סה

רכג

ח (א) במד"ר באסתר קי"ט ד' וחכם באחור ישבחנה זה הקב"ה שהוא משדיך אחשורוש המד"א משביח שאון ימים שאון גליהם והמון לאומים תלים ס"ה ח'. והרמ"א בתלים שם סי' ס"ה ח' פי' שע"י נדרי צדקה משביח שאון ימים והוא מארז"ל למה עכומ"ז דומין לגלי הים שכל גל וגל אומר חבירי לא יכול להציף העולם ואני אבא אחריו כו'. והיינו כי גבי וידר יעקב נדר נאמר יהי' הוי' לי לאלקים כמבואר פירושו בת"א פ' ויצא סד"ה ושבתי בשלום. לכן עי"ז דוקא משביח גלי הים כו'. ועיין במהרש"א בחידושי אגדות בב"ב ר"פ הספינה במ"ש כל משבריך וגליך עלי עברו. דימה הכתוב הצרות והגלות שבאו עלינו מן העכומ"ז לגלי הים כו' ולכן הישועה ע"י אלוותא דחקיק עליה אהיה. כי זאת ההבטחה הכתובה בספר תורת משה בגל הראשון שעבר עלינו שאמר הש"י אהיה אשר אהי' כו' עמ"ש סד"ה לרוקע הארץ. וי"ל כי ים עגולים ומשם שורש יניקתם ויש להעיר ממ"ש בסידור ע"פ יתום ואלמנה יעודד בענין פי' היתה כאלמנה שהלך בעלה למדה"י ודעתו לחזור. והיינו ענין קוב"ה בגלותא סליק לעילא. שפנימי' ז"א נסתלק לאימא הנקרא ים. וז"ס הוי'. כמ"ש בזח"ג דף ע"ד סע"ב. והיינו כי ו"ה הם עלמא דאתגליא. אכן י"ה הוא עלמא דאתכסיא הנק' ים. ומבואר במ"א ד"ה אני חומה שבחי' אימא נק' דרור שלשם אין מגיע ההעלאת מ"נ אם צדקת מה תתן לו.

רכד

וזהו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם. חנם בלא מצות. ונק' דגה שהיא מבחי' ים שמשם מקבלים השפע כו':

וכ"ז ענין ויקם סערה דתהו לדממה דתיקון קול דממה דקה והיינו ע"י רוח שם מ"ה. א"נ סערה מג"ק הטמאות דממה ק"נ:

(ב) בישעי' סי' י"ז י"ב הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון כו':

הנה ענין הוי מבואר בזח"ג פ' אחרי דע"ד סע"ב הא עילאה נטיל לון ואנגיד לוא"ו ויו"ד לגבה ועיין בפרדס ערך הוי' ובזח"ב בשלח נ"ה ע"ב ע"פ בשוב ה' ציון. וענין ואנגיד לון זהו ענין הנ"ל בפירוש שהלך בעלה למדה"י. כי ה' עילאה נקרא ים הקדמוני. לכן מזה נמשך בחי' כהמות ימים יהמיון. כנ"ל סעי' א'. ובילקוט פ' הברכה רמז תתקס"א ע"פ ושפע ימים יינקו. שנים נוטלים בשפע ונותנים בשפע ים ומל'. ים נוטל בשפע ונותן בשפע.. ויש לפרש ע"ד הנ"ל כי בינה נק' ים ומשם נמשך ההשפעה בשפע כנ"ל בענין חנם בלא מצות. ויובן זה ע"ד שנתבאר בת"א בד"ה ויהי בשלח פרעה. בענין כמה ארך אפים לפניו כו' שלא ע"פ חשבון כו' ע"ש. ובקדושה התשובה נק' ים כמ"ש במד"ר באיכה דע"ז ב' ע"פ סכותה באף. שהתשובה גבוה מהתפלה. ואפ"ל תפלה היא מל' ואני תפלה סולם מוצב כו' והתשובה בינה ונק' ים כנ"ל. ולכן ע"י התשובה והרוח תשוב נמשך וגם סערה לדממה ויחשו גליהם:

(ג) במד"ר ויקהל ר"פ מ"ט מים רבים לא יוכלו לכבות האהבה מים רבים אלו עובדי כוכבים שנאמר כהמות ימים יהמיון כו' כי לא יוכלו לכבות האהבה כו' ואוהב את יעקב כו' וכ"ה בפ' במדבר פרשה ב' דף רי"ב ד' ובשה"ש רבה ע"פ מים רבים לא יוכלו. והוא כמבואר בת"א פ' נח ע"פ מים רבים. בענין המבול שהוא בחי' המשכה מעולם התהו. ולכן נאמר בהם ויגברו המים כו' שהוא תגבורת נה"ב על נה"א. ונה"ב שרשה משם ב"ן דתהו. ששם בא החיות מאור א"ס בהתגברות רב למאד. שבעולם התהו היה רבוי האור ומשם נמשך המבול וזהו חמש עשרה אמה מלמעלה בחי' י"ה גברו המים ויכוסו ההרים שהם מדות דז"א שמעולם התיקון והאבות נק' הרים כמ"ש בד"ה כי ההרים ימושו. והם מבחי' עולם התיקון ובהתגברות עולם התהו הוא ויכוסו ההרים:

(ד) וא"כ לפ"ז ענין שהעובדי כוכבים נמשלו לשאון מים כבירים היינו לפי שהים מעולם התהו כנ"ל ששם בא בהתגברות. ע"כ מהם נמשך גלי הים. ומתגברים על עולם התיקון שמשם נש"י. ואפ"ל ג"כ שזהו שרש ענין ים וארץ. כי הים נמשך מבחי' מל' דעיגולים והארץ ממל' דיושר כמ"ש במ"א והים סוער והולך דוגמת עולם התהו שבא בהתגברות כו'. ולכן החול גבול לים. כי בישראל נאמר והי' מספר בנ"י כחול הים. ומכ"ז יובן ענין משביח שאון ימים שאון גליהם. כי אף שהם מבחי' גבוה היינו מעולם התהו. ולכן מתגברים. אך הוא ית' משביח שאון ימים. כי אצלו גם רבוי האור דעולם התהו כלא חשיב וכמ"ש במ"א ע"פ ואם זרוע כאל לך עדה נא גאון וגובה כו' ואפ"ל ע"ד עקודים נקודים ברודים שורש עולם התהו מבחי' נקודים אמנם עקודים גבוהים יותר. וכמבואר בת"א פ' נח בד"ה הן עם אחד. ולכן ע"י המשכה מעולם העקודים הוא משביח ההתגברות דעולם התהו. וזהו ג"כ ענין בחי' ת"ת שהוא העושה שלום בין חו"ג להיות גבורה נכללת בימין דחסד והיינו ע"י שבת"ת מאיר האור מהקו כו' ע"ש וכענין הגדול הגבור והנורא וא"ו דוהנורא הוא המשכת הקו וזהו ענין ורב שלום מבחי' רב יהי' שלום בד"ה וכל בניך. וזהו אשר נשבעתי מעבור מי נח כו':

רכה

(ה) ועפ"ז יש נפרש הפסוק כי הנה יוצר הרים ובורא רוח דמבואר בסדור בדרושי החתונה שע"י המשכת רוח אייתי רוח נשקטו גלי הים. והרוח הוא המשכה משם מ"ה וכמ"ש בביאור דמזוזה מימין. בענין אויר. והנה גבי מבול שמעולם התהו בהתגברות המים רבים הנ"ל כתיב ויכוסו ההרים כנ"ל סעי' ג'. משא"כ בבחי' כי נשבעתי מעבור עוד מי נח הרי מתגלים הרים וזהו יותר הרים. ושרשן מבחי' טורי חשוכא ע"ס הגנוזות בחי' עקודים שלמעלה מעולם התהו כנ"ל ומשם נמשך להיות יוצר הרים וזהו שמח תשמח רעים האהובים שהוא ההתכללות שבעולם התיקון שמאיר שם מבחי' עקודים שלמעלה מעולם התהו. ולכן מים רבים דתהו לא יוכלו לכבות את האהבה. כי שרשן מעקודים שלמעלה גם מעולם התהו וכלן נאמר ביעקב הוה גביר לאחיך כו'. וזהו ואוהב את יעקב:

(ו) בתלים סי' פ"ט יו"ד אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשבחם וע' מזה בזח"א פ' נח דס"ט ע"ב חד חוטא חוט של חסד על ידו אתה תשבחם. ובזח"ב פ' בשלח דמ"ח ע"ב עד דאתי חד דברא בימא כו' כיון דסליק דא עליה דימא שכיך מרוגזיה משם משמע ים הוא מל' דקדושה וגלי הים זהו בחי' ואל אישך תשוקתך בחי' למען יזמרך כבוד כו'. וחד דברא זהו יסוד אבא המאיר ביסוד ז"א. וסליק עליה דימא זהו היחוד עליון ועי"ז נמתקו הגלים כו' וכן מתבאר מדברי המק"מ שם. וכ"מ בבה"ז שם. ויש לפרש זה עם מ"ש בסדור ע"פ כי הנה יוצר הרים. שהגלים נמשכים ממה שהרוח מסתלק. ור"ל רוח המשכה מקו האמצעי דת"י במל'. וכשבחי' זו מסתלק מתעוררים גלי הים הם ה"ג שבמל'. כמ"ש בבה"ז פ' בשלח גבי וכד סליק ימא גלגלוי כו' ועי"ז ההתעוררות ה"ג דנוק' מתעוררים ג"כ הגבורות קשות דגלי הים של הרשעים כנ"ל ס"ה. ולכן ע"י דאתי חד דברא בימא נשקטו גלי הים דקדושה ועי"ז ממילא נשקטו גלים הנ"ל. וזהו מ"ש בסדור בד"ה שמח תשמח רעים האהובים שהם חתן וכלה עי"ז נשקטו הגלים יעו"ש:

(ז) במא"א גימ"ל ססעי' ג' גאות הים נק' נימין דאריך שיוצאים ממו"ס ים החכמה ולפי שמו"ס בה גבורה דעתיק נק' גלי הים עכ"ל. ואפ"ל לכן כנס"י נקרא' בת גלים שמקבלת מבחי' גלים הנ"ל. וע' במד"ר ריש פתיחתא דאיכה שהאבות נק' גלים וע' בזח"א פ' נח דס"ג סע"א ובפרדס ערך גלים. וזהו גל נעול אחותי כלה:

י פקדת הארץ. פ"ק דתענית ח"ב נאמר פקידה באשה כו' וה' פקד כו' ונאמר פקידה בגשמים פקדת כו' ועמ"ש ע"פ וה' פקד כו' ויעש כו'. ורש"י פי' פקד הוא ההריון. ויעש הלידה. וא"כ גם כאן י"ל כן פקדת הארץ מה שמתעברת ע"י הגשמים ואח"כ והולידה כו'. והרמב"ן מפרש שם בע"א הפקידה הזכירה על הדבר כו' וכן בזהר שם כו':

מאי פלג כמין קובה יש ברקיע וכ' מהרש"א ואתיא כמ"ד לקמן דהעולם ממים עליונים שותה וכן בערוך ערך קבה הביא בשם תרגום פלג אלקים קובתא דאלהא. עוד הביא שם ממנחות פ"ג ל"א ב' שלא יעשנה כקובה ופרש"י כאהל רחב מלמטה וקצר מלמעלה וכן פרק לפני אידיהן י"ח א' לישב בקובה. ובתורה ס"פ בלק אל קבתה הנקבות נק' כן. וגם כאן י"ל היינו יסוד אימא שמשם מקור המ"ד. והמתורגמן פי' קבתה גומא ובור. ות"י מי פלג לשטף תעלה איוב ל"ח כ"ה מן טיף לשטפא קובתא. והנה פלג לשון חלוקה כמו כי בימיו נפלגה הארץ ס"פ נח. פלג לשונם תהלים נ"ה יו"ד. פלגי מים תלים א' ג'. ופי' המ"צ אמת המים כמו נהר פלגיו לקמן סי' מ"ו ע"ש שהוא מתפלג ומתפרש ללכת אילך ואילך. ופי' נהר בינה פלגיו מה שמתחלק לו"ק. ובזח"ב משפטים

רכו

צ"ח ב' פי' פלגיו נו"ה. לפי שהן כלי ההשפעה ומהם נמשך ליסוד נק' פלג לשון יחיד. ובמא"א אות פ' סעי' י"א פלג אלקים הוא יסוד אימא. ופ"ק דב"ב דט"ז סע"א שכל טפה מהגשם יש לה דפסוק בפ"ע וכן לכל שער גומא בפ"ע ע"כ נק' פלג אלקים שהתחלקות זו נמשך ע"י שם אלקים כו'. והתורה נק' גשם וכל הלכה יש לה שער וגומא בפ"ע כו':

רבות בראשית פ' ד'. מעיינו של הקב"ה כו' פלג אלקים כו' גם לשון פלגא מה שחילק מים עליונים למעלה מהרקיע ומים תחתונים למטה באוקיינוס כו' וכ"ה בבחיי פ' בראשית ד"ו סע"א יקוו כו' מדה כו' פלג כו'. שם פ"כ דכ"ג ג' ואין תשוקתם של גשמים אלא על הארץ שנאמר פקדת ארץ ותשוקקיה. ואין תשוקתו של הקב"ה אלא לישראל שנאמר ועלי תשוקתו. א"כ פי' ותשוקקיה מה שהדכר משתוקק לנוק' בשלח פכ"ה קמ"א ג' הספוג בידו שנאמר פלג אלקים כו'. בחקתי ס"פ ל"ה בזמן שישראל עושין רש"מ פקידה א' כו' תעשרנה שהיא עושה לכם אחד לעשרה כו'. בשה"ש רבה ל"ו ד' בפסוק אני לדודי ועלי תשוקתו אין תשוקתן של ישראל אלא לאביהם שבשמים כו' תשוקתן של גשמים כו' זכיתם תעשירנה לא זכיתם תעשרנה שתעשה לכם אחד מעשרה כו'. ועמ"ש ע"פ עשר אעשרנו לך כו'. והיינו תעשירנה לשון עשירות שתעשה מעשרות הרבה כו'. גם יש בהמ"ד ב' בחי' אם ע"י יסוד הנק' דל אם ע"י ת"ת שנק' עשיר שעולה עד הכתר כו'. ומיסוד נמשך די מחסורו ארץ אשר לא תחסר כל בה. אכן מת"ת נמשך רבת תעשרנה. מהרמ"א בתלים סי' ס"ה פי' פקדת הארץ זהו רביעה ראשונה ותשוקקיה רביעה שני' ושלישית וא"כ יש להעיר מענין יורה ומלקוש כו':

יא תלמיה רוה כו'. תענית פ"ק ד"ח סע"ב גדול כו' שאפילו גייסות כו' נחת גדודיה ע"ש במהרש"א. ואפ"ל גדודיה היינו מ"ש ולגדולתו אין מספר אלף אלפים מספר א'. דכשהארץ עליונה מקבלת המ"ד מז"א ע"ד ויבא כגשם לנו אזי נשפע זה גם בגדודיה דבי"ע כו'. שם ד"ו ע"א יורה שמרוה כו' תלמיד רוה נחת הוא לגדודיה ע"ש ברש"י בני אדם כו':