נא

קצג

ה כי פשעי כו'. פב"ת דיומא דפ"ו ע"ב עונות שהתוודה עליהן ביוהכ"פ זה כו' ראב"י אומר כו' וחטאתי נגדי תמיד. ופירש"י אני סבור שכפרת לי והרי הוא תמיד כאלו הוא נגדי עומד. ובירושלמי שם סוף יומא דאף דרבנן ס"ל שצ"ל

קצה

וחטאתי נגדי תמיד אף שכבר התוודה עליהן ביוהכ"פ אלא דאהא פליגי דס"ל שא"צ להתוודות עליהן ביוה"כ אחר. וז"ל תני ר' אליעזר ה"ז זריז ונשכר מ"ט דר"ל וחטאתי נגדי תמיד כו' מה מקיימין רבנן טעמא דר"ל וחטאתי נגדי תמיד שלא יהיו בעיניו כאלו לא עשאן אלא כשעשאן ונמחל לו עכ"ל. וצ"ל דכיון שנמחל לו ה"ז כאלו לא עשאן. וי"ל שיש ב' בחי' תשובה. הא' שנעשו לו כשגגות. הב' שנעשו לו כזכיות. ע"כ צ"ל דס"ל שיחזיק א"ע רק במדרגה שנעשו לו כשגגות כו'. וע' באגה"ת פי"א בפי' וחטאתי נגדי קרוב לד' הירושלמי:

(ב) זח"א פ' נח דע"ג סע"ב ת"ח דוד אע"ג דאודי על חוביה ותח בתיובתיה לא אעדי לביה ורעותיה מאינון חובין דחב כו'. עו"ש פי' אני אדע היינו בחי' מל' וזהו עדמ"ש ובן כסיל תוגת אמו. וחטאתי נגדי תמיד דא פגימו דסיהרא כו':

(ג) ר"פ וישלח דקס"ה ע"ב ודוד ה"נ קרייה חטאת ר"ל ליצה"ר דכתיב וחטאתי נגדי תמיד. והרמ"ז שם פי' דיצה"ר הוא מלאך שלוח מנוק' דקליפה הנקרא חטאת כו' וחטאתי כוונתו של דוד על נוק' דקליפה שהיא נגדי תמיד כי דוד ירמוז אל מל' דקדושה כו':

(ד) פ' וישב דקצ"א סע"א פי' וחטאתי נגדי תמיד שצ"ל חשבון בכל לילה קודם השכיבה על מעשה כל יום ואם חטא שישוב כו'. וזהו ע"ד כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא בשגגה כו' ע"כ צריך לבדוק בזה כן פי' בז"ח שם:

(ה) בשל"ה ס"פ בע"מ דנ"ח ע"א למד ע"ד גז"ש וחטאתי נגדי תמיד מפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד. וכן ארז"ל שלאחר תפלת העמידה נותן שלום תחלה לשמאלו שהוא לימינו של הקב"ה כו'. והקשה דלפעמים משמע שהשכינה למעלה מראשו וכמ"ש וה' בראשם וא"כ יד ימינו כביכול תחת ימינו של הקב"ה כו' ותירץ שההפרש בין צדיק שלא חטא מעולם כו' והוא צל עליון וכמ"ש הפרדס ש"ו פ"ב וכמ"ש ביעקב והנה ה' נצב עליו. ע' ברבות ויצא מזה. אבל מי שחטא והיו מעשיו ומדותיו מנגדים כו' אז צריך לצייר שכינה נגדו כו' ע"ש. ויש לבאר ע"פ מ"ש אדמו"ר נ"ע בפי' כי אל דעות ב' דעות שאצלו ית' למעלה היש ולמטה אין וכולא קמי' כלא חשיב ואצלינו נדמה להיפך כו' וזהו הוי' לנגדי תמיד שבחי' אני הוי' לא שניתי וכולא קמי' כל"ח ממש בי' זו הוא לנגדי. ע"ד נוגע ואינו נוגע שעם היות שמאמין בזה אמונה שלימה עכ"ז אינו מתגלה להיות נתפס בשכלו ממש רק בבחי' הודאה שהיא מרחוק וזהו הנק' לנגדי משא"כ אצל בני עליה אשר וה' בראשם מתגלה אצלו בחי' זו בבחי' ראיה ע"ד וצדיק באמונתו יחיה. יחיה ממש כאלו רואה כו'. ועמ"ש מזה בד"ה וידעת היום והגורם לזה הוא וחטאתי נגדי שעם היות שכבר נמחל עכ"ז הוא מסתיר ומכסה כי נעשה רק כשגגה כו' ולא כזכיות ממש. והנה העצה לזה הוא מ"ש אעשה לו עזר כנגדו שמבחי' כנגדו יבא העזר ע"י הצעקה בחילא יתיר להיות עד יעבור עמך הוי' ותתפלל חנה על הוי'. כי זה שמהווה העולמות אף מה שכולא קמי' כלא חשיב זהו עדיין רק בחי' אני הוי' הוא שמי שאין זה רק שם והארה כו'. אבל מהותו ועצמותו ית' אינו בגדר עלמין ואין שייך לשבחו במעלות ביטול העולמות מה שהם כלא חשיבי כמ"ש באגה"ק ע"פ מארז"ל דוד זמירות קרית להו כו'. נמצא להיות וחטאתי נגדי תמיד זהו ע"י קיום שויתי ה' לנגדי תמיד. ומ"ש תמיד שיש בזה עליות אין קץ כי בחי' יחו"ע דז"א דאצילות נק' עדיין יחו"ת לגבי א"א כו' ע"כ צ"ל בקשו פניו תמיד כו'. וע' מענין שויתי ה' לנגדי ומענין נותן שלום לימינו של הקב"ה כו' בפרדס שער ששי פ"ב ואולם קושייתו על המ"ע מימין הקורא איני מבין דאדרבה משם ראיה לדבריו דמדוע המניח יהי' מניח

קצז

קדש לשמאלו לפי שהוא מימין הקורא אין זה אלא שכוונתו לימין הקב"ה שהוא נגד שמאלו אלא שכינו בלשון ימין הקורא כו'*:

יז אד' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. הרד"א בפירוש שמו"ע דכ"ט ע"ב פי' שזהו ע"ד לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון. וע"ש מ"ש ההפרש בין שם הוי' לשם אד' ואין פירושו נכון עפמ"ש בגמ' דפסחים בענין לא כשאני נכתב אני נקרא:

(ב) בסידור שער ר"ה בד"ה אד' שפתי תפתח דפ"א ע"ב (דפוס ברדיצוב) כ' וזהו בחי' אד' אל"ף דין שהאל"ף ממתיק בחי' הדין דמל' מטעם הנ"ל דאל"ף זהו בחי' פלא העליון אל"ף דאנכי (ע' במד"ר פ' בראשית פרשה א' למחר אני בא ליתן תורה ואיני פותח אלא בך שנאמר אנכי ה' אלקיך. ואע"פ שבזהר ר"פ ויגש אמרו דלכן לא נברא העולם באל"ף מפני שממנו יש יניקה גם לבחינת ארור זהו מפני שיניקת החיצונים הוא דוקא ממקום גבוה מבחי' דכחשיכה כאורה ששם שממית בידים תתפש כמ"ש בת"א בד"ה ויאבק איש עמו. אבל שם אד' שהאל"ף מאיר בבחינת דין ע"ד ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט בת"א בד"ה אשירה לה' כי גאה גאה. אזי שוב אין לארור יניקה מבחי' האל"ף. וכמ"ש ע"פ הזהר ויגש הנ"ל וזהו ענין שם אד') עו"ש בסידור דפ"א סע"ד בפי' אד' שפתי תפתח. כי בסמיכת גאולה לתפלה (ע' זח"ב תרומה דקכ"ח ע"ב) מקרב האדם את ניצוץ האלקי שלו להיות בחי' כלי בית קיבול לקבל אור האצילות דז"א בדרך התכללות שנכללת נפשו האלקית בשם אד' שהוא בחי' מל' כו' וע"כ א' דאד' שפתי תפתח כלומר אתה תפתח את שפתי בה' מוצאות הפה שהן ה"ג המחלקות באיזו אופן שתרצה אתה שאין זה תלוי בבחי' הדבר כלל אלא בבחי' אל"ף דפלא העליון כו'. ודפ"ב ע"ב כתב וזהו אד' שפתי תפתח להיות בחי' מלך בדבור בפה כמ"ש דבר מלך שלטון כי בחי' הדברו עם בחי' מלך אחד הוא עכ"ל. נשמע דמפרש שפתי תפתח בין על דבור האדם המתפלל בין על דבור העליון דמל' דאצילות:

עיין עוד מענין אד' שפתי תפתח בלק"ת בשה"ש בד"ה שיר השירים. דרוש השני. ושם ג"כ ע"ד השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך. היינו שבחי' אתה. ע"ד כי אתה אבינו הוא המוציא מפיך אותיות ודבורים של התורה והתפלה וכמ"ש ואשים דברי בפיך וע' מזה בסדור שער התפלה בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו. גבי ובקולו תשמעו. וע' בת"א פ' יתרו בד"ה בחדש השלישי בפי' וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר. ובלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה מלכות רפ"ג מענין אזכיר את שמי ומענין ופי יגיד תהלתך. ע"ד רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני:

(ג) התרגום פי' ה' סיפוותי פתח באורייתא ופומי יתני תושבחתך וא"כ זה אתי שפיר עם מ"ש בדרושים הנ"ל בפי' ודברי אשר שמתי בפיך דקאי על עסק התורה:

(ד) עיין בלק"ת פ' נצבים בד"ה כי כארץ תוציא צמחה ושם פ"ג בענין כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה. אד' בר"ה והוא ענין ההמשכה מבחי' המלך הקדוש שהוא ענין קדושתי למעלה מקדושתכם מבחי' שלמעלה מאתעדל"ת שע"י המצות יעו"ש ובא המשכה זו ג"כ ע"י שם אד' כו' ע"ש ובהביאור שם פ"ג. ובהקיצור שבהוספת לק"ת סעי' ד' ועיין בת"א בתחלתו סד"ה השמים כסאי בענין איזו בית אשר תבנו לי דקאי על בית תפלה שהתפלה בכריעות והשתחוואות הוא המשכת המקיפים שא"א להמשיך ע"י תומ"צ. א"כ זהו ע"ד כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה ולכן אתי שפיר שמקדים קודם שמו"ע פסוק אד' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך כלומר ע"ד אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה (ע' בד"ה יהודה אתה בת"א פ' ויחי. וזהו מה שאתה מוציא בפיך וע' בד"ה שימני כחותם):

קצח

(ה) פ"ק דברכות דף ד' ע"ב. ת"ז סוף תיקון יו"ד דף כ"ב סע"א. תיקון י"ח דכ"ח ע"א אד' איהו כחשבון היכל ובג"ד אד' שפתי תפתח. ועו"ש סע"ב. תיקון הנ"ל דף למ"ד עמוד ד'. תיקון כ"א דנ"ז ע"ד. תיקון ל"ח דפ"א סע"ב. זח"ג פ' צו דל"ג ע"א. הה"ד פתחי לי בצלותא דאתמר בה אד' שפתי תפתח דאיהי אחותי רעיתי כו'. פ' פינחס דרכ"ג א'. דרכ"ח ע"א. דרל"ד ע"א. דרל"ה ע"ב. של"ה קט"ז ב' קכ"ו א' רל"ב ב' רנ"ב ב'. מ"ע אופן נו"ן קצ"ט רמ"ט. בספר שערי אורה:

(ו) בחיי פ' כי תבא ע"פ הגדתי היום לה' אלקיך. ויתכן שיהי' לשון והגדתי מענין המשכה מלשון ופי יגיד תהלתך כי המתפלל ממשיך הכח וכתיב הוא תהלתך והוא אלקיך כו' עכ"ל. נשמע פי' ופי יגיד תהלתך לשון המשכה הוא כמו נהר דינור דנגיד ונפיק. והיינו ההמשכה שבחי' הוא תהלתך כו'. ועמ"ש ע"פ תהלה לדוד. ובפרדס ערך תהלה כי תהלה אמיתית הוא הכתר כו' ומלכות תהלה בסוד אני ואין נעוץ סופן בתחלתן עכ"ל. וזהו ותהלתי אחטם לך. ועמ"ש ע"פ כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה שם פי' תהלה בבינה והכל א' כי התגלות הכתר בבינה. וע' זח"א ויחי דרל"ד ע"ב בענין ואגידה. ומ"ש ע"פ והמן כזרע גד הוא ומ"ש ע"פ מגיד מראשית אחרית ג"כ לשון המשכה. ואליהו ארז"ל מזרע שבט גד הוא. וא"כ שיעור הפסוק אד' שפתי תפתח ע"ד* ועתה יגדל נא כח אד' וזהו ע"י סמיכת גאולה לתפלה. ועי"ז ופי יגיד תהלתך. בחי' אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה כו':

(ז) מהרמ"א בתלים פי' אד' שפתי תפתח ע"ד ר' חיא ובניו אמר משיח הרוח נשיב זיקא מוריד הגשם אתה מיטרא פ"ז דב"מ דפ"ה ע"ב לפי שהן דוגמתן של אבות בעוה"ז ע"ש. ועמ"ש ע"פ מארז"ל יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים כו'. ע"ד דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הויות דאביי ורבא. ור"ל דבר קטן זעיר אנפין ודבר גדול א"א. זה נמשך ע"י והחיות נושאות כו' וכ"ש האבות שהן הן מרכבתא עילאה לכן יפה שיחתן וכמו שערות י"ג ת"ד גבוה מעצמיות חו"ב וחו"ג כו' וזהו מתורתן של בנים ששרשם ממוחין דז"א. ור' חייא דוגמת יעקב בחיר שבאבות יהודה וחזקי' כמו מיכאל וגבריאל בב"ב דף ע"ה א' ומיכאל וגבריאל הן כענין אברהם ויצחק. לכן אמר משיב הרוח נשיב זיקא כו'. ועד"ז אנו מבקשים קודם שמו"ע אד' שפתי תפתח באתעדל"ע מלמעלה להיות יפה שיחתן כו'. וע' בלק"ת בד"ה על כן יאמרו המושלים בואו חשבון בענין תבנה ותכונן עיר סיחון לשון כאשר יפרש השוחה לשחות ל' הטיה וזהו ענין צלותא לשון אצלי ודוך. והטי' זו זהו אד' מל' דאצילות שפתי תפתח ע"י שנעשית עתיק לבריאה. ע"ד מלך יחיד בביאור כי אתה נרי. ועי"ז ופי יגיד תהלתך כנ"ל. וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה מלכות דרוש הראשון בהביאור בענין אחת היא יונתי חסידים הראשונים היו שוהין בתפלתן ואחת היא יונתי זהו ענין אחד הי' אברהם כו':

יט זבחי אלקים רוח נשברה. פ"ק דסוטה דף ה' ע"ב כמה גדולים נמוכי הרוח (עמ"ש ע"פ לשארית נחלתו כו' והוא א' מג' מדות של תלמידי א"א ע"ה רוח נמוכה כו') לפני הקב"ה כו' כאלו הקריב כל הקרבנות כולם שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה וכו' וכ"ה פ"ו דסנהדרין דמ"ג ע"ב ושם פי' מהרש"א דמי שהקריב עולה שכר עולה בידו ואם עשה עבירה שחייב עליה חטאת ואשם אין מתכפר לו אבל רוח נשברה דהיינו ששב בכל לבו ורוחו מקרי זבחי אלקים (ר"ל זבחי לשון רבים) דעולה לו גם בשביל חטאת ואשם כו' ואמר עוד שאין תפלתו נמאסת ע"פ המדרש פ' צו פ"ז אבל הקב"ה כלי תשמישו שבורים שנאמר קרוב הוי' לנשברי לב כו' זבחי אלקים רוח נשברה כו' עכ"ד

קצט

וכן מבואר בהדיא בתד"א ח"א ס"פ י"ח שנאמר זבחי אלקים רוח נשבר. זבח לא נאמר אלא זבחי. ועיין בספר בינה לעתים דרוש כ"ט. ע' לקמן סעי' ו':

(ב) אפשר להעיר ממ"ש כי חסד חפצתי ולא זבח. בהושע סי' ו'. ובילקוט שם שגמ"ח גדולה מהקרבנות והיינו מקרבנות הבהמה. אבל לב נשבר ונדכה זהו קרבן נה"ב שבאדם זהו גדול מכל הקרבנות. וכמ"ש בתלים סי' מ"ם פסוק ז' זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי. והוא ע"ד שמוע מזבח טוב כדלקמן סעי' ה' וכמ"כ נתבאר במ"א בענין התענית שזהו ע"ד אדם כי יקריב מכם שלמעלה ממדרגת מן הבהמה כו' ור"ל מכם ע"ד מרכבתא עילאה ע' בד"ה בכ"ה בכסליו ב' בחי' למס"נ באחד ובכל נפשך עמ"ש מזה ע"פ ויהי שם עם ה' ארבעים יום לחם לא אכל כו' ועד"ז יובן ענין לב נשבר ונדכה בחי' קרבן שבאדם כו':

(ג) רבות ר"פ צו כנ"ל סעי' א' בפ' נשא פי"ג דרנ"ד ד' גבי ביום הרביעי נשיא לבני ראובן. והתשובה משולה כנגד כל זבחי חוטא שכן כתיב זבחי אלקים רוח נשברה עכ"ל. י"ל כי הקרבנות אין מכפרים אלא על השגגות משא"כ התשובה מכפרת אף על הזדונות. היינו שע"י הקרבנות מבררים מק"נ וכן השגגות באים מהתגברות נה"ב שבק"נ. ולכן על הזדונות שהם מג"ק הטמאות שלמטה מנוגה אין הקרבן מכפר כמ"ש באג"ה סי' כ"ח ד"ה למה נסמכה. אבל ע"י התשובה שנקרא שלום לרחוק שנעשה קרוב. לרחוק דוקא שמעלה גם הניצוצים שנפלו למרחוק מאד דהיינו מג"ק שלמטה מנוגה כמ"ש הרמ"ש הרמ"ז פ' נשא בדף קכ"ב. וכמ"כ ממשיך מלמעלה ג"כ מבחי' הנק' אחכמה והיא רחוקה ממני שלמעלה מההמשכה שע"י הקרבנות. ואיך יעלה הניצוצות מג"ק זהו ע"י רוח נשברה ולב נשבר ונדכה כו'. שהרי היצה"ר שבאדם כשמחטיאו גרוע מק"ן והוא מתדבק בג"ק הטמאות כמ"ש בסש"ב פכ"ד באריכות וכשהלב נשבר ונדכה נשבר ג"ק הטמאות ועי"ז יוצא ממנו הניצוץ כשבירת קליפת האגוז להוציא הפרי כו':

זח"א מקץ קצ"ח א'. ח"ב בשלח דס"א סע"א. יתרו דפ"ו ע"ב. משפטי' דק"ח ע"א וע"ש. ויקרא ד"ה ע"א. ט' א'. תזריע דמ"ט סע"א. פינחס דרכ"ד סע"ב בזהר וכן ברע"מ שם דר"מ ע"א וע"ש. דרמ"ז ע"א וע"ש. ת"ז נ"ד ד'. ס"ח א':

(ד) זח"ב משפטים דק"ח ע"א כתיב כי לא תחפוץ זבח כו' זבחי אלקים רוח נשברה. וכי לא בעי קוב"ה דיקרבון קמי' קרבנא כו' אלא דוד לקמיה שמא דאלקים קאמר. וקרבנא לא קרבין לשמא דאלקים. אלא לשמא דהוי'. דהא לגבי דינא קשיא מדת הדין לא מקריבן קרבנא. דכתיב אדם כי יקריב מכם קרבן להוי'. להוי' ולא לשמא דאלקים כו'. זבחי אלקים רוח נשברה קרבנא דאלהים עציבו ותבירו דלבא. ובג"כ מאן דחלים חלמא בישא עציבו אצטריך לאתחזאה. דהא במדת אלקים קיימא כו' עכ"ל. ופי' בזהר"ק מהאריז"ל שם כל קרבנות עולים לשם הוי' אבל לשמא דאלקים כתיב כי לא תחפוץ זבח ואתנה דמדה"ד אינו מתרצה בכך כי נוקם ונוטר כנחש כו' אבל זבחי' הראוי לו הם רוח נשברה ולב נשבר ונדכה כו' לקבל מדה"ד ובהא לא שליט דינא עליה עכ"ל. ובאגה"ת פ"ז מבואר הטעם דשם אלקים מתפייס ברוח נשברה לפי שעי"ז מעביר רוח טומאה וסט"א וזהו רוח נשברה. ור"ל רוח דג"ק הטמאות שזהו"ע ואת רוח הטומאה אעביר כו' כדמשמע בזח"א בראשית דנ"ד רע"א ודנ"ה קרוב לסע"א ובפ' נח ד"ע ע"ב. ודע"ג סע"ב וירא קי"ד א'. חיי קכ"ד א' קכ"ז א'. ויצא דקס"ג סע"ב. וכיון שכן לכן עי"ז דוקא מתפייסת מדה"ד משא"כ ע"י קרבן בהמה ובירור ק"ן אינה מתפייסת. ובזהר פינחס דרמ"ז ע"א שע"י לב נשבר נתפרד האוכל מתוך

ר

הפסולת והמוץ המכסה על החטא כו' וזהו לאמר לאסורים צאו כו'. ויש לעיין בפסוק ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלקים. והבחיי פ' יתרו שם העיר מזה וז"ל לא מצינו בכל הקרבנות שם אלקים אלא ה' המיוחד אבל יתרו לא ידע הוי' עדיין והקריב לאלקים וכו' עכ"ל. ואפ"ל קרבן דבני נח שאני. וע' מזה בהרמ"ז פ' ויקרא ד"ה ע"א. וע' סש"ב פי"ז ובלק"ת בד"ה מי אל כמוך כו' לשארית נחלתו. וע' בת"א פ' וארא בד"ה קח את מטך שכדי להוציא הניצוץ מן הקליפה המכסה עליה א"א להיות כ"א ע"י שבירת הקליפה וכמשל האגוז כו' וע' פרדס ערך אגוז וכמו ע"י כריתת הערלה והעברת עור הפריעה מתגלה העטרה כמ"כ עד"ז נאמר ומלתם את ערלת לבבכם כו':

(ה) וי"ל טענת מדה"ד על הקרבנות דהלא שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים השמיעה וביטול רצון מגיע בבחי' כתר ולמעלה מהבירור דזבח כו' כמ"ש במ"א שזה ה' תשובת שמואל לשאול שאמר הקימותי דבר ה' ע"י הקרבנות שיעלה כו' וא"כ עד"ז החוטא ולא שמע לקול ה' איך יתכפר ע"י הקרבן רק שזהו מדה"ר דשם הוי' ואף ג"ז רק על שגגות כו'. אכן רוח נשברה ולב נשבר גם בחי' אלקים מדה"ר לא תבזה. דהחרטה ושבירת הלב על החטא מגיע מאד נעלה כו' עמ"ש סד"ה ולא אבה בלק"ת פ' תצא. ומכ"ז יובן ענין עלה אלקים בתרועה כי שברים זהו ענין רוח נשברה ולב נשבר. והתרועה זהו ענין ונדכה לכן עי"ז עלה אלקים כמ"ש ע"פ מי עלה שמים וירד במשלי סי' למ"ד:

(ו) בבינה לעתים דרוש כ"ז פי' מארז"ל הנ"ל סעי' א' כמה גדולים נמוכי הרוח. שזהו ענין מצה לחם עוני שאין בו הגבהה היינו שדעתו שפלה. והיינו כי מהחטה נמשך דעת שאין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן. ושידע לקרות אביו שבשמים ושיהי' דעתו שפלה זהו"ע המצה. ועפי"ז י"ל ענין שברים תרועה שבר"ה שהוא לב נשבר ונדכה זהו שדעתו שפלה יותר ויותר מבחי' המצה שהוא שאין בו הגבהה. אבל כשלבו נשבר ונדכה הרי זה שפלות יותר וכמ"ש בהרמב"ם ה' דעות שהחכם זהו העניו בקו המיצוע אבל יש שדעתו שפלה ביותר. והנה בניסן ג"כ תיקון המל' שהרי נגלה עליהם מלך מ"ה כו'. ובתשרי ודאי מלכיות כו'. אך י"ל ניסן כנגד צדיקים ותשרי בעלי תשובה ובע"ת צ"ל שפל בעיניו יותר ויותר מהצדיק שהרי בת"ח יש דעה דצ"ל שמינית שבשמינית גסות כו' משא"כ בע"ת צריך לתפוס כדעת מ"ד תועבת ה' כל גבה לב ואפילו מקצתה כו' ע"כ זהו ענין תרועה לב נשבר ונדכה ועמ"ש מזה ג"כ ע"פ מי עלה שמים וירד:

לחבוש לנשברי לב ישעי' ס"א. קרוב ה' לנשברי לב. הרופא לשבורי לב:

(ז) ע' מד"ר פ' נח פל"ד ע"פ ויאמר ה' אל לבו הצדיקים לבן ברשותן דומין לבוראן. משא"כ הרשעים הם ברשות לבן. וזהו ענין עמלק שנק' כלב במא"א ח' ס"ע חשך חמור שור כלב חמור שור נפיק כלב מבינייהו והיינו כי כלב הפי' כולו לב ר"ל שכולו ברשות לבו לגמרי דהיינו עמלק שיודע רבונו אעפ"כ מכוין למרוד בו. מחמת כולו לב. וע' במא"א כ' סעי' ה' בענין כלב. ע"כ הרשע שג"כ ברשות לבו העצה שיהי' לבו נשבר ונדכה אזי יוכל להיות לבו ברשותו. וזהו בפיך ובלבבך לעשותו שע"י פיך עסק התורה יבא לבחי' ובלבבך*: