נ

קפט

א מזמור לאסף**. ע' מענין אסף זח"ג פ' אחרי ס"ה א'. י"ל אסיפה במל' במא"א א' ק"ו. א"כ אסף יסוד ז"א הממשיך האסיפה במל'. או מלמטלמ"ע ע"ד בנימין. צדיק תחתון. ויש להעיר מענין מאסף לכל המחנות. אסף ה' את חרפתי. אל אלקים ה' זח"ג שם פי' שהם חג"ת. וע' מזה במד"ר בראשית פ' ח'. והנה ביהושע כ"ב כ"ב אל אלקים הוי' הוא יודע. ואיתא בילקוט שם במקומו. שבשלשה שמות הללו ברא את העולם ובהם נתנה תורה והם נגד בחכמה בתבונה ובדעת כו' ע"ש. ואפ"ל כמ"כ בשרשן הם ג' ראשי ראשים של י"ג מדות הרחמים שהזכיר הפרדס בשער הצחצחות פ"ג שהם למעלה מע"ס. ומהם מקבלים כח"ב שבכתר אשר מהם מקבלים חב"ד דאצילות. ועמ"ש בלק"ת פ' שלח סד"ה אני הוי' אלקיכם דפ' ציצית דרוש השני בשם זהר"ק ס"פ תרומה. וזהו ענין על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח. גמ"ח זהו שם אל חסד אל כל היום. ועבודה קו השמאל י"ל שם אלקים אף שבקרבנות כתיב להוי' דוקא היינו להעלות שם אלקים בשם הוי' וזהו זבחי אלקים רוח נשברה ויש להעיר מפסוק ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלקים

קצ

וע' מזה בגמרא פב"ת דזבחים דף קי"ו ע"א. ובד"ר פ' בראשית פכ"ב. והבחיי פ' יתרו עמד ע"ז מש"כ לאלקים ובכל הקרבנות כתי רק שם הוי'. וע' מזה בזהר משפטים דף ק"ח. כי הנה שרש ההתהוות כשעלה ברצונו זהו חסד כמ"ש עולם חסד יבנה וכמ"ש מזה ע"פ אם כסף תלוה. וזהו"ע אל כי חסד אל כל היום. וכתיב מי אל כמוך נמצא אל הוא חסד. וכדי שיהי' הבריאה הי' צ"ל צמצום האור שנכלל במאור וה"ס עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד וזהו"ע אלקים. וכמ"ש בראשית ברא אלקים. ואח"כ שתף עמו מדה"ר זהו שם הוי'. וה"ע הקו וחוט שהאיר אחר הצמצום. וא"כ לפ"ד הגאונים בענין ע"ס הגנוזות י"ל ג' בחי' אלו נמשכים מחג"ת שבהעלם בחי' גנוזות. וכ"כ בלק"ת בפ' בהעלותך בביאור ע"פ מנורת זהב כולה פ"א וז"ל וכענין טורא חשוכא חג"ת שבהעלם כו'. וא"כ הבריאה מחסד הנעלם והצמצום מגבורה והקו מת"ת הנעלם. ונק' חוט של חסד. ולפ"ד האומרים שע"ס הגנוזות הם בכתר לא בעצם האור ואין שייך שם ע"ס. מ"מ למדנו רבינו ז"ל בביאור ששים המה מלכות. שאע"פ שלא שייך שם ע"ס. מ"מ שייך שם התכללות בחי' ספירות. וז"ל הר"פ שכ' אות באות משמו. וכל שם ספירה לא שייך לקרוא בעצמותו ומהותו רק בבחי' אור א"ס שם שייך לקרוא בשם ספירה אבל לא בבינת עשר ספירות כי גם בבחי' אור א"ס ב"ה אין מספר ואף בעקודים היה הכל עקוד בכלי אחד רק אח"ז יחשב לע"ס בעולם הנקודים עכ"ל. נמצא באוא"ס שייך לקרוא בשם ספירה. רק שאין שייך מספר ע"ס. לפ"ז י"ל ששם הם בבחי' התכללות ג' בחי' שורש הג' קוין. וזהו"ע ג' ראשי ראשים שהזכיר הפרדס:

(ב) ואסף בן קרח הבין ששרש החסד והת"ת גבוה מהגבורה כי קרח סבר שהגבורה שרשה גבוה יותר מחמת צמצום הנ"ל שהאור נכלל במאור וזהו עליית האור שלא יהי' בפ"ע. ע' ד"ה את קרבני לחמי השני וד"ה תקעו השני. והוא למעלה מהקו וחוט שהקו רק המשכה מעצם האור דמיון המשכת השערה מהמוח וגם נק' קו המדה שהוא שרש המדה והגבול משא"כ עצם האור שלמעלה מהקו ולפיכך טענתו שהגבורות גבוהים יותר שעי"ז יתעלו למעלה מהקו כו'. וע"כ חלק על אהרן. והאמת אינו כן שהרי שם אל קדם לשם אלקים. וגם שם הוי' ת"ת עולה עד הכתר למעלה משני קוין חו"ג. א"כ גם ת"ת הנעלם שממנו שרש הקו שרשו גבוה יותר מבחי' ב' השמות אל אלקים כו'. והרמ"ז בהג"ה באוצ"ח כתב שהקו נמשך מבחי' האור שלא הגיע בו הצמצום. א"כ לפי"ז שרשה הקו נמשך מלמעלה מבחי' האור שנכלל במאור רק שנמשך דרך קו. כענין לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. ואף גם בשערות הדיקנא שהם רק הארה עכ"ז מצינו בהם כח למעלה מעצם החכמה שבמוח שהרי הם יג"מ הרחמים לפי שהם באים בבחי' בקיעה. שהבקיעה נמשך ע"י ריבוי האור ביותר שלא יכול הכלי להכיל וכמ"ש בבה"ז ס"פ האזינו. וע' באו"ת מהמגיד נ"ע בתלים ע"פ תקעו בחדש שופר. אשר ג' ידות יד הגדולה יד החזקה יד הרמה הם ג"כ ג' בחי' הנ"ל. ענין ג"פ קדוש הם ג"כ המשכה בחג"ת ע"ד אל אלקים ה' דבר. ואח"כ ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו זהו כמ"ש דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו:

(ג) והנה ענין מחלוקת שמאי והלל הוא ג"כ בין חו"ג רק שהוא לשם שמים. וזהו ע"ד ההפרש בין חסד לזבח ושמאי עושה מההעלאה עיקר וכמו תפלה במקום קרבנות וס"ל לשמאי ע"ד ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו והעיקר כהלל ע"ד חסד חפצתי ולא זבח. ועכ"ז סופה להתקיים כי יש זמנים כשמאי וכמו ר"ה רצוא

קצא

זהו תשרי ר"ה ויוהכ"פ. הלל ע"ד פסח וניסן מלמעלמ"ט. וזהו אל אלקים ומ"מ בתשרי י"ל ג"כ הוי' דבר לפני הוי' תטהרו וכן סוכות ושמע"צ ויעקב נסע סכותה. או ר"ה מצד עצמו ע"ד יום הדין וכן רצוא ולואי שיתפלל כל היום כנ"ל אמנם השופר ממשיך רחמי. כי קול כלול מאר"מ וממנו נמשך דבור וזהו עלה אלקים בתרועה שנמתק הדין ועי"ז הוי' בקול שופר לכן עי"ז שמאלו תחת לראשי שגם שמאלו הוא לעזור לי להיות נשיאת ראש ולכן משפילים א"ע אשמנו בגדנו כו' על כטא כו' שמאל דוחה ומשפיל א"ע היה בעיניך כרשע כדי שיבא לתשובה וכל המשפיל א"ע הקב"ה מגביהו וזהו תחת לראשי כו'. כמ"ש בסידור בד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו:

(ד) וזהו וידעת היום. דלית יום בלא לילה. והנה במא"א יו"ד סעי' ח' יום ע"ה גימט' אל הוי' וכ"ה בפע"ח גבי ספירת העומר וכן נאמר חסד אל כל היום אל הוי' ויאר לנו נמצא ב' שמות אלו הם מדת יום. וי"ל א"מ וא"פ. וכמ"ש הרמ"ז ר"פ שמיני בענין ישראל ישר אל. ישר הוא הא"פ אל הוא האור מקיף כי אל במילואו אל"ף למ"ד גימט' הקף. ובמא"א ה' סכ"ג הקפה גימ' קץ כי כחה לקצץ הקליפה קץ כל בשר וזהו ע"י שם החסד אל במילואו עם האותיות גימט' הקפה וקוצץ כח הדין הנמשך משם אלקים שהוא ג"כ בחי' קץ שממנו נמשך קץ כל בשר יעי"ש במא"א. נמצא אל הוא אור מקיף. והוי' הוא שמאיר בבחי' או"פ. שכמ"כ באצילות ע"י חסד הוא מקיף ע"ד וימינו תחבקני. אך שיומשך באו"פ זהו ע"י ת"ת קו האמצעי מבריח מן הקצה אל הקצה כו'. ומדת לילה הוא שם אלקים אך מהחשך דלילה נמשך יתרון האור וכמ"ש ע"פ וזכרתי את בריתי יעקב בענין ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. וכן ע"פ וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים כו' וזהו אל אלקים הוי' דבר כו':

קיצור* ג' שמות הם חב"ד. י"ל הם ג' שמות דק"ש. ושרשם משלשה ראשי ראשים של ע"ס. והם ג"כ תלת רישין. גילוי אור א"ס שלפני הצמצום ואח"כ הצמצום ואח"כ הקו. טורי חשיכה חג"ת שבהעלם. כי בהעצם ממש אין שייך שורש לספירות אך בהאור י"ל שייך רק לא ע"ס כ"א ע"ד טורי חשיכא:

(ב) וג' בחי' הנ"ל הם ג' ידות. והנה שמאלה אתכליל בימינא שהרי בחי' אל הוי' מקיפים לשם אלקים. וקרח רצה בקו השמאל מחמת שעי"ז יוכל להגיע בהאור שלמעלה מהקו. והאמת אינו כן. וגם כי שורש הקו נמשך מהאור שלמעלה מהצמצום לגמרי. ועמ"ש ע"פ פותח את ידיך שמהכתר א"א לימשך רק בבחי' שערות ואעפ"כ זהו גבוה יותר מעצם החכמה דאצילות ואף ממה שהחכמה מלבשת ז"ת דאריך כו'. כן י"ל הקו אף שהוא רק קו לבד שרשו נלקח מבחי' שלמעלה מעצם האור שהי' בו הצמצום. אף שהוא מקיף את הקו כמו גלגלתא שמקיף מו"ס ואעפ"כ מו"ס נלקח מבחי' רדל"א כו' וכמ"ש בענין הארון והיריעות שאע"פ שהיריעות מקיפים את הארון הארון גבוה יותר כו' ודוגמת שיש א"פ וב' מקיפים שהם ל' מ' כו'. ואסף בן קרח הבין זה. ע"כ אמר ג' שמות אל אלקים ה' דבר כו':

בש"א שער ה' דמ"ב פי' אל אלקים הוי' אל מימין אלקים משמאל הוי' באמצע:

(ג) והנה שמאי והלל זהו מחלוקת לשם שמים ע' הפי' בזח"א די"ז ע"א ודל"ג ע"א ובת"ז תיקון חמישי דט"ו ע"ב פירשו מחלוקת לשון הפרד והבדל דהיינו ענין יהיה רקיע ויהי מבדיל כו' וזהו לשם שמים ע"ד ויקרא אלקים לרקיע המבדיל הנ"ל שמים ועוד פי' לשם שמים שיתייחדו מים עליונים ומים תחתונים ע"י הרקיע המבדיל והוא תמונת אות אלף ב' יודין הם ב' מים הנ"ל והוא"ו הוא הרקיע המבדיל

קצג

ומחברם כו'. ויחוד זה ג"כ יש בו בחי' מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט ב' בחי' הילוך בסולם. ושמאי ס"ל ההעלאה עיקר. ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. והלל ס"ל כי חסד חפצתי ולא זבח. וסופה להתקיים תשרי וניסן. ועכ"ז מטה כלפי ימין שופר רחמי תר"ת ג' שמות הנ"ל:

(ד) וידעת היום. אל הוי' גימ' יום והם א"מ וא"פ. ואלקים בחי' לילה ויתרון האור נמשך מהחשך וכמ"ש ע"פ וידעת היום:

כג זובח תודה יכבדני כו'. מגלה ב' י"ח א'. מ"ק פ"ק ה' א' ב'. סנהדרין פ"ו מ"ג ב'. פ"ק דסוטה ה' ב'. ירושלמי פ"ב דברכות פ"ג דשביעית מד"ר פ' צו ר"פ טי"ת. נשא פ"ו דרכ"ה ב'. זח"ב בשלח נ"ה ב'. ח"ג ויקרא כ' ע"א. ילקוט ח"א מ"ט ב'. קל"ו ד' קנ"ה ב'. ח"ב ה' ג' י"ג ד' פ"ו א' ק"ז א' ב' קנ"ט ב':

והנה בסנהדרין שם אמרו יכבדנני כאלו כבדו להקב"ה בשני עולמות ופירש"י שני נוני"ן זהו ענין הב' כבוד וכ"ה במד"ר פ' צו שם. ועמ"ש ע"פ כי על כל כבוד חופה ועמ"ש בענין לך ה' הגדולה כו' כי כל בשמים ובארץ. ומ"ש ע"פ ויהי בנסוע הארון מענין שני הנוני"ן. ובענין ושם דרך עמ"ש בבוך בראשית ב' בסופו סד"ה חכלילי עינים בענין ולבן שינים מחלב כו':

זובח תודה. פ"ב דמגלה י"ח א' וכיון שבאת עבודה באת תודה שנאמר זובח תודה יכבדני:

(ב) פ"ק דמ"ק ד"ה סע"א כל השם אורחותיו זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנאמר ושם דרך כו':

(ג) פ"ו דסנהדרין מ"ג ב'. אריב"ל כל הזובח את יצרו (לאחר שהסיתו לחטוא הוא זובחו והורגו ושם בתשובה ומתודה עליו. שני נוני"ן דריש לשני כיבודין) ומתודה עליו מעלה עליו הכתוב כאלו כיבדו להקב"ה בשני עולמים העוה"ז והעוה"ב שנאמר זובח תודה יכבדנני כו'. ובמהרש"א שם דהיינו הכובש את יצרו. והנה ארז"ל רפ"ד דאבות איזהו גבור הכובש את יצרו כו':

(ד) ושם דרך אראנו בישע אלקים. אריב"ל כל השם אורחותיו זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנאמר ושם דרך כו' פ"ק דמ"ק ד"ה ע"א. ופי' מהרמ"א בתלים ססי' נו"ן דענין זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה זהו מ"ש בישעי' סי' ד' ג' והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו עתידין צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש. והיינו כי פי' ישועתו של הקב"ה היינו צאת כנס"י מהגלות ואז יתעלו זו"נ שיהי' כמו חו"ב כנודע מענין ביום ההוא יהי' כו' ושיהי' זוכה ורואה ממש בבחי' זו מה שעכשיו כי לא יראני האדם וחי ולע"ל ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו'. ואיך נמשך כ"ז ע"י ששם אורחותיו. י"ל כי ע"י הדקדוק במעשה מאיר לפני השכינה שהיא מלובשת בק"נ והוא בחי' עשיה שבאצילות. כמ"ש בד"ה מי מנה עפר יעקב. ונשפלה בעשיה וע"ז נאמר אף עשיתיו שבעשיה יש בחי' אף ידוע מענין שלשה פתחו באף כו' והיא רגליה יורדות מות כו'. וע"י ששם אורחותיו מתקן בחי' רגליה יורדות ובחי' אף עשיתיו כו' ומעלה המל' כענין ארוממך אלקי המלך וע"י עליית המל' נמשך הברכה בז"א כמ"ש במא"א אות א' ג' ע"פ הצדיק אבד כו' שע"י שאבד בחי' נוק' אבד הברכות עליונות ולכן ע"י תיקון המל' ממשיך ישועתו של הקב"ה: