עט"ב. גם לפמ"ש בענין מה ירך בסתר שה"ס היחוד עליון וע"ז נאמר סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם לכן שייך זה לענין המילה שס"ב ובריתו להודיעם. וזהו זבולון לחוף ימים ישכון וירכתו על צידון. דפי' בזח"א ויחי דרמ"א ע"ב ג"כ כענין חגור חרבך על ירך. והענין כי זבולון הוא יסוד ולכן הוא בן ששי ללאה. והוא המפרנס ע"ד ויוסף הוא המשביר כי צדיק יסוד משפיע. לחוף ימים ישכון פי' במא"א אות ז' סל"ג יסוד דנוק. כי הצדיק ממשיך מהבינה הנק' ים הקדמוני ומשפיע למל' ים סוף. וזהו וירכתו בחי' ירך ע"ד מה ירך בסתר אף צדקה בסתר. על צידון ע' פי' הבעה"ט ל' צידה והיינו כמ"ש בזח"ג פ' פינחס דף רנ"ד ע"א צדיק צידה דהאי צפרא תחות גדפהא דאימא דהיינו המשכה מלמעלה מסדר ההשתלשלות מבחי' קן צפור ש"ע נהורין משם ממשיכים המל' ע"ד ברוך כבוד ה' ממקומו מבחי' איה מקום כבודו. ובבה"ז שם שזהו ע"י שמבררים הניצוצים מק"נ. ועמ"ש ע"פ טרף נתן ליראיו שחוטפים מלמעלה מסדר ההשתלשלות נק' טרף וזהו בנימין זאב יטרף. וזהו וירכתו על צידון. גם שמברר מבחי' איש יודע ציד איש שדה כי אמלאה החרבה. ובמד"ר ויחי פצ"ח פי' וירכתו על צידון על שממנו נולד יונה בן אמתי. ובמ"א נת' כי ענין שרצה יצחק לברך את עשו אף שידע מעלת יעקב י"ל כמו שהקדים בתורה זבולון ליששכר לפי שגדול המעשה יותר מן העושה. ותומכיה מאושר אותיות מראשו. כן קסבר יצחק שעשו הוא איש יודע ציד ויקבץ עושר ויפרנס את יעקב לכן רצה לברכו. ע"ד שהקדים בתורה ברכת זבולון

קעו

ליששכר. אבל באמת טעה בזה. כי עשו אינו תמכין דאורייתא כ"א אדרבה. והוא חזיר מיער שאינו מעלה גרה. אבל זבולון הוא תמכין דאורייתא. וזהו וירכתו על צידון פי' לא כמו איש יודע ציד איש שדה כ"א הוא הצד ציד ונותן בפיו של יששכר כו'. וכענין מ"ש בציון כי בחר ה' בציון כו' זאת מנוחתי כו' וכתיב צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם כו' ות"י צידה זודה*. ואפ"ל כמ"ש בזבולון זבדני כו' זבד טוב. ויתן להם צידה לדרך בפ' ויגש מ"ה כ"א. תרגום זוודין לאורחא. ובפ' בא י"ב ל"ט וגם צידה לא עשו להם. זוודין לא אתקינו להון. כי בטחו על הקב"ה. ואפ"ל ג"כ וירכתו על צידון למעלה מבחי' צידה. וארז"ל גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו פ"ק דב"ב ד"ט ע"ב. ובמהרמ"א תלים קל"ב פי' צידה ברך אברך הוא משארז"ל עתידה א"י שתוציא גלוסקאות כו':

יא שמעי בת. פ"ב דחגיגה ט"ו ב'. רבות ר"פ לך לך דקאי על אברהם. פקודי ס"פ נ"ב. בשה"ש בפסוק צאינה וראינה כ"ב ג'. של"ה רמ"ח ב' קמ"ט א' קע"ד ב' הביא ממ"ש הרמב"ן בפי' החומש ע"פ וה' ברך את אברהם בכל בת היתה לו לאברהם ובכל שמה. ועפ"ז יש להבין הרבות ר"פ לך לך דמפרש שמעי בת וראי על אברהם. של"ה פ' לך לך רע"ז ב' רע"ח ב' פ' חיי שרה רפ"ד ב'. ועמ"ש מזה בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי דרוש הראשון. ומ"ש ע"פ וה' ברך את אברהם בכל. ילקוט ח"א י"ז ב'. קי"ב ג'.

(ח"ב) פ"ז ד'. קע"ח ד':

טו לרקמות תובל למלך בתולות אחריה רעותיה. זח"ב משפטים דק"ה סע"ב. ויקהל קצ"ז ב' ע"פ קחו מאתכם תרומה לסלקא לההיא תרומה כו'. דהא מטרוניתא לא אתחזי למיתי לבעלה אלא באינון בתולתין עלימתהא דייתון עמה כו' כמד"א בתולות אחריה כו'. ופי' במק"מ שהם י"ב נושאי הכסא ועיקרן ד' בחי' ד' משריין כו' ע"ש. וי"ב הנ"ל הן נקראים ג"כ תליסר עלין דסחרין לשושנה ר"פ בראשית. כמ"ש ארח"ו שם הובא בסה"מ בתחלתו שהם י"ב בקר והים עליהם כו'. וע' בביאור ע"פ שכם אחד על אחיך נתבאר שהם בחי' אצילות שבבריאה והם בהיכל קה"ק דבריאה והם מחברים את המל' דאצילות שמסתתרת בבריאה לאצילות וזהו ששם עלו שבטים וכן פי' ברבות פ' פקודי ר"פ נ"ב דבתולות אחריה הן כל ישראל היינו י"ב שבטים כו' והכח הזה בהן היינו ע"י שמבררים רפ"ח ניצוצין שנפלו למטה כו'. ובבה"ז פ' ויקהל שם פי' הכח שבהם לפי שהתפעלות שלהם הוא להכלל ולהבטל בעצמות אור א"ס כו' ועי"ז מגביהים בחי' המל' לאור א"ס ממש. וזהו ענין שמעלין אותה אל היחוד העליון כו' כמ"ש דרל"ח א'. פקודי דרל"ה א' ודרל"ח א'. בתולות אחריה כו' דהני ארבע אקרי הכי כו' דקשרי יחודא כו' עד דאתיין לה לגבי משה כו'. ויש להעיר ג"כ ממ"ש בת"א פ' תולדות ע"פ מים רבים בענין רבקה שהוא מענין רבקה של שלש שלש בקר או של ארבע ארבע כו' שהן ג"כ ד' בחינות הנ"ל שהן כללות י"ב בקר כו' הנ"ל. והיינו בחי' התכללות ע"ש. והנה בהמה שרשה מעולם התהו תוקף המדות אה"ר ולכן בכח זה הם והחיות נושאות את הכסא כו' וע' מזה בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור וד"ה האבות הן הן המרכבה. וזהו ענין הפרות שנשאו את הארון לבית שמש כו'. ועד"ז יש לפרש מאמר הרבות פ' פקודי פנ"ב בענין ויביאו את המשכן כו' לרקמות תובל כו' אשר המשכן הוא שרש הנפש אלקית. היא השכינה מקור נש"י. והעלאותה לבחי' ז"א דאצילות משה יסוד אבא זהו ע"י בתולות אחריה כו' שהוא ענין ששם עלו שבטים והיינו ע"י שמבררים נה"ב. ועמ"ש ע"פ ונתתי לך מהלכים כו' והילוך זהו זהו ענין ויביאו את המשכן כו':