נה

ר

יט פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. בס"ח סי' תר"ז כשמחצה עונות ומחצה זכיות. כשזכיותיו הוא מן גמילות חסדים מועיל לו שיתפללו עליו. וזהו כי ברבים היו עמדי רבים לא נאמר אלא ברבים בשביל רבים עכ"ל. ר"ל כיון שהיטיב לרבים. א"כ זכות הרבים הנ"ל משתתף להכריע.

רד

ואפ"ל משום שיש בזה ב' בחי' טוב. היינו טוב לשמים וטוב לבריות. לכן מועיל יותר משאר זכיות שהן טוב לשמים. דמה"ט אוכל פירותיהן בעוה"ז. עמ"ש מזה ע"פ כבד את אביך. ודבריו נובעים מהגמ' פ"ק דברכות דף ח' ע"א דפי' פדה בשלום כשעוסק בתורה וגמ"ח כו'. וכן במדרש פי' שרבים התפללו עליו. כשמחצה זכיות אך הזכיות הן מגמ"ח מועיל לו לפי שיש בהן ב' בחי' טוב:

(ב) פ"ק דברכות דף ח' ע"א ר' נתן אומר מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס איוב ל"ו וכתיב פדה בשלום נפשי כו' כי ברבים היו עמדי (שהתפללו עמי) אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור כאלו פדאני כו'. ופירש"י פדה בשלום כל העוסק בדברי שלום דהיינו תורה דכתיב וכל נתיבותיה שלום משלי ג' וכן גמ"ח נמי שלום הוא שמתוך שגומל חסד בגופו לחבירו הוא מכיר שהוא אוהבו ובא לידי אחוה ושלום עכ"ל רש"י. והמתפלל עם הצבור זהו ענין כי ברבים היו עמדי. וכ' מהרש"א הן הן ג' עמודי העולם ששנינו על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח (הג"ה ענין ג' דברים הם חג"ת ות"ת הוא בריח התיכון המבריח כו' ועמ"ש בהגהות לד"ה בחדש השלישי בת"א פ' יתרו וזהו ענין נחלה בלי מצרים. ומ"ש בלק"ת בד"ה יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ומ"ש בענין ג"פ קדוש בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י. ומ"ש בד"ה מחר חדש בענין פי' ושלשת תרד מאד יעו"ש. ובד"ה נאוו לחייך מתורים בענין והייתם לי סגולה כו'. ובד"ה ובגפן שלשה שריגים כו'. ולהעיר מענין והחוט המשולש עכ"ה) והיינו בזמן שבהמ"ק קיים. ועכשיו שאין בהמ"ק קיים התפלה של צבור היא במקום עבודת צבור שהן התמידים שנקרבים בכל יום (עמ"ש מענין צבור בד"ה דרשו הוי' בהמצאו דארז"ל דקאי על עשיית. ומ"ש בכל קראנו אליו כאן לצבור. הרי הצבור ממשיכים בכל יום מבחי' המאיר בעשי"ת. ועשי"ת הם ע"ס דבינה הנק' תשובה ובבינה מאיר התגלות עתיק לכן הם ימי רצון גלוי יג"מ הרחמים. משא"כ בכל הימים ההארה מז"א ששם יש חו"ג. וא"כ כח הצבור להמשיך בכל יום מהבינה שבה מאיר עת"י. ועוד כמ"ש בזח"א פ' חיי קכ"ג א' בענין חיי שרה דשבע שנה הם ז"ת שהם בחי' יחידות ועשרים שנה נק' חו"ב ששם בחי' עשיריות. שכל א' כלול מיו"ד משא"כ בז"ת ומאה שנה הם בא"א יעו"ש נמצא ליחיד מאיר מבחי' ז"א ששם מקום היחידות אבל לעשרה מאיר מבחי' בינה ששם בחי' עשיריות וכשהצבור הם רבים יותר ממשיכים מלמעלה יותר כי מאה בא"א כו' כנ"ל. וזהו ברוב עם הדרת מלך. ועמ"ש בפ' לך ע"פ מה תתן לי כו'. וא"כ י"ל פי' כי ברבים היו עמדי שדוד אע"פ שהיה יחיד כיון שכל ישראל תלוים בו ה"ל כמו רבים וזהו כי ברבים היו עמדי ועי"ז נמשך לו מבחי' ע"ק המאיר בבינה ע"ד בכל קראנו אליו כו'. ועל"ק סעי' יו"ד. ובענין התמידים עמ"ש במ"א ע"פ מ"ש בילקוט פ' פינחס בענין כבשים בני שנה שהם מכבסים עונותיהם של ישראל. ע"ד אם יהיו חטאיכם כו' כצמר יהיו ושער רישי' כעמר נקא. וזהו ע"י שהם קרבנות הצבור בחי' בכל קראנו אליו כמו עשי"ת לכן כמ"כ מעלת התפלה בצבור דוקא שאז הוא דומה ממש לתמידין שהם קרבנות הצבור ועי"ז יפה כחן שהם מכבסים כו' ע"י ושער רישי' כעמר נקא כו' ועי' אג"ה סי' כ"ח. משא"כ קרבן יחיד כו'. רק דהע"ה כחו גדול שנאמר כי ברבים היו עמדי כו'. ומעלת הצבור היינו כי אכל בי' עשרה שכינתא שריא. היינו עשרה הם

רה

ע"ס ושכינתא היא הארת אור א"ס שלמעלה מע"ס. או כי הדד בן בדד פי' בבחיי הדד גימ' י"ג מדות. ונמשכים מבחי' בדד שהם ע"ס. לכן ע"י הצבור שהם עשרה יפה כחם להמשיך יג"מ כו'. ועמ"ש בפלח הרמון ש"א פ"ח בשם ברייתא המיוחסת לשמעון הצדיק דע"ס דאצילות וג' עולמות בי"ע הן הן יג"מ. וכ"כ בפרדס סוף שער הראשון.

(להעיר מענין איזהו עיר גדולה שיש בה עשרה בטלנים שבטלים ממלאכתם. וע' בטו"ב ה' מגילה ס' תרס"ח פי' שהם ע"ס דז"א דאצילות המלובשים ביצירה שבטלים ממלאכה כי המלאכה הוא ע"י ע"ס דיצירה כו'. ובשערי אורה סוף שער ב' דכ"ה ע"ד כ' וסוד תפלת צבור ה"ס אדני שה"ס כנ"י ולפיכך אינה נדחית כו' עכ"ל וע"ש עוד. והיינו כי כנסת ישראל שכונסת השפע מישראל דלעילא שהוא ז"א וגם ע"ס דמלכות נמשכים מט' מלכיות דט"ס דז"א ועם הנקודה השרשית שבה הוא ע"ס ט"כ נקראת צבור. ועד"ז פי' במא"א אות א' ק"ו אסיפה היא במל'. וע' בלק"ת בד"ה ביום השמע"צ בענין כנישין יהא לכון ע"ש דפ"ג ע"ג וע"ד. ודפ"ו סע"ב). ואמר. אמר הקב"ה כאלו פדאני לי ולבני. כי השכינה היא בגלות (הג"ה. ע' בת"א פ' בראשית בד"ה אעשה לו עזר. ומ"ש ע"פ הזהר בחקתי קי"ד ע"ב ע"פ דומה דודי לצבי. וע' במא"א אות ג' סי"ח רדת המל' דאצילות בבריאה כו' עד רדת מל' דעשיה בקליפות והיינו שנעשית דוגמת עתיק לק"נ. וזהו ענין לבונה שבי"א סממני הקטרת. וע' בפע"ח שער הקדישים פ"ד ד"ה עוד דע) כמו שאמר עמו אנכי בצרה וגם שכל לשון המזמור דוד אמרו זה הפסוק ע"ש שהשכינה אמרה פדה בשלום נפשי (ועמ"ש ע"פ אשר לא נשא לשוא נפשו נפשי קרי. תלים כ"ד. עיין מזה בלק"ת פ' שלח בד"ה אני דפ' ציצית. דרוש השני) עם מקרב לי מלשון קרובין דהיינו בני ודו"ק עכ"ל מהרש"א. וע' בפרדס שער אבי"ע פ"ז בפי' עת אשר שלט האדם באדם. ועמ"ש מזה בתו"א בד"ה וישב יעקב. והענין כי ע"י ג' דברים הנ"ל ממשיכים ג' קוין וכשהם בבחי' ג' קוין מאירים המוחין חב"ד בהמדות.ובהמוחיןמאיר אוא"ס ב"ה וזהו ענין התיקון משא"כ בבחי' תהו הי' זת"ז ולכן הי' שבה"כ כו'. וגם כי ע"י שלשה דברים הנ"ל עושים סגולה ממה שמבררים מכל העמים. וזהו ושלשת תרד מאד מה שירדה בגלות כדי לעשות בחי' שלישיה הנ"ל והוא מהסגול נעשית סגולתא שהמל' נעשית אחעט"ב. וזהו"ע ג' גווני הקשת מה שנעשה מהכאת השמש בענין והוא בחי' או"ח כו' וזהו ענין והשלישית יותר בה ועמ"ש מענין ג' גווני הקשת שהן ג' בני נח בד"ה וישב יעקב הנ"ל ופי' בנינח שעי"ז ממשיכים בהם נייחא כמ"ש בזהר ר"פ נח:

קיצור פדה בשלום. ע"י עסק בתורה הנק' שלום. ובגמ"ח הנק' שלום. וע"י התפלה בצבור שהוא בחי' כי ברבים היו עמד. עי"ז פדה נפשי. ועמ"ש ע"פ ורב שלום בניך כאן ליחיד הוא בעשי"ת ע"ס דבינה שבה מאיר ע"ק ומעלה זו נמשך ג"כ בתפלה בצבור. הדד יג"מ בן בדד ע"ס היינו תפלה בעשרה:

(ג) והרשב"א פי' כי ג' דברים הנ"ל תורה וגמ"ח ותפלה הם מחדומ"ע דכתיב כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. התורה וגמ"ח הם הפה והמעשה. והתפלה היא המחשבה כמו שקראוה עבודה שבלב כו' עכ"ל. ועיין משנ"ת עד"ז ממש בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון וע' בביאור ועתה יגדל נא בענין אדון עוזנו צור משגבנו כו'. שנמשך ממל' דאצילו ג' מקיפים לבי"ע ע"י מדומ"ע של המצות. שיש תלויין במחשבה כו'. שמקיפיםאת נר"נ להתכלל באור א"ס ממש. ושם בהביאור שכמ"כ יש בי"ע באצילות ונמשכים להם מקיפים ממל' דא"ס כו'. וא"כ י"ל שכ"ז נמשך ע"י שלשה דברים הנ"ל. וזהו והבאת שלום בין אדם לחבירו בין א"א לז"א. כי אדם היינו ג' בחי' מדומ"ע כדלקמן וע"י מחודומ"ע של

רו

התומ"צ ממשיכים התלבשות מחדומ"ע דא"א במחדומ"ע דז"א. והנה נגד מחדומ"ע הנ"ל דקדושה ישכ מ"כ מחדומ"ע דלעומת זה שהם לבושים דסט"א להמשיך אש זרה כנזכר בד"ה כי ביום הזה יכפר הנ"ל ושם פ"ג. והנה ג' בחי' הנ"ל נק' אדם א' מחשבה ד' דבור מ' מעשה כמ"ש בביאור ע"פ ויקרא אל משה בענין אדם כי יקריב מכם כו'. וג' בחי' דלעומת זה זהו ענין אדם בליעל ונקרא כקוף בפני אדם כי הקוף יש בו ג' קוין כמו בה"א רק הרגל ארוכה וה"ע הערלה וצ"ל שתכלה רגל מן השוק כו' ע' פ"ק דעכומ"ז דף ה' בענין משלחי רגל השור והחמור. ולכן ע"י ג' בחי'* הנ"ל הנק' אדם ממשיכים מלמעלה המשכת אור א"ס בבחי' אדם העליון כו' ע' בד"ה זכור ושמור בדבור א' נאמרו בת"א פ' יתרו. וזהו פדאני מבחי' עת אשר שלט האדם כו':

קיצור ג' דברים הנ"ל הם מחדומ"ע הנק' אדם. והן בי"ע. וכמ"כ הם בי"ע שבאצילות. וגם הכתר נק' א"ק. וזהו והבאת שלום בין אדם לחבירו. ויש נגדם מדומ"ע אסורים ונק' כקוף בפני אדם ולכן ע"י תורה ועבודה וגמ"ח הוא כאלו פדאני:

(ד) בד"ה אדם כי יקריב הנ"ל נתבאר כי הקרבנות הי' בירור והעלאת שם ב"ן וא"א להיות העלאה זו כ"א במשכן ומקדש שהם המשכות שם מ"ה ביריעות וכלים. ואזי דוקא יוכלו לברר ב"ן. ועכשיו תפלה במקום קרבנות בירור ב"ן. צ"ל בירור זה ע"י עסק התורה שהרי ד"א של הלכה הם במקום משכן. ואפ"ל זהו פדה בשלום ע"י תורה וגמ"ח פנימיים ומקיפים דשם מ"ה אזי עי"ז כי ברבים היו עמדי עסק התפלה שמקום הקרבנות כו' ועמ"ש בד"ה למה נסמכה פ' שבת למלאכת המשכן שם נת' דהמשכן וקרבנות דוגמת שי"ב ושבת כו' שההמשכה בשי"ב גורמת ההעלאה שבשבת כו'. וכענין שנת' בת"א ע"פ אלה תולדות יצחק בן אברהם כו' שכדי להיות בחי' יצחק שהוא ההעלאה מלמטה למעלה בחי' ביטול היש שבזה נמשך הצחוק ותענוג העליון כמ"ש בת"א ר"פ ויצא ע"פ ושבתי בשלום אל בית אבי. הנה בחי' העלאה זו נמשך ע"י היותו בן אברהם שהוא ההמשכה תחלה שמלמעלה למטה. וכך ענין התפלה יהי רצון המשכת תענוג ורצון העליון בחי' יצחק ומזה נמשך המתקת הדין ע"י גילוי התענוג והרצון שלמעלה מהחכמה והיינו ע"י העלאה דתפלה כ"ז נמשך ע"י ההמשכה תחלה ע"י תורה וגמ"ח כו':

קיצור העלאה דתפלה נמשך ע"י המשכה דתורה וגמ"ח. וכמ"ש בענין מחצית השקל בבה"ז פ' תשא. וכענין אלה תולדות יצחק הוא ע"י שהוא בן אברהם וכענין הקרבנות שהי' צ"ל במשכן דוקא היריעות והארון והכלים דוגמת תורה וגמ"ח שם הוא העבודה:

(ה) בירושלמי במס' תענית פ"ס סוף ה"ב הביאור ג' דברים הנ"ל מפסוק ואשים דברי בפיך זהו תורה ובצל ידי כסיתיך זהו גמ"ח. ללמדך שכל מי שעוסק בתורה ובגמ"ח זוכה לישב בצלו של הקב"ה הה"ד מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. לנטוע שמים וליסוד ארץ אלו הקרבנות.

(שעל ידיהם מתקיימים חקות שמים וארץ. קה"ע) ולאמר לציון עמי אתה אלו ישראל (ע"י ג' אלו המצות ישראל הם עם ה') והיינו כנ"ל סעי' ד' שע"י תורה וגמ"ח ממשיכים אור הוי' מלמעלה למטה וזהו ענין זוכה לישב בצלו של הקב"ה. דוגמת המשכן שעשה בצלאל ע"ש בצל אל היית וידעת. וזהו ענין בצל שדי יתלונן. ואזי אח"כ יוכל להיות העלאה ע"י הקרבנות וע"י לנטוע שמים וליסוד ארץ דוגמת השמים והארץ החדשים. והיינו מ"ש ישמחו השמים ר"ת י"ה ותגל הארץ ר"ת ו"ה כו'. והיינו כי שמים לא זכו בעיניו וצריך להמשיך הזיכוך ע"י התורה שעשה"ד גבוה מעשרה מאמרות וזהו"ע עמל

רז

תורה שלמעלה מעמל שיחה. שע"מ נק' שיחה כי הוא שח ויהי ע"ד שיחת חולין של ת"ח שהחולין נעשו עטה"ק והם שי"ב שעם היותן ששת ימי החול הם נק' ימי בראשית דהוא חכמה. אבל עשה"ד נמשכו מבחי' אנכי שהוא כתר כו'. ע' עוד מענין ג' דברים הנ"ל בד"ה בחדש השלישי. ובד"ה את שבתותי תשמרו בלק"ת פ' בהר. ג' דברים הנ"ל נגד ג' בריתות שנכרתו על התורה:

(ו) עמ"ש בד"ה והי' עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם מענין ג' בחי' מחדומ"ע שהם תשמעון ושמרתם ועשיתם. ועי"ז נמשך כמ"כ מלמעלה ג' בחי' ושמר ה' לך כו'. ושם מענין בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כו'. ואפ"ל ע"י מחדומ"ע של האדם שהם בי"ע ממשיכים כמ"כ מלמעלה מחדומ"ע של הקב"ה שהם א"ק אדם דבריאה מחשבה. ע"י וא"א אדם דיצירה. אצילות אדם דעשי':

(ז) בביאור ע"פ את שבתותי תשמרו נת' ענין גמ"ח כי בכלי החסד יש פנימית וחיצוניות. הפנימי' זהו אהבה. והחיצוניות זהו חסד. וצ"ל גם חיצוניות הכלי. וגם כי החיצוניות נמשך ממקום עליון יותר כמ"ש בד"ה שיניך כעדר הרחלים. ובביאור ע"פ כי תצא בענין אליהו שהוא שליח. ונקרא מלאך הברית כו'. ובביאור הזהר ע"פ וה' פקד את שרה כו' שלכן נה"י נמשכו מהכתר כו'. ובשרשו זהו ענין גלגתא מוחא. וגם הכלים שרשן מהרשימו והאור שרשו מהקו ועיין בסידור שער השבת סד"ה וכד אנת כו' אשתארו כגופא כו'. ועמ"ש בד"ה לרוקע הארץ על המים בענין כי חסד חפצתי ולא זבח כו':

(ח) ברבות פ' ויצא ר"פ ע"ג פי' פדה בשלום נפשי על רחל שפדאה מלבן שלא יעכבנה אצלו לפי שלא ילדה. ובמדרש תלים ע"פ פדה בשלום נפשי כ' וז"ל דבר אחר על רחל נאמר הפסוק הזה פדה בשלוםנפשי מקרב לי שלא תקרב עצתו של עשו ברחל למה שכך היו התנאים שיעקב נוטל את לאה ועשו לרחל. ומי גרם ליעקב להנצל מידו כי ברבים היו עמדי לפיכך פדה בשלום נפשי. כי ברבים היו עמדי אלו סנהדרין שהיו עמדי עכ"ל. לפ"ז אפשר לומר ברבים מה שבתוך הסנהדרין והיינו ע"ד וה' הוא ובית דינו. והיינו כי רחל היא השכינה כרחל לפני גוזזיה נאלמה. כמ"ש בלק"ת בד"ה אלה מסעי. ובמד"ר פ' ויצא שם. כי ברבים היו עמדי בהרבה תפלות נפקדה רחל כו' ע"ש. והיינו כי יעקב הוא ת"ת קו האמצעי כלול מחו"ג וע"כ נק' ברבים היו עמדי ואין רבים פחות משלשה. עי' בדרוש ענין ברכת הזימון שכשהן שלשה אומרים נברך שעושין בריכה. והיא בינה מקור הג' קוין חג"ת. או כתר. דג"ר כח"ב חשובות כאחד. והם מקור מעיין ובריכה יעו"ש. וזהו כי ברבים בתוספת בי"ת הבחי' הנמשך לרבים שהו"ע בריכה העליונה הנ"ל הוא הנק' ברבים ועד"ז אכל בי' עשרה שכינתא שריא היא הנק' ברבים כנ"ל ס"א. ובחי' ברבים היו עמדי כי יעקב שהוא ת"ת נכללו בו חו"ג והוא בריח התיכון העולה עד הכתר לכן בחי' ברבים היו עמדי. והנה רחל נק' נפשי ע"ד שיש עש"ן עולם שנה נפש. פי' נפש הוא מחיה עולם שנה. וכשמוסתר החיות בעולם שנה לכן היא בבחי' כלתה נפשי ליכלל במקורה ע"ד והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים ע' זהר ויקרא דכ"ד סע"ב דהיינו התקשרותה בת"ת ובבינה וע' בפרדס ערך צרור החיים. והנה המל' רגליה יורדות כו' ע"כ צריכה שמירה מעשו ע"ד כי בשזה מצאה כמ"ש בזהר ר"פ חיי דקכ"ב סע"א ועז"נ פדה בשלום נפשי:

(ט) ענין פדה עיין באג"ה ע"פ מארז"ל אין ישראל נגאלין אלא בצדקה. שם ביאר מענין פדה בשלום נפשי ע"י הצדקה. ועמ"ש מענין והחמישית לפרעה ע"י הצדקה נמשך בחי' והחמישית בחי' דלית שמאלה בהאי עתיקא כו'. ומ"ש ע"פ ציון

רח

במשפט תפדה ושביה בצדקה שה"ע תורה וגמ"ח. כי ע"י התורה נמשך המשפט להיות בנין ירושלים. וחורבן צור שהם בחי' אמלאה החרבה. וע' מענין פדיון באוה"מ ר"פ וארא שהם ג' שמות. וי"ל שהם נמשכים ע"י תורה ועבודה וגמ"ח. ועמ"ש בד"ה ששה ימים תאכל מצות בענין שארז"ל ע"פ אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו בש"ב סי' ז' כ"ג כאלו עצמך פדית וכ"ה ברבות בא פט"ו דק"ל ע"ד כביכול אני נפדיתי עמכם כו' שיצתה השכינה מירידתה בק"נ בחי' רגליה יורדות וזהו ענין חמץ כמ"ש בסדור בד"ה מזמור לתודה גבי הריעו לה' כל הארץ כו'. ועמש"ש בד"ה ששת ימים תאכל מצות פי' וענין מלאכת אוכל נפש שמותר ביו"ט ואסור בשבת כי ל"ט מלאכות הזורע והחורש כו' הוא שייך בבי"ע בעבודת הבירורים שהמל' מפרנסת בי"ע ויש בהם ג' בחי' דרך כלל מזון לבוש דירה כמ"ש במ"א. ומלאכות אלו אסורים ביו"ט אך מלאכת אוכל נפש הוא פרנסת המל' עצמה הנק' נפש שצריך לימשך לה מזון ומחיה וזה מותר ביו"ט שנמשך לה ממוחין דאימא והגם ששייך בזה ג"כ בירור אך יש בחי' בירור שמותר ביו"ט. אבל בשבת שמקבלת ממוחין דאבא והוא בחי' שלמעלה מהשתלשלות אסור כל מלאכה כו'. עכ"פ למדנו מזה דנפש הוא מל' ומזה יובן ענין פדה בשלום נפשי כו':

ברכות פ"ט נ"ה ב'. ירושלמי סוטה פ"א. רבות רל"ב ג' רצ"ד ב'. ילקוט ח"א ל"ז ד' רצ"ד ד'. ח"ב י"ז א' כ"ג א' קנ"ג א' של"ה רנא א'. תד"א ת"א פ"ו. י"ח כשפים ס"ו:

(י) ורש"י פי' כי ברבים היו עמדי כי זאת עשה לי בשביל הרבים שהיו בעזרתי להתפלל עלי שנאמר וכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד עכ"ל. ואפ"ל ע"ד מ"ש פ"ק דתענית ד"ט סע"א שאני משה כיון דלרבים בעי ליה כרבים דמי עכ"ל. וס"א כיון דאלים זכותיה. וה"נ דוד שהיה נלחם עבור הרבים וכל ישראל היו תלוים בו לכן כרבים דמי וזהו כי ברבים היו עמדי הכח של הרבים הי' עמדי וכמש"ל סעי' א' שלכן הכח שבצבור שיהי' בכל קראנו אליו כמו בעשי"ת נמשך לדוד גם ביחיד ע"י כי ברבים היו עמדי:

בי"ח כשפים סי' ס"ו בשם ילקוט תלים כי ברבים היו עמדי אלו המלאכים המסורין לו כו' והוא במד"ר פ' ראה דף רצ"ד ב' ומי הם אלו המלאכים שהם משמרין את האדם. ואפ"ל ע"פ מ"ש בזהר ר"פ וישלח בפי' כי מלאכיו יצוה לך לשמרך שהן היצ"ט והיצה"ר. ואיך היצה"ר יהי' שומר. י"ל דהנה קודם חטא עה"ד הי' הקליפה שומר לפרי כמ"ש בשל"ה בהקדמה די"ז ע"ב בפי' השומר אחי אנכי וכמ"ש מזה בענין ומעטרא לי' כסאסאה לשבולתא בד"ה ויקח המן את הלבוש. אלא שאח"כ נעשה הקליפה מתנגד לנגד הקדושה. אך כשמגבי יצה"ט על יצה"ר וממתיק הקבורות חוזר ונעשה שומר וזהו כי מלאכיו יצוה לך לשמרך כו'. וזהו כי ברבים היו עמדי פ' כי רה"י הוא עולם האצילות ורשות הרבים טורי דפרודא. אך כשמברר היצה"ר מתגלה בו שרשו מעולם התהו שנק' מקור רה"ר הנ"ל אך שם רבים ריבוי האור כענין רבות עשית וזהו ברבים מקור בחי' רבים. ועמ"ש בענין ורב להושיע כל רב מבבל. ובענין ורב שלום בד"ה וכל בניך שמבחי' ורב יהי' שלום. ועמ"ש בענין צדקת פרזונו בישראל המשכת אורות דתהו בתיקון כו':

והנה ענין פדה בשלום יש לבאר עדמ"ש בד"ה קומה ה' למנוחתיך. בענין שלמה שמו ושלום יהי' בימיו שהשלום ע"י תוספת וריבוי האור שנמשך בבהמ"ק ע"י ג' בחי' כהנים לויים וישראלים ג' קוין כו' ועי"ז נמשך השלום בפשמ"ע באצילות עד גם בפשמ"ט שאפילו הקליפות היו נכנעין ובטלין ולפי שדוד הכין כל הצורך לבהמ"ק ע"כ אמר פדה בשלום נפשי כו'. והנה ארז"ל דד' אמות של הלכה יש בהם הארה מבחי'

רט

זו מאחר שמשחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה כו':

בפרד"ס ערך רבים. וז"ל מוסכם בזהר ורע"מ כי רבים הם ג' אבות גדולה גבורה ת"ת כו'. ובמא"א רי"ש ס"ה רבים נק' חג"ת לכן אין רבים פחות משלשה. גם הקליפות נק' רבים נפשות עשו. אלהות הרבה עכ"ל. והי"נ כ' סוד רבים עיין בכוונת חזרת העמידה. ואפ"ל זהו פי' ברבים כי בקדושה כשהן רבם מ"מ הם ביחוד כמו שבעים נפש והיינו ע"י גלוי אור א"ס המאיר בהן בסוד עושה שלום במרומיו וזהו פי' ברבים הבי"ת נוספת ר"ל בחי' אוא"ס הנמשך ומאיר בבחי' חג"ת הנק' רבים וזהו ברבים. עוי"ל פי' ברבים כי בנין המל' מט' מלכיות דע"ס הרי א"כ כל הע"ס מאירים בה והיא מאנא דכלהו וכמו בהדבור נמשכים השכל והמדות כולם:

ירושלמי פ"ק דסוטה סוף ה"ח על דוד שגם האנשים אשר היו עם אבשלום התפללו עבורו נפלה נא ביד דוד וזהו כי ברבים היו עמד. וכ"ה במד"ר פ' נשא פ"ט דרל"ב ג':

פ"ט דברכות דנ"ה ב' גבי הטבת חלום שלש הפוכות ושלש פדיות פדה בשלום נפשי כו':

(יא) יש להעיר לענין פדה בשלום דקאי על התורה מקרב לי עדמ"ש במד"ר בקהלת ע"פ טובה חכמה בכלי קרב ד"א טובה חכמה זה חכמתו של חזקיהו מלך יהודה מכלי קרב של סנחריב כו' והיינו ע"י שחזקיהו מלך יהודה עסק בתורה. ושם לעיל מיניה טובה חכמה זה חכמתו של יעקב מכלי קרב של עשו הרשע וכו'. וס"פ טובה חכמה וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ספ"ק דקדושין דף מ' ע"ב. ו ע' זח"ג פ' אחרי דס"ט רע"א ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה ואית גרסי טובה חכמה בכלי קרב. ובילקוט במ"ב ע"פ ויכרה להם כרה גדולה. סי' ו' כ"ג. בילקוט שם דל"ו ע"א טובה חכמה של אלישע מכל כלי מלחמות שעשה יורם בן אחאב כו'. של"ה נ"ב קע"א ב'. רל"ח א'. רמ"ו ב':