סח

רלב

ד וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה. בס"ח סי' שס"ו ביום הדין יעמדו הראויין והשוין יחדיו ולא יתעצב האב על שאין הבן אצלו כי שמחת ג"ע ושמחה שנהנין מזיו השכינה משכחת כל עצבון וצער שנאמר ישמחו יעלצו לפני אלקים עכ"ל:

(ב) במדרש תלים כאן כהנדוף עשן כו' יאבדו רשעים. הצדיקים שמחין שנאמר (אח"כ) וצדיקים ישמחו יעלצו כו' עכ"ל. וזהו ע"ד שארז"ל פ"ק דברכות ד"ט סע"ב ק"ג פרשיות אמר דוד ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים כו' שנאמר ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה כו':

(ג) מהרמ"א פי' כי צדיקים שמהפכים מדה"ד שהוא שם אלקים לרחמים ע"כ ישמחו ויעלצו לפני אלקים. וישישו בשמחה. פי' כי לע"ל לא יצטרכו לגיל ברעדה כד"א עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. תלים סי' ב' י"א. כי אם וישישו בשמחה והוא כי אז לרוב השלימות אין פחד בא לידי חטא מרוב שמחה כי לעתיד יגדל בישראל הכשרון עכ"ל. ועיין ברבות סדר אחרי פ"כ מענין השמחה לע"ל דוקא. ובפ' שמיני ס"פ י"ב. ועמ"ש ע"פ והי' ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. והנה כדברי מהרמ"א מצאתי במדרש תלים סי' ק' כתוב אחד אומר עבדו את ה' בשמחה וכתוב א' אומר עבדו את ה' ביראה כו' ד"א עבדו את ה' בשמחה יכול שלא ביראה ת"ל ביראה. א"ר אחא בעוה"ז ביראה אבל לע"ל אחזה רעדה חנפים ויהיו הצדיקים גילים כו':

ה שירו לאלקים זמרו שמו סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו. מד"ר פ' אמרו ס"פ כ"ט כל השביעין חביבין. למעלן (ר"ל בשבעה רקיעים) סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו. פ"ל וערבי נחל זה הקב"ה דכתיב בי' סולו לרוכב בערבות ביה שמו. מד"ר פ' בראשית פי"ב דט"ו ע"ב (שהוא בדפוס שקלאוו י"ד ד') ר' יודא נשיאה שאליה לרבי שמואל בר נחמן בשביל ששמעתי עליך שאתה הוא בעל אגדה מאי דכתיב סולו לרוכב בערבות ביה שמו כו' כך מי ממונה על בית של עולם הקב"ה בי"ה שמו על בית של עולמו ופי' המ"כ דר"ל על צעקת בני מדינה והעוות שנעשה בקרבה ומפרש בית כמ"ש הרמב"ן פ' ויגש ע"פ בי אדוני בייה את מעביר עלינו. ובפרש"י מצאתי דרך אחרת עכ"ד המ"כ. ורש"י מפרש הקב"ה ממונה על בית שלו הוא האדם

רלג

הנוצר בדמותו ס"א על מבוי שלו עכ"ל רש"י. עו"ש במד"ר בי"ה היינו ביו"ד נברא העוה"ב בה"א נברא העוה"ז כמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים ישעי' כ"ו ה'. ואפ"ל דלכן נאמר בי"ה שמו בתוספת בי"ת דהל"ל י"ה שמו כמ"ש המ"כ אלא יש לפר שע"י שרוכב בערבות מאיר ומשגיח בעוה"ז ובעוה"ב שנבראו בשניט אותיות י"ה וזהו בי"ה שמו כו':

(ב) זח"ב פ' תרומה דקס"ה ע"א וע"ב. וז"ל שם ע"א סולו לרוכב בערבות כו' ערבות דא רקיעא שביעה אמאי אקרי ערבות על דאיהו כליל מאשא ומיא כחדא כו' וכ' בפרד"ס ערך ערבות שהתפארת נק' ערבות שבו מתערבים הכחות גדולה וגבורה יחד כו' עכ"ל. וצ"ע מה שתפארת נק' ערבות שהרי ערבות הוא רקיע השביעי. ואפשר ליישב קצת עפמ"ש באג"ה סי' י"ב ע"פ והיה מעשה הצדקה שלום שבתפארת מאיר בחי' הארת אין. וגם הת"ת נק' אות אמת. וא"כ יש בו בחי' שלמעלה מחו"ג וע"כ נק' שביעאה כיון שיש בו בחי' עליונה מחו"ג ועד"ז נאמר וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק כו' וכתיב ליעקב אשר פדה את אברהם:

ובזהר תרומה שם רס"ה ב' סולו לרוכב בערבות כו' האי קרא על סתימא דכל סתימין עתיקא דל עתיקין אתמר. דאיהו רוכב בערבות כו' ובמאי איהו רוכב בערבות בי"ה שמו כו' שמא דיליה הוא י"ה כו'. ופי' במק"מ שם לעיל מיניה. דרוכב בערבות היינו אריך אנפין שהוא הרוכב בערבות שהוא זעיר (ור"ל שז"א הוא בחי' מרכבה לגבי א"א כמו שחיות המרכבה הן בחי' מרכבה לזעיר אנפין כך ז"א הוא מרכבה לבחי' ע"ק ונק' מרכבתא עילאה. ועיין בת"א פ' יתרו בד"ה להבין ענין האבות הן הן המרכה) ובפרש האיך א"א רוכב על ז"א והלא הוא בגו או"א (ור"ל וא"כ איך יהיה ז"א מרכבה לא"א ממש) ותירץ הכתוב בי"ה שמו באמצעות או"א שהם שם לא"א על ידם הוא רוכב על ז"א עכ"ד. ועיין בת"א פ' יתרו שם משמע שחג"ת דאצילות הם מרכבה לאו"א להעלותם לבחי' א"א כו' ע"ש באריכות. מזה יש להעיר לענין חמש טבילות ועשרה קדושין שטובל ומקדש כה"ג ביוהכ"פ. כי חמש ועשרה זהו ענין י"ה. וכה"ג מתעלה ביוהכ"פ דוגמת ז"א שהוא מרכבה לבחי' א"א ע"י י"ה כנ"ל. ויש להעיר לענין ואתחנן תקט"ו תפלות ת"ק הם ה' ספירות דז"א חג"ת ונו"ה. שהם מרכבה לבחי' י"ה זהו ענין ט"ו. ור"ל שמשה רצה ג"כ להמשיך מבחי' א"א ששם מקור החסד והסליחה והמחילה. ולפי שהמרכבה שלו הוא בחי' ערבות שהוא ז"א והם ה' בחי' חג"ת נו"ה ומה גם שנו"ה נק' ערבות כנ"ל בשם המד"ר וכ"כ הזהר כאן דקס"ה ע"א ע"כ כנגד ה' ספירות אלו התפלל ת"ק תפלות וכנגד י"ה הרוכב עליהן התפלל ט"ו. וממילא יומשך מבחי' א"א עצמו שהוא למעלה מאתעדל"ת. עמ"ש כה"ג בלק"ת בשה"ש סד"ה אני ישנה. בענין שאין סופרים ספירת העומר חמשים יום כ"א מ"ט ימים שלאחר שסופרים מ"ט ימים נמשך השער החמשים ממילא כו':

לפי המדרש דערבות הוא רקיעא שביעאה י"ל שהוא בינה שנק' ג"כ יומא שביעאה. ובחי' י"ה הוא חכמה. וע"י החכמה מאיר הכתר בבינה כו':

(ג) זח"א פ' תולדות דקמ"ב ע"א ע"פ אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם עוז כד"א ה' עוז לעמו יתן (ע' מזה בת"א פ' יתרו בד"ה בחדש השלישי לצאת בנ"י) בגין דאצטריך לבר נש דיתעסק באורייתא לשמי' דקוב"ה (אפ"ל ע"ד שהתורה נקראת לחמי כמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ראשי המטות ועיין שם פ' פינחס ע"פ את קרבני לחמי דרוש הראשון ובלק"ת בשה"ש בד"ה באתי לגני) דכל מאן דאתעסק באורייתא ולא אשתדל לשמה טב ליה דלא אתברי. מסלות בלבבם מאי מסלות בלבבם כד"א סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו. דא ההיא אורייתא דאיהו אשתדל בה לארמא לי' לקוב"ה ולמעבד לי'

רלה

חטיבא בעלמא עכ"ל. ומפרש סולו לרוכב בערבות לעשות לו מסלה כביכול שיוכל לירד למטה להתגלות למטה כענין ושמרו דרך הוי' היפך מ"ש קוב"ה סליק לעילא לעילא שסילק אור שכינתו כו' וע"ד מ"ש ואמר סולו סולו פנו דרך הוי' בישעי' נ"ז י"ד. והניף ידו על הנהר כו' והיתה מסלה לשאר עמו:

יב אד' יתן אמר. רבות בשלח ס"פ כ"ח:

יד אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ.

(א) ת"י אם אתון רשיעייא שכבין ביני קלקלתא (פי' במתורגמן שהוא ענין אשפה כמ"ש מאשפות ירים אביון בש"א סי' ב' ח'. ת"י מקלקלתא מרים חשיכא. והמ"צ שם פי' מאשפות הוא מקום השלכת הזבל. ועיין רבות פ' ויצא ס"פ ע"ב גבי זבולון השדה הזו כל זמן שאתה מזבלה כו'. והנה מבמ"א בענין ונשב בגיא מול בית פעור. ענין פטור שהי' מתריזין בפניה להמשיך הפסולת שהוא תענוגי עוה"ז שזהו וכל קרבי שמבררים הטוב מהפסולת כו' וזהו שפירש"י כאן והתענגתם בתענוגים כו') כנ"י דדמיא ליונתא מטללא בענני יקרא (זהו פי' של כנפי יונה הכנפים הם הענני יקר. ופי' מטללא כמ"ש במתורגמן ערך טלל. בצל קורתי בפ' וירא י"ט ח' ת"א בטלל שירותי. נמצא טלל הוא ענין צל. והיינו שהיו בצל ענני יקר וכמ"ש למען ידעו כי בסוכות הושבתי בפ' אמור כ"ג מ"ג. ותרגום ארי במטלת עננין אותיבת ית בנ"י. וא"כ יש לפרש כנפי יונה על חג הסוכות. שהוא המשכת וימינו תחבקני חסד עליון הנק' צל סוכה. וזהו פי' כנפי יונה שארז"ל פרק במה טומנין יונה זו כנפיה מגינות עליה וכך הענני יקר הם היו מגינים על כנ"י ופי' זה אמת) מפלגא בזת מצראי סימא דזקיק (זהו תרגום של נחפה בכסף. כמ"ש המתורגמן ערך סם וז"ל כסף צרוף סימא סנינא. כצרוף כסף כמתיך סימא. וכן כל לשון כסף דאיוב משלי תלים מתורגם סימא. וכן לשון אוצר עכ"ל) וטיסברייהא מליין אובריזין סגין. במתורגמן ערך טסבר פי' טסבר ענין סגולת מלכים. כי סגולת מלכים תרגום וטסברי מלכין. והנה סגולה פי' אוצר ועמ"ש ע"פ והייתם לי סגולה מכל העמים ממה שאתם מבררים הניצוצות שנפלו בהם כו'. וענין אובריזין זהו פז כ"כ המתורגמן בערך אברז מזהב ומפז תלים י"ט מדהבא ומן אובריזין וא"כ פי' ואברותיה זהו ענין האוצרות שלהם. בירקרק חרוץ הוא הפז. ולפירש"י אברותיה זהו ג"כ ענין כנפי יונה כמו מי יתן לי אבר כיונה תלים נ"ה ז' דת"י כנפא היך יונתא. וכן המבינתך יאבר נץ איוב סי' ל"ט כ"ו דפירש"י יגדל כנף. וכן נאמר וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים. וראיתי בש"י פי' טעם שנק' כן הכנפים מפני שהם כל תוקף העוף, וא"כ הוא קרוב ללשון אביר יעקב שהוא ענין תוקף. ועמ"ש בלק"ת פ' האזינו בד"ה כנשר יעיר בענין ישאהו על אברתו. ובפסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים בפ' יתרו י"ט ד' ת"י על עננין היך כעל גדפי נשרין:

(ב) במא"א אות כ' סעי' מ"ג כנפים נק' החסדים המכוסים שבשני הזרועות וע"י שהם מכוסים מתגברים לעלות לשרשם ומעלים הגוף עמהם עכ"ל:

(ג) פרש"י אם אתם שכבתם בין תחומיכם והתענגתם בתענוגים זאת יונתי כנסיתי כנפיה נחפה בכסף. ומהו הכסף והחרוץ בפרש שדי כו'. כשפירש הקב"ה לפניהם תורתו כו' אז נחפה כנפיה בכספה וחמדתה של תורה ומצות כו' ועמ"ש ע"פ יונתי בחגוי הסלע כו' הראני נא את מראיך שהם המצות השמיעיני את קולך זהו התורה כו' וע' במד"ר רי' פתיחתא דאיכה ע"פ צהלי קולך בת גלים כו':

רלו

(ד) פ"ק דסוכה די"א ע"ב בשכר אם תשכבון בין שפתים פרש"י בין מצרי השדה מקומות צנועין מצד גבולד השדה גבוה מכאן וחבירו מכאן ותריץ באמצע. זכו לביזת מצרים שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף כו' וכתב מהרש"א שם דפי' בשכר היינו שלא נזקקו רק לבן זוגן ולא נתני עיניהם מאחרת כו' וכן האשה ולכן נמשלו ליונה שאין נזקקת אל לבן זוגה כו' ועי"ז מעורר כן למעלה שאין הקב"ה נזקק להשפע פנימיות השפע עליונה אלא לבנ"י הנקרא יונתי כו'. וכדלקמן סעי' ה' בשם העה"ק ח"ד פל"ו. ויש להעיר לענין תשכבון ממ"ש בזהר ע"פ וישכב עמה בלילה הוא יש כ"ב כו' עלמא דאתי הנק' יש וכ"ב אותיות התורה כו':

(ה) פ"ח דברכות דנ"ג ע"ב מה יונה זו אינה ניצלת אלא בכנפיה (או בורחת או נלחמת בראשי אגפיה) אף ישראל אינן ניצולין אלא במצות עכ"ל. וכמ"כ עד"ז פ"ד דשבת דמ"ט ע"א וע"ש בפרש"י ובתוספת ובעה"ק סוף ספרו ח"ד ס"פ ל"ו. ומצות עשה הם הכנפים שבהם פורחת היונה תמה באויר הידוע להתייחד שם כי הם הנותנים לה כח לעוף השמים הידועים (הג"ה לכאורה כוונתו עליית המל' מבי"ע לאצילות וזהו השמים הידועים היינו ז"א דאצילות אך אויר הידוע נ' כתר שנק' אויר אור יו"ד ע' בת"א פ' מקץ בד"ה מזוזה מימין עכ"ה) כו' והכוונה לומר שהמצות הם כנפי יונה וכשישראל מקיימין אותם ועוסקים בהם הם נותנין און ועושים חיל בגבורה סוד אם הבנים לפרוח בהם באויר השמים ובכחם נפרדת ממצרים המציקים לה ולבניה וזהו אומרים מגינות ומצילות כי בכח הכנפים נצולות מכך מעול וחוץ ועולה בהם בכח העפיפות להתייחד עם דודה ואור עיניה עכ"ל:

יח רכב אלקים רבותים ע' ת"י פי' רבותים ועליהם ממונים ב' אלפים מלאכים. וכן איתא במד"ר שהן כ"ב אלפים. ובגמ' פ"ק דע"א ד"ג פי' שהם י"ח אלפים היינו רבותים ומזה ב' אלפים שאינן נשאר י"ח.

(עמ"ש מזה אל מאמר הזהר בענין עסק התורה בלילה ובהגהות לד"ה לא הביט און ביעקב ובפסוק ובנוחה יאמר שובה כו' ובת"א פ' יתרו ובד"ה יביאו לבוש מל') וצ"ל מהו שאינן דהל"ל ח"י אלפים ומה לו להזכיר רבותים ולומר אח"כ אלפי שנאן דהיינו שאינן. ומצאתי בעה"ק ח"ב פי"ב שנתכיון לתרץ זה וז"ל וסוד הענין כי הראשון באצילות (ור"ל בחי' כתר) אינו דין שיזכר לרוב העלמו כי אין התבוננות בו (הג"ה ולכן נקרא אין לפי שאינו מושג וכמו שהבריאה נק' יש מאין והלא למעלה עיקר היש האמיתי. אלא נק' מאין לפי שאין בו השגה ולא מערך עילה ועלול שנקרא יש מיש. וכן התהוות החכמה מהכתר נקרא והחכמה מאין תמצא. ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה את שבתותי תשמרו עכ"ה) והשאר כל אחד כלול בדין ורחמים הרי י"ח. ובכוונת י"ח ברכות מתייחדים י"ח אלף עולמות עכ"ל. נמצא לפ"ז פירוש אלפי שאינן אין ר"ל שחסרים ממש אלא דבחי' אלפי הנמשכים מהכתר הם נק' שאינן היינו שהם בבחי' אין. ויש מלאכים הנמשכים מהכתר כמו אכתריאל וכן סביאל הנרמז בפסוק מפני שיבה תקום כו'. ועיין זח"ג פ' שלח דקנ"ח ע"ב ע"פ היש בה עץ אם אין שיש השפעות שנמשכו מבחי' אין. וכן מן לחם מן השמים שרשו בא מבחי' כתר. ועפ"ז י"ל מ"ש בילקוט פ' יתרו שנאן לא שאנן דהיינו כמ"ש עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן דפי' בזח"ג נשא דקל"ז נוה שאנן לעת"י אתמר. ור"ל לאפוקי בז"א יש מדה"ד והתפעלות אבל מו"ס דעת"י נק' מוחא דשקיט שלא שייך שם התפעלות אלא ע"ד לא הביט און ביעקב כו' ולכן גם המלאכים הנמשכים מהכתר נק' אלפי שנאן לא שאנן והשקט ע"י שהם ממוחין דגדלות שרחוק מהתפעלות והקפידות והדינים כו':

רלז

רכב* אלקים. זח"א י"ח סע"ב. ח"ב קי"ח א'. ח"ג רכ"ו ב' רע"ד א'. תד"א ע"ג ב'. פרק לפני אידיהן ג' ב'. בעמה"מ שער אק"ס פ"ו די"ג סע"ב כ' והט"ס שהם למעלה מהטהירו הם י"ח אלפים רבבות עולמות ששט בהון קב"ה היינו זעיר בכל יום להשיג אורו כו' עכ"ל. ועמ"ש משמו ע"פ דודי כו' ודגול מרבבה. רבות ויצא פס"ח ע"ז ב' (שהוא פ"ב סע"ג) וישלח פע"ה פ"ה א' (שהוא פ"ט סע"ד) יתרו פכ"ט קמ"ה א' (שהוא כ"ט רע"ב) משפטים פל"ב קרוב לס"פ דק"נ ע"ד (שהוא ל"ב ד') ומשה מוכח דהיינו שני אלפים ושני רבואות. שהרי המחצה הוא מ"ש יפול מצדך אלף ורבבה מימינך. וק' על גמרא פרק לפני אידיהן הנ"ל דאומר שהן י"ח אלף. כי תשא ס"פ מ"ג רנ"ח ג' (שהוא מ"ב ג') אמור פל"א ר"א ג' (שהוא ל"ב ג') במדבר ר"פ ב'. רי"ד (שהוא ג' ד') כ"ב רבבות של מלאכים כו' ע"ש. נשא קרוב לס"פ י"א רמ"ה ד' (שהוא ל"ח ד') והבחיי בפ' יתרו דצ"ג ע"ד ובפ' צו קל"ח א' פי' רכב כו' הם כ"ב אלף. ובפ' בהעלותך דקע"ג סע"ג פי' שהם י"ח אלף. ויש להעיר למ"ד שהיו כ"ב אלף שנגד זה כ"ב גביעים במנורה. ולמ"ד י"ח אלף י"ל גובהה של מנורה ח"י טפחים. ומהרמ"א בפי' יתרו ע"פ אנכי ה' אלקיך פי' שנאן לשון שאנן והשקט. לפ"ז יש להעיר ממ"ש בזח"ג קל"ז סע"א נוה שאנן לעת"י אתמר. וכן פי' בעה"ק ח"ב פי"ב דח"י אלף עולמות הם בכתר כו' וכנ"ל בשם עמה"מ:

(ב)** זח"א פ' בראשית די"ח סע"ב אלפי שנאן קנאן כללא דכולהו ציורין שור נשר אריה ן' דא איהו אדם פשיטו דאתכלל כחדא ברזא דו"נ. וכולהו אלפין ורבבן כולהו נפקי מהני רזא שנאן. וא"כ לפ"ז פי' הפסוק רכב אלקים רבותים אלפי. ר"ל בחי' רבבות ובחי' אלפין של המלאכים ע"ד אלף אלפין ישמשוני' ורבוא רבבן קדמוהי יקומון.

(ר"ל ישמשוני' הם מלאכים שהם שלוחי השפע מלמעלה למטה. והם מבחי' אלפין. וקדמוהי יקומון הם המלאכים שהם בבחי' העלאה כענין ובשתים יעופף. וכולם שרשם) מבחי' שנאן שור נשר אריה אדם. ומ"ש דנו"ן פשוטה זהו אדם. היינו כי נו"ן פשוטה הוא כללא דדו"נ כמ"ש בזהר כנ"ל ובפ' בהעלותך דקנ"ה א' ע"פ ויהי בנסוע הארון. וכללא דדו"נ זהו בחי' אדם. והרמ"ז הובא בסה"מ סי' צ"ט כי ן' פשוטה הוא דרך הקו האמצעי כו'. ועיין מענין נו"ן פשוטה בלק"ת פ' ראה סד"ה אחרי הוי' בפי' ובו תדבקון. ובמ"ש במ"א בענין אהרן א' הר ן' שממשיך הר בחי' אהבה מבחי' אל"ף פלא. ומשפיע למטה ע"י ן' פשוטה. בביאור ע"פ נשא את ראש בני גרשון פ"ה. וכן פי' ענין שנאן בת"א פ' יתרו סד"ה זכור ושמור בדבור אחד דקי"ט ע"ד. בא"א בפירושו לזהר שם משמע דמפרש רבותים הם צדיק ובת זוגיה ומהם נמשכים אלפי שנאן שור נשר כו'. וענין רכב אלקים היינו מרכבה לשם אלקים וש' אלקים רכב לשם הוי' וזהו"ע על נהר כבר כו':

(ג) זח"א דכ"ד רע"א והכי אינון ז' היכלין לתתא ולקבלייהו שבעה קלין דהבו לה' וי"ח אזכרות דביה דבהון שט קב"ה בי"ח עלמין:

(ד) זח"ב משפטים קי"ח א' שכמו שיש בקדושה ד' בחי' שנאן שהם רכב אלקים כמ"כ יש לעומת זה בחי' ארבעה אבות נזיקין השור והבור כו' אדם מועד כו':

(ה) זח"ג פינחס דרכ"ו ע"ב יחזקאל כד חמא שכינתא מגו קליפין חמא עמה עשר ספירין בלא פרודא כלל ואלין אינון מוחא מלגו. כולהו חזא לון מגו נהר כבר דלתתא איהי רכב אלקים רבותים כל רבוא עשר אלפין. רבותים כ' אלף. אפי' תרי שאינן אשתארו תמניסר בחושבן ח"י עלמין (הג"ה אפ"ל נגד זה הם שמונה עשרה

רלח

טריפות שנמסרו לו למשה בסיני שהם היפך רכב אלקים כו' וגם טריפה אינה חיה היפך מבחי' ח"י עלמין כו' עכ"ה) דכליל עשר ספירן דאתלבש בט"ט מן מט"ט. ואתמר בי' והיו לטטפות בין עיניך עכ"ל. וע' בת"א פ' יתרו בד"ה אלפי שנאן. ובזח"ג שם דף רמ"ז ע"א מאי כבר פי' שהוא כח"ב רכב לעלת העילות והם נמשכים בבחי' נהר שהוא בינה ונמשך לצדיק יסוד והוא בחי' ח"י עלמין כו'. ועיין בפרד"ס שער המכריעין פ"ה ובערך כבר ובערך נהר. ושם פי' דגם במט"ט שייך פי' נהר כבר. וכ"ה בת"ז ד"ד ע"א. ופי' זה א"ש יותר לפמ"ש במד"ר פ' בראשית פט"ז כבר שמימיו כלין כו' וזהו ע"ד המבואר בזהר תרומה דקס"ו סע"ב בזמנא דגלותא כתיב אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש וזהו ואני בתוך הגולה על נהר כר. אבל בזמן העליה כתיב רכב אלקים רבותיים כו' והנה שייכות רכב אלקים למ"ת י"ל כי דבר גדול הוא מעשה מרכבה ופי' שנוגע להמשכת הכתר שנק' אריך משא"כ דבר קטן זעיר. וכן בהבראם בה' בראם הוא ה' זעירא. ולכן מעשה מרכבה גבוה ממע"ב כי מע"ב עדיין אין בזה רק בריאת העולמות גם אצילות ע"ס ונק' יחוד חיצוני דאו"א אין ויש. אבל מ"ת יחוד פנימי. וזהו ענין מעשה מרכבה שצ"ל העלאת מ"ן מחיות המרכבה ועי"ז ההמשכת מ"ד. וגם עצם היחוד נק' רכב ע"ד לא יחבול רחים ורכב וע' זח"ב תרומה קס"ה ע"פ סולו לרוכב בערבות. ולכן במ"ת נאמר אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ ומדוע לא נאמר בורא שמים וארץ אלא ע"ד שמעשה מרכבה גבוה ממע"ב וזהו ענין אשר הוצאתיך מאמ"צ שתהי' בבחי' מרכבה כמו רכב אלקים כו' אד' בם. וזהו ענין אנכי הוי' אלקיך כדלקמן סעי' ח':

(ו) בת"ז בהקדמה דף ד' סע"א על נהר כבר מאי כבר דא מט"ט רכב לעמודא דאמצעיתא. וירכב על כרוב ויעף כו' ומסטרא דצדיק ח"י עלמין הוא כליל י"ח כו' והיינו רכב אלהים כו' י"ח אלפי דנחתי עם מט"ט לקבלא י"ח ברכאן דצלותא דישראל דסלקא לון קמי קוב"ה בח"י עלמין צדיק כו' ועמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה מזוזה מימין בענין מט"ט קושר כתרים כו' וע"ש בת"ז בפירוש הכס"מ פי' ע"ד שפירש רבינו ז"ל בביאור ע"פ יביאו לבוש מל':

(ז) תיקון כח דע"ג ע"ב רכב דילי' מט"ט עלי' אתמר רכב אלקים כו' מאי שנאן שור נשר אריה אדם כי':

(ח) בילקוט פ' יתרו ד"פ ע"ג רמז רפ"ו ע"פ אנכי הוי' אלקיך אלפי שנאן. הנאין ומשובחים. י"ל כענין ואשר משרתיו. שהם משובחים מבחי' יוצר משרתים. גם עיין זח"א די"ח ע"ב יש כמה מדרגות במלאכים. עו"ש אלפי שנאן כד"א שאנן מואב מנעוריו ירמי' מ"ח וע' זח"ג נשא קל"ז סע"א ספי' נוה שאנן. ויש להעיר מענין מלאכי שלום:

עו"ש ושמו של הקב"ה משותף בשמו של מלאך. מיכאל גבריאל רפאל. אד' בם אדנותו בהם ואל תאמר בהם בלבד אלא אף בשעה שבא ליתן תורתו בלשון הזה נתנה ופתח בו אנכי הוי' אלקיך. וענין אדנותו בהם י"ל עפמ"ש בת"א פ' תשא בד"ה שמאלו תחת לראשי. שהם אינן תופסים מקום לפני חיות אלקות השורה בתוכם כו' ולכן כתיב בהגר ותקרא שם ה' הדובר אליך והוא המלאך שדיבר עמה כו' והיינו לפי שאינן תופסים מקום נגד חיות אלקות המדבר בהם כו' ע"ש. וזהו ע"ד שפירש בבה"ז פ' בשלח על המאמר דמ"ח בד"ה עוד י"ל מאמר הנ"ל באופן אחר בענין ברואים שבים שהם מובלעים במים והיו לאחדים כמ"כ המלאכים כו' הם מובלעים בכח אלקי השופע אליהם כו'. ועפ"ז מובן מה שיוכל המלאך לומר על עצמו שם ה' כו' מפני גודל עוצם ביטולו

רמ

במקורו בחי' ים עילאה עלמא דאתכסיא. משא"כ בעלמא דאתגליא בחי' ארץ ויבשה הם בבחי' ומשם יפרד כו'. ועמ"ש בת"א בד"ה אז ישיר משה ובנ"י מענין ים וארץ. וזהו אד' בם ממש. כנ"ל בענין ברואים שבים. ועד"ז ע"י מ"ת נאמר אנכי הוי' אלקיך. פי' אלקיך הוא* ג"כ ישר אל כמו מיכאל. מי כאל. ואף שנש"י הן ירדו בעלמא דאתגליא ובפרט בעשי' היותר נפרד. אך ע"י התורה נמשך בהם בחי' זו שיהי' הוי' אלקיך ממש. ולכן מרבה"ע אמר ג"כ ונתתי מטר ארצכם ונתתי עשב. והרי לא משה הוא הנותן מטר ע"פ ארץ כ"א הקב"ה אלא שזהו ע"ד שהמלאך אומר בי נשבעתי נאום ה' כו' וכנ"ל וזהו וידגו לרב בקרב הארץ. שבקרה הארץ עלמא דאתגליא יהי' בהם בחי' מדרגת דגים ונוי ימא שיהי' האלהות מאיר בהם ממש. וזהו אד' בם סיני בקדש. שכמו שאד' בם במלאכים כך סיני בקדש במ"ת שנאמר אנכי הוי' אלקיך. ואדרבה בנשמות ע"י מ"ת מאיר בחי' עליונה יותר הרבה מבמלאכים שבהם נאמר אד' בם מבחי' שם אד' אדנותו בהם והוא מבחי' מל'. והוא נק' היכל לבד לשם הי'. ולכן נכתב בשם הוי' ונק' בשם אד' והם אינן מקבלים מעצם שם הוי' כ"א משם אד'. אבל בישראל אנכי הוי' אלקיך שבחי' שם הוי' ממש מאיר בהם ע"ד ששם אד' מאיר במלאכים ולכן במקדש הי' נקרא השם ככתבו כו'. וכן ביאור בתורה אור בד"ה יביאו לבוש מל' בענין סיני בקדש כי תרכב על סוסיך שהוא המשכה עליונה יותר מבחי' רכב אלקים כו' כרוב קל כו' שהוא מבחי' אדם שם מ"ה ונמשך ממחי' אנפי זוטרי. אבל כי תרכב על סוסיך בא ההמשכה מבחי' שלמעלה מבחי' אדם והיינו ש' ס"ג ועמ"ש ע"פ טוב לחסות בהוי' מבטוח באדם. וזהו ענין אנכי הוי' אלקיך. ולכן ארז"ל בב"ב דע"ה עתידים צדיקים דיקראו על שמו של הקב"ה ופירש"י שיהי' שמם הוי' כמ"ש כל הנקרא בשמי וא"כ זה ששמו משותף בהן ממש. ועתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש. וכ"ז נמשך ע"י דבור אנכי ה' אלקיך:

(ט) וזהו שארז"ל במד"ר תחלת רות ע"פ שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלקים אלהיך אנכי. אע"פ שקראתי אתכם אלהים שנאמר אני אמרתי אלקים אתם תלים סי' פ"ב. אלקיך אנכי. דעו שאנכי על גביכם. עכ"ל. וכ"ה בילקוט פ' יתרו רמז רפ"ו הנ"ל. ועיין במד"ר ס"פ משפטים מענין אלקים אתם. כשם שאני חי וקיים כך בני כו' ע"ש שזה נמשך להם ע"י מ"ת שנמשך בהם עי"ז שם הוי' ממש. ועמ"ש בזה ע"פ אנכי הוי' אלקיך והעירותי ממ"ש בלק"ת בד"ה ראה אנכי נותן. ובד"ה שחורה אני ונאוה. דרוש השני. בענין ונאוה יותר מבנות ירושלים כו'. אמנם אלקיך אנכי. והיינו אנכי הוי' אלקיך. וי"ל כי ז"א נק' ישראל ושם עליות נש"י בבחי' לאשתאבא בגופא דמלכא שבת"ת מאיר הקו וחוט מאא"ס אכן א"א שהוא אנכי בחי' כתר הוא אלקיך אנכי גם לבחי' ז"א. כי והחכמה מאין תמצא. כמו בריאה יש מאין. וזהו ג"כ ענין קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כו'. והיינו פי' שאנכי על גביכם:

ב ברוך אד' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה ות"י בריך ה' כל יומא ויומא טעין לנא מוסיף פקודיא עלוי פקודיא (הג"ה וצ"ל הלא כתיב לא תוסיף על הדבר. וצ"ל מוסיף לנו שנבין דברי התורה כענין שמברין נותן התורה לשון הוה. ויותר י"ל ע"ד מ"ש החסיד הח"ה בהקדמת ספרו כי מה שאמר דוד הע"ה רחבה מצותך מאד אמרו על מצות הלבבות כי מצות האברים יש להן מספר ידוע כמו תרי"ג מצות. אך מצות הלבבות רבות מאד עד כי אין לתולדותיהן מספר כו'. ובשער חשבון הנפש חשבון כ"א כי רוב הענין כו' להעיר כו' וחשבון כ"ד. והיינו שהאדם צ"ל מהלך ולא לעמוד במדרגה אחת כמ"ש בד"ה אם בחקתי תלכו והכח לזה נמשך מלמעלה ע"י קיום

רמא

התומ"צ שהן המשכות מא"ס ב"ה הסוכ"ע. וזהו יום יום יעמס לנו מוסיף פקודיא כו' וזהו קדשנו במצותיך כו'. אך פי' יעמס לנו היינו כפי כח האדם שאת וכמ"ש במדרש פ' יתרו ע"פ קול ה' בכח כל א' לפי כחו וכן במדרש ס"פ פינחס כו' עכ"ה) תקיפא (היינו תרגום האל) די הוא פורקננא וסעידנא לעלמין:

(ב) ורש"י פי' ברוך אד' זה מן השיר האמור למעלה שירו לאלקים יעמס לנו יתן לנו ישועה רבה מלוא עומס (הג"ה היינו מבחי' ורב חסד עכ"ה) ככל אשר נוכל שאת. מצאתי יום יום יעמס לנו כל הימים נוהג בנו כן לכל צרה ישועתה עכ"ל. והמצ"ד כ' ראוי לנו לומר ברוך אד' אשר בכל יום טוען לנו ור"ל ברכותיו או טובותיו וקצר בדבר המובן מאליו. האל הוא האל המושיע לנו על עולם עכ"ל.

(ג) בגמרא* פ"ו דברכות ד"מ ע"א על המשנה ריה"ו אומר בורא מיני דשאים דכתיב ברוך אד' יום יום. בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו ה"נ כו'. וכ"ה פ"ד דסוכה דמ"ו סע"א לענין היו לפניו מצות הרבה כו'. ושם פרש"י בכל יום של שבת מעין של שבת של חול מעין של חול של יו"ט מעין של יו"ט המאורע עכ"ל. והיינו כי ביומין דחול ההארה מהמדות יום א' חסד יום ב' גבורה יום ג' תפארת. ונצרך להמשיך גילוי המדה ההיא שמאצילות כי למטה ההארה רק מו"ק דיצירה מט"ט עבדו זקן ביתו כו' וכמ"ש שער החצר הפנימית כו' סגור יהיה ששת ימי המעשה וכמ"ש בזה בזהר ס"פ נח דע"ו** וביארו בפרד"ס שער אבי"ע פ"ה והיינו שע"י התפלות ממשיכים אור האצילות שמאיר דרך התלבשות היצירה כו'. וביו"ט מאיר בחי' בינה מועדים לשמחה אם הבנים שמחה. ובשבת בחי' חכמה וקראת לשבת ענג. וע"כ בכל יום ויום תן לו כו'. כמ"ש וקראת לשבת עונג וקראת דוקא. ועמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה זכור את יום השבת לקדשו. ועיין בפרדס ערך יום וערך ימי עולם ימי קדם וערך ימים. ובמא"א יו"ד סעי' ח'. ואפ"ל שע"י הברכות מעוררים וממשיכים ג"כ הארץ ימי קדשם דא"א בימי אולם דז"א. ועי"ז נמשך ומאיר ג"כ למטה ביצירה ועמ"ש סד"ה וידעת היום. וע"פ יום ליום יביע אמר כו'. ועיין בזהר פינחס דף רמ"ט. בענין משכו מיומין עילאין ליומין תתאין:

(ד) בסנהדרין פרק חלק ד"ק ע"א. כי אתא רב דימי אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו (מלא חפניו של הקב"ה טובה) שנאמר ברוך אד' יום יום יעמס לנו. א"ל אביי וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן (האיך אדם יכול לקבל מלא עומסו של הקב"ה והרי אין לו מקום ליתן דכל העולם כולו אינו אלא כמזרת ועד אגודל) א"ל מ"ט לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא (באותן עולמות יתן לצדיק את העומס) יש לפרש כי ידי יסדה ארץ ה' אצבעות יד שמאל זהו ממכ"ע ה"ג וימיני טפחה שמים ה' אצבעות יש ימין סוכ"ע. ומלא חפניו היינו לכאורה מה שמלא ב' ידיו כדמשמע ר"פ חמישי דיומא והיינו גילוי סוכ"ע בממכ"ע וע"ז שואל אביי וכי אפשר כו'. ותירץ שגילוי זה יהי' בש"י עולמות קנה חכמה קנה בינה ב"פ קנה גימט' יש. וזשארז"ל פ"ק דכתובות דף ה' סע"א גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ ועמ"ש מזה בלק"ת פ' נשא בביאור ע"פ נשא את ראש בני גרשון:

(ה) ואאזמו"ר נ"ע פי' ע"פ ראה אנכי נותן. דפי' נותן זהו ענין מלא עומסו והוא פרק העליון שביד שבו האצבעות היינו חב"ד שבחסד שבו ועל ידו נמשך לע"ל הגילוי מבחי' אנכי הוא סוכ"ע כתר. והיינו כמשל היד הגשמי שיש בו

רמב

ג' פרקים ובפרק שבו האצבעות מתגלה בחי' חבד שיוכל לכתוב איזה שכל או לרמוז מחוי ליה במחוג. ופרק הב' הוא חג"ת שבחסד. ובפרק הסמוך לכתף הוא נה"י והנה כמו היד שיוכל להגיע בו למקום גבוה ג"כ למעלה מראשו. כמ"ש בת"א סד"ה לכן אמור לבנ"י בענין אשר נשאתי את ידי. וכן להשפיל למטה מטה. כמ"כ ע"י בחי' חסד עליון יוכל להיות ההשפעה מלמעלה מעלה מבחי' כתר עליון הנק' אנכי עד למטה מטה בבי"ע. ועמ"ש בד"ה ואתה תצוה בפי' ומעשה ידיו מגיד הרקיע דמעשה ידיו הן המצות כו'. אך כדי שיוכלו לקבל הוא ע"י ש"י עולמות שהן הנמשכים ע"י המצות שהן תר"ך עמודי אור ובחו"ב מתלבש מחצה מבחי' תר"ך היינו קנה חכמה קנה בינה גימ' יש. וזהו ענין יום יום היינו כמ"ש גבי תורה ואהי' שעשועים יום יום (הג"ה יומו של הקב"ה אלף שניה שהן אלפים שנה שקדמה תורה לעולם דהיינו אאלפך חכמה אאלפך בינה. ומאחר שיום יום הם או"א א"כ פי' יעמס לנו יש לפרש היינו תו"ג דאו"א המלובשים בחו"ב. שמב' פרקים עליונים דחו"ג דאריך נעשה חו"ב דאו"א כו' כמ"ש בע"ח שכ"ח פ"ו והוא מחצה מתר"ך כי ז"ת הן רק מחצה והג"ר הן מחצה העליון כו' וא"ש מלא עומסו ל' יחיד חסד כי לית שמאלה בהאי עתיקא ושני המדות הן יד ה' כנודע מענין והחמישית לפרעה. וגם לפ"ז היינו שבחסד דא"א בפרק העליון שנק' חב"ד שבחסד נמשך ומאיר מבחי' ח"ס דא"א כמו עד"מ למטה שע"י האצבעות יוכל לכתוב או לרמוז דבר חכמה כנ"ל. ופי' ברוך אד' י"ל ע"ד ועתה יגדל נא כח אד' כו' שמבחי' שם אד' מל' הוא גילוי המצות ונעוץ תחלתן בסופן וכמ"ש ע"פ ארוממך אלקיך המלך בסדור):

(ו) פ"ב* דביצה דט"ז אבל הלל הזקן כו שנאמר ברוך ה' יום יום ופי' מהרש"א דודאי מדת שמאי מעולה וטובה היא להיות זכרהו מחד בשבת כו' אלא שמדה אחרת שיותר טובה ומעולה ממנה סותרת אותה דהיינו מדת הבטחון כו' ברוך אד' יום יום כו' שממציא לנו בכל יום ויום כו'. ר"ח שעה"ק פט"ו. ע"ג פ' שמיני של"ה של"ג ב'. בחיי בראשית י"ד. רמב"ן יתרו. עה"ק ח"ג פי"ב. וז"ל עה"ק ח"ג ס"פ י"ב כי התפלה בכוונה פותחת המקור העליון סוד הרצון כו' וכל יום ויום מהימים העליונים מתברך מהמקור ההוא וז"ס ברוך אד' יום יום כו'. ולכן איתא בזהר בשלח דס"ב א' שאין לבשל ולהניח מזון מיום זה ליום אחר כו' כדי שיהיו עיניו נשואות למעלה כו' והעד לזה המן שהי' יורד בכל יום ויום וכמ"ש בזח"ב בשלח דס"ג יתרו דפ"ח (הג"ה וענין הברכה בימים עליונים ו"ק דז"א זהו כמ"ש בת"א פ' יתרו בביאור ע"פ משה ידבר להגדיל ו"ק דז"א במוחין דיניקה ומוחין דגדלות וזהו ענין לאתקנא רזא דשמיה כו' ע"ש עכ"ה) ושמאי הזקן ס"ל כיון שו"ק שהן ששת ימים מקבלים מהשבת שהוא בינה הנק' שביעאה כמ"ש בזהר שם לזה הי' מכיון לשבת מיום ראשון כו' כי זה היום כבר קיבל מזונו מיום השבת שעבר ע"כ יכין וישפיע למטה לצרוך שבת הבא אבל הלל הזקן ס"ל שאין לערב יום ביום כו' והיה כוונתו לשם שמים שיתברכו ו"ק העליונים הנק' שמים כל א' מהמקור העליון כו' עכ"ד. וביאור דבריו יובן עפמ"ש במ"א כי כללות העולמות נבחנים לג' בחי'. הא' בי"ע אשר שם יש זמן כי גם במלאכים יש היכר זמן שביום אומרים קדוש ובלילה אומרים ברוך. הב' אצילות שהוא למעלה מבחי' זמן ממש מ"מ יש שם התחלקות ו"ק כל א' בחי' בפ"ע ונק' ששת ימים. הג' למעלה מאצילות דלאו מכל אינון מדות כלל והוא כתר הממוצע ביין המאציל לנאצלים. וזהו ענין שיתברכו הימים ו"ק דז"א מהמקור העליון והיינו דבר יום ביומו. שכל מדה מקבל

רמג

בפ"ע ממו"ס והיינו ע"י יום השבת בינה שבה התגלות עתיק. וע"כ המן הנק' לחם מן השמים שנמשך מו"ק דאצילות מה שמקבלים מו"ס ירד דבר יום ביומו דוקא כי נמשך מלמעלה מהזמן ממש ממו"ס אל הזמן ע"י ו"ק דבר יום ביומו אבל שאר השפעות לחם מן הארץ שנמשך מבי"ע וע"י ק"נ ס"ל לשמאי דלא שייך דבר יום ביומו דהא מזון זה אינו נמשך מיומין עילאין דאצילות הנק' שמים כ"א מיומין תתאין ו"ק דיצירה מט"ט אשר שם יש זמן ולכן ס"ל לשמאי שיכין מחד בשבת לשבת והלל ס"ל כיון דמ"מ ו"ק דיצירה מקבלים מחיצוניות הכלים דו"ק דאצילות והם יוכלו להתברך כל יום ויום מהמקור העליון א"כ יוכל להמשיך בזה ג"כ בחי' דבר יום ביומו היינו ע"י שיתברך כל יום מהמקור העליון בחי' כתר וימשיך כימי השמים על הארץ. ע"ד משכו יומין עילאין ליומין תתאין. וזהו ענין הבטחון באמיתי לבטוח על המקור האמיתי א"ס ב"ה המחדש בכל יום תמיד מע"ב וקמי' ית' שוין לחם מן השמים ולכן מן הארץ עמ"ש בת"א פ' בשלח סד"ה ענין לחם משנה. וגם שמאי לא נחלק ע"ז רק משום כבוד שבת כו':

(ז) רבות פ' בשלח דקמ"ב ג' ויצאו העם ולקטו דבר יום ביומו הה"ד ברוך אד' יום יום. אמר הקב"ה לישראל במדה שאדם מודד בה מודדין לו אני נתתי לכם את התורה שתהיו עוסקים בה יום יום (הג"ה עמ"ש לעיל סעי' ה' ועמ"ש בביאור ע"פ ואהיה אצלו אמון ובת"א סד"ה ויהיה מקץ שנתים ימים ובד"ה יחיינו מיומים ובד"ה השמים כסאי עכ"ה) שנאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום במשלי סי' ח' ל"ד (הג"ה ועי' מזה ברבות פ' תבא. והיינו ג"כ להמשיך מעמיקא דכולא כמ"ש בזח"ב ס"ג ב' ע"פ ממעמקים קראתיך ב' עומקים ע"ש. והן הן הנק' יום יום. א"נ יום יום כפשוטו שבכל יום צריך להמשיך מהמקור העליון לבחי' אותו יום כו' וכמ"ש סד"ה וידעת היום כו' בלק"ת פ' ואתחנן ע"ש עכ"ה) וכן אותי יום יום ידרשון בישעי' סי' נ"ח. חייכם שאשביע אתכם לחם מן השמים יום ביומו. וגם* בכלל שירד יום ביומו שיומשך במהירות ולא יתעכב בההיכלות דבי"ע וכמ"ש בזהר תרומה קל"ו ע"פ יום ליום יביע אמר ר"ל אותי שיבא במהירות כו' עכ"ה) שנאמר ויצאו העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי כו'. ולא עוד אלא שאני מברך אתכם יום יום שנאמר ברוך אד' יום יום יעמס לנו (הג"ה ר"ל שגם בשאר השפעות שהם מן הארץ וזה ענין ברוך אד' אשר שם אד' הוא מקור דבי"ע ג"כ יומשך הברכה יום יום ממש ע"ד שנמשך במן שנמשך מו"ק דז"א והיינו ע"י התפלה שהוא יחוד הוי' אד' וזהו"ע גדול העונה אמן כו' שמחבר הוי' אד' עדמ"ש בפי' והאלקים יעננו סד"ה משה ידבר וזהו ענין כימי השמים על הארץ. וזהו ע"י שבע ביום הללתיך ז' ברכות דק"ש ערבית ד' ושחרית ג'. ועוד שבע במצות ציצית ותפילין כו' לחבר ז' ימות עולם דנוק' עם ז' ימי עולם דז"א ע"ד שבעת ימים ושבעת ימים. ועיין זח"א ס"פ מקץ דר"ד ע"ב ע"פ ובשמו תשבע. ועי"ז נמשך כי גם משם אד' יום יום יעמס לנו. וזהו ע"ד לעשות הישר בעיני שיהי' יחו"ת כמו יחו"ע עכ"ה) וכשאתם עושים רצוני אני קורא אתכם העמוסים מני בטן בישעי' סי' מ"ו ג' (הג"ה וע"ש בפירש"י שהענין ע"ד קחם על זרועתי. והיינו שמני בטן הם עמוסים על זרועותיו ית'. אכן לפי' הרבות כאן יש לפרש שהעמים עליהם ברכות גם מני בטן כי לידת והתהוות הנשמות הוא ממקור אשר שם צוה ה' את הברכות כו'. וגם עד שהתנוק בבטן אמו נר דלוק על ראשו ומלמדין אותו ככל התורה כולה והיינו שכשעושים רצונו של מקום נמשכים נשמות ממקור עליון מאצילות כו'. וע' מענין העמוסים מני בטן בזח"א י"ג סע"א בסוף ההקדמה עכ"ה) ומעמים אני לכם כוס ישועות.

(הג"ה ואפ"ל שזהו ענין מלוא עומסו דכוס ישועות יתיב על ה' אצבעין דימינא שהן

רמד

הנק' ישועות ע' פרדס ערך כוס ובמא"א אות כ' ססעי' כ"א ובאות יו"ד סנ"ו ענין ישועות המשכת נש"ב להושיע לכנ"י עכ"ה) בזכות בהמ"ק שנק' אבן מעמסה שנאמר והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה וגו' בזכריה סי' י"ב ג'.

(הג"ה ושם פירש"י והת"י שתהיה כבדת המשא מאד לכל העכומ"ז הנלחמים עליה. ולפי הרבות כאן י"ל בהמ"ק נק' אבן מעמסה מפני שהקב"ה העמיס בו הברכה וההמשכה מלמעלה מבחינת מלא עומסו. ועמ"ש בת"א פ' ויצא ע"פ והאבן הזאת יהיה בית אלקים. ועי"ז ממילא כל עומסיה שרוט ישרטו כו' כנ"ל. וכ"ז נמשך ע"י יום יום יעמס לנו והיינו ע"י אותי יום יום ידרשון כו' לפתוח המקור העליון בחי' ימי קדם וזהו וערבה לה' כו' כימי עולם וכשנים קדמוניות עכ"ה):

(ח) זח"א מקץ קצ"ג סע"ב ברוך אד' באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד יום יום אלו שנתים ימים. ובפי' שנתים ימים אמר לעיל מיניה מאי שנתים דתב דרגא לדרגא דאית ביה זכירה. היינו שהמל' נתחברה לז"א כענין שפי' בזהר וארא דכ"ח סע"ב פסוק ארוממך אלקי המלך כו'. א"כ גם ברוך אד' יום יום ר"ל חיבור המל' עם ז"א והן הן הנק' יום יום. אך א"כ מהו ברוך אד' היינו יום אלא י"ל כי בחי' אד' זהו המל' כשמתלבשת בבריאה ובחי' זו תתברך ע"י עליי' ויחוד המל' דאצילות עם ז"א בבחי' יום יום היינו שגם המל' תהי' בחי' יום ע"ד והיה אור הלבנה כאור החמה כו'. והרמ"ז פי' יום יום הם יסוד ותפארת ששם אד' מתברך מהם כו':

(ט) זח"ב בשלח ס"ב א' מאן דמצלי צלותיה (הג"ה. צלותא הטייה המשכת רצון העליון בביאור ע"כ יאמרו המושלים עכ"ה) כו' גרים דיתברך על יומא על ידו כו' ברוך אד' יום יום המק"מ פי' שיומשך הברכה במל' הנק' אד' שמתברכת בכל יום ע"י האדם כו' והיינו לחברה בכל יום ליום ההוא דז"א כו' וכנ"ל סעי' ח' בפי' יום יום:

(יו"ד) במדרש תלים ססי' קמ"ה אלע"ל ואברכה שמך לעולם ועד אין לנו מלאכה אלא לברכך ברכות חדשות וכה"א ברוך אד' יום יום. כי לע"ל יומשך אור חדש היינו מפנימיות עתיק. וזהו ענין גילוי פנימית או"א. וחיצוניות עתיק מאיר עכשיו והוא נק' ג"כ זווג פנימי דאו"א שנק' ג"כ אור חדש וע"כ גם המקבלים צריכים לברך ברכות חדשות על גלוי אור חדש. וזהו ברוך אד' יום יום לפי שבכל יום נמשך ממש אור חדש ולא לחדש הישנות לבד וא"כ יום יום הם או"א שמהם נמשך אור חדש הנ"ל לשם אד' וע' בזח"ג בלק קפ"ז א' ע"פ המלאך הגואל דכד מברכין או"א להאי כו':

(יא) ילקוט ח"א רס"ה ג' בשם התנחומא:

לו נורא אלקים ממקדשיך כו'. פב"ת דזבחים דקט"ו סע"ב אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך בשעה שהקב"ה עושה דין בקדושיו הוא מתיירא ומתעלה ומתהלל וכמ"ש רש"י כאן בתלים ועל"ק סעי' ד'. ועמ"ש באיוב סי' ל"ד יו"ד ע"פ לכן אנשי לבב שמעו לי. חלילה לאל מרשע ושדי מעול כי פועל אדם ישלם לו כו':

(ב) מד"ר פ' ויצא ס"פ ס"ט ע"פ מה נורא המקום הזה זה בנוי המד"א מה נורא אלקים ממקדשיך:

רמז

(ג) בשה"ש רבה דף כ"ד ע"א ע"פ שערך כעדר העזים שגלשו מהר הגלעד הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לעכומ"ז ואיזה זה בהמ"ק שנאמר נורא אלקים ממקדשיך:

(ד) מד"ר ס"פ יתרו פכ"ט דף קמ"ה א' ד"א אנכי הוי' אלקיך הה"ד אריה שאג מי לא יירא. וזהו דתיב מי לא ייראך מלך הגוים כו'. אם על בניו ועל בני ביתו לא חס על אחרים הוא חס שנאמר נורא אלקים ממקדשיך. וע' כה"ג במד"ר פ' תולדות ס"פ ס"ה אמר לו ואם כך לעושי רצונו ק"ו למכעיסיו כו' ועמ"ש באיוב שם ומ"ש ע"פ רבות רעות צדיק תלים סי' ל"ד:

(ה) ילקוט בתלים ד"צ ע"ב רמז תרכ"ד ע"פ לדוד בברכו מפני אבשלום בנו זש"ה שמחה לצדיק עשות משפט כו' נורא אלקים ממקדשיך כו' ע"ש ועמ"ש בישעי' ע"פ ויגבה ה' צבאות במשפט:

(ו) ילקוט בתלים רמז תר"פ ע"פ יענך ה' ביום צרה מי עושה קומטומוריסין של ישראל והוא אמר כביכול אני שנאמר אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם. פי' קומטומוריסין יש להעיר ממ"ש פרק כל הגט שמע מקומנטריסין של עכומ"ז. ובהרמב"ם פי"ג מה"ג הי"ג שהם הערכאות ק"ה א. תלים סוף רמז ת"ת. במשלי סי' כ"א ע"פ שמחה לצדיק עשות משפט. דף קמ"א סע"ג. בשה"ש רבה דקע"ט ע"א ע"פ אלכה לי אל הר המור (לשון מורא) רבי ינאי אמר ע"ש נורא אלקים ממקדשיך. א"כ ענין נותן עוז ותעצומות לעם מורה שהם עם קרובו ממש. ואעפ"כ נורא אלקים ממקדשיך ע"ד שפי' בגמרא בזבחים דקט"ו ע"ב ענין הפסוק בקרובי אקדש בפ' שמיני יו"ד פסוק ג' וע' במד"ר פ' שמיני פי"ב דקע"ח ד' ובפ' במדבר פ"ב דרי"ג ב' מלמד שהי' צער למקום עליהם שהיו בני אהרן חביבים כו'. וגם י"ל שענין שעשה הדין במקודשיו כדי שיהי' נותן עוז ותעצומות לעם שיהיו עם קרובו של מהותו ועצמותו ממש ע' פרד"ס שכ"ט פ"ג ערך פסק. ועמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה מחדש השלישי בפי' ה' עוז לעמו יתן. וע' במד"ר פ' וארא פ"ח לבושו עוז שנאמר לבש ה' עוז כו' ונתנו לישראל שנאמר ה' עוז לעמו יתן. וזהו נותן עוז ותעצומות לעם ברוך אלקים: